א אילו דברים מתעשרין דמאי בכל מקום הדבילה והתמרי' והחרובין האורז והכמון האורז שבחוצה לארץ כל המשתמש ממנו פטור תמן תנינן שום בעל בכי ובצל של רכפה וגריסין הקילקין ועדשים המצריות המינין הללו ע"י שיש כיוצא בהן בארץ ישר' צרכו חכמי' ליתן להן סימן אבל האלצרי' והאפסטקי' והאצטרובולין על ידי שאין כיוצא בהן בארץ ישראל לא צרכו חכמים ליתן להן סימן אמ' רבי אבין הדא מתניתא חילופא חיוב המינין האלו על ידי שאין כיוצא בהן בחוצה לארץ צרכו חכמים למנותן והא דבילה בבוצרה שחיקה היא והא תמרין באלכסנדריא דקיקין אינון והא חרוב בביארי גידוד הוא והא אורז בחולתה אכתר הוא סימוק הוא והא כמון בקיפרוס עקום הוא אמר ר' לעזר לא שנו אלא הלוקח מן הגוי אבל הלוקח מישראל דמאי ר' יוחנן אמר לא שנייא היא הלוקח מישראל היא הלוקח מן הגוי דמאי רבי לעזר סבר מימר רוב ארץ ישראל נתונה ביד גוים רבי יוחנן סבר מימר רוב ארץ ישראל נתונה ביד ישראל ואפילו יסבור רבי לעזר כרבי יוחנן רוב ארץ ישראל נתונה ביד ישראל רבי לעזר חש למיעוט כהדא כורכיא שהיא מסתפקת יום אחד מן האסור נעשה אותו היום הוכיח לכל הימי' רבי יוסי בעי מעתה גר שבא להתגייר אין מקבלין אותו אני אומר מעמון ומואב הוא ונעשה אותו הגר הוכיח לכל הגרים אלא כיני הא רבי לעזר סבר מימר רוב ארץ ישראל נתונה ביד גוים ורבי יוחנן סבר מימר רוב ארץ ישראל נתונה ביד ישראל ועוד מן הדא רבי זעירא שלח שאל לרבי אלכסנדרא דצדוקא אילין ניקלווסיא דהכא מה אתון משערין בהון רוב מן הגוים או רובן מישראל אמר ליה לית אנן יכלין משערין בהון מתניתא מסייעא לדין ומתניתא מסייעא לדין מתניתא מסייעא לרבי לעזר התגר בכל מקום דמאי אימתי בזמן שרוב מכנסו מישראל אבל אם היה לוקח מן הגוי וודאי מתניתא מסייעא לרבי יוחנן תני רבי נחמיה אמר אחד גוי ואחד ישראל כותי ואחד עם הארץ פעמים שהוא לוקח פעם אחת מן הגוי פעם אחת מישראל דמאי רבי חייא בר אדא בעא קומי רבי מנא ממי לקח האיש הזה נאמר מישראל דמאי מן הגוי ודאי תיפתר שהיה התגר גוי וישראל וגוי מטיילין לפניו דמי התיב רב הושעיה והא מתניתא מסייעא לרבי יוחנן דתני אמ' ר' יודא לא הוזכרו רימוני בדן וחציר גבע אלא שהן מתעשרין ודאי בכל מקום מה נן קיימין אם בלוקח מישראל כהדא דתנינן ודאי אלא כי נן קיימין בלוקח מן הגוי הא שאר כל הדברים דמאי אמר רבי שמואל בר רב יצחק בודאי אנן קיימין ובלוקח מישראל אנן קיימין תיפתר שהיה אגרונימום גדול ודחק עליו להיות מוכר בזול והתירו לו להיות מוכר טבלים והלוקח יחוש לעצמו אי זהו התגר כל שהביא ושנה ושילש רבי יונה בעי הביא שלשה משואין כאחת אין זה תגר זה אחר זה תגר רבי יונה בעי למפריעו הוא נעשה תגר או מיכן ולהבא מה נפקא מביניהון בא והתקין אין תימר מיכן ולהבא מעשר זה על זה רבי מנא בעי הוא ובנו ופועלו מהו שיצטרפו לשלשה משואין כאחת רבי יונה בעי ספינה הבאה מרומי כמה מינין יש בה את רואה אות' כאילו אחר הפירו' לא הילכו בהן לא אחר הריח ולא אחר המראה ולא אחר הטעם ולא אחר הדמי' אלא אחר הרוב רבי יעקב בר אחא בשם רבי יוחנן אם היה יין כגון חדש ויין ישן הילכו בו אחר הטעם אמר רבי מנא אזלית לקיסרין וחמיתון נהיגין בהדא דבילתה שוריי שאלית לרבי יצחק בר אלעזר ואמר לי כך נהג זוגה שוריי ר' יצחק בר אלעזר בשם זוגא דקיסרין כל דחמי מיא שוריי אית דבעי מימר עד מגדל מלחא ואית דבעי מימר עד מערת טלימון אמר רבי אבמרי מיליהון דרבנין אמרי כל המיני' האסורין בקיסרין החטים והפת והיין והשמן והתמרים האורז והכמון ולא פרשינן דבילה בגין דתניתה והא תנינן אורז וכמון ופרשתנון הוי שייריה היא הרי אלו בשביעית היתר בשאר שני שבוע דמאי הרי אילו בשביעי' היתר ויהיו בשביעי' שביעית ישראל משמטין וגוי פטור ישראל וגוים רבים על הכותים בשאר שני שבוע דמאי דיהודאי ישראל מתקנן וגוים פטורין ישראל וגוים על הכותים עד היכן פונדקא דעמודא פונדקא רטיבתא עד כפר סבא וצורן ודאי בקיסרין רבי אבהו בשם רבי יוסי בר חנינא כולכסין הנמכרין בקיסרין הרי אילו אסורין מפני שרובן באין מהר המלך רבי חייא בר אדא אמ' בלבנין ורבנין דקיסרין אמרין באדומין רבי זעירא רבי חייא בשם רבי יוחנן רבי התיר בית שאן מפי יהושע בן זירוז בן חמיו של רבי מאיר שאמר אני ראיתי את רבי מאיר לוקח ירק מן הגינה בשביעית והתיר את כולה אמר רבי זעירה הדא אמרה אסור לבר נש מיעבד מילה בציבורא אני אומר אותה הגינה היתה מיוחדת לו דהתיר את כולה ר' התיר בית שאן ר' התיר קוסרין ר' התיר בית גוברין ר' התיר כפר צמח ר' התיר ליקח ירק במוצאי שביעי' והיו הכל מליזין עליו אמ' להן בואו ונדיין כתיב וכתת נחש הנחוש' וכי לא עמד צדיק ממשה ועד חזקיהו להעבירו אלא אותה עטרה הניח לו הקב"ה להתעטר בה ואנן העטרה הזאת הניח הקב"ה לנו להתעטר בה רבי יהושע בן לוי הוה מפקד לטלייא לא תיזבון לי ירק אלא מן גינתא דסיסרא קם עימיה זכור לטוב אמ' לי' זיל אמור לרבך לית הדא גינתא דסיסרא דיהודיי הות וקטליה ונסבת מיניה ואין בעית מחמרא על נפשך אישתרי לחברך ר' יוסי דכפר דן בשם רבי בן מעדיה המינין האסורין בבית שאן הקצח והשומשום והחרדל והשום והבולכסין האפונין השחורי' ובצלי' הנמכרי' ובני המדינה הנמכרי' במידה ופול המצרי הנאגד בשיפה ומינתה הנאגד בפני עצמ' והאסטפניני לעולם וקפלוטות מן העצרת ועד חנוכה אמר רבי זעירא מן העצרת ועד חנוכה איסור רבה על ההיתר מן החנוכה ועד העצרת התר רבה על האיסור ולעניין ספחים מראש השנה ועד חנוכה אסור ספחין מן החנוכה ועד העצרת התר ספחין מן העצרת ועד ראש השנה צריכ' הקישואין והדילועין והאבטיחין והמלפפונות והיין והשמן ותמרין אפסיות ויש אומר אף התורמוסין ופת חלה לעולם הרי אילו בשביעית שביעית בשאר שני שבוע מה רבי יונה אמר דמאי רבי יוסי אומר ודאי ולא פליגין מה דרבי יונה אמר דמאי בלוקח מן הבלונקי ומה דרבי יוסי אומר ודאי בלוקח מן הגינה עד היכן פרשתא ורציפתא ונפשא דפנוטיה עד כפר קרנים וכפר קרנים כבית שאן רבי יונה בשם רבי שמעון בן זכריה המינין האסורין בפניים והאגוזין והאורז והשומשמין ופול המצרי גמלייל זוגה אמר אחיניות הבכורות אמר רבי יונה הדא דתימר מתרנגול קיסריון ולמעלן אבל מתרנגול קיסריון ולמטן כארץ ישראל היא רבי יונה בעי היתה שדהו זרועה ירק ובא ומצאה אורז ירק מות' והאורז אסור אגוז מלמעלן וירק מלמטן ירק מותר והאורז אסור אבל רוב השדות הללו עושות המינין הללו ואפי' תימר רוב השדות הללו עושות רוב המינין הללו רוב המינין הללו אינן באין אלא מן האיסור תני האורז שבחולת אנטוכיא מותר במקומו רבי לעזר בי ר' יוסי התיר עד כדון ר' יונה בעי וכמידתה לכל רוח אילו עיירות אסורו' בתחום צור שצת ובצת ופי מצובה וחנותה עלייתה וחנותה תחתיה ובית בדיא וראש מיא ואמון ומזי אמר רבי מנא הדא דאת אמר בראשונה אבל עכשיו יש סוסיתה עיינוש ועין תרע ורם ברין ועיון ויעדוט וכפר וחרוב ונוב וחספיה וכפר צמח רבי התיר כפר צמח רבי אימי בעי ולא ממעלי מסין הן סבר רבי אימי מעלי מסין כמי שנתכבשו אילו עיירות שהן מותרות בתחום נכי צור וצייר וגשמיי וזיויין ויגדי חטס ודבב חרבתיה וכרכה דבר הזרג חד טעין דצימוקין עאל לטיבריא שאל גמלייל זוגה לרבי בא בר כהנא אמר ליה אין כל ארץ ישראל עשוי משוי אחד של צימוקין ואין כל ארץ ישר' עשוי של צימוקין אלא נן אמר ליה אין מקום בארץ ישראל עושה מסוי של צימוקים חד בר נש אייתי חדא אשפלה דקפלוטין לרבי יצחק בר טבליי שאל לרבי יוחנן אמר ליה פוק שאל לחנניה בן שמואל דתנייתה נפק ושאל ליה אמר מתני לא יחמי לי שמועה אמר לי דאמר רבי יסא בשם רבי יוחנן איתפלגון רבי ור' אלעזר בי רבי שמעון חד אמר אחר מקומו וחרנה אמר אחר מעמדו רבי אבהו מפרש רבי אומר אחר מקומו ורבי אלעזר בי ר' שמעון אומר אח' מעמדו רבי אבהו אמר רבי אומר אחר מקומו והורי ליה כהדא דרבי אלעזר בי רבי שמעון אחר מעמדו הדא דתימר באילין אפשלתא ברם באילין טעוניא כל עמא מודיי אחר מקומו היה מקומו ומעמדו היתר והוא עתיד להעבירו דרך איסור אותו האיסור כמי שלא העבירו רבי בא בר כהן בעא קומי רבי יוסי לא כן אמר רבי חייא בשם רבי יוחנן רבי וחביריו הלכה כרבי ואמר רבי יונה ואפילו רבי אצל רבי לעזר בי רבי שמעון אמר ליה מה את בעי מר' יוחנן רבי יוחנן כדעתיה ורבי יוחנן אמר קל היקילו בשביעית שהיא מדבריהם אית דבעי מימר נצטרפה דעתו של רבי יוחנן עם רבי אלעזר בי רבי שמעון ורבו על רבי
ב המקבל עליו להיות נאמן מעשר את שהוא אוכל ואת שהוא מוכר ואת שהוא לוקח ואינו מתארח אצל עם הארץ רבי יהודה או' המתארח אצל עם הארץ נאמן אמרו לו על עצמו אינו נאמן כיצד יהא נאמן על של אחרים הלכה ב' מה את שהוא לוקח על מנת לאכול והא תנינן את שהוא אוכל אלא את שהוא לוקח ע"מ למכור והתנינן את שהוא מוכר אלא את שהוא לוקח ע"מ למכור את שהוא מוכר מפירות מכנסו תני א"ר יודה מימיהן של בעלי בתים לא נמנעו להיות מתארחין אצל בעלי בתים חביריהם אעפ"כ נוהגין היו בפירותיהן מתוקנין לתוך בתיהן א"ר יונה חבירין אינן חשודין לא לאכול ולא להאכיל ר' יוסי או' חבירין חשודין לאכל ואינן חשודין להאכיל מתניתא פליגא על רבי יוסי אמרו לו על עצמו אינו נאמן כיצד יהא נאמן על של אחרים מיליהון דרבנין מסייעין על ר' יוסי דאמר רבי חנינא רבי יסא בשם רבי יוחנן לא אמר רבי יודה אלא בסוף אבל בתחילה אוף ר' יודה מודי אין תימר חבירים אין חשודין לא לוכל ולא להאכיל מה בין בתחילה מה בין בסוף דתני המקבל עליו להיו' נאמן חוץ מדבר אחד אין מקבלין אותו החשוד על דבר אחד חשוד הוא על הכל רבי יודה אומר אינו חשוד אלא על אותו דבר בלבד תני הנאמן על הטהרות נאמן על המעשרות תניתה רבי ינאי בי ר' ישמעאל ואמר טעמ' הדא דתימר במתארח אצלו אבל ברבי' אינו נאמן עד שיקבל עליו ברבים רבי אמי בשם רבי ינאי אפילו אני איני נאמן עד שנקבל עליו ברבים רבי זעירא רבי יסא בשם רבי יוחנן אפילו חבר ששלח לחבר צריך לעשר ר' זעירא בעא קומי רבי יסא כגון אני לרבי שמואל בר רב יצחק ורבי שמואל בר רב יצחק לי אמר ליה מה את בעי מר' שמואל בר רב יצחק דכל מה דהוא אכל מן שוקא הוא אכל הוא נאמן ואשתו אינה נאמנת לוקחין ממנו ואין מתארחין אצלו אבל אמרו הרי הוא כדר עם הנחש בכפיפה אשתו נאמנת והוא אינו נאמן מתארחין אצלו ואין לוקחין ממנו אבל אמרו תבוא מאירה למי שאשתו נאמנת והוא אינו נאמן תני לא ישמש חבר במשתה עם הארץ ולא בסעודת עם הארץ אלא אם כן היה הכל מתוקן ומעושר מתחת ידו ואפילו מיניקת של יין ואם שימש חבר במשתה עם הארץ ובסעודת עם הארץ הרי זו חזקה למעשרות ראו אותו מיסב אינה חזקה אני אומר על התנאין שבלבו הוא מיסב בנו מיסב אצלו צריך לעשר על ידיו חבירו אינו צריך לעשר על ידיו
ג המקבל עליו להיות חבר אינו מוכר לעם האר' לח ויבש ואינו לוקח ממנו לח ואינו מתאר' אצל עם האר' ולא מארחו אצלו בכסותו רבי יהודה אומר אף לא יגדל בהמה דקה ולא יהא פרוץ בנדרים ובשחוק ולא יהא מיטמא למתים ומשמש בבית המדרש אמרו לו לא באו אלו לכלל הלכה ג' אינו לוקח הימינו לח הא יבש מותר שעמי הארץ נאמנין על הכשירות ותני כן נאמן עם הארץ לומר הפירות הללו לא הוכשרו אבל אינו נאמן לומר הוכשרו אלא שלא קיבלו את הטומאה הא מכלל דו מודי על קמייתא לית הדא פליגא על דרבי יונה דרבי יונה אמר חבירין אינן חשודין לא לאכל ולא להאכיל שלא ילך ויטמא גופו ויבא ויטמא טהרות ואפילו על דרבי יוסי לית הדא פליגא דרבי יוסי אמר חבירין חשודין לוכל ואין חשודין להאכיל תמן לטהרות אבל הכא למעשרות הנאמן על הטהרות נאמן על המעשרות תני כל הבא צרי' לקבל עליו אפי' חבר אפי' תלמיד חכם אבל חכם שישב בישיבה אינו צריך לקבל עליו שכבר קיבל עליו משעה שישב אמר רבי לא והוא שקיבל עליו משעה ראשונה רבי יוסי בעי אי משעה ראשונה למה לי חבר אפילו עם הארץ אתיא דרבי לא כרבי שמעון בן לקיש דרבי שמעון בן לקיש הוה סלק לגב אילין דבי רבי ינאי והוו נשייא חזיין ליה וערקן מן קומוי אמר לון אבא לכון בייתא עם הארץ אני אצל הטהרות תני הוא נענה לחבורה ובניו ובני ביתו נענין לו אית תניי תני הוא ובניו ובני ביתו נענין לחבורה ולא פליג כאן בטפולין לאביהן וכאן בשאינן טפולין לאביהן תני רבי חלפתא בן שאול גדולים נענין לחבורה קטנים נענים לו תני מקריבן לכנפים ואחר כך מלמדין לטהרות אמר רבי יצחק בר' לעזר כנפיים מדפות הסטות טהרות מעשרו' בראשונה היו אומרי' חבר שנעשה גביי דוחין אותו מחבורתו חזרו לומר כל זמן שהוא גביי דוחין אותו מחבורתו יצא מגבייתו הרי הוא כחבר חייא בר' בון בשם רבי יוחנן חבר שיצא לחוצה לארץ אין דוחין אותו מחבורתו הא קטן אין צריך קירוב
ד הנחתומין לא חייבו אותן חכמים להפריש אלא כדי תרומת מעשר וחלה החנוונין אינן רשאין למכור את הדמאי וכל המשופעין במידה גסה רשאין למכור את הדמאי ואלו הן המשופעין במידה גסה כגון הסיטונות ומוכרי תבואה הלכה ד' תמן תנינן הלוקח מן הנחתום כיצד הוא מעשר הכא את אמר הלוקח מפריש והכא את אומר הנחתום מפריש רבי יונה אמר איתפלגון רבי לעזר ורבי יוחנן חד אמר כאן בעושה בטהרה וכאן בעושה בטומאה וחרנה אמר כאן במידה דקה וכאן במידה גסה ולא ידעין מאן דאמר דא ומאן דאמר דא מאן דאמר דרבי יוחנן אמר מפני הטהרות הוי רבי לעזר הוא דאמ' כאן במידה דקה וכאן במידה גסה וקשיא על דרבי יוחנן אם בעושה בטהרה יפריש על הכל בדין היה שלא יפריש כלום שאין מוסרין ודאי לעם הארץ וקשיא על דרבי לעזר אם במידה דקה יפריש על הכל החנווני אין רשאין למכור דמאי חברייא בשם רבי לעזר דרבי מאיר היא דרבי מאיר אמר לא התירו למכור דמאי אלא לסיטון בלבד התיב רבי יוסי והא מתניתא פליגא אילו הן המשפיעין במידה גסה כגון הסיטונות ומוכרי תבואה הוי אית חורנין אמר רבי יוסי לא על הדא רבי אילא אמר הדא מילתא אלא על הדא דתני במה דברי' אמורי' בזמן שהי' מוכר בחנותו או על פתח חנותו אבל אם היה מוכר בפלטר או בחנותו שהיא סמוכה לפלטר מעשר על הכל עליה חברייא בשם רבי לעזר דרבי מאיר היא דרבי מאיר אמר לא התירו למכור דמאי אלא לסיטון בלבד היידן רבי מאיר ההיא דתנינן לבתרה רבי מאיר אומר את שדרכו למדד בגסה ומדדו בדקה טפילה דקה לגסה תני רבי חייא כן את שדרכו להימדד בגסה ומדדו בדקה טפילה דקה לגסה וכן פלטר מידה דקה וחנות מידה גסה טפילה היא הגסה לדק' חברייא בשם רבי יוחנן מפני התינוקות דלא ייכלון טבל רבי לא בשם רבי יוחנן מידה דקה הואיל והמוכר משתכר המוכר מפריש מידה גסה הואיל והלוקח משתכר הלוקח מפריש מתניתין מסייע לדין ומתני' מסייע לדין מתני' מסייעא לחברייא רבי נחמיה אמר את שהוא טפל לדקה כדקה ואת שהוא טפל לגסה כגסה מתניתין מסייע לרבי לא תני רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אמר מדד לו בדקה חייב אפילו לא מדד לו אלא סאה ורובע צריך לעשר את אותו הרובע אמר רבי זעירא חשבון שכר ביניהן מדד לו סאה לעניין רבעין הואיל והמוכר משתכר המוכר מפריש מכר לו רבעים לעניין סאה הואיל והלוקח משתכר הלוקח מפריש
ה רבי מאיר אומר את שדרכו למדד בדקה ומדדו בגסה בגסה ומדדו בדקה בא טפילה דקה לגסה אי זו היא מידה גסה ביבש שלשת קבין ובלח דינר רבי יוסי אומר סלי תאינים וסלי ענבים וקופות של ירק כל זמן שהוא מוכרן אכסרא פטור הלכה ה' על דעתיה דהדין תניא נתנו שיעור ליבש לא נתנו שיעור ללח נתנו דמים ללח ולא נתנו דמים ליבש תני רבי חייא הין מידה גסה מן ההין ולמטן מידה דקה טמן מידה דקה מטמן ולמעלן מידה גסה על דעתיה דהדין תנייא נתנו שיעור ללח ולא נתנו שיעור ליבש נתנו דמים ליבש ולא נתנו דמים ללח רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יוצדק תניי בית דין הוא שתהא תרומ' מעשר של מוכר ומעשר שני משל לוקח מה נן קיימין אם במידה דקה הואיל והמוכר משתכר המוכר מפריש אם במידה גסה הואיל והלוקח משתכר הלוקח מפריש אמר רבי בון בר חייא תיפתר באומר לו מכניסו אמר רבי יוסי אפילו תימר שלא מהכניסו באומר בדעתו נתקין אף על פי כן אמרו לו תניי בית דין הו' שתהא תרומת מעשר משל מוכר ומעשר שני משל לוקח רבי לעזר בשם רבי הושעיה תניי בית דין הוא החלב משל טבח וגיד הנשה משל לוקח הנהיג רבי אבהו בקיסרין שיהו שניהן משל לוקח בגין דיהוון מרבין טבאות הדרן עלך אלו דברים
Hebrew text: Venice Edition (1523), Public Domain.