א ת"ר מבטלין ת"ת להוצאת המת ולהכנסת כלה לחופה למאן דמתני פי' ששימש ת"ח אין לו שיעור אפי' יש עמו כמה אלפים תתבטל בשבילו מאן דתני פי' שלמד מעצמו אם יש ששים ריבוא א"צ להתבטל בשבילו למאן דלא קרי ותני כ' בהלכות גדולות כיון שיש לו מי שיתעסק עמו א"צ להתבטל בשבילו ורב נטרונאי כתב דכי ליכא י' מבטלין וכתב הרמב"ן דטעמא דמסתבר הוא דהא איכא שורה וקדיש וברכת אבלים דבעי עשרה וכתב עוד שא"צ שידע בודאי שיש לו כל צרכו אלא כיון שיש בעיר מי שראוי לעסוק בו א"צ לראות אם יש מי שיעסוק בו אלא כיון שיש מי שיעסוק תלמוד תורה קודם יש אומרים שאין צריך לבטל בשביל אשה ותינוק אלא כמאן דלא קרי ותני וי"א כיון שאינה מצווה לקרות ועושה מה שמוטל עליה וזהירה בלמוד בניה ובעלה דינה כמאן דקרי ותני וכ"כ א"א הרא"ש ז"ל כתב הרב רבינו יום טוב מיוני שתינוקות של בית רבן אינן מבטלין בשביל הוצאת המת שהרי אין מבטלין אפילו לבנין בית המקדש וכל זה לא איירי אלא בשעת הוצאתו שצריכין להתבטל ללוותו אבל כל זמן שמוטל לקוברו אין מבטלין בשבילו ת"ת אלא אם יש חבורות בעיר שכל אחת מתעסקת יומה אותה שאינה יומה מותרת בין בתלמוד בין בשאר מלאכות ובשעת הוצאתו מבטלין מכל שאר מלאכות ובאין ללותו אפילו אי לא קרי ותני דלא מפלגינן בין קרי ותני אלא בביטול ת"ת אבל בשאר מלאכות אפילו לא קרי ותני הכל בטלים ובאין ללוותו ואם אין חבורות בעיר כל בעלי מלאכות צריכין להתבטל ולהתעסק בו עד שיקבר אבל מת"ת אין צריכין להתבטל אלא בשעת הוצאתו כדפרישית יש אומרים הא דמבטלין ת"ת להוצאתו היינו דוקא במת מצוה ולא נהירא אלא בכל מת נמי איירי ירושלמי רבי אבהו שלח לרבי חנניה בריה לטבריא פירוש ללמוד אמרו לו גומל חסד הוא פירוש שגומל חסד למתים ללוותם שלח לו המבלי אין קברים בקסרין שלחתיך לטבריא שכבר נמנו וגמרו בעליית בית ארזא בלוד התלמוד קודם למעשה רבנן דקסרין אמרין הדא דתימא בשיש שם מי שיעשה מעשה אבל אין שם מי שיעשה מעשה המעשה קודם לתלמוד והיינו מה שמחלק בגמרא דידן בין אם יש שם כל צרכו או לא אמר רחבה א"ר יהודה א"ר הרואה מת ואינו מלוהו עובר משום לועג לרש חרף עושהו ובר נידוי הוא כדפי' לעיל ולפחות ילוונו ד' אמות ואם לווהו מה שכרו עליו הכתוב אומר מלוה ה' חונן דל ירושלמי א"ר יוסי אלין דקיימי מקמי מיתא לא קיימי אלא מקמי אלין דגמלין ליה חסד וכתב הרי"ץ גיאת ש"מ עומדין לפני המת וכן ראינו חסידים ואנשי מעשה עושים ר"ל אפי' במקום שאין צריכין ללוותו צריכין לעמוד מפניו וארון העובר ממקום למקום אם שלדו קיימת צריכים ללוותו כמו בשעת הוצאת המת:
א סָעִיף א תנו רבנן מבטלין ת"ת להוצאת המת וכולי עד א"צ להתבטל בשבילו בפ"ב דכתובות [יז.]:
ב סָעִיף א למאן דלא קרי ותני כתב בה"ג כיון שיש לו מי שיתעסק עמו א"צ להתבטל בשבילו ור' נטרונאי כתב דכי ליכא עשרה מבטלים בת"ה:
ג סָעִיף א וכתב הרמב"ן דטעמא דמסתברא הוא וכו' ג"ז שם והרא"ש כתב בסוף מ"ק והתוס' ורש"י בפ"ב דכתובות בשם השאלתות כדברי בה"ג ולא הביאו חולק בדבר והריטב"א בפ"ב דכתובות כתב כלשון הזה למאן דלא קרי ותני אמרו בשאלתות דבי' סגי ומיהו כתוב בספר המצות לר"מ מקוצי דעכשיו בכל אדם מישראל מבטלין מן הסתם שכולם מלאים מצות כרמון ואין לך אחד מישראל שאינו או במקרא או במשנה ולאשה בי' סגי לה עכ"ל הריטב"א ז"ל:
ד סָעִיף א וכתב עוד שא"צ שידע בודאי שיש לו כל צרכו וכו' בת"ה כתב כל' הזה ירושלמי בריש חגיגה ר' חייא ורבי יוסף ורבי אמי חשון מייתי קומי רבי אלעזר אמר לון אן הויתון אמרין ליה גמלין חסד ולא הוי תמן אוחרנין אמרין ליה מינן הוה פירוש גמלין חסד שלוו את המת וא"ל ר"א ולא היו שם אחרים ולמה בטלתם ת"ת והשיבו שכן שלנו היה ונהגו חסד עמו דרך ארץ לגמול לו חסד וש"מ שאין מבטלין ת"ת למת כשיש מי שיתעסק עמו כל צרכו אלא עוסק בתורה וא"צ לצאת ולראות אם יש עמו כל צרכו אם לאו אלא כיון שיש שם מי שיעשה מעשה ת"ת שלו קודם ע"כ:
ה סָעִיף א י"א שאין צריך לבטל בשביל אשה ותינוק וכו' כ"כ הרמב"ן בת"ה:
ו סָעִיף א ומ"ש וי"א כיון שאינה מצווה לקרות ועושה מה שמוטל עליה וכו' כ"כ הרא"ש בפרק ב' דכתובות ושם כתב גם כן הסברא הראשונה ולא הכריע ביניהם ואעפ"כ כתב רבינו שהרא"ש סובר כדברי י"א לפי שכתב סברא זו באחרונה:
ז סָעִיף א כתב ה"ר י"ט מיוני שתינוקות של בית רבן אינן מבטלין וכו' כ"כ הרא"ש והמרדכי בסוף מ"ק והגהות סוף הלכות אבל:
ח סָעִיף א וכל זה לא איירי אלא בשעת הוצאת וכו' עד אבל מת"ת אין צריכים להתבטל אלא בשעת הוצאתו כדפרישית הכל בפסקי הרא"ש סוף מ"ק והוא מדברי התוס' פ"ב דכתובות וכן נראה מדברי הרמב"ם בפרק י"ד גם הרמב"ן כתב בת"ה כלשון הזה ודוקא להוצאת המת אבל לשאר צרכי קבורתו אין מבטלין אלא כיון דאיכא יורשים ומחייבי בקבורתו א"נ חבורתא דמיפלגא בההוא מיתא אין מבטלין דהא אפי' במלאכת הרשות מותר כדאמרינן לעיל עכ"ל:
ט סָעִיף א י"א הא דמבטלין ת"ת להוצאתו היינו דוקא במת מצוה ולא נהירא וכו' כן כתבו התוס' והרא"ש בפ"ב דכתובות דהא דקאמר מבטלין ת"ת בכל המתים איירי ולא במת מצוה דוקא ודחו דברי האומרים דבמת מצוה דוקא קאמר דמבטלין ת"ת וכ"כ עוד הרא"ש בפ' א"מ כתב הרא"ש בפ"א דכתובות י"א דהא דקאמר מבטלין ת"ת כלומר רשאין לבטל והביאו ראיות לדבריהם וכתב ז"ל ומיהו לישנא דתלמודא מורה שהוא ע"ד חובה ודחה ראיות האומרים דרשאין לבטל קאמר וגם הרמב"ן בת"ה דחה דבריהם והעלה דמבטלין ת"ת להוצאת המת חובה קתני כתוב בפסקי התוס' ממ"ק ת"ח שמת בית מדרשו בטל יום קבורה לבד ולא ז' ימים דאפי' רבו שלמדו חכמה אינו יושב עליו אלא יום אחד ולשאר מתים בשעת הוצאה לבד והעולם נוהגים לבטל כל זמן שהמת בעיר מנהג גרוע הוא אך עושין כן שלא ידחה צרכו כי כולם ילכו ללמוד עכ"ל:
י סָעִיף א ירושלמי רבי אבהו שלח לרבי חנניה בריה לטבריא וכולי בפ' אלו עוברין ובריש חגיגה:
יא סָעִיף א אמר רחבה א"ר יהודה אמר רב הרואה מת ואינו מלוהו עובר משום לועג לרש בפרק מי שמתו (ברכות יח.) וכתב ה"ר יונה כל הרואה את המת ואינו מלוהו כלומר אף על פי שאינם נושאים אותו לקוברו כיון שרואה שנושאין אותו בדרך ואינו מלוה אותו עובר משום לועג לרש ומ"ש רבינו ובר נידוי הוא כדפרישית לעיל בסוף סימן שמ"ג ומדברי רבינו משמע שלא היה מפרש האי אינו מלוהו כדפי' ה"ר יונה דא"כ אינו ענין למ"ש בס"ס שמ"ג ומה שכתב ולפחות ילונו ד' אמות כ"כ ה"ר יונה והרא"ש בפ' מי שמתו. ומ"ש ואם ליווהו מה שכרו וכו' שם:
יב סָעִיף א ירושלמי א"ר יוסי אלין דקיימין מקמי מיתא וכו' וכתב הרי"ץ גיאת ש"מ עומדים לפני המת וכולי כ"כ הרמב"ן בת"ה בשמו ומ"ש ר"ל אפי' במקום שא"צ ללוותו וכו' הם דברי הרמב"ם שכתב לפרש דברי הרי"ץ גיאת שכתב שעומדים לפני המת וקשה דמשמע דבעמידה לחוד סגי וניחא ליה דהרי"ץ גיאת לא איירי אלא במת שאינו צריך ללוותו כגון שיש לו כל צרכו ואפ"ה חייב לעמוד ממנו ומפניו:
יג סָעִיף א וארון העובר ממקום למקום אם שלדו קיימת צריכים ללוותו וכו' מבואר בגמ' פרק אלו מגלחין (מועד קטן כה.):
א סָעִיף א ת"ר מבטלים ת"ת וכולי בפ"ב דכתבות [דף י"ז]:
ב סָעִיף א ומ"ש למאן דמתני פי' ששימש ת"ח אין לו שיעור וכו' כ"כ הרמב"ן בספר ת"ה [סוף דף ל"ג] ומשמע אפילו לא היה מלמד לאחרים אלא שימש ת"ח בלימוד אבל רש"י לשם פי' למאן דקרי מקרא ותני משנה אבל עדיין לא שנה לתלמידים אבל לדמתני לאחרים לית ליה שיעורא עכ"ל וכ"כ הרמב"ם בפי"ד וכ"כ בש"ע והכי נקטינן דוקא דמתני לאחרים:
ג סָעִיף א ומ"ש למאן דלא קרי ולא תני כתב בהל' גדולות וכו' הרא"ש במ"ק [דף מ"ב ע"ג] וכן רש"י והתוס' כתבו בשם השאלתות כדברי בה"ג ולא הביאו חולק בדבר נראה מי שלומד לש"ש אין לו לבטל אפי' ליכא עשרה ודלא כמה שפסק בש"ע מיהו נראין דברי הריטב"א ומביאו ב"י דעכשיו מן הסתם מבטלין דאין לך אחד מישראל בזמן הזה שאינו במקרא או במשנה וכן פסק בהגהת ש"ע. וז"ל האגודה מה שרגילין העולם לבטל ת"ת כל זמן שיש מת בעיר פן יהיו צרכי המת נדחים כי כולם ילכו ללמוד ונ"ל בקהילות שעשו כיתות ויש אנשים מיוחדים המתעסקים בו אדם הלומד לש"ש ואינו רגיל לטפל בהן יוכל ללמוד עכ"ל וכ"כ ב"י קצת בשם פסקי תוספות ונראה דאפי' למאן דקרי ותני קאמר דיוכל ללמוד אבל למאן דמתני לאחרים דאין לו שיעור צריך לבטל אפי' עשו כיתות דהא דתניא מבטלין ת"ת להוצאת המת אין פירושו מותר לבטל אלא חובה קתני לומר דהוצאת המת קודמת לת"ת וכמ"ש הרמב"ן שם [דף ל"ד ע"א] וכ"כ ב"י בשם הרא"ש כתב הרוקח מנהג בכל ישראל שעוסקים במת וכשמוציאין אותו במטה נושאין אותו ומחליפין כל אחד ואחד ונושאין חלקו והחי יתן אל לבו עכ"ל:
א סָעִיף א ולהכנסת כלה פירש"י שמלוין אותה מבית אביה לבית חופתה עיין בדרישה:
ב סָעִיף א פי' ששימש ת"ח פי' שלמד מהן סברא דהיינו תלמוד ובש"ע פי' מאן דמתני לאחרים ומאן דתני פי' שקרא ושנה ועדיין לא שנה לתלמידים (ע"ל בסימן של"ד משמע מדברי הרמב"ם שפי' דתנו ר"ל גמרא ופי' דמתנו ר"ל משניות ע"ש עכ"ה):
ג סָעִיף א אם יש ס' רבוא כן דעת רב ששת דבעינן ס' רבוא כנתינתה ור"ל משום שהנשמה נדמה לתורה וכמ"ש רבינו סימן ש"מ כך נטילתה כדאיתא בכתובות דף י"ו ובמגילה דף כ"ט אבל איכא שם מ"ד דס"ל דסגי בתריסר אלפי ומהם שיתא אלפי שיפורא וזה שכתב רבינו לקמן סימן שע"ד שיתא אלפי גברי ע"ש:
ד סָעִיף א דבעי עשרה ע"ל סימן שע"ה: (י"א שא"צ לבטל בשביל אשה ותינוק וכן נהגו לקולא ב"י. וי"א כיון שאינה מצווה לקרות ועושה קאי אאשה לבד אבל תינוק בודאי אין חייבין עכ"ה):
ה סָעִיף א וי"א הא דמבטלין ת"ת להוצאתו היינו דוקא במת מצוה כו' וא"כ קשה למ"ש בס"ס ש"ס ז"ל וכל זה כשאינו מת מצוה אבל אם הוא מ"מ מ"מ קודם שהרי הוא דוחה ת"ת דמשמע מינה דוקא מ"מ דוחה ת"ת והכא כתב ול"ג אלא בכל מת כו' וי"ל דשם איירי בשעה שמוטל לקברו דאין מבטלין מחמתו ת"ת בשאר מתים כ"א להוצאתו אבל במת מצוה מבטלין לכל צרכיו ועד"ר:
ו סָעִיף א לטבריא שכבר נמנו כו' בית ארזא בלוד שהתלמוד כצ"ל:
ז סָעִיף א שהתלמוד קודם למעשה נראה דהיינו דוקא לבטל ת"ת בשביל מעשה לעסוק בצרכי המת בזה ת"ת קודם אבל ללוותו בשעת הוצאתו הא אמרינן דמבטלין למאן דקרי ותני וי"ל ג"כ דמיירי אפי' לענין לויה והוא דנאמר לו שבנו מבטל אפי' למאן דלא קרי ותני דאפי' ללוות א"צ לבטל וק"ל וזה נראה יותר דלישוב הראשון קשה ל' רבינו שהרי כתוב שא"ל שגומל חסד ללוותו ואפ"ה הקפיד ואמר שהתלמוד קודם. (כל הרואה את המת ואינו מלוהו ר"ל אע"פ שאינו נושאין לקברו אלא שנושאין אותו בדרך רבי' יונה עכ"ה. כדפרי' לעיל ר"ל בסימן שמ"ג כתב הד"מ נראה דאינו מפרש כרבי' יונה דאל"כ אינו שייך כלל למ"ש בסימן שמ"ג עכ"ה):
ח סָעִיף א מלוה ה' חונן דל פירש"י בפרק מי שמתו (ברכות דף י"ח ע"א) מלוה ה' מלוה את ה' מי שחונן דל ואין לך דל יותר מן המת והמלווהו כאילו לווה את המקום:
ט סָעִיף א ירושלמי א"ר יוסי כו' סוף מסכת בכורים מ"ו:
י סָעִיף א אלין דקיימי מקמי מיתא לא קיימי מקמי מיתנא אלא כו' כצ"ל ור"ל דבשביל המת א"צ לעמוד אלא בשביל החיים העוסקין בו ונושאין אותו וגומלין עמו חסד בפניהם הוא עומד ואע"ג שכתב בתר הכי עומדין לפני המת כו' ל"ד בשביל המת אלא כיון דעומדין בשביל החיים העוסקים במת בפני המת מקרי:
יא סָעִיף א ר"ל אפי' במקום שאין צריכין ללוותו כגון שיש לו כל צרכו דאל"כ בעמידה לא סגי:
א סָעִיף א ולהכנסת כלה פירש"י שמלוין אותה מבית אביה לבית חופתה ולפ"ז צ"ע למנהג שלנו שהקהל עם הרב מלוין החתן מבית אביו לחופתו ולא הכלה ובאמת שבקצת קהילות ראיתי שהרב הולך עם האנשים המיוחדים להכנסת כלה ומלוין גם הכלה לחופה מ"מ קשה הא המצוה רמיא אכל הקהל יותר בכלה וכדדייק לישנא הכנסת כלה לחופה ולא אמרו הכנסת חתן לחופה ונלע"ד ליישב ע"ד שכתב המרדכי פ"ק דכתובות סימן קל"ב טעם למה מקדימין חופה לקידושין לומר מקדש עמו ישראל ע"י חופה וקידושין משום דזימנין מקדש בשעת ברכת נישואין ואז הכנסת חופה קודמת כי הכנסת חופה הוא מה שמוסרה בשחרית לחתן קודם הברכה עכ"ל נמצא מה שהולכין בזמנינו כל הקהל עם החתן או עם אביו ומיודעיו בשחרית לכסות ראש הכלה זהו הנקרא בזמנינו הכנסת כלה לחופה כי חופה הוא ל' ייחוד כמ"ש בא"ע סי' כ"א ע"ש ומאז נתייחדה לו ואע"פ שכתב רש"י ללוותה מבית אביה דמשמע שהולכין אחריה אפשר שכן היא המנהג בזמנם כמו שנוהגין עדיין במקצת קהילות בארץ אשכנז שיש להן בית מיוחד לזה והשתא מדויק שפיר ל' רש"י שכתב לבית חופתה שמשמע שמלוין לבית וק"ל וכמ"ש במהרי"ל במנהג הל' חתונה ע"ש וכבר כתבתי כל זה בא"ע סימן ס"ה וא"צ להאריך כאן:
ב סָעִיף א אלא אם יש חבורות בעיר ומה שרגילין לבטל ת"ת כל זמן שיש מת בעיר הטעם פן יהיה צורכי המת נדחה כי כולם ילכו ללמוד ונ"ל בקהלות שעשו כיתות כיתות ויש אנשים מיוחדים המתעסקים בו אדם הלומד לשם שמים ואינו רגיל לטפל בהם יכול ללמוד אגודה מ"ו:
ג ולא נהירא אלא בכל מת נמי איירי וא"ת וא"כ ק' למ"ש רבינו בס"ס ש"ס ז"ל וכל זה בשאינו מ"מ כו' ואע"ג דבאשר"י בפ"ב דכתובות דף קכ"ב ע"א כתוב אהא דתנו רבנן מבטלים ת"ת להוצאת המת ז"ל האי דקאמר מבטלים בכל מתים ואף דאמרינן בפ"ק דמגילה מ"מ ות"ת מ"מ עדיף כדתניא מבטלין ת"ת כו' הא דנקט התם מ"מ אגב מילתא אחריני דאיירי בהו התם דנהיגי דוקא במ"מ כו' ע"ש וא"כ לכאורה היה לפרש גם מ"ש רבינו בס"ס ש"ס דמ"מ קודם לת"ת ל"ד מ"מ נקט אלא אגב אחריני אלא שזהו דוחק לתרץ כן ל' רבינו ודוקא בגמרא שייך לומר דאגב קתני אבל רבינו הו"ל לפרש בהדיא לכן נראה כמ"ש בפרישה לחלק דלעיל בסי' ש"ס שלא בשעת הוצאתו איירי והא דלא תירץ הרא"ש שם כן ה"ט משום דמייתי ראיה מת"ר מבטלין ת"ת להוצאת המת למ"ש לפני זה מ"מ עדיף מת"ת דמשמע דאפי' בשעת הוצאה דוקא הוצאת מ"מ עדיף מת"ת ולא הוצאת שאר מתים ודו"ק ע"ש עוד באשיר"י מ"ש מזה: אסור להתעסק בקבורת אדם שידוע שהוא רשע ולא עשה תשובה אבל אם אדם בינוני שאין ידוע שהוא רשע מצוה לעסוק בקבורתו סא"ז מ"ו (וכתב ב"י בשם הריטב"א דעכשיו בכל אדם מישראל מבטלין מן הסתם שכולן מלאין מצות כרימון ואין לך אחד מישראל שאינו או במקרא או במשנה ובאשה בי' סגי לה ע"ל ס"ס שכ"ח עכ"ה):
Hebrew text: Tur (Vilna, 1923), Public Domain.