א הַמַּנִיחַ אֶת הַכַּד בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וּבָא אַחֵר וְנִתְקַל בּוֹ וּשְׁבָרוֹ, פָּטוּר, שֶׁאֵין דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לְהִתְבּוֹנֵן בַּדְּרָכִים. וְאִם הֻזַּק בּוֹ, בַּעַל הַכַּד חַיָּב וַאֲפִלּוּ הִפְקִיר הַכַּד, שֶׁכָּל הַמַּפְקִיר נְזָקָיו בְּדָבָר שֶׁאֵין לוֹ רְשׁוּת לַעֲשׂוֹת מִתְּחִלָּה, חַיָּב.
ב הִנִּיחַ הַכַּד בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ לוֹ רְשׁוּת לְהַנִּיחוֹ, כְּמוֹ בְּמָקוֹם פָּנוּי שֶׁלִּפְנֵי בֵּית הַבַּד, וּבָא אַחֵר וְנִתְקַל בּוֹ וְשָׁבְרוֹ, חַיָּב. וְאִם הֻזַּק בּוֹ הַמְהַלֵּךְ, בַּעַל הַכַּד פָּטוּר, מִפְּנֵי שֶׁהָיָה לוֹ לְהִסְתַּכֵּל. וְאִם הָיְתָה אֲפֵלָה, אוֹ שֶׁמִּלֵּא כָּל הַדֶּרֶךְ כַּדִּים, פָּטוּר עַל שְׁבִירָתָן. וְאִם נִתְקַל בָּהּ וְהֻזַּק, בַּעַל הַכַּד חַיָּב. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. וְאִם מִלֵּא כָּל הַדֶּרֶךְ כַּדִּים שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַעֲבֹר, אֲפִלּוּ שְׁבָרוֹ בְּיָדַיִם פָּטוּר. וּמִיהוּ, אִם בְּשָׁעָה שֶׁשִּׁבְּרָם הֻזַּק בַּחֲרָסֶיהָ, פָּטוּר, אַף עַל פִּי שֶׁזֶּה מִלֵּא כָּל הַדֶּרֶךְ, דְּאִיהוּ דְאַזִּיק אַנַּפְשֵׁהּ.
ג וְדַוְקָא אָדָם אֵין דַּרְכּוֹ לְהִסְתַּכֵּל בַּדְּרָכִים; אֲבָל בְּהֵמָה שֶׁעֵינֶיהָ לְמַטָּה, דַּרְכָּהּ לְעַיֵּן אָנָה תֵּלֵךְ. לְפִיכָךְ אִם נִתְקְלָה וְהֻזְּקָה בַּכַּד הַמֻּנָּח בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, פָּטוּר בַּעַל הַכַּד. וְאִם שִׁבַּרְתּוֹ דֶּרֶךְ הִלּוּכָהּ, הָוָה לֵהּ רֶגֶל וּפָטוּר. דֶּרֶךְ בִּעוּט, הָוָה לֵהּ קֶרֶן וְחַיָּב.
ד מִי שֶׁהָיָה טָעוּן כַּד, וְנִתְקַל וְנִשְׁבַּר הַכַּד וְהִזִּיק לַאֲחֵרִים בִּשְׁעַת נְפִילָה, פָּטוּר, דְּנִתְקָל לָאו פּוֹשֵׁעַ הוּא. (ע"ל טוּר סִימָן ש"ד). לְפִיכָךְ, אִם לְאַחַר שֶׁנָּחוּ שִׁבְרֵי הַכַּד בָּאָרֶץ הֻזָּק בָּהֶם אָדָם, אוֹ שֶׁהֻחְלַק בְּמַיִם שֶׁנִּשְׁפְּכוּ מֵהַכַּד, פָּטוּר מִדִּינֵי אָדָם, דְּהָוֵי לֵהּ מַפְקִיר נְזָקָיו לְאַחַר נְפִילַת אֹנֶס, וְחַיָּב בְּדִינֵי שָׁמַיִם אִם הָיָה לוֹ פְּנַאי לְסַלְּקָם. וְאִם נִתְכַּוֵּן לִזְכּוֹת בְּשִׁבְרֵי הַחֶרֶס, חַיָּב בְּנִזָּקִין שֶׁיַּזִּיקוּ אַחַר כָּךְ, דְּהַשְׁתָּא הָוָה לֵהּ בּוֹר וּפָטוּר בָּהֶם עַל הַכֵּלִים. וְאִם פָּשַׁע בִּנְפִילָתָן וְנִשְׁבַּר הַכַּד, חַיָּב עַל מַה שֶּׁיַּזִּיק, בֵּין בִּשְׁעַת נְפִילָה בֵּין עַל אַחַר שֶׁנָּחוּ הַשְּׁבָרִים, אֲפִלּוּ דְאַפְקְרִינְהוּ.
ה הַשּׁוֹפֵךְ מַיִם בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְנִטַּנְפוּ בָּהֶם כֵּלָיו שֶׁל חֲבֵרוֹ, פָּטוּר, דְּהָוָה לֵהּ בּוֹר וּפָטַר בּוֹ אֶת הַכֵּלִים, בֵּין הִפְקִירָם בֵּין לֹא הִפְקִירָם. אֲבָל אִם הֻחְלַק בָּהֶם אָדָם וְנָפַל לָאָרֶץ וְהֻזַּק, חַיָּב. וְכָל שֶׁכֵּן אִם נִבְלְעוּ הַמַּיִם בָּאָרֶץ וְנַעֲשׂוּ רֶפֶשׁ וְטִיט וְהִזִּיקוּ, דְּהַשְׁתָּא הָוֵי לֵהּ בּוֹר מַמָּשׁ, אֲפִלּוּ אִם הוּא בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים שֶׁיֵּשׁ רְשׁוּת לְכָל אָדָם לִפְתֹּחַ בִּיב שֶׁלּוֹ לִהְיוֹת מְקַלֵּחַ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, אֲפִלּוּ הָכִי אִם הִזִּיק חַיָּב לְשַׁלֵּם. וְכָל שֶׁכֵּן בִּימוֹת הַחַמָּה, דְּחַיָּב, כֵּיוָן שֶׁהוּא שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת, שֶׁאֵין לָאָדָם רְשׁוּת לִפְתֹּחַ לִרְשׁוּת הָרַבִּים בִּימוֹת הַחַמָּה:
א סָעִיף ב במקום הפנוי שלפני בית הבד שפעמים מניחין שם כדין כשבית הבד מלא או כיוצא בו. טור:
ב סָעִיף ב ושברו חייב דאף דאין דרך בני אדם להתבונן בדרכים שאני הכא דיודע דלפעמים מניחים שם כלים וה"ל להתבונן ולראות אם יש שם ואם היתה אפילה שלא היה יכול להתבונן ה"ל כנתקל בכלי דשאר מקומות ופטור:
ג סָעִיף ב ואם היתה אפילה או שמילא כל הדרך כדים פטור כו' כן הוא ל' הרמב"ם בפי"ג דנ"מ ד"ו. ונרא' דאף דקאמר דממלא כל הדרך כדים מ"מ מיירי דהי' אפשר לו לסבב ולילך מן הצד או להגבי' רגליו לעבור דרך עליהן מ"ה דוקא בנתקל בה ושברו קאמר דפטור אבל כשמילא כ"כ עד שא"א לעבור בזה כ' המחבר אחר זה מיד דאפי' שברה בידים וברשות פטור וכן הוא משמעות הגמרא דר"פ המניח ורש"י והתוס' שם ע"ש וגם ע"ל ס"ס שע"ט:
ד סָעִיף ג ה"ל רגל ופטור דרגל אינו חייב אלא בחצר הניזק כמ"ש בסימן ש"ץ ושצ"א:
ה סָעִיף ג ה"ל קרן וחייב. פי' חייב ח"נ כדין קרן:
ו סָעִיף ד דנתקל לאו פושע היא. כ"כ הרי"ף והרמב"ם וגם הטור סתם וכתב בסי' זה כן בס"ו ולא חילק בין נתקל במקום מדרון לבמקום שאינו מדרון אכן בר"ס ש"ד חילק בינייהו וכ' דנתקל במקום שאינו מדרון פושע הוא מדינא וכ"כ בקיצור פסקי הרא"ש בס"פ האומנין אבל הרא"ש ג"כ לא הזכיר שם חילוק בין מקום מדרון לאינו מקום מדרון ועד"ר בר"ס ש"ד שם הארכתי:
ז סָעִיף ד דה"ל מפקיר נזקיו כו'. דמסתמא אדם מפקיר החרסים מן הכלי שנשבר לו בדרך והמים שנשפכו ממנו להארץ:
ח סָעִיף ד אפילו דאפקרינהו. דה"ל מפקיר נזקיו אחר שהונחו במקום שלא היה להן רשות להניח כגון זה שפשע בנפילתו:
ט סָעִיף ה ונפל לארץ והוזק בפר שם כתבתי ל' התוס' דמוקי לה בנפל לארץ שבו המים נשפכו דה"ל כקרקעית הבור דא"כ קשה מ"ש מנתקל בבור ונפל אחורי הבור דפטור כמ"ש בסי' ת"י ע"ש:
י סָעִיף ה נבלעו המים בארץ. ונמחה מהן הארץ עד שנעשה רפש וטיט:
יא סָעִיף ה והזיקו דהשתא כו' דוקא הזיקו הא אם מת מזה השור פטור כיון דאין כאן הבל וגם ליתא כאן חבטה דעומק עשרה טפחים וכמ"ש בסי' ת"י בטור ובדברי המחבר דחבטה גובה י' טפחים דוקא בעינן לתשלומי מית' ע"ש:
א סָעִיף ב הדרך. נראה דמ"מ מיירי דהיה אפשר לו לסבב ולילך מן הצד או להגביה רגליו לעבור דרך עליהן מש"ה דוקא בנתקל ושברו פטור אבל כשמילא כל כך עד שא"א לעבור בזה אפילו שמרו בידים פטור כמ"ש המחבר אח"ז וכן הוא משמעות הש"ס דר"פ המניח ורש"י ותוספות שם ועיין לעיל סוף סי' שע"ט. סמ"ע:
ב סָעִיף ד דנתקל. עמ"ש בזה בר"ס ד"ש ע"ש:
ג סָעִיף ד מפקיר. דמסתמא אדם מפקיר החרסים מן הכלי שנשבר לו בדרך והמים שנשפכו ממנו להארץ. שם:
ד סָעִיף ד דאפקרינהו. דה"ל מפקיר נזקיו אחר שהונחו במקום שלא היה לו רשות להניחן כגון זה שפשע בנפילתו. שם:
ה סָעִיף ה לארץ. וכתבו התוס' דאיירי שנחבט בקרקע שהמים נשפכים עליה דדמיא לקרקעית הבור דאל"כ מ"ש הנתקל באבן והוזק בקרקע דפטור כמ"ש בר"ס תי"א. שם:
ו סָעִיף ה והזיקו. אבל אם מת השור מזה פטור כיון דאין כאן הבל ולא חבטא דעומק עשרה טפחים כמ"ש בסי' ת"י. שם:
א סָעִיף ב ואם הוזק כו'. כיון דאיבעיא ליה לעיוני וכמש"ש נ"ד ב' בשור פקח:
ב סָעִיף ב ואם כו' או כו'. דבזה ל"פ במערבא ארב ושמואל.
ג סָעִיף ג ודוקא כו'. עסי' ת"י ס"כ:
ד סָעִיף ד לאחר נפילת אונס. שם ב' אלא הקמ"ל דמפקיר כו':
ה סָעִיף ד ואם נתכוון כו'. גמ' שם. ופליגי הרי"ף ור"י דרי"ף כ' דמ"ש דפליגי בתרתי חדא תליא בחבירתה כמ"ש ר' יוחנן שם אלא הקמ"ל כו' כנ"ל ולפ"ז באחר פשיעה לד"ה חייב ור"י כ' דר"י פליג אף באחר נפילת פשיעה ומ"מ לדינא אין נ"מ דמ"מ אין הלכה כר"י בזה וכמ"ש ר' יוחנן וכן מבור בר"ה כמש"ש ב' וקי"ל דחייב כמ"ש בסי' ת"י ס"ו וז"ש ואם פשע כו'. ופי' כר' יהודה משום דבכולה פירקין קרו ליה רבנן ועמ"ש בסי" תי"ג ס"ב:
ו סָעִיף ד אם ה"ל כו'. עתוס' שם ד"ה מדמתני'. ועוד דאי ל"פ כו':
ז סָעִיף ד ואם פשע כו' בין כו'. זהו מש"ש ומודים חכמים לר"מ כו':
ח סָעִיף ד בין על כו'. זהו אידך ומודים כו' דוקא ברוח שאין מצויה וכפי' תוס' שם סד"ה ופליגי:
ט סָעִיף ה השופך כו'. עבה"ג וכמש"ש ותרתי ל"ל כו':
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.