א שלש ארצו' לשביעית כל שהחזיקו עולי בבל מן גזיב ועד ארץ ישראל לא נאכל ולא נעבוד כל שהחזיקו עולי מצרים מגזיב ועד הנהר ועד אמנה נאכל אבל לא נעבד מן הנהר ומאמנה ולפנים נאכל ונעבד כתיב אלה החוקים והמשפטים אשר תשמרון לעשות בארץ בארץ אתם חייבין לעשות ואי אתם חייבים לעשות בחוצה לארץ אדיין אנו אומרים מצות שהן תלויות בארץ אינן נוהגות אלא בארץ יכול אפילו מצות שאינן תלויות בארץ לא יהו נוהגות אלא בארץ ת"ל השמרו לכם פן יפתה לבבכם וחרה אף ה' בכם וגו' ושמתם את דברי אלה על לבבכם וגו' אפילו גולים ושמתם את דברי אלה על לבבכם ועל נפשכם מה אית לך כגון תפילין ותלמוד תורה מה תפילין ותלמוד תורה שאינן תלויין בארץ נוהגין בין בארץ בין בחוצה לארץ אף כל דבר שאינו תלוי בארץ יהא נוהג בארץ ובחוצ' לארץ מעתה משגלו יהו פטורין כתיב ויעשו כל הקהל הבאים מהשבי סוכות וישבו בסוכות כי לא עשו מימי יהושע בן נון ולמה יהושע ר' הילל בריה דשמואל בר נחמן פגם הכתוב כבוד צדיק בקבר מפני כבוד צדיק בשעתו הקיש ביאתן בימי עזרא לביאתן בימי יהושע מה ביאתן בימי יהושע פטורין היו ונתחייבו אף ביאתן בימי עזרא פטורין היו ונתחייבו ממה נתחייבו רבי יוסי בר חנינה אמר מדבר תורה נתחייבו הדא הוא דכתיב והביאך ה' אלהיך אל הארץ אשר ירשו אבתיך וירשתה הקיש ירושתך לירושת אבותיך מה ירושת אבותיך מדבר תורה אף ירושתך מדבר תורה והטיבך והרבך מאבותיך אבותיך פטורין היו ונתחייבו ואתם פטורין הייתם ונתחייבתם אבותיך לא היה עליהם עול מלכות ואתם אף על פי שיש עליכם עול מלכו' אבותיכם לא נתחייבו אלא לאחר ארבע עשרה שנה שבע שכיבשו ושבע שחילקו אבל אתם כיון שנכנסתם נתחייבת' אבותיך לא נתחייבו עד שעה שקנו כולה אבל אתם ראשון ראשון קונה ומתחייב אמר רבי לעזר מאיליהן קיבלה עליהן את המעשרות מה טעם ובכל זאת אנחנו כורתים אמנה וכותבים ועל החתום שרינו לויינו וכהנינו מה מקיים רבי לעזר ואת בכורות בקרינו וצאנינו מכיון שקיבלו עליהם דברים שלא היו חייבין עליהן אפילו דברים שהיו חייבין עליהן העלה עליהן כאילו מאיליהן קיבלו עליהן מה מקיים רבי יוסי בר חנינא ובכל זאת מכיון שקיבלו עליהן בסבר פנים יפות העלה עליהן הכתוב כאילו מאיליהן קיבלו עליהן מה מקיים רבי לעזר מאבתיך פתר לה לעתיד לבוא דאמר ר' חלבו שמעון בר בא בשם רבי יוחנן אבותיך ירשו ארץ של שבעת עממים ואתם עתידין לירש ארץ של עשר עממים תלתי חורנייתא אילין אינון את הקיני ואת הקניזי ואת הקדמוני רבי יודה אמר ערבייא שלמייא נבטייא רבי שמעון אומר אסיא ואספמיא ודמשק רבי ליעזר בן יעקב אומר אסייא וקרתיגני ותורקי רבי אומר אדום ומואב וראשית בני עמון מאבותיך אבותיך אף על פי שנגאלו חזרו ונשתעבדו אבל אתם משאתם נגאלין עוד אין אתם משתעבדין מה טעם שאלו נא וראו אם יולד זכר כשם שאין הזכר יולד כך אתם משאתם נגאלין עוד אין אתם משתעבדין המהלך מעכו לאכזיב מימינו למזרח הדרך טהורה משום ארץ העמים וחייבת במעשרות ובשביעית עד שתיוודע לך שהיא פטורה משמאלו למערב הדרך טמיאה משום ארץ העמים ופטורה מן המעשרות ומן השביעית עד שתיוודע לך שהיא חייבת עד שהוא מגיע לאכזיב רבי ישמעאל בי רבי יוסי אמר משום אביו עד לכלבו עכו עצמה מה היא רבי אחא בר יעקב בשם רבי אימי מן תרין עובדוי דרבי אנן ילפין עכו יש בה ארץ ישראל ויש בה חוצה לארץ ר' הוה בעכו חמתון אכלון פיתא נקייה אמר לון מה אתון לתין אמרו ליה תלמיד אחד בא לכאן והורה לנו על מי ביצים שאין מכשירין סברין מימר ואנן שלקין ביעין ולתין במיהן סברין מימר מי שלק של ביצים ולא אמר אלא מי ביצים עצמן אמר ר' יעקב בר אידי מאותה שעה גזרו שלא יהא תלמיד מורה הורייה ר' חייה בשם רבי הונא תלמיד שהורה אפילו כהלכה אין הוראתו הורייה תני תלמיד שהורה הלכה לפני רבו חייב מית' תני בשם רבי ליעזר לא מתו נדב ואביהוא אלא שהורו בפני משה רבן מעשה בתלמיד אחד שהור' לפני ר' ליעז' רבו אמ' לאימא שלום אשתו אינו יוצא שבתו ולא יצא שבתו עד שמת אמרו לו תלמידיו רבי נביא אתה אמר להן לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי אלא כך אני מקובל שכל תלמי' המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה תני אסור לתלמיד להורות הלכה בפני רבו עד שיהא רחוק ממנו שנים עשר מיל כמחנה ישראל ומה טעם ויחנו על הירדן מבית הישימות עד אבל השיטים וכמה הן שנים עשר מיל כהדא רבי תנחום בר חייה הוה בחפר והוון שאלין ליה והוא מורה שאלין ליה והוא מורה אמרין ליה ולא כן אילפן רבי שאסור לתלמיד להורות הלכה לפני רבו עד שיהא רחוק ממנו שנים עשר מיל במחנה ישראל והא ר' מנא רבך יתיב בציפורין אמר לון ייתי דלא ידעית מן ההיא שעתא לא אורי רבי הוה בעכו חמא חד בר נש סלק מן כיפתא ולעיל אמר ליה לית את בריה דפלן כהנא לא הוה אבוך כהן אמר ליה עיניו של אבא היו גבוהות ונשא אשה שאינה הוגנת לו וחילל את אותו האיש תחומי ארץ ישראל כל שהחזיקו עולי בבל פרשת חומת מגדל שיד ושינ' דרור ושורא דעכו וקציריא דגלילא וכברתה ובית זניתה וקובעיא ומילתה דכיר ובוריי רבתא תפניס וסנפתה ומחרתא דייתיר וממציא דאבהתא וראש מי געתון וגעתון עצמה מי ספר ומרחשת ומגדל חרוב ואולם רבתא ונוקבתא דעיון ותוקרת ברכה רבא ובר סנגדא ותרנגולא עילאה דלמעלה מן קיסרין וטרכונא דמתחם לבוצרה ומלח דזרכאיי ונמרין ובית סכל וקנת ורפיח דחגרא ודרך הגדולה ההולכת למדבר חשבון ויבקא ונחלא דזרך ויגר שהדותא ורקם דגועה וגניא דאשקלון אשקלון עצמה רבי יעקב בר אחא בשם רבי זעירא מן מה דתני גנייה דאשקלון הדא אמרה אשקלון כלחוץ רבי סימון בשם חילפיי דבי רבי ישמעאל בי רבי יוסי ובן הקפר נמנו על אויר אשקלון וטיהרוהו מפי רבי פינחס בן יאיר שאמ' יורדי' היינו לסידקי של אשקלון ולוקחי' חטין ועולין לעירינו וטובלין ואוכלין בתרומתינו למחר נמנו עליה לפוטרה מן המעשרות משך רבי ישמעאל בי רבי יוסי את ידיו שהיה מסתמך על בן הקפר אמ' לו בני למה לא אמרת לי מפני מה משכת את ידיך ממנו הייתי או' לך אתמול אני הוא שטימאתי אני הוא שטיהרתי ועכשיו אני אומר שמא נתכבשה מדבר תורה והיאך אני פוטרה מדבר תורה אימתי היא טמיאה משו' ארץ העמים א"ר סימון משתשהא הגזירה ארבעים יום אמר רבי ירמיה ולא בטעות אנו מחזיקים אלא מיד היא טמיאה משום ארץ העמים אמר רבי מנא לא כן אמר רבי יעקב בר אחא בשם רבי זעירא מן מה דתני גנייה דאשקלון הדא אמרה אשקלון כלחוץ וכי צור אינו אסור לילך לשם והקונה שם אינו מתחייב דלא תיסבור מימר אוף הכא כן לפיכך נמנו עליה לפוטרה מן המעשרות רבי סימון ורבי אבהו הוון יתיבין אמר הא כתיב וילכד יהודה את עזה ואת גבולה ליתי עזה את אשקלון את גבולה ליתי אשקלון מעתה ההן נחל מצרים ליתי נחל מצרים אמר רבי יהושע בן לוי כתיב ויברח יפתח מפני אחיו וישב בארץ טוב זו סוסיתא ולמה נקרא שמה טוב שיפטור מן המעשרות רבי אימי בעי ולא מבעלי סיסין הן סבר רבי אימי כמי שנתכבשו דאמר רבי שמואל בר נחמן שלש פרסטיגיות שילח יהושע לארץ ישראל עד שלא יכנסו לארץ מי שהוא רוצה להפנות יפנה להשלים ישלי' לעשות מלחמה יעשה גרגשי פינה והאמי' לו להקב"ה והלך לו לאפריקי עד בואי ולקחתי אתכם אל ארץ כארצכם זו אפריקי גבעונים השלימו וכי השלימו יושבי גבעון את ישראל שלשים ואחד מלך עשו מלחמה ונפלו מפני מה לא גזרו על אותה הרוח שבגרריקו רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי מפני שניויה רע עד היכן רבי חנין בשם רבי שמואל בר רב יצחק עד נחל מצרים והרי עזה ניויה יפה פישפשה אמר קומי רבי יוסי שאלית לרבי אחא ושרא רבי זעירא אזל לחמתא דפחל והוה חמי גרמיה יהיב לבר מן מדיקליא דבבל שלח שאל לרבי חייא בר ווא לתרין בנוי דרבי אביתר דדמא אמרין ליה נהיגין כהנייא מטיי עד תמן כהנייא שאלון לרבי יוחנן ההן חוטא דנוה אמר לון רבי יוחנן בשם רבי חוניא דברת חוורן נהגין כהניא מטיי עד דריי וההן חוטא דבוצרייה עד דפרדיסא אמר רבי אבהו יש עיירות של כותים שנהגו בהן היתר מימי הושע בן נון והן מותרות רבי יוסי בעי מעתה לא יחושו כהנים על חלתן ואנן חמיי רבנין חששין אמר רבי יודה בן פזי לא בגין מילתא דאת אמרת אלא בגין דלא חלטתון מלכותא בידא רבי יסא שמע דאתת אימיה לבוצרה שאל לרבי יוחנן מהו לצאת אמר ליה אם מפני סכנת דרכים צא אם משום כבוד אמך איני יודע אמר רבי שמואל בר רב יצחק עוד היא צריכה לר' יוחנן אטרח עלוי ואמר גמרתה לצאת תבוא בשלום שמע רבי לעזר ומר אין רשו' גדולה מזו רבי שמעון בן לקיש שאל לרבי חנינה הקונה בעמון ומואב מהו אמר ליה אני לא שמעתיה מר' חייה הגדול אלא מפרשת אשקלון ולחוץ וקשיא דהוא שאל ליה הדא ומר ליה הדא אלא בגין דלית רבי חנינה אמר מילה דלא שמע מן יומוי ובגין דלא מפיקתיה ריקן בגין כן שאל ליה חדא ומגיב ליה חדא ר' שמעון בן לקיש אזל לבוצרה אתון לגביה א"ל חמי לן בר נש דריש דיין ספר חזן עביד כל צורכינן חמא חד בבליי אמר ליה חמית לך חד אתר טב אתא לגבי רבי יוחנן אמר ליה מן בבל לבבל אמר יעקב בר אבא מן מה דאמר רבי יוחנן מן בבל לבבל הדא אמרה הקונה שם אינו מתחייב וכי צור אינו אסור לילך לשם והקונה שם אינו מתחייב אשכח תני סימן לעמון ומואב ולארץ מצרי' שתי ארצות אחת נאכלת ונעבדת ואחת נאכלת ולא נעבדת סבר רבי יוחנן מימר את בצר במדבר שאל לרבי שמעון בן לקיש בצר בוצרה רבי יצחק בר נחמן ורבי שמעון בן לקיש שאל לרבי חנינה הקונה מעמון ומואב מהו אמר ליה קשיתה קומי רבי יסא לית עמון ומואב דמשה אמר רבי מנא קשיתה קומי רבי חגיי לית עמון ומואב דמשה לית עמון ומואב דרבי לעזר בן עזריה אמר רבי יוסי בי רבי בון כתיב כי חשבון עיר סיחון מלך האמורי היא צריכה לרבי שמעון טהרה מיד סיחון ועוג אי לא טהרה אין תימר טהרה חייבת אין תימר שלא טהרה פטורה אמר רבי תנחומא החל רש לרשת את ארצו עשיתי את ארצו חולין לפניך רבי חונא בעי מישרי ההן יבלונה אתא לגבי רבי מנא אמר ליה הא לך חתום ולא קבילי עילוויי מי חתום למחר קם עימיה רבי חייא בר מדיא אמר ליה יאות עבדת דלא חתמת דרבי יונה אבוך הוה אמר אנטונינוס יהבה לרבי תרין אלפין דשנין באריסו לפיכך נאכל אבל לא נעבד בסורא ופטור מן המעשרות מפני שהיא כשדות גוים רב הונא אמ' כיני מתניתא מגזיב ועד הנהר מגזיב ועד אמנה תני אי זו היא הארץ ואי זו היא חוץ לארץ כל ששופע מטורי אמנה ולפנים ארץ ישראל מטורי אמנה ולחוץ חוץ לארץ הניסים שבים את רואה אותן כאילו חוט מתוח מטורי אמנה עד נחל מצרים מהחוט ולפנים ארץ ישר' מהחוט ולחוץ חוץ לארץ רבי יודה אמר כל שהוא כנגד ארץ ישראל הרי הוא כארץ ישראל שנאמר וגבול ים והיה לכם הים הגדול וגבול שבצדדין מהן את רואה אותן כאילו חוט מתוח מקפלריא ועד אוקיינוס מחוט ולפנים ארץ ישראל מהחוט ולחוץ חוץ לארץ אמר רבי יוסטא בר שונם לכשיגיעו הגליות לטורי אמנה הן עתידות לומר שירה מה טעם תשורי מראש אמנה
ב עושין בתלוש בסוריא אבל לא במחובר דשים וזורים ודורכים ומעמרין אבל לא קוצרים ולא בוצרין ולא מוסקין כלל אמר רבי עקיבה כל שכיוצא בו מותר בארץ עושין אותו בסוריא הלכה ב' עושין בתלוש בסוריא כו' אמר רבי אבהו שלא יהו הולכין הולכין ומשתקעין שם בתלוש למה הוא מותר מן גו דו חמי רווחא קריב לא נפיק רבי יוסי בי רבי בון בעא קומי רבי מנא מהו לטחון עם הגוי בארץ אמר ליה מתניתא אמר שהוא אסור דתנינן עושין בתלוש בסוריא אבל לא במחובר הא בארץ אפילו בתלוש יהא אסור מקום שהוא נאכל ולא נעבד מהו להשכיר בהמתו שם רבי לוי צנבריא שאל לרבי יצחק ולרבי אימי ואסרון רבי הושעיה יהב לעממיא פריטין לא משום דהוא אסור אלא שלא לייחד בהמתו עם הגוי ומה נן קיימין אם בפירות ששית שנכנסו לשביעית אפילו בארץ מותר אם בפירות שביעית שיצאו למוצאי שביעית לחרוש מותר ולקצור אסור אלא כי נן קיימין בפירות שביעית בשביעית רבי חונא אזל לצור ואסר לון הדא אשקייתה שמע רבי יוסי ואמר ויאות והדא לא במחובר היא והא תנינן משקין בית השלחין במועד ובשביעית אמר רבי יודן לזרעים שבו רבי מנא בעי מעתה יהא מותר לחרוש להן
ג בצלים שירדו עליהן גשמים וצימחו אם היו העלין שלהן שחורים אסורין הוריקו הרי אילו מותרין רבי חנינה בן אנטיגנס אומ' אם אינן יכולין להיתלש בעלין שלהן אסורין כנג' כן מוצאי שביעית מותרין הלכה ג' כיני מתניתא שחורין אסורין וירוקין מותרין רבי יוסי בשם רבי יוחנן בצל שעקרו ושתלו מכיון שהשחיר מתעשר לפי כולו רבי חיה בשם רבי יוחנן בצל שעקרו ושתלו מכיון שהשריש מתעשר לפי כולו ולא שנייא בין שעקרו בשביעית ושתלו למוצאי שביעית בין שעקרו בשביעית ר' זעירא אמ' מכיון שרבה עליו החדש מותר רבי לא רבי אימי תרויהון אמרי אסור מתניתין פליגא על רבי לא ועל רבי אימי דתני זה הכלל שהיה רבי שמעון אומר משום רבי יהושע כל דבר שיש לו מתירין כגון טבל ומעשר שני והקדש וחדש לא נתנו להן חכמים שיעור אלא מין במינו בכל שהוא ושאינו במינו בנותן טעם וכל דבר שאין לו מתירין כגון תרומה וחלה וערלה וכלאים נתנו להן חכמים שיעור מין במינו ושלא במינו בנותן טעם התיבון הרי שביעית הרי אין לה מתירין ולא נתנו לה חכמי' שיעור אמר להן לא אם אמרתם בשביעית שאינה אוסרת כל שהוא אלא בביעור אבל לאכילה בנותן טעם מה עבדין לה ר' הילא ורבי אימי פתרין לה בעירובין אבל בגידולין חומר הוא בגידולין דאמר רבי זעירא בשם רבי יונתן בצל של כלאי הכרם שעקרו ושתלו אפילו הוסיף כמה אסור שאין גידולי איסור מעלין את האיסור מתניתא פליגא על רבי זעירא דתנינן גידולי תרומה תרומה וגידולי גידוליהן חולין אבל טבל ומעשר ראשון וספיחי שביעית ותרומ' מעשר והמדומע והביכורין גידוליהן חולין ותני עלה במה דברים אמורי' בדבר שזרעו כלה אבל בדבר שאין זרעו כלה גידולי גידולין אסורין מה עבד לה רבי זעירא פתר לה בקדוש' שביעי' בביעור אבל לאכילה כיון שרבה עליו החדש מותר ר' אבהו על לארבל ואיתקבל גבי אבא בר בנימן אתון ושאלון ליה באילין בצלייא והורי לון הדא דרבי זעירא מכיון שרבה עליו החדש מותר חמתון סמיכין עלוי אמר לון אני לא אמרתי אלא במורכנין אמר רבי יודה בר פזי אנא ידע ראש' וסופה כד דשמע רבי לא ורבי אימי פליגין שרע מינה
ד מאימתי מותר אדם ליקח ירק במוצאי שביעית משיעשה כיוצא בו עשה הבכיר התיר האפל רבי התיר ליקח ירק מוצאי שביעית מיד ה' אין מוציאין שמן שריפה ופירות שביעית מהארץ לחוצה לארץ אמר רבי שמעתי בפירוש שמוציאין לסוריא ואין מוציאין חוצה לארץ ו' אין מביאין תרומה מחוצה לארץ לארץ אמר רבי שמעתי בפירוש שמוציאין מסוריא ואין מביאין מחוצה לארץ הלכה ד' בראשונה היה הירק אסור בספרי ארץ ישראל התקינו שיהא הירק מותר בספרי ארץ ישראל אף על פי כן היה אסור להביא ירק מחוץ לארץ לארץ התקינו שיהא מותר להביא ירק מחוץ לארץ לארץ אף על פי כן היה אסור ליקח ירק במוצאי שביעית מיד רבי התיר ליקח ירק במוצאי שביעית מיד בר מן קפלוטא מה עבדון ליה ציפראיי אלבשוניה סקא וקיטמא ואייתוניה קומי רבי אמרין ליה מה חטא דין מן כל ירקא ושרא לי לון עולא בר ישמעאל בשם רבי חנינה רבי ורבי יוסי בר יהודה נחתון לעכו ואיתקבלון גבי רבי מנא אמר להן רבי עשה לנו לפס אחד של ירק עבד ליה קופד למחר אמר ליה עשה לנו לפס אחד של ירק עבד לון תרנגולתא אמר רבי ניכר הוא זה שהוא מפתח של שמואל אמר ליה רבי יוסה בי רבי יודה אפי' מפתיח של שמואל אינו ולמה עבד כן דו תלמיד מן תלמידוי דרבי יודה דרבי יודה אמר הירק אסור בספרי ארץ ישראל כד אתא לגבה תני לה עובדא אמר ליה צריך הויתה עביד כוותין תמן תנינן מן הירק מותר בירקות השדה שהוא שם לווי ותני עלה הנודר מן הירק בשביעית אסור אף בירקות שדה תני רבי קריספא בשם רבי חנניה בן גמליאל ואמר טעמא הדא דתימר עד שלא התיר רבי להביא ירק מחוץ לארץ לארץ אבל משהתיר רבי להביא ירק מחוץ לארץ לארץ היא שביעית היא שאר שני שבוע רבי יוסי בר חנינא אומר עולשין חשובות הן לטמא טומאת אוכלין בשביעית הדא דתימר עד שלא התיר רבי אבל משהתיר היא שביעית היא שאר שני שבוע הוון בעיין מימר לא פליגין אשכח תני רבי יודה אמר עד גזיב רבי שמעון אומר עד אמנה תני פירות הארץ שיצאו חוץ לארץ מתבערין במקומן דברי ר"ש ר"ש בן אלעזר אומ' מביאן לארץ ומבערן דכתיב בארצך תהיה כל תבואתה לאכול אמר רבי יעקב בר אחא הורי רבי אימי כהן תניא קמיא לקולא אמר רבי הילא ובלבד שלא יעבירם ממקום למקום תמן תנינן אריסטון הביאו בסורי' מאיספמיא וקיבלו ממנו ויביא תרומה אמר רבי הושעיה ביכורים באחריות בעלים תרומה אינה באחריות בעלים אם אמר את כן אף הן מרדפין אחריה לשם הדרן עלך שלש ארצות
Hebrew text: Venice Edition (1523), Public Domain.