א אַחַר קְרִיאַת הַמְּגִלָּה בְּעַרְבִית, אוֹמֵר: וְאַתָּה קָדוֹשׁ, וְאִם חָל בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת אוֹמֵר: וִיהִי נֹעַם, קֹדֶם וְאַתָּה קָדוֹשׁ. הַגָּה: וְאוֹמְרִים: וְיִתֶּן לְךְ, וְקוֹרִים הַמְּגִלָּה וְאַחַר כָּךְ מַבְדִּילִין (מִנְהָגִים).
ב אוֹמֵר: עַל הַנִּסִים, בַּלַּיְלָה וּבַיּוֹם. הַגָּה: וְאִם לֹא אֲמָרוֹ, אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ (טוּר). וְאֵין אוֹמְרִים עַל הַנִּסִּים רַק בְּיוֹם י"ד, אֲבָל לֹא בְּט"ו (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם א"ח וּמִנְהָגִים); וּבְלֵיל י"ד, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא קָרְאוּ הַמְּגִלָּה עֲדַיִן, אוֹמֵר עַל הַנִּסִּים, בִּתְפִלַּת עַרְבִית. (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פ"ב).
ג אֵין קוֹרִין בּוֹ הַלֵּל, וְאֵין נוֹפְלִים עַל פְּנֵיהֶם. הַגָּה: וְאֵין אוֹמְרִים לַמְנַצֵּחַ וְלֹא אֵל אֶרֶךְ אַפַּיִם (מִנְהָגִים וּבֵית יוֹסֵף בְּשֵׁם תּוֹסָפוֹת).
ד מוֹצִיאִין סֵפֶר תּוֹרָה וְקוֹרִין בְּפָרָשַׁת וַיָּבֹא עֲמָלֵק, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהּ אֶלָּא ט' פְּסוּקִים; וְכּוֹפְלִין פָּסוּק אַחֲרוֹן כְּדֵי לְהַשְׁלִים עֲשָׂרָה פְּסוּקִים. וְאֵין הַמִּנְהָג לִכְפֹּל פָּסוּק הָאַחֲרוֹן שֶׁל הַפָּרָשָׁה. וְקוֹרִין הַמְּגִלָּה וְאַחַר כָּךְ סֵדֶר קְדֻשָּׁה. הַגָּה: כְּשֶׁיֵּשׁ מִילָה בְּפוּרִים מָלִין הַתִּינוֹק קֹדֶם קְרִיאַת הַמְּגִלָּה (מַהֲרִי"ל וּמִנְהָגִים).
א סָעִיף א (א) אחר קריאת המגילה וכו' - עיין במ"א שמצדד דאחר שמו"ע אומר ק"ש עם תתקבל וכ"כ בא"ר ואחר אמירת ואתה קדוש שאומרים אחר קריאת המגילה יאמר ק"ש בלא תתקבל וא"ר כתב דיוכל ג"כ לומר תתקבל ויחזור תתקבל על תפלה דבסדר קדושה ובשחרית יאמר חצי קדיש אחר ש"ע ולאחר סדר קדושה ק"ש עם תתקבל:
ב סָעִיף א (ב) ואומר ויתן לך - במו"ש אחר הבדלה וההבדלה הוא אחר סדר קדושה כמו בשאר ימות השנה ומה שכתב וקורים המגילה הוא ענין בפני עצמו:
ג סָעִיף א (ג) ואח"כ מבדילין - דכל מה שיש לאחר את ההבדלה ביציאת היום מאחרינן לה:
ד סָעִיף ב (ד) בלילה - אפילו אם הקדים להתפלל ערבית קודם צאת הכוכבים:
ה סָעִיף ב (ה) אין מחזירין אותו - עיין לעיל בסימן תרפ"ב ס"א וה"ה בענינינו. ולענין על הנסים בבהמ"ז עיין לקמן בסימן תרצ"ה ס"ג:
ו סָעִיף ב (ו) אבל לא בט"ו - כיון שאין שייך זה לאותו היום הו"ל שלא מעין המאורע והוי הפסק בתפלה מיהו אם אמרו אין מחזירין אותו דמ"מ יש קצת שייכות בימים אלו. כרכים הספיקות אם הם מוקפות חומה אומרים על הנסים בתפלה בשני ימים ואין זה הפסק כיון דמספק אומרים. שחרית משכימין לביה"מ. אין לחלוץ התפילין אף שהתפללו כבר עד אחר קריאת המגילה דדרשינן ויקר אלו תפילין [מנהגים]:
ז סָעִיף ג (ז) הלל - דבשלמא ביציאת מצרים אמרינן הללו עבדי ה' ולא עבדי פרעה אבל הכא אכתי עבדי אחשורוש אנן:
ח סָעִיף ג (ח) ואין נופלין וכו' - וא"א למנצח וכו' בשני ימי פורים משום דכתיב ביה צרה וצרה בפורים לא מדכרינן:
ט סָעִיף ד (ט) עמלק - עד מדור דור ואומרים ח"ק:
י סָעִיף ד (י) ואין המנהג לכפול - ואע"ג דקי"ל אין פוחתין מעשרה פסוקים היכא דסליק ענינא שאני:
יא סָעִיף ד (יא) וקורין המגילה - ומברכין אחריה ברכת הרב את ריבנו כדלעיל בסימן תרצ"ב וצריכין כולן לשמוע הברכה ויש מהמונים שאומרים אז קדיש אחר סיום המגילה ואינו נכון:
יב סָעִיף ד (יב) מלין התינוק קודם וכו' - ואסמכתא לזה דכתיב ליהודים היתה אורה ושמחה וששון וששון מרמז על מילה. והפר"ח כתב דיקדים קריאת המגילה וכ"מ בביאור הגר"א דמתמה על הרמ"א בזה:
א סָעִיף ב כתוב במנהגים שאומרים קדיש שלם אחר תפלת י"ח קודם קריאת המגיל' וכ"כ מהרי"ל בתשובה סי' נ"ו רוקח, וכ"כ התוס' דף ד' והג"מ דלא כלבוש, ובאגודה כתב בשם רוקח לומר חצי קדיש ובמסכת תענית כתב גבי ט"ב ואומרים ק"ש קודם איכא אכן הרוקח כ' לומר חצי קדיש עכ"ל ואבודרהם כ' ג"כ חצי קדיש: ונ"ל דבמדינות אלו שנוהגין לומר קדיש שלם אזי אחר קריאת המגילה יאמרו ק"ש בלא תתקבל ואפשר שכן דעת המנהגים ועסי' תקנ"ט: אבל לא בט"ו. מיהו אם אמרו אין מחזירין אותו כמ"ש ססי' ק"ח דלא כב"ח:
ב סָעִיף ג אין קורין בו הלל. דבשלמא ביציאת מצרים אמרי' הללו עבדי ה' ולא עבדי פרעה אבל הכא אכתי עבדי אחשורוש אנן: שחרית משכימין לבה"כ ואין לחלוץ התפילין עד אחר קריאת המגיל' [מט"מ מנהגים]:
ג סָעִיף ד מלין קודם. דכתי' וששון זו מילה:
א סָעִיף א ויתן כו'. תמו' הוא זה שהרי ויתן לך שייך בכל מוצאי שבת אחר ואתה קדוש מ"ש האידנ' דיאמר קודם לזה ונראה דיש כאן ט"ס דהיינו שיש במנהגים שיש לו' קדיש שלם ואח"כ המגיל' ואח"כ אשר הניא ואחר המגיל' יאמר ג"כ קדיש שלם וכבר הקשה ע"ז בלבוש דהיאך יאמר תתקבל קודם גמר התפיל' כמו בכ"מ ותו היאך יאמר קדיש שלם ב"פ ומ"ה כ' שיש ט"ס וצ"ל חצי קדיש קודם המגילה ואח"כ קדיש שלם כמו בכל מ"ש ונכון הוא ונ"ל דגם כאן צריך להגיה כן ואומרים ויתן לך חצי קדיש קודם קריאת המגילה ואמירת ויתן לך שייך אל הקודם במ"ש אומרים ויהי נועם אחר המגילה וע"ז קאי ואומרים ויתן לך פי' ג"כ אחר המגיל' ואחר זה מתחיל ענין אחר חצי קדיש קודם קריאת המגילה ובא לאפוקי ממ"ש במנהגים דאומרים ק"ש קודם המגילה דזהו אינו כמ"ש בלבוש:
ב סָעִיף ב ואם לא אמרו כו'. במרדכי סי' ר"מ כ' וז"ל ימים שאין בהם כו' שוויא עליה חובה כו' עכ"ל והנה דבריו סותרין זה את זה לענין חנוכה ופורים דאמר תחלה אין מחזירין ובסוף כ' מחזירין מלבד מה שהוא נגד התלמוד בפי' שאין מחזירין והרבה גדולים מוחקין תיבת בחנוכה ופורי' שכ' בסוף ורש"ל בתשוב' סי' מ"ח כתב שגדול אחד בדורו מהר"י פאלק מחק תיבת וחנוכה בסוף ומדהגיה כך אלמא תרווייהו אמת דפורים ערבית ושחרית אין מחזירין אותו דלא עדיף מתפל' אכן סעודת פורים שהטילו הנביאים והחכמים על כל ישראל להיותם ימי משתה ושמחה יותר משבתות וי"ט כו' א"כ לא גרע מסעודת שבת וכו' עכ"ל נמצא דמסקנתו דבפורים יש חילוק דאין מחזירין אלא בסעודת פורים ולא ערבית ושחרית ומנחה לא בתפל' ולא בב"ה רק לזמן הסעודה לחוד וק' לי על הג"ה זו מ"ש במרדכי בשם ראבי"ה ע"ז אף על גב דמסיק הכא שהזכרת חנוכה רשות בב"ה כו' משמע דבירושלמי היה כתוב תיבת וחנוכה וכ"ש דקשה על הג"ה ראשונה שזכרתי שמחקו לגמרי תיבת חנוכה ופורים בסוף ונלע"ד דהפוך דברים יש כאן במרדכי לענין חנוכה וכצ"ל הדא דתימא בר"ח וחנוכה אבל לא בשבת וי"ט ופורים שא"א לו בלא אכילה כו' דפורים יש לו חיוב כמו בשבת וי"ט דכתיב ימי משתה ושמח' ואמר רבא סעודת פורים שאכל' בלילה לא יצא י"ח ש"מ דהסעוד' היא חובה וא"כ הוה ודאי' לא סגי דלא אכיל ונ"ל דעת הטור ג"כ הכי שכ' בסי' תרצ"ה שאומרים על הניסים בהודא' ולא זכר שם שאם לא אמרו אין מחזירים אותו כמ"ש בה' חנוכה סי' תרפ"ב אלא ודאי כדפי' וכן נ"ל להלכה כמ"ש רש"ל בשם הגדול מהר"י פאלק ז"ל דבב"ה של הסעודה צריך לחזור בשביל על הניסים בפורים אלא דנ"ל דלאו דוקא בסעוד' שעושין אחר מנחה אלא בסעודה הראשונה שאוכל בפורים דהא עיקר הטעם דיש חיוב סעודה באותו יום דכתיב ימי משתה ושמחה ולא סגי דלא אכל וא"כ סעודה הראשונה שאוכל בו ביום בו קיים סעודת פורים בזה ואין לנו לתלות הדין במה שאנו קורין לסעודה שאחר המנחה סעודת פורים שהוא לתוספ' שמחה ול"ש בזה לא סגי דלא אכל כנ"ל להלכה למעשה:
ג סָעִיף ב אבל לא בט"ו. כ"כ ב"י בשם א"ח. וכ' ע"ז ואיני יודע מה איסור יש בהזכרת על הניסים. ותמהתי ע"ז דודאי כיון שאין שייך זה לאותו יום ה"ל שלא מעין המאורע והוי הפסק בתפלה וכ"כ מו"ח ז"ל אלא שהפריז על המדה לומר שאפילו בדיעבד אם אמרו חוזר דמשנה ממטבע שטבעו חז"ל וזה אינו דהא איתא בסי' ק"ח סי"ב הטועה ומזכיר מאורע שאר ימים בתפלה שלא בזמנה לא הוי הפסק ואפי' לפי מה שחלקנו שם בין הבדלה לשאר דברים מ"מ כאן יש קצת שייכות בימים אלו ע"כ ודאי א"צ להחזיר אם אמרו כנלע"ד ברור:
ד סָעִיף ד ואין המנהג לכפול. ואע"ג דקי"ל אין פוחתין מן י' פסוקים היכא דסליק ענינא שאני:
א סָעִיף א ואתה קדוש. ואומרים קדיש שלם בלא תתקבל לאחר קריאת המגילה. מ"א עיין שם:
ב סָעִיף א ויהי נועם. אחר קריאת המגילה מנהגים וכ"כ מי"ט דמ"ש ואומרים ויהי נועם לאפוקי מהכלבו דפסק דא"א כלל ומ"ש וקורין המגילה קאי אלאחריו ואח"כ מבדילין ועיין בשכנה"ג בהגהת ב"י אות ד' ועיין בתשובת דבר שמואל סי' קכ"ח:
ג סָעִיף ב לא בט"ו. מיהו אם אמרו בט"ו אין מחזירין אותו מ"א וט"ז דלא כב"ח עיין שם. שחרית משכימין לבה"כ ואין לחלוץ התפילין עד אחר קריאת המגילה דדרשינן ויקר זו תפילין. מט"מ מנהגים:
ד סָעִיף ג למנצח. כתב ב"ח בשם תוספות מגילה דף ד' דאומרים שיר מזמור לאסף דיש בה מפלה לעכו"ם:
ה סָעִיף ד קודם. דכתיב וששון זו מילה:
א סָעִיף ב כתב מ"א כ' במנהגים כו' וכ"כ מהרש"ל בשם רוקח כו' באגודה כ' בשם רוקח כו' וא"כ ה"ל שני עדים המכחישים זה את זה בדברי רוקח:
ב סָעִיף ג (ס"ק ב) אין קורין כו' אכתי עבדי אחשורוש. ר"ל דבימי מרדכי כשנעשה להם הנס לא היה אפשר להם לו' עבדי ד' דהא אכתי הוה עבדי אחשורוש. ואם כן גם אנחנו אין אומרים הלל: שחרית משכימים לבה"כ. וה"ט כיון שמוטל על כל אחד להתעסק באותו יום במצות רבות משלוח מנות ומתנות לאביונים ואכילת סעודת פורים וגם מאחרים אותו יום בב"הכ בקריאת מגילה. ואמירת פיוטים לכן משכימים לבה"כ כדי שישאר שהות ביום: ואין לחלוץ התפילין כו' דכתיב במגילה ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר. ודרשינן אורה זו תורה. שמחה וששון זו מילה דכתיב. שש אנכי וגו'. ויקר אלו תפילין כו' לכן יש להיות תפלין בראשו בשעת קריאה:
ג סָעִיף ד (ס"ק ג) מלין כו' דכתיב ששון כו' ר"ל כיון דסמך הכתוב במגל' תורה ומילה דהיתה אורה דרשינן זו תורה וששון דרשי' זו מילה יש לנו גם כן להסמיכם במעש' ולכן מיד אחר קריאת התורה קודם קריאת המגלה יש לימול. אך לפי טעם זה אם הם בכפר שאין להם ס"ת אפשר למול אחר המגלה. אבל במהרי"ל איתא עוד טעם כיון דכתיב ליהודים היתה אורה וגו' ולכן מלין תחלה שיהיה גם התינוק בכלל יהודים ע"ש ואם כן אין חילוק בין יש להם ס"ת או לא:
א סָעִיף א ס"א אומר ואתה קדוש. שסמוך אחר פסוק אלהי אקרא כו' וכל המזמור נאמר על אסתר כמ"ש רש"י ד' א'. כל בו והג"מ ומרדכי: ואם כו' ויתן לך. כמו בשאר ימות השנה: וקורין בו'. דאפוקי יומא מאחרינן ליה כמ"ש בפ"ח דברכות ובפ"י דפסחים:
ב סָעִיף ב ס"ב אומר כו'. תוספתא פ"ג דברכות כל שאין בו מוסף כגון חנוכה ופורים ערבית שחרית ומנחה מתפלל שמנה עשרה ואומר מעין המאורע בהודאה ואם לא אמר אין מחזירין אותו והביאו הרי"ף ורא"ש בפ"ב דשבת: וא"א. דיום ט"ו לפרזים אינו אלא מחמת מגילת תענית להספד ותענית כמ"ש שם ה' ב' וכמ"ש לעיל: ובליל י"ד. ע' רש"י בשבת כ"ד א' ד"ה ערבית וע' רי"ף שם כגון תענית ומעמדות חנכה ופורים כו':
ג סָעִיף ג ס"ג ואין נופלין כו' וא"א כו'. דאסור בהספד ותעניות. שם ה' ב':
ד סָעִיף ד ס"ד ואע"פ שאין. ירושלמי פ"ד הלכה ב' והביאו הרי"ף הרי פ' עמלק א"ל שנייא היא שהיא סדורו של יום וכמ"ש בהפטרה בגמ' כ"ג ב' תוס' ורא"ש: ואין המנהג. כנ"ל: כשיש מילה כו'. כמ"שש ט"ז ב' וששון זה מילה כו'. וצ"ע דאף עבודה דרבים מאחרינן וזמנה בבקר כ"ש מילה דאינה אלא משום זריזין כו' וכ"כ פר"ח:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.