Sheviit 8 — תלמוד ירושלמי שביעית ח

א כלל גדול אמרו בשביעי' כל המיוחד לאוכל אד' אין עושין ממנו מלוגמא לאדם ואין צורך לומר בבהמה וכל שאינו מיוחד לאוכל אדם עושין ממנו מלוגמא לאדם אבל לא לבהמה וכל שאינו מיוחד לא לאוכל אדם ולא לאוכל בהמה חישב עליו אוכל אדם ואוכל בהמה נותנין עליו חומרי אדם וחומרי בהמה חישב עליו לעצים הרי הוא כעצים כגון הסיאה והאזוב והקורנית כלל גדול אמרו בשביעית כו' רבי בון בר חייה בעא קומי רבי זעירא אוכלי אדם ואוכלי בהמ' היו בפרשה מה חמית מימר אוכלי אדם אין עושין מהן מלוגמא ואוכלי בהמה עושין מהן מלוגמא אמר ליה והיתה שבת הארץ לכם לאכלה מיעוט מיעט אוכלי אדם אין עושין מהן מלוגמא ומיעט אוכלי בהמה אמ' רבי בון בר חייה כל מדרש שאת דורש ושובר מדרש ראשו' אין זה מדרש ר' יוסי לא אמר כן אלא והיתה שבת הארץ לכם לאכלה מיעט לך ולעבדך ולאמתך מיעוט אחר מיעוט לרבות אוכלי אדם שאין עושין מלוגמא ורבה אוכלי בהמה כיי דאמר רבי בון בר חייה כל מדרש שאת דורש ושובר מדרש ראשון אין זה מדרש אמר רבי מתנייה כשמיעטתה אוכלי אדם מיעטתה וכשריביתה אוכלי בהמה ריביתה אוכלי בהמה מהו לעשות מהן צבועין לאדם מה אם אוכלי אדם שאין עושין מהן מלוגמא לאדם עושין מהן צבועין לאדם אוכלי בהמה שעושין מהן מלוגמא לאדם לא כל שכן שעושין מהן צבעין לאדם מיני מלוגמיו' מהו לעשות מהן צבעים לאדם מה אם אוכלי אדם שאין עושין מהן מלוגמא לאדם עושין מהן צבעין לאד' מיני מלוגמיו' שעושין מהן מלוגמ' לאדם לא כ"ש שתעשה מהן צבעין לאדם לא צורכה דלא אוכלי אדם מהו לעשות מהן צבעין לבהמה כמה דאת אמר באוכלי אדם שאין עושין מהן מלוגמא לאדם עושין מהן צבעין לאדם ודכוותה אוכלי בהמה שאין עושין מלוגמא לבהמ' נעשה צבעין לבהמה אמר רבי יוסי מפני מה אוכלי אדם עושין מהן צבעין לאדם שכן ציבעי אדם יש להן קדושה נעשה מאוכלי בהמה צבעין לבהמה וצבעין לבהמה אין עליהן קדוש' ניחא חומרי אדם וחומרי בהמה שאסור לשולקן תני המוכר מוכר לאוכלין והלוקח לוקח לעצי' לא הכל ממנו המוכר מוכר לאוכלי' והלוקח לוקח לאוכלין וחישב עליהן לעצים לא הכל ממנו המוכר מוכר לעצים והלוקח לאוכלין וחישב עליהן לעצים מה נן קיימין אם בשנתן לו מעות ואחר כך משך דמי עצים נתן לו אם בשמשך ואחר כך נתן לו מעות דמי אוכלין נתן לו אלא כי נן קיימין בשנתן לו מעות ואחר כך משך תפלוגתא דרבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש על דעתיה דרבי יוחנן דו אמר אין המעות קונין דבר תורה דמי אוכלין נתן לו על דעתיה דרבי שמעון בן לקיש המעות קונין דבר תורה דמי עצים נתן לו המוכר מוכר לעצים והלוקח לוקח לאוכלין היה זה מעמיד וזה מעמיד ריבה כהדא אם המוכר תובע ללוקח יעשו כדברי הלוקח ואם הלוקח תובע למוכר יעשו כדברי המוכר וכא כן

ב שביעית ניתנה לאכילה ולשתייה ולסיכה לוכל דב' שדרכו לוכל ולסוך דב' שדרכו לסוך ולא יסוך יין וחומץ אבל סך את השמן וכן בתרומה ומעשר שני קל מהן שביעית שניתנה להדלקת הנר הלכה ב' כיצד לוכל דבר שדרכו לוכל אין מחייבין אותו לוכל לא פת שעיפש' ולא קנובת ירק ולא תבשיל שנתקלקל צורתו וכן הוא שביקש לוכל תרדין חיין או לכוס חיטין חיות אין שומעין לו כיצד לשתות דבר שדרכו לשתות אין מחייבין אותו לשתו' אניגרון ולא איקסגורין ולא יין ושמרים החושש בשיניו לא יהא מגמא חומץ ופולט אבל מגמא הוא ומבלע ומטבל כל צורכו ואינו חושש החושש גרונו לא יערערנו בשמן אבל נותן הוא שמן הרבה לתוך אניגורין וגומא לא יסוך יין וחומץ אבל סך הוא את השמן החושש את ראשו או שעלו בו חטטין סך שמן אבל לא יסוך יין וחומץ אין מפטמין שמן של שביעית אבל לוקח הוא שמן ערב שביעי' ואינו חושש רבי אימי סבר מימר אפילו מן החשוד אמר ליה רבי יוסי לא אמרו אלא בשאינו יודע אם חשוד אם אינו חשוד הא דבר בריא שהוא חשוד אסו' מהו לפטם יין של שביעית נישמעינה מן הדא קל מהן שביעת שניתנה להדלקת הנר הדא אמרה שהוא מותר והתני אסור אמר רבי אלעזר דרבי יהודה היא דרבי יהודה מתיר מפני שהוא משביחו קל מהן שביעית שניתנה להדלקת נר ותרומה לא נתנה להדלקת הנר תרומה טמיאה ניתנה להדלקת הנר שביעית אפילו טהורה ניתנה להדלקת הנר ר' חזקיה על מסחי יהב צלוחיתא לזו סימי אודייתא א"ל אעלליה לי לאשונא אמר ליה לית אסור אתא שאל לרבי ירמיה אמ' לי' אתא ואמר ליה למדתנו ותני כן אין סכין שמן של שביעית במרחץ אבל סך מבחוץ ונכנס ולא שמן שריפ' לא בבתי כניסיות ולא בבתי מדרשות מפני ביזיון קדשי'

ג אין מוכרין פירות שביעית לא במידה ולא במשקל ולא במניין ולא תאנים במניין ולא ירק במשקל ב"ש אומ' אף לא אגודות ובית הלל אומרי' את שדרכו לאגוד אותו בבית אוגדין אותו בשוק כגון הכרישין ונץ החלב הלכה ג' למה כדי שימכרו בזול וישקלו בליטר' וימכרו בזול אם אמ' את כן אף הוא אינו נוהג בהן בקדוש' תני פירו' חוץ לארץ שנכנסו לארץ לא יהו נמכרין לא במידה ולא במשקל ובמיניין אלא כפירו' הארץ ואם היו ניכרין מותר אמר רבי יוסי בי רבי בון אילין קורדקיא דסלקין ומזדבנין מן סוסיתא לטיבריא רבי חזקיה בשם רבי אבא בר ממל זה שהוא מודד בכפישה ונסתיימה לו שנים ושלשה פעמים אסור למוד בה א"ר הושעיה אסור מימר עבד אצבעך טבח כהן שנתמנה לו בכור מהו מקטעתה קופדין ומזבנתה גוא שוקא ר' ירמיה סבר מימר שרי מן הדא את שדרכו ליאגד בבית אוגדין אותו בשוק אמר רבי מנא כל גרמא היא אמרה דהוא אסור שלא יהא כעושה סחורה בגופו

ד האומר לפועל הילך איסור זה ולקט לי ירק היום שכרו מותר לקט לי בו ירק היום שכרו אסור לקח מן הנחתום ככר בפונדיון כשאלקוט ירקות שדה אביא לך מותר לקח ממנו סתם לא ישלם מדמי שביעית שאין פורעין חוב מדמי שביעית הלכה ד' מה בין האומר לקט לי מה בין האומר לקט לי בו רבי אבין בשם רבי יוסי בן חנינה מהלכות של עימעום היא תמן תנינן לא יאמר אדם לחבירו העל את הפירות האלה לירושלם לחלק אלא אומר לו העלם שנאכלם ונשתם בירושלם מה בין האומר לחלק מה בין האומר העלם שנאכל ונשתה בירושלם רבי זעירא בשם רבי יונתן מהלכות של עימעום הוא תמן תנינן שואל אדם מחבירו כדי יין וכדי שמן ובלבד שלא יאמר לו הלויני מה בין האו' הלויני מה בין האומר השאילני אמר רבי זעירא בשם רבי יונתן מהלכות של עימעום היא פיתן רבי יעקב בר אחא בשם רבי יונתן עוד היא מהלכות של עימעום אמר רבי יוסי קשייתה קומי רבי יעקב בר אחא מהו מהלכות של עמעום הוא כך אני אומר במקום שאין פת ישראל מצויה כדין היה שתהא פת גוי מותרת ועימעמו עליה ואסרוה אמר רבי מנא ויש עימעום לאיסור ופת לא כתבשילי גוים היא כך אנו אומ' במקום שתבשילי ישראל אינן מצויין שם בדין היה שיהו תבשילי גוים מותרין ועימעמו עליהן ואסרום אלא כן היה במקו' שאין פת ישראל מצויה בדין הוא שתהא פת גוים אסורה ועימעמו עליה והתירוה מפני חיי נפש רבנין דקיסרין בשם ר' יעקב בר אחא כדברי מי שהוא מתיר ובלבד מן הפלטר ולא עבדין כן רבי שמעון בן לקיש אמר במראה לו את הקולח שאינו אלא כנותן לו שכר רגלו רבי יוחנן אמר אפילו לא הראה לו כמי שהראה לו מתני' פליגא על ריש לקיש דתני השוכר את הפועל להביא יין לחולה או תפוח לחולה אם הביא חייב ליתן לו ואם לאו אינו חייב ליתן לו אבל אם אמר לו יין לחולה ממקום פלוני תפוח לחולה ממקום פלוני בין שהביא בין שלא הביא חייב ליתן לו שכר רגליו הוא נותן לו מה עבד לה רבי שמעון בן לקיש פתר לה במראה לו מתניתא פליגא על רבי יוחנן דתני לא יאמר אדם לחבירו הא לך דינר זה והבא לי לקט היום הבא לי פיאה היום אלא או' לו בלקט שתביא לי היום בפיאה שתביא לי היום וכן את מוצא בבן לוי והרי לא הראה לו ואת אמר כמי שהראה לו מה עבד לה רבי יוחנן קל היקלו בשביעית שהיא מדרבנן לקח מן הנחתום ככר בפונדיון כשאלקוט ירקות שדה אביא לך מותר תני רבי יודה ורבי נחמיה אוסרין מה נן קיימין כההוא דאמר הב לי וברי לי אנא יהב לך רבי יודה ורבי נחמיה אוסרין שאין ירקות שדה מצויין וחכמי' מתירין מפני שירקות שדה מצויין

ה אין נותנין לא לבייר ולא לבלן לא לספר ולא לספן אבל נותן הוא לבייר לשתות ולכולם הוא נותן מתנות חינם הלכה ה' תני ר' יוסי או' אף לא למבייר מחלפה שיטתיה דר' יוסי תמן הוא אמר אין לוקחין הימינו מים ומלח והכא הוא אמ' הכן א"ר יוסי מה פליגין כשתשמשו אבל בשתייה אוף ר' יוסי מוד' הוי מאן תנא אבל נותן הוא לבייר לשתו' ר' יוסי א"ר יוסי דברי הכל היא כאן לאדם וכאן לבהמה תני מעיין של בני העיר הן ואחרים קודמין הן לאחרים אחרים ובהמתן אחרים קודמין לבהמתן כביסתן וחיי אחרים כביסתן קודמת לחיי אחרים אמר ר' יוחנן מאן תנא כביסה חיי נפש ר' יוסי דתני אין נותנין מהן לא למשרה ולא לכביסה ור' יוסי מתיר בכביסה מחלפה שיטתיה דרבי יוסי תמן הוא אמר אין רחיצה חיי נפש וכא הוא אמר הכביסה חיי נפש אמר ר' מנא אדם מגלגל ברחיצה ואין אדם מגלגל בכביסה יהודה איש חוצי עבד טמיר במערתא תלתא יומין בעי למיקם על הדין טעמא מניין שחיי העיר הזאת קודמין לחיי עיר אחרת אתא לגבי רבי יוסי בר חלפתא אמר ליה הן הויתה אמר ליה עבדת טמיר במערתא תלתא יומין בעי למיקם על הדין טעמא מניין שחיי העיר הזאת קודמין לחיי עיר אחרת קרא לרבי אבורודימס בריה אמר ליה אגיב ההן טעמא מניין שחיי העיר הזאת קודמין לחיי עיר אחרת אמר ליה תהיינה הערים האלה תחיינה עיר ועיר ואחר כך ומגרשיה סביבותיה אמר ליה מאן גרם לך דלא פלתה עם חביריך

ו תאינים של שביעית אין קוצין אותן במוקצה אבל קוצה הוא בחרבה ואין דורכין ענבים בגת אבל דורך הוא בעריבה ואין עושין זיתים בבד ובקוטבי אבל כותש ומכניס לבודידא רבי שמעון אומר אף טוחן הוא בבית חבר ומכניס לבודידא הלכה ו' כתיב ואת ספיח קצירך לא תקצור הא קצירה כנגד הקוצרים לא אמר רבי לא אם אינו עניין לספיחי איסור תניהו עניין לספיחי היתר אמר רבי מנא לכך נצרכה בשעלו מאיליהן שמא לא תאמ' הואיל ועלו מאיליהן יהו מותרין לפום כן צרך מימר אסור את ספיח קצירך לא תקצור ואת עינבי נזיריך לא תבצור מן השמור בארץ אין את בוצר בוצר את מן המובקר לא תבצור כדרך הבוצרין מיכן אמרו תאנים של שביעית אין קוצין אותן במוקצה אבל קוצה הוא בחרבה אין דורכין ענבים בגת אבל הוא דורך בעריב' אין עושין זתים בבד ובקוטבי ורבותינו התירו לעשות בקוטבי רבי יוחנן הורי לאילין דרבי ינאי לטחון בריחים כרבי שמעון ולעשות בקוטבי כרבנן ר' יוחנן הורי לאילין דבית רבי ינאי שלא יהו נוטלין שכר בדיהן יין אלא מעות כרבי יודה וכרבי נחמיה הורי לון תני החמרין והכתפין וכל העושות שביעית שכרן שביעית אמר רבי זעירא בפירות היתר היא מתניתין מהו שכרן שביעית שיהו נוטלין ממה שיהו עושין שכרן שביעית ויהא דהורי רבי יוחנן לאילין דבית רבי ינאי שלא יהו נוטלין שכר בדיהן שמן אלא מעות כרבי יודה וכרבי נחמיה הורי לון רבי הילא במכתפי פירות עבירה היא מתניתא ומה היא שכרן שביעית כיי דאמר רבי אבהו בשם רבי יוחנן יין נסך קנס קנסוהו ובא קנס קנסוהו

ז אין מבשלין ירק של שביעית בשמן של תרומה שלא יביאנו לידי פסול רבי שמעון מתיר והאחרון אחרון נתפש בשביעית והפירי לעצמו אסור הלכה ז' תמן תנינן ובכולן הכהנים רשאין לשנות באכילתן ולאוכלן צלויין שלוקים ומבושלים וליתן לתוכן תבלי חולין ותבלי תרומה דברי רבי שמעון רבי מאיר אומר לא יתן לתוכן שלא יביא את התרומה לידי פסול אתיא דיחידייא דהכא כסתמא דתמן ודיחידאה דהכא כסתמא דתמן אלא דסתמא דהכא רבי מאיר דתמן רבי מאיר ורבי שמעון הלכה כרבי שמעון אמר רבי יוסה אשתאלית לאילין דבית ר' ינאי אמר נהיגין הוינן מבשלין על יד על יד ואוכלין מיי כדון הלכה כרבי מאיר דתמן היא רבנין דהכא האחרון אחרון נתפש בשביעית והפירי עצמו אסור הא כיצד לקח בפירות שביעית בשר אילו ואילו מתבערין בשביעית לקח בבשר דגים יצא בשר נתפשו דגים לקח בדגים שמן יצאו דגים ונכנס שמן האחרון אחרון נתפש בשביעית והפירי עצמו אסור בעי מיניה מר' יוחנן שביעית מהו שתצא דרך חילול אמר ליה ולמה לא אמר רבי לעזר אין שביעית יוצא דרך חילול אלא דרך מכירה מתניתא מסייעא לדין ומתנית' מסייעא לדין מתניתא מסייעא לרבי יוחנן כל מי שיש לו מעות מדמי שביעית והוא רוצה לחללן על עיסתו מחללו מתניתא מסייעא לרבי לעזר מי שיש לו סלע מדמי שביעית והוא רוצה ליקח לו חלוק הולך אצל החנווני הרגיל אצלו ואמר תן לי בזו פירות והוא נותן לו והוא אומר לו הרי פירות האלו נתונים לך במתנה והחנווני אומר לו הרי סלע זו נתונה לך במתנה וחוזר ולוקח לו חלוק רבי יוחנן שתי חמרא ויהב פריטוי עד כדון רבי יוחנן דהוא מתייהמן הא שאר כל אדם דלא מתייהמנון ר' יעקב בר אחא בשם רבי אבינא מחוי לה כהדא ונסיב בהדא רבי חזקיה הוה א"ל הב לי קומוי מן גוא דו א"ל הב לי קמיי כמאן דלא יהב ליה מדמי שביעית

ח אין לוקחין עבדים וקרקעות ובהמה טמיאה מדמי שביעית אם לקח יאכל כנגדן אין מביאין קיני זבין וקיני זבות קיני יולדות מדמי שביעית ואם הביא יאכל כנגדן אין סכין כלים בשמן של שביעית ואם סך יאכל כנגדן ט' עור שסכו בשמן של שביעית רבי ליעזר אומר ידלק וחכמים אומרים יאכל כנגדן אמרו לפני ר' עקיבה אומר היה ר' ליעזר עור שסכו בשמן של שביעית ידלק אמר להן שתוקו לא אמר לכם מה ר' ליעזר אמר בו י' ועוד אמרו לפניו אומר היה ר' ליעזר האוכל פת כותי כאוכל בשר חזיר אמר להן שתוקו לא אמר לכם מה רבי ליעזר אמר בו י"א מרחץ שהוסקה בתבן ובקש של שביעית מותר לרחוץ בה אם מתחשב הוא הרי זה לא ירחוץ הלכה ח' אמר רבי יוסי זאת אומרת שאסור ליקח לו אשה מדמי שביעית דלכן מה בין הקונה אשה מה בין הקונה שפחה תני שמן של שביעית אין חוסמין בו תנור וכיריים ולא סכין בו מנעלים וסנדלים ולא יסוך אדם את רגלו והוא בתוך מנעלו והוא בתוך סנדלו אבל סך הוא את רגלו ונותנה לתוך מנעלו ולתוך סנדלו סך שמן ומתעגל על גבי קטבליא ואינו חושש לא יתננה לא על גבי טבלה של שייש להתעגל בה רבן שמעון בן גמליאל מתיר עור שסכו בשמן מה אמר בו רבי ליעזר אמר רבי יוסי עצמותיו של אותו האיש ישרפו רבי חזקיה בשם רבי אחא אמר מותר ועוד אמר לפניו אמר רבי יוסי זאת אומרת שאסור ליקח בתו של עם הארץ רבי חזקיה בשם רבי אחא מתיר היה רבי ליעזר חמיצן של כותים לאחר הפסח מיד הדא דתימא באילין דומסייא ברם באילין פריבטה אסור אם מתחשב הוא הרי זה לא ירחוץ ואם היה אדם של צורה הרי זה לא ירחוץ כהדא רבי יהושע בן לוי אזל מן לוד לבית גברין בגין מיסחי רבי שמעון בן לקיש הוה בבוצרה חמתון מזלפין להדא אפרודיטי אמר לון לית אסיר אתא שאל לרבי יוחנן אמר ליה רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יהוצדק אין דבר של רבים אסור הדרן עלך כלל גדול אמרו