א כָּל מִי שֶׁנִּתְחַיֵּב שְׁבוּעָה בְּבֵית דִּין, אֲפִלּוּ הֶסֵת, יָכוֹל בַּעַל דִּינוֹ לְגַלְגֵּל עָלָיו כָּל תְּבִיעָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ עָלָיו, שֶׁאִם הָיָה מוֹדֶה בּוֹ הָיָה מִתְחַיֵּב בּוֹ מָמוֹן. וְיֵשׁ מִי שֶׁכָּתַב, דְּאִם בָּא לוֹ שְׁבוּעָה עַל יְדֵי הִפּוּכוֹ, שֶׁאָמַר לוֹ הַנִּתְבָּע: הִשָּׁבַע וְטֹל, אֵין מְגַלְגְּלִין עָלָיו (תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן סִימָן שכ"ז). וְאִם אֲפִלּוּ הָיָה מוֹדֶה בּוֹ לֹא הָיָה מִתְחַיֵּב מָמוֹן, אֶלָּא שְׁבוּעָה, אֵינוֹ יָכוֹל לְגַלְגֵּל. אֲבָל שָׂכִיר שֶׁנִּשְׁבָּע וְנוֹטֵל, אֵין מְגַלְגְּלִין עָלָיו. אֲפִלּוּ לֹא תָבַע הַתּוֹבֵעַ לְגַלְגֵּל, בֵּית דִּין מֵעַצְמָם מְגַלְגְּלִין.
ב אֵין מְגַלְגְּלִין אֶלָּא כְּשֶׁהַנִּתְבָּע טוֹעֵן וַדַּאי וְנִתְחַיֵּב שְׁבוּעָה, אֲבָל אִם טוֹעֵן טַעֲנַת סָפֵק וְנִתְחַיֵּב שְׁבוּעָה, אֵין מְגַלְגְּלִין עָלָיו. אֲבָל עַל טַעֲנַת סָפֵק שֶׁל הַתּוֹבֵעַ, מְגַלְגְּלִין, וּבִלְבַד שֶׁיִּהְיֶה רַגְלַיִם לַדָּבָר, כְּמוֹ בִּשְׁבוּעַת הַשֻּׁתָּפִים.
ג מִי שֶׁנִּתְחַיֵּב שְׁבוּעָה, וְהִתְחִיל הַתּוֹבֵעַ לְגַלְגֵּל עָלָיו דְּבָרִים אֲחֵרִים שֶׁלֹּא טָעַן אוֹתָם, וְרָאָה הַנִּתְבָּע כָּךְ וְאָמַר: אֵינִי רוֹצֶה לְהִשָּׁבַע אֶלָּא הֲרֵינִי מְשַׁלֵּם הַטַּעֲנָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁנִּתְחַיַּבְתִּי עַל כְּפִירָתָהּ שְׁבוּעָה, אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ, אֶלָּא אוֹמְרִים לַנִּתְבָּע: אוֹ תֵּן לוֹ כָּל מַה שֶּׁגִּלְגֵּל עָלֶיךָ מֵהַטְּעָנוֹת הַוַּדָּאִיּוֹת, אוֹ הִשָּׁבַע. וַאֲפִלּוּ רוֹצֶה לִתֵּן לוֹ דְּמֵי הַגִּלְגּוּלִים, וְהַתּוֹבֵעַ רוֹצֶה הַדְּבָרִים עַצְמָן שֶׁתּוֹבֵעַ (נִמּוּקֵי יוֹסֵף פֶּרֶק הַמַּפְקִיד). אֲבָל אִם טָעַן עָלָיו הַתּוֹבֵעַ טַעֲנַת סָפֵק, וְרָצָה הֲלָה לְשַׁלֵּם עִקַּר תְּבִיעָתוֹ, אֵינוֹ חַיָּב עַל הַגִּלְגּוּלִין לְשַׁלֵּם.
ד אִם כְּשֶׁנִּתְחַיֵּב שְׁבוּעָה אָמַר: אֲשַׁלֵּם וְלֹא אֶשָּׁבַע, וְאַחַר שֶׁאָמַר כֵּן תְּבָעוֹ דְבָרִים אֲחֵרִים, אֵינָם בְּגִלְגּוּל, כֵּיוָן שֶׁכְּבָר הוֹדָה לִפְרֹעַ קֹדֶם שֶׁיָּדַע שֶׁרוֹצֶה לְגַלְגֵּל עָלָיו דְּבָרִים אֲחֵרִים.
ה כְּשֶׁמְּגַלְגֵּל עָלָיו תְּבִיעוֹת וּרְאָיוֹת, וְאָמַר הַנִּתְבָּע: אֵינִי רוֹצֶה לְהִשָּׁבַע אֶלָּא הֲרֵינִי מְשַׁלֵּם הַטַּעֲנָה הָרִאשׁוֹנָה, שֶׁאָמַרְנוּ שֶׁאֵין שׁוֹמְעִין לוֹ אֶלָּא אוֹ יִתֵּן כָּל מַה שֶּׁגִּלְגֵּל עָלָיו אוֹ יִשָּׁבַע, אִם רוֹצֶה לִשָּׁבַע נִפְטָר מֵהַכֹּל, אֲפִלּוּ מִתְּבִיעָה רִאשׁוֹנָה, אַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר נִתְרַצָּה לִפְרֹעַ אוֹתָהּ יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ, אֲפִלּוּ אַחַר שֶׁיָּצָא מִבֵּית דִּין. שֶׁלֹּא נִתְרַצָּה לִפְרֹעַ אֶלָּא כְּדֵי לְהִפָּטֵר מִשְּׁבוּעָה, אֲבָל מֵאַחַר שֶׁצָּרִיךְ לְהִשָּׁבַע, נִשְׁבָּע אַף עַל תְּבִיעָה רִאשׁוֹנָה.
ו אִם זֶה שֶׁנִּתְחַיֵּב הֶסֵת וְרוֹאֶה שֶׁמְּגַלְגְּלִים עָלָיו הַרְבֵּה הִפֵּךְ הַשְּׁבוּעָה, אוֹמְרִים לוֹ: אוֹ הִשָּׁבַע עַל הַכֹּל אוֹ תְּהַפֵּךְ הַכֹּל שֶׁיִּשָּׁבַע זֶה עַל הַכֹּל וְיִטֹּל. וְאִם אָמַר הַנִּתְבָּע: עַל הַגִּלְגּוּלִים אֲנִי נִשְׁבָּע וְנִפְטָר וְעַל הַטַּעֲנָה הָרִאשׁוֹנָה יִשָּׁבַע וְיִטֹּל, הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ.
ז טְעָנוֹ מָנֶה וְהוֹדָה לוֹ בַּחֲמִשִּׁים, וְעַל הַשְּׁאָר טָעַן: אֵינִי יוֹדֵעַ, וְהָאַחֵר גִּלְגֵּל עָלָיו כַּמָּה גִּלְגּוּלִים, וְהַנִּתְבָּע הֵשִׁיבוֹ עַל הַגִּלְגּוּלִים: אֵין לְךָ בְּיָדִי כְּלוּם, אַף עַל פִּי שֶׁעִקַּר שְׁבוּעָה אָנוּ דָנִים בָּהּ מִתּוֹךְ שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִשָּׁבַע מְשַׁלֵּם, לֹא נָדִין כֵּן עַל הַגִּלְגּוּלִים; וּמַה דִּינוֹ, יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר, שֶׁנִּשְׁבָּע עַל הַגִּלְגּוּל אִם יִרְצֶה אוֹ יְהַפְּכֶנָּה עָלָיו, וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר, שֶׁאֵין כָּאן גִּלְגּוּל, שֶׁלֹּא נִתְחַיֵּב לוֹ שְׁבוּעָה מֵעוֹלָם, אֶלָּא חַיָּב לְשַׁלֵּם לוֹ מִן הַתּוֹרָה, וְאֵין כָּאן גִּלְגּוּל.
ח נִתְחַיֵּב לוֹ שְׁבוּעָה מִן הַתּוֹרָה, וּבָא לְגַלְגֵּל עָלָיו שְׁבוּעַת הֶסֵת, יָכוֹל לוֹמַר לוֹ: שְׁבוּעָה דְאוֹרַיְתָא אֶשָּׁבַע לְךָ וְעַל הַגִּלְגּוּלִים תִּשָּׁבַע וְתִטֹּל.
ט טְעָנוֹ מָנֶה, וְהוֹדָה לוֹ בַּחֲמִשִּׁים וְכָפַר בַּחֲמִשִּׁים, וּכְשֶׁבָּא לִשָּׁבַע גִּלְגֵּל עָלָיו גִּלְגּוּלִים, הֵשִׁיבוֹ עַל הַגִּלְגּוּלִים: אֵינִי יוֹדֵעַ, יִשָּׁבַע עַל הָעִקָּר, וְיִפָּטֵר מִלִּשָּׁבַע עַל הַגִּלְגּוּלִים, אֲבָל מַחֲרִימִין בְּפָנָיו כָּל מִי שֶׁיּוֹדֵעַ לִפְלוֹנִי בְּכָךְ וְכָךְ וְלֹא יוֹדֶה:
א סָעִיף א כל מי שנתחייב שבועה. עיין בהריטב"א פ"ק דקידושין שהאריך יפה בדיני גלגול שבועה ומסקנא דכל שבועה מגלגלין ואפי' בשמא על שמא והיינו כדעת הר"ן ע"ש חוץ משכיר ומי שנהפכה עליו ע"ש:
ב סָעִיף א ויש מי שכתב כו'. כן כתב בת"ה סימן שכ"ז וטעמו דתקנתא לתקנתא לא עבדינן דהיפוך שבועה תקנתא היא וגלגול שבוע' בשבוע' דרבנן נמי תקנתא היא ותו נראה דלמאי דמסקינן בשלהי כל הנשבעין דלכל מגלגלין חוץ משכיר ופי' ריב"ן שם בתוס' דל"ד דה"ה לכל אינך דנשבעין ונוטלין ואף לר"י דפי' שם דדוקא שכיר נראה קצת דהיפוך שבועה נמי חשוב שלא מן הדין משום דלפום דינא היה לו לישבע או לפרוע ע"כ דבריו ואינו נראה בעיני דאדרבא הכא לא הוי תקנתא לתקנתא דמן הדין הי' נתבע פטור לגמרי אלא דרב נחמן תיקן היסת ותיקן שיוכל להפוך על שכנגדו ליטול וא"כ מן הדין לא יוכל ליטול אף בשבועה ול"ד לשכיר או אפי' לשאר נשבעין ונוטלין לפי' ריב"ן דתיקנו חכמי המשנה שיטול בשבועה ושוב אינו יכול לגלגל עליו משא"כ הכא דאפי' לפי חכמי המשנה אינו יכול ליטול אלא דלפי תקנת ר"נ יוכל ליטול ע"י ההיפוך שבוע' א"כ יוכל הנתבע לומר כיון דאתה רוצה לישבע וליטול השבע לי ג"כ על הגלגול ואם אין אתה רוצה לישבע על הגלגול לא תשבע לי ג"כ ליטול וא"כ אני פטור מהיסת וכ"ש לפי' ר"י דקי"ל כוותי' דעל כל הנשבעין ונוטלין מגלגלין ודו"ק ומיהו בריטב"א פ"ק דקדושין משמע כדברי הת"ה וז"ל שם וכל שמהפך שבועה על שכנגדו בין בשבועה דרבנן או בחשוד שכנגדו נשבע ונוטל אין מגלגלין עליו כלל אלא נשבע מה שמהפכין עליו בלבד והכי סברא דרבוותא ז"ל מעת' בכל שבועה מגלגלין בין דאורייתא בין דרבנן חוץ משכיר ומי שהפכו עליו שבוע' וכן דעת מורי נר"ו עכ"ל ומ"מ צריך עיון לדינא ובפרט לפי פי' ר"י דקי"ל כוותיה ודוק ועוד דמשמע דבחשוד לא קי"ל כהריטב"א דנראה דעת כל הפוסקים שיכול לגלגל וכ"כ הב"י להדיא לעיל סי' פ"ו [פ"ז] סוף סעיף י"ז בשם המ"כ וא"כ גם בשאר היפוך דהא הריטב"א מדמי להו להדדי ודוק:
ג סָעִיף א ולא היה מתחייב ממון אלא כו'. לשון הטור כגון שא"ל נשתתפת עמי ומחייבת לי שבועה וזה או' לא נשתתפתי עמך אין מגלגלין עליו שלא נשתתף עמו עכ"ל אלא מגלגלין עליו שלא הרויח כלום באותו זמן שאומר שהי' שותפו ויש נפקא מיניה בין לשונות אלו של שבועות כמו שכתבתי לעיל סי' צ"ג סעיף ט' וי' ס"ק י' וי"ד:
ד סָעִיף א ב"ד מעצמם מגלגלין כגון שהב"ד יודעין שיש לתובע עליו שבועת גלגול דלא"ה אסור דהוי כעורכי הדיינים ב"י בשם ר' יודא ן' מיזיר:
ה סָעִיף ב אלא כשהנתבע טוען ודאי כו'. כתב הסמ"ע וז"ל כ"כ ג"כ הט"ו ור"ל אטענה שרוצה לגלגל עליו טוען הנתבע ודאי שלא נתחייב בה כו' עכ"ל והב"ח חלק עליו ופי' דקאי אעיקר שבועה וכ' שכן מבואר בתוס' ואשר"י פ' השואל כו' ודבריו תמוהין דאדרבא בתוס' ואשר"י מבואר שם להדיא כהסמ"ע ע"ש גם אי אפשר לפרש טוען טענת ספק אעיקר שבועה דא"כ לא נתחייב מתחלה שבועה כלל אלא ה"ל מחויב שבועה ואי"ל משלם אלא אם תאמר דמשכח' לה השתא לבתר דתיקן ר"נ היסת באו' איני יודע אם הלויתני דאין מגלגלין דדומיא דסוטה בעינן וזה אינו במשמע בדברי הטור והמחבר כלל וגם התוס' והרא"ש קאי שם להדיא אמתני' ע"ש וגם לענין דינא בטוען איני יודע אם הלויתני דחייב שבועת היסת צ"ע דנראה דיכול לגלגל אח"כ על עיקר השבועה דאינו יודע אפי' למ"ד דטענת הנתבע על הגלגול אינו יודע א"י לגלגל דיש לומר דשאני התם דדומיא דסוטה בעינן דהיינו שמגלגלין עליה שתוכל לישבע ולא שמגלגל עליה באופן שלא תוכל לישבע וא"כ בטוען על הגלגול איני יודע אין מגלגלין דהא אין נשבעין שבועת התורה באיני יודע ועוד דאם נגלגל עליו א"כ ה"ל חייב דהא אין נשבעין שבועת התורה באיני יודע וכולי האי לא החמירו לומר בגלגול מתוך שאיל"מ וכן משמע באשר"י שם משא"כ הכא די"ל דנגלגל עליו שישבע ובע"כ צ"ל כן לדעת הט"ו וכמ"ש בסי' ע"ב ס"ק מ"ז ולקמן בסוף הסימן ע"ש ודוק:
ו סָעִיף ב אבל אם טוען הנתבע טענת ספק על הגלגול כו'. וכדפי' בסמ"ע ס"ק ז' וראיה לדבריו ממקור דין זה הוא מתוספות והרא"ש פ' השואל ושם מבואר להדיא כן ותימה דהתוספות והרא"ש הוכיחו שם כן לתרץ הא דתנן השואל [המשאיל] אומר שאולה מתה והשוכר אומר איני יודע פטור אם לא שיש עסק שבועה ביניהן כגון ג' פרות ומודה לו בא' והקשו התוס' והרא"ש שם דהא בלאו הכי צריך לישבע שמתה כדרכה וצריך לישבע ע"י גלגול ששכור' מתה ותירצו דאין מגלגלין באינו יודע ולקמן ס"ס שד"מ כ' המחבר גבי פירות דמגלגלין באינו יודע וצ"ע ועמ"ש בסי' ע"ב ס"ק מ"ז:
ז סָעִיף ב ובלבד שיהא רגלים לדבר כו'. גם כאן תימה דהתוספות והרא"ש הוכיחו שם כן ממאי דתנן המשאיל אומר איני יודע והשואל אומר שכור' מתה פטור אפי' משבועה וכן בזה אומר איני יודע וזה אומר אינו יודע יחלוקו או המע"ה לרבנן ואמאי ישבע ע"י גלגול ותירצו דאין נשבעין על טענת ספק של תובע אם לא שיש רגלים לדבר ולקמן ס"ס שד"מ כתב המחבר דגם בזה מגלגלין וצ"ע:
ח סָעִיף ג מי שנתחייב שבועה אפי' היסת כו'. כן הוא ברמב"ם ואין להקשות א"כ איך כתב מהטענות הוודאיות הא בטענות ודאי בלאו הכי יכול להשביעו היסת אפילו בלא גלגול י"ל דמשכחת לה כגון שפטרו משבועה וכדלעיל סימן ע"א ס"ה ועמ"ש שם א"נ כגון פרוזבול היה לי ואבד לעיל סי' ס"ז סעיף ל"ג או כגון רבית שטוען בהיתר לקחתי לעיל סי' פ"ב ס"ק ל"ג בסמ"ע ע"ש ובי"ד ס"ס קס"ט וכן כל כה"ג ובספר לחם משנה תירץ דמיירי שקיבל עליו בב"ד לישבע עיקר שבועה ולא להפך כדלעיל סי' כ"א [כ"ב]:
ט סָעִיף ג מהטענות הוודאיות. משמע שאם גלגל עליו טענת ספק ורצה לשלם עיקר תביעתו אינו חייב על הגלגולים לשלם וכן כתב הרב המגיד ולח"מ וכן מסיק המחבר:
י סָעִיף ג והתובע רוצה הדברים עצמן שתובע עליהן הגלגול משום שחושש שמא עיניו נתן בה צריך ליתן אותן הדברים עצמן או לישבע עליהן כן הוא בנ"י שם:
יא סָעִיף ז ויש מי שאומר כו'. עיין ב"ח שכתב דבמשואיל"מ אפי' כשנתרצו שניהם לישבע אינו נשבע והוא תמוה:
יב סָעִיף ח ועל הגלגולים תשבע ותטול. כ"כ הט"ו ויגעתי לדעת מקור דין זה ולא מצאתי וגם תמוה הוא בעיני דהא כיון דגלגול שבועה דאורייתא היא א"כ חייב לישבע מן התור' על הגלגול והתורה הטילה שבועה עליו ובדאורייתא לא מפכינן ולא תיקן ר"נ היסת אלא בלא גלגול אלא ודאי' ע"י גלגול דחייב לישבע מן התורה אפי' קודם תקנת ר"נ לא מצי להפך ולא בא ר"נ לעקור דברי תורה ולא מבעיא לדעת הפוסקים דהיכא דטוען על הגלגולים איני יודע הוי משואיל"מ וכדלעיל סי' ע"ה סט"ו פשיטא דא"י להפך היסת דהא כחד שבועה דמי ועוד דא"כ אמאי הוי משואיל"מ יהפוך הגלגול על שכנגדו שישבע שיודע שחייב לו ולא ישלם לו עד שישבע ואף להרא"ש והי"א שם דפליגי התם היינו משום דס"ל דאין מגלגלין שבוע' איני יודע כלל ולכך לא שייך לו' משואיל"מ אבל אי הוי מגלגלי' הוו מודים דדינו כעיקר שבועה ודוק (הג"ה ואע"ג דהא א"א לתובע להינצל משבועת היסת אחר שישלם לו מכ"מ נ"מ טובא דלהט"ו שכתב תשבע ותטול משמע שצריך לישבע קודם שיטול ובאמת אם אינו יכול להפך חייב לשלם לו קודם ואח"כ יכול לתבוע אותו שישבע היסת ול"ל שבאמת דעת הטור כן והלשון מהופך וכמ"ש מורי חותני ז"ל בעצמו לעיל סי' נ"ה ס"ק ד' וסי' צ' ס"ק י"ח ולקמן סי' קל"ה ס"ק א' דא"כ אפי' רצה לגלגל עליו שבועה דאורייתא נמי יכול לומר כן ומאי קמשמע לן פשיטא ודוק) שוב מצאתי בתשו' הרשב"א סי' תתקמ"ד בדברי השואל ובדברי הרשב"א כתבו בפשיטות כדבריו וששתי כעל הון תהלה לאל ית' רק שנסתפק שם השואל אם קפץ ונשבע על שבועת התורה והשיב הרשב"א דאם עדיין לא נסתלקו מאותו ענין מה קפיצה זו עושה עדיין תורת גלגול עליו ואף הגלגול שבועתו דבר תורה ולא מדרבנן ונשבע בנק"ח אף על הגלגול וא"י להפכה ואם נסתלקו מן הענין ולאחר זמן חזר וגלגל עליו אותן גלגולין שבועה אחרת היא זו ואם זה כופר בכל מה בכך הא עכשיו מגלגלין עליו ומ"מ אשמעינן דאע"ג שקפץ ונשבע אחר שרצה לגלגל עליו מ"מ כיון שנסתלקו מן הענין ולאח"ז חזר וגלגל עליו א"י לגלגל ודוק (ועיין בב"י ס"ס זה הביא תשובת הרשב"א בקיצור אבל כשתדקדק היטב תמצא כוונתו כמ"ש בתשובת רשב"א שבדפוס סי' תתקמ"ד ע"ש ודוק) שוב מצאתי ג"כ כדברי בריטב"א דקדושין ונהנתי ג"כ וז"ל הריטב"א שם וכן נמי בש"ד אין מהפכין הגלגול אשכנגדו ובשבועה דרבנן מפכינן דקי"ל בדאורייתא לא מפכינן שבועה ובדרבנן מפכינן עכ"ל. ע"כ העיקר בזה (שלא) כהטור והמחבר. שוב הראו לי בבעל העיטור ד' ס"ז סוף ע"ג משמע שם ג"כ להדיא כמ"ש הט"ו ונראה שמשם הוציא הטור דבריו ועדיין צלע"ג ונלע"ד עיקר כהרשב"א וריטב"א וכמ"ש וגם נראה דבעל העיטור לא כתב כן אלא לסברתו דהביא שם באותו אות חוב ריש ד' ס"ה הרבה גאונים פסקו בדאורייתא מפכינן והביא דבריהם במסקנתו הלכך כיון דגם בדאורייתא גופא ספיקא מספקא ליה לא רצה להחמיר בגלגול משא"כ לדידן דקי"ל הלכה רווחת דבדאורייתא לא מפכינן א"כ גלגול ממש דין ש"ד יש לו כן נ"ל וכן מוכח בספר לח"מ גבי מ"ש על דברי הרמב"ם לעיל סעיף ג' מהטענות הוודאיות דאי הוי עיקר שבועה חמורה בנק"ח הוי ניחא דעושה זה להמלט משבועה חמורה ע"ש ודוק:
יג סָעִיף ט ויפטר מלישבע דאין מגלגלין טענת ספק כדלעיל ס"ב וקשה דלעיל סי' צ"ג סי"ג העתיקו הט"ו ל' הרמב"ם ויגלגל עליו שאינו יודע כו' וצ"ל דשאני התם כיון שעיקר השבועה היא מדרבנן וכמ"ש בסי' ע"ב ס"ק מ"ז לדעת הטור ע"ש וע"ל סימן רצ"ח:
א סָעִיף א יכול בעל דינו לגלגל עליו ילפינן לה מסוטה דכתיב בה אמן אמן ודרשינן מדכתיב ב' פעמים אמן דצריכה לכלול בשבועתה הן שזינתה עם איש זה שקינא לה בעלה ממנו הן עם איש אחר הן בעוד' ארוס' או אחר שהיתה נשוא' ואע"פ שבעל' לא חשד' כ"א עם איש זה מ"מ התורה צותה שהב"ד יגלגלו עליה ואף שהגלגולים הן שמא דומיא דסוטה ודוקא כשיש רגלים לדבר שיש לחוש להגלגולים דומיא דסוטה דחזינן בה דבר כיעור ופריצות בפעם זה דיש רגלים לדבר לחוש שעשתה כן גם בפעם אחר וכמ"ש הטור והמחבר אחר זה:
ב סָעִיף א דאם בא לו שבועה ע"י הפוכו כו'. שם בת"ה כתב טעמו משום דתקנתא לתקנתא לא עבדינן ועוד טעם אחר עיין שם והג"ה זו אינה נדפסת בס"י במקומה כי היא קאי אמ"ש בריש הסימן מי שנתחייב שבועה כו':
ג סָעִיף א לא היה מתחייב ממון אלא כו' ל' הטור כגון שא"ל נשתתפת עמי ומחייבת לי שבועה וזה אומר לא נשתתפתי עמך כו' דאף אם מודה לו שנשתתף עמו אינו חייב לו ממון אלא שבועה וכבר כתבו ג"כ הטור והמחבר בסי' שלפני זה בסס"ט ע"ש:
ד סָעִיף א אבל שכיר כו' הטעם שהקילו בו כיון שאל שכר זה הוא נושא את נפשו וכבר נתבאר דינא בסוף סימן פ"ט בטור ובדברי המחבר ע"ש וגם בסי' זה משמע דדוקא אשכיר אין מגלגלים אבל בשאר נשבע ונוטל מגלגלין ועד"מ ובפרישה מה שכתבתי שם:
ה סָעִיף א דאפי' לא תבע התובע כו'. מלשון אפי' מוכח דאיירי לפני זה בתבע התובע ואפ"ה כתב שם דעל השכיר אין מגלגלים ועוד מקילין עמו דאפי' אם השכיר הנתבע שותק ב"ד מעצמן טוענין לו דאין מגלגלין אשבועת שכיר וכן הוכחתי בדרישה ס"ס פ"ט גם בסי' זה ע"ש:
ו סָעִיף א ב"ד מעצמן מגלגלין כבר כתבתי הטעם דילפינן לה מסוטה ומגלגלין אשבועה חמורה גם בטענה שאינה מחויב עליה אלא היסת או שאינו חייב עליה שבועה בפני עצמה כלל ועל ידי הגלגול נשבע עליה בנק"ח ואפי' טענת שמא של התובע וכמ"ש הטור בסימן זה וגם לעיל בס"ס ע"ה נתבאר זה:
ז סָעִיף ב אלא כשהנתבע טוען ודאי כו'. כ"כ ג"כ הטור ור"ל אטענה שרוצה לגלגל עליו טוען הנתבע ודאי שלא נתחייב בה דומיא דסוטה הנ"ל ומ"ש ונתחייב שבועה ר"ל נתחייב שבועה ממקום אחר מגלגלין על אותה שבועה טענה זו אף דמן הדין לא היה מתחייב עליה שבועה כגון שבועת השותפין אחר חלוקה וכנ"ל וזה שמסיק המחבר וכתב אבל על הטענת ספק של התובע כו' ור"ל שמגלגלים על השבועה שנתחייב ממקום אחר כשיש רגלים לאותו טענת ספק שרוצה לגלגל כשותפות דמורי התירא כנ"ל. אבל אין לפרש דמ"ש הטור והמחבר כשהנתבע טוען ודאי כו' קאי הכל אעיקר השבועה וקאמר דאעיקר השבועה הנתבע טוען ודאי ונתחייב עליה שבועה אז דוקא מגלגלין דא"כ גם מה שמסיק וכתב ז"ל אבל על טענת ספק של התובע ג"כ קאי אעיקר השבועה ועלה מסיק וכתב ובלבד שיהא רגלים לאותו עיקר שבועה וקשה מאי אריא כשבא לגלגל עליה דצריך שיהא רגלים לעיקר השבועה הלא בלא גלגול נמי אין משביעין אטענת שמא של התובע אלא כשיש רגלים לדבר ככל הני שכתב הטור והמחבר בר"ס צ"ג וק"ל:
ח סָעִיף ב אבל אם טוען טענת ספק כו'. כאן ובס"ס זה סתם המחבר ולעיל סי' ע"ה סט"ו כתב המחבר דעת י"א דמגלגלין כה"ג ודנינן ביה מתוך שאינו יכול לישבע משלם ועד"ר מ"ש בזה:
ט סָעִיף ב ובלבד שיהיה רגלים לדבר. פי' לטענה שבא לגלגל יהיה רגלים לדבר שיש לחושדו בה כמו בשותפים דמורי התירא לנפשיה וכמ"ש לפני זה:
י סָעִיף ג אבל אם טוען עליו התובע טענת ספק כו'. פי' הגלגול עצמו היא טענת ספק וכ"כ בהמ"מ ומ"ש המחבר בסעיף שלפני זה שמגלגלים על טענת ספק של התובע היינו כשאין הנתבע רוצה לשלם עיקר התביע' דאז צריך לישבע אשניהן וכשטוען עליו טענות ודאיות אף אם רוצה לשלם לו עיקר השבועה אינו נפטר מהגלגולים אם לא שירצה לשלם עיקר השבועה ולישבע אגלגולין דאז ודאי שומעין לו וק"ו הוא מהאי דכתב בסמוך דיכול לומר אשבע אגלגולין ואתה תשבע אעיקר שבוע' ותטול או איפכא וק"ל:
יא סָעִיף ה אפי' אחר שיצא מב"ד פי' וכבר נתבאר בסימן כ"ב דבעלמא אם קבל עליו לפרוע ויצא מב"ד חייב לשלם משא"כ בעודו בב"ד דיכול לחזור בו עמ"ש שם בפרישה ובסמ"ע בס"ג ולעיל בסי' פ"ו ס"ך:
יב סָעִיף ו על הגלגולין אני נשבע וכו'. וה"ה איפכא שיכול לומר אני אשבע על עיקר הטענה והוא ישבע על הגלגולים ויטול וכ"כ הטור והמחבר בשבועה דאורייתא בסמוך בס"ח ולא אמרינן דוקא בשבועה דאורייתא הדין כן ומטעם שאינו יכול להפכה והטעם בשניהם כיון דעכ"פ נידון על כל הטענות שרצה לגלגל עליו וק"ל:
יג סָעִיף ז יש מי שאומר שנשבע כו' ויש מי שאומר כו' המחבר הולך בדברים הללו לשטתו שבספרו הב"י כ' במחס"א שמחולקים בדין זה הבעה"ת והרא"ש שהבעה"ת ס"ל שישבע על הגלגולים או יהפכנה והרא"ש ס"ל דאין כאן גלגול כלל אבל בפרישה כתבתי סתירת דבריו ממ"ש הטור בסימן ע"ה סי"ח די"א דלא אמרינן כו' והם דברי בעה"ת שבכאן ומסיק שם דהרא"ש הסכים לדבריו וגם הוכחתי שם בפרישה שאפי' הרמ"ה שכתב הטור שם בשמו שחולק עם בעה"ת היינו דוקא על בבא שניה דלשם והיא מ"ש המחבר כאן בס"ט אבל כשטען על מקצת טענה ראשונה איני יודע כ"ע מודו דלית ביה גילגול לומר משואי"ל משלם אלא דינו הוא דאם הגלגולים הם דברים שאם טענן לחוד היה הנתבע חייב לישבע עליהם היסת או ש"ח גם עתה ישבע (וז"ש שם או ישבע או יהפך) ואם לא היה חייב שבועה עליהם גם עתה לא יתחייב מכח הגלגול והבעה"ת שהביאו הב"י מיירי כשהיה הנתבע חייב שבועת היסת על טענת הגלגולים גם זולת הגלגולים והרא"ש שהביא איירי מתרווייהו ולא כתב אלא שאין כאן דין גלגול לומר מתוך שאינו יכול לישבע משלם וכל חד כדינו ע"ש והוא ברור והמחבר עצמו סתם הדברים בסי' ע"ה סט"ו כדברי בעה"ת בדין זה וכמ"ש ע"ש ובע"ש נמשך אחר דברי המחבר וכתב פלוגת' בזה ולא דק ע"ש:
יד סָעִיף ח ועל הגלגולים תשבע ותטול. פי' היסת אע"ג דהוא היה צריך לישבע ש"ד דש"ד או שבועה בנק"ח נראה דאינו יכול להפך עליו בע"כ:
טו סָעִיף ט ויפטר מלישבע על הגלגולים. גם זה מדברי בע"ת ומיירי דכשהיה טוען טענות אלו לבדם על הנתבע לא היה חייב הנתבע אפי' היסת כגון שבועת השותפין לאחר שחלקו וכ"כ ב"י בהדיא על דברי בעה"ת הללו ע"ש וכן מוכח בטור שהרי בסימן ע"ה סי"ח כ' בדין זה בדברי הי"א כו' הנ"ל שהם מדברי בעה"ת שנשבע היסת על הגלגולים שאינו יודע וכ"כ מור"ם ז"ל בהגהותיו שם סט"ו ע"ש וה"ט משום דהתם איירי כשהיה חייב הנתבע לישבע היסת שאינו יודע על טענת גלגול זה אם הי' טוענין עליו לבדן וקמ"ל שם דלא אמרי' בזה דע"י גלגול נתהוו טענותיו טענה אחת וכיון דעל מקצתם אומר איני יודע אמרינן בזה משואיל"מ או הוה ליה לישבע לכל הפחות שבועה דאורייתא גם על הגלגול כמו שהיה חייב על עיקר השבועה קמ"ל דלא ע"ש ומור"ם לא גילה דעתו כאן וסמך אמ"ש כן שם בסי' ע"ה ודוק:
א סָעִיף א לגלגל עליו. נסתפקתי אם מגלגלין שבועת התור' וכגון מלוה בשטר וטען הלוה פרעתי ועוד חזר ותבע הלוה למלו' בע"פ ובע"א בענין שמחויב המלו' לישבע שבועת התור' אם מגלגלין עליו שבועת התור' שלא נפרע מי אמרינן כיון דעבדים ושטרות וקרקעות אימעט מדין שבוע' ואפ"ה גילגול שבוע' נשבעין עליהם וה"ה בנשבעין ונוטלין על ידי גילגול נשבעין או דלמא כיון דכתי' ולקח בעליו ולא ישלם וילפינן מינה דאין שבועה בנוטלין א"כ אפי' ע"י גילגול שבועה ליכא וכעת צ"ע:
ב סָעִיף ב כשהנתבע טוען ודאי. ועיין בט"ז שכתב דהיינו דאין מגלגלין לומר משאיל"מ על הגילגול אבל צריך הוא לישבע על הגילגול שא"י ומש"ה ניחא מ"ש בש"ע בסימן צ"ג סעיף י"ג ויגלגל עליו שאיני יודע בודאי סכום הפחת וכ"כ הט"ז בסימן ע"ה וכ"נ מדברי הש"ע סימן שד"מ ס"ד שכ' וע"י הגילגול ישבע השוכר ששכורה מתה או שאינו יודע וזה דלא כהש"ך שכתב דאין מגלגלין כל שבועת א"י והדברים מוכרחין בש"ע כדברי הט"ז ואע"ג דליכא שבועת התור' בטוען איני יודע וכמ"ש בסימן ע"ה סי' י"ז ע"י גילגול שאני דכי היכי דנשבעין על עבדים ושטרות וקרקעות אע"ג דלאו בני שבועה ע"י גילגול נשבעין עליהן וה"נ טענות א"י אע"ג דלאו בר שבועה הוא (מה"ת) ע"י גילגול צריך לישבע שכדבריו כן הוא שא"י אלא דמשאיל"מ ל"א בשבועה הבאה ע"י גילגול ובזה נ"ל לשון רש"י פ' השואל דף ק' תנן ז"א גדול וז"א קטן ישבע המוכר שהקטן מכר כו' בשלמא לרבא דאמר כי אמר סומכוס בשמא ושמא כו' אלא לרבה בר ר"ה דאמר אין אמר סומכוס אפי' ברי וברי אמאי ישבע יחלוקו מבעי ליה ומשני מודה סומכוס היכא דאיכא ש"ד כדאמרינן למימר לקמן וכתב רש"י ז"ל מודה סומכוס היכא דאיכא ש"ד דלקמן מוקמינן לה בדקטע לידי' דלאו הילך הוא האי דקא מודי ליה בגוי' ואית נשבעין על עבדים וא"ל טענו חטין והודה בשעורין חייב עכ"ל והוא נגד המסקנא דמסיק שם ע"ש בטוענו עבד בכסותו וע"י זוקקין ע"ש וכבר הניח מוהר"ם לובלין דברי רש"י בצ"ע. ולפי מ"ש נראה דהרמב"ן כת' בס' המלחמות ריש מציעא בהא דאמרי' מודה סומכוס היכא דאית ש"ד דכיון דע"כ צריך הוא לישבע דאם לא ישבע ישלם הכל כיון דמחוייב ש"ד וכיון שנשבע ניתן לו נאמנות בשבועתו שנשבע ושיפטור ומש"ה מודה סומכוס היכא דאיכא ש"ד וע"ש. וא"כ א"נ ע"י זוקקין אינו מחויב לשבע ש"ד שודאי קטן מכר אלא אם נשבע שאינו ודאי אצלו שמכר לו הגדול נמי סגי ואפי' כבר טען ברי יכול לתקן קודם השבועה ולהקל לו בשבועתו כמבואר בסי' ע"ה ס"ח וכיון דעל טענתו טענת ברי ליכא שבועת התורה לא היה מודה סומכוס לזה הוכרח רש"י לפרש בעיקר שבועה וא"כ צריך לישבע ש"ד בטענת ברי וא"כ כבר נאמן בשבועתו וק"ל:
ג סָעִיף ג ) מי שנתחייב שבועה בש"ך הק' הא בלא"ה מחויב לישבע היסת כשטוען ברי ותי' דנ"מ כטוען פרוזבול היה לי ואבד או כשטוען ריבית לקחת דבזה ליכא היסת ועל ידי גילגול נשבעין עיין שם והיינו דאף על גב דדוחה החזקה את שבועת היסת ואינו דוחה את הגילגול דהכי נמי אשכחן בהחזיק שלשה שנים דעת הרשב"א דאין מוסרין אותו לשבועת היסת עיין בסימן ק"מ ואלו על ידי גילגול תנן נכסים שאין להם אחריות זוקקין את הנכסים שיש להם אחריות לישבע עליהם ותנן סתמא ומשמע אפי' החזיק בהם שלש שנים וא"כ הכי נמי אף ע"ג דהיסת אין נשבעין ומשום חזקה דלא שביק היתרא ואכיל איסורא גילגול אינו דוחה וזה פשוט אלא שראיתי בתומים שמפקפק על דברי הש"ך וכ' דאם דוחה היסת למה לא ידחה גילגול ולק"מ:
ד סָעִיף ז ועל השאר טען א"י עיין סמ"ע שכתב דבזה שטוען בעיקר הטענה א"י והוי משאיל"מ תו ליכא גילגול ע"ש ועמ"ש בסימן ע"ה:
ה סָעִיף ח ועל הגילגולים תשבע ובש"ך העלה דגם גילגול א"י להפך ובתומים כתב וז"ל ולא הבנתי איך לא יוכל להפך בשלמא בגוף השבועה אמרי' ליה זיל השבע ואם אין רצונך או שאינך יודע שלם אבל כאן הוא אומר אין רצוני לישבע כי לבי נוקפי ואני מסופק בו ומה נימא ליה אם אינו ברי לך שלם הא באומר להדיא א"י לא דנין ביה משאיל"מ וא"כ כשאומר אין רצוני לישבע שלבי נוקפי נכריח אותו לתשלומין דבר זה הוא מהנמנע וכ"כ לעיל דמאן דס"ל דל"א משאיל"מ ס"ל ודאי בדאורייתא מפכינין וז"פ ולכן דברי הש"ך אינן מובנים עכ"ל ואיני רואה בזו קושיא דודאי לרב ושמואל דלא סברי מתוך ואם טוען חמשין ידענא וחמשין לא ידענא נפטר בלא שבועה וכמ"ש בסי' ע"ה ס"ק י"ז ולדידהו מודה במקצת אינו נשבע אלא בטוען ברי שאם טוען שמא פטור בלא שבועה ואינו צריך להפכה דמה לו לצרה זאת להפך על שכנגדו כיון דנפטר לגמרי בלא שבועה אלא הא דמודה במקצת נשבע כבר הקשו תו' בפ' השואל דליהמן במגו דאי בעי אמר חמשין לא ידענא ותירצו דאין אדם עושה ברצון מסופק עיין שם כשאינו עושה מסופק הוא דצריך לישבע ובגילגול נמי כשאינו עושה מסופק צריך לשבע ומגו לית ליה לעשות נפשו מסופק דאינו רוצה וכמ"ש תו' אבל אם עושה עצמו מסופק באמת אינו נשבע וגם להפך אינו צריך וכמ"ש וזה פשוט ודברי התומים בזה אין להם העמדה. ובעיקר דבריו שכתב דיוכל לומר לבי נוקפי כו' נראה לדעת הש"ך דס"ל בטוען על הגילגול א"י לא משתבע שא"י א"כ לא יוכל לחזור כלל מטענת ברי לטענת שמא דאע"ג דבסימן ע"ה סעיף ט' מבואר דיכול להקל עצמו בשבועתו מטענת ברי לטענת שמא היינו משום דנשבע כדבריו שא"י אבל בגילגול כשיאמר א"י יפטור משבוע' ה"ל חוזר מחיוב לפטור ועיין ש"ך סימן פ' סק"ה דאפי' לא היה חייב רק שבוע' אינו יכול לחזור ולטעון להפטר עצמו משבוע' וע"ש שכ"כ בהגהת מיימוני ספ"ז מטוען:
א סָעִיף א ויש מי שכתב. עש"ך ס"ק ב' ויש שם ט"ס וכצ"ל וכ"ש לפר"י דקיי"ל כוותיה דעל כל הנשבעים ונוטלין מגלגלין וכו' עוד בס"ק זה צ"ל כל דעת כל הפוסקים שיכול לגלגל וכ"כ הנ"י וכו':
ב סָעִיף ב טוען טענת ספק. עש"ך ס"ק ו' ועמש"ל סי' ע"ח ביישוב קושייתו:
ג סָעִיף ח ועל הגילגולים תשבע ותטול. עש"ך ס"ק י"ב ויש שם טעות סופר וכצ"ל שבועה אחרת הוא זה ואם זה כופר בכל שוב ה"ל שבועה דרבנן ויכול להפכה ומ"מ אשמועינן דאע"ג שקפץ ונשבע אחר שרצה לגלגל עליו ומה בכך הוא עכשיו מגלגל עליו מ"מ כיון שנסתלק מהענין וכו' ובתומים דקשה כיון דקיי"ל דבגילגול שבועה כשטוען א"י לא הוי משואי"ל משלם ופטור וא"כ האיך יעלה על הדעת כשאומר שאינו רוצה לישבע מחמת שלבו נוקפו ומסופק לא יהיה גרע מאמר א"י ולפע"ד נראה דנ"מ כשמגלגל עליו כשהלוה טוען שפרע דאז אם יטעון א"י יתחייב לשלם דהוי כאומר א"י אם פרעתיך וע"כ יצטרך לטעון ברי ומחיוב לישבע ומ"ש בקצות החושן בכל הסימן זה הוא תמוה בעיני דמה שנסתפק אם יכול להפך שבועה דאורייתא על נשבע ונוטל לא ידענא מקום ספק בזה בודאי על כל השבועות מגלגלין מדלא חילקו הפוסקים ובב"מ דף י"ד בתוס' ד"ה דינא הוא כתבו להדיא דיכול לגלגל על בעל השטר שישבע שלא פרעו ע"ש וע"כ כוונתם שבועה דאורייתא דש"ד בלא"ה צריך לישבע גם מ"ש בס"ק כ' ליישב דברי רש"י הוא תמוה מאוד דהא במשנה מבואר שם דבטוען א"י זכה בגדול ויהיה הטעם איך שיהיה שם מ"מ הא אינו יכול לומר אינו יודע וגם מה בכך שיכול לומר אינו יודע מ"מ הוא רוצה לטעון ברי ולישבע על כך ולא אמר סומכוס גם מ"ש בס"ק ה' ליישב קושית התומים הוא תמוה מאוד:
א סָעִיף א לגלגל. עיין בהריטב"א פ"ק דקידושין שהאריך יפה בדיני גלגול שבועה ומסקנא דכל שבוע' מגלגלין אפילו בשמא על שמא והיינו כדעת הר"ן חוץ משכיר ומי שנהפכ' עליו ע"ש. ש"ך:
ב סָעִיף א הפוכו. כ"ה בת"ה טעמו דתקנתא לתקנתא לא עבדינן (והט"ז כת' דדין זה צ"ע כו' ע"ש באורך וסיים ז"ל ונראה דאין לעשות מעשה להוציא ממון על פי פסק זה) ועיין בש"ך:
ג סָעִיף א ממון. ל' הטור כגון שאמר לו נשתתפת עמי ומחייבת לי שבוע' וזה אומר לא נשתתפתי עמך אין מגלגלין עליו שלא נשתתף עמו עכ"ל אלא מגלגלין עליו שלא הרויח כלל באותו זמן שאומר שהי' שותפו ויש נ"מ בין לשונות אלו כמ"ש סימן צ"ג ס"ט וי' ע"ש. ש"ך:
ד סָעִיף א שכיר. הטעם שהקילו בו כיון שלשכר זה הוא נושא את נפשו וכבר נתבאר דינו בש"ס ד' פ"ט וגם בסימן זה משמע דדוקא אשכיר אין מגלגלין אבל בשאר נשבע ונוטל מגלגלין כ"כ הסמ"ע (והט"ז כתב דהטעם נתבאר בדברי רש"י ור"י כמ"ש לעיל דשבוע' זו שלא מן הדין הוא רק להפיס דעת בעה"ב וטעם הסמ"ע בזה תמוה דהא מפורש כמ"ש עכ"ל):
ה סָעִיף א מגלגלין. כתב הסמ"ע דמגלגלין אשבוע' חמור' וגם בטענ' שאינו מחויב עליה אלא היסת או שאינו חייב עליה שבוע' בפ"ע כלל וע"י הגלגול נשבע עליה בנק"ח ואפילו טענות שמא של התובע וכמ"ש הטור בסימן זה וגם בס"ס ע"ה נתבאר זה עכ"ל:
ו סָעִיף ב ודאי. כ"כ ג"כ הטור ור"ל אטענ' שרוצ' לגלגל עליו טוען הנתבע ודאי שלא נתחייב בה ומ"ש ונתחייב שבוע' ר"ל ממקום אחר מגלגלין על אותה שבוע' טענה זו אף דמן הדין לא היה מתחייב עליה שבוע' כגון שבועת השותפין אחר חלוק' כו' עכ"ל הסמ"ע וכ' הש"ך דהב"ח חלק עליו ופי' דקאי אעיקר שבוע' וכתב שכן מבואר בתוספות והרא"ש פ' השואל כו' ודבריו תמוהין דאדרבא שם מבואר להדיא כהסמ"ע גם א"א לפרש טוען טענת ספק אעיקר שבוע' דאם כן לא נתחייב מתחל' שבוע' כלל אלא הוה ליה משואיל"מ כו' ע"ש (ועיין מ"ש הט"ז בזה):
ז סָעִיף ב ספק. ז"ל הסמ"ע כאן ובס"ס זה סתם המחבר ובסימן ע"ה ט"ו כתב דעת י"א דמגלגלין כה"ג ודנינן ביה מתוך שאיל"מ ע"כ והש"ך הקשה דבס"ס שד"מ כתב המחבר גבי פירות דמגלגלין באינו יודע וצ"ע (עמ"ש בזה בסימן פ"ב ס"ק כ"ח ע"ש):
ח סָעִיף ב רגלים. פי' הסמ"ע דלטענ' שבא לגלגל יהיה רגלים לדבר שיש לחושדו בה כמו בשותפין דמורי היתרא לנפשי' וכתב הש"ך דגם בזה תימא דבס"ס שד"מ כתב המחבר דגם בזה מגלגלין וצ"ע עכ"ל:
ט סָעִיף ג הודאיות. כתב הש"ך ואין להקשות הא בטענות ודאי בלא"ה יכול להשביעו היסת אפי' בלא גלגול י"ל דמשכחת לה כגון שפטרו משבוע' וכמ"ש סי' ע"א ס"ה א"נ כגון פרוזבול היה לי ואבד וע"ל סימן ס"ז סל"ג או כגון רבית שטוען בהיתר לקחתי כדלעיל סי' פ"ב בסמ"ע (כמ"ש שם ס"ק י"ט ע"ש) ובי"ד ס"ס קס"ט וכן כל כה"ג ובס' לח"מ תירץ דמיירי שקיבל עליו בב"ד לישבע עיקר שבוע' ולא להפך עכ"ל (ובט"ז יישב בענין אחר ע"ש):
י סָעִיף ג עצמן. משום שחושש שמא עיניו נותן בהן צריך ליתן אותן הדברים עצמן או לישבע עליהן כן הוא בנ"י. ש"ך:
יא סָעִיף ג ספק. פי' הגלגול עצמו הוא טענת ספק וכ"כ הרב המגיד. סמ"ע:
יב סָעִיף ו נשבע. וה"ה איפכא יכול לומר אני אשבע על עיקר הטענ' והוא ישבע על הגלגולים ויטול וכ"כ הט"ו בש"ד בסמוך ס"ח ולא אמרינן דוקא בש"ד הדין כן ומטעם שא"י להפכה והטעם בשניהן כיון דעכ"פ נדון על כל הטענות שרצה לגלגל עליו. שם:
יג סָעִיף ז שאומר. הסמ"ע הקשה על המחבר שהביא כאן ב' דעות ובסי' ע"ה סט"ו סתם הדברים ובאמת לית בזה פלוגתא כלל ע"ש וכתב הש"ך דהב"ח כתב במחויב שבוע' ואיל"מ אפי' כשנתרצו שניהם לישבע אינו נשבע והוא תמוה עכ"ל:
יד סָעִיף ח תשבע. הש"ך כתב דדין זה תמוה הוא דהא כיון דגלגול שבועה דאורייתא היא א"כ חייב לישבע מן התור' על הגלגול ובדאורייתא לא מפכינן כו' ע"ש שהביא כמה פוסקים גדולים שס"ל כן ומסיק דהעיקר בזה שלא כדעת הט"ו:
טו סָעִיף ב הגלגולים. דאין מגלגלין טענת ספק כמ"ש בס"ב וקשה דבסי' צ"ג סי"ג פסק שמגלגל עליו שאינו יודע כו' וצ"ל דשאני התם כיון שעיקר השבוע' היא מדרבנן (עמ"ש בסימן ע"ב ס"ק כ"ח) וע"ל סימן רצ"ח. ש"ך:
א סָעִיף ב שיהי' רגלים לדבר. עבה"ט עד וכתב הש"ך דגם בזה תימה כו' וע' בת' מים חיים סימן ט"ו אודות ראובן ששלח סחורה עם בע"ג עו"ג לשמעון וסילק שמעון כפי הבוך (הרייסטר) לראובן וראובן תובע עבור מה ששלח יותר מהמבואר בבוך שנתן להבע"ג ומן הסתם העמידו ושמעון טוען שאינו יודע יותר ממה שמבואר בבוך ואח"כ נתחייב שמעון לראובן שבועת היסת ממקום אחר ונסתפקו אם יכול לגלגל על שמעון שבועה זו שא"י אם הי' יותר מהמבואר בבוך. והשיב דאין ללמוד זה מהמבואר בסמ"ע סימן צ"ג סי"ג ס"ק כ"ו שהסכים כן האו"ת ס"ק כ"ז ודלא כש"ך שם דשאני התם דמיירי משותפין דמורי התירא (ואם כן הוי רגלים לדבר) משא"כ הכא דלא שייך מורי התירא ובעינן רגלים לדבר ואף שהש"ך בסי' ל"ד סק"ז מקשה על הש"ע מס"ס שד"מ כו' ומסיים בצ"ע מ"מ מספק בודאי דאינו יכול להטיל גלגולי שבועה על שמעון. ומכל מקום נראה שאם הבע"ג יאמרו בבירור שהעמידו לשמעון יותר מהמבואר בבוך שיהא חשוב עכ"פ אמירה של הבע"ג לרגלים לדבר דהא בסי' קמ"ט בש"ך ס"ק י"ג כתב דלהסוברים בטוען כך א"ל אבא מחשב טענת ברי לישבע עליו ה"ה בטוען כך אמר לי עו"ג יכול להשביע על זה ואף שכתב שם דאם העו"גנ כוגע א"י להשביע מ"מ זה דוקא לענין לחייב שבועה על פיו כמו בטענת ברי אבל לענין גלגול שבועה שמגלגלין אפי' בטענת ספק של התובע רק שהש"ע בסימן צ"ד סובר דצריך להיות רגלים לדבר א"כ נוכל לומר דחשיב עכ"פ אמירת הבע"ג אף שהוא נוגע לרגלים לדבר דיגלגל עליו אפי' בטענת ספק של התובע וגם נוכל לצרף מה דבש"ע סימן שד"מ חזר בו ופסק דמגלגלין אפי' בלא רגלים לדבר וכמו שמסיק הש"ך בסימן צ"ד בצ"ע עכ"ד עיין שם:
ב סָעִיף ג מהטענות הודאיות. עבה"ט מ"ש י"ל דמשכחת לה כגון שפטרו משבועה וכמ"ש סימן ע"ח ס"ה ורצה לומר לדעת הנ"י והרמב"ן שמביא הש"ך שם ס"ק י"ד אבל דעת הש"ע דאם פטרו א"י להשביעו אף ע"י גלגול כמ"ש הש"ך שם ועמ"ש לעיל סי' צ"ג ע"ז סק"ט וע' בת' בתומים מ"ש בזה:
ג סָעִיף ו או השבע על הכל כו'. בגש"ע דהגרע"י ז"ל נ"ב ובזה אף שמגלגל עליו בספק כיון דלא אמר הריני משלם רק ע"י שבועה שכנגדו כ"כ בס' כתובה סי' צ"ו סעיף י"א סקט"ז:
א סָעִיף א כל. ערש"י שם ד"ה מהו וכן הוא פשטא ל' דגמ':
ב סָעִיף א שאם היה כו' ואם כו'. מגמ' דקדושין כ"ח ממון שניתנה כו' כנ"ל בסי' שקדם:
ג סָעִיף א ויש מי כו' עתוס' שם מ"ט א' ד"ה לכל. פריצב"א כו' וא"כ כ"ש כאן ומה שהתם דנשבע מעיקר התקנה כו' ואפי' לפי' ר"י דדוקא כו' כאן מודה דהוי כשכיר דאינה מן הדין דלכך בדאוריית' לא מפכינן כיון דמן התורה מחוייב:
ד סָעִיף א אפי' כו'. שם לפתוח לו וערש"י שם ואפי' לר"ח ה"מ בשבועה דרבנן אבל בשבועה דאוריית' דכ"ע מגלגלין ובריש ב"מ אתיא מגלגול שבועה דע"א ויליף לעדים ובעדים ב"ד משביעין אותו אע"ג שלא טען וראיה ג"כ מסוטה ועבה"ג:
ה סָעִיף ב אין מגלגלין כו'. כ"ז קאי אשבועה שניה שרוצה לגלגל אם הוא ודאי או ספק עסמ"ע וכמ"ש בב"מ צ"ז ב' ש"מ מנה לי כו' ואף שחייב ע"י גלגול ע"י שבועה שכדרכה מתה כמ"ש שם צ"ח ב':
ו סָעִיף ב אבל על כו'. כמ"ש בקדושין כ"ח א' ספק מנלן כו'.
ז סָעִיף ב ובלבד כו'. ממ"ש בב"מ שם השוכר אמר שכורה כו' והלה אומר א"י פטור ואף שצריך לשבע שכדרכה מתה כנ"ל ובסי' שד"מ ס"ד כ' דבשניהם מגלגלין בין טענת התובע ספק בין טענת הנתבע ספק וכן בסי' ע"ה סט"ו וי"א שכיון שנתחייב כו' ואף ס' הראשונה דשם לא פליג אלא דלא אמרי' בגלגול משואילו"מ אבל מגלגלין וכן בסוף הסי' זה ס"ט טענו מנה כו' ג"כ מטעם זה: (ליקוט) ואפי' כו'. תוס' דקדושין כ"ח א' ד"ה נאמרה כו' והרא"ש אבל הרשב"א שם והר"ן חולקין ע"ז ע' בארוכה (ע"כ):
ח סָעִיף ב כמו בשבועת. כמ"ש בשבועות מ"ה א' במתני' נתחייב לו שבועה כו' מגלגלין כו'. והטעם דגלגול ילפינן מסוטה וכמו בסוטה שרגלים לדבר שהרי זינתה:
ט סָעִיף ג מי שנתחייב כו'. ירושלמי סוף שבועות חד ב"נ כו' והביאו הרי"ף שם וע"ש:
י סָעִיף ג מהטענו' הודאיו' כו' אבל אם כו'. מ' דקאי אטענה השניה שהוא ספק אבל בנ"י פ' השואל אמתני' דשאלה ושכורה כ' ומיהו ה"מ בגלגול כו' ר"ל דאם טענה הראשונה ספק לא אמרי' מתוך שאיל"מ והביא ממתני' ק' א' הלוקח אומר גדול כו' זכה בגדול וע"כ מטעם גלגול כגון שטען בכסותו ובסיפא זה אומר א"י כו' יחלוקו וכ' וכן הסכימו האחרונים ז"ל ואמרו עוד שיכול ליפטר מלישבע על הגלגולין אם רצה לשלם עיקר התביעה דירושלמי ה"מ בטוענו בריא כו' מ' דקאי אלעיל שטען על טענה הראשונה ספק וכן מ' שם שכ' ומיהו אם לא כו' ואפי' טען אגלגולין א"י כו' מ' דתחלה מיירי שטוען אגלגולין בריא ואפ"ה פטור ונ"ל שהוציאו מירושלמי דפ' המפקיד הל' א' אמר נשבע אני כו' חוששין א"ר יוסי לא כו' והביאו הרי"ף שם והקשה על הירושלמי הנ"ל אבל לס' ניחא ששם עיקר התביעה הוא ספק ומ' שם בירושלמי דאף לת"ק שם אינו חייב לישבע על הגלגולין אם רוצה לשלם דקאמר שם אמר הריני משלם חוששין שמא שלח בו יד אמר נשבע אני וראה אותן שמגלגלין עליו שבועו' אחרות וחזר ואמר משלם אני חוששין מ' דחוששין ג"כ כמו ברישא שמא עיניו נתן בה ולכך צריך לישבע וקמ"ל דצריך לישבע על הכל אף שאין לו עליו אלא שבועה שאינה ברשותו ועוד דחזינן שרצה לשבע רק משום שבועות אחרות חזר בו ואיכא רגלים לדבר שאינה ברשותו ואפ"ה חוששין ור' יוסי משמע שם דפליג על הכל ואף ארישא שאין משביעין אותו משום שמא עיניו נתן בה שאמר שם אר"י לא חייבה אותו שבועה להחמיר עליו אלא להקל עליו שאם רצה לשלם ישלם ואם רצה לישבע ישבע אלא שהרי"ף מפ' חוששין אפי' רוצה ליתן לו החפץ עצמו ומילתא אחריתי הוא לענין גלגול כנ"ל ולשון חוששין לא שייך וכן פלוגתא דר' יוסי אין משמע כדבריו:
יא סָעִיף ג ואפי' כו'. כמ"ש בגמ' ר"פ המפקיד משביעין אותו כו' חיישינן כו' וכ'הרא"ש סוף שבועות דמ"ש בריש ב"מ שלש שבועו' כולם ע"י גלגול שלא פשע בה וכ"כ תוס' בב"מ שם דאל"כ אמאי כשיש רואה פטור דלמא שלח בו יד וע"ש ולפיכך אפי' רוצה לשלם משביעין שכבר נתחייב ע"י גלגול ואפשר לפרש הירושלמי ג"כ על דרך זה שאמרו ראה אותן שמגלגלין עליו שבועות אחרות ול"ק דברים אחרים מ' שבועו' אחרות על הפקדון עצמו כגון שלא שלח בו יד ושאינה ברשותו וחזר כו' חוששין והוא נכון יותר וז"ש אר"י כו':
יב סָעִיף ד אם כשנתחייב כו'. ר"ל אע"ג דבירושלמי סוף שבועות הנ"ל אמרי' חד בר נש אזל למידן קמי ר' זירא וחייבו שבועה על תרין דינרין א"ל לאו תרין דיכרין אני חייב לך הא פריעין לך וא"ל ומילת פלן ופלן א"ר זירא או הב ליה כל מה דתבע לך או אשתבע ליה כל דמגלגל עלך התם שתבעו תחלה ומלת פלן ופלן וכ' מ' שם שא"ל לאו תרין דינרין כו' מ' שתבעו עוד דברים אחרים:
יג סָעִיף ה כשמגלגל עליו כו' אם רוצה כו'. כמ"ש בירושלמי שם שא"ל ר"ז או הב כו' או אשתבע כו'. אע"פ שכבר הודה על הראשונה וא"א לומר דאישתבע על הגלגול לבד קאמר דא"כ אמאי אמר או הב כו' לא היה צ"ל רק אשתבע ליה כל כו' אלא ה"ק ליה דאינך מועיל בשילומך ב' דינרין אלא או הב אז תפטר וא"ל השבע על כולם:
יד סָעִיף ה אפי' אחר כו'. דבלא"ה א"י לחזור ולישבע כמ"ש בריש פ' הדיינין אם אמר איני נשבע פוטרין אותו וכמ"ש תוס' שם בשם רש"י וכן הסכים הרא"ש שם וע"ל סי' כ"ב ס"ג בהג"ה:
טו סָעִיף ה שלא כו'. נלמד מירושלמי הנ"ל דשם הודה שחייב ושם אין חילוק בן יצא מב"ד או לא:
טז סָעִיף ו אם זה כו' אומרים לו כו'. ר"ל הפך השבועה ששבועה של גלגול הפך אומרים לו כו' דא"י להפך הגלגול לבד אם אין תובע רוצה לישבע אלא אומ' שישבע הנתבע על הכל. או השבע כו' אע"פ שיכול להפך שבועת היסת בע"כ של התובע ואין חייב הנתבע שום שבועה מ"מ כאן שעדיין חייב לו שבועה הראשונה יכול לגלגל עליו עדיין השבועה השניה וצריך ע"כ לישבע ואע"ג שאינו חייב לו שבועה בלא גלגול יכול לגלגל עליו כמ"ש בירושלמי פ"א דקדושין סוף הל' ה' מנין למדו לגלגול שבועה מסוטה אמן מאיש זה אמן מאיש אחר עד כדון דברים שהן ראוין להשביע דברים שאין ראוי להשביע א"ר יוסי בר בון נשמעין מן הדא אמן שלא סטיתי ארוסה ונשואה שומרת יבם וכנוסה ארוסה ושומרת יבם ראויה להשביע את אמר מגלגלין וה"נ מגלגלין משא"כ אם אמר על הטענה הראשונה שישבע התובע וז"ש ואם אמר כו' דלא כסמ"ע ס"ק י"ב וכ"מ בהראב"ד בהשגו' פ"א דטוען ד"ה מי א"א ואם כו' או נאמר לו כו' שהרי אתה חייב לו כו' ר"ל אף לאחר ההיפוך עדיין אתה חייב לו שבועת היסת כמו על הראשונה וכנ"ל ע"ש:
יז סָעִיף ז טענו מנה כו'. נתבאר בסי' ע"ה סט"ו וכן מ"ש בס"ט טענו מנה כו' נתבאר ג"כ שם ע"ש:
יח סָעִיף ז יש מי כו' עסמ"ע שכ' דאין כאן פלוגת' וכ"כ בש"ך לעיל סי' ע"ה שם:
יט סָעִיף ח נתחייב כו'. עש"ך שחלק ע"ז כיון שגלגול הוא מן התורה וכן עיקר:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.