א בראשונה כל מי שהוא רוצה לתרום את המזבח תורם בזמן שהן מרובין רצין ועולין בכבש וכל הקודם את חבירו לתוך ארבע אמות זכה ואם היו שנים שוים הממונה אומר להן הצביעו ומה הן מוציאין אחת או שתים ואין מוציאין אגודל במקדש ב' מעשה שהיו שנים שוין ורצין ועולין בכבש ודחף אחד מהן את חבירו ונשברה רגלו וכשראו בין דין שהן באין לידי סכנה התקינו שלא יהו תורמין את המזבח אלא בפייס ארבעת פייסות היו שם זה הפייס הראשון בראשונה כל מי שהוא רוצה לתרום את המזבח כו' רבי מנא בעי ולמה לא קבעו פייס לתרומת הדשן איתא חמי שחיטה כשירה בזר ואת אמר יש לה פייס תרומת הדשן אסורה בזר ואת אמר אין לה פייס חזר רבי מנא ואמר שחיטה אינא כשירה אלא ביום אבל תרומת הדשן כשירה כל הלילה אם אומ' את יפיס אף הוא אינו משכים על הספק מאי חמית מימור כן כל הלילה והרים מיכן לתרומת הדשן שהיא כשירה כל הלילה זר שתרם רבי יוחנן אמר חייב רבי שמעון בן לקיש אמר פטור מה טע' דרבי שמעון בן לקיש עבודת מתנה יצא זה שהוא בהרמה מה טעמא דרבי יוחנן לכל דבר המזבח רבי יוסי בי רבי בון בשם רב ארבע עבודות שהכהן מתחייב עליהן מבחוץ זר מתחייב עליהן מבפני' ואי זו זו זו הקטרה וזריקה וניסוך המים והיין ואתיא כרבי שמעון בן לקיש לוי אמ' אפי' לתרומת הדשן ואתיא כרבי יוחנן חתה גחלי' תפלוגת' דרבי יוחנן ודר"ש בן לקיש הוציא שאר הדשן תפלוגתא דרבי יוחנן ודרבי שמעון בן לקיש אתי' כמאן דאמר אחרים פחותים מהן ברם כמאן דאמר אחרים לרבות בעלי מומין היא זר היא בעל מום הכל מודין בזר שסידר מערכה של עצים שהוא חייב אמר רבי זעורא ובלבד שני גזירי עצים שהכתוב מזהיר עליהן לעבודת כהונה ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח וערכו עצים תני אמ' רבי יהודה מניין להצתת האליתא שלא תהא אלא בכהן כשר ובכלי שרת תלמו' לומ' ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח אמר רבי שמעון וכי עלת על לב שהזר קרב על גבי המזבח אם כן למה נאמר ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח לימד על הצתת האש שלא תהא אלא בראשו של מזבח התיבון והא כתי' והאש על המזבח תוקד בו לא תכבה מיכן להצתת האש שלא תהא אלא בראשו של מזבח דברי ר' יהודה מחלפה שיטתיה דרבי יהודה תמן היא צריכה כהן כשר וכא הוא אינה צריכה כהן כשר אמר רבי תנחום בר יודן מה את שמע מינה נאמר בראש המזבח וזר תרם והפריחתו הרוח תפלוגתא דרבי יוחנן ודרבי חנינה דאמ' רבי חנינה קומץ שנתנו על גבי האישי' והפריחתו הרוח בפריחה האחרונה נתכפרו הבעלים ויצאו השיריים ידי מעילה רבי יוחנן אמר משיאחוז האור ברובו מהו ברובו ברובו של קומץ או ברוב כל פרידה ופרידה את אמרת אתא ר' חזקי' ר' יונה ר' בא ר' חייה בשם רבי יוחנן ברוב כל פרידה ופרידה איתאמרת תרם חצייה תפלוגתא דר' יוחנן ודר' יהושע בן לוי דאמ' ר' יוחנן קומץ שקדש בכלי והקטירו אפי' שומשמין יצא רבי יהושע בן לוי אמר מתנית' לא אמרה כן אלא הקטיר בקומצו פעמים כשירה רבי חמא בר עוקבה בשם רבי יהושע בן לוי אין קמיצה פחות משני זתים ואין הקטרה פחותה מכזית רבי יצחק בי רבי אלעזר שאל מעתה כהן שאין ידו מחזקת כשני זיתים פסול מן העבודה תרם בשמאל תפלוגתא דרבי יוחנן ורבי יהודה בי רבי דאמר רבי יוחנן קומץ שקדש בכלי והקטירו בין ביד בין בכלי בין בימין בין בשמאל יהודה בי רבי או' או בחטאת ביד או באשם בכלי ובלבד בימין התיבון והא תני קיבל בימינו ונתן בשמאלו יחזיר לימינו אם בשמאל הוא מחזיר למזבח לא כל שכן לבזך אמר רבי לא אם שנייא אדם רבי לעזר בר רבי שמעון שנייה דתני רבי אלעזר בי רבי שמעון אומר אינה צריכה קידוש בזך אתיא דרבי לעזר בי רבי שמעון בשיטת רבי שמעון אביו דתנינן תמן שלא בכלי שרת פסולה ורבי שמעון מכשיר מאי כדון רבנן דאית לון כלי שרת צריכה לון לימין רבי שמעון דלית ליה כלי שרת לא צריכה ליה לימין אמר רבי מנא ותמיה אנא היך רבנן מדמיי תרומת הדשן להקטרה ולא דמיא אלא לקמיצה שזו בהרמה וזו בהרמה והרים ואין והרים אלא בששייר אשר תאכל אין אכילה אלא בכזית היה בכולו כזית ליטול מקצתו אין את יכול שאין בו כזית ליטול את כולו אין את יכול שאין כאן שייור והרים אשר תאכל האש יכול עצים תלמוד לומר עולה אי עולה יכול איברי עולה תלמוד לומר אשר תאכל האש הא כיצד חותה מן המאוכלות הפנימיות ויורד מצוה להקדים אש לעצים שנ' וערכו עצים על האש קידם עצים לאש סידר עד שלא תרם משחיל ותורם מפרק ותורם רבי יעקב בר אחא אמר חילפיי שאל קומץ שנתנו על גבי מערכת לילה מה הן רבי ירמיה אמר חילפיי שאל אימרין שנתנן על גבי מערכת לילה מה הן ולאו מתנית' היא אין לך קודם לתמיד של שחר אלא קטורת בלבד מתנית' למצוה מה צריכה ליה לעיכוב ציץ מהו שירצה על טומאת ידים ידים מהו שיפסלו משם יוצא ולאו מתנית' היא קידש ידיו ורגליו וניטמו מטבילן והן טהורות יצא לא נפסלו משם יוצא ואתיא כמאן דאמר אין הלינה פוסלת בידים מה צריכה ליה ברם הכא כמאן דאמר לינה פוסלת בידים ידים מהו שיפסלו משם מחוסר זמן ולאו מתנית' היא קידש ידיו ורגליו היום לעבודת של מחר אמר רבי יוחנן תרומת הדשן תחילת עבודה של מחר היא וצריך לקדש ידיו ורגליו מן הכיור המשוקע במים רבי חייה בר יוסף אמר מכיון שמסר יום ללילה דייו חברייא בשם ר' יוחנן משהוא מגביהו הוא משקיעו מתנית' פליגא על רבי חייה בר יוסף קידש ידיו ורגליו ביום אינו צריך לקדשן בלילה בלילה צריך לקדשן ביום דברי רבי רבי לעזר בי רבי שמעון אומר אפי' עסוק בעבודה כל שלשה אינו צריך לקדש ידיו ורגליו שאין הלינה פוסלת בידים בשירי עבודות אבל בתחילת עבודות צריך רבי חייא בר יוסף פתרי מתני' קדש ידיו ורגליו ביום אינו צריך לקדשן בלילה בשירי עבודו' אבל בתחילת עבודות צריך לקדשן ביום דברי ר' אלעזר בר שמעון אומ' אפילו עסוק בעבודה כל שלשה אינו צריך לקדש ידיו ורגליו שאין הלינה פוסלת בידים בשירי עבודו' אבל בתחילת עבודות צריך רבי יוחנן פתר מתנית' קידש ידיו ורגליו ביום צריך לקדשן בלילה בשירי עבודות בלילה צריך לקדשן ביום דברי רבי רבי לעזר בי רבי שמעון אומר אפילו אסור בעבודה כל שלשה אינו צרי' לקדש ידיו ורגליו שאין הלינה פוסלת בידים בין בתחילת עבודות בין בשירי עבודות חילפיי אמר כשם שאין הלינה פוסלת בידים כך אין הלינה פוסלת בכיור מתנית' פליגא על רבי חילפיי קידש ידיו ורגליו ביום אינו צריך לקדש בלילה בלילה צריך לקדש ביום דברי רבי רבי לעזר בי רבי שמעון אומר אפילו עוסק בעבודה כל שלשה אינו צריך לקדש ידיו ורגליו שאין הלינה פוסלת בידים הא בכיור פוסלת תלמידוי דרבי יוחנן בשם חילפיי הכיני קידש ידיו ורגליו כו' שאין הלינה פוסלת בידי' הא בכיור פוסלת ובלבד מיום ללילה הלכה ב' מה בין בתוך ד' אמות לכבש בתוך ארבע אמות למזבח מן מה דתנינן מעשה שהיו שנים שוין רצין ועולין בכבש הדא אמרה בתוך ארבע אמות למזבח אמר רבי יוסי בי רבי בון בפירוש תני לה רבי חייה כל הקודם את חבירו לתוך ארבע אמות למזבח זכה מהו הצביעו הוציאו אצבע הוציאו אחת מונין לו שתים מונין לו שלש אין מונין לו מהו אין מונין כל עיקר אין מונין לו את היתירה ארבע הממונה מכה אותו בפקיע ובטל הפייס אין מוציאין אגודל במקדש מפני הרמאין אין אומ' ממי במקדש אלא הממונה היה מגביה מצנפתו של אחד מהן והן יודעין שממנו היה הפייס מתחיל וחש לומר שמא לאוהבו או לקרובו כמין קובליים היו עושין כיצד היה הפייס מהלך לימין לשמאל אמר רבי בון בר חייה מן מה דתני מי שזכה בקטורת אמר לזה שעל ימינו אוף את למחתה הדא אמרה לימין הפייס מהלך תלמידוי דר' יונה בשם ר' חילפיי הכיני לשמאל הפייס מהלך הזוכה זכה לימין מוטב שיזכה למי שעבר עליו הפייס שני פעמים מזה שלא עבר עליו הפייס אלא פעם אחת בלבד מעשה באחד שקדם את חבירו בתוך ארבע אמות של מזבח נטל חבירו את הסכין ותקעה בלבו עמד לו רבי צדוק על מעלת האולם אמר להן שמעוני אחי בית ישראל כתיב כי ימצא חלל וגו' ויצאו זקיניך ושופטיך אנו מאיכן לנו למוד מן ההיכל מן העזרות שרון כל עמא בכיין עד דאינון עסיקין בבכייה נכנס אביו של אותו התינוק אמר להן אני כפרתכם אדיין התינוק מפרפר ולא ניטמאת הסכין מלמד שהיתה טומאה קשה להן משפיכות דמים לגנאי הלכה ג' אמר רבי יוחנן כדי לעשות פומפי לדבר אמר רבי והלא כהן המדשן את המזבח הפנימי יכול הוא לדשן את המנורה אלא לעשות פומפי לדבר תמן תנינן הניח הכוז על מעלה שנייה ויצא ונטל את הכוז ממעלה שנייה ויצא אמר רבי יוחנן ולמה היה נכנס לקטרת שני פעמים אלא כדי לעשות פומפי לדבר רבי שמעון בן לקיש אמר דבר תורה הוא בבוקר בבוקר בהטיבו את הנירות יקטירנה מה עבד לה ר' יוחנן עובר להטיב ומקטיר
ב הפייס השיני מי שוחט מי זורק מי מדשן את המזבח הפנימי מי מדשן את המנורה מי מעלה איברים לכבש הראש והרגל ושתי הידים העוקץ והרגל החזה והגרה ושתי הדפנו' והקרביים והסולת והחביתים והיין ושלשה עשר כהנים זוכין בו אמר בן עזאי לפני רבי עקיבה משם רבי יהושע כדרך הילוכו היה קרב מניין לדישון המזבח הפנימי רבי פדת בשם רבי לעזר והשליך אותה אצל המזבח קדמה אל מקום הדשן אינו צריך אם לקבע לו מקום כבר כתיב אצל המזבח אם ללמדך שינתן במזרחו של כבש כבר כתי' קדמה אף הוא דרש אצל המזבח אצל המזבח מה כאן מזרחו של כבש אף כאן מזרחו של כבש מניין שהוא אסו' בהנייה ר' לא בשם ר' לעזר אל מקום טהור שיהא מקומו טהור רבי זעורה בשם ר' לעזר לא אמ' כן אלא מניין לדישון מזבח החיצון שהוא אסור בהנייה ת"ל אל מקום הדשן שיהא מקומו לעולם מניין לדישון מזבח הפנימי והזה עליו והקטיר מה הזייה בגופו אף הקטרה בגופו מניין למזבח הפנימי שהוא אסור בהנייה קל וחומר אם מזבח החיצון אסור בהנייה הפנימי לא כל שכן ר' זעורה בשם ר' חנינה קטורת שכבת הוממה אפילו בקרטין שאין כתיב איכול אלא על מזבח החיצון פתילה שכבת צריכה דישון מה מיד תלמידוי דר' חייה בר לולייני אמ' מעתה צריך שיהא מיצן שמן מהו שיהא צריך דישון מילתיה דרבי שמואל בר רב יצחק אמר שמן צריך דישון רבי שמואל בר רב יצחק בעי מעתה באחד בתקופת טבת מחצי לוג לכל נר באחד בתקופת תמוז מחצי לוג לכל נר אמר רבי יוסה אין מן הדא לית שמע מינה כלום דתנינן תמן בן בבי על הפקיע שהיה מזויג את הפתילות הכא את אמ' מיטב ואחר כך מקטיר והכא את אמר מקטיר ואחר כך מיטב אמר רבי יוחנן תמיד דרבי שמעון איש המצפה היא אמ' ר' יעקב בר אחא ולא כולה אלא מילין צריכין לרבנן ר' חזקיה ר' אחא בשם ר' אבהו מדות דר' אליעזר בן יעקב היא אמ' ר' יוסי בי ר' בון ולא כולה אלא מילין דצריכין לרבנן מה טעמא דרבי שמעון איש המצפה בבוקר בבוקר בהטיבו את הנרות יקטירנה רבי אחא רבי חיננא בשם ר' שמעון בר רבי טעמון דרבנן מחוץ לפרוכת העדות באוהל מועד יערך אותו אהרן ובניו מערב ועד בקר שלא יהא שם אלא הטבת נרות בלבד אמר רבי יוחנן לא קבעו פייס לתמיד של בין הערבים אלא אמרו מישזכה בשחרית יזכה בין הערבים והא תני בפייס של שחרית כן פייס של בין הערבים הזכה זכה לעצמו רבי חזקיה בשם רבי בון בר כהנא תיפתר שהיתה השבת אחד משמר הבא ואחד משמר היוצא אמר רבי יוחנן לא גזרו על שני גיזירין בשחרית אמר רבי יוסה מתנית' אמרה כן בכל יום איל קרב בין הערבים באחד עשר ולא אמר בשחרית כלום רבי שמי בעי ולמה לא גזרו על שני גיזירין בשחרית אמ' רבי מנא ולא שמיע רבי שמי דמר רבי יוחנן לא גזרו על שני גזירין בשחרית וא"ר יוסי מתניתא אמרה כן וחזר ואמר אין דו שמיע אלא כאינש דשמע מילא ומקשי עלה ר' שמי בעי למה גזרו על שני גזירין בין הערבים ולא גזרו על שני גזירין בשחרית שלשה עשר זכין בו ותני עלה פעמים בארבעה עשר פעמים בחמשה עשר פעמים בששה עשר לא פחות ולא יתר כדרכו בתשעה ובחג ביד אחד צלוחית של מים הרי עשרה בין הערביי' באחד עשר שני' בידם שנים גזירי עצים ובשבת באחד עשר שנים בידם שני בזיכי לבונה של לחם הפנים הרי ארבע עשר ובשבת שבתוך החג ביד אחד צלוחית של מים הרי ששה עשר תביאינה לפני המוספין וכשהוא או' תקריב אף לאחר הנסכי' אית תניי תני קודם לנסכים מאן דאמ' קודם לנסכים קודם לניסכי יין מאן דאמ' לאחר נסכים לאחר ניסכי סולת סלת קודמת לחביתין אע"פ שזה לאישים וזה לאישים זה קרבן יחיד וזה קרבן ציבור חביתין קודמין לבזיכין אע"פ שזה קרבן יחיד וזה קרבן צבור זה תדיר וזה אינו תדיר חביתין קודמין ליין שזה לאשים וזה לספלים בזיכין ויין מי קודם ולא מתנית' היא לבונה ליין כאן לקרבן יחיד כאן לקרבן ציבור כיני מתנית' הראש והרגל החזה והגרה ושתי ידים ושתי דפנות העוקץ והרגל אמר רבי יוחנן טעמא דבן עזאי והקטרת את כל האיל המזבחה כדי שיהא נראה כמהלך על גבי המזבח הראש והרגל ואת אמר הכין אמר רבי מנא פשט ראשה עקר רגלה
ג הפייס השלישי חדשים לקטורת בואו והפיסו רביעי חדשים עם ישנים מי מעלה איברים מן הכבש למזבח הלכה ד' אמר רבי חנינה מימיו לא הפיס אדם בקטורת ושנה אמר רבי יוסה מתניתא אמרה כן חדשים לקטורת בואו והפיסו אמר רבי חנינה וכן למחתה אמר ר' יוסה מתניתה אמרה כן מי שזכה בקטורת או' לזה שעל ימינו אף את למחתה נמצאתה אומ' שני כהנים היו מתברכין בכל פעם רב אמר ברך ה' חילו ופועל ידיו תרצה מעשה באחד שיבשה זרועו ולא הניחה לקיים מה שנאמר ברך ה' חילו ופועל ידיו תרצה
ד תמיד קרב בתשעה בעשרה באחד עשר בשנים עשר לא פחות ולא יתר כיצד עצמו בתשעה בחג ביד אחת צלוחית של מים הרי עשרה בין הערבי' באחד עשר עצמו בתשעה ושנים בידם שני גיזירי עצים בשבת באחד עשר עצמו בתשעה ושנים בידם שני בזיכי לבונה של לחם הפנים ובשבת שבתוך החג ביד אחד צלוחית של מים ו' איל קרב לאחד עשר הבשר בחמשה הקרביים והסולת והיין שנים שנים ז' פר קרב בעשרי' וארבעה הראש והרגלים הראש באחד והרגל בשנים העוקץ והרגלים העוקץ בשנים והרגלים בשנים החזה והגרה החזה באחד והגרה בשלשה שתי ידות בשנים ושתי דפנות בשנים הקרביים והסולת והיין בשלשה שלשה במה דברי' אמורי' בקרבנות ציבור אבל בקרבנו' היחיד אם רצה להקריב מקריב הפשיטן וניתוחן של אילו ואילו שוה הלכה ה' וערכו יכול מאה יכול מאתים א"ר עקיבה כל ששמועו מרובה ושמועו ממועט תפשתה המרובה לא תפשת תפשת את הממועט תפשתה תני רבי יהודה בן בתירה אומר שתי מדות אחת כלה ואחת שאינה כלה הכל מודין במידה כלה ואין מודין במדה שאינה כלה אמר ר' נחמיה וכי מה בא הכתו' לפתוח או לנעול לא בא לנעול אלא לפתוח אם אומר ימים עשרה אינן אלא מאה אלא מאתים אלא אלף אלא ריבוא וכשאתה אומר ימים שנים פתחת רבי מנא אמר משום רבי יהודה ימים שנים יכול ימים הרבה אם מרובין הן והלא כבר נאמר רבים הא לא דיבר אלא בימים מועטים וכמה הן הוי אומר שנים רבים שלשה יכול רבים עשרה אמר ימים ואמר רבים מה ימים מיעוט ימים שנים אף רבים מיעוט רבים שלשה יכול שנים ושלשה הרי חמשה וכי נאמר ימים ורבים והלא לא נאמר אלא ימים רבים הא כיצד הרבים הללו יהו מרובין על שנים וכמה הן הוי אומר שלשה וערכו בני אהרן יכול מאה תלמוד לומר וערך הכהן אותם אי וערך הכהן אותם יכול יהא כהן אחד עורך את כל האיברים תלמוד לומר וערכו הא כיצד כהן אחד עורך שני איברים וכמה הן איברים עשרה ואחד בקרביים נמצא הטלה עולה בששה דברי רבי ישמעאל רבי עקיבא אומר וערכו שנים בני אהרן שנים הכהנים שנים מלמד שהטלה עולה בששה הכהנים לרבות הקרחים דברי רבי יודה והלא בבן הבקר הכתוב מדבר מה תלמוד לו' בתמיד של שחר הכתו' מדבר שמעון בר בא רבי יוחנן בשם רבי ינאי נאמר כאן עריכה ונאמר להלן וערך הכהן אותם מה עריכה שנאמר להלן בתמיד של שחר הכתוב מדבר אף עריכה שנאמר כאן בתמיד של שחר הכתוב מדבר עולא בר ישמעאל בשם רבי לעזר אינו צריך ממשמע שנאמר וערכו אין אנו יודעין שהן שנים ואת דרש וערכו שני בני אהרן שנים הכהנים שנים ותני כן אין לך קודם לתמיד של שחר אלא קטורת בלבד יכולין הם שלשה להעלותו ולמה איל קרב באחד עשר אלא כדי לעשות פומפי רבנן דקיסרין אמרי מפני מה פר קרב בעשרים וארבעה כדי לעשות פומפי לדבר על שם בבית אלהים נהלך ברגש ואת דרש וערכו שנים בני אהרן שנים הכהנים שנים מיכן לפרו של יחיד שיהא קרב בששה הדרן עלך בראשונה
Hebrew text: Venice Edition (1523), Public Domain.