א אמר החכם מפחיתות הנפש שתקנא באוהב נח אל טובתו:
ב ואמר הקנאה לבני אדם כחולי הגוף. והיא מביאה לידי השחפת:
ג ואמר החכם לבנו. בני השמר מן הקנאה כי היא נכרת בך ולא תהיה נכרת בשנאך.
ד ואמר לא ראיתי חומס נפשו כמקנא. אבלו מתמיד ונפשו דואבת. ושכלו חסר. ולבו הומה:
ה ואמר כל אדם אוכל לרצון חוץ מן המקנא על הטובה שאינו מרוצה אלא בסורה:
ו והיה המקנא אשם בעבור שהוא שונא מה שהבורא חפץ. והתקצף מיתרון רוע לבב על אשר נתן לזולתו ומנע ממנו:
ז ואמר כל שנאה יש תקוה לרפואתה חוץ משנאה ממי שישנאך מקנאה:
ח ואמר המקנא ימיו מעטים מפני שדואג למה שלא יזיקהו ולא יועילהו וימות ביגון:
ט ואמר אדם לחברו אני אוהב אותך אמר לו ולמה לא תאהבני? ואין אתה מאנשי אמונתי ולא מקרובי ומשכני. ופרנסתי על ידי זולתך:
י ואמר אל תקנא באחיך על אשר לו. כי הוא ינעם בחייו ואתה תשבע דאגה ונדודים:
יא ואמר דייך מן המקנא שיאבל לשמחתך ולטובתך:
Hebrew text: Mivchar HaPeninim (London, 1859), Public Domain.