א כָּל הַגּוֹזֵל חַיָּב לְהַחֲזִיר הַגְּזֵלָה עַצְמָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה אֲשֶׁר גָּזָל (וַיִּקְרָא ה, כג). וְאִם אָבְדָה אוֹ נִשְׁתַּנֵּית, מְשַׁלֵּם דָּמֶיהָ, בֵּין שֶׁהוֹדָה מִפִּי עַצְמוֹ בֵּין שֶׁבָּאוּ עָלָיו עֵדִים שֶׁגָּזַל. אֲפִלּוּ גָּזַל קוֹרָה וּבְנָאָהּ בְּבִירָה גְדוֹלָה, הוֹאִיל וְלֹא נִשְׁתַּנֵּית, דִּין תּוֹרָה הוּא שֶׁיַּהֲרֹס כָּל הַבִּנְיָן וְיַחֲזֹר הַקּוֹרָה לַבְּעָלִים; אֲבָל תִּקְּנוּ חֲכָמִים, מִפְּנֵי תַּקָּנַת הַשָּׁבִים, שֶׁיִּהְיֶה נוֹתֵן אֶת דָּמֶיהָ וְלֹא יַפְסִיד הַבִּנְיָן. אֲפִלּוּ גָזַל קוֹרָה וַעֲשָׂאָהּ בְּסֻכּוֹת הֶחָג, וּבָא בַּעַל הַקּוֹרָה וְתוֹבְעָהּ בְּתוֹךְ הֶחָג, נוֹתֵן לוֹ אֶת דָּמֶיהָ. אֲבָל אַחַר הֶחָג, הוֹאִיל וְלֹא נִשְׁתַּנֵּית וְלֹא בְּנָאָהּ בְּטִיט, מַחֲזִיר אֶת הַקּוֹרָה עַצְמָהּ. הַגָּה: גָּזַל קַרְקַע וּבָנָה עָלֶיהָ בִּנְיָנִים גְּדוֹלִים, צָרִיךְ לִסְתֹּר הַכֹּל וּלְהָשִׁיב קַרְקַע לַבְּעָלִים, דְּלָא עָשׂוּ תַקָּנַת הַשָּׁבִים בְּקַרְקַע (ר' יְרוּחָם נל"א ח"ו).
ב הַגּוֹזֵל פָּחוֹת מִשְּׁוֵה פְרוּטָה, אַף עַל פִּי שֶׁעָבַר, אֵינוֹ בְּתוֹרַת הֲשָׁבָה.
ג גָּזַל ג' אֲגֻדּוֹת שָׁווֹת שְׁלֹשָׁה פְרוּטוֹת, וְהוּזְלוּ וַהֲרֵי שְׁלָשְׁתָּן שָׁווֹת ב' פְּרוּטוֹת, וְהֶחֱזִיר לוֹ שְׁתַּיִם, חַיָּב לְהַחֲזִיר הַשְּׁלִישִׁית הוֹאִיל וּבִתְחִלָּתָהּ הָיְתָה שָׁוָה פְּרוּטָה.
ד גָּזַל שְׁתַּיִם שָׁווֹת פְּרוּטָה, וְהֶחֱזִיר אַחַת, אַף עַל פִּי שֶׁגְּזֵלָה אֵין כָּאן, מִצְוַת הֲשָׁבַת גְּזֵלָה אֵין כָּאן.
ה נִשְׁתַּנֵּית הַגְּזֵלָה, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים, אֵין צָרִיךְ לְהַחֲזִיר אֶלָּא דָּמֶיהָ כְּמוֹ שֶׁהָיְתָה שָׁוָה בִּשְׁעַת הַגְּזֵלָה, וְהוּא שֶׁלֹּא יְהֵא שִׁנּוּי הַחוֹזֵר לִבְרִיָּתוֹ. כֵּיצַד, הַגּוֹזֵל עֵצִים וְדִבְּקָם בְּמַסְמֵרִים וְעָשָׂה מֵהֶם תֵּבָה, אֵינוֹ שִׁנּוּי, שֶׁהֲרֵי אֶפְשָׁר לְפָרְקָן וְחוֹזְרִים לוּחוֹת כְּשֶׁהָיוּ. גָּזַל עָפָר וַעֲשָׂאוֹ לְבֵנָה, לֹא קָנָה, שֶׁאִם יָדוֹק הַלְּבֵנָה תַּחֲזֹר עָפָר כְּשֶׁהָיְתָה. גָּזַל לָשׁוֹן שֶׁל מַתֶּכֶת וַעֲשָׂאוֹ מַטְבֵּעַ, לֹא קָנָה, שֶׁאִם יַתִּיךְ הַמַּטְבֵּעַ יַחֲזֹר לָשׁוֹן כְּשֶׁהָיָה; וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.
ו אֲבָל הַגּוֹזֵל עֵצִים וְשִׁפָּן וּקְצָצָן, אוֹ חָקַק בָּהֶם וְעָשָׂה כֵּלִים, אוֹ שֶׁגָּזַל צֶמֶר וּצְבָעוֹ אוֹ נִפְּצוֹ אוֹ לִבְּנוֹ אוֹ עֲשָׂאוֹ לְבָדִים, אוֹ שֶׁגָּזַל לְבֵנָה וַעֲשָׂאָהּ עָפָר, אוֹ אֲבָנִים וְסִתְּתָן, אוֹ מָעוֹת וְהִתִּיכָן, הֲרֵי זֶה שִׁנּוּי בְּיָדוֹ, שֶׁאִם יַעֲשֶׂה מָעוֹת אֲחֵרוֹת פָּנִים חֲדָשׁוֹת הֵן, וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. וְאֵין נִקְרָא שִׁנּוּי אֶלָּא אִם כֵּן נִשְׁתַּנָּה שֵׁם הַגְּזֵלָה מִכֹּחַ הַשִּׁנּוּי (טוּר ס"ד).
ז הַגּוֹזֵל מָעוֹת יְשָׁנוֹת וְשִׁפָּן וְחִדְּשָׁן, לֹא קָנָה, שֶׁהֲרֵי מִתְיַשְּׁנִין וְחוֹזְרִים כְּשֶׁהָיוּ. גָּזַל מָעוֹת חֲדָשִׁים וְיִשְּׁנָן, קָנָה, שֶׁאִם יְחַדְּשֵׁם פָּנִים חֲדָשׁוֹת הֵם. גָּזַל אֲבָנִים וְסִתְּתָן, קָנָה. צֶמֶר, וּצְבָעוֹ אוֹ לִבְּנוֹ בְּעִנְיָן שֶׁאֵינוֹ חוֹזֵר לִבְרִיָּתוֹ, קָנָה (טוּר שָׁם).
ח גָּזַל דֶּקֶל מְחֻבָּר וּקְצָצוֹ, לֹא קָנָה; אֲפִלּוּ כְּרָתוֹ חוּלְיוֹת חוּלְיוֹת. עֲשָׂאוֹ קוֹרוֹת, קָנָה.
ט גָּזַל קוֹרוֹת גְּדוֹלוֹת וַעֲשָׂאָן קְטַנּוֹת, לֹא קָנָה. קְצָצָן לוּחוֹת עַד שֶׁנִּשְׁתַּנָה שְׁמָם, קָנָה.
י גָּזַל לוּלָב וְהִפְרִיד עָלָיו, קָנָה הֶעָלִין. גָּזַל עָלִים וַעֲשָׂאָן חוּפְיָא, קָנָה. טָלֶה וְנַעֲשָׂה אַיִל, עֵגֶל וְנַעֲשָׂה שׁוֹר, קָנָה (טוּר שָׁם).
א סָעִיף ה ועשאו מטבע כו' ובאם עשו ממנו כלי כסף יש בו פלוגתא התוס' ס"ל דקנה והרשב"א חולק עכ"ל סמ"ע ולחנם הביא דברי התוספות דהתוס' עצמם מדמי לה לנסרים ועשאו תיבה למ"ד דשינוי החוזר הוי שינוי וא"כ אנן דקי"ל דשינוי החוזר לא הוי שינוי וכמ"ש הפוסקים והטור בנסרים וכה"ג א"כ ה"ה בעשה ממנו כלי לא הוי שינוי וכן הוא בראב"ן דף ך' ע"ב וכ"פ מהרש"ל ריש הגוזל וכן עיקר:
ב סָעִיף ו צמר וצבעו. היינו בצבע שא"י להעביר וכמ"ש בס"ס שצ"ח עכ"ל סמ"ע וכוון למ"ש בהג"ה שם דשינוי החוזר אינו קונה וטפי ה"ל ללמוד ממ"ש הרמב"ם והט"ו בכאן סעיף ה' וגם בסעיף ז' בצבעו כתבו כן להדיא ומלעיל ס"ס שנ"ח אין ראי' כ"כ דהא ר' ירוחם ס"ל דשינוי החוזר (אינו) קונה ואפ"ה פסק דאע"ג דיכול להעבירו הוי שינוי מיהו לענין דינא לא נראה כר' ירוחם ולא מטעמא שהקשה בב"ח מנ"ל לחלק בין צביעה ללבון דזה ל"ק כלל דהא רבנן דפליגי עליה דר"ש ס"ל הכי דלבון לא הוי שינוי וצביע' הוי שינוי אפילו יכול להעבירו וכדאיתא בש"ס ריש הגוזל קמא ונראה שזהו טעמו של ר' ירוחם שפסק כרבנן אבל באמת נראה דהיינו דוקא למ"ד שינוי החוזר קונה אבל למאי דקי"ל דאינו קונה א"כ כשיכול להעבירו לא הוי שינוי וכן מוכח להדיא בתוס' פ' מרובה סוף (בבא קמא דף ס"ה) וכן הוא בראב"ן דף פ"ט ע"ב:
ג סָעִיף ו או לבנו כו' תימה דבש"ס ריש הגוזל אמרי' דלבנו לא הוי שינוי כמו בראשית הגז וכ"פ המחבר עצמו בי"ד סי' של"ג ס"ג מיהו ברמב"ם לק"מ דכ' ונפצו ולבנו ובהלכות בכורים פ"י גבי ראשית הגז לא כ' רק לבנו לחוד ונראה דס"ל דלר' חייא דקאמר דכבריה כברויה בגפרית היינו דבתר הנפוץ מלבנו וכ"פ הרא"ש וטור ומהרש"ל דדוקא בלבנו ע"י גפרית הוי שינוי אבל על המחבר שכ' או לבנו קשה וצריך לומר דט"ס הוא בספרי המחבר וכן בע"ש:
ד סָעִיף ו אלא א"כ נשתנה שם הגזילה כו' טור. ובספר ת"ח חולק בלא טענה מוכרח' גם מה שהביא ראיה מהרמב"ם והמחבר שכתבו סתמא דשפוי מועיל דהוי שינוי ולא חילקו אינו ראיה דהא כתבו אח"כ בס"ט עד שנשתנה שמם כו' א"כ גם מ"ש ושיפן ר"ל שנשתנה שמם מחמת השפוי וכ"כ בע"ש הילכך אין לנו אלא דברי התוס' והרא"ש והטור והרב וכ"פ מהרש"ל:
ה סָעִיף ז גזל אבנים וסתתן כו' דברי הר"ב נתבארו בדברי המחבר בסמוך סעיף ו' ולכאורה הם אך למותר וגם הם מגומגמין במ"ש או ליבנו בענין שאינו חוזר לברייתו וגם בב"ח כ"כ דהיכא שייך בליבון חוזר לברייתו ובטור איתא צמר ולבנו בגפרית או צבעו בענין שאינו חוזר לברייתו קנה עכ"ל וקאי רק אצבעו לחוד דאתי לאפוקי היכא דיכול להעביר הצבע ע"י צפון כדאיתא בש"ס ומ"ש ולבנו בגפרית היינו כברי' כברוי' דבש"ס דאל"כ לא הוי ליבון מעליא ולא הוי שינוי אפי' אינו חוזר ועיין בש"ס פ' הגוזל מוכח להדיא כדברי:
א סָעִיף א חייב להחזיר הגזילה כו' דוקא הגזילה ולא כפל דאין כפל כ"א בגנב:
ב סָעִיף א משלם דמי' ילפינן מדכתיב אשר גזל דדוקא אם כשהיא כאשר גזלה צריך להחזירה בעינה הא אם נשתנית שינוי שאינו חוזר לכמות שהית' כבר קנאה בשינוי ואין עליו אלא חוב דמי שוויה כמו שהית' בשעת הגזיל' וכמו שנתבאר בהל' גניבה ששוין הן בזה:
ג סָעִיף א בין שבאו עליו עדים כו' ולא כדין גנב שבאו עליו עדים שגנב דחייב לשלם כפל כמו שנתבאר בטור סי' שמ"ח ע"ש:
ד סָעִיף א ועשאה בסוכות החג פי' אף דסוכה בנין עראי הוא מ"מ המצוה קובעה כל ז' ימי החג לעשותו כבנין קבוע:
ה סָעִיף א ולא בנאה בטיט דטיט מחשבי' לבנין קבע וע"ל בטור בס"ס קנ"ז ובס"ס רי"ד בטור ובדברי המחבר:
ו סָעִיף א דלא עשו תקנת השבים בקרקע דכיון דהוא דבר קבוע ועומד ה"ל למידע דשל הנגזל הוא ולא ה"ל לקנותו:
ז סָעִיף ב אע"פ שעבר דהתורה אזהריה גם אחצי שיעור וכמ"ש בר"ס שנ"ט:
ח סָעִיף ג שלש אגודות שוות ג' פרוטות כו' וכ"ש אם גזל א' שוה פרוטה והוזלה דצריך להשיב אותה או דמיה ש"פ כמו שהיתה מתחלה אלא לרבותא נקט ג' אגודות כו' דאע"ג דכבר קיים מצות השבה במה שהחזיר שתים אפ"ה צריך להחזיר השלישי כ"כ התו' והטור סיים בזה וכתב ז"ל וכ"ש אם גזל ב' אגודות שוות שני פרוטות והוזלו ועמדו על א' והחזיר לו א' שצריך להחזיר לו גם השני שהרי לא קיים מצות השבה כלל עכ"ל:
ט סָעִיף ד אע"פ שגזילה אין כאן כו' הטור כ"כ בשם הרמ"ה בתוס' ביאור ז"ל אע"פ שאין כאן גזילה ואין ב"ד נזקקין לכופו בתורת ממון (דאין ב"ד נזקקין בתחלת דין לפחות מש"פ כמ"ש הט"ו לעיל בסי' ו') מצות השבה אין כאן ומכין אותו עד שתצא נפשו או מקיים מצות השבה עכ"ל ועד"ר מ"ש מזה:
י סָעִיף ה גזל עפר ועשאה לבינה עפ"ר שם כתבתי דדעת הרשב"א דדוקא שיבשן בחמה ולא כשצרפן אותו בכבשן דאז א"א לכותשן לעפר דק כבתחלה ובדרישה כתבתי דמל' הטור משמע אפי' שרפן בכבשן וה"ט דבעפר דאינו חשוב אין קפיד' אף כשלא הוחזר לגמרי דק וכתוש כבראשונה משא"כ בנמטי להעשות צמר דקפדינן אצמר דהיא דבר חשוב להעשו' בו מלאכתו הראשונה:
יא סָעִיף ה ועשא' מטבע כו' ☜ ובאם עשה ממנו כלי כסף יש בו פלוגתא התוס' ס"ל דקנה והרשב"א חולק וד"מ ד' הביאם ע"ש:
יב סָעִיף ה יחזור לשון כשהיה ואף דא"א לצמצם אין קפיד' בנסכא משא"כ כשגזל מטבע ושינהו לנסכא דאם יבא לחזור לעשות מטבע היה פנים חדשות דא"א לצמצם לעשות כבראשונה ובזה יש קפידא וכן בגזל לבינה ועשה ממנה עפר וכמ"ש בסעיף שאח"ז:
יג סָעִיף ו אבל הגוזל עצים ושיפן וקצצן כו' בטור ס"ז כתב דשיפוי לא מיקרי שינוי אא"כ שיפן ונעשה בזה שינוי שם כגון שיפה העץ ועש' ממנו מכתשת ודוחק לומר שכוונת המחבר היה שעבד תרתי ששיפן וקצצן:
יד סָעִיף ו צמר וצבעו היינו בצבע שאינו יכול להעבירה וכמ"ש בס"ס שנ"ח:
טו סָעִיף ו נשתנה שם הגזיל' ומה"ט כתב המחבר עצמו אחר זה בס"ט בגזל קורות גדולות ועשה מהן קטנות דלא קנה ובקצצן עד שנשתנה שמן קנה:
טז סָעִיף ז גזל אבנים וסתתן כו' צמר וצבעו או לבנו כו' כל זה כבר כתב ג"כ המחבר בס"ו ונראה דמור"ם הנמשך אחר ל' הטור וסדרו אשתמיטת' מיניה מ"ש המחבר לפני זה על סדר הרמב"ם וכיוצא בזה מצינו טובא בדברי מור"ם כפלים מה"ט:
יז סָעִיף י והפריד עליו כו' דיש לו שינוי השם ומקרי הוצא כיון שנתקן מהשדרה:
יח סָעִיף י ועשאו חופיא הוא כעין מכבדות שלנו שמכבדין בו עפר החדרי' דמעיקרא מקרי הוצא והשתא חופיא:
א סָעִיף ג הואיל ובתחלתה היתה ש"פ עמ"ש בסי' פ"ח סק"ד:
ב סָעִיף ה נשתנית הגזילה פרק מרובה (בבא קמא דף ס"ו) אמר רבה שנוי קונה כתיבא ותנינא כתיבא והשיב את הגזילה אשר גזל אי כעין שגזל יחזיר ואם לאו לא יחזיר ובתוס' דף ס"ה ד"ה הן ולא שינוייהן ז"ל תימא דבסמוך נפקא ליה לרבה דשינוי קונה מקרא אחרינא דכתיב אשר גזל ועוד קשה דרב חסדא קאמר דשינוי אינו קונה דדריש אשר גזל מ"מ ובהגוזל קמא קאמר ר' יוחנן דבר תורה גזילה המשתנית חוזרת בעיניה וכי פליני אבית הלל דסברי באתנן דשינוייהם מותר ונראה לר"י דלקמן מיירי בשינוי החוזר לברייתו ואהכי מייתי בריש הגוזל קמא מלתא דר' יוחנן ורבה דבסמך סבר דאפי' שינוי החוזר לברייתו נמי וצריכי תרי קראי דאי לאו אלא חד קרא הוי מוקי לה בשינוי שאינו חוזר עכ"ל: ולענ"ד נראה בישוב קושיות תוס' לפי מה שאמרו בתמורה פ"ק דף ה' גבי פלוגתא דאביי ורבא במאי דאמר רחמנא לא תעבד אי עבד מהני ופריך מהא דתנן הגוזל עצים ועשאן כלים כו' משלם כשעת הגזילה תיובתא דרבא אמר לך רבא שאני התם דאמר קרא אשר גזל כמה שגזל ולאביי האי אשר גזל מבע"ל על גזילו שלו מוסיף חומש כו' ולפ"ז ניחא דצריכי תרי קראי באתנן ובגזל דהקדש מהדיוט לא גמרינן דאפילו מ"ד שינוי קונה סובר באתנן דלא מהני כדאית' ר"פ הגוזל קמא דגבוה שאני ומשום דאימאס ע"ש ואי כתיב באתנן הן ולא שינוייהם אכתי לא הוי ידעינן בגזל דס"ד כיון דאמר רחמנא לא תעבד אי עבד לא מהני וכדס"ד בש"ס דמה"ט ראוי לומר דאינו קונה שינוי בגזל אלא משום דגלי קרא אשר גזל ולמ"ד כל מאי דאמר רחמנא לא תעבד אי עבד מהני נמי לא קשה אשר גזל למה לי דהא כבר פריך לה ולאביי כו' על גזילו שלו מוסיף חומש. ובזה ניחא לי הא דפריך ולאביי האי אשר גזל כו' ופירש"י ז"ל ואביי להכי לא איצטריך קרא דאנא ידענא דמהני אלא להך דרשא דהאי אשר גזל כתיב גבי שבועה ע"ש וקשיא דאכתי מנא ליה לאביי דשינוי קונה ונהי דס"ל אי עבד מהני אכתי מנ"ל דשינוי קנין הוא ולא שייך אי עבד מהני או לא אלא היכא שהדבר כשהוא בהיתר ודאי מהני ופליגי בעבד באיסור אבל שינוי אי לאו אשר גזל לא ידעינן עצם הקנין כלל. ולפמ"ש ניחא דודאי שינוי דמהני ילפינן מהן ולא שינוייהן אלא דאי נימא אי עבד לא מהני לא יליף מיניה גזילה וכמ"ש ולאביי דאמר אי עבד מהני לא איצטריך קרא לשינוי קונה דיליף מהן ולא שינוייהן ואינו אלא לחומש כדאמר בגמרא על גזילו מוסיף חומש וע"ש פ"ק דתמורה דף ו' והשתא דשנינין כל הני שינויי אביי ורבא במאי פליגי ופסקינן בשינוי קונה פליגי וכת' רש"י ז"ל ונראה בעיני בשינוי קונה כהאי דגוזל עצים ועשאן כלים דתנן משלם כשעת הגזילה דפריך מיניה לרבא לעיל ומשני התם דכתיב אשר גזל דבעינא כעין שגזל והשתא משני דרבא ס"ל כמ"ד שינוי אינו קונה דפלוגתא היא עכ"ל והוא תמוה דאשכחן דרבא גופיה ס"ל שינוי קונה בר"פ הגוזל ובמוהרי"ט ח"א סי' ס"ט כת' מכח קושיא זו שאין זה מפרש"י אלא בגליון מבחוץ וע"ש ולפמ"ש תוס' בשם ר"י דצריך תרי קראי חד לשינוי החוזר דאי מחד קרא הוי מוקי לה בשינוי שאינו חוזר וא"כ י"ל דפליגי בשינוי קונה היינו בשינוי החוזר דלאביי דאמר כל מאי דאמר רחמנא לא תעבד אי עביד מהני וא"כ שפיר מצינו למילף שינוי קונה מהן ולא שינוייהן וע"כ אשר גזל לשינוי החוזר ולרבא דס"ל אי עביד לא מהני וכא מצינו למילף גזל מאתנן וכמ"ש ואם כן קרא לגופיה אתי דשינוי קונה אבל שינוי החוזר לא ידעינן מקרא ואינו קונה ואע"ג דמעיקרא אמרו לאביי אשר גזל לחומש הוא דאתא ובמסקנא מסיק דפליגי בשינוי קונה והיינו בשינוי החוזר וכמ"ש כן נראה ליישב הגירסא דגרסי דפליגי בשינוי קונה:
ג סָעִיף ה כיצד הגוזל עצים. ואם גזל אבנים וקבען בבנין דעת רש"י דהוי שינוי וקנאו ודעת תוספת דלא הוי שינוי ע"ש מעילה דף כ' תנן נטל אבן או קורה של הקדש ה"ז לא מעל כו' בנאה בתוך ביתו ה"ז לא מעל עד שידור תחתיו ש"פ ואמר שמואל והוא שהניחה ע"פ ארובה וכת' רש"י והוא שהניחה ע"פ ארובה ולא קבען בבנין דאי קבען בבנין הואיל וסתתן הוי שינוי ובתוס' כתבו שם דקבען בבנין לא הוי שינוי אלא במה שסתתן וכ"כ תוס' פרק כיצד הרגל דף ך' ז"ל פ"ה דלא קבען בבנין תימא כי קבען בבנין נמי לא קנה דהשינוי החוזר לברייתו וכו'. ואיכא למידק לפי דעת רש"י דקבען בבנין הוי שינוי בהא דתנן ועל המוריש הגזול שבנאו בבירה שנוטל דמיו מפני תקנת השוק תיפוק ליה דקני מן התורה בשינוי ואפי' לדעת תוס' דלא הוי שינוי נראה דאינו אלא משום דה"ל שינוי החוזר וא"כ למ"ד שינוי החוזר נמי קונה וע' תוס' מרובה דף ס"ה דלרבה שינוי החוזר נמי קונה ותיקשי לדידיה ממתני' דמריש דליהוי שינוי במה שקבעו בבנין. ונראה לפמ"ש הטור דלא מקרי שינוי אא"כ נשתנה שם הגזילה מחמת השינוי וכמ"ש ברמ"א סעיף ו' ומריש שמו עליו כדאמרי' במרובה דף ס"ז מריש שמו עליו דתניא צלעות הבית אלו המטלטלין והעובים אלו המרישות וכיון דשמו עליו לא נקרא שינוי משא"כ גזל אבנים וקבען בבנין ולפי מה דס"ד בש"ס דף ס"ז שם דמריש הוי שינוי השם דמעיקרא כשורא והשתא טללא קשה אדפריך מרב יוסף שם דאמר שינוי השם כשינוי מעשה הא אפי' שינוי השם לאו כשינוי מעשה ה"ל שינוי מחמת תלוש וקבעו בבנין ואפשר לומר הא דכת' רש"י דקבען בבנין הוי שינוי לאו מחמת שינוי מעשה הוא אלא מחמת שינוי השם דמעיקרא אבנים והשתא בנין:
ד סָעִיף ה ועשאו מטבע. בפרק הגוזל קמא (בבא קמא דף צ"ו) אמר רב פפא האי מאן דגזל נסכא מחבריה ועבדיה זוזי לא קנה מ"ט הדר עביד להו נסכא זוזי ועבדיה נסכא קני מאי אמרת הדר עביד להו זוזי פנים חדשות באו לכאן. ונסתפקתי בגזל נסכ' ועבדיה זוזי והדר עביד להו נסכא מי הוי שינוי הא דעבדיה נסכא מזוזא שהיו קודם או כיון דמעיקרא גזל נסכא והשתא נמי נסכא ה"ל כעין שגזול אע"ג דבאמצע הוי זוזי כיון דלא קני בזוזא בתר נסכא דה"ל שינוי החוזר. ונראה דכה"ג ה"ל שינוי וקונה וראיה מהא דכתבו תוס' פרק הגוזל (בבא קמא דף צ"ה) ד"ה בשבח שע"ג גזילה ע"ש דלרב זביד גזל פרה ריקנית ונתעברה לא הוי שינוי מה דהוי גופה סריקא והשתא גופה מליא כפי שהוא שינוי החוזר לברייתו אלא כשגזל פרה מעוברת וילדה הוי שינו שאינו חוזר דמעיקרא גופה מליא והשתא גופה סריקא ע"ש ותנן שם במתני' גזל פרה ונתעברה וילדה משלם כשעת הגזילה ופי' תוס' ובעל המאור דהוי שינוי לגוף הפרה ע"ש בשטתם וא"כ מוכח דאע"ג דהוי מעיקרא פרה סריקא והשתא פרה סריקא אפ"ה הוי שינוי מה שנשתנ' שהיה ביני וביני גופא מלי' והשתא סריקא וע' בטור סי' שנ"ד וא"כ ה"נ ה"ל שינוי במאי דה"ל ביני וביני זוזי והשתא נסכ' וקני לה ודו"ק:
ה סָעִיף ו אא"כ נשתנה שם הגזילה ובס' תורת חיים חולק בזה וכת' שכן דעת הרמב"ם והמחבר דלא בעינן נשתנה שם הגזילה וע"ש. אבל דעת הטור והרמ"א דבעינן נשתנה שם הגזילה וכ"כ תוס' ריש הגוזל קמא ע"ש וכן נראה מדברי הרב המגיד פ"א מגניבה ע' שם במ"ש הרמב"ם נשבר הכלי וכו' ואם רצו הבעלים ליטול כלי השבור נוטלין והקשה דהא כשנשבר ה"ל שינוי וקונה הגנב בשינוי ותירץ דאיירי בששמו עליו ע"ש. ובש"ך כת' דכן דעת הש"ע בסעיף ט' וכן פסק מוהרש"ל. מיהו נשתנה שם הגזילה נראה דלאו היינו שינוי השם ממש דא"כ שינוי מעשה לא משכחת כלל כיון דאם לא נשתנה שמו לא קנה ובנשתנה שמו תיפוק ליה דהוי שינוי השם אלא דשינוי השם בלא שינוי מעשה דהיינו שינוי השם שהוא חשוב וכמ"ש הרא"ש פרק מרובה גבי גנב טלה ונעשה איל ע"ש ובשינוי מעשה סגי לה בנשתנה שם הגזילה אפי' שינוי שמו בשינוי כל דהו. אך קשה מהא דפריך בפרק הנזקין דף נ"ג בהא דאמר חזקיה דבר תורה אחד שוגג ואחד מזיד חייב מ"ט היזק שאינו ניכר שמיה היזק מהא דתנן גזל חמץ ועבר עליו הפסח אומר לו הרי שלך לפניך כו' תיובתא ואי נימא דאפי' בשינוי מעשה כל שלא נשתנה שם הגזילה לא קנה א"כ אפילו למאן דאמר היזק שאינו ניכר שמיה היזק וחשיב ליה שינוי מעשה וכמו דמפרשי תוס' שם ע"ש אכתי מצי אמר הרי שלך לפניך כיון דלא נשתנה שם הגזילה דמעיקרא לחם והשתא לחם וצ"ע:
א סָעִיף א בסוכות. אף דסוכה בנין ארעי היא מ"מ המצוה קובעה כל ז' ימי החג לעשותה כבנין קבע וע"ל בטור ס"ס קנ"ז. סמ"ע:
ב סָעִיף א השבים. ז"ל הסמ"ע דכיון דהוא דבר קבוע ועומד ה"ל למידע דשל הנגזל הוא ולא ה"ל לקנותו עכ"ל (* א"ה ואני בעניי שותא דמר לא ידענא מה ענין טעם זה בעי הכא ובמחילת כבוד הרב הגדול דבריו בזה הם משוללים הבנה אם לא שנאמר דאשגרת לישנא בשגגה נתחלף לו בין תקנת השבים לתקנת השוק וק"ל והנה ראיתי בבאר היטב אשר לפני שהעתיק ולא הוי ליה לבנותו. ואנכי לא ידעתי מה תיקן בזה) וע"ל ריש סי' שס"ו:
ג סָעִיף ג השלישית. וכ"ש אם גזל אחד ש"פ והוזלה דצריך להשיב אותה או דמיה ש"פ כמו שהיתה מתחלה אלא לרבותא נקט ג' אגודות כו' דאע"ג שכבר קיים מצות השבה במה שהחזיר ב' אפ"ה צריך להחזיר הג' כ"כ התוס' וסיים הטור ז"ל וכ"ש אם גזל ב' אגודות שוות ב' פרוטות והוזלו ועמדו על אחד והחזיר לו אחד שצריך להחזיר לו גם הב' שהרי לא קיים מצות השבה כלל עכ"ל. סמ"ע:
ד סָעִיף ה ידוק. ודעת הרשב"א דדוקא שיבשן בחמה ולא כשצרפן בכבשן דאז א"א לכותשן לעפר דק כבתחלה ומלשון הטור משמע אפי' שרפן בכבשן וה"ט דבעפר דאינו חשוב אין קפידא אף בשלא הוחזר לגמרי דק וכתוש כבראשונה משא"כ בנמטי להעשות צמר דקפדינן דהוא דבר חשוב להעשות בו מלאכתו הראשונה. שם:
ה סָעִיף ה מטבע. ובאם עשה ממנו כלי כסף יש פלוגתא התוס' ס"ל דקנה והרשב"א חולק עכ"ל הסמ"ע ולחנם הביא דברי התוס' דהתוס' עצמן מדמי לה לנסרים ועשא' תיבה למ"ד דשינוי החוזר הוי שינוי וא"כ אנן דקיי"ל דשינוי החוזר לא הוי שינוי וכמו שכתבו הפוסקים והטור בנסרים וכה"ג א"כ ה"ה בעשה ממנו כלי לא הוי שינוי וכן הוא בראב"ן דף כ' ע"ב וכ"פ מהרש"ל ריש הגוזל וכן עיקר. ש"ך:
ו סָעִיף ו או. והש"ך כת' דט"ס הוא בדברי המחבר וצ"ל ונפצו ולבנו וכן הוא ברמב"ם ע"ש:
ז סָעִיף ו נשתנה. וה"ט דקורות גדולות כו' שכת' המחבר בס"ט. סמ"ע:
ח סָעִיף י חופיא. הוא כעין מכבדות שלנו שמכבדין בו עפר החדרים דמעיקרא מקרי הוצא והשתא חופיא. שם:
א סָעִיף א תקנת השבים בקרקע. עבה"ט מה שעמד על לשון הסמ"ע ועיין בלבוש שכתב טעם אחר דלכך לא עשו תקנת השבים בקרקע דטעמא מאי עשו תקנת השבים כדי שלא יעלים הגזלן שגזל ולא יעשה תשובה ובקרקע לא שייך זה דאי אפשר להעלימה ע"ש. ועיין בתשובת המבי"ט ח"ג סי' קמג שכתב דאם לא נעשה בהשגת גבול מדעתו רק שהבנאים הכניסו חצי אמה מקרקע חבירו שלא מדעתו אפשר שגם הגאונים יודו שעשו בו תקנת השבים ויפרע לבעל הקרקע מה ששוה החצי אמה כי לא החמירו אלא מפני מה שעבר על לא תסיג גבול רעך והכא לא עבר כיון שלא ידע עכ"ל ועיין במל"מ פ"ו מהל' גניבה הלכה י"א שהביאו בקצרה וכ' עליו ואין נראים לי דבריו כלל ע"ש ועיין בתשובת רשמי שאלה ס"ס נ"ו שהביא דברי המל"מ הנ"ל על נדון דידיה (שהובא לעיל סי' קמב ס"ב ס"ק ב') ומסיים דצ"ע ע"ש ועיין בספר שער משפט שכתב דנ"ל דהאי דינא תליא בפלוגתא שהביא הרמ"א בסימן רעד במי שהיה לו נחיל של דבורים ויצאו וישבו על אילן חבירו אי יכול לקוץ הענף כו' וכן בשנים שהיו באים בדרך זה בחבית של יין וזה בכד של דבש ונסדק הכד של דבש אי בעל היין חייב לשפוך את יינו כדי להציל דבש של חבירו וישלם לו דמי היין מפני השבת אבידה כמבואר בסימן רסד ע"ה בהגה כו' ע"ש:
ב סָעִיף ו או לבנו. עבה"ט וע' בתשובת הרב מהר"ר משה רוטענבערג. חא"ח סימן ב' מ"ש בזה:
א סָעִיף א כל כו'. ס"ו א' אם כעין כו': (ליקוט) כל הגוזל חייב כו'. ערש"י דסנהדרין ע"ב א' ד"ה אבל כו' (ע"כ):
ב סָעִיף א ואם אבדה. מכות ט"ז א' וש"מ: (ליקוט) כל הגוזל כו' ואם אבדה כו'. תוספתא ספ"י גנבים כו' טול דמי פרתך טול דמי טליתך אין שומעין לו נגנבו או אבדו נותן לו דמיהן (ע"כ):
ג סָעִיף א (ליקוט) בין שהודה כו'. ר"ל אע"ג דקרא אשר גזל דיליף שינוי ממנה משתעי בהודה מעצמו מ"מ ה"ה בעדים דהא אמרינן שינוי ג"כ לענין כפל ודו"ה (ע"כ):
ד סָעִיף א גזל קרקע כו'. כ"א א' ההוא גברא כו' זיל פייסינהו כו' פי' הרשב"א בשביל שכירות הקרקע דא"י לגבות יציאותיו מהיתומים עד שיגדלו ואפי' כשיגדלו אפשר שיאמרו טול עציך ואבניך כו' ע"ש (ע"כ): (ליקוט) גזל קרקע כו'. עמש"ש ועמש"ל בסי' שע"ה ש"ו:
ה סָעִיף א דלא עשו כו'. עתוס' צ"ו א' ד"ה כל כו':
ו סָעִיף ב הגוזל כו'. סנהדרין נז א' וש"מ הרבה
ז סָעִיף ה כיצד כו' עבה"ג ועתוס' שם ד"ה עצים כו':
ח סָעִיף ו וצבעו. אפי' בסתם צבע שלא בקלא אילן. רי"ו וכ"מ מלשון הרמב"ם וש"ע והב"ח תמה על הרי"ו ונעלמה ממנו הגמ' ועתוס' שם ד"ה בקלא כו' אבל הטור כ' בענין שאינו כו' וכמ"ש בס"ז בהג"ה וס"ל דלא קי"ל כרבנן בצבעו אלא כרב אשי ור"פ דכל שינוי החוזר לא קנה:
ט סָעִיף ו או נפצו ולבנו. כצ"ל וכ"ה ברמב"ם וגי' להיפך במילתיה דרחב"א הא והא ר"ש ובמילתיה דרבא ל"ג ומפרש להיפך דנפציה עדיף אבל לפי גי' שלנו לא קנה אלא בכבריה לבד וכמ"ש תוס' ורא"ש שם:
י סָעִיף ו ואין נק' כו'. עתוס' הנ"ל ד"ה עצים כו'. ומיהו לאו כללא הוא ועתוס' דסוכה ל' ב' ד"ה שינוי. ומה שנקצץ כו' מכתשא כו' וכן עצים כו' וכן מדפריך שם ולקנייה בשינוי מעשה כו' ואח"כ פריך ולקנייה בשינוי השם ושני מעיקרא נמי כו' מ' דשינוי מעשה א"צ לשינוי השם וכן בטלה ונעשה איל אע"ג דאין בה שינוי השם כמ"ש בב"ק ס"ה ב': (ליקוט) ואין נק' כו'. תוס' צ"גב' ד"ה עצים כו' והרא"ש שם והטור (ע"כ):
יא סָעִיף ז צמר וצבעו או כו'. חידש כאן דוקא בצבע וליבון שאינו חוזר דהיינו כבריה וקלא אילן כמ"ש בטור וליבנו בגפרית או צבעו בענין כו':
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.