Shulchan Aruch, Orach Chayim 692 — שולחן ערוך, אורח חיים תרצב
א הַקּוֹרֵא אֶת הַמְּגִלָּה מְבָרֵךְ לְפָנֶיהָ ג' בְּרָכוֹת: עַל מִקְרָא מְגִלָּה, וְשֶׁעָשָׂה נִסִים, וְשֶׁהֶחֱיָנוּ; וּבַיּוֹם אֵינוֹ חוֹזֵר וּמְבָרֵךְ שֶׁהֶחֱיָנוּ; הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאַף בַּיּוֹם מְבָרֵךְ: שֶׁהֶחֱיָנוּ (טוּר בְּשֵׁם רַבֵּנוּ תָּם וְהָרֹא"שׁ וְהַמַּגִּיד), וְכֵן נוֹהֲגִין בְּכָל מְדִינוֹת אֵלּוּ; וְאֶחָד יָכוֹל לְבָרֵךְ וְשֵׁנִי קוֹרֵא (הַגָּהוֹת אֲשֵׁרִי פ"ג); וּלְאַחֲרֶיהָ נוֹהֲגִין לְבָרֵךְ: הָרַב אֶת רִיבֵנוּ וכו'. אִם לֹא בֵּרַךְ לֹא לְפָנֶיהָ וְלֹא לְאַחֲרֶיהָ, יָצָא. הַגָּה: וְנָהֲגוּ לוֹמַר בַּלַּיְלָה: אֲשֶׁר הֵנִיא, אֲבָל לֹא בַּיּוֹם (כָּל בּוֹ וּבֵית יוֹסֵף בְּשֵׁם א"ח), וְאֵין לְבָרֵךְ אַחֲרֶיהָ אֶלָּא בְּצִבּוּר.
ב אֵין לָשׂוּחַ בְּעוֹד שֶׁקּוֹרִין אוֹתָהּ.
ג אַף עַל פִּי שֶׁיָּצָא כְּבָר, מְבָרֵךְ לְהוֹצִיא אֶת אַחֵר יְדֵי חוֹבָתוֹ.
ד מִי שֶׁהוּא אָנוּס קְצָת וְאֵינוֹ יָכוֹל לֵילֵךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְצָרִיךְ לְהַמְתִּין עַד אַחַר שֶׁקָּרְאוּ הַקָּהָל, וְקָשֶׁה עָלָיו לִישֵׁב בְּתַעֲנִית כָּל כָּךְ, יָכוֹל לִשְׁמֹעַ קְרִיאָתָהּ מִבְּעוֹד יוֹם מִפְּלַג הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה. הַגָּה: אֲבָל אָסוּר לֶאֱכֹל קֹדֶם שֶׁיִּשְׁמַע קְרִיאַת הַמְּגִלָּה, אֲפִלּוּ הַתַּעֲנִית קָשָׁה עָלָיו (תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן סִימָן ק"ט).
מִשְׁנָה בְּרוּרָה Mishnah Berurah
סָעִיף א
א (א) ושהחיינו - ונכון לכוין בברכת שהחיינו גם על משלוח מנות וסעודת פורים שהם ג"כ מצות ויודיע זה להש"ץ המברך דבעי כונת שומע ומשמיע. ויכוין זה בברכת שהחיינו דיום כי זמנם ביום ומי שאין לו מגילה לא יברך שהחיינו על משלוח מנות וסעודה דזהו דבר הנהוג בכל יום ובכל שבת ויו"ט [מ"א] וי"א דראוי לברך זמן על היום מפני תקפו של נס שהיה בו וכיון דמזמן לזמן קאתי הרי הוא ככל מועדי ד' שמברכין עליהן זמן ועיין בבה"ל אכן אם היה לו מגילה בלילה ובירך אז שהחיינו לכו"ע א"צ שוב לברך ביום אם אבל קורא את המגילה יברך אחר הברכות משום ברכת שהחיינו שאין האבל מברך להוציא רבים בברכת שהחיינו והאבל יקרא את המגילה: ש"ע סָעִיף א
ב (ב) וביום אינו חוזר ומברך וכו' - דהרי כבר בירך בלילה וטעם הדעה שניה דסוברת דאף ביום וכו' דעיקר מצות קריאתה ביום הוא. אם נשתתק הקורא באמצע המגילה דעת האחרונים דא"צ הקורא השני העומד תחתיו להתחיל בראש רק יתחיל ממקום שפסק הראשון [וכ"ש שא"צ לברך מחדש דיצאו כל הקהל בברכת הראשון] דהוא טרחא דצבורא ועיין בשע"ת: ש"ע סָעִיף א
ג (ג) ואחד יכול לברך - בין ברכה ראשונה ובין לענין ברכה אחרונה ובלבד שיכוין להוציא השומעים והם יכונו לצאת: ש"ע סָעִיף א
ד (ד) ולאחריה נוהגים לברך - כי בגמרא איתא דברכה דלאחריה תליא במנהגא במקום שנוהגים לברך יברך ולכן כתב המחבר דהאידנא נוהגים לברך: ש"ע סָעִיף א
ה (ה) הרב וכו' - ואין לומר האל הרב כיון שכבר זכר השם שאמר אלהינו ויש גורסים האל ובא"ר הכריע כהשו"ע שאין לומר וכן אין לומר בא"י האל הנפרע רק בא"י הנפרע ע"ש: ש"ע סָעִיף א
ו (ו) אם לא בירך לא לפניה וכו' - דברכות אין מעכבות ונראה דאם נזכר באמצע שלא בירך יברך בין הפרקים: ש"ע סָעִיף א
ז (ז) אבל לא ביום - דכבר אמר פיוטים: ש"ע סָעִיף א
ח (ח) ואין לברך אחריה וכו' - אבל הברכות שלפניה לכו"ע היחיד צריך לברך: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ט (ט) אין לשוח בעוד שקורין אותה - היינו בין השומע ובין הקורא אסור להם לשוח לכתחלה ואפילו בד"ת ולענין דיעבד יש חילוק דהשומע אם שח בעת הקריאה לא יצא אפילו אם חיסר לשמוע תיבה אחת דהא לא שמעה כולה אבל הקורא יצא ולפעמים אפילו לכתחלה מותר כגון לשאול בין הפרקים מפני הכבוד כמו לענין ק"ש בסימן ס"ו וכ"ז לענין שיחה באמצע הקריאה אבל אם שח בין הברכה לתחלת הקריאה בין השומע ובין הקורא הפסיד הברכה וכן בין הקריאה לסוף הברכה ג"כ אסור להפסיק: ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ג
י (י) אע"פ שיצא כבר מברך וכו' - וכ"ש דיכול להוציאם בקריאה אע"פ שיצא כבר ומ"מ יש פוסקין שסוברין לענין ברכה אם יודעין בעצמן לברך יברכו בעצמן כיון שהוא כבר יצא בקריאה ומנהג העולם להקל להוציאן בכל גווני ועיין לעיל סימן תקפ"ה במ"ב סק"ה: ש"ע סָעִיף ג
יא (יא) להוציא את אחר י"ח - ויקראנה לנשים אחר שיצא מביהכ"נ דמצוה שיצא בעצמו בקריאת הצבור אכן אם מכוין שלא לצאת באותה קריאה שפיר דמי לצאת אח"כ בקריאת הצבור. וכשהוא מברך לנשים טוב שיברך לשמוע מגילה כי יש פוסקים שסוברין דאשה אינה חייבת בקריאה רק לשמוע: ש"ע סָעִיף ג
סָעִיף ד
יב (יב) וצריך להמתין וכו' - ר"ל שיבוא אחד לקרוא לפניו דמקודם אסור לאכול כמו לענין ק"ש לעיל בסי' רל"ה: ש"ע סָעִיף ד
יג (יג) מפלג המנחה ולמעלה - דהוא שעה ורביע קודם הלילה והטעם דכיון דחשבינן ליה לילה לענין תפילת ערבית שיכול להתפלל בזמן ההוא חשבינן ליה לילה גם לענין הזה: ש"ע סָעִיף ד
יד (יד) אבל אסור לאכול וכו' - עיין במ"א שמסיק דדוקא אכילה אסור אבל טעימה בעלמא שרי וע"כ טוב יותר להקל לאיש הזה שיטעום קודם קריאת המגילה ולא להקל לקרות מפלג המנחה ולמעלה דהפר"ח קרא תגר על קולא זו ודעתו דקודם צה"כ אינו יוצא כלל אפילו דיעבד וכן משמע דעת הגר"א בביאורו. ואפילו טעימה אין להקל אלא לצורך גדול דהיינו חולה קצת או מי שמתענה והתענית קשה לו ושיעור טעימה היינו כביצה פת או משקין כשיעור ביצה. וכתב הפמ"ג דלפי דעת הפר"ח אפילו בין השמשות אין לקרות ובדיעבד אם קרא בבין השמשות ג"כ מסתפק שם אם לא באונס והכרח גדול יש לצדד להקל. וכתב בח"א דאפילו קרא מקצתה קודם צאת הכוכבים לא יצא וצריך לחזור ולקרות ובלי ברכה. ועיין בשע"ת בשם הברכי יוסף ובביאור הלכה דמ"מ המיקל לחולה וליולדת למהר קריאתן מבעוד יום קצת יש לו על מי לסמוך: ש"ע סָעִיף ד
טו (טו) קודם שישמע קריאת המגילה - כמו לענין ק"ש דערבית דאסרינן מטעם שמא יחטפנו שינה ויבטל מקריאתה וא"כ כ"ש שאסור לישן קודם קריאת המגילה ואפילו דעתו רק לישן קימעא כמו שם גבי ק"ש וקריאת המגילה הוא חוב גדול שהרי כל המצות נדחים מפניה כדלעיל בסימן תרפ"ז ועיין לעיל בסימן רל"ה ס"ב ובמ"ב שם כמה פרטים לענין ק"ש וה"ה כאן ודע דכמו בלילה אסור לאכול קודם קריאתה ה"ה ביום אפילו כבר התפלל אסור לאכול קודם קריאתה וכמו לענין שופר ולולב: ש"ע סָעִיף ד
טז (טז) אפילו התענית קשה עליו - ואם הוא אדם חלוש והשהייה יזיק לבריאותו ויכול לבוא לידי חולי וטעימה מעט אינו מספיק לו נראה דשרי לאכול אך יבקש מאחד שיזכירנו לקרוא את המגילה אחר אכילתו כתב הפמ"ג ספק אם קרא את המגילה אפשר דלא אמרינן בזה ספיקא דרבנן לקולא משום דהוא דברי קבלה: ש"ע סָעִיף ד
מָגֵן אַבְרָהָם Magen Avraham
סָעִיף א
א ושהחיינו. ויכוין בברכת שהחיינו ג"כ על משלוח מנות וסעודת פורים שהם ג"כ מצות [של"ה] ונ"ל דיכוין זה בברכת שהחיינו דיום כי זמנם ביום, ונ"ל דמי שאין לו מגילה לא יברך שהחיינו על משלוח מנות וסעודה דזהו דבר הנהוג בכל יום ובכל שבת וי"ט דהא לא תקנו כלל ברכה עליהם: ש"ע סָעִיף א
ב וי"א דאף כו'. דעיקר מצות קריאת' ביום: אם נשתתק הקורא באמצע המגיל' השני צריך להתחיל בראש כמ"ש סי' רפ"ד אבל א"צ לברך תחלה דיוצא בברכת הראשון דעשה הברכ' בשביל כל הקהל כמ"ש סי' תקפ"ה ס"ג וכ"מ במרדכי סוף מגיל' בשם ר"א: ש"ע סָעִיף א
ג לא ביום. שכבר אמרו פיוטים [לבוש]: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ד אין לשוח. והקורא עצמו רשאי להפסיק כמו בק"ש (ש"ג פ"ב דברכות): ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ג
ה אף על פי שיצא וכו'. ואם מברך לנשים יברך לשמוע מגיל' כמ"ש סי' תרפ"ט ס"ב [ב"ח] ועמ"ש סי' תקפ"ה ס"ב ונ"ל דיקראנ' לנשים אחר יציאת בה"כ דמצוה שיצא הוא בקריאת הצבור כמ"ש רסי' תרפ"ז: ש"ע סָעִיף ג
סָעִיף ד
ו מפלג המנח'. נ"ל דאפי' בשבת מותר לעשות כן כשיש לו איזה אונס כמ"ש סי' רצ"ג אך יש לאסור דאין קורין המגיל' בשבת: ש"ע סָעִיף ד
ז מפלג המנח'. אחר שיתפלל ערבית אבל אין נ"ל להתיר לטעום מעט וימתין עד שיבא הקורא כדאמרי' בברכות לא יאמר אדם אוכל קימעא וכו' אח"כ אקרא ק"ש, ונראה דכ"ש לענין קריאת מגילה דחיישי' שמא תחטפנו שינה ויבטל מקריאת' שהרי יש בה שהות טובא וגם קריאת' חוב' טפי שהרי כל המצות נדחי' מפני' [ת"ה] ועמ"ש סי' תרפ"ז בשם רא"מ דס"ל איידי דחביבא לא אתי למפשע, ומה"ט לא אסרו ללמוד כמו גבי בדיקת חמץ עכ"ל, א"כ ס"ל דקיל מק"ש וחמץ והנה כיון דבק"ש וחמץ שרי טעימה כמ"ש סי' רל"ה ותל"ב ק"ו כאן, ועוד דעיקר קריאת המגילה ביום, ונ"ל דמש"ה שינה רמ"א לשונו וכתב אסור לאכול וכו' משמע דטעימה שרי ומ"מ אין להקל אלא לצורך גדול, ובתוספתא דפ"ק דשבת כתב דמגילה דמי ללולב ושופר וק"ש: משמע במהרי"ל דאפי' חולה לא יאכל קודם קריאתה אא"כ יש בו סכנה: ופשוט דאנוס קצת יכול לשמוע של יום קודם הנץ החמה אחר שעלה ע"ה עסי' תרפ"ז, וכתב שם ב"י בשם א"ח שנהגו לקרות קצת מבע"י כדי להקל על האנושים והמעוברות שלא יתענו יותר מדאי: ש"ע סָעִיף ד
אֵשֶׁל אַבְרָהָם — פרי מגדים על המגן אברהם Eshel Avraham — Pri Megadim on the Magen Avraham
סָעִיף א
א ושהחיינו עמ״א ויכוין להוציא משלוח מנות ומתנות לאביונים בברכת שהחיינו ויודיע לש״ץ זה דבעי כוונה שומע ומשמיע ומ״ש ביום פשוט הוא ומיהו להר״מ והמחבר דביום אין מברך שהחיינו מכוין בשהחיינו דלילה לצאת גם משלוח מנות ומתנות לאביונים אע״פ דלאו זמנה בלילה ומ״ש דהא לא תקנו כלל ברכה עליה. היינו שאין מברכין אקב״ו לשלוח מנות כו׳ והוא הדין מתנות כו׳ והוא הדין צדקה אין מברכין אע״ג בחמץ שיש עשה עם הלא תעשה מברכין הכא שהמצוה בשניהם שמא לא ירצה חבירו ועני לקבלם עיין סימן תקפ״ה תוקע לאחר מברך שהחיינו הוא הדין כאן ועיין שם בב״י החילוק בין מצוה שאפשר ע״י שליח מברכין בעל כמקרא מגילה דאחד מוציא חבירו בקריאה מטעם שליחות ושופר דלשמוע ולא ע״י שליחות בלמ״ד יע״ש ועיין בטור תקפ״ה מה שכתב דהעיקר השמיעה והם דברי בעל הלכות גדולות ולכאורה היינו שתרווייהו בעינן לתקוע בעצמו ושישמיע ג״כ לאזניו ומשום הכי על ידי שליחות מאחר יצא ידי חובתו בתקיעה או מטעם ערבות עיין תוספות יום טוב בראש השנה כ״ח והשמיעה יוצא בלאו הכי מטעם שומע כעונה או ששמע מה שחייב ומשום הכי בשופר צריך לשמוע התקיעה ממחויב בדבר ולפי זה מגילה בסימן תרפ״ט להמחבר הכין הוא צריך לקרוא בעצמו ושישמיע לאזניו משום פרסומי ניסא ומשום הכי צריך שישמע ממחויב בדבר מה שאין כן נשים בסימן תרפ״ט להר״ב בהג״ה סעיף ב׳ בשמיעה לחוד סגי א״כ לכאורה אשה ששמעה מחרש שוטה וקטן יוצאה דהא שמעה עכ״פ וזה אינו דכל ששמעה מאין מחויב בדבר לאו כלום ושופר אי תרווייהו בעינן מברכין לשמוע שזה תכלית המצות כחמץ עיין סימן (תל״א) ומכל מקום העיקר דשופר השמיעה לבד עיקר ואפילו הכי צריך לשמוע ממחויב בדבר וכדכתיבנא ומ״ש מעירובי חצרות דמברכין אע״פ ששנים הם עיין מה שכתבתי בהלכות שבת: ש"ע סָעִיף א
ב וי״א עמ״א עיין תוספות מגילה ד׳ א׳ בהא דנשים חייבין כו׳ ובר״ן דבני הכפרים לא היו קורין בלילה ויראה דמרדכי ואסתר תחלה תקנו ביום ואח״כ תקנו ג״כ בלילה מקל וחומר הלל דפסח מעבדות לחירות אומרים בלילה ויום כל שכן ממיתה לחיים עיין מגילה (ט״ו) ומשום הכי מברכין שהחיינו גם ביום ובחדושינו הארכנו: ש"ע סָעִיף א
ג אבל עמ״א שאמרו פיוטים וקרובץ בשמונה עשרה מפני טורח הציבור כו׳ אבל הברכה עד המושיע אומרים גם ביום (ומ״מ) בשו״ע דאין לברך ברכה שלאחריה רק בציבור ויש חולקין וספק ברכה לקולא אבל ברכה שלפניה אף ביחיד מברכין: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ד אין עמ״א השומע לא ישוח כלל כי אם לא ישמע אף תיבה אחת לא יצא כלל ידי חובתו כמו שכתבתי לעיל כמה פעמים אבל הקורא מפסיק כמו בקריאת שמע מפני היראה והכבוד ועיין אליה רבה אות ט׳ מה הוא בין הפרקים במגילה ואפשר בין פסוק לפסוק עיין מה שכתבתי בט״ז ב׳: ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ג
ה אע״פ עמ״א מה שכתב מסימן תרפ״ט אף שדיעה א׳ דנשים מוציאות אנשים יע״ש ועוד כיון דיש דיעות טוב יותר לברך לשמוע מגילה דשפיר ממה נפשך מה שאין כן על מקרא מגילה למאן דאמר שאין נשים חייבין בקריאה אין לשון הברכה כראוי ועיין סימן תקפ״ה בב״י בשם הר״ן הקשה אמאי לא תקנו במגילה לשמוע ומ״ש מסימן תקפ״ה אות ג׳ יע״ש עיין אות א׳ ומ״ש שיקרא לנשים אחר שיצא הוא ונראה אם מכוין שלא לצאת באותה קריאה שפיר דמי לקרות אח״כ בציבור (אף אם נאמר דמצות צריך כוונה הוה ספק): ש"ע סָעִיף ג
סָעִיף ד
ו מפלג עמ״א טעות סופר רצ״ד ויש לומר רצ״ג סעיף ג׳ ומכל מקום פשוט הוא דאסור לעשות כן אם חל י״ד ביום א׳ להתפלל ערבית מבעוד יום ולקרות המגילה דאין קורין המגילה בשבת דהא אסור במלאכה עד צאת הכוכבים: ש"ע סָעִיף ד
ז מפלג עמ״א דהתיר טעימה דעיקר קריאה ביום דמברכין שהחיינו ביום ובני הכפרים לחד תירוץ בר״ן ז״ל פרק קמא דמגילה לא היו קורין בלילה ומכל מקום דוקא לצורך גדול ועיין אליה רבה אות י״א: ש"ע סָעִיף ד
מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל Machatzit HaShekel
סָעִיף א
א (ס"ק ב) וי"א כו' דעיקר כו' ביום. וע"ל ר"ס תרפ"ז. והטעם דילפי' דצריכה לקרותה ביום ובלילה מדכתיב במזמור אלי אלי למה עזבתני כו' שאמרה אסתר אקרא יומם ולא תענ' ולילה ולא דומיה לי לפי שהצרה היתה ביום ובלילה. לכן בעינן פרסום הנס בין ביום ובין בלילה וכיון דהוזכר בקרא יומם תחלה לכן היום עיקר: אם נשתתק כו' סי' רפ"ד. ונ"ל הטעם כמ"ש הרב"י לדעת הרמב"ם בסי' ק"מ וכתבתיו שם בסי' ק"מ ע"ש: אבל א"צ לברך כו' בשביל כו' ר"ל דל"ד להפטרה די"א דצריך לברך דשאני הפטרה דלא בירך להוציא הקהל כ"א להוציא א"ע בברכתו שיברך על ההפטרה שיקרא ולכן כשנשתתק ועומד אחר לו' ההפטרה ואותו אחר כיון דלא יצא בברכו' הראשון לכן י"א דצריך לברך משא"כ במגלה ושופר שהשומע הברכה גם הוא צריך לברך על שמיע' המגלה וקול שופר אלא שהמברך על המגלה ושופר מוציא בברכתו כל הקהל ושומע קי"ל ה"ה כעונה א"כ כשנשתתק הקורא ועומד אחר לקרות א"צ לברך דהא יצא בברכת הראשון וה"ל כאלו כבר בירך הוא: וכ"מ במרדכי שכתב בשם רבינו יואל דהקורא בתורה בצבור וסח באמצע קריאתו צריך לחזור ולברך דכיון דסח הוי היסח הדעת וכיון שהסיח דעתו צ"ל ולברך. ואייתי ראיה מדאי' בירושלמי הקורא בתורה ונשתתק ועומד אחר צריך לברך וע"כ אין הטעם משום דהוא לא בירך עדין דהא יצא בברכות הראשון כדאי' גבי מגלה בתוס' שר"מ בירך על המגלה ואחר קרא. אע"כ בנשתתק הטעם דה"ל היסח הדעת. א"כ ה"ה כששח באמצע קריאה. ורבינו אפרים חלק עליו דהיסח הדעת אינו מזיק ומה"ט כששח א"צ לברך והא דבנשתתק הקורא בתורה ועומד אחר תחתיו צריך לברך. היינו משום שעדין לא בירך כי לא יצא בברכת הראשון. ולא דמי למגלה שר"מ בירך ואחר קרא. דשאני מגלה דבירך בשביל כל הקהל עכת"ד. א"כ ה"ה בנשתת' במגלה אין העומד תחתיו צריך לברך: ש"ע סָעִיף א
ב (ס"ק ג) לא כו' שכ"א פיוטים. ר"ל ואשר הניא אינו כ"א פיוט: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ג (ס"ק ד) אין לשוח. והקורא כו' ר"ל בשלמא השומע אסור לסוח. דבשעה שסח אינו שומע קריאת הקורא. אבל הקורא כו' כמו בק"ש בסי' ס"ו דיש חילוק בין אמצע הפרק ובין פרק לפרק. אלא שסיים שם בש"ג וז"ל וצ"ע מה נקרא בין פרק לפרק גבי מגלה מאחר שצריך לקרות כלה ביח' כאגרת עכ"ל אמנם בל"ח פ' היה קורא סעיף ך' כ' כיון שיש בה פרשיות אעפ"י שהן פ' סתומות מ"מ פרקים נקראו עכת"ד וע"ש: ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ג
ד (ס"ק ה) אעפ"י כו' ועמ"ש סי' תקפ"ה ס"ב. ר"ל דשם מסיק מ"א דאם השומע יכול לברך בעצמו עדיף טפי להוציא נפשי' מפלוגתא. ועמ"ש שם בע"ה: ש"ע סָעִיף ג
סָעִיף ד
ה (ס"ק ו) מפלג כו' כמ"ש סי' רצ"ד דאם י"ל אונס יכול להתפלל של מוצאי שבת בשבת מפלג המנחה ואילך. ולכן אעפ"י שכ' מ"א בס"ק ז' שקודם קריאת המגלה צריך להתפלל ערבית. אעפ"כ גם בשבת אם י"ל אונס יכול להתפלל מבע"י ערבית מפלג המנחה ואילך ולקרות המגלה. אך י"ל דאין קורין המגלה בשבת משום שמא יעבירנו. וכיון דמבואר לעיל סי' רצ"ג שאף שהתפלל מבע"י וגם הבדיל אעפ"כ אסור במלאכ' עד הלילה. א"כ אכתי איכא גזרה שמא יעבירנו: ש"ע סָעִיף ד
ו (ס"ק ז) מפלג כו' וכ' שם ב"י בשם א"ח שנהגו לקרות קצת מבע"י כו' והפר"ח קרא תגר על דין זה וכן מ"ש בש"ע להקל לקרות מבע"י. והעלה בפר"ח בב' מקומות דזמנה דוקא בצאת הכוכבים והקורא קודם לכן לא יצא: ש"ע סָעִיף ד
ט״ז Taz
סָעִיף א
א נוהגין לברך הרב כו'. בטור כתב בשם רע"מ שאין לומ' האל כיון שכבר אמר אלהינו ועמ"ש בסי' קפ"ט ראי' מזה לענין ברכה רביעית דבה"מ: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ב בעוד שקורא אותה. זה קאי על הברכ' וכן הוא בטור וב"ה כ' מסתברא כו' סוף סוף הוא מברך עכ"ל מבואר דאברכ' קאי אלא שבב"י כ' וז"ל מיהו היינו כו' ונמצא שלא שמעה כו' עכ"ל משמע דאמגיל' קאי גם מו"ח ז"ל פי' כן והוקש' לו למה אין לגעור במי שמפסיק תוך קריאת המגיל' ולא ידעתי מקום לזה דודאי לא מיירי כאן אלא בהפסק בשעת קריאת הברכ' אבל בהפסק קריאת המגיל' עצמה פשיטא שיש לגעור בו אפי' בד"ת אסור להפסיק בע"א כמ"ש בסי' תר"ץ ס"ג וכ"ש במילי דעלמא ומ"מ אם שח אפי' במגיל' עצמה אינו חוזר לראש דכ"כ רשב"א הביאו ב"י דלא הוי הפסק רק אם הפסיק בין הברכ' לתחילת קריאת המגיל': ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ד
ג אסור לאכול כו'. כמו גבי ק"ש דערבית וא"כ כ"ש שאסור לישן קודם קריאת המגיל' כנ"ל: ש"ע סָעִיף ד
מִשְׁבְּצוֹת זָהָב — פרי מגדים על הט״ז Mishbetzot Zahav — Pri Megadim on the Taz
סָעִיף א
א נוהגים עט״ז מש״ע משמע כן כיון שכבר אמר אלקינו בסי׳ קפ״ט כ׳ הט״ז ראיה מכאן יע״ש. ובנוסח הברכה בקצת סידורים בא״י אמ״ה הרב כו׳ והמשלם כו׳ והנפרע כו׳ בא״י האל הנפרע לעמו ישראל מכל צריהם האל המושיע זהו עפ״י נוסח הב״ח ובא״ר אות ד׳ תמה ע״ז ולומר רק בא״י הנפרע לעמו ישראל מכל צריהם האל המושיע והנפרע סמוך לחתימה מעין חתימה יע״ש. פירוש הברכה הרב עב״י וא״ר ששה פירושים נאים: מ״ש בהג״ה שאין לברך אחריה ביחיד בא״ר ח׳ הביא כמה פוסקים שאף ביחיד מברך אחריה וראוי לברך בלא שם ומלכות עיין אה״ע נ״ה בברכת קידושין בח״מ. ועמ״ש בה׳ ברכות ואשר הניא יאמר אף ביחיד שאין בה שם ומלכות: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ב בעוד עט״ז וכוונתו דהא דמביא הטור שאין לשיח בקריאתה היינו שאין להפסיק בין המגילה ובין ברכה אחרונה או באמצע הברכה ורוצה לפרש מ״ש הש״ע שאין לשוח בעוד שקורין אותה היינו הברכה ואמת שלשון הטור דאמר הואיל ומברך אחריה שייכא למגילה משמע דהפסק הברכה אמר אבל להפסיק במגילה ודאי אסור כהלל ועפר״ח כאן. ובהג״ה בתר״ץ ס״ה הבין כאן כפשטיה שאין לשוח בעוד שקורין המגילה והקורא ומפסיק גוערין בו אם לא כדרך שמפסיק בק״ש יע״ש: ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ד
ג אסור עט״ז ועמ״א אות ו׳ לענין טעימה ללמוד עמ״א ועסי׳ תרפ״ז. עפר״ח עמ״ש בש״ע מפלג המנחה דאין לעשות כן ואף ביה״ש אין לקרות עסי׳ תפ״ט במ״א ז׳ ותרפ״ז ודיעבד אם קרא ביה״ש י״ל ספק דרבנן לקולא ואפשר ד״ק שאני אם לא באונס. והכרח גדול יש לצדד ביה״ש אם חל פורים בע״ש ואירע אונס שלא קראו המגילה מבע״י יש לקרות ביה״ש עט״ז בסי׳ ת״ר בשופר ושם משמע דהיה יום גדול וקבלו שבת ויראה ה״ה ביה״ש שבות ל״ג ביה״ש משום מצוה דרבנן וכ״ש מגילה ד״ק וגם כשחל במ״ש ויש הכרח ואונס גדול לקרוא ביה״ש עמ״א שמ״ב הניח בצ״ע ביה״ש מ״ש אם ל״ג שבות דהוי איקבע איסורא עיין פרק במה מדליקין עב״י תרנ״ב במ״א א׳ יטלנו בלא ברכה עסי׳ ס״ז ספק קרא ק״ש ומגילה ד״ק י״ל לא אמרינן ספק לקולא ול״ד ללולב ביום שני וצ״ע: ש"ע סָעִיף ד
בְּאֵר הֵיטֵב Be’er Heitev
סָעִיף א
א ושהחיינו. ויכוין בברכת שהחיינו ג"כ על משלוח מנות וסעודות פורים שהם גם כן מצות של"ה ונ"ל דיכוין זה בברכת שהחיינו דיום כי זמנם ביום. ונראה לי דמי שאין לו מגילה לא יברך שהחיינו על משלוח מנות וסעודה דזהו דבר הנהוג בכל יום ובכל שבת וי"ט. מ"א: ש"ע סָעִיף א
ב ביום. דעיקר מצות קריאתה ביום. אם נשתתק הקורא באמצע המגילה השני צריך להתחיל בראש כמ"ש סי' רפ"ד סעיף ה' אבל א"צ לברך תחלה דיוצא בברכת הראשון. מ"א: ש"ע סָעִיף א
ג לא ביום. שכבר אמרו פיוטים. לבוש: ש"ע סָעִיף א
ד בצבור. וא"ז כתב בשם פוסקים לברך ביחיד ע"ש (ועיין בספר אליה רבה נוסחת ברכה אחרונה על נכון): ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ה לשוח. והקורא עצמו רשאי להפסיק ש"ג. מ"א: ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ג
ו י"ח. ואם מברך לנשים יברך לשמוע מגילה ב"ח. אבל לא יברך שהחיינו. ויקראנה לנשים אחר יציאת בה"כ דמצוה שיצא הוא בקריאת הצבור. מ"א: ש"ע סָעִיף ג
סָעִיף ד
ז מפלג. אחר שיתפלל ערבית. וכתב המ"א מאחר דשינ' רמ"א לשונו וכתב אסור לאכול וכו' משמע דטעימה שרי ומ"מ אין להקל אלא לצורך גדול ומשמע במהרי"ל דאפילו חולה לא יאכל קודם קריאתה אא"כ יש בו סכנה. וכתב הב"י שנהגו לקרות קצת מבע"י כדי להקל על האנושים והמעוברות שלא יתענו יותר מדאי: ש"ע סָעִיף ד
בִּיאוּר הַגְרָ״א Be’ur HaGra
סָעִיף א
א ס"א הקורא כו'. כ"א ב' ל"ש אלא כו': שלש כו'. שם: וביום כו'. אע"ג דעיקר זמנה ביום כמש"ש מ"מ כיון שבירך בלילה יצא דלא גרע מאם בירך אסוכה ולולב בשעת עשייה וכן לכתחילה יש לברך בלילה ומשבירך בלילה אינו מברך ביום כמו בסוכה כמ"ש שם מ"ו א': וי"א. דעיקר קריאתה ביום כמש"ש אלהי אקרא יומם כו' ושם כ' ב' כל היום כו' מנלן דכתי' והימים כו' ובדלילה ל"ק וכן שם א' אין קורין כו' אע"ג דבגמרא אמרו כי קתני אדיום מ"מ מדלא תני אלא ביום וכן בני כפרים לא היו קורין אלא ביום ובתוספתא פ"ב קראה בלילה לא יצא י"ח אר"י מעשה בריב"נ שקראה בצפורי בלילה א"ל אין שעת הסכנה ראיה: ואחד כו'. ירושל' פ"ד מעשה בר"מ שקרייה כו' ונתנה לאחר ובירך עליה כו' זה קורא וזה מברך מכאן שהשומע כקורא כתיב אשר קראו לפני המלך כו': ולאחריה נוהגין. מתני' וגמ': אם לא. תוספתא פ"ב: ונהגו. עמ"א: ואין כו'. כל בו בשם ירושלמי והוא בפ"ד הלכה א' והוא בנוסחא שלנו משובש וג"כ משמע שם דלא קאי אלא אתורה אר"ש ב"א למדו ברכת כו': ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ד
ב ס"ד מי שהוא כו'. דמפלג המנחה הוא לילה אף לק"ש כמ"ש ר"ת בברכות ב' א' וכן לקידוש והבדלה כמ"ש בפ"ד שם ודוקא למי שנוהג תמיד כר"י שם וע' פר"ח שחלק ודחה דבריו: אבל. ע' מ"א בשם ת"ה: ש"ע סָעִיף ד
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain. Pri Megadim (Eshel Avraham, Mishbetzot Zahav): Warsaw 1877 edition. באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org (GNU FDL 1.3)