א נָטָה לָמוּת, אוֹמְרִים לוֹ: הִתְוַדֶּה, וְאוֹמְרִים לוֹ: הַרְבֵּה הִתְוַדּוּ וְלֹא מֵתוּ, וְהַרְבֵּה שֶׁלֹּא הִתְוַדּוּ, מֵתוּ, וּבְשָׂכָר שֶׁאַתָּה מִתְוַדֶּה אַתָּה חַי, וְכָל הַמִּתְוַדֶּה יֵשׁ לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. וְאִם אֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְוַדּוֹת בְּפִיו, יִתְוַדֶּה בְּלִבּוֹ. וְאִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ לְהִתְוַדּוֹת, אוֹמְרִים לוֹ: אֱמֹר: מִיתָתִי תְּהֵא כַּפָּרָה עַל כָּל עֲוֹנוֹתַי (טוּר). וְכָל אֵלּוּ הַדְּבָרִים אֵין אוֹמְרִין לוֹ בִּפְנֵי עַמֵּי הָאָרֶץ, וְלֹא בִּפְנֵי נָשִׁים, וְלֹא בִּפְנֵי קְטַנִּים, שֶׁמָּא יִבְכּוּ וְיִשְׁבְּרוּ לִבּוֹ.
ב סֵדֶר וִדּוּי שְׁכִיב מֵרַע: מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ ה' אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי שֶׁרְפוּאָתִי וּמִיתָתִי בְּיָדְךָ, יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ שֶׁתְּרַפְּאֵנִי רְפוּאָה שְׁלֵמָה, וְאִם אָמוּת, תְּהֵא מִיתָתִי כַּפָּרָה עַל כָּל חֲטָאִים וַעֲוֹנוֹת וּפְשָׁעִים, שֶׁחָטָאתִי וְשֶׁעָוִיתִי וְשֶׁפָּשַׁעְתִּי לְפָנֶיךָ, וְתֵן חֶלְקִי בְּגַן עֵדֶן, וְזַכֵּנִי לָעוֹלָם הַבָּא הַצָּפוֹן לַצַּדִּיקִים. וְאִם רוֹצֶה לְהַאֲרִיךְ כְּוִדּוּי יוֹם כִּפּוּר, הָרְשׁות בְּיָדוֹ (כָּל בּוֹ).
א סָעִיף א אומרים לו התודה שכן דרך כל המומתין מתודין. טור וש"ס שבת דף ל"ב ע"א כתב הב"ח ומשמע דוקא בנטה למות אבל בלא נטה למות אין אומרים לו התודה כדי שלא יהא נשבר לבו ואע"פ שא"ל הרבה הולכים בשוק ומתודים מ"מ כשאומרים לו לאדם התודה שכן דרך כל המומתים מתודים ידע הוא שמסוכן הוא מאד דאל"כ לא היו מזכירין מיתתו בפניו ויהיה נשבר לבו לפיכך אין אומרים לו כך אלא בנטה למות כו' נראה מדבריו דאומרים לו התודה שכן דרך כל המומתין מתודין ולכך אין אומרים לו כך אלא בנטה למות אבל הפרישה כתב דהאי שכן דרך כל המומתין מתודין לשון הטור הוא ולא שיאמרו לו כך וא"כ אפי' בנטה למות אין אומרים לו כך ואע"ג שהב"ח הביא אח"כ לשון רש"י שכתב אומרים העומדים שם שכן דרך כל המומתין מתודין כדתנן בסנהדרין כו' אין דעת רש"י לומר שהעומדים שם אומרים כל המומתים מתודין דא"כ היאך כתב כדתנן בסנהדרין כו' אלא האי שכן דרך כל המומתים כו' דבור אחר הוא ומתחלה פי' אאומרים מאן נינהו האומרים ומפרש העומדים שם ואח"כ מפרש שכן דרך כל המומתים כו' מל' שכן דרך כל המומתים כדתנן בסנהדרין כו' ומ"מ נראה דדוקא בנטה למות אומרים לו התודה דאל"כ חושב שמסוכן הוא וישבר לבו אי נמי בלא נטה למות אין אומרים לו כך שהרי עדיין יש לו שהות שיוכל להתודות אבל בנטה למות יש לחוש שימות פתאום בלא וידוי:
א סָעִיף א נטה. כתב הב"ח ומשמע דוקא בנטה למות אבל בלא נטה למות אין אומרים לו התודה דאע"פ שאומרים לו הרבה הולכים בשוק וכו' מ"מ כשאומרים לו שכן דרך כל המומתים מתודים ידע שמסוכן הוא דאל"כ לא היו מזכירין מיתתו בפניו וישבר לבו עכ"ל. ונראה מדבריו שלשון זה אומרים להחולה שכן דרך וכו' אבל הפרישה כתב דהאי שכן דרך כל המומתין מתודים הוא לשון הטור ולא שיאמרו כך להחולה וא"כ אפי' בנטה למות אין אומרים לו כך ומ"מ נראה דבלא נטה למות א"א לו התודה דיחשוב שמסוכן הוא. ועוד הרי עדיין יש לו שהות שיוכל להתודות אבל בנטה למות יש לחוש שימות פתאום בלא וידוי עכ"ל הש"ך:
א סָעִיף א (ליקוט) וא"ל הרבה כו'. שם (בתה"א) בשם מ"ש נטה למות א"ל התודה עד שלא תמות הרבה שנתודו ולא מתו והרבה שלא נתודו ומתו והרבה שהולכין בשוק ומתודין שבזכות שאתה מתודה אתה חי אם יכול להתודות בפיו יתודה ואם לאו יתודה בלבו אחד המתודה בפיו ואחד בלבו ובלבד שתהא דעתו מיושבת עליו כל הדברים האלו אין אומרים לא בפני ע"ה ולא בפני נשים ולא בפני קטנים שמא יבכו וישברו את לבו מת לו מת אין כו' כמ"ש בסי' שקדם וכ"ז אינו במ"ש שלנו (ע"כ): (ליקוט) סעיף א' עברא"ש פ"ג דמ"ק סי' קכ"ג בשם א"ר ובשם ספרי (ע"כ):
ב סָעִיף א וכל המתודה כו'. מתני' פ"ו דסנהדרין:
ג סָעִיף א ואם א"י כו'. טור (והוא ממ"ש הנ"ל בס"ק א'):
ד סָעִיף א ואם א"י כו'. מתני' שם:
ה סָעִיף ב (ליקוט) חטאים כו'. עמ"ש בא"ה סי' תרכ"א ס"ה (ע"כ):
ו סָעִיף ב ואם רוצה כו'. אפילו בבריא הוא כמ"ש בפ"ק דעבודת כוכבים (ח' א') אלא דכאן טוב לעשות כן כמ"ש בפ' בתרא דיומא (פ"ו ב') שטוב לפרט חטאיו דקי"ל כראב"י וכמ"ש בהלכות יו"כ וע' ד"מ:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.