א הפיגם והריבוזין השוטין והחלוגלוגות כוסבר שבהרים וכוסבר שבנהרות וגרגר שבנהרות של אפר פטורי' מן המעשרו' ונלקחין מכל אדם בשביעית שאין כיוצא בהן נשמר רבי יהודה אומ' ספיחי חרדל מותרין שלא נחשדו עליהן עוברי עבירה רבי שמעון אומר כל הספחין מותרין חוץ מספחי כרוב שאין כיוצא בהן בירקות שדה וחכמים אומרים כל הספחין אסורין הפיגם והריבוזין כו' אמר רבי חגיי סירוגין וחלוגלוגות ומי גדול בחכמה ובשנים אצרכת לחברייא אמרין ניסוק ונשאל לאילין דבבית רבי סלקון מישאול ויצאת שפחה משל בית רבי ואמרה להן היכנסו לשנים אמרין ייעול פלן קדמאי ייעול פלן קדמאי שורון עללין קטעין קטעין אמרה להן מפני מה אתם נכנסין סירוגין סירוגין חד רבי הוה טעין פרפחיניה בגולתיה ונפלון מיניה אמרה ליה רבי רבי ר' נתפזרו חלוגלגותיך מהו כרפס שבנהרות רבי יוסי בר חנינה אמר פיטרוסלינן ולמה לא תנינן הסיאה והאזוב והקורנית עמהון שלא תאמר אילו נשמרין בחצר וחייבין ואילו נשמרין בחצר ופטורין אלא אילו ואילו אם היו נשמרין בחצר חייבין אילו נשמרין בגינה ואילו נשמרין בגינה ופטורין אלא אילו ואילו אם נשמרין בגינה פטורין ולמה לא תנינן אלא אילין הוא שלא תאמר הואיל ורוב המינין הללו נזרעין ובאין מן האסור יהו אסורין לפום כן צרך מימר מותרין מהו שיהו אסורין משום ספחין נישמעינה מן הדא רבי יהודה אומ' ספחי חרדל מותרין שלא נחשדו עליהן עוברי עביר' לא אמרו אלא שלא נחשדו עליהן עוברי עבירה ואלו הואיל ולא נחשדו עליהן עוברי עבירה יהו מותרין עד כדון ירקו זרעו איפשר מימר זרעו מותר ירקו לא כל שכן רבי שמעון בן לקיש הוה בחיקוק חמתון מגלגלין בהדין חרדלא נפל מיניה והוא לא נסב ליה אמר מאן דמייתי לי חרדלא אנא מורי כרבי יונה אמר רבי בא בר זבדא הורי רבי חוניא דמן חוורן בבית חוורן כהדה דרבי יודה עאל רבי יוחנן ודרש כרבנין דהכא וכרבנין דתמן רבי אבא בר זמינא בשם רבי יצחק מן קומוי אילין תרתין מילייא נחת ליה רבי יוחנן מציפורין לטביריא אמר מה אתיתון לי הדין דיינא סבא דאי אנא שרו והוא אסר אנא אסר והוא שרי אמר רבי ווא אתא עובדא קומי רבי יסא ובעא מיעבד כרבי יוחנן כד שמע דרב ורבי חנינא מתפלגין שרע מינה דאיתפלגון שירי פתילה שירי מדורה שירי שמן שכבו בשבת מהו להדליקן ביום טוב רב ורבי חנינה תריהון אמרין אסור ורבי יוחנן אמר מותר אמר רבי יודן קומי רבי מנא מפכא לה גבי ביצה אמר ליה מן מה דאנן חמיי רבנין מדמיי לה הדא אמרה היא הדא היא הדא משו' ארבעה זקינים אמרו כל הנאכל עירובו בראשון הרי הוא כבני עירו בשיני רב הונא בשם רב הלכה כארבעה זקנים רב חסדא בעי מחלפה שיטתיה דרב תמן הוא עבד לה שתי קדושות וכא הוא עבד לה קדושה אחת דאיתפלגון שירי פתילה שירי מדורה שירי שמן שכבו בשבת מהו להדליקן ביום טוב רב ורבי חנינה תריהון אמרין אסור ורבי יוחנן אמר מותר אמר רבי מנא קומי רבי יודן מה אפכה לה פתילה גבי ביצה אמר ליה מן מה דאנן חמיי רבנין מדמיי לה הדא אמרה היא הדא היא הדא שאין כיוצא בהן בירקות השד' ומפני שאין כיוצא בהן בירקו' השד' יהו אסורין ר' חמא בר עוקבא בשם רבי יוסי בר חנינא מפני שדרכן לגדל אמהות ומפני שדרכן לגדל אמהו' יהו אסורין א"ר שמואל בר רב יצחק כל הירק את יכול לעמוד עליו אם חדש הוא אם ישן הוא ברם הכא שלא ילך ויביא מן האיסו' ויאמ' מן האמהו' הבאתי אין מחייבין אותו לעקור את הלוף בשביעי' אבל מניחו כמו' שהוא אם צימח מוצאי שביעית מותר אין מחייבים אותו לשרש הקינריס בשביעית אבל משקף בעלים אם צמחו מוצאי שביעית מותר ולא נמצא מאבד אוכלי בהמה מאיליהן הן אבידין רבי שמעון בן יוחי הוה עבר בשמיטתא וחמא חד מלקט שביעית אמר ליה ולית אסור ולאו ספחין אינון אמר ליה ולא את הוא מתירן אמר ליה ואין חביריי חלוקין עלי קרא עליו ופורץ גדר ישכנו נחש וכן הוות ליה רבי שמעון בן יוחי עבד טמיר במערתא תלת עשר שנין במערת חרובין דתרומה עד שהעלה גופו חלודה לסוף תלת עשר שנין אמ' לינה נפק חמי מה קלא עלמא נפק ויתיב ליה על פומא דמערתא חמא חד צייד צייד ציפרי' פרס מצודתיה שמע ברת קלא אמרה דימוס ואישתיזבת אמר ציפור מבלעדי שמיא לא יבדא כל שכן בר נשא כד חמא דשדכן מילייא אמר ניחות ניחמי בהדין דימוסין דטבריא אמר צריכין אנן לעשות תקנה כמו שעשו אבותינו הראשוני' ויחן את פני העיר שהיו עושין איטליסן ומוכרין בשוק אמר נדכי טיבריא והוה נסב תורמוסין ומקצץ ומקליק וכל הן דהוה מיתא הוה טייף וסלק ליה מן לעיל חמתיה חד כותי אמר לינה אזל מפלי בהון סבא דיודאי נסב חד מית אזל ואטמרי' הן דדכי אתא לגביה רבי שמעון בן יוחי אמר ליה לא דכית אתר פלן איתא ואנא מפיק לך מן תמן צפה ר' שמעו' בן יוחי ברוח הקוד' שנתנו שם ואמ' גוזר אני על העליוני' שירדו ועל התחתונים שיעלו וכן הוות ליה מי עבר קומי מוגדלא שמע קליה דספרא אמ' הא בר יוחי מדכי טיבריא א"ל יבוא עלי אם לא שמעתי שטיברי' עתידה ליטהר אפי' כן לא הימנין היית מיד נעשה גל של עצמות
ב שלש ארצות לביעור יהודה ועבר הירדן וגליל ושלש שלש ארצות לכל אחת ואחת גליל העליון וגליל התחתון והעמק מכפר חנניה ולמעלן כל שאינו מגדל שקמין גליל העליון ומכפר חנניה ולמטן כל שהוא מגדל שקמין גליל התחתון ותחום טבריא והעמק וביהודה ההר השפלה והנגב ושפילת לוד כשפילת הדרום וההר שלה כהר המלך מבית חורון ועד הים מדינה אחת ג' ולמה אמרו שלש ארצות שיהו אוכלין בכל אחת ואחת עד שיכלה האחרון שבה רבי שמעון אומר לא אמרו שלש ארצות אלא ביהודה ושאר כל הארצות כהר המלך וכל הארצות כאחת לזיתים ולתמרים הלכה ב' ולבהמתך ולחיה אשר בארצך כו' כל זמן שחיה אוכלת מן השדה הבהמה אוכלת מן הבית כלה לחיה מן השדה כלה לבהמתך מן הבית ר' חמא בר עוקבא בשם ר' יוסי בר חנינא שיערו לומר אין החיה שבהר גדילה בעמק ולא גדילה חיה שבעמק בהר דיקליטיאנוס אעיק לבני פנייס אמרין ליה אנן אזלון א"ל סופיסטה לא אזלין לון ואין אזלון לון חזרון לון ואי בעית מיבדק' אייתי טביין ושלחון לארעא דרחיקא ובסוף אינון חזרין לאתריהון עבד כן אייתי טביין וחפי קרנתהון בכסף ושלחון לאפריקי ובסוף תלתי' שנין חזרון לאתריהון תני רשב"ג או' סימן להרים מילין לעמקים תמרים לנחלים קנים לשפלה שקמים ואע"פ שאין ראייה לדבר זכר לדבר ואת הארזים נתן כשקמי' אשר בשפלה לרוב אית דבעי מימר למידת הדין איתמ' ואית דבעי מימר לעגלה ערופה איתמ' אי זהו עמק בגליל כגון בקעת גינוסר וחברותיה וכן כיוצא בהן אי זהו הר שביהודה זה הר המלך ושפלתו זו שפלת דרום ועמק שלו מעין גדי ועד יריחו אי זהו הר שבעבר הירדן תני ר' שמעון בן אלעזר אומ' כגון הרי מכוור וגדור וכן כיוצא בהן ושפלתו חשבון וכל עריה אשר במישור דיבון ובמות בעל ובי' בעל מעון וכן כיוצ' בהן ועמק שלו בית הרן ובית נמרה וכן כיוצא בהן ובעמק בית הרן ובית נמרה וסוכות וצפון יתר ממלכת סיחון מלך האמורי אשר מלך בחשבון בית הרם בית רמתה בית נמרה בית נמרין סכות דרעלה צפון עמתו שפלה שבהר כהר ושבשפלה כשפלה מן מה דתנ' הר והרם עמק ועמקו שפל ושפלתו הדא אמרה שפלה שבהר כהר והר שבשפלה כשפלה אמר רבי יוסי מתני' אמר כן וההר שלה כהר המלך מבית חורון ועד הים מדינה אחת פרא כורין אמ' רבי יוחנן עוד היא יש בה הר ושפלה ועמק מבית חורון ועד אמאוס הר מאמאוס ועד לוד שפלה מלוד ועד הים עמק ניתנו ארבע מעורכות הן תני אין בסוריא שלש ארצות איתא חמי אילין עמק שביהודה אינו אוכל עד הר יהודה ועמק שבגליל אוכל עד הר יהודה כל הארצות כאחת לזתים ולתמרים תני אף לחרובין תני אוכלין על התמרים עד שיכלו מיריחו ועל הזיתים עד שיכלו ממרון ומגוש חלב
ג אוכלין על המובקר אבל לא על השמור רבי יוסי אומר אף על השמור אוכלין על הטפחין ועל הדיפרא אבל לא על הסיתווניות רבי יהודה מתיר כל זמן שביכרו עד שיכלה הקיץ מתני' דרבי שמעון כתב מן השדה תאכלו את תבואתה כל זמן שאת אוכל מן השדה את אוכל מן הבית כלה מן השדה כלה מן הבית מה טעמא דרבי שמעון את הוא שגרמת לך שלא לוכל מתני' דרבי יוסי דתני אין אוכלין על הטפחין שבעכו רבי יוסי אמר אוכלין על הטפחין שבעכו אמר ר' יוסי הוינן סברין מימר מפליגין רבי יוסי ורבנין בסיתווניות הא בדפרין לא אשכח תני רבי יודה מתיר בדפרים והם שבכרו עד שלא יכלה הקיץ
ד הכובש שלשה כבשים בחבית אחת ר' ליעזר אומר אוכלין על הראשון ורבי יהושע אומר אף על האחרון רבן גמליאל אומר כל שכלה מינו מן השדה יבער מינו מן הבית רבי שמעון אומר כל ירק אחת לביעור אוכלין ברגילא עד שיכלו סנדיות מבקעת בית נטופה הלכה ה' מה טעם דרבי ליעזר הראשון נותן טעם באחרון מה טעם דרבי יהושע האחרון נותן טעם בראשון וקשיא על דרבי יהושע אין הראשון נותן טעם באחרון רבן גמליאל אומר כל שכלה מינו מן השדה יבער מינו מן הבי' תני והלכ' כדבריו חזקיה אמר מכיון שהתחיל באוצר כמבוער הוא אתא עובדא קומי רבי יסא והורי כחזקיה אמר לא דאנא סבר כוותיה אלא מן מה דאנן חמיין רבנין עבדין עובדא כותיה רבי יצחק בר רדיפה הוה ליה עובדא אתא שאל לרבי ירמיה אמר ליה מה אריוותא קמיך ואת שאל לתעלייא אתא שאל לרבי יאשיה אמר ליה חמי לך תלתא רחמין ואבקרה קומיהון קפודקאי דציפורין שאלון לר' אימי בגין דלית לאילין עמא רחם ולא שאל שלם איך צורכה מיעבד אמר לון כד תחמון רגלא צלילא תהוון מפקין לה לשוקא ומבקרין ליה והזרין וזכיין בה רבי חגיי מפלג לה צלוחיין צלוחיין רבי אליעזר מפלג ליה צלוחיין צלוחיין ר' חזקיה סלק גבי רבי ירמיה אמר ליה זכיתי בהן אוצרה אמר ליה צור לי אילין פריטייא גביך אמר ליה הרי מקומן מושכר לי אמר ליה לא כן אפקתך חזר וזכיתה בה
ה המלקט עשבים לחים עד שיבש המתוק והמגבב ביבש עד שתרד רביעה שניי' עלי קנים ועלי גפנים עד שיישרו מאביהן והמגבב יבש עד שתרד רביעה שנייה ורבי עקיבה אומר בכולם עד שתרד רביעה שנייה ז' כיוצא בו המשכיר בית לחבירו עד הגשמים עד שתרד רביעה שנייה המוד' הנייה מחבירו עד הגשמים עד שתרד רביעה שנייה עד אימתי נכנסין עניים לפרדיסות עד שתרד רביע' שנייה עד אימתי נהנין ושורפין בתבן ובקש של שביעית עד שתרד רביעה שנייה הלכה ו' רבי אבין בשם רבי יוחנן לית כאן עלי קנים אלא עלי גפנים עלי קנים אין להן ביעור ותני כן עלי קנים ועלי האוג ועלי חרובין אין להן ביעור מפני שאין מינן כלה רבי זעירא בעי אמר עד הגשם עד שירד הגשם אחד תמן תנינן האומר הרי עלי עצים לא יפחות משני גזירין אמ' ר' יוסי בי רבי בון אמר רבי בא בר ממל בעי אמר הרי עלי עץ מביא גיזר אחד א"ר ליעזר מתני' אמר כן שזה קרבן בפני עצמו וזה קרבן בפני עצמו דתנינן שנים בידן שני גזירי עצים תני רבי יוסי אומר כל דבר שהוא תלוי ברביעה עד שתרד רביעה שנייה ושאינו תלוי ברביעה עד שיגיע זמנה של רביעה תני רבן שמעון בן גמליאל אומ' שבעת ימים שירדו בהן גשמים ולא פסקו יש בהן כדי רביעה שניי' תני רבי חייה בשם רבן שמעון בן גמליאל ולמה נקרא שמה רביעה שהיא רובעת את הארץ אמר רבי חנניה מכיון שתסרח מה שבשדה הותר מה שבבית תני רבי הושעיה אפילו לאחר שלש שנים אסור עד שיסרח תבן של שביעית אין שורין אותו בטיט שדייו בטיט בטל והוא שגבלו תבן של שביעית אין נותנין אותו בכר נתנו בכר בטל והוא שישן עליו תבן של שביעית מהו שיהא אסור משום ספחין רבי לוי צנבריא שאל לרבי בא בר זבדא ושרא אמר רבי זעירא ואנא דלא סמכית עלי אשתאלת לאילין דבית כרסנה ואמרין נהגין הוינא כנשין תבן מן ערובת שמיטתא וכד מחסרין מייתי מן שוריא אמ' ר' ירמיה מתני' אמ' שהוא מותר דתני הצבעין והפטמין לוקחין מורסן מכל מקום ואינן חוששין רבי ירמיה סבר מימור אפילו מן החשוד אמר ליה רבי יוסי לא אמרו אלא בשאינו יודע אם חשוד הוא אם אינו חשוד הא דבר בריא שהוא חשוד אסור אמר רבי שמאי מתני' אמר שהוא אסור דתנינן תמן ובשביעית ובכלאי הכרם והקדש אם יש בזרע ובעץ כדי ליתן טעם לא נמצא מאבד אוכלי בהמה תיפתר באוכלי בהמה לאדם אמ' רבי מנא תיפתר בקדושת שביעית בביעור ולית שמע מינה כלום
ו מי שהיו לו פירות שביעית והגיעה שעת הביעור מחלקן מזון שלש סעודות לכל אחד ואחד והעניים אוכלין אחר הביעור אבל לא עשירים דברי רבי יהודה רבי יוסי אומ' אחר עניים ואחר עשירים אוכלין אחר הביעור ט' מי שהיו לו פירות שביעית שנפלו לו לירושה או שניתנו לו מתנה רבי ליעזר אומר יינתנו לאוכליהן וחכמים אומרי' אין החוטא נשכר אלא ימכרו לאוכליהן ודמיהן יתחלקו לכל אדם האוכל מעיסת שביעית עד שלא הורמה חלתה חייב מיתה הלכה ח' מה טעמא דרבי יודה ואכלו אביוני עמך ויתרם מה טעמא דרבי יוסי ואכלו אביוני עמך ויתרם תני רבי שמעון אומר עשירין אוכלין מן האוצר אחר הביעור מה טעמא דרבי שמעון ואכלו אביוני עמך עד יתרם רבי שמעון בן לקיש אמר בפירות עבירה היא מתניתין והתני המוצא פירות עבירה אסור ליגע בהן שנייא היא מציאה שנייא היא שנפלו לו על כרחו רבי יוחנן אמר בפירות היתר היא מתני' כהדא תנינן רבי ליעזר אומר ינתנו לאוכל רבי ליעזר דהוא שמותי דתנינן אוכלין פירו' שביעית בטובה ושלא בטובה כדברי בית שמאי כהדא רבנין מתיבין ליה שאין החוטא נשכר בשיטתו השיבוהו בשיטתך שאת אומר ינתנו לאוכליהן שאין החוטא נשכר אמר רבי ביבי הורי ר' יסא באילין קונדסיא שילכו מעותיהן לים המלח רבי מנא שאל לרבי חזקיה מהו מייכלא בפוניין לאשקלון אמר ליה אסור רבי חזקיה הוה קאים בשוקא דקיסרין חמא חד טעין עלל מן איסורא הפך אפוי דלא מיחמיניה תני פרק כל כך למה כדי שיעשה מקומו הוכיח שמע רבי יעקב בר אחא ואמר אמה דהן ילדת בר רבי יהושע בן לוי הוי מפקד לתלמידיה לא תיזבון לי ירק אלא מן גינתא דסיסרא קם עמיה זכור לטוב אמר ליה איזיל אמור לרבך לית הדא גינתא דסיסר' דיהודיי הוות וקטלה ונסבה מיניה אין בעיתה מחמרא על נפשך אשתוויי לחברך חד בר נש הוה חשיד על שמיטתא אמ' לאיתתיה אפקין חלתה אמר' ליה ההוא גברא חשיד על שמיטתא ואת אמר אפקון חלה אמר לה חלה מדבר תורה שביעית מדרבן גמליאל וחביריו הדרן עלך הפיגם והריבוזין
Hebrew text: Venice Edition (1523), Public Domain.