א שני שעירי יום הכיפורים מצותן שהיו שוין במראה ובקומ' ובדמים ולקיחתן כאחת אף על פי שאינן שוין כשרים לקח אחד היום ואחד למחר כשרי' מת אחד מהן אם עד שלא הגריל מת אחד מהן יקח זוג לשני ואם משהגריל מת יביא שני' ויגריל עליה' כתחילה ב' ויאמר אם של שם מת זה שעלה עליו הגורל לשם יתקיים תחתיו ואם של עזזאל מת זה שעלה עליו הגורל לעזאזל יתקיים תחתיו והשיני ירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה שאין חטאת ציבור מתה רבי יהודה אומר תמות ועוד אמר רבי יהודה נשפך הדם ימות המשתלח מת המשתלח ישפך הדם שני שעירי יום הכיפורים כו' שעירים מיעוט שעירים שנים אם כן למה אמר שני שיהו שוין כבשי' מיעוט כבשים שנים אם כן למה נאמר שני שיהו שוין צפרים מיעוט צפרים שתים אם כן למה נאמר שתי שיהו שוות חצוצרות מיעוט חצוצרות שתים אם כן למה נאמר שתי שיהו שוות התיב רבי חגיי קומי רבי יוסה והא כתיב ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני יי' מעתה אנשים מיעוט אנשים שנים אם כן למה נאמר שני שיהו שוין והא כתיב לא תטה משפט גר יתום והרי מצאנו גר דן עם מי שאינו גר יתום דן עם מי שאינו יתום אלמנה דנה עם מי שאינה אלמנה מה תלמוד לומר שני אלא מפנייא להקיש לגזירה שוה נאמר כאן שני ונאמר להלן שני מה שני שנאמר להלן אנשים ולא נשים ולא קטני' אף שני שנאמר כאן אנשים ולא נשים ולא קטנים הרי למדנו שאין האשה מעידה מעתה אין האשה דנה ר' יוסה בי רבי בון ר' חונה בשם רב יוסף נאמ' כאן שני על פי שנים עדים ונאמר להלן שני וישארו שני אנשים במחנה מה שני שנאמר להלן אנשים ולא נשים ולא קטנים אף שני שנאמר כאן אנשי' ולא נשים ולא קטנים אם כן למה נאמר ועמדו שני האנשים שלא יהא אחד עומד ואחד יושב אחד שותק ואחד מדבר אחד מדבר כל צורכו ואחד את אומר לו קצר בדבריך שלא יהא הדיין מסביר פנים כנגד אחד ומעיז פנים כנגד האחד מעמיד לזה ומושיב לזה משום רבי ישמעאל אמרו אומר לו לבוש כשם שהוא לובש או הלבישו כשם שאתה לבוש א"ר יהודה שמעתי שאם רצה הדיין להושיב את שניהן מושיב ואי זה האסור שלא יהא אחד עומד ואחד יושב אחד מדבר כל צורכו וכו' רבי בא בשם רב הונא צריכין העדים להיות עומדין כשהן מעידין עדותן רבי ירמיה בשם רבי אבהו אף הנידונין צריכין להיות עומדין בשעה שהן מקבלין עדותן שווין בדמים ואין שווין בשבח הדמים אין השעירין כמצוותן שוין בשבח הדמין ואין שווין בדמים השעירים כמצותן משובח בגופו משובח במראיו מי קודם רבי ירמיה סבר מימר נישמעינה מן הדא אביב קצור יבש לקצור אביב קצור קודם הדא אמרה משובח בגופו משובח במראיו משובח בגופו קודם כיני מתניתא יביא שנים ויגריל עליהם בתחילה ויאמר זה שעלה עליו הגורל לשם יתקיים תחתיו אי זה מהן קרב תחילה רב אמר שני שבין זוג שני רבי יוחנן אמר שני שבין זוג ראשון אמר רבי זעורה טעמא דרבי יוחנן ועשהו חטאת בראשון אמר רבי לא טעמא דרבי יוחנן ועשהו חטאת קבעו בתלייה שלא יידחה ואתיא כהיא דאמר רבי יונה בשם רבי זעורה ועשהו חטאת קבעו בתלייה שיזדווג לו חבירו על דעתיה דרבי יוחנן מת שני שבין זוג שני שני שבין זוג ראשון מהו שיידחה אתא רבי בא רבי חייה בשם רבי יוחנן מת שני שבין זוג שני שני שבין זוג ראשון כבר נדחה כל שכן מחלפיה שיטתיה דרב מת שני בזוג ראשון שני שבזוג שני כבר נדחה הגריל שלשה ליתן מאחד על הבדין מאחד על הפרכות מאחד על מזבח הזהב אי זה מהן המשתלח רבי זעורה אמר לכפר עליו את שהוא מכפר בו חבירו משתלח את שאינו מכפר בו אין חבירו משתלח רבי הילא אמר לכפר עליו את שהוא גומר בו את כל הכפרה חבירו משתלח את שאינו גומר בו את כל הכפרה אין חבירו משתלח על דעתיה דרבי זעורה שלשתן משתלחין על דעתיה דר' הילא אינו משתלח אלא אחרון בלבד שאין חטאת ציבור מתה רבי יהודה אומר תמות וקשיא על דרבי יהודה ויש אדם מגריל למיתה משעה ראשונה א"ר אבון ולא אשכחנן כן על דר' אליעזר דר' אליעזר אמ' ימותו א"ר מנא הן דאת מקשי לה על דר' יהוד' קשיתה על דמתניתא דתנינן תמן וולד חטאת ותמורת חטאת וחטאת שמתו בעליה ימותו ויש אדם מימר למיתה משעה הראשונה
ב בא לו אצל שעיר המשתלח וסמך שתי ידיו עליו ונתודה וכך היה אומר אנא השם עוו פשעו חטאו לפניך עמך בית ישראל אנא השם כפר נא וגו' הלכה ב' תני בר קפרא עוו פשעו חטאו שלא להזכיר גנויין של ישראל יעמד חי מלמד שהוא עתיד למות עד מתי הוא חייה עד וכלה מכפר את הקודש דברי רבי יהודה רבי שמעון אומר עד שעת הוידוי על דעתיה דרבי יהודה הוידוי מעכב על דעתיה דרבי שמעון אין הוידוי מעכב מה נפק מן ביניהון שלחו בלא ווידוי על דעתיה דרבי יהודה צריך להביא שעיר אחר על דעתיה דרבי שמעון אינו צריך להביא שעיר אחר אף בפר כן שחטו בלא וידוי על דעתיה דרבי יהודה צריך להביא פר אחר על דעתיה דרבי שמעון אינו צריך להביא פר אחר נתודה ושחטו ונשפך הדם ואת אמר צריך להביא פר אחר צריך להתודות עליו פעם שנייה או כבר יצא בוידויו של ראשון אף בשעיר המשתלח כן צריך להגריל עליו פעם שנייה או כבר יצא בהגרילו של ראשון
ג מסרו למי שהוא מוליכו הכל כשירין להוליכו אלא שעשו כהנים גדולים קבע ולא היו מניחין ישראל להוליכו אמר רבי יוסי מעשה והוליכו ערשלא מציפורין וישראל היה הלכה ג' ושלח ביד איש להכשיר את הזר עתי שיהא עתיד עתי שיהא מזומן עתי אף בשבת עתי אף בטומאה לא הוא עתיד הוא מזומן אלא שלא ישלחנו ביד שנים שילחו ביד שנים מהו שיטמא בגדים נישמעינה מן הדא והמשלח לא המשלח את המשתלח הדא אמרה שילחו ביד שנים אינו מטמא בגדים ברח דרך הליכה מטמא בגדים דרך חזירה אינו מטמא בגדים שאלו את רבי אליעזר חלה השליח אמר להן כך תהו בשלום ואם חלה המשתלח אמר להן יכול הוא לטעון אתכם ולי דחייו ולא מת אמר להן כן יהו אויבי השמים לא שהיה ר' אליעזר מפליגן אלא שלא היה אומר להן דברי' שלא שמען מימיו וחכמים אומרים חלה השליח משלחו ביד אחר חלה המשתלח מרכיבו על החמור דחייו ולא מת יורד אחריו וממיתו כל ימים שהיה שמעון הצדיק קיים לא היה מגיע למחצית ההר עד שנעשה איברין איברין משמת שמעון הצדיק היה בורח למדבר והסרקיין אוכלים אותו כל ימים שהיה שמעון הצדיק קיים היה גורל של שם עולה בימין משמת שמעון הצדיק פעמי' בימין פעמי' בשמאל כל ימים שהיה שמעון הצדיק קיים היה נר מערבי דולק משמת שמעון הצדיק פעמים כבה פעמים דלק כל ימים שהיה שמעון הצדיק קיים היה לשון של זהורית מלבין משמת שמעון הצדיק פעמים מלבין פעמים מאדים כל ימים שהיה שמעון הצדיק קיים היה אור המערכה מתגבר ועולה משהיו נותנין שני גיזירי עצים בשחרית לא היו נותנין כל היום משמת שמעון הצדיק תשש כוחה של מערכה ולא היו נמנעין להיות נותנין עצים כל היום כל ימים שהיה שמעון הצדיק קיים היה ברכה משולחת בשתי הלחם ובלחם הפנים והיה נופל לכל אחד ואחד עד כזית ויש מהן שהיו אוכלים ושביעין ויש מהן שהיו אוכלין ומותירין משמת שמעון הצדיק ניטלה ברכה משתי הלחם ומלחם הפנים והיה נופל לכל אחד ואחד מהן עד כאפון הצנועים היו מושכין את ידיהן והגרגרנים היו פושטין את ידיהן מעשה בכהן אחד בציפורין שנטל חלקו וחלק חבירו והוא היה נקרא בן האפון עד היום הוא שדוד אמ' אלהי פלטיני מיד רשע מכף מעוול וחומץ תני ארבעים שנה עד שלא חרב בית המקדש היה נר מערבי כבה ולשון של זהורית מאדים וגורל של שם עולה בשמאל והיו נועלין דלתות ההיכל מבערב ומשכימין ומוצאין אותן פתוחין אמר לו רבן יוחנן בן זכיי היכל למה אתה מבהלינו יודעין אנו שסופך ליחרב שנאמר פתח לבנון דלתיך ותאכל אש בארזיך ארבעים שנה שימש שמעון הצדיק את ישראל בכהונה גדולה ובשנה האחרונה אמר להן בשנה זו אני מת אמרו לו למי נמנה אחריך אמר להן הרי נחוניון בני לפניכם הלכו ומינו את נחוניון וקינא בו שמעון אחיו והלך והלבישו אונקלה וחגרו צלצל אמר להן ראו מה נדר לאהובתו א"ל לכשאשמש בכהונה גדולה אלבש נקלה שליך ואחגור בצלצל שליך בדקו את הדברים ולא מצאו אותו אמרו משם ברח להר המלך משם ברח לאלכסנדריאה ועמד ובנה שם מזבח וקרא עליו את הפסוק הזה ביום ההוא יהיה מזבח ליי' בתוך ארץ מצרים והרי הדברי' קל וקומר ומה אם זה שברח מן השררה ראו היאך נחזר עליה בסוף מי שהוא נכנס ויוצא על אחת כמה וכמה תני זו דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר לא כי אלא מינו את שמעון וקינא בו נחוניון אחיו והלך והלבישו נקלה וחגרו צלצל אמר להן ראו מה נדר לאהובתו כו' היך קדמייא והרי הדברים קל וחומר ומה אם מי שלא נכנס לשררה ראו היאך העשיא את ישראל לעבודה זרה מי שהוא נכנס ויוצא על אחת כמה וכמה
ד וכבש עושין לו מפני הבבליים שהיו מתלשין בשערו ואומרי' לו טול וצא טול וצא יקירי ירושלם היו מלוין אותו עד סוכה הראשונה עשר סוכות מירושלם עד צוק תשעים ריס שבעה ומחצה לכל מיל ה' על כל סוכה וסוכה אומרי' לו הרי מזון והרי מים ומלוין אותו מסוכה לסוכה חוץ מן האחרון שבהן שאינו מגיע עמו לצוק אלא עומד מרחוק ורואה את מעשיו הלכה ד' אית תניי תני כבש גופו אית תניי תני כבש ממש אמר רבי חייה בר יוסף אלכסנדריין היו אומרים עד מתי אתם תולין את הקלקלה בנו יקירי ירושלם היו מלוין אותו עד סוכה הראשונה תני עשר סוכות בתוך שנים עשר מיל דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר עשר סוכות בתוך עשרה מיל ר' יוסי אומר חמש וכולן על ידי עירוב וכן אמר לי אליעזר בני יכול אני לעשותן שתים על ידי עירוב על כל סוכה וסוכה אומר לו הרי מזון והרי מים לייפות את כוחו למה שאין יצר הרע תעב אלא דבר שהוא אסור לו כהדא רבי מנא סלק למבקרה לרבי חגיי דהוה תשיש אמר ליה צהינא אמר ליה שתה שבקיה ונחת ליה בתר שעה סלק לגביה אמר ליה מה עבדת ההיא צהיותך אמר ליה כד שרית לי אזלת לה רבי חייה בר בא הוה משתעי הדין עובדא חד בר נש הוה מהלך בשוקא וברתיה עימיה אמרה ליה ברתיה אבא צהייא אנא אמר לה אורכין ציבחד א"ל אבא צהייא אנא א"ל אורכין ציבחד ומיתת ר' אחא כד מפני מוספא הוה אמר קומיהון אחינן מאן דאית ליה מיינוק ייזיל בגיניה
ה ומה היה עושה חלק לשון של זהורית חציו קשר בסלע וחציו קשר בין קרניו ודוחפו לאחוריו מתגלגל ויורד לא היה מגיע למחצית ההר עד שהוא נעשה איברים איברים בא וישב לו תחת הסוכה האחרונה עד שתחשך מאימתי מטמא בגדים משיצא חומת ירושלם רבי שמעון אומר משעת דחייתו לצוק הלכה ה' בראשונה היו קושרין אותו בחלונותיהן ויש מהן שהיה מלבין ויש מהן שהיה מאדים והיו מתביישין אלו מאלו חזרו וקושרו אותו בפתחו של היכל ויש שנים שהיה מלבין ושנים שהיה מאדים חזרו וקשרו אותו בסלע כתיב לכו נא ונווכחה וגו' תני ר' אלעזר אומר אם יהיו חטאיכם כשני' שבין שמים וארץ כשלג ילבינו יותר מכאן כצמר יהיו רבי יהושע אומר אם יהיו חטאיכם כשנים כשני אבות הראשונים כשלג ילבינו ואם יאדימו כתולע כצמר יהיו א"ר יודא בר פזי אם יהיו חטאיכם כשני כשלג ילבינו בראשונ' אם יאדימו כתולע כצמר יהיו כשני ורבנין אמרין בזמן שעוונתיו של אדם כפי שניו כצמר יהיו
ו בא לו אצל הפר ואצל השעיר הנשרפין קרען והוציא את אימוריהן נתנם במגס והקטירן על גבי המזבח קלען במקלות והוציאן לבית השריפה מאימתי מטמין בגדים משיצאו חומת העזרה רבי שמעון אומר משיצת האור ברובן בא לו אצל פרו וכו' אנן תנינן בא לו אצל הפר ואצל שעיר הנשרפין אית תניי תני בא לו כהן גדול לקרות אמר רבי חנניה קרא מסייע למתניתן והמשלח את השעיר לעזאזל יכבס בגדיו מה כתיב בתריה ואת פר החטאת ואת שעיר החטאת אמר רבי מנא ואפילו כהן כאהן דתנינן תנייא ברייא אתיא היא כאנש דסלק מטבריא לציפורין עד דהוא בטיבריא אמרין בציפורין הוא יתיב רבי זריקן אמר רבי זעורה שאל פרים הנשרפין ושעירין הנשרפין שניטמאו מהו שישרפו כמצוותן מה צריכה ליה כשניטמאו לפני זריקה אבל אם ניטמו אחר זריקה קורא אני עליו במועדו אף בשבת במועדו אף בטומאה אמר ר' יוסי ועדה שכתב בו במועדו לית שמע מינה כלום אמר רבי מנא לא מיתמנע רבי יוסי ר' קיים הכא ואמר ליה קיים בפר משיח ועדה ואמר ליה רבי בון בר חייה אמר רבי לעזר שאל פרים הנשרפין ושעירים הנשרפין שיצא רוב האבר המשלים לרוב מילתיה אמרה ברובו הדבר תלוי פשיטה הדא מילתא יצא רובו ואחר כך יצא רוב האבר המשלי' לרוב לא צורכא דלא יצא אבר אבר ואחר כן יצא רובה אבר המשלים לרוב ר' חייה בר בא אמ' ר' לעזר שאל פרים הנשרפין ושעירים הנשרפין שיצאו וחזרו פשיטה דרך חזירה אינו מטמא בגדים לא צורכא דלא מכיון שהתחילו לצאת מהו שיטמו בגדים התיב ר' בא והא תנינן היו סובלין אותן במוטות יצאו הראשונים חוץ לחומת עזרה האחרונים לא יצאו הראשונים מטמין בגדים האחרוני' אינן מטמין בגדים עד שיצאו יצאו אילו ואילו מטמין בגדים א"ר יודן אבוי דר' מתניה שנייא היא דכתיב והוציא עד שיוציא רשות כל המוציא ר' ירמיה אמר רבי לעזר שאל פרים הנשרפין ושעירין הנשרפין שניטמו מהו שייפסלו משם יוצא מה צריכה ליה כרבי שמעון בן לקיש ברם כרבי יוחנן פשיטא ליה דאיתפלגון השוחט תודה בפנים ולחמה חוץ לחומה לא קדש הלחם רבי יוחנן אמר חוץ לחומת ירושלם רבי שמעון בן לקיש אמר חוץ לחומת העזרה רבי שמעון בן לקיש כדעתיה דאמר רבי אמי בשם רבי שמעון בן לקיש בשר שלמים שיצא ואחר כך נכנס ונזרק עליו מן הדם כבר נפסל משם יוצא אמר רבי יוסה ואפילו כר' יוחנן צריכה ליה ירושלם אף על פי שאינה מחיצה לקדשי קדשים מחיצה היא לקדשים קלים חוץ לחומת ירושלם אינה מחיצה לא לקדשי קדשים ולא לקדשים קלים אמר רבי מנא אינה מחיצה להן רבי לעזר שאל פרים הנשרפין ושעירים הנשרפין מהו שיטמו בגדים בלא הכשר בלא טומאה מפני שסופן לטמות טומאה חמורה התיב שמואל קפודקיא מעתה יטמו את אימוריהן אלא בשפירשו ואפילו תימר לא פירשו כהדא אין מי חטאת מטמין דבר לחזור וליטמות ממנו התיב ר' ירמיה הרי נבלת עוף הטהור הרי הוא מטמא טומאת אוכלין בלא הכשר בלא טומאה מפני שסופן ליטמות טומאה חמורה אמר רבי יוסה נבלת עוף הטהור אין לה מחיצה אילו יש להן מחיצה אמר רבי מנא נבלת העוף הטהו' יש לה מחיצה אדם הוא מחיצתה דאי לא כן אילו הביא כלב והלבישו בגדים והאכילו נבלת עוף הטהור שמא אינו מטמא בגדים בבית הבליעה אמר רבי לעזר דרומיא נבלת העוף הטהור מחיצתה בכל מקום אילו מחיצתן חוץ לירושלם אמר רבי לעזר פרים הנשרפין ושעירין הנשרפין ששחטן לזרוק את דמן למחר פיגל להקטיר אימורין למחר פיגל לשרוף את בשרו למחר לא פיגל שלא חישב לא לאכילת אדם ולא לאכילת מזבח רבי שמיי בעי אבדו האימורין מהו לזרוק את הדם על הבשר ולא שמיע דאמר רבי לעזר שלא חישב לא לאכילת אדם ולא לאכילת מזבח תנא רבי זכיי זר ששרף מטמא בגדים לא צורכה דלא מהו שיהו כשירים בלילה קל וחומר מה אם הקטר אימורין שאינן כשירין בזר כשירין בלילה אילו שהן כשירין בזר אינו דין שיהו כשירין בלילה והשורף לא המצית את האור ולא המסדר את המערכה אי זהו השורף זהו המסייע בשעת שריפה אמר רבי יוסי הדא אמרה מסייע בשעת שריפה מטמא בגדים רבי אמי בשם רבי אלעזר המהפך בכזית מטמא בגדים לא צורכה אלא היה עומד בפנים ובידו קורה ומהפך בכזית מהו נישמעינה מן הדא והוציא ושרף מה המוציא עד שיוציא לחוץ אף השורף עד שישרוף בחוץ תמן אמר חזקיה וטמא עד הערב לרבות השורף אוף הכא כן
ז אמרו לו לכהן גדול הגיע שעיר למדבר ומניין היו יודעין שהגיע שעיר למדבר דידכאות היו עושין ומניפין בסודרין ויודעין שהגיע שעיר למדבר ט' אמר רבי יהודה והלא סימן גדול היה להן שלשת מילין מירושלם ועד בית חורון הולכין מיל וחוזרין מיל ושוהין כדי מיל ויודעין שהגיע שעיר למדבר רבי ישמעאל אומר והלא סימן אחר היה להם לשון של זהורי' היה קשו' על פתחו של היכל וכשהגיע שעיר למדבר היה הלשון מלבין שנאמר אם יהיו חטאיכם כשני' כשלג ילבינו מהו דידכיות קבלן הדרן עלך שני שעירי
Hebrew text: Venice Edition (1523), Public Domain.