Shulchan Aruch, Orach Chayim 693 — שולחן ערוך, אורח חיים תרצג
א אַחַר קְרִיאַת הַמְּגִלָּה בְּעַרְבִית, אוֹמֵר: וְאַתָּה קָדוֹשׁ, וְאִם חָל בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת אוֹמֵר: וִיהִי נֹעַם, קֹדֶם וְאַתָּה קָדוֹשׁ. הַגָּה: וְאוֹמְרִים: וְיִתֶּן לְךְ, וְקוֹרִים הַמְּגִלָּה וְאַחַר כָּךְ מַבְדִּילִין (מִנְהָגִים).
ב אוֹמֵר: עַל הַנִּסִים, בַּלַּיְלָה וּבַיּוֹם. הַגָּה: וְאִם לֹא אֲמָרוֹ, אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ (טוּר). וְאֵין אוֹמְרִים עַל הַנִּסִּים רַק בְּיוֹם י"ד, אֲבָל לֹא בְּט"ו (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם א"ח וּמִנְהָגִים); וּבְלֵיל י"ד, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא קָרְאוּ הַמְּגִלָּה עֲדַיִן, אוֹמֵר עַל הַנִּסִּים, בִּתְפִלַּת עַרְבִית. (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פ"ב).
ג אֵין קוֹרִין בּוֹ הַלֵּל, וְאֵין נוֹפְלִים עַל פְּנֵיהֶם. הַגָּה: וְאֵין אוֹמְרִים לַמְנַצֵּחַ וְלֹא אֵל אֶרֶךְ אַפַּיִם (מִנְהָגִים וּבֵית יוֹסֵף בְּשֵׁם תּוֹסָפוֹת).
ד מוֹצִיאִין סֵפֶר תּוֹרָה וְקוֹרִין בְּפָרָשַׁת וַיָּבֹא עֲמָלֵק, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהּ אֶלָּא ט' פְּסוּקִים; וְכּוֹפְלִין פָּסוּק אַחֲרוֹן כְּדֵי לְהַשְׁלִים עֲשָׂרָה פְּסוּקִים. וְאֵין הַמִּנְהָג לִכְפֹּל פָּסוּק הָאַחֲרוֹן שֶׁל הַפָּרָשָׁה. וְקוֹרִין הַמְּגִלָּה וְאַחַר כָּךְ סֵדֶר קְדֻשָּׁה. הַגָּה: כְּשֶׁיֵּשׁ מִילָה בְּפוּרִים מָלִין הַתִּינוֹק קֹדֶם קְרִיאַת הַמְּגִלָּה (מַהֲרִי"ל וּמִנְהָגִים).
מִשְׁנָה בְּרוּרָה Mishnah Berurah
סָעִיף א
א (א) אחר קריאת המגילה וכו' - עיין במ"א שמצדד דאחר שמו"ע אומר ק"ש עם תתקבל וכ"כ בא"ר ואחר אמירת ואתה קדוש שאומרים אחר קריאת המגילה יאמר ק"ש בלא תתקבל וא"ר כתב דיוכל ג"כ לומר תתקבל ויחזור תתקבל על תפלה דבסדר קדושה ובשחרית יאמר חצי קדיש אחר ש"ע ולאחר סדר קדושה ק"ש עם תתקבל: ש"ע סָעִיף א
ב (ב) ואומר ויתן לך - במו"ש אחר הבדלה וההבדלה הוא אחר סדר קדושה כמו בשאר ימות השנה ומה שכתב וקורים המגילה הוא ענין בפני עצמו: ש"ע סָעִיף א
ג (ג) ואח"כ מבדילין - דכל מה שיש לאחר את ההבדלה ביציאת היום מאחרינן לה: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ד (ד) בלילה - אפילו אם הקדים להתפלל ערבית קודם צאת הכוכבים: ש"ע סָעִיף ב
ה (ה) אין מחזירין אותו - עיין לעיל בסימן תרפ"ב ס"א וה"ה בענינינו. ולענין על הנסים בבהמ"ז עיין לקמן בסימן תרצ"ה ס"ג: ש"ע סָעִיף ב
ו (ו) אבל לא בט"ו - כיון שאין שייך זה לאותו היום הו"ל שלא מעין המאורע והוי הפסק בתפלה מיהו אם אמרו אין מחזירין אותו דמ"מ יש קצת שייכות בימים אלו. כרכים הספיקות אם הם מוקפות חומה אומרים על הנסים בתפלה בשני ימים ואין זה הפסק כיון דמספק אומרים. שחרית משכימין לביה"מ. אין לחלוץ התפילין אף שהתפללו כבר עד אחר קריאת המגילה דדרשינן ויקר אלו תפילין [מנהגים]: ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ג
ז (ז) הלל - דבשלמא ביציאת מצרים אמרינן הללו עבדי ה' ולא עבדי פרעה אבל הכא אכתי עבדי אחשורוש אנן: ש"ע סָעִיף ג
ח (ח) ואין נופלין וכו' - וא"א למנצח וכו' בשני ימי פורים משום דכתיב ביה צרה וצרה בפורים לא מדכרינן: ש"ע סָעִיף ג
סָעִיף ד
ט (ט) עמלק - עד מדור דור ואומרים ח"ק: ש"ע סָעִיף ד
י (י) ואין המנהג לכפול - ואע"ג דקי"ל אין פוחתין מעשרה פסוקים היכא דסליק ענינא שאני: ש"ע סָעִיף ד
יא (יא) וקורין המגילה - ומברכין אחריה ברכת הרב את ריבנו כדלעיל בסימן תרצ"ב וצריכין כולן לשמוע הברכה ויש מהמונים שאומרים אז קדיש אחר סיום המגילה ואינו נכון: ש"ע סָעִיף ד
יב (יב) מלין התינוק קודם וכו' - ואסמכתא לזה דכתיב ליהודים היתה אורה ושמחה וששון וששון מרמז על מילה. והפר"ח כתב דיקדים קריאת המגילה וכ"מ בביאור הגר"א דמתמה על הרמ"א בזה: ש"ע סָעִיף ד
מָגֵן אַבְרָהָם Magen Avraham
סָעִיף ב
א כתוב במנהגים שאומרים קדיש שלם אחר תפלת י"ח קודם קריאת המגיל' וכ"כ מהרי"ל בתשובה סי' נ"ו רוקח, וכ"כ התוס' דף ד' והג"מ דלא כלבוש, ובאגודה כתב בשם רוקח לומר חצי קדיש ובמסכת תענית כתב גבי ט"ב ואומרים ק"ש קודם איכא אכן הרוקח כ' לומר חצי קדיש עכ"ל ואבודרהם כ' ג"כ חצי קדיש: ונ"ל דבמדינות אלו שנוהגין לומר קדיש שלם אזי אחר קריאת המגילה יאמרו ק"ש בלא תתקבל ואפשר שכן דעת המנהגים ועסי' תקנ"ט: אבל לא בט"ו. מיהו אם אמרו אין מחזירין אותו כמ"ש ססי' ק"ח דלא כב"ח: ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ג
ב אין קורין בו הלל. דבשלמא ביציאת מצרים אמרי' הללו עבדי ה' ולא עבדי פרעה אבל הכא אכתי עבדי אחשורוש אנן: שחרית משכימין לבה"כ ואין לחלוץ התפילין עד אחר קריאת המגיל' [מט"מ מנהגים]: ש"ע סָעִיף ג
סָעִיף ד
ג מלין קודם. דכתי' וששון זו מילה: ש"ע סָעִיף ד
אֵשֶׁל אַבְרָהָם — פרי מגדים על המגן אברהם Eshel Avraham — Pri Megadim on the Magen Avraham
סָעִיף ב
א כתוב במנהגים כו׳ עמ״א עתוס׳ מגילה ד׳ א׳ ד״ה פסק ואומר ק״ש וקורין מגילה יע״ש וחול ומ״ש אחד הוא. ומסיק לומר אחר תפלת ח״י ק״ש עם תתקבל ואחר קריאת המגילה במ״ש ויהי נועם ואתה קדוש וק״ש בלא תתקבל וע׳ א״ר אות ד׳ וה׳ בערבית יאמר ק״ש אחר ש״ע ובשחרית יאמר אחר ש״ע ח״ק כמו בכל קריאת התורה באין מוסף ואחר המגילה וסדר קדושה ק״ש עם תתקבל ונתן טעם אחר לזה דבמעריב מתפלל מבע״י וממתינן עד צ״ה למגילה ויש הפסק גדול אומרים ק״ש מיד אחר ש״ע ואף במ״ש מתפללין בצ״ה לא פלוג משא״כ בשחרית ולפ״ז מתוס׳ מגילה אין ראייה די״ל דקאי בחול. והנה יש ג׳ מחלוקת י״א ח״ק וי״א ק״ש עם תתקבל ומ״א פסק תחלה ק״ש עם תתקבל ואח״כ ק״ש בלא תתקבל ועא״ר ב׳ שאין לשנות להמנהג ובלבוב בביהמ״ד מח״ל ופה פפד״א המנהג ק״ש עם תתקבל אחר ש״ע ערבית ולאחר המגילה ואתה קדוש ק״ש בלא תתקבל ושחרית ה״ק אחר ש״ע ולאחר סדר הקדושה ק״ש עם תתקבל עסי׳ תקנ״ט: אבל עמ״א ועסי׳ ק״ח בט״ז אות י״ב וספק ברכות לקולא. וע׳ תרפ״ב כ״ז שלא אמר השם יוכל לומר על הניסים ועט״ז שם אות ג׳ וה׳ דאם סיים הברכה יוכל לומר באלקי נצור דרך תחנונים יע״ש: ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ג
ב אין עמ״א ובגמרא יש ג׳ טעמים והב״י השמיט טעם דא״א הלל על נס שבח״ל והביא ב׳ טעמים והמ״א השמיט דרב נחמן דרבא בתרא כוותיה נקטינן ונ״מ היכא שאין מגילה או ט״ו בשבת ע״כ הטעם עבדי בו׳ ומיהו י״ל לא פלוג ומשמע על נס בח״ל רשאי לומר הלל דרב נחמן ורבא רבים ובתראי. ומ״ש המ״א דחולץ אחר המגילה צריך להמתין עד אחר ובא לציון אלא במי שהתפלל כבר ועתה שומע מגילה אין חולץ תפילין עד לאחר המגילה: ש"ע סָעִיף ג
סָעִיף ד
ג מלין עמ״א דכתיב שש אנכי על אמרתך וע׳ פר״ח ובתרפ״ז כתב הא דמגילה קודם לכל המצות כשיש שהות לעשות שתיהן ובאין שהות אין שום מצוה ד״ת נדחית מפני מגילה יע״ש. וי״ל דרדאי הא דמבטלין עבודה מפני מגילה לשמוע בציבור דפרסומי ניסא בציבור עדיף אף ע״ש שיש לו מנין כמו כהנים די״ג זוכין בתמיד משא״כ כאן דיקרא המגילה אחר המילה בציבור פשיטא ד״ת עדיף טפי וקודם ושתיהן ד״ת או מדרבנן אז פרסומי ניסא קודם ועמ״ש בתרפ״ז וכאן אין להאריך: ש"ע סָעִיף ד
מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל Machatzit HaShekel
סָעִיף ב
א כתב מ"א כ' במנהגים כו' וכ"כ מהרש"ל בשם רוקח כו' באגודה כ' בשם רוקח כו' וא"כ ה"ל שני עדים המכחישים זה את זה בדברי רוקח: ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ג
ב (ס"ק ב) אין קורין כו' אכתי עבדי אחשורוש. ר"ל דבימי מרדכי כשנעשה להם הנס לא היה אפשר להם לו' עבדי ד' דהא אכתי הוה עבדי אחשורוש. ואם כן גם אנחנו אין אומרים הלל: שחרית משכימים לבה"כ. וה"ט כיון שמוטל על כל אחד להתעסק באותו יום במצות רבות משלוח מנות ומתנות לאביונים ואכילת סעודת פורים וגם מאחרים אותו יום בב"הכ בקריאת מגילה. ואמירת פיוטים לכן משכימים לבה"כ כדי שישאר שהות ביום: ואין לחלוץ התפילין כו' דכתיב במגילה ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר. ודרשינן אורה זו תורה. שמחה וששון זו מילה דכתיב. שש אנכי וגו'. ויקר אלו תפילין כו' לכן יש להיות תפלין בראשו בשעת קריאה: ש"ע סָעִיף ג
סָעִיף ד
ג (ס"ק ג) מלין כו' דכתיב ששון כו' ר"ל כיון דסמך הכתוב במגל' תורה ומילה דהיתה אורה דרשינן זו תורה וששון דרשי' זו מילה יש לנו גם כן להסמיכם במעש' ולכן מיד אחר קריאת התורה קודם קריאת המגלה יש לימול. אך לפי טעם זה אם הם בכפר שאין להם ס"ת אפשר למול אחר המגלה. אבל במהרי"ל איתא עוד טעם כיון דכתיב ליהודים היתה אורה וגו' ולכן מלין תחלה שיהיה גם התינוק בכלל יהודים ע"ש ואם כן אין חילוק בין יש להם ס"ת או לא: ש"ע סָעִיף ד
ט״ז Taz
סָעִיף א
א ויתן כו'. תמו' הוא זה שהרי ויתן לך שייך בכל מוצאי שבת אחר ואתה קדוש מ"ש האידנ' דיאמר קודם לזה ונראה דיש כאן ט"ס דהיינו שיש במנהגים שיש לו' קדיש שלם ואח"כ המגיל' ואח"כ אשר הניא ואחר המגיל' יאמר ג"כ קדיש שלם וכבר הקשה ע"ז בלבוש דהיאך יאמר תתקבל קודם גמר התפיל' כמו בכ"מ ותו היאך יאמר קדיש שלם ב"פ ומ"ה כ' שיש ט"ס וצ"ל חצי קדיש קודם המגילה ואח"כ קדיש שלם כמו בכל מ"ש ונכון הוא ונ"ל דגם כאן צריך להגיה כן ואומרים ויתן לך חצי קדיש קודם קריאת המגילה ואמירת ויתן לך שייך אל הקודם במ"ש אומרים ויהי נועם אחר המגילה וע"ז קאי ואומרים ויתן לך פי' ג"כ אחר המגיל' ואחר זה מתחיל ענין אחר חצי קדיש קודם קריאת המגילה ובא לאפוקי ממ"ש במנהגים דאומרים ק"ש קודם המגילה דזהו אינו כמ"ש בלבוש: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ב ואם לא אמרו כו'. במרדכי סי' ר"מ כ' וז"ל ימים שאין בהם כו' שוויא עליה חובה כו' עכ"ל והנה דבריו סותרין זה את זה לענין חנוכה ופורים דאמר תחלה אין מחזירין ובסוף כ' מחזירין מלבד מה שהוא נגד התלמוד בפי' שאין מחזירין והרבה גדולים מוחקין תיבת בחנוכה ופורי' שכ' בסוף ורש"ל בתשוב' סי' מ"ח כתב שגדול אחד בדורו מהר"י פאלק מחק תיבת וחנוכה בסוף ומדהגיה כך אלמא תרווייהו אמת דפורים ערבית ושחרית אין מחזירין אותו דלא עדיף מתפל' אכן סעודת פורים שהטילו הנביאים והחכמים על כל ישראל להיותם ימי משתה ושמחה יותר משבתות וי"ט כו' א"כ לא גרע מסעודת שבת וכו' עכ"ל נמצא דמסקנתו דבפורים יש חילוק דאין מחזירין אלא בסעודת פורים ולא ערבית ושחרית ומנחה לא בתפל' ולא בב"ה רק לזמן הסעודה לחוד וק' לי על הג"ה זו מ"ש במרדכי בשם ראבי"ה ע"ז אף על גב דמסיק הכא שהזכרת חנוכה רשות בב"ה כו' משמע דבירושלמי היה כתוב תיבת וחנוכה וכ"ש דקשה על הג"ה ראשונה שזכרתי שמחקו לגמרי תיבת חנוכה ופורים בסוף ונלע"ד דהפוך דברים יש כאן במרדכי לענין חנוכה וכצ"ל הדא דתימא בר"ח וחנוכה אבל לא בשבת וי"ט ופורים שא"א לו בלא אכילה כו' דפורים יש לו חיוב כמו בשבת וי"ט דכתיב ימי משתה ושמח' ואמר רבא סעודת פורים שאכל' בלילה לא יצא י"ח ש"מ דהסעוד' היא חובה וא"כ הוה ודאי' לא סגי דלא אכיל ונ"ל דעת הטור ג"כ הכי שכ' בסי' תרצ"ה שאומרים על הניסים בהודא' ולא זכר שם שאם לא אמרו אין מחזירים אותו כמ"ש בה' חנוכה סי' תרפ"ב אלא ודאי כדפי' וכן נ"ל להלכה כמ"ש רש"ל בשם הגדול מהר"י פאלק ז"ל דבב"ה של הסעודה צריך לחזור בשביל על הניסים בפורים אלא דנ"ל דלאו דוקא בסעוד' שעושין אחר מנחה אלא בסעודה הראשונה שאוכל בפורים דהא עיקר הטעם דיש חיוב סעודה באותו יום דכתיב ימי משתה ושמחה ולא סגי דלא אכל וא"כ סעודה הראשונה שאוכל בו ביום בו קיים סעודת פורים בזה ואין לנו לתלות הדין במה שאנו קורין לסעודה שאחר המנחה סעודת פורים שהוא לתוספ' שמחה ול"ש בזה לא סגי דלא אכל כנ"ל להלכה למעשה: ש"ע סָעִיף ב
ג אבל לא בט"ו. כ"כ ב"י בשם א"ח. וכ' ע"ז ואיני יודע מה איסור יש בהזכרת על הניסים. ותמהתי ע"ז דודאי כיון שאין שייך זה לאותו יום ה"ל שלא מעין המאורע והוי הפסק בתפלה וכ"כ מו"ח ז"ל אלא שהפריז על המדה לומר שאפילו בדיעבד אם אמרו חוזר דמשנה ממטבע שטבעו חז"ל וזה אינו דהא איתא בסי' ק"ח סי"ב הטועה ומזכיר מאורע שאר ימים בתפלה שלא בזמנה לא הוי הפסק ואפי' לפי מה שחלקנו שם בין הבדלה לשאר דברים מ"מ כאן יש קצת שייכות בימים אלו ע"כ ודאי א"צ להחזיר אם אמרו כנלע"ד ברור: ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ד
ד ואין המנהג לכפול. ואע"ג דקי"ל אין פוחתין מן י' פסוקים היכא דסליק ענינא שאני: ש"ע סָעִיף ד
מִשְׁבְּצוֹת זָהָב — פרי מגדים על הט״ז Mishbetzot Zahav — Pri Megadim on the Taz
סָעִיף א
א ואומרים עט״ז מגיה וכצ״ל ואומרים ויתן לך היינו אחר קריאת מגילה אומרים אשר הניא ויהי נועם ואתה קדוש ויתן לך לאפוקי מכל בו בד״מ שא״א ויתן לך. אח״כ כתב הר״ב ואומרים ח״ק דהיינו אחר תפלת ח״י וקורין המגילה ואא״כ מבדילין לאפוקי מכל בו הביאו הד״מ שם סובר דמבדילין קודם (מטעם שיתבאר בסמוך) והר״ב פסק דמבדילין אח״כ אלא דלפ״ז אין זה מנין לח״ק ולומר דהט״ז מוחק זה ואח״כ מבדילין הוא דוחק ובאר הגולה יראה שהגיה וקורין המגילה ואח״כ מבדילין ובט״ז היה הגירסא וקורים המגילה לחוד והגיה שאומרים ח״ק וקורים המגילה דהיינו אחר קריאת מגילה וקדושה דסידרא אומרים ק״ש ובאר הגולה הגיה אח״כ מבדילין ומ״ש באר הגולה דאשמעינן אפוקי יומא מאחרין א״י למה כתב ואומרים ויתן לך אלא דלאפוקי מכל בו דסובר דא״א ויתן לך ועיין עטרת זקנים ואומרים ויהי נועם (ואתה קדוש) ומבדילין ואומרים ויתן לך יע״ש ואמת שכ״ה בד״מ אות ב׳ בשם מנהגים ועסי׳ רצ״ה בא״ר אות ו׳ דמנהגים סוברים דבשאר ימות השנה נמי מבדילין קודם ויתן לך אבל אנו מבדילים קודם עלינו אחר ויתן לך יע״ש א״כ ה״ה פורים במ״ש נמי מבדילין אחר ויתן לך דמאי שנא עב״י בשם הכל בו דאומר בורא מאורי האש קודם המגילה וי״א שנפטר ביוצר המאורות עפר״ח בשם הר״ש הלוי הפירוש כי הברכה מאורי האש לא שאסור ליהנות בלא ברכה כי בשחרית אומר יוצר המאורות נכלל גם זה רק ע״ש שאדה״ר הביא ב׳ אבנים במ״ש והוציא מהם אש כו׳ לכן מברכין אחר המגילה וכן המנהג אחר המגילה ועט״ז רצ״ח אות א׳ בשם תוס׳ פסחים נ״ג וא״ר שם אות ג׳: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ב ואם עט״ז אעתיק דברי המרדכי פ׳ במה מדליקין עמ״ש בשבת כ״ד א׳ ימים באין בהם מוסף פסק בסמ״ג אם לא אמר על הניסים בחנוכה ופורים אין מחזירין אותו והכי איתא בתוספת׳ וירושלמי ושאין בהם מוסף כגון חנוכה ופורים אם לא אמרו אין מחזירין אותו ותו גרסינן התם טעה ולא הזכיר של ר״ח בבהמ״ז אין מחזירין אותו שאפשר בלא אכילה (פת) הדא דתימא בר״ח אבל לא שבת וי״ט וחנוכה ופורים שא״א בלא אכילה (פת) חוזר ונראה לראבי״ה אף ע״ג דמזכיר הכא דהזכרת חנוכה רשות בברכת המזון כיון דנהג כ״ע להזכיר וגם בירך ע״מ להזכיר שוינהו חובה להזכיר עכ״ל המרדכי דפוס קראקא. ונראה דברים סתורים בתחלה כתב בחנוכה ופורים אין מחזירין ואחר כך כתב דמחזירים ויש מוחקים בסוף חנוכה ופורים רק שבת וי״ט ומהר״י פולק ז״ל מחק תיבת חנוכה אבל פורים בתפלה אין מחזירין ובסעודה מחזירין. והקשה הט״ז ממ״ש ונראה לראבי״ה אע״ג שמזכיר חנוכה דאין מחזירין היכא מזכיר חנוכה כלל למהר״י פולק ז״ל דמחק תיבת חנוכה ואי אריש דברי הירושלמי קאי הא מזכיר חנוכה ופורים וע״כ אתפלה קאי לא אבהמ״ז (ובס׳ חמד משה נתקשה בזה ולמ״ש א״ש) וכ״ש להג״ה א׳ דמחק חנוכה ופורים ואף פורים אין מחזירין בבהמ״ז קשה ב׳ קושיות א׳ היכא מזכיר חנוכה בבהמ״ז שאין מחזירין ועוד אמאי שבק פורים בבהמ״ז ולומר דשוינהו חובה וע״כ כתב הט״ז כי נפל טעות בדפוס (בהיפך השורות) וכצ״ל ותו גרסי׳ התם כו׳ הדא דתימא בר״ח וחנוכה אבל לא בשבת י״ט ופורים וא״ש מ״ש ראבי״ה דמזכיר חנוכה בבהמ״ז שאין מחזירין. ומסקנת הט״ז הכין הוא דבסעודה ראשונה שחרית י״ד מחזירין בבהמ״ז אבל ליל י״ד אחר המגילה או סעודה שניה ביום י״ג אין מחזירין אותו. ומ״ש בספר חמד משה שהטור בקפ״ז כתב חנוכה ופורים א״צ לחזור וי״ל התם בסעודה שנייה ולאחר המגילה בלילה. ובתרפ״ב בחנוכה כתב בפירוש תפלה ובהמ״ז אין מחזירין אותו וכאן בתרצ״ג כתב הטור פורים בתפלה אין מחזירים ובמזון לא ש״מ בסעודה שיוצא בה צריך ובהכי מיירי בתרצ״ה מחזירין דבעי פת ועמ״א תרצ״ה אות ט׳ דאין מחזירין. וא״כ יש פלוגתא חדשה לט״ז בסעודה שיוצא בה צריך פת ולמ״א מקיים בפירות ובשר וצ״ע ואי״ה בתרצ״ה יבואר עוד: ש"ע סָעִיף ב
ג אבל עט״ז וכ״כ בד״מ דאסור להזכיר בתפלה אם אין ראוי להזכיר והנה כרכין הספיקות אומרים על הנסים בתפלה בב׳ ימים ואין זה הפסק כיון דמספק אומרים: ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ד
ד ואין עט״ז עב״י שיר מזמור לאסף אומרים בפורים תוספות מגילה דף א׳ ועא״ר כאן י״א אלי למה עזבתני ובחנוכה א״א שיר מזמור לאסף וי״א עיין א״ר בהלכות חנוכה מזה: ש"ע סָעִיף ד
בְּאֵר הֵיטֵב Be’er Heitev
סָעִיף א
א ואתה קדוש. ואומרים קדיש שלם בלא תתקבל לאחר קריאת המגילה. מ"א עיין שם: ש"ע סָעִיף א
ב ויהי נועם. אחר קריאת המגילה מנהגים וכ"כ מי"ט דמ"ש ואומרים ויהי נועם לאפוקי מהכלבו דפסק דא"א כלל ומ"ש וקורין המגילה קאי אלאחריו ואח"כ מבדילין ועיין בשכנה"ג בהגהת ב"י אות ד' ועיין בתשובת דבר שמואל סי' קכ"ח: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ג לא בט"ו. מיהו אם אמרו בט"ו אין מחזירין אותו מ"א וט"ז דלא כב"ח עיין שם. שחרית משכימין לבה"כ ואין לחלוץ התפילין עד אחר קריאת המגילה דדרשינן ויקר זו תפילין. מט"מ מנהגים: ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ג
ד למנצח. כתב ב"ח בשם תוספות מגילה דף ד' דאומרים שיר מזמור לאסף דיש בה מפלה לעכו"ם: ש"ע סָעִיף ג
סָעִיף ד
ה קודם. דכתיב וששון זו מילה: ש"ע סָעִיף ד
בִּיאוּר הַגְרָ״א Be’ur HaGra
סָעִיף א
א ס"א אומר ואתה קדוש. שסמוך אחר פסוק אלהי אקרא כו' וכל המזמור נאמר על אסתר כמ"ש רש"י ד' א'. כל בו והג"מ ומרדכי: ואם כו' ויתן לך. כמו בשאר ימות השנה: וקורין בו'. דאפוקי יומא מאחרינן ליה כמ"ש בפ"ח דברכות ובפ"י דפסחים: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ב ס"ב אומר כו'. תוספתא פ"ג דברכות כל שאין בו מוסף כגון חנוכה ופורים ערבית שחרית ומנחה מתפלל שמנה עשרה ואומר מעין המאורע בהודאה ואם לא אמר אין מחזירין אותו והביאו הרי"ף ורא"ש בפ"ב דשבת: וא"א. דיום ט"ו לפרזים אינו אלא מחמת מגילת תענית להספד ותענית כמ"ש שם ה' ב' וכמ"ש לעיל: ובליל י"ד. ע' רש"י בשבת כ"ד א' ד"ה ערבית וע' רי"ף שם כגון תענית ומעמדות חנכה ופורים כו': ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ג
ג ס"ג ואין נופלין כו' וא"א כו'. דאסור בהספד ותעניות. שם ה' ב': ש"ע סָעִיף ג
סָעִיף ד
ד ס"ד ואע"פ שאין. ירושלמי פ"ד הלכה ב' והביאו הרי"ף הרי פ' עמלק א"ל שנייא היא שהיא סדורו של יום וכמ"ש בהפטרה בגמ' כ"ג ב' תוס' ורא"ש: ואין המנהג. כנ"ל: כשיש מילה כו'. כמ"שש ט"ז ב' וששון זה מילה כו'. וצ"ע דאף עבודה דרבים מאחרינן וזמנה בבקר כ"ש מילה דאינה אלא משום זריזין כו' וכ"כ פר"ח: ש"ע סָעִיף ד
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain. Pri Megadim (Eshel Avraham, Mishbetzot Zahav): Warsaw 1877 edition. באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org (GNU FDL 1.3)