Sefer HaChinukh 287 — סֵפֶר הַחִנּוּךְ רפז

א שֶׁלֹּא נִתֵּן מוּם בַּקֳּדָשִׁים – שֶׁלֹּא נִתֵּן מוּם בַּקֳּדָשִׁים. כְּלוֹמַר שֶׁלֹּא נַעֲשֶׂה בִּבְהֵמָה שֶׁהִיא קְדוֹשָׁה לַמִּזְבֵּחַ שׁוּם חַבּוּרָה אוֹ שׁוּם שֶׁבֶר שֶׁיִּפְסְלָהּ לְהַקְרָבָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כב כא) וְכָל מוּם לֹא יִהְיֶה בּוֹ, וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מנחות נו, ב) קְרִי בֵהּ לֹא יְהַיֶּה בּוֹ. וּלְשׁוֹן סִפְרָא (אמור ז ט) כָּל מוּם לֹא יִהְיֶה בּוֹ אַל תִּתֵּן בּוֹ מוּם.

ב מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. לְפִי שֶׁיִּהְיֶה בָּזֶה בִּזְיוֹן הַקֳּדָשִׁים, וּכְבָר כָּתַבְתִּי כַּמָּה פְּעָמִים (מצוה צה) הַתּוֹעֶלֶת הַנִּמְצֵאת בְּהִתְיַקֵּר כְּבוֹד בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וּמְשָׁרְתָיו וְקָרְבְּנוֹתָיו אֶל לֵב בְּנֵי אָדָם.

ג מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ שֶׁאֶחָד הַמַּטִּיל מוּם בַּקֳּדָשִׁים עַצְמָן אוֹ בִּתְמוּרָתָן, עוֹבֵר בְּלָאו וְלוֹקֶה, חוּץ מִן הַבְּכוֹר וּמִן הַמַּעֲשֵׂר, שֶׁהַמַּטִּיל מוּם בִּתְמוּרָתָן, אֵינוֹ לוֹקֶה, לְפִי שֶׁאֵין רְאוּיִין לְקָרְבָּנוֹת כְּמוֹ שֶׁמִּתְבָּאֵר בִּתְמוּרָה (כא א). וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ, מְבֹאָרִים בִּמְקוֹמוֹת מְפֻזָּרִים מִזְּבָחִים וּתְמוּרָה.

ד וְנוֹהֵג אִסּוּר זֶה בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת, אֲבָל אֵין חִיּוּב הַמַּלְקוּיוֹת כִּי אִם בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם שֶׁרְאוּיָה הַבְּהֵמָה לְקָרְבָּן, כְּמוֹ שֶׁמִּתְבָּאֵר בַּגְּמָרָא עֲבוֹדָה זָרָה (יג, ב).