א המזמין את חבירו שיאכל אצלו והוא אינו מאמינו על המעשרות אומר מערב שבת מה שאני עתיד להפריש למחר הרי הוא מעשר ושאר מעשר סמוך לו זה שעשיתי מעשר עשוי תרומ' מעש' עליו ומעשר ב' בצפונו ובדרומו ומחולל על המעות אמר רבי יוחנן מתניתא בדמאי הא בודאי לא מתני' אמר אפילו בודאי זו תנינן תמן היו לו תאנים של טבל בתוך ביתו והוא בבית המדרש או בשדה אין תימר בדמאי אנן קיימין לית יכיל דתנינן הא דמאי מה אמר רבי יוחנן בדמאי לא בודאי לא אמר אלא מתניתא בדמאי מה בין דמאי ומה בין ודאי דמאי אדם מתנה על דבר שאינו ברשותו ודאי אין אדם מתנה אלא על דבר שהוא ברשותו רבי ינאי הוה ליה תנאי ודאי שאל לרבי חייא רובה מהו מתקנ' בשובתא אמר ליה למען תלמד ליראה את ה' אלהיך כל הימים ואפילו בשבת מהו דחמת מיקל בלשי תלוי בי אמר ליה עתיד את להנהיג שררה על ישראל ר' הושעיא היה לו תנאי ודאי חדא איתא בשלה ירק אנשיית מתקנתה אתת לגבי רבי הושעיה ושלח לזבדי בן לוי דיתקן לילא רבי בא בר ממל בעי ולא הוה זבדי בר לוי צריך מיזכיא לרבי הושעיא בירקא רבי זעירא בעי מה נן קיימין אי בשיש לו תנאי עליו ועל אחרים אינו צריך לזכותו בירק ואם בשאין לו תנאי לא עליו ולא על אחרים צריך לזכותו בירק רבי יעקב בר זבדי בשם רבי אבהו איתתבת ולא זכי זבדי בן לוי לרבי הושעיא בירקא אמר רבי ינאי צריך שיהא זכור תנייו שמעון בר ווא בשם רבי יוחנן וצריך להחליט בשפתיו רבי ירמיה בעא קומי רבי זעירא ולא נמצא כמתקן בשבת אמר ליה אדהי תנא רבי ירמיה בעא קומי רבי זעירא ואינו אסור מפני אובדן אוכלים אמר ליה מפררי כל שהוא ואוכל רבי ירמיה בעא קומי רבי זעירא ואינו אסור משום גזל אמר ליה רוצה הוא שיהא לו נחת רוח מיליהון דרבנין פליגין דאמר רבי שמואל בר רב יצחק ר' ורבי יוסי בי ר' יהודה נתארחו אצל בעל הבית אחד אזל לישנא בישא אמר ליה הב דעתך דאינון מחשדונך יתיב ליה מעייני לון והוון עבדין נפשין מזרקין אילין לאילין ומתקנין ואינו רוצה הנחת רוח רוצה הוא אלא דלא בעי דחשדוניה תני רבי יודה אוסר מה טעמא דרבי יודה ויש אדם מתנה על דבר שאינו ברשותו מודה רבי יודה שהוא הולך ולוקח ממקו' שלקח זה ומעשרן ויש אדם מפריש על דבר שאינו שלו רבי אבהו בשם רבי יוחנן עשו אותו כמוכר פירות טבולין לחבירו כהדא דתני המוכר פירו' טבולי' לחבירו הרי זה רץ אחריו ומתקנו לא מצאו אם ידוע שהפירו' קיימין מעשר עליהן ואם לאו אינו צריך לעשר עליהן ספק קיימין ספק אין קיימין מעשר עליהן וקורא שם למעשרותיהם
ב מזגו לו את הכוס אומר מה שאני עתיד לשייר בשולי הכוס הרי הוא מעש' ושאר מעש' סמוך לו זה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו ומעשר שני בפיו ומחולל על המעות הלכה ב' כיני מתניתא לעניין מזיגת הכוס מה נן קיימין אם באומר מכבר משקה מעורב הוא ואם באומר לכשישתה למפרעו טבל שתה אלא כי נן קיימין באומ' מכבר לכשאשתה ולא נמצא מטלטל תרומה טמאה בשבת א"ר לעזר משייר כל שהוא חולין כההיא דתנינן תמן מטלטלין תרומה טהורה עם הטמאה עם החולין ולא דמיין תמן טמאה לצורך טהורה ברם הכא חולין לצורך טמאה אמ' רבי יוסי בי ר' בון עם יציאתו מן הכוס קדיש תמן תנינן הלוקח יין מבין הכותים תני רבי יוסי ורבי שמעון אוסרין שמא תיבקע הנוד ונמצא זה שותה טבלים למפרע והדא מתניתא לא כרבי יוסי ור' שמעון היא אמר רבי יעקב בר אידי הכל מודין על הכוס שהוא על אתר
ג פועל שאינו מאמין לבעל הבית נוטל גרוגרת אחת ואומר זו ותשע הבאות אחריה עשויות מעשר על תשעים שאני אוכל וזו עשויה תרומת מעשר עליהן ומעשר שני באחרונות ומחולל על המעות ד' וחוסך גרוגרת אחת רבן שמעון בן גמליאל או' לא יחסוך מפני שהו' ממעט את מלאכתו של בעל הבית ורבי יוסי אומר לא יחסוך מפני שהוא תנאי בית דין הלכה ג' רבי לעזר בשם רבי הושעיה עשו אותו שאינו מאמין לבעל הבית פשיטא הדא מילת' נשרפו הפירו' התרומה בטיבולה נשרפה התרומ' לכשיאכלו הפירות קדשה התרומה למפרע מהו חשד מן מיכלה הוא מפיק תרומת מעשר תני לא יחרוש אדם בפרתו בלילה וישכירנה ביום לא יעשה בתוך שלו בלילה וישכיר עצמו ביום לא ירעיב עצמו ולא יסגף עצמו מפני שהו' ממעט במלאכתו של בעל הבית ר' יוחנן אזל לחד אתר אשכח ספרא אייניס אמר להו מהו כן אמרו ליה ציים אמר ליה אסיר לך ומה אם מלאכתו של בשר ודם את אמר אסור מלאכתו של הקב"ה לא כל שכן רב חייא בר אשי בשם רב תניי ב"ד שתהא תרומת מעש' משל פועל ומעשר שני משל בעל הבית
ד הלוקח יין מבין הכותים אומר שני לוגין שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה ועשרה מעשר ותשעה מעשר שני ומיחל ושותה הלכה ה' תני רבי יוסי ורבי שמעון אוסרין שמא תיבקע הנוד ונמצא שותה טבלים למפרעו לא כטעמיה דהדין טעמיה דהדין טעמא דרבי יוסי שמא יסייע טעמא דרבי שמעון שמא ישכח וישתה את השאר כהדה דתני מעשר שני שבחפץ זה מחולל על סלע שבכיס זה חילל ר' יוסי אומ' לא חילל מאי טעמא דרבי יוסי שאם אמר על הסלע הישנה ועל הדינר הישן שחילל מודים חכמי' לר' יוסי שאם אמ' על הסלע שאטול מיד בני ועל הדינר שאטול מיד בני שלא חילל שלא היו בידו באותה שעה תמן תנינן המניח פירות להיו' מפריש עליהן מעשר שני והדא מתני' דלא כר' יוסי וכרבי שמעון א"ר זעירא תמן למפרעו נתקלקלו ברם הכא מאובדן והילך נתקלקלו תמן תנינן פרוטה של הקדש שנפלה לתוך הכיס או שאמ' פרוטה בכיס הזה הקדש תנה על הראשונ' מעל בספק ועל השנייה מעל בודאי דברי ר' עקיבה וחכמים אומרי' על כולן מעל בספק ועל האחרונה מעל בודאי אמר רבי יודן אבוי דרבי מתניא הדא דתימר כשהיו עשר אבל אם היו שתים על הראשונה מעל בספק ועל השנייה מעל בודאי ר' שמעון בן לקיש בעא קומי רבי יוחנן מה בין האומר בכיס מה בין האומר מן הכיס רבי שמעון בן לקיש אמר אפילו הוציא את כל הכיס לא ימעול כמה דתימר למפרעו טבל שתה ואמר אוף הכא למפרעו חולין הוציא אלא כאן תלוי בהפרשה אמר רבי יונה כאן וכאן תלוי בהפרשה נעשה כאומר אל יצא הכיס הזה ידי פרוטה הקדש מחלפה שיטתיה דר' שמעון בן לקיש תמן הוא אמ' מועלין בפרוטה לפי חשבון שלשת לוגין והכא הוא אמר הכין מן דאצרכת ליה חזר ופשטה אמר רבי יצחק בר אלעזר אדם עומד מערב שבת ואומר הרי זו תרומה למחר ואין אדם עומד ואומר הרי זו תרומה למחר אמר רבי יוסי בי ר' בון אין אדם עומד מערב שבת ואומר הרי זו תרומה למחר מתני' פליג' על ר' יוסי בי ר' בון לגין שהו' טבול יום ומילאהו מן החבית מעש' טבל אם אמ' הרי זו תרומת מעשר מחלל אמ' הרי זו תרומה מחלל אם אמ' הרי זה עירוב לא אמר כלום פתר לה לשעבר והתני ר' חייא אמר אית לך מימר לשעבר וחזר בה
ה היו לו תאנים של טבל בתוך ביתו והוא בבית המדרש או בשדה אומר שני תאנים שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה ועשרה מעשר ותשעה מעשר שני ז' היו דמאי אומר מה שאני עתיד להפריש למחר הרי הוא מעשר ושאר מעשר סמוך לו זה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו ומעש' שני בצפונו ובדרומו ומחול על המעות מיי כדון מכבר לכשאפרישנה הגע עצמך שהיתה תרומ' טהורה מכבר לכשאוכלנה הגע עצמך שהיתה תרומה טמאה מכבר לכשאניחנה בזוית תני מטלטלה אחד תרומה טהורה ואחד תרומה טמאה אמר רבי זעירא הדא אמרה טבל שיש עליו תניי מותר לטלטלו בשבת כיצד הוא עושה נותן עיניו במקצתו ואוכל את השאר
ו היו לפניו שתי כלכלות של טבל ואמר מעשרו' של זו בזו ושל זו בזו הראשונה מעושרת מעשרותיהם מעשרות כלכלה שחבירתה קרא לה שם הלכה ו' ותני עלה נוטל מן השנייה שתי תאנים ושתי עישורין ועישורו של עישור שמואל אמ' לא מצי תניתה אין יסב חדא לעשר צרי' מיסב חדא למאת אין יסב חדא למאת צריך מיסב חדא לאלף אין יסיב חדא לאלף צריך מיסב חדא לעשרה אלפין א"ר בר חנינה על הראשונה עובר בעשה ועל השנייה בעשה ולא תעשה על הראשונה עובר בעשה שקבע שני שמות כאחת ועל השנייה בעש' ולא תעשה שקבעו שני שמות כאחת ושהקדי' שני שבראשונה לראשון שבשנייה א"ר לעזר דר"מ היא דר"מ אמר אין את תופס אלא ראשון ראשון בלבד תמן תנינן הרי זו תמורת עולה ותמורת שלמי' הרי זו תמורת עולה דברי ר"מ א"ר יוסי הוינן סברין מימר מה פליגין רבי מאיר ורבנין לאחר כדי דיבור אבל בתוך כדי דיבור לא מן מה דאמר רבי לעזר רבי מאיר היא הדא אמרה אפילו בתוך כדי דיבור אינו חוזר בו די מתניתא מעשרותיהן מעשרות כלכלה וחבירתה קרא שם מפני שקבע שני שמות כאחת הא זה אחר זה אין את תופש אלא ראשון ראשון בלבד אמ' רבי אבונא מודין חכמים לרבי מאיר באומר תרומה זו תחת שני חייב בהמה זו תחת זבחים שני חייב מפני שקבע שני שמות כאחת הא זה אחר זה אין את תופש אלא ראשון ראשון בלבד לא כן אמר ר' שמואל בר רב יצחק בשם רב הונא אמר זו תמורת עולה חוזר בו אפילו בתוך כדי דיבור כאן במתכוין לפחות כאן במתכוין להוסיף אמר הרי זו תרומה אפילו בתוך כדי דיבור אינו חוזר בו אדם נשאל על הקדישו ואין אדם נשאל על תרומתו כיצד הוא עושה נוטל עשרים תאנים מאי זו מהן שירצה וכל עשר דיסב אית בהון תרומת מעשר עד כדון בשוות היה בזו מאה ובזו מאתים אם לשם מאה הוא נוטל אחת עשרה אם לשם מאתים הוא נוטל ששים תאנים בזו מאה ובזו אלף אם לשם מאה הוא נוטל נוטל חמש עשרה אם לשם אלף הוא נוטל אפילו הוא נוטל את כולה אינו משלים מי שיש לו כלכלה והוא מבקש לעשר' נוטל שני תישועין ותישוע של תישוע שהן עשר מעשר ותשע מעשר שני ויאמר תשע עשרה אמר רבי זעירא דברי חכמי' וחידותם הרוצה להכניס מאה תאנים מתוקנו' לתוך ביתו הרי זה נוטל על כל תאינה ותאינה שני תישועין ותישוע של תישוע שהן עשרים ושלש תאינה ארבעה אמר תישועו של תישוע
ז מאה טבל מאה חולין נוטל מאה ואחת מאה טבל מאה מעשר נוטל מאה ואחת מאה חולין מתוקנין מאה מעשר נוטל מאה ועשר י' מאה טבל ותשעים מעשר תשעים טבל ושמונים מעשר לא הפסיד כלום זה הכלל כל זמן שהטבל מרובה לא הפסיד כלום הלכה ח' רבי שמעון בן לקיש אמר צריך להתנות ולומר אם טבל עלה בידי הוא מעשר ואם מעשר עלה בידי הרי הוא עשוי תרומת מעשר אמר רבי יונה צריך לכפול תנייו ולומר ואם לאו לא עשיתי כלום רבי יוחנן אמר אינו צריך לכפול תנייו דין כדעתיה ודין כדעתיה ואיתפלגון שני כריים ואחד מהן רבי יוחנן אמר קדשו מדומעין ורבי שמעון בן לקיש אמר לא קדשו אמ' רבי מזו חולקין על רבי לעזר בן ערך דתני מעשר טבל שנתערב בחולין אם יש לו פרנסה ממקום אחר מוציאו לפי חשבון ואם לאו רבי לעזר בן ערך אומר יקרא שם לתרומת מעשר שבו ויעלם באחד ומאה אמר רבי בא בר ממל תיפתר בדברים שאין להן עלייה רבי הלל בן פזי בעי ויפצע אמר רבי יונה מותר לפצע לא כן תנינן נתפצעו האגוזי' בשעבר הא בתחילה לא אמר רבי יונה כיני מתניתא כל זמן שהטבל מרובה על המעשר מעשר לא הפסיד כלום רבי לוינטי בשם רבי יונה כל טבל דאנן קיימינן הכא טבל לראשון ולשני רבי אבהו אמר איתפלגון רבי ורבי דוסתי בי רבי ינאי חד אמר עושה אותו שני למקום אחר וחרנה אמר עושה כולו שני למקום אחר ומפריש עליו ראשון למקום אחר מה נן קיימין מאה טבל ותשעים מעשר נוטל תשעים ושתים חסר עישור אחד מאה טבל ושמונים מעשר נוטל שמונים ושלש חסר שני עשרוני' מיכן והילך לפי חשבון
ח י"א מי שהיו לו עשרה שורות של עשר כדי יין ואמר שורה החיצונה אחת מעשר ואינו ידוע אי זו היא נוטל שתי חביות לוכסן חצי שורה החיצונה אחת מעשר ואין ידוע אי זו היא נוטל ארבע חביות מארבע זויות שורה אחת מעש' ואין ידוע אי זו היא נוטל שורה אחת לוכסן חצי שורה אחת מעשר ואין ידוע אי זו היא נוטל שתי שורות לוכסן חבית אחת מעשר ואין ידוע אי זו היא נוטל מכל חבית וחבית הלכה י' ויטול שתים רבי כהן בשם רבנין דקיסרין בשהפריש חציין ממקום אחר תני היו לפניו שתי חביות אחת של מעשר טבל טהור ואחת של מעשר טבל טמא הרי זה מביא שני לגינין ונוטל מזו כדי תרומת מעשר משתיהן ומזו כדי תרומת מעשר משתיהן וחוזר ומגביה את הלגין ואומר אם זהו טהור הרי הוא עשיתיו תרומת מעשר ואם לאו לא עשיתי כלום וחוזר ועושה כן בשני וטובל ושותה דברי ר' ר' לעזר בי רבי שמעון אומר אינו נוטל אלא בסוף מה טעמא דרבי אני אומר שמא שתה משקין טמאין תחילה ומה טעמא דרבי לעזר בי רבי שמעון אני אומר שמא שתה משקין טמאין בסוף הכל מודין בשותה משקין טמאין שהוא אסור לוכל אפילו ספק תרומה ספק משקין כל עמא מודיי שהוא מותר לוכל אפי' תרומה ודאי אלא כא אנן קיימין כהדא מתניתא מה טעמא דרבי אלעזר בר שמעון מאחר שעל ידי זה ועל ידי זה נתבררה הטומאה טעון טבילה מה טעמא דרבי שלא יבוא לידי רביעית למה טעמא דרבי לעזר בי רבי שמעון בשותה פחות מרביעית ולית ליה לרבי לעזר בי רבי שמעון שלא יבוא לידי רביעית אמר רבי יוסי בי רבי בון אין לך אלא כהדין פיתרא קדמיא דר' חשש שמא שתה משקין טמאין בתחילה ור' לעזר בי רבי שמעון חשש שמא שתה משקין טמאין בסוף הדרן עלך המזמין את חבירו וסליקא לה מסכת דמאי
Hebrew text: Venice Edition (1523), Public Domain.