Shulchan Aruch, Yoreh De'ah 74 — שולחן ערוך, יורה דעה עד

סָעִיף א

א דינו כשאר בשר ומותר לבשלו. אפילו עם שאר בשר. ת"ח ריש כלל ל"א: ש"ע סָעִיף א

ב שלא לבשל הכליות כו'. כלומר בקדרה ול' הב"י ואנו נהגנו היתר לבשלם ולא שמענו פוצה פה ע"כ ובמדינות אלו אין נוהגין כן: ש"ע סָעִיף א

ג או ביצי זכר. עי' בסי' ס"ה ס"ד ומ"ש שם: ש"ע סָעִיף א

ד ומותר למלוח כל אלו. כלומר אע"ג דכבדא עלוי בישרא לכתחלה אסור וכמו שנתבאר בסי' הקודם סעיף ה' באלו מותר אפילו לכתחלה ע"ג שאר בשר: ש"ע סָעִיף א

ה ובלבד שיסירו כו'. דין קרום הטחול נתבאר בסי' ס"ד ס"י ודין קרום הכוליא שם סעיף י"ב ע"ש וע' לקמן בסי' ק"ה ס"ח: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף א

א דינו. עש"ך וז"ל ת"ה כלל ל"א ד"א דלא כהגהות מרדכי דאוסר לבשל טחול עם שאר בשר ואפשר הטעם דלבדו פולט ואין בולע ואנן קיי"ל דמותר אחר המליחה לבשל עם שאר בשר ובלא מליחה אסור כמ"ש התוס' חולין קי"ב וכריתות: ש"ע סָעִיף א

ב שלא. עש"ך ויש להסתפק בדבריו במה שסיים ובמדינות אלו אין נוהגין כן אי קאי אב"י והסכים להר"ב או אהר"ב קאי דנוהגין דבמדינות אלו אין נוהגין כן אלא מבשלין אחר המליחה ובכה"ג בהגהות ב"י אות ג' נסתפק ג"כ בדבריו ובלבוש כתב דאין טעם למנהג הזה שלא לבשלו ומ"מ הדבר ספק ובל"י אות ב' כתב ואנו נוהגין היתר לבשלו ב"י וש"ך וחזי מה עמא דבר: ש"ע סָעִיף א

ג או. עש"ך הראה מקום לסימן ס"ה ס"ד ושם נאמר דבעברו ל' יום אפילו דיעבר אסור בלא ניקור ובפחות מל' יום שרי דיעבד בלי ניקור וכ"ז לקדירה אבל לצלי מותרין אף בל' יום דמופשטין ע"פ האש ומ"מ קשה דלעיל כתב ונוהגין לנקר אף בפחות מל' יום וע"כ לקדירה וכאן כתב דנוהגין שלא לבשלו כלל אף לאחר הניקור אם לא שנחלק בל' יום המנהג כן וקודם ל' יום מסירין הקרום ומבשלין לכתחלה ודו"ק: ש"ע סָעִיף א

ד ומותר. עש"ך דל"ת דמרובה בדמים הן והוה כמו כבדא לז"א דאין בהם רבוי דם אלא הרי הן כשאר בשר: ש"ע סָעִיף א

ה ובלבד. עש"ך ולעיל סי' ס"ד נתבאר דטחול יש בו הלב איסור תורה ויש בו חלב מדרבנן והכוליא יש לו ב' קרומים העליון מ"ה אסור. והתחתון מדרבנן ועסי' ק"ה בש"ך אות כ"ה ועיקר התי' שם דלא קאי במסקנא דקרום מפסיק וה"ה לענין איסור דבוק לא אמרינן דקרום מפסיק שאין ממהר יותר לבלוע ומיהו לטעם שמא פ"א חוץ לרוטב בלא"ה אסור בחלב הכוליא דהוה איסור תורה ועמ"ש בט"ז סימן צ"ב אות י"ב: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף א

א כ' הטור הטחול דינו כשאר בשר לכל דבר וא"צ אלא מליחה בין לצלי בין לקדירה. ראיתי בדרישה ופרישה שטרח לתרץ האי לצלי א"צ מליחה ובחנם טרח דהאי בין לצלי לא קאי אדסמיך ליה אלא אדלעיל מיניה וה"ק הטחול אע"פ שיש בו אדמומית כו' דינו כשאר בשר דא"צ אלא מליחה והוה דינו בכל הדברים כבשר בין לצלי בין לקדרה בכל דבר שבעולם כגון לענין הדחה ושאר דברים: כתוב בהגהת ש"ד מעשה היה בטחול שנצלה בלא ניקור והתיר ה"ר משולם וחבריו דבטל חלב הטחול בטחול עצמה ובחלב הכשר שבו דשיערוהו דהטחול והחלב הכשר שבו הוה ס' נגד חלב האיסור ראבי"ה עכ"ל וכתוב בת"ח כלל ל"א ומשמע הלשון דאסתם טחול קאמר דהוא כך דאל"כ מאי קמ"ל ומ"מ צ"ע דאמאי לא כתבוהו הפוסקים כמו שכתבוהו גבי לב ואפשר דדוקא התם שיערו כך וקמ"ל דשומן הטחול מפעפע ודינו בס' אפילו בצלייה ע"כ אין לסמוך להקל בסתם טחול מכח זה אא"כ ברור שיש ס' בהיתר נגדו הואיל ואפשר לדחוק וליישב הלשון ולעד"נ דהאי לא קאי על סתם טחול דגבי לב מצינו שהיה קבלה בידם ע"ז כמ"ש הטור בשם הרא"ש ולמה הוצרך לקבלה ולא שיערו בעצמו אלא דמידי דתלוי בשיעור אין לתת בו כלל כי לפעמים לא יהיה כך והא ראיה שכתבו האחרונים דלפעמים יש אף בחתיכה של עוף ס' נגד הלב או הכבד אע"פ שכתבו שאם אין העוף שלם אין שם ס' אלא ע"כ דהקבלה היא באם העוף שלם בודאי יש בריוח ס' ואם אינו שלם תלוי בראיית עין וא"כ היאך נאמר בטחול כיון שהם שיערו באחת יהיה כן לעולם והלא לפעמים יש חלב הרבה ולפעמים מעט שהוא כחוש) ע"כ אין כאן חומרא רק איסור גמור מן הדין עד שיהא ששים נגדו: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף א

א הטחול. עט"ז דמ"ש הטור הטחול דינו כשאר בשר וא"צ אלא מליחה היינו לקדירה ומ"ש בין לצלי ובין לקדירה חוזר למ"ש דינו כשאר בשר לענין הדחה ושאר דברים. ובאמת גם הדרישה אות א' פי' כן דחוזר אלמעלה ולענין לצלות ע"ג בישרא שרי ול"ד לכבד כי אין בו ריבוי דם אלא כשאר בשר הוא לכל מילי: כתב הגהות ש"ד הביאו הת"ח כלל ל"א ד"ג דיש בטחול ס' נגד הקרום ומ"מ החמיר וכתב שמא שיערוהו דהוה ס' וקמ"ל חלב הטחול שמן ואוסר כולו (ואנן קיי"ל אף כחוש אוסר כולו עס"י ק"ה) וכן הסכים הט"ז דמסתמא אין בו ס'. וכן כבד דאין בו ס' היינו מסתמא הא אם שיערוהו ויש ס' יש להתיר אף בכבד שלימה: כתב הב"ח וז"ל ומיהו אי ספק אי יש בטחול ס' הטחול יש לאסור ובשר שנמלח עמו מותר דלא אמרינן חנ"נ אלא בודאי ולא בספק ועוד חנ"נ במליחה הוא חומרא ולא נהגו חומרא זו אלא בודאי ולא בספק עכ"ל. הנה תחלה התיר דחנ"נ בשאר איסורין הוה דרבנן משום לתא דבב"ח וכל שיש ספק מתירין שאר הבשר דהוה דרבנן וע"ז יש קצת לפקפק כיון דבטחול גופא הוה ספק איסור תורה אפשר כה"ג לא אמרינן ספק דרבנן אח"כ להקל לכן כתב עוד טעם דבמליחה הוה חומרא וכ"כ הר"ב בתשובה יע"ש. ולפ"ז איסור שנפל לאינו מינו וספק אי היה ס' ונאסר ואח"כ נפל לתבשיל אחר ויש ס' נגד איסור הראשון אין אומרים כה"ג ספק דרבנן להקל כיון דאין הספק בדרבנן אלא תחלה בד"ת ואח"כ וודאי נפל לתבשיל אחר כה"ג לא מקילין כמו שיתבאר בקונטרס הספיקות ושאני כאן דבמליחה הוה חומרא בעלמא כמ"ש הר"ן ספכ"ה דמשום לתא דבב"ח לא שייך למגזר במליחה ✍. ועמ"י כתב לט"ז הוה ודאי איסור ועוד הוה ספק חסרון ידיעה כ"כ בכלל ל"א אות ג' מ"ש דלט"ז וודאי הוה ז"א דלא הוה אלא ספק אמנם מ"ש חסרון ידיעה וודאי הכין הוא עס"י צ"ח ומיהו בליתא הטחול לפנינו שא"א לשער מקילין כמ"ש הב"ח ועס"י ק"י ומ"מ קשה מ"ש הב"ח לאסור הטחול כיון דחנ"נ דרבנן ויש בין הכל ס' לישתרי הטחול וי"ל אסור דבוק הטעם דממהר לבלוע הוה ספק תורה בטחול דאין הגעלה באוכלין עס"י ק"ו וכאמור: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף א

א בשר. ומותר לבשלו עם שאר בשר (ת"ח וש"ך) וכתב בט"ז בשם הג"ה ש"ד מעשה היה בטחול שנצלה בלא ניקור והתיר ה"ר משולם וחבריו דבטל חלב הטחול בטחול עצמו ובחלב הכשר שבו וסיים הט"ז דמ"מ אין לסמוך להקל מכח זו בסתם טחול אא"כ ברור שיש ס' בהיתר נגדו: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף א

א כשאר בשר. עבה"ט מ"ש לענין טחול שנצלה בלא ניקור. ועי' מ"ש בזה לעיל סי' מ"ג ס"ק ד' בשם תשובת הלק"ט ושבו"י: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף א

א דינו כשאר בשר. ר"ל דמותר אפילו לבשלו עם בשר דלא כהגמ"ר. ד"מ: ש"ע סָעִיף א

ב וצריך מליחה. דהא דם הטחול בלאו כמ"ש בכריתות. מ"מ: ש"ע סָעִיף א

ג ומותר למלוח כו'. ר"ל דל"ד לכבד דאסור לכתחלה ע"ג הבשר כנ"ל: ש"ע סָעִיף א