א השביעית משמטת את המלוה בשטר ושלא בשטר הקפת החנות אינה משמטת אם עשאה מלוה הרי זו משמטת רבי יהודה אומר הראשון הראשון משמיט שכר שכיר אינו משמט ואם עשאו מלוה הרי זו משמיט רבי יוסי אומ' כל מלאכה שהיא פוסקת בשביעית משמטת אינה פוסקת בשביעית אינה משמטת ב' השוחט את הפרה וחילקה בראש השנה אם היה החודש מעובר משמיט ואם לאו אינו משמיט האונס והמפתה והמוציא שם רע וכל מעשה בית דין אינן משמיטין המלוה על המשכון והמוסר שטרותיו לבית דין אין משמיטין השביעית משמטת כו' ניחא שלא בשטר בשטר ויעשה כמלוה על המשכון ולא יהא משמט א"ר יוחנן תיפתר בשטר שאין בו אחריות נכסים וכר' מאיר אתא עובדא קומי ר' יוחנן בשטר שאין בו אחריות נכסים והורי משמט אמר מפני שאנו למידין מן ההלכה אנו עושין אותו א"ר ירמיה בשאין לו קרק' הא אם יש לו קרקע אינו משמט א"ר יוסי אפי' יש לו קרקע משמט אתיא דר' יוסי כרב דא"ר בא בשם רב ייחד לו קרקע משמט לא אמרו אלא ייחד לו הא אם לא ייחד אינו משמט המשעבד שדה לאשתו והלך ומכרה אם רצה לגבות ממנו משאר נכסים גובה א"ר הילא הורי ר' לעזר כהן תנייא חברייא בעיין לא תגבה אלא מנכסין משועבדין אמר לון ר' יוסי בני חורין לפניה ואת אמרת משועבדין מתני' בשלא אמ' לה לא יהא לך פירעון אלא מזה אבל אם אמ' לה לא יהא לך פירעון אלא מזה אינה גובה אלא ממנה המשעבד שדה לחבירו והלך ומכרה ר' אחא אמר מכורה לשעה ר' יוסי אמ' אינה מכורה לשעה חייליה דר' יוסי מן הדא שור מצוי הוא להבריחו שדה אינו מצוי להבריחה הגע עצמך שהיתה מכורה לבעל זרוע א"ר יודן אבוי דר' מתנייה מצוין הן בעלי זרוע ליפול תני הכותב שדה אפותיקי לאשה בכתובתה ולבעל חוב בחובו מכרה הרי זו מכורה והלוקח יחוש לעצמו מתני' בשאמר לה יהא לך פירעון מזו מה פליגין בשאמ' לה לא יהא לך פירעון אלא מזו רב אמ' פגמה לא זקפה זקפה אע"פ שלא פגמה תני ר' חייה עד שתפגום ותזקוף ומפני שהוא מקיף לו פעם שנייה נעשי' ראשונ' מלוה א"ר לעזר דר' יודה היא וראוי לתובעו בר"ה ר' בא בשם ר' זעירא בממון שהוא ראוי להאמינו ומכיון שהוא ראוי לתובעו כמי שהוא ראוי ליתן לו מעות וכאן הואיל וראוי ליתן לו מעות ולא נתן נעשית ראשונה מלוה ר' יוחנן אמ' בגין חרישה רבי שמעון בן לקיש אמר בגין בניין על דעתיה דר' יוחנן כל מלאכה שהיא פוסקת בשביעית על דעתיה דר' שמעון בן לקיש כל מלאכ' שהיא פוסקת מאיליה מה ר' יוסי כר' יודה דר' יודה אמ' כל מלאכה שהיא פוסקת בשביעית משמטת ושאינה פוסקת בשביעית אינה משמטת ולא ר' יוסי כר' יודה אע"ג דר' יודה אמ' אין דרך השולחני להיות נותן איסר עד שיטול דינר מודי הוא בשכר שכיר שאינו אלא בסוף ר' או' ניסן לא נתעב' מימיו והא תנינ' אם בא חודש בזמנו אם בא לא בא רב אמ' תשרי לא נתעבר מימיו והתנינ' אם היה חודש מעובר אם היה לא היה וכשקידשו את השנה באושא ביום הראשון עמד ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה אמ' כדברי ר' יוחנן בן נורי אמר רשב"ג לא היינו נוהגין כן ביבנה ביום השיני עבר ר' חנניה בנו של ר' יוסי הגלילי אמר כדברי ר' עקיבה אמר רשב"ג כן היינו נוהגין ביבנה והתני קידשוהו בראשון ובשני ר' זעירא בשם רב חסדא אותה השנה נתקלקלה מה בין הראשון ומה בין השני ר' בא בשם רב שנה ראשונה ושנה שנייה והתני יום הראשון יום השני קידשוהו קודם לזמנו או אחר עיבורו יום אחד יכול יהא מעובר תלמוד לומר אותם אתם אלה הם מועדי לפני זמנו אין אלה מועדי לפני זמנו עשרים ותשעה יום לאחר עיבורו שלשים ושנים יום ומניין שמעברין את השנה על הגליות שיצאו ועדיין לא הגיעו תלמוד לומר בני ישראל מועדי עשה את המועדות שיעשו אותן כל ישראל אמר רבי שמואל בר נחמן והן שהגיעו לנהר פרת רבי יעקב בר אחא רבי אימי בשם רבי יודה בר פזי קידשוהו ואחר כך נמצאו העדים זוממין הרי זו מקודש קם רבי יוסה עם רבי יודה בן פזי אמר ליה את שמעת מן אבוך הדא מילתא אמר ליה כן רבי אבא אמר בשם רבי יוחנן אין מדקדקין בעידי החודש א"ר לעזר דרבי יודה היא וראוי לתובעו בראש השנה רבי בא בר ממל עמרם רב מתנה בשם רב המלוה את חבירו על מנת שלא לתובעו שביעית משמטתו והתני השוחט את הפרה וחילקה בראש השנה ואמר רבי לעזר דרבי יודה היא וראוי הוא לתובעו בראש השנה כיי דאמר רבי בא בשם רבי זעירא מכיון שהוא ראוי לתובעו כמי שהוא ראוי להאמינו ומכיון שהוא ראוי להאמינו כמי שהוא ראוי ליתן לו מעות וכאן הואיל והוא ראוי ליתן לו ולא נתן נעשית ראשונה מלוה רבי יוסי בי רבי בון בשם רב המלוה את חבירו על מנת שלא תשמטינו שביעית אין השביעית משמטתו והתנינן בין נותנין מיכן ועד שלשי' יום ובין נותנין מיכן ועד עשר שנים ויש י' שנים בלא שמיטה אמר רבי הונא אתפלגון רב נחמן בר יעקב ורב ששת חד אמר במלוה על המשכון וחרנה אמ' בכותב לו פרוזבול תני שלשים יום לא איתיי מהו שלשים יום לא איתיי שמואל אמר במלוה את חבירו סתם שאינו רשאי לתובעו עד שלשים יום עאל רב יהודה ואמ' טעמא קרבה שנת השבע שנת השמיטה לא היא שנת שבע ולא היא שנת השמיטה מה תלמוד לומר קרבה שנת השבע שנת השמיטה שלא תאמר כל שלשים יום אינו רשאי לתובעו לאחר שלשים יום בהשמט כספים והוא לא יגבינו לפום כן צריך מימר קרבה שנת השבע שנת השמיטה לא כן אמר רבי בא בר ממל עמרם רב מתנה בשם רב המלוה את חבירו על מנת שלא לתובעו השביעית משמטתו אשכח תני רבי ישמעאל קרבה שנת השבע שנת השמיטה לא היא שנת השבע שנת השמיטה ומה תלמוד לומר קרבה שנת השבע שנת השמיטה שלא תאמר כל שש שנים שדהו לפני כרמו לפני ולאחר שש שנים בהשמט כספים והוא לא יגבינו לפום כן צרך מימר קרבה שנת השבע שנת השמיטה האונס והמפתה והמוציא שם רע רב יהודה אמר רב דרבי מאיר היא דר' מאיר אמר במלוה הדבר תלוי וכל מעשה בית דין אילו גיזרי דינין פשיטא דא מילתא מלוה שהיא נעשית כפרנית אינה משמטת כפרנית שהיא נעשית מלוה משמטת ר' ירמיה בעי אם למידת הדין כן לא צורכה דלא מלוה שהוא נעשי' מלוה גובה בבינונית המלוה על המשכון שמואל אמר אפילו על המחט ואשר יהיה לך את אחיך תשמט ידיך פרט למה שיש לאחיך תחת ידיך ואשר יהיה לך את אחיך תשמט ידיך ולא המוסר שטרותיו לבית דין
ב פרוזבול אינו משמט זה אחד מן הדברים שהתקין הלל הזקן כשראה שנמנעו העם מלהלוות זה את זה ועוברין על מה שכתוב בתורה שנ' השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר וגו' התקין הלל פרוזבול ד' זהו גופו של פרוזבול מוסר אני לכם איש פלוני ופלוני הדיינים שבמקום פלוני שכל חוב שיש לי שאגבנו כל זמן שארצה והדיינים חותמין למטן או העדים הלכה ג' מיכן סמכו לפרוזבול שהוא מן התורה ופרוזבול דבר תורה כשהתקין הלל סמכוהו לדבר תורה אמר ר' חונה קשייתה קומי רבי יעקב בר אחא כמאן דאמ' מעשרות מדבר תורה והלל מתקין על דבר תורה אמר רבי יוסי וכי משעה שגלו ישראל לבבל לא נפטרו מן המצות התלויות בארץ והשמט כספים נוהג בין בארץ בין בחוצה לארץ דבר תורה חזר רבי יוסי ואמר וזה דבר השמיטה שמוט בשעה שהשמיטה נוהגת דבר תורה השמט כספים נוהג בין בארץ בין בחוצה לארץ דבר תורה ובשעה שהשמיטה נוהגת מדבריהן השמט כספים נוהגת בין בארץ בין בחוצה לארץ מדבריהם תמן אמרין אפי' כמאן דאמר מעשרות דבר תורה מודה בשמיטה שהיא מדבריהן דתני וזה דבר השמיטה שמוט רבי אומ' שני שמיטין הללו שמיטה ויובל בשעה שהיובל נוהג שמיטה נוהגת דבר תורה פסקו היובילות שמיטה נוהגת מדבריהן אימתי פסקו היובילות יושביה בזמן שיושביה עליה לא בזמן שגלו מתוכה היו עליה אבל היו מעורבבין שבט יהודה בבנימן ושבט בנימן ביהודה יכול יהו היובילות נוהגין תלמוד לומר יושביה לכל יושביה נמצאת אומר כיון שגלו שבט ראובן וגד וחצי שבט המנשה בטלו היובילות רבי חזקיה בשם רבי ירמיה ואפילו נתונין ברומי רבי בא בשם רבנין דתמן שלשה שדנו ומת אחד מהן חותמין בשני' ואמר אף על פי שחתמנו בשנים דננו בשלשה אמר רבי חגיי מתניתין אמר כן והדיינין חותמין מלמטה או העדים ולמידין מידת הדין מפרוזבול אשכח תני הוא מידת הדין למד מפרוזבול אין לו קרקע ולחייבין לו קרקע כותבין לו פרוזבול היך עבידא ראובן חייב לשמעון ולוי חייב לראובן ראובן אין לו קרקע ולוי יש לו קרקע כותבין לשמעון על נכסיו של לוי
ג פרוזבול המוקדם כשר והמאוחר פסול שטרי חוב המוקדמין פסולין והמאוחרין כשרין אחד לוה מחמשה כותבין פרוזבול לכל אחד ואחד חמשה לווין מן אחד אינו כותב אלא פרוזבול אצד לכולן ו' אין כותבין פרוזבול אלא על הקרקע אם אין לו מזכה הוא בתוך שדהו כל שהוא היתה לו שדה ממושכנת בעיר כותבין עליה פרוזבול ר' חוצפית אומר כותבין לאדם על ניכסי אשתו וליתומין על ניכסי אפיטרופין ז' כוורת דבורים רבי ליעזר אומר הרי היא כקרקע וכותבין עליה פרוזבול ואינה מקבלת טומאה במקומה והרודה ממנה בשבת חייב וחכמים אומרי' אינה כקרקע ואין כותבין עליה פרוזבול ומקבלת טומאה במקומה והרודה ממנה בשבת פטור המחזיר חוב בשביעית אומ' לו משמט אני אם אמר לו אף על פי כן יקבל הימינו שנ' וזה דבר השמיטה ח' כיוצא בו רוצח שגלה לעיר מקלט ורצו אנשי העיר לכבדו יאמר להן רוצה אני אמרו לו אעפ"כ יקבל מהן שנ' וזה דבר הרוצח הלכה ה' פרוזבול המוקדם כשר מפני שהוא מורע כוחו והמאוחר פסול מפני שמייפה כוחו שטרי חוב המוקדמין פסולין מפני שמייפה כחן והמאוחרין כשרין מפני שהוא מירע כוחן מי מירע שמעון בר בא בשם רבי יוחנן החתומין בשטר לא כן אמר רבי שמעון בן לקיש עשו דברי החתומין כמי שנחקרה עידותן בבית דין תמן אותן כשאמרו לא חתמנו כל עיקר ברם הכא אמרי על זה חתמנו ולא חתמנו על זה רבי יוחנן אמר פסולין ממש רבי שמעון בן לקיש אמר אינו מונה אלא משעת הכתב והתני פרוזבול בין מוקדם בין מאוחר כשר ואינו מונה אלא משעת הכתב אם אומר את כן בשטרות מה בין פרוזבול מה בין שטר שטר שזמנו כתוב בשבת או בעשרה בתשרי רבי יודה מכשיר ורבי יוסי פוסל אמר לו רבי יודה מעשה בא לפניך בציפורי והכשרתה אמר לו אני לא הכשרתי ואם הכשרתי הכשרתי הוון בעיי מימר מאן דאמר פסול משום מאוחר ומאן דאמר כשר משום מוקדם אלא מאן דאמר פסול משום זייוף רב אמר והוא שיהא קרקע למלוה וללוה ורבי יוחנן אמר למלוה אף על פי שאין ללוה ללוה אע"פ שאין למלוה אין לו קרקע ולחייבין קרקע כותבין לו פרוזבול רבי בא בשם רב מי שאין לו אלא קלח אחד בתוך שדהו כותבין לו פרוזבול והתני השותפין והאריסין והאפיטרופין אין להן פרוזבול אמרין תמן כל קלח וקלח של שותפות הוא ברם הכא הוא שלו מהו לכתוב לאפיטרופין על ניכסי יתומין נישמיענה מן הדא כותבין לאיש על ניכסי אשתו מהו לכתוב לאשה על ניכסי בעלה נישמעינה מן הדא וכן ליתומין על ניכסי אפיטרופין רבי אבהו בשם רבי שמעון בן לקיש טעמ' דרבי ליעזר ויבא העם אל העיר והנה הלך דבש מה את שמע מינה אמר רבי מנא חורשא מפיק דבש ואילו אמר ויטבול אותה ביערת הדבש יאות רבי יוסי בי רבי בון בשם רבי שמעון בן לקיש אמר שמעה יתה כן ויטבול אותה ביערת הדבש מה נן קיימין אם במחוברת לקרקע כל עמא מודיי שהיא כקרקע אם בנתונה על גבי שתי יתידות כל עמא מודיי שאינן כקרקע אלא כי נן קיימין במונחת על גבי קרקע ואתייא כיי דאמר רבי זעירא בשם רבי ירמיה כותבין פרוזבול על מקומו של תנור ועל מקומה של כירה רבי חייא בר אדא אמר אף על מקומו של נר אף בפת כן מחלוקת רבי ליעזר וחכמים דבש גידולי כוורת פת אינה גידולי תנור המחזיר חוב בשביעית ואומר לו משמיט אני רוח חכמים נוחה הימינו רב הונא אמר בשפה רפה והימין פשוטה לקבל א"ר יוסי הדא אמרה בר נש דתני חדא מיכלא והוא אזל לאתר ואינון מוקרין ליה בגין תרתיי צריך מימר לון אנא חדא מיכלא אנא חכם
ד המחזיר חוב בשביעית רוח חכמים נוחה הימינו הלווה מן הגר שנתגיירו בניו עמו לא יחזיר לבניו ואם החזיר רוח חכמים נוחה הימינו כל המיטלטלין נקנין במשיכה וכל המקיים את דברו רוח חכמים נוחה הימנו הלכה ט' רבי לעזר אמר ובלבד לבניו רבי יוסי בעי מהו ובלבד לבניו אם יש לו בנים יחזיר לבניו אם אין לו בנים יחזיר לבנותיו שלא תאמ' הואיל ואין ירושת הגר דבר תורה יחזיר לבניו כיוצא במי שמת סוף משפחתו ואין לו יורש אלא אמו לא יחזיר ואם החזיר רוח חכמי' נוחה הימינו הגוזל שעשה תשובה וביקש להחזיר את הגזילה המקבל הימינו אין רוח חכמים נוחה הימינו רבי חייה בשם רבי יוחנן אמר הנושא והנותן בדברים ומניין דאת אמר אין רוח חכמים נוחה הימינו וזימנין דאת אמר אין מוסרין אותו אלא למי שפרע רבי זעירא רבי אבהו בשם רבי יוחנן הנותן עירבון טבעת לחבירו וביקש לחזור בו חוזר בו רבי זעירא בעא קומי רבי אבהו זהוב אמר ליה טבעת מה בין זהוב ומה בין טבעת זהוב דרכו להשתנות טבעת בעיינה הוא רבי יעקב בר זבדי רבי אבהו בשם רבי יוחנן אמר ליתן מתנה לחבירו וביקש לחזור בו חוזר בו קם רבי יוסי עם רבי יעקב בר זבדי אמר ליה ההן לאו צדק והין צדק אמר בשעה שאמר הין של צדק היה רב פליג דרב אמר כד אנא אמר לבני ביתי ליתן מתנה לבר נש לינה חזר בי מתני' פליגא על רב אימתי אמרו המטלטלין נקנין במשיכה ברשות הרבים או בחצר שאינה של שניהן ברשות הלוקח כיון שקיבל עליו ברשות המוכר לא קנה עד שיגביה או עד שימשוך ויוצא את כל מרשות הבעלים ברשות זה שהיו מופקדין אצלו לא קנה עד שיזכינו בהן או עד שישכיר לו את מקומן מה עבד לה רב כאן כשהעמידו עמו כאן בשלא העמידו עמו רב פליג דרב אמר כד אנא אמר לבני ביתי ליתן מתנה לבר נש לינה חזר בי תדע לך חד בר נש אפקיד עירבון על מילחא ויקרת אתא לגבי רב אמר ליה או יתן לו כל עירבונו או ימסור לו למי שפרע מחלפא שיטתיה דרב תמן הוא אמר כד אנא אמר לבני ביתי ליתן מתנה לבר נש לינה חזר בי וכא הוא אמר הכין תמן למידת הדין הוא ומה דרב נהיג למידת חסידות הדרן עלך השביעית משמטת וסליקא לה מסכת שביעית
Hebrew text: Venice Edition (1523), Public Domain.