א הקלים שבדמאי השיתין והרימין והעזרדין ובנות שוח ובנות שקמה ונובלות התמרה והגופנן והנצפה וביהודה האוג וחומץ והכוסבר רבי יהודה אומר כל השיתים פטורות חוץ משל דיפרא וכל הרימין פטורין חוץ מרימי שיקמה וכל בנות שיקמה פטורות חוץ מן המסוטפות אמר רבי יוחנן לפי שרוב המינין הללו אין באין אלא מן ההבקר לפיכך מנו אותן חכמים ר' שמעון בן לקיש אמר לא שנו אלא דמאי אבל ודאי חייבין רבי יוחנן אמר לא שנייא בין דמאי בין ודאי פטורין וקשיא על דרבי יוחנן לא שנו אלא דמאי הא ודאי חייבין אמ' רבי לא לפי שבכל מקום ומקום לא חשיב אלא דמאי והכא לא אתינן אלא ודאי מתניתא מסייעא לרבי יוחנן מגזיב ולהלן פטור מן הדמאי שנייא היא מגזיב להלן בין דמאי בין ודאי אוף הכא לא שנייא בין דמאי בין ודאי מתניתא פליגא על רבי שמעון בן לקיש אם היו נשמרין חייבין עיקרן לא מן ההבקר הן באין פתר לה אח' רוב משמרין אתא חמי אם רוב משמרין דברי הכל חייבין בין דמאי בין ודאי אם אין רוב משמרין דברי הכל פטורין בין דמאי בין ודאי מחצה על מחצה לית יכיל דתנינן מחצה על מחצה דמאי א"ר זעירא לא סוף דבר הקלים שבדמאי אלא אפילו דמאי עצמו תני נכנס לעיר שרובה גוים ספק רוב משמרין ספק אין רוב משמרין דברי הכל חייבין בין דמאי בין ודאי נכנס לעיר שרובה ישראל ספק רוב משמרי' ספק אין רוב משמרי' דברי הכל פטורין בין דמאי בין ודאי ספק רוב גוים ספק רוב ישראל ספק רוב משמרין ספק אין רוב משמרין מחלוקת רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש אילו הן השיתים רבי שמעון בריה דרבי אבי אמר אילו שהן יוצאות מתחת העלין הבכרות והמסוייפות הרי אילו פטורות ואילו הן הבכירות עד שלא הושיב שומר ובשומר הדבר תלוי אמר רבי יוסי בשאין בה כדי טפילת שומר אילו הן המסוייפות משיקפלו המקצועות רבי לעיי אמר משום רבי ליעזר הבכירות הרי אילו חייבות מפני שהן בחזקת משתמרות ר' יוסי בן חלפותא אמר השיתין שבציפרין הרי אילו חייבות מפני שהן בחזקת משתמרות נסתייפו התאנים והוא משמר שדהו מפני ענבים ענבי' והוא משמר שדהו מפני הירק אם נכנס הוא הפועל וב"ה =ובעל הבית= מקפיד עליו אסורות משום גזל עולא בר ישמעאל בשם ר' יוחנן ר' ור' יוסי בי ר' יהודה נכנסו לוכל במסוייפות וצווח בהן השומר ומשך ר' יוסי בי ר' יודה את ידיו אמר לו רבי אכול שכבר נתייאשו הבעלים מהן ר' יוחנן בעי צווח ואת אמר הכן אמר ר' יונה יאות הוא מקשי והא מתניתא פליג' הסיאה והאזוב והקורנית שבחצר אם היו נשמרין חייבין הא בגינה אפילו נשמרין פטור תמן יכול הוא לומר לו הרי כל העולם כולו לפניך ברם הכא כלכלה אחת היא ואני משמרה לבעל מלאכתי תני רבי יוסי בי ר' יודה הנובלות הנמכרות עם התמרים הרי אלו פטורות מה שתי קופות זו בצד זו או זו על גבי זו ולא שנייא היא זו בצד זו היא זו על גבי זו אלא כי נן קיימין במערבות בשהטילו שאור או בשלא הטילו שאור ר' מנא אמר בשהטילו שאור אנן קיימין אם בשהטילו שאור בפני עצמן יהו חייבות לית יכיל דאמר רבי יוחנן מפני שרוב המינין האילו אינן באין אלא מן ההבקר לפיכך מנו אותן חכמי' רבי חנינא אמ' בשלא הטילו שאור אנן קיימין אם בשלא הטילו שאור אנן קיימין אפילו במעורבות יהו פטורות לית יכיל דתני ר' ישמעאל בי ר' יוסי אמ' משו' אביו אשכול שביכר בו גרגר יחידי כולו חיבור למעשרות רבי יוסי בי רבי בון אמר רבי זעירא ורבי הילא חד אמ' כהדין וחד אמ' כהדין וחכמי' אומ' לא כדברי זה ולא כדברי זה אלא את שהטילו שאור חייבות ואת שלא הטילו שאור פטורות והגופנן שמירה מה בין ביהודה בין בגליל מן מה דמתלין לה מתל בגלילא שומרה שמר מרה מן מתל לך עם תבלייא הדא אמרה בגליל פטור וביהודה חייב כוסברה כוסברתא מה בין ביהודה בין בגליל מן מה דמתלין לה מתל בדרומה כוסברה כוסברתה מן מתליך אם תבלייא הדא אמרה בגליל חייבת וביהודה פטורה תני אמר רבי יודה בראשונה היה חומץ שביהודה פטור מן המעשרו' שהיו עושין יינן בטהרה לנסכים ולא היה מחמיץ והיו מביאין מן התמד ועכשיו שהיין מחמיץ חייב מחלפה שיטתיה דר' יודה דתנינן תמן המתמד ונתן מים במידה ומצא כדי מידתו פטור ור' יהודה מחייב וכא הוא אמ' הכן א"ר לא בראשונה היו ענבים מרובות ולא היו חרצנים חשובות ועכשיו שאין ענבים מרובות חרצנים חשובות ר' הונא אמר ר' ירמיה בעי לית הדא פליגא על רבי שמעון בן לקיש וירבו כל הרימין על רימי שיקמא ויהיו פטורין א"ר יוסי תיפתר במקום שרוב משמרין ר' יוסי בר' בעי ואין כל העולם כולו לפניו וירבו כל הרימין שבעולם על רימי אותו המקום ויהיו פטורין
ב הדמאי אין לו חומש ואין לו ביעור ונאכל לאונן ונכנס לירושלם ויוצא ומאבדין את מיעוטו בדרכי' ונותנו לעם הארץ ואוכלו כנגדו ומחלל אותו כסף על כסף ונחושת על נחושת כסף על נחושת ונחושת על הפירו' ובלבד שיחזור ויפדה את הפירו' דברי ר"מ וחכמי' אומר' יעלו הפירות ויאכלו בירושלם הלכה ב' לא כיוחנן כהן גדול הבעיר הודיית המעשר העבירן שלא יתודו הא לבער צרי' לבער ובודאי אבל בדמאי אינו צרי' לבער תני נאכל באנינה ואינו נאכל בטומאה מה בין אנינה ומה בין טומאה אמ' רב נחמן טומאה מצויה אנינה אינה מצויה גזרו על דבר שהו' מצוי ולא גזרו על דבר שאינו מצוי א"ר יוסי אפי' כספ' טבל לא עשו אותו אילו בספק טבל ניתקן מחמת שני ספק לא ניתקן שמא אינו אסור לאונן ברם הכא מותר לאונן תמן תנינן התרומה ותרומ' מעשר ותרומת מעשר של דמאי והכא את אמ' הכן א"ר זעירא תמן תנינן תרומת מעשר של דמאי ברם הכא מעשר שני של דמאי א"ר אימי אין המשנה הזה יוצא ידי תרומת מעשר של דמאי מהו כדון תמן ר"מ ברם הכא רבנין ר' זעירא אמ' בשם רבני' בדין היה תרומ' מעש' של דמאי שלא יפריש עליה חומש ולמ' אמרו שיפריש מפני גדירה שאם את אומר לו שלא יפריש אף הוא אינו נוהג בה בקדושה כדון היה מעשר שני של דמאי שיפריש עליו חומש ולמה אמר שלא יפריש מפני גדירו שאם אומר את לו שיפריש אף הוא אינו מפריש כל עיקר ר' בון בר חייא בעא קומי ר' לא למה לי דמאי אפי' ודאי למה לי מיעוט אפי' רוב ולא כן תני אין מביאין תרומה מן הגורן לעיר ולא מן המדבר ליישוב אלא א"כ היתה במקום שהית' גררתה מביאה ונוטל דמים מן השבט א"ל ואינו מצוה להשיב אבידה א"ר יוסי מצוה הו' להשיב אבידה בדבר מועט ואינו מצוה להשיב אביד' בדבר מרובה ובודאי אבל בדמאי אינו מצו' להשיב אבידה דתנינ' ומאבדי' את מיעוטו בדרכים עד כדון כשאין בידו מעות היו בידו מעות ר' ניחומי בריה דר' חייא בר בא אמר היו מעות בדיסקיא ולא היה מחללו אתיא דר' חייא בר' ווא כרבי זעירא ודר' אחא כר' אמי דבי ר' ינאי אמרי פחות מאכל מותר לאבד בפרוס אבל בשלם עד כגרוגרות ר' יוחנן בשם ר' שמעון בן יוצדק בשלם עד כגרוגר' בפרוס אפי' כמה מותר מה פליגין ר' מנא אמ' לא פליגין דבי רבי ינאי אמרי פחות מאוכל מות' לאבד בפרוס אבל בשלם עד כגרוגר' ר' יוחנן אמ' בשם ר' שמעו' בן יוצדק בן בפרוס בין בשלם עד כגרוגרת ר' הושעיה בעי מהו לאבד כל שהוא ולאבד ונותנו לעם הארץ לוכל כנגדו בדמאי הא בודאי לא שאין מוסרין ודאי לעם הארץ
ג הלוקח לזרע ולבהמ' קמח לעורות ושמן לנר שמן לסוך בו את הכלים פטור מן הדמאי מן גזיב ולהלן פטו' מן הדמאי חלת עם הארץ והמדומע והלקוח בכסף מעשר שירי מנחות פטורין מן הדמאי ושמן ערב בית שמאי מחייבין ובית הלל פוטרין הלכה ג' מכיון שלקחו לזרע לא שנייא היא דבר שזרעו כלה הא דבר שאין זרעו כלה א"ר יוחנן ותני כן לקחן לזרע וחישב עליהן לאכילה באין מחשבה לקחן לאכילה וחישב עליהן לזרע לא הכל ממנו תני אין זורעין טבל אבל מחפין טבל אבל מחפי' עם הגוי טבל השכח וזרע טבל פטו' שכבר אבד בדבר שאין דרכו להתלקט אבל בדבר שדרכו להתלקט קונסין אותו שילקט אותו בלא צמח אבל אם צומח נעשה כדבר שאין דרכו להתלקט א"ר יוחנן כד הוה אכל אפי' קופד אפי' ביעה הוה מתקן אמרו ליה תלמידוי לא כן אילפן רבי עשר תעש' את כל תבואת זרעך דו חשש למשקין שיש בהן ר' ירמיה שלח לר' זעירא חדא מסאנא דתאני' דלא מתקנא והוה ר' ירמיה סבר מימר מה רבי זעירא מיכול דלא מתקנא והוה ר' זעירא סבר מימר מה איפשר דר' ירמיה משלחה לי מילא דלא מתקנ' מה בין דין לדין איתכלת טבל למח' קם עימי' א"ל ההיא מסנתא דשלחת לי אתמל מתקנא הות א"ל אמרית מה רבי זעירא מיכול מילה דלא מיתקנה א"ל אוף אנא אמרית כן הוה ר' ירמיה משלח לי מילה דלא מתקנה רבי אבא בר זבינא בשם ר' זעירא אמר אין הוון קדמאי בני מלאכים אנן בני נש ואין הוון בני נש אנן חמרין א"ר מנא בההיא שעתא אמרין אפילו לחמרתי' דרבי פינחס בן יאיר לא אידמינן חמרתיה דר' פינחס בן יאיר גנבונה ליטסיי בליליא עבדת טמורה גבון תלתא יומין דלא טעמא כלום בתר תלתה יומין איתמלכון מחזרתה למרה אמרין נישלחינה למרה דלא לימות לגבן ותיסרי מערתא אפקונה אזלת וקמת על תורעת דמרה שוריית מנהק' אמ' לון פותחון להדא עליבתא דאית לה תלתא יומין דלא טעימת כלום פתחון לה ועלת לה אמ' לון יהבון לה כלום תיכול יהבון קומה שערין ולא בעית מיכול אמרו לי' רבי לא בעית מיכול אמר לון מתקנן אינון אמרו ליה אין אמר לון וארימיתון דמיין אמרו לי' ולא כן אילפן ר' הלוקח לזרע לבהמה קמח לעורו שמן לנר שמן לסוך בו את הכלים פטור מן הדמאי אמר לון מה ניעביד להדא עליבתא דהיא מחמרה על גרמה סגין וארימון דמיין ואכלת תרין מסכינין אפקדון תרין סאין דשערין גבי רבי פינחס בן יאיר זרעון וחצדון ואעלון בעיין מיסב שעריהון אמר לון אייתון גמליא וחמריא וסבון שעריהון רבי פינחס בן יאיר אזל לחד אתר אתון לגביה אמרו ליה עכבריא אכל עיבורן גזר עליהון וצמתון שרון מצפצפין אמר לון ידעין אתון מה אינון אמרין אמרו ליה לא אמר לון אמרן דלא מתקנא אמרו ליה עורבן וערבון ולא אנכון מרגלי מן דמלכא סרקיא נפלת ובלעת חד עכבר אתא לגבי רבי פינחס בן יאיר אמר ליה מן אנא חבר אמר ליה לשמך טבא אתית גזר עליהון וצמתון חמא חד מגבע ואתי אמ' גבי ההן ניהו וגזר עלוי ופלטה רבי פינחס בן יאיר אזל לחד אתר אתון לגביה אמרון ליה לית מבוען מספק לן אמר לון דילמא לא אתון מתקנן אמרו ליה עורבן וערבון ואספק להון רבי פינחס בן יאיר הוה אזיל לבית וועד והוה גיניי גביר אמר ליה גיניי גיניי מה את מנע לי מן בית וועדה ופלג קומוי ועבר אמרו ליה תלמידיו יכלין אנן עברין אמר לון מאן דידע בנפשיה דלא אקיל לבר נש מן ישראל מן יומוי יעבור ולא מנכה רבי בעא מישרי שמיטתא סלק רבי פינחס בן יאיר לגביה אמ' ליה מה עיבוריא עבידין אמר ליה עולשין יפות מה עיבוריא עבידין אמר ליה עולשין יפות וידע רבי דלית הוא מסכמא עימיה אמר ליה מישגח רבי מיכול עימן ציבחד פטל יומא דין אמר לון אין מי נחית חמא מולוותא דרבי קיימין אמר כל אילין יהודאי זנין איפשר דלא חמי סבר אפוי מן כדון אזלון ואמרון לרבי שלח רבי בעי מפייסתיה מטון ביה גבי קרתיה אמר בני קרתיה קורבין לי ונחתו בני קרתא ואקפון עלוי אמר לון רבי בעי מפייסתיה שבקוניה ואזול לון אמר בני דידי קורבין לי נחתת אישתא מן שמיא ואקפת עלוי אזלון אמרון לרבי אמר הואיל ולא זכנינן נישבע מיניה בעלמא הדין ניזכי נישבע מיניה בעלמא דאתי רבי חגיי בשם רבי שמואל בר נחמן מעשה בחסיד אחד שהיה חופר בורות שיחין ומערות לעוברים ולשבים פעם אחת היתה בתו עוברת לינשא ושטפה נהר והוון כל עמא עללין לגביה בעיין מנחמתיה ולא קביל עלוי מתנחמה עאל רבי פינחס בן יאיר לגביה בעי מנחמתיה ולא קביל עלוי מתנחמה אמר לון דין הוא חסידכון אמרו ליה רבי כך וכך היה עושה כך וכך אירעו אמר איפשר שהיה מכבד את בוראו במים והוא מקפחו במים מיד נפלה הברה בעיר באת בתו של אותו האיש אית דאמרי בסיכתא איתעריית ואית דאמרי מלאך ירד בדמות רבי פינחס בן יאיר והצילה רבי חנינא בן דוסא הוה יתיב אכיל בלילי שבת פחת פתורא קומוי אמרו ליה מהו כן אמר ליה תבלין שאלתי משכינתי ולא עישרתיו והזכיר תיניין ועלה השולחן מאיליו רבי טרפון הוה יתיב אכיל ונפל פיתותא מיניה אמרו ליה מהו כן אמר ליה קורדום שאלתי ועשיתי על גבו טהירות יין למורייס ויין לאלונטית קטניות לעשותן טחינין חייבין בדמאי ואין צורך לומר בודאי הן עצמן פטורין מן הדמאי מה נן קיימין אין כרבי אפילו בדמאי יהו חייבין אי כרבי אלעזר בי רבי שמעון אפילו בודאי יהו פטורין אלא כרבי אנן אמרין בקלין שהיקלו בדמאי יין לקילור קמח לעשותו מלוגמא חייבין בודאי ואין צורך לומר בדמאי הן עצמן פטורין מן הודאי הכא את אמר פטורין מן הודאי והכא את אמר פטורין מן הדמאי כאן על גב גופו הוא בטל וכאן כיון שהוא נותנו הו' בטל והתני קילור של עבודה זרה אסור בהנייה שנייא היא דכתיב ולא ידבק בידך מאומה מן החרם מה בינן לשמרים של גוי אילו שמרי' של גוי שמא אינן אסורין בהנייה הא שמרים שיבשו אין בהן משום הניית ע"ז מגזיב ולהלן פטור מן הדמאי כזיב עצמה מה היא תני גזיב עצמה פטורין מן הדמאי הלוקח מן החמרת בצור ומן המגורת בצידן חייב הא מן המגורת בצור ומן החמרת בצידן פטור מחמור יחידי בצור חמרת שנכנס' לצור דרך כזיב אתא חמי אילו עמדה לה בכזיב פטורה עכשיו שנכנסה לצור חייבת אמר ר' יוחנן בשעה שגזרו על הדמאי לא גזרו על דברים הללו אמר רבי הושעיא אימת קדשים עליו ואינו נותן לכהן דבר שאינו מתוקן וחלת עם הארץ על דעתיה דרבי הושעיא בחלת עם הארץ היא מתניתא אבל חבר שלקח עיסה מעם הארץ והפריש חלתה לא על דעתיה דר' יוחנן היא הדא היא הדא והמדומע על דעתיה דרבי הושעיא בפירות עם הארץ היא מתניתא אבל חבר שלקח פירות מעם הארץ ונדמעו לא על דעתיה דרבי יוחנן היא הדה היא הדה מאן נפק מביניהון סאה עולה מתוך מאה על דעתיה דרבי יוחנן חייבת על דעתיה דרבי הושעיא פטורה ותני וכולן שקרא שם לתרומ' מעשר או למעשר שני שלהן מה שעשה עשוי על דעתיה דרבי יוחנן ניחא על דעתיה דרבי הושעיא מתוקנין ואת אמ' הכן מפני אחד שאינו מתוקן שאין אימת קדשים עליו תני וכולן שקרא שם לתרומת מעשר או למעשר שני שלהן מה שעשה עשוי מפני אחד שאינו מתקן רבי בון בר חייא בעא קומי רבי זעירא עד כדון בכסף מעשר של דמאי אפילו בודאי תני כולן שקרא שם לתרומת מעשר או למעשר שני שלהן מה שעשה עשוי רבי לעזר אמר חוץ משירי מנחות רבי ירמיה אמר השאר במחלוקת רבי יוסי בעי היידה מחלוקת מה נן קיימין אין כרבי מאיר היא מעשר היא שירי מנחות לא עשה כלום אין כר' יודה מה שעשה עשוי א"ר מנא אזלית לקיסרין ושמעית רבי חזקיה יתיב ומתני המקדש בחלקו בקדשי קדשים או בקדשים קלין אינה מקודשת רבי לעזר אמר דברי הכל רבי יוחנן אמר במחלוקת ואמרית ליה מנן שמע רבי הדא מילתא ואמר לי מן רבי ירמיה ואמרית יאות רבי ירמיה דהוא שמע הדא דר' לעזר דברי הכל היא דאמ' במחלוקת ר' יוסי דלא שמיע ליה צריכה ליה הוא דו אמר היידה מחלוקת אין כרבי מאיר היא מעשר שני היא שירי מנחות היא לא עשה כלום אין כרבי יודה מה שעשה עשוי תני אמ' רבי יודה לא פטרו בית הלל אלא שמן של פילייטון בלבד אחרים אומרי' בשם ר' נתן מחייבין היו בית הלל בשמן וורד ווירינון
ד הדמאי מערבין בו ומשתתפין בו מברכין עליו ומזמנין עליו ומפרישין אותו ערום בין השמשות ואם הקדים מעשר שני לראשון אין בכך כלום שמן שהגירדי סך באצבעותיו חייב בדמאי ושהסורק נותן בצמר פטור מן הדמאי הלכה ד' מפרישין אותו ערום שאינו טעון ברכה מבין השמשות הדא דתנינן ספק חשיכה ספק לא חשיכה תנא רבי חלפתא בן שאול מחללין דמאי במרחץ שאינו טעון ברכה הא ודאי טעון ברכה רבי מנא בעי קומי רבי יודן כיצד הוא מברך אם היו פירו' על פדיון מעשר שני אם היו מעות על חילול מעשר שני אם הקדים משני לראשון אין בכך כלום בשעבר הא בתחילה לא רבי בא בריה דר' חייא בר ווא רבי חייא בשם ר' יוחנן מותר להקדים שני לראשון בדמאי רבי יעקב בר אחא בר אידי בשם רבי יהושע בן לוי לא יעשה ואם עשה מה שעשה עשוי מהו ליקבע שני במקום ראשון רבי יוסי בן שאול אייתי ליה אריסיה פירי אמר ליה צא וקבע שני חזר ואמר ליה צא וקבע ראשון וחש לומ' שמא קבע שני במקו' ראשון הדא אמרה שמותר ליקבע שני במקו' ראשון עולא בר ישמעאל בשם רבי יוחנן פוטר הוא אדם את טבלו בסאה אחת של טבל כיצד הוא עושה מביא סאה אחת של טבל ועושה אותה שני ופודה אותה וחוזר ועושה אותה תרומת מעשר למקום אחר נחת עולא לתמן ואמרה בשם רבי יוחנן וחברון עלוי התיב רב ששת והא מתניתא פליגא היו לפניו שתי כלכלות של טבל ותני עלה נוטל מן השנייה שני תאינים ושני עישורין ועישורו של עישור ויטול שתי תאנים ויעשה אותן שני ויפדם ויחזור ויעשם תרומת מעשר למקום אחר אמר ר' מנא ואין שני שבראשונה טבול לראשון שבשנייה א"ר חנניה תמן כדי שהוא טובל לראשון ולשני ברם הכא שני שניתקן מחמת ראשון את חוזר ועושה אותו ראשון שמן שהגירדי סך באצבעותיו חייב בדמאי מה שהסורק נותן בצמר פטור מן הדמאי מה בין זה לזה זה על גב גופו בטל וזה על גב צמר הוא בטל הדרן עלך הקלין
Hebrew text: Venice Edition (1523), Public Domain.