Shulchan Aruch, Yoreh De'ah 45 — שולחן ערוך, יורה דעה מה
א בְּהֵמָה אוֹ עוֹף שֶׁנִּטַּל הָאֵם שֶׁהַוָּלָד מֻנָּח בָּהּ, כְּשֵׁרָה. הַגָּה: וְכָל שֶׁכֵּן נִקַּב, דְּכָשֵׁר (ד"ע) ; וְיֵשׁ מַחֲמִירִין לֶאֱסֹר בְּנִקַּב אוֹ נִמּוֹק (שם וְרוֹקֵחַ ועס"ק ג' וְהַגָּהַת ש"ד סִימָן פ"ח בְּשֵׁם אוֹר זָרוּעַ ואו"ה כְּלָל נ"ה), וְיֵשׁ לְהַחְמִיר אִם לֹא בִּמְקוֹם הֶפְסֵד מְרֻבֶּה.
ב נִטְּלָה שַׁלְפּוּחִית שֶׁמֵּי רַגְלַיִם נִקְוִים לְתוֹכָהּ, כְּשֵׁרָה, וְיֵשׁ אוֹסְרִין. וְהָכֵי נָהוּג לְהַטְרִיף, אֲפִלּוּ בְּנִקַּב (טוּר בְּשֵׁם ר"ח והגהמ"י פ"ח מה"ש בְּשֵׁם הַתּוֹסָפוֹת רֵישׁ דַּף מ"ח וַאֲגֻדָּה וְכֵן כָּתַב בַּהַגָּהָה ש"ד סִימָן פ"ח בְּשֵׁם אוֹר זָרוּעַ וְד"מ בְּשֵׁם מהרא"י וּמַהַרְשַׁ"ל בא"ו שֶׁלּוֹ סִימָן צ"ו בְּשֵׁם רַאַבִיָ"ה וְר"י).
ש״ך Shach
סָעִיף א
א או עוף כו'. והתוס' והפוסקים כתבו לר"ח בעוף טרפה וכן הוא בהגהת ש"ד סי' פ"ח ובא"ו דמהרש"ל סי' צ"ו וז"ל כ' ראבי"ה שאם ניטל בעוף המעיים וזהו שהביצה מונחת בו ר"ח ור"י פוסקים בעוף לאיסור מא"ז עכ"ל וכ"פ הב"ח דיש להחמיר היכא דליכא הפסד מרובה וכ"פ באו"ה כלל נ"ה דין ט' וכן מסיק בד"מ וכ' וראיתי בא"ז כדבריהם: ש"ע סָעִיף א
ב וכ"ש ניקב. כלומר לפי הכלל דקי"ל לקמן סי' נ' ס"ב דכל אבר שאם ניקב טרפה כו' אם ניטל טרפה אלא דיש מחמירין בניקב כו' וכ"כ בד"מ אבל בניטל האם לכ"ע כשרה כדאיתא במשנה ובש"ס בהדיא: ש"ע סָעִיף א
ג ויש מחמירין כו'. והב"ח כ' דנראה מסוגיא דש"ס פא"ט ופ' אחד דיני ממונות דמדינא אסור בניקב או נימוק האם ולפיכך אפילו בהפסד מרובה אסור מיהו בנחתך מקצתו כשרה עכ"ל ולא נתבררו לי דבריו וכן בתוספות פא"ט (דף מ"ח ע"א) והאגודה שם סימן מ"ז משמע להדיא דניקב האם כשרה וכן משמע מרוקח סי' שצ"ח וכן נראה מדברי שאר פוסקים: ש"ע סָעִיף א
ד בניקב כו'. ומבואר בהגהת ש"ד ובאו"ה שם דבנחתך כשרה ומביאם בד"מ והכי איתא בש"ס פ' אחד דיני ממונות (סנהדרין דף ל"ג ע"א): ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ה והכי נהוג כו'. וכ"כ מהרש"ל בא"ו שלו שם דיראה לנהוג הכי אלא שבספרו פא"ט סימן מ"ב חזר בו עיין שם: ש"ע סָעִיף ב
שִׂפְתֵי דַעַת — פרי מגדים על הש״ך Siftei Da’at — Pri Megadim on the Shach
סָעִיף א
א או עוף. הש"ך הביא דעת ר"ח דהמעי של עוף דהביצים מונחים בתוכן אסורה מספק מאיבעיא הורו בטרפחת לאיסורא והיינו בעוף ופסק כן הב"ח באין ה"מ לאסור ולפ"ז אם נמצאו ב' יש לאסור בעוף דכל יתר כנטול ופשוט. שוב ראיתי לכה"ג בהגהות הטור אות א' נמצאו ב' לרש"י כשירה ולרמב"ן אסור יע"ש הנה זהו בבהמה דניטל כשירה וניקב טריפה ומ"מ יש להכשיר אם נמצאו ב' דשמא הלכה דאין נקב אוסר כלל דהא מכשירין בה"מ ושמא הלכה כרש"י דכחסר דמי וניטל כשירה ומיהו בעוף אם ימצאו שני מעיים יש לעיין ולומר דכנטול דמי וטריפה וי"ל דאפשר הר"ח גופא דאוסר בניטל טרפחת דעוף היינו ניטל ביד לא בחסר מתחלת ברייתה והלכה כרש"י דכחסר מתחלת ברייתה דמי ואם כן יש להכשיר אף באין ה"מ נ"ל ✍. ולענין ניקב הטרפחת יש לעיין אי הוה דוקא ע"י חולי דהוה כנימוק או אף ע"י אדם ועיין ד"מ בסימן נ"א ואם נאמר דוקא ע"י חולי הוא א"ש דבריו שם ובט"ז הביאותיו. עיין פר"ח במ"ש בד"מ נימוק הוולד טריפה והאם כשירה משום דהוה פירשא בעלמא עיין בסימן פ"א דזה דוקא בשלי' דהוולד נוצר בו לא בטרפחת דלא הוה פירשא ושם אבאר: ש"ע סָעִיף א
ב וכ"ש ניקב. עש"ך וכוונתו מבואר דאיך כתב וכ"ש ניקב ואח"כ כתב דיש מטריפין לז"א דלפי הכלל המסור בידינו כל שאם ניטל כשירה כ"ש ניקב כשירה ויש מחמירין כמו בטחול דניטל כשירה וניקב טריפה וכ"ש נימוק ומ"ש אבל בניטל האם לכ"ע כשירה היינו בבהמה אבל בעוף הא איכא ר"ח דמטריף כמו שהביא באות א' וראיתי לכה"ג בהגהות הב"י אות י"ב תמה על הש"ך במ"ש דניטל האם לכ"ע כשירה והאיכא ר"ח דמטריף ולא ידענא מה ראה לכתוב כן דהש"ך אניטל האם דבהמה קאי ובזה ליכא מאן דפליג: ש"ע סָעִיף א
ג ויש מחמירין. הש"ך הביא דעת הב"ח לאסור אפילו בה"מ בניקב או נימוק והוא ז"ל כתב מתוס' מ"ח א' ד"ה שלפוחית ראיה והיינו דכתבו ניטלה שלפוחית אבל ניטל או ניקב כיס השתן טריפה ואמאי לא כתבו בניקב האם טריפה ש"מ דניקב האם כשירה ולזה יש לומר דניקב כיס השתן אפילו ע"י אדם וכדומה טריפה וניקב האם דוקא ע"י חולי דהוה כנימוק וגרע טפי ועיין תוס' חולין נ"ו ב' ד"ה איבעיא להו שהוקשה להם איך איפשר הא חשיב בסנהדרין לר"ט טועה בדבר משנה ולא תירצו דניקב הורו לאיסור ש"מ דסבירא להו דניקב כשר. ביצים קרושים המנהג לעת הצורך ובע"ש להתיר עיין מ"ש בט"ז: ש"ע סָעִיף א
ד בניקב ונחתך כשירה. עיין באחרונים אי נחתך כולו או מקצת: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ה והכי נהוג עש"ך. ודע דהב"ח בתשובה סימן קנ"ז כתב דהא דניקב כיס השתן טריפה עוף אין לו כלל כיס השתן ומש"ה הכשיר תרנגולת שבטנה צבה ויצאו מים רבים ממנה אחר הבדיקה באברים הפנימים ועיין בסימן ג' בענין ניקב א' מאברים הפנימים יע"ש עיין בל"י. שורים המשתינים דם יש לבדוק אם לא ניקב כיס השתן ואם לא בדק אפשר בה"מ להקל: ש"ע סָעִיף ב
ט״ז Taz
סָעִיף א
א ויש מחמירין. הוא הרוקח שמביא ב"י וכ' עליו ואיני יודע מנין לו דסברא הוא דלא חמיר נימוק מניטל עכ"ל וכ"כ רש"ל שלא נראה לו כדברי הרוקח דמנין לו לחלק בין נימוק לניטל ואין להוסיף על הטרפות עכ"ל גם רמ"א בד"מ כ' דהרא"ש ורשב"א ור"ן ור' ירוחם מכשירין אלא דבאין הפסד מרובה החמיר כאן. ומבואר בב"י ע"פ מסקנת התו' שגם בעוף בשלל של ביצים שלו דינו כמו בבהמה באם. רש"ל הביא מעשה שמצאו מחט תחוב בשלל של ביצים והטריפוה משום שהוא בחלל הגוף ושמא ניקבה אחד מהאיברים וכן הוא באו"ה: ש"ע סָעִיף א
מִשְׁבְּצוֹת זָהָב — פרי מגדים על הט״ז Mishbetzot Zahav — Pri Megadim on the Taz
סָעִיף א
א ויש מחמירין. הט"ז הביא דברי הב"י דלא חמיר נימוק מניטל ומיהו הפוסקים כתבו דכוליא וטחול יוכיחו שניטל כשירה ונימוק טריפה וה"ה כאן דיש לומר דנימוק מכאיב יותר מניטל ולענין דינא פסק באין ה"מ יש לאסור אף בניקב ובה"מ להתיר אף בנימוק וכמ"ש רמ"א כאן. ומה שהביא מעשה בשם רש"ל במחט בשלל של ביצים דהטריפוהו שמא ניקב א' מאברים הפנימים תמהני הא הב"י הביא ג"כ זה בסימן נ"א בשם מצא כתוב. ומה שהטריפוהו מספק אף דלרש"י הוה ודאי דרוב הנבלעים דרך הוושט אבאר בסימן מ"ט ונ"א בזה. וראיתי להד"מ סימן נ"א אות א' שכתב ולפי מ"ש בסימן מ"ה דניקב השלל טריפה אין אנו צריכים לטעם זה וי"ל דהתם מיירי שלא ע"י מחט וקוץ. ויש בו מקושי ההבנה ונ"ל דה"ק לפי מ"ש שם דניקב טריפה א"צ לומר שמא ניקב א' מאברים הפנימים אלא מטעם ניקב השלל טריפה והדר אמר דא"כ קשיא התם למה לי טעמא דניקב האם ולא טעמא שמא ניקב א' מאברים הפנימים ולזה תי' דהתם ע"י חולי איירי ומ"מ קשיא דהשלל הוא אשכול שהביצים בתוכו והאם הוא המעיי שהשלל מונח בתוכו והמעיי אם ניקב טריפה לא השלל שוב מצאתי בב"ח שכתב על מהרש"ל ולא הזכיר דברי ד"מ אלו. ומ"ש הט"ז דבב"י מבואר דאין חילוק בין עוף לבהמה לא ידענא הא בש"ע כאן כתב בפירוש כן דאף בעוף אם ניטל המעי שהביצים בתוכן כשירה דלא כר"ח דאוסר בעוף אם ניטל השלפוחית שלו ועיין בש"ך אות א' ושם אכתוב בזה. כתב הד"מ בשם או"ה ובכה"ג ג"כ נימוק הוולד במיעיה טריפה וכתב האורח מישור ולפ"ז ה"ה אם מוצאין גשוואלני ביצים בעוף דהוה דומיא דוולד בבהמה דיש לאסור יע"ש אמנם הפר"ח אות ב' הכשיר בנמצא ביצים קרושים והבל"י בשם אמונת שמואל ובה"י פוסקים גם כן להתיר ויש להחמיר באין ה"מ כמו נימוק וולד בבהמה הוא הדין כאן ביצים נקרשים בעוף: ש"ע סָעִיף א
בְּאֵר הֵיטֵב Be’er Heitev
סָעִיף א
א עוף. כתב מהרש"ל בשם ראבי"ה שאם ניטל בעוף המעיים שהביצה מונחת בו דטריפה וכ' הב"ח דיש להחמיר היכא דליכא הפסד מרובה. (ופר"ח חולק ויש לחקור אם נמצא לה ב' האם מה דינה ויראה דזה תלוי בחילוק הפירושים בהאי דכל יתר כנטול דמי עיין כנה"ג קס"ג): ש"ע סָעִיף א
ב נימוק. כ' הש"ך דבנחתך כשירה. (והב"ח החמיר אפי' בהפ"מ בניקב או נימוק האם מיהו בנחתך מקצתו כשירה. ופר"ח כתב לדינא נקטינן להקל בניקב ובנחתך קצת ובנימוק ומכ"ש ניטל ע"ש. ולפ"ז בעוף שנמצא לפעמים בשלל של ביצים שקורין בל"א גשוואל"ני אייע"ר והביצים נימוקים כמו מוגלא כשר בהפ"מ לרמ"א ולש"ך ופר"ח אפי' בלא הפ"מ אם נימוק הולד במעי בהמה עיין פר"ח וכנה"ג דמכשירין דומיא דנימוק האם שהולד מונח בו ורוב הפוסקים מטריפין הולד והבהמה (עיין בס' א"ח סי' י"ח ופר"ח ס"ס זה): ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ג להטריף. וכ"ש ניטל וכ"כ תוס' פ' א"ט דף מ"ח אם ניקב בית השתן או ניטל טריפה. שוורים המשתינים דם צריך לבדוק השלחופית ששם מי השתנה אם לא ניקבה מותרים באכילה (הגהות לה"פ) וכ' מהרש"ל שמצאו מחט תחוב בשלל של ביצים והטריפוהו משום שהיה בחלל הגוף ושמא ניקבה א' מאברים הפנימי': ש"ע סָעִיף ב
פִּתְחֵי תְשׁוּבָה Pitchei Teshuva
סָעִיף א
א או עוף. [עבה"ט ומ"ש ויש לחקור אם נמצא לה ב' האם כו'. עיין בספר לבושי שרד סימן י"ח שכתב דתרנגולת שנמצאו בה שני מעיים שהביצה מונחת אינו כשר אלא בהפ"מ ואולם אם אינם דבוקים זה בזה מי שירצה להתיר באין הפ"מ אין מזחיחים אותו אכן אם אחת גדולה ואחת קטנה כשר גם באין הפ"מ אפי' אם הם דבוקים יחד מיהו אם אחת מהן דבוקה באבר אחר דמיטרף בנקב כגון בדקין וכיוצא אינו כשר אלא בהפ"מ בין שהגדולה דבוקה בין שהקטנה דבוקה ע"ש בטעם הדבר]: ש"ע סָעִיף א
ב או נימוק. עבה"ט ומ"ש לענין גישוואלני ביצים בעוף עיין בזה בתשובת אמונת שמואל סימן י"ח שכתב בפשיטות להתיר ועיין בשו"ת קרית חנה סי' י"א שפקפק ע"ז וסיים מ"מ קבלתי מרבותי להתירו בלי פקפוק ע"ש ועיין פמ"ג שדעתו להחמיר באין הפ"מ. ועיין בתשובת מקום שמואל סי' כ"ח: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ג אפילו בניקב. עיין בתשובת נו"ב תניינא חלק יו"ד סי' נ"ה בענין בהמה שבחייה היו יוצאים מי רגליה תמיד ושוב נשחטה והיה מים בחלל הגוף וכתב דאין הטפטוף ראייה לנקיבת כיס השתן להטריפו ע"י זה ולכן יש להכשיר בהפ"מ בבדיקת כל איברים הפנימים וגם הוושט היטב שאין בהם שום ריעותא והריאה צריכה נפיחה ואמנם לפי שקשה בדיקה זו מאד לעיין בכל אבר וגם הריאה צריך להניח בפושרין ולבדוק ולכן קשה להקל אפילו בהפ"מ יותר טוב להחמיר ע"ש. ומה שהשיג שם על השואל שכתב שאף הב"ח בתשובה שרוצה להכשיר דוקא בעוף אבל לא בבהמה וכתב הוא ז"ל שלא ידע הפרש בין עוף לבהמה. הנה השואל הזה כוון לדבר הפר"ח שכ"כ בהדיא הביאו הבה"ט בסימן מ"ח סק"ב וכדומה שלא עיין בתשובת ב"ח עצמו שכתב שם בהדיא הטעם דעוף אין לו כיס השתן ע"ש: ש"ע סָעִיף ב
בִּיאוּר הַגְרָ״א Be’ur HaGra
סָעִיף א
א או עוף. עתוס' נ"ו ב' ד"ה איבעיא כו' ומיהו שמא כו' ונראה דגרסינן כו'. וכ"פ הפוסקים: ש"ע סָעִיף א
ב וכ"ש כו'. כמש"ל סי' מ' ס"ה: ש"ע סָעִיף א
ג ויש מחמירין כו'. דמדמין לטחול ועד"מ ולפי מש"ל סי' מ"ג ס"ב דנחתך שוה לניקב וכאן כשר כמ"ש בבכורות כ"ח וסנהדרין ל"ג א"כ ה"ה לניקב: (ליקוט) ויש מחמירין כו'. א"ל שחר כמ"ש סי' נ' ס"ב ואין לדמות לטחול כמ"ש הרא"ש רפ"ג דדוקא טחול שאין נקובתו כשאד נקובות שדוקא בסומכיה כו' ועוד דא"כ הל"ל הורו בטרפחת כטחול ולא ה"ל למיתליא בזפק דהא זפק כשר בניקב לכ"ע (ע"כ): ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ד ניטלה כו'. כמ"ש (נ"ד א') דאין להוסיף על הטרפות ועוד דדמי לחלחולת כו' שם נ' א' הואיל וירכים כו' אין חוזרין לגוף וה"ה כאן: ש"ע סָעִיף ב
ה ויש אוסרין. שסוברין שהוא בכלל בני מעיים: ש"ע סָעִיף ב
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain. Pri Megadim (Siftei Da’at, Mishbetzot Zahav): Lemberg 1888 edition, Public Domain.