א הגוזל לאחד מחמשה ואינו יודע מי הוא הנגזל וכל אחד ואחד אומר אותי גזל כל אחד נשבע ונוטל וכתב הרמב"ם אפילו אין כאן עדים שגזלו:
ב וכן נמי אם גזל משנים מאחד מאה ומאחד מאתים ואינו יודע של מי המאתים וכל אחד ואחד אומר שלי היו כל אחד נשבע ונוטל [מאתים]:
ג בד"א כשתובעין אותו אבל אם אין תובעין אותו אלא הוא בעצמו אומר גזלתי לאחד מכם ואיני יודע איזה או של מי היו המאתים אין ב"ד מחייבין אותו אבל אם בא לצאת ידי שמים צריך ליתן לכל אחד ואחד:
ד אמר לאחד גזלתיך ואיני יודע אם החזרתי לך אין ב"ד מחייבין אותו אבל אם בא לצאת ידי שמים צריך ליתן לו:
ה אמר איני יודע אם גזלתיך אם לאו פטור אף לצאת ידי שמים:
א סָעִיף א הגוזל לאחד מחמשה ואינו יודע מי הוא הנגזל כל אחד ואחד אומר אותי גזל כל אחד נשבע ונוטל במשנה פרק האשה שלום (יבמות קיח.) גזל א' מחמשה ואינו יודע איזה מהם גזל כל א' וא' מהם אומר אותי גזל מניח גזילה ביניהם ומסתלק ד"ר טרפון ר"ע אומר לא זו הדרך מוציאתו מידי עבירה עד שישלם גזילה לכל אחד ואחד וידוע דהלכה כר"ע מחבירו וכן פסקו הפוסקים:ומ"ש כל א' נשבע כ"כ הרי"ף והרא"ש בפרק המפקיד וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהלכות גזילה והטעם משום דכלל הוא לכל נוטל מעות מחבירו ע"פ דיבורו שהוא צריך לישבע אי נמי דכיון דמדינא פטור אלא משום דעבד איסורא אתה קונסו אינו ראוי לקנסו לשלם בלא שבועה:ומ"ש בשם הרמב"ם אפי' אין כאן עדים שגזלו בפ"ד מהלכות גזילה ופשוט הוא:
ב סָעִיף ב (ג) ומ"ש וכן נמי אם גזל משנים מא' ק' ומאחד ק"ק ואינו יודע של מי הק"ק וכל אחד אומר שלי היה כל א' נשבע ונוטל ק"ק בד"א כשתובעים אותו אבל אין תובעים אותו וכו' אין ב"ד מחייבין אותו אבל אם בא לצאת ידי שמים צריך ליתן לכל א' וא' משנה וגמ' בפ' המפקיד (בבא מציעא לז.):
ג סָעִיף ד ומ"ש אמר לאחד גזלתיך ואיני יודע אם החזרתי כך אין ב"ד מחייבים אותו אבל בא לצאת ידי שמים צריך ליתן לו אמר איני יודע אם גזלתיך וכו' פטור אף לצאת ידי שמים בסוף ב"ק (קיח.) תנן האומר גזלתיך ואיני יודע אם החזרתי לך חייב אבל אם א"ל איני יודע אם גזלתיך פטור ובגמ' איתמר מנה לי בידך והלה אומר איני יודע רב הונא ורב יהודה אמרי חייב רב נחמן ור' יוחנן אמרי פטור תנן אבל אם אמר איני יודע אם גזלתיך ואם הלויתני פטור ה"ד אילימא דלא תבע ליה רישא נמי דלא קא תבעי ליה אמאי חייב אלא דקא תבע ליה וקתני סיפא פטור לא לעולם דלא תבע ליה ורישא בבא לצאת י"ש והלכה כרב נחמן דקיי"ל כוותיה בדיני:
א סָעִיף א הגוזל לא' מה' ואינו יודע כו' פ' האשה שלום ובב"מ דף ל"ז ועמ"ש לעיל בסי' ע"ו ובסי' ש' מזה ובביאור המשנה והגמרא דלשם: כ"א נשבע ונוטל משום דכלל הוא לכל הנוטל ממון חבירו ע"פ דיבורו שהוא חייב לישבע א"נ כיון דמדינא פטור מליתן לכל א' אלא מניח מנה ביד ב"ד ומי שהוא הנגזל יביא ראיה ויטול אלא משום דעביד איסורא אתה קונסו אינו ראוי לקנסו לשלם בלא שבועה: וכתב הרמב"ם כו' בפ"ד מהלכות גזילה כ"כ:
ב סָעִיף ב מאחד ק' ומא' ר' כו' וכן הדין בפקדון סי' ש' ולעיל בסי' ע"ו אלא שזה יש ביניהן דבפקדון דוקא בשהפקידו בשתי כריכות וכמ"ש שם משא"כ בגזל דלא שייך לחלק בהכי וק"ל: כל א' נשבע ונוטל פי' נוטל מאתים:
ג סָעִיף ג בד"א כשתובעין אותו כו' משנה וגמרא פ' המפקיד:
ד סָעִיף ד אין ב"ד מחייבין אותו פי' לשלם לכל א' אלא מניח הגזילה ביד ב"ד: אבל אם בא לצאת כו' צריך ליתן וכן הדין בהלואה ע"ל סי' ע"ה:
Hebrew text: Tur (Vilna, 1923), Public Domain.