א אָבֵל חַיָּב בִּכְפִיַּת הַמִּטָּה. וּבִשְׁעַת שֵׁנָה וַאֲכִילָה, יוֹשֵׁב עַל מִטָּה כְּפוּיָה, אֲבָל כָּל הַיּוֹם אֵינוֹ יוֹשֵׁב, אֲפִלוּ עַל מִטָּה כְּפוּיָה, אֶלָא עַל גַבֵּי קַרְקַע. וְכֵן הַמְנַחֲמִים אֵינָם רַשָּׁאִים לֵישֵׁב אֶלָא עַל גַבֵּי קַרְקַע.
ב עַכְשָׁו לֹא נָהֲגוּ בִּכְפִיַּת הַמִּטָּה, מִפְּנֵי שֶׁיֹאמְרוּ הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים שֶׁהוּא מְכַשְּׁפוּת, וְעוֹד שֶׁאֵין הַמִּטּוֹת שֶׁלָנוּ עֲשׂוּיוֹת כַּמִּטּוֹת שֶׁלָהֶן כְּדֵי שֶׁיְּהֵא נִכָּר בָּהֶם כְּפִיָּה.
א סָעִיף ב עכשיו לא נהגו כו'. מ"מ אסור לו לישב על גבי ספסל או כרים וכסתות כי אם על גבי קרקע אם לא חולה וזקן שיש להם צער בישיבה על גבי קרקע מותרים להשים כר קטן מתחתיו. מיהו יכול לילך ולעמוד וא"צ לישב כלל רק כשהמנחמים אצלו צריך לישב ע"ג קרקע וה"ה דכשרוצה לישן דצריך לישן על גבי קרקע מיהו המנחמים יושבים ע"ג ספסל דמסתמא מחיל להו. כל זה מבואר בדרישה:
א סָעִיף א ובשעת שינה כו'. כתב רש"ל אבל אין לו לישן כל ז' אלא ע"ג הקרקע כ"כ הר"מ והאבל א"צ לישב ע"ג קרקע אלא כשהמנחמים אצלו ואז גם המנחמים צריכין לישב ע"ג קרקע אא"כ אמר להו האבל שבו ע"ג ספסלים דמצי מחיל ליקריה (ואפשר משום הכי אין המנחמי' יושבין בזמן הזה ע"ג קרקע דמחיל האבל מסתמא) ולישב האבל ע"ג כרים וכסתות בעוד שהמנחמים אצלו לא יתכן אמנם חולה וזקן שיש להם צער בישיבת קרקע מותר להשים כר קטן תחתיו עכ"ל. מה שכ' שאין צריך האבל לישב ע"ג קרקע אלא כשהמנחמים אצלו פירוש אבל בלאו הכי יכול לעמוד או לילך בחדרו אבל על כל פנים אסור לישב ע"ג ספסל:
א סָעִיף ב עכשיו. כ' הש"ך ומ"מ אסור לו לישב ע"ג ספסל או על כרים וכסתות כי אם ע"ג קרקע אם לא חולה וזקן שיש להם צער בישיבה על גב קרקע מותרים להשים כר קטן מתחתיו. מיהו יכול לילך ולעמוד וא"צ לישב כלל רק כשהמנחמים אצלו צריך לישב ע"ג קרקע וה"ה דכשרוצה לישן צריך לישן ע"ג קרקע (ועכשיו רבים נהגו שלא לישן כל ז' ע"ג קרקע אפשר מפני שטבעם חלוש והוי כחולים לענין זה) מיהו המנחמים יושבים ע"ג ספסל דמסתמא מחיל להו. עכ"ל:
א סָעִיף א קרקע. וכתב בתשובת דברי יוסף סי' ס"א באבל תוך שבעה בעיוה"כ לאכול סעודה המפסקת בישיבה על כסא או ספסל המיקל בזה לא הפסיד ודלא כמג"א דמשמע מדבריו בסי' תר"ו שמחמיר בזה אפילו בשעת אכילת סעודה המפסקת דהא עד שתחשך קאמר ע"ש וכ"כ בתשובת שמש צדקה חלק א"ח סי' יו"ד ועי"ש בסימן י"ב:
ב סָעִיף ב עכשיו לא נהגו. עבה"ט בשם ש"ך דאבל אסור לישן ע"ג מטה ועי' בתשובת אא"ז פנים מאירות ח"ב סי' קי"ט שחולק על זה. ועי' בשאילת יעב"ץ ח"א סי' ק"א:
א סָעִיף א (ליקוט) בכפיית כו'. ערא"ש סי' קכ"ה אבל אם כפה כו' שאין החובה כו' כ"ש כו' וכמש"ש כ"א א' ודלמא מילתא כו' והתניא כו' ובא"ר פי"א היה ישן ע"ג מטה ע"ג ספסל ע"ג אודיינא חייב בכפיית המטה האומר איני כופה הריני ישן ע"ג ספסל אין שומעין לו ובירושלמי (פ"ג) אמר איני כופה את המטה הריני ישן ע"ג ספסל אין שומעין לו מפני שאמר איני כופה את המטה אבל אם אמר הריני כופה את המטה שומעין לו מתני' לא אמרה כן וכשמברין אותו כל העם מסובין על הארץ והוא מיסב על הספסל בכהן גדול אבל הדיוט לא ומשני ברבים הא ביחיד לא ולא עבדין כן ר"ל שאפי' ברבים יושבין על הספסל ואין נזהרין בזה ומ"מ למדנו מזה שביחיד כל שכפה מותר לישן ע"ג ספסל וכ"ש ע"ג קרקע עכ"ל בתה"א ודברי טוש"ע צ"ע (ע"כ):
ב סָעִיף א (ליקוט) אבל כל כו'. עתוס' כ"ז א' ד"ה מן כו' (ע"כ): (ליקוט) אבל כל היום כו' וכן כו'. גמ' כ"ה ב' והביאו הרי"ף ורא"ש שם אר"י א"ר אין המנחמין כו' סקמ"ה וגירסת הרמב"ן (בתה"א) מנין לאבל שאין רשאי לישב ע"ג מטה אלא ע"ג הארץ שנאמר וישבו אתו לארץ ואר"י א"ר מנין למנחמין כו' וכ"כ בטור והכל ליתא בגמרא שלנו שהשמיטוהו המדפיסים (ע"כ):
ג סָעִיף ב עכשיו כו'. תוס' כ"א א' כנ"ל (ס"ס שפ"ו):
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.