א מי שהיה טמא או בדרך רחוקה ולא עשה את הראשון יעשה את השיני שגג או נאנס ולא עשה את הראשון יעשה את השיני אם כן למה נאמר טמא או בדרך רחוקה שאלו פטורין מן ההכרת ואלו חייבין בהכרת מי שהיה טמא כו' טמא לנפש אין לי אלא טמא לנפש אנוסים או שוגגין מניין ת"ל איש איש ריבה עד כדון כר' עקיב' כר' ישמעאל תני ר' ישמעאל לא טמא נפש כהרי דרך רחוקה ולא דרך רחוקה כהרי טמא נפש הצד השוה שבהן שלא עשה את הראשון יעשה את השיני אף אני ארב' אנוסין או שוגגין שלא עשו את הראשון יעשו את השני מזיד מניין אמר רבי זעורה והאיש לרבות את המזיד אנן תנינן שגג או נאנס תני רבי חייה שגג או נאנס או הזיד אמר רבי יוסה מתניתא אמרה כן שאילו פטורין מן ההכרת ואילו חייבין בהכרת מה אית לך חייב בהכרת לא מזיד טמא לנפש אין לי אלא טמא לנפש טמא זיבה וטמא צרעת מניין תלמו' לומ' טמא מת ריבה מה תלמוד לומר טמא נפש אלא איש טמא נפש נדחין לפסח שני ואין ציבור טמא נפש נדחה לפסח שיני טמא זיבה וטמא צרעת נדחין לפסח שני טומאת ע"ז עשו אותה כטמא זיבה וטמא צרעת ניתן לישראל לבנות בית הבחירה יחיד עושה פסח שני ואין ציבור עושין פסח שיני רבי יודה אומר ציבור עושה פסח שיני שכן מצינו בחזקיה שעשה פסח שיני הדא הוא דכתיב כי מרבית העם רבת מאפרים ומנשה וגו' אית תניי תני מעברין את השנה מפני הטומאה אית תניי תני אין מעברין את השנה מפני הטומאה מ"ד אין מעברין את השנה מפני הטומאה מה מקיי' כי אכלו את הפסח בלא ככתוב שעיברו את ניסן ואינו מעובר אלא אדר ואתייא כיי דמר רבי סימון ברבי זבדי גולגולתו של ארנן היבוסי מצאו תחת המזבח כתי' ויחלו בא' לחדש הראשון לקדש וביו' שמונה לחדש והלא ביום אחד היו יכולין לבער כל ע"ז שהיה שם אמר רבי אידי מפני צלמי כשדים שהיו חקוקים בששר כתיב כל לבבו הכין לדרוש האלהים יי' אלהי אבתיו רבי סימון בר זבדי ורבי שמואל בר נחמני חד אמר אפילו עשה כמה בטהרת הקדש לא יצא ידי טהרת הקדש וחורנה אמר אפילו כל מעשים טובים שעשה לא יצא ידי טהרת הקודש ששה דברים עשה חזקיה מלך יהודה על שלשה הודו לו ועל שלשה לא הודו לו ואילו שלשה שהודו לו כיתת נחש הנחושת והודו לו גירר עצמות אביו על מיטה של חבלים והודו לו גנז טבלה של רפואו' והודו לו ואילו שלא הודו לו קיצץ דלתות ההיכל ולא הודו לו סתם את מוצא מימי גיחון ולא הודו לו עיבר ניסן בניסן ולא הודו לו היה הציבור חציים זבים וחציין טמאין רב אדא בר אהבה אמר זבין נעשין אצל טמאין כטמאין אצל טהורין אינן עושין זבין נדחין לפסח שני רב חונה אמר אין תשלומין לפסח הבא בטומאה היה הציבור רובן טהורין ומיעוטן טמאין ומתו מן הטהורים בין שחיטה לזריקה אחר מי את מהלך אחר שחיטה או אחר זריקה אין תימר אחר שחיטה אינן עושין בטומאה אין תימר אחר זריקה עושים בטומאה היה הציבור רובן טמאין ומיעוטן טהורין ומתו מן הטמאים בין שחיטה לזריקה אחר מי את מהלך אחר שחיטה או אחר זריקה אין תימר אחר שחיטה עושין בטומאה אין תימר אחר זריקה אינן עושין בטומאה
ב ואי זו היא דרך רחוקה מן המודיעית ולחוץ וכמידתה לכל רוח דברי רבי עקיבה רבי אליעזר אומר מאיסקופת עזרה ולחוץ אמר רבי יוסי לפיכך נקוד על ה"א לומר לא מפני שהיא רחוקה ודאי אלא מאסקופת העזרה ולחוץ הלכה ב' רבי סימון אמר אתפלגון רבי חייה רבה ובר קפרא חד אמר כדי שיבוא ויאכל וחורנה אמר כדי שיבוא ויזרוק ואפילו כמאן דאמ' כדי שיבוא ויאכל והוא שיהא בתוך אלפיים לתחום עד שלא חשיכה אמר רבי זעורה ותניי תמן היה נתון מן המודיעית ולפנים ורגליו רעות יכול יהא חייב תלמוד לומר וחדל יצא זה שלא חדל היה נתון מן המודיעית ולחוץ והסוס בידו יכול יהא חייב תלמוד לומר ובדרך לא היה יצא זה שהיה בדרך היה נתון מן המודיעית ולפנים קודם לשש שעות יצא לו קודם לשש שעות יכול יהא חייב תלמוד לומר וחדל לעשות החדל בשעת עשייה חייב שלא בשעת עשייה פטור רבי אבהו בשם רבי יוחנן שניהן מקרא אחד הן דורשין שם שם חד אמר חוץ לעשייתו וחורנה אמר חוץ למחיצתו חברייא בשם רבי יוחנן והאיש אשר הוא טהור ובדרך לא היה יצא זה שהיה בדרך רבי זעורה בשם רבי יוחנן כשהוא מזהיר הוא מזכיר רחוקה כשהוא אונס אינו מזכיר רחוקה ורבנן אמרי בשע' שהכת' רבה על הנקוד' את דורש את הכתב ומסלק את הנקוד' ובשעה שהנקודה רבה על הכתב את דורש את הנקודה ומסלק את הכתב אמר רבי אע"פ שאין שם אלא נקודה אחת מלמעלן את דורש את הנקודה ומסלק את הכתב ה"א שברחוקה נקוד איש רחוק ואין דרך רחוקה
ג מה בין פסח הראשון לשיני הראשון אסור בבל יראה ובבל ימצא והשיני חמץ ומצה עמו בבית הראשון טעון הלל באכילתו והשיני אינו טעון הלל באכילתו וזה וזה טעונין הלל בעשייתן ונאכלין צלי על מצה ומרורים ודוחין את השבת הלכה ג' כתיב לא ישארו ממנו עד בקר אם לאכל זה מצות עשה שבו ועצם לא תשברו בו זה מצות לא תעשה שבו וכשהוא אומר ככל חוקת הפסח יעשו אותו יכול שאני מרבה לביעור חמץ ולאכילת מצה כל שבעה תלמוד לומר על מצות ומרורים יאכלוהו אין לך דבר חוץ מגופו מעכבו אלא מצות ומרורי' בלבד וכרבי ישמעאל דרבי ישמעאל אמר כלל ופרט הכל בכלל יכול יהו כל הדברים מעכבין אותו תלמוד לומר על מצות ומרורים יאכלוהו אין לך דבר חוץ מגופו מעכבו אלא מצות ומרורים בלבד אית תניי תני על השיני הוא ענוש כרת על הראשון אינו ענוש כרת אית תניי תני על הראשון הוא ענוש כרת על השיני אינו ענוש כרת ואית תניי תני בין על הראשון בין על השיני ענוש כרת מאן דאמר על הראשון הוא ענוש כרת חטאו ישא בראשון מאן דאמר על השני הוא ענוש כרת חטאו ישא בשני מאן דאמר בין על הראשון בין על השיני ענוש כרת חטאו ישא בין על הראשון בין על השני מאן דאמר על השיני אינו ענוש כרת אלא אם כן לא עשה את הראשון כי את קרבן יי' לא הקריב במועדו בראשון חטאו ישא בשיני אמר רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יוצדק כתיב השיר יהיה לכם כליל התקד' חג בא ליל פסח ללמד על מפלתו של סנחריב ונמצא למד ממנו מה זה טעון הלל אף זה טעון הלל אי מה זה טעון חגיגה אף זה טעון חגיגה אמר רבי זעורה כליל התקדש חג את שהוא טעון הלל טעון חגיגה את שאינו טעון הלל אינו טעון חגיגה ודוחה את הטומאה אמרת כל עצמו אינו בא אלא מפני הטומאה ואת אמר דוחה את הטומאה
ד הפסח שבא בטומאה לא יאכלו ממנו זבין וזבות נדות ויולדות ואם אכלו פטורין מכרת ורבי אליעזר פוטר אף על ביאת מקדש הלכה ד' תני רבי מאיר מחייב ורבי שמעון פוטר מה טעמא דרבי שמעון והבשר כל טהור יאכל בש' והנפש אש' תאכל בשר מזבח השלמי' את שהוא מותר לטהורין חייבין עליו משום טומאה יצא פסח שבא בטומאה ואכלו ממנו זבים וזבות נדות ויולדות את שאינו מותר לטהורין אין חייבין עליו משום טומאה אכל עולה אכל אימורין מאחר שאין מותר לטהורין אין חייבין עליו נכנס בלילה נכנס קודם לשש שעות אמר רבי יוסי אין יסבור רבי אלעזר כרבי שמעון מה טעמ' בכל קודש לא תגע ואל המקדש לא תבוא את שהוא חייב על אכילת קודש חייב על ביאת המקדש ואת שאינו חייב על אכילת קודש אינו חייב על ביאת המקדש אין יסבור רבי שמעון כרבי לעזר מה טעמא בכל קודש לא תגע ואל המקדש לא תבוא את שהוא חייב על ביאת המקדש חייב על אכילת קודש ואת שאינו חייב על ביאת המקדש אינו חייב על אכילת קודש
ה מה בין פסח מצרים לפסח דורות פסח מצרי' מקחו מבעשור וטעון הזייה ואגודת אזוב על משקוף ועל שתי המזוזות ונאכל בחפזון לילה אחד ופסח דורות נוהג כל שבעה אית תניי תני דוקים ותבלולים פוסלין בו אית תניי תני אין דוקים ותבלולים פוסלין בו מאן דאמר דקים ותבלולין פוסלין בו ניחא דכתיב שה תמים מאן דאמר אין דקים ותבלולים פוסלין בו מה מקיים שה תמים אפילו בקרבנות בני נח אינו לא כן אמ' ר' יסא פשט רבי לעזר לחברייא מכל החי מכל בשר שיהו שלימין באיבריהן תמן יש מהן למזבח ברם הכא אין מהם למזבח רבי חונה בעם רבי ירמיה מכיון שכתיב בה כפרה בקדשים כמי שיש מהם למזבח ותני כן שלש מזבחות היו לאבותינו במצרים משקוף ושתי מזוזות אית תניי תני ארבעה סף ומשקוף ושתי מזוזות אית תניי תני סף כלי אית תניי תני סף אסקופה מאן דאמר סף כלי ואת הסיפים ואת המזמרות ואת המזרקות מאן דאמר סף אסקופה בתתם ספם את סיפיי מאן דאמר כלי ניחא דכתיב מן הדם אשר בסף מאן דאמ' סף אסקופ' מה מקיים סף כלי מביא סף כלי ונותן על האסקופ' וטובל ומזה תני בן בגבג אומר שה תמים אין גיזה תמימה והתני מן הצאן להוציא את החלקים שבהן אמר רבי אבון להוציא מה שחלקה לך התורה רובע ונרבע ומוקצה ונעבד אמר רבי יוסה אף רבי יוסה הגלילי דכוותהון דתני רבי יוסי הגלילי אומ' אומ' אני שלא היה פסח מצרים אלא יום א' בלבד שנאמר ולא יאכל חמץ היום
ו אמר רבי יהושע שמעתי שתמורת הפסח קריבה ותמורת הפסח אינה קריבה ואין לי לפרש אמר רבי עקיבה אני אפרש הפסח שנמצא קודם לשחיטת הפסח ירעה עד שיסתאב וימכר ויביא בדמיו שלמים וכן תמורתו לאחר שחיטת הפסח קרב שלמים וכן תמורתו הלכה ה' רבי יודן בעי אף בתמורת אשם כן תמורת אשם קריבה ותמורת אשם אינה קריבה אמר רבי יוסה פסח שהקריבה בשחרית אינה פסח עולה שהקריבה בשחרית עולה היא המיר בו בשלשה עשר רבי זעורה אמר תמורתו קריבה שלמים רבי שמואל בר רב יצחק אמר אין תמורתו קריבה שלמים חייליה דרב שמואל בר רב יצחק מן הדא לאחר הפסח יביא שלמים וכן תמורתו אין תימר המיר בו בשלשה עשר ותמורתו קריבה שלמים ויתיביניה לא מוטב ללמד תמורת פסח מפסח ולא ללמד תמורת שלמים מפסח רבי הילא בשם שמואל מתו בעלים בשלשה עשר גופו קרב שלמים ולמה לא אמר בארבעה עשר כל שנראה ליקרב בפסח אין גופו קרב שלמים תמן תנינן וולד חטאת ותמורת חטאת וחטאת שמתו בעליה ושעיברה שנתה ושאבדה ונמצאת בעלת מום וולד חטאת דאתפלגון ציבור שהפריש נקבה וכן נשיא שהפריש שעירה רבי ירמיה אמר לא קדשה וולדה קרב רבי יוסה אומר קדשה וולדה מת חייליה דרבי יוסי מן הדא אין את יכול לומר וולד חטאת בציבור שאין הציבור מביאין נקבה לא אמר אלא אין את יכול הא אם הקדישה קדשה אמר רבי יוסי בי רבי בון יאות אמר רבי ירמיה ולא רבי שמעון היא דרבי שמעון אמר נקבה לעולה לא קדשה אלא הקדש דמים ותמורת חטאת דאיתפלגון המיר בו בשלשה עשר רבי זעורה אמר תמורתו קריבה שלמים רבי שמואל בר רב יצחק אמר אין תמורתו קריבה שלמים וחטאת שמתו בעליה ימותו כיי דמר רבי הילא בשם שמואל מתו בעליו בשלשה עשר גופו קרב שלמים ולמה אמר בארבעה עשר כל עמא מודיי כל שנראה לקרב בפסח אין גופו קרב שלמים ושעיברה שנתה כיי דאמר רב חסדא בשעיברה שנתו בין ראשון לשני רבי הילא בשם רבי יוחנן בשעיבר זמן כפרתו ושאבדה ונמצאת ברי מותר ר' יסא בשם ר' יוחנן אין לך פסח גופו קרב שלמים אלא שאבד ונמצא מאחר שכיפרו הבעלים ובעלת מום רבי זעורא בעא קומי רבי יסא לא מסתברא בהן בעל מום דתנינן הכא באביד הוא אמר ליה אוף אנא סבר כן הפריש פסחו ואבד והפריש אחר תחתיו לא הספיק להקריב את השני עד שנמצא הראשון והרי שניהן עומדין אית תניי תני מצוה להקריב את הראשון אית תניי תני מצוה להקריב את השני ותני שמואל כן בורר את היפה שבהן והשני ירע' עד שיסתאב וימכר ויביא בדמיו שלמים בששה עשר רבי לעזר אמר הוא עצמו קרב שלמים בששה עשר אתיא דרבי כרבי לעזר ושמואל תניתה כשיטתיה דתני רבי אומר אין חטאת אלא שנמצאת מאחר שכיפרו בה הבעלים אין המעות הולכו' לים המלח אלא שנמצאו מאחר שכיפרו הבעלים
ז המפריש נקיבה לפסחו או זכר בן שתי שנים ירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה המפריש פסחו ומת לא יביאנו בנו אחריו לשם פסח אלא לשם שלמים הלכה ו' מתניתא לאחר כפרה וכרבי שמעון דתני קודם לפסח תהא רועה עד שתסתאב ותימכר ויביא בדמיה פסח לאחר הפסח תבוא שלמים רבי שמעון אומר קודם לפסח תימכר שלא במום לאחר הפסח תבוא שלמים לא כן סברנן מימר כל שנראה לקרב בפסח אין גופו קרב שלמים פתר לה בשהפריש מעות
ח הפסח שנתערב בזבחים כולן ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויביא בדמי היפה שבהן ממין זה וכדמי היפה שבהן ממין זה ויפסיד המותר מביתו נתערב בבכורות רבי שמעון אומ' אם חבורת כהנים יאכלו הלכה ז' תני אין לוקחין שביעית בכסף מעשר רבי יוסה אמר במחלוקת אמר רבי יונה דברי הכל היא אוכלי תרומה זריזין הן התיב רבי חנניא קומי רבי מנא והתנינן נתערב בבכורות רבי שמעון אומר אם חבורת כהנים יאכלו ותני עלה יאכלו כחמור שבהן אמר ליה אוכלי פסחים בשעתן זריזין הן כאוכלי תרומה תדע לך דתנינן אין צולין בשר בצל וביצה אלא כדי שיצולו ותנינן משלשלין את הפסח לתנור עם חשיכה
ט חבורה שאבד פסחה אמרו לאחד צא ובקש ושחוט עלינו והלך ומצא ושחט והם לקחו ושחטו אם שלו נשחט ראשון אוכל משלו והן אוכלין עמו אם שלהן נשחט ראשון הוא אוכל משלו והן אוכלין משלהן אין ידוע אי זה מהן נשחט ראשון או ששחטו שניהן כאחת הן אוכלין משלהן והוא אינו אוכל עמהן ושלו יצא לבית השריפה ופטור מלעשו' פסח שיני ט' אמר להן אם איחרתי שחטו עלי הלך ומצא ושחט והם לקחו ושחטו אם שלהן נשחט ראשון הן אוכלין משלהן והוא אוכל עמהן ואם שלו נשחט ראשון הוא אוכל משלו והן אוכלין משלהן אין ידוע איזה מהן נשחט ראשון או ששחטו שניהן כאחת הוא אוכל משלו והן אינם אוכלין עמו ושלהן יצא לבית השריפ' ופטורין מלעשות פסח שני אמר להן אם איחרתי צאו ושחטו עלי הלך ומצא ושחט והן לקחו ושחטו אם שלהן נשחט ראשון הן אוכלין משלהן והו' אוכל עמהן ואם שלו נשחט ראשון הוא אוכל משלו והן אוכלין משלהן ואם אינו ידוע איזה מהן נשחט ראשון או ששחטו שניהן כאחת הן אוכלין משלהן והוא אינו אוכל עמהן ושלו יצא לבית השריפה ופטור מלעשות פסח שיני י' אמר להן ואמרו לו אוכלין כולם מן הראשון לא אמר להם ולא אמרו לו אינן אחראין זה בזה י"א שתי חבורות שנתערבו פסחיהן אילו מושכין להן אחד ואילו מושכין להן אחד אחד מאילו בא לו אצל אילו ואחד מאילו בא לו אצל אילו וכן הן אומ' אם שלנו הוא הפסח הזה ידיך משוכות משלך ונמניתה על שלנו ואם שלך הוא הפסח הזה ידינו משוכות משלנו ונמנינו על שלך י"ב וכן חמש חבורות של חמשה חמשה ושל עשרה עשרה מושכין להן אחד מכל חבורה וחבורה וכך היו אומרין הלכה ח' אמר רבי יוחנן דרבי נתן היא דרבי נתן אמ' יוצאין בזריקה בלא אכילה תני בר קפרא יפה שתיקה לחכמים קל וחומר לטיפשים וכן שלמה אומר גם אויל מחריש חכם יחשב ואין צורך לומר חכם מחריש
י י"ג שנים שנתערבו פסחיהן זה מושך לו אחד וזה מושך לו אחד זה ממנה עמו אחד מן השוק וזה ממנה עמו אחד מן השוק זה בא אצל זה וזה בא אצל זה וכך הוא אומ' אם שלי הוא הפסח הזה ידיך משוכות משלך ונמניתה על שלי ואם שלך הוא הפסח הזה ידי משוכות משלי ונמניתי על שלך הלכה ט' אמר רבי יוחנן דרבי יודה היא דתנינן תמן אין שוחטין את הפסח על היחיד דברי ר' יהודה ורבי יוסי מתיר הא של ארבעה עשר לא לא כן אמ' רבי יוחנן דרבי יודה היא אמר ר' יוסה כל גרמא אמרה דהיא דרבי יודה דתנינן תמן אין שוחטין פסח ליחיד דברי רבי יודה ורבי יוסי מתיר הדרן עלך מי שהיה טמא
Hebrew text: Venice Edition (1523), Public Domain.