א הוציאו לו את הכף ואת המחתה וחפן מלא חפניו ונתן לתוך הכף הגדול לפני גודלו והקטן לפי קוטנו וכך היתה מידתן נטל את המחתה בימינו ואת הכף בשמאלו מהלך בהיכל עד שמגיע לבין שני הפרכות המבדילות בין הקודש ובין קודש הקודשים וביניהן אמה רבי יוסי אומר לא היה שם אלא פרוכת אחת בלבד שנאמר והבדילה הפרוכת לכם בין הקודש ובין קדש הקדשים הוציאו לו את הכף כו' ולא כבר תנינתה נטל את המחתה ועלה לראש המזבח כיני מתניתא את הכף ואת הבזך מהו כף מגיס אמר רבי יוסה הדא אמרה כלי חול הוא אין תימר כלי קודש דבר שקדש בכלי כפרה דאיתפלגון פיטמה בחולין רבי יוסה בן חנינה אמר פסולה רבי יהושע בן לוי אמר כשירה מה טעמא דרבי יוסי בר חנינה קודש היא שתהא הבאתה בקודש מה טעמא דרבי יהושע בן לוי קודש היא שתהא באה מתרומת הלישכה אמר ר' יוסה בי רבי בון אתיא דרבי יוסי בן חנינה כשמואל ודרבי יהושע בן לוי כר' יוחנן דתנינן המקדיש נכסיו והיו בהן דברים ראויין לקרבנות ציבור רבי יוחנן אמר קטורת אמר רבי הושעיה תיפתר באומן משל בית אבטינס שהיה נוטל בשכרו קטורת ודרבי יוסי בן חנינה כשמואל דאמר רבי חונה בשם שמואל מכתשת עשו אותה כלי שרת לקודש אמר רבי יוסה בי רבי בון אמרה רבי חונה קומי רבי יוסה דבר שקדש בכלי נפדה אמר ליה ולאו שמואל הוא ושמואל אמר קל הוא במותר דאיתפלגון הותירו תמידין שמואל אמר נפדין כתמימין רבי יוחנן אמר נפדין כפסולי המוקדשין הותירו שעירי' על דעתיה דשמואל אם עולה נפדית לא כל שכן חטאת על דעתיה דרבי יוחנן רבי זעורא אמר ירעו אמר רבי שמואל בר רב יצחק מקייצים בה את המזבח וקשיא יש חטאת קריבה עולה אמר רבי יוסה שנייא היא שאין קרבנות ציבור נקבעין אלא בשחיטה אמר רבי חנניה בן תרדיון תניי בית דין הוא על המותרות שיקרבו עולות הלכה ב' מלא קומצו יכול מלא קומצו מבורץ תלמוד לומר בקמצו אי בקמצו יכול יקמוץ בראשי אצבעתיו תלמוד לומר מלא קומצו הא כיצד חופה את פס ידו במחבת ובמרחשת ומוחק באצבעו מלמעלן למטן תמן את אמר מלא קמצו בקמצו והכא את אמר מלא קומצו רבי יעקב בר אחא רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי מה להלן קומץ החסר פסול והכא קומץ החסר פסול חפנים מהו שייעשה ככלי שרת לקדש אחר מהו שיחפון ויתן לתוך חפניו מהו שיעש' מידה לחפניו בכל חפנים משערין או אין משערין אלא בחפניו רבי יהושע בן לוי שאל חפן ומת אחר מהו שייכנס בחפניו אין תימר חפנים עשו אותן ככלי שרת לקודש הדא אמרה חפן ומת אין אחר נכנס בחפניו אין אחר חופן ונותן לתוך חפניו ועושין מידה לחפניו ואין משערין בכל חפנים אין תימר חפנים לא עשו אותן ככלי שרת לקודש הדא אמרה חפן ומת אחר נכנס בחפניו אחר חופן ונותן לתוך חפניו ואין עושין מידה לחפניו ומשערין בכל חפנים הגדול לפי גודלו אפילו כבן קמחית שהיתה ידו מחזקת כארבעת קבין והקטן לפי קוטנו אפילו כבן גמלא שלא היתה ידו מחזקת אלא כשני זתים הילוך בזר מהו חזקיה אמר הילוך בזר כשר רבי ינאי אמר הילוך בזר פסול מתניתא פליגא על רבי ינאי קיבל בימינו ונתן בשמאלו יחזיר לימינו ושמאלו לא כזר היא תיפתר שהיתה שמאלו כלפי לפנים אמר רבי בא ואפילו תימר כלפי לחוץ שנייא היא הילוך בזר ושנייא היא מאיליו אמר ר' זעורה פשיטא יד לא עשו אותה כהילוך מתניתא פליגא על ר' ינאי נשפך מן הכלי על הרצפה ואספו כשר אמר רבי ביבי תיפתר שהיה מתגלגל כלפי לפנים אמר רבי בא ואפילו תימר כלפי לחוץ שנייה היא הילוך בזר שנייא היא הילוך מאיליו אמר רבי זעורה פשיטת יד עשו אותה כהילוך מתניתא פליגא על רבי ינאי נטל את המחתה בימינו ואת הכף בשמאלו שנייא היא שאינו יכול לעשותו יתלה אותו בזרועו אינה דרך כבוד ויחליף סברין מימר אם החליף פסול ויחתי אם החתי מימינו לשמאלו כשר ואמר אוף תמן ויחתי תמן אם החתי פסול אם החליף פסול ברם הכא אם החתי כשר אם החליף פסול הכל מודין שאם הכניסן אחת אחת כיפר אלא שהוא עובר משם הכנסה יתירה על איזה מהן הוא עובר חברייא אמרי על האחרונה אמר לו רבי יוסי אומר לו היכנס ואת אמר הכין אלא על הראשונה תמן תנינן השתחוה או ששהא כדי השתחויה על אי זו מהן הוא עובר חברייא אמרי על הראשונה אמר לו רבי יוסי אומר לו צא ואת אמר הכין אלא על האחרונה וביניהן אמה אמר רבי הילא זכר לדבר כהיא דתנינן תמן אמה טרקסין עשרים אמה לבית קודש הקדשים מהו אמה טרקסין רבי יונה בוצריא אמר טירקסון מה מבפנים מבחוץ אמר רבי יוסי מן מה דכתיב וארבעים באמה היה הבית הוא ההיכל לפניי הדא אמרה מבפנים אמר ליה רבי מנא והכתיב ויעש את בית קודש הקדשים עשרים אמה הוי מבחוץ מה טעמא דרבנן והבדילה הפרכת לכם וגומר מה עבד לה רבי יסי בין קודש קדשים שלמעלן לקדש קדשים שלמטן ולית לרבנן כן אית לן כהיא דתנינן וראשי פסיפסין מבדיל בעלייה בין קודש לבין קודש הקדשים
ב החיצונה פרופה מן הדרום והפנימית מן הצפון ומהלך ביניהן עד שמגיע לצפון הגיע לצפון והפך פניו לדרום הלך לשמאלו עם הפרכת עד שמגיע לארון הגיע לארון נתן את המחת' בין שני הבדי' צבר את הקטורת על גבי גחלים ונתמלא הבית עשן יצא ובא לו דרך כניסתו מתפלל תפילה קצרה ולא היה מאריך שלא להבעית את ישראל הלכה ג' תני מן המנורה ולדרום היה נכנס דברי רבי מאיר רבי יוסי אומר מן השולחן ולצפון היה נכנס אית תניי תני ממזבח הזהב ולמנורה היה נכנס מהלך ביניהן עד שהוא מגיע לצפון דוחק היה באצילי ידיו כדי שלא ישרפו הפרכות הגיע לצפון והפך פניו לדרום חוזר היה לאחוריו כדי שלא יהא נראה כמפסיע בין הבדים כיצד הוא עושה אמר רבי חנינה מניח את הכף בארץ וזורקה באויר וקולטה במחתה שמואל אמר בודדה ברגלו אמר רבי יוחנן מערה מתוך הכף והיא מתמרת ועולה ואחר כך היא פוסה ויורדת יצא ובא לו כדרך כניסתו כרבי יוסה ברם כרבי מאיר אפילו בעי לא יכיל למה שלא יתן אחוריו לקודש כתיב ויבא שלמה לבמה אשר בגבעון ירושלם מה נן קיימין אם מירושלם היה בא נימר מירושלם לבמה אם מבמה היה בא נימר מבמה לירושלם היה בא אמר רבי שמואל בר אבודמא לבמה היה בא שלא ליתן אחוריו לקודש ומתפלל תפילה קצרה בבית החיצון וכך היתה תפילתו של כהן גדול ביום הכיפורים בצאתו בשלום מן הקודש יהי רצון מלפניך יי' אלהינו ואלהי אבותינו שלא תצא עלינו גלות לא ביום הזה ולא בשנה הזאת ואם יצאה עלינו גלות ביום הזה או בשנה הזאת תהא גלותינו למקום של תורה יהי רצון מלפניך יי' אלהינו ואלהי אבותינו שלא יצא עלינו חסרון לא ביום הזה ולא בשנה הזאת ואם יצא עלינו חסרון ביום הזה או בשנה הזאת יהא חסרורינו בחסרון של מצוות יהי רצון מלפניך יי' אלהינו ואלהי אבותינו שתהא השנה הזאת שנת זול שנת שובע שנת משא ומתן שנת גשומה ושחונה וטלולה ושלא יצטרכו עמך ישראל אלו לאלו ואל תפנה לתפילת יוצאי דרכים רבנן דקסרין אומרין ועל עמך ישראל שלא יגבהו שררה זו על גב זו ועל אנשי השרון היה אומר יהי רצון מלפניך יי' אלהינו ואלהי אבותינו שלא יעשו בתיהן קבריהן ולא היה מאריך שלא להבעית את ישראל מעשה באחד שהאריך וגמרו להיכנס אחריו אמרו שמעון הצדיק היה אמרו לו למה הארכתה אמר להן מתפלל הייתי על מקדש אלהיכם שלא ייחרב אמרו לו אף על פי כן לא היית צריך להאריך ארבעים שנה שימש שמעון הצדיק את ישראל בכהונה גדולה ובשנה האחרונה אמר להן בשנה הזאת אני מת אמרו לו מאיכן אתה יודע אמר להן כל שנה שנה ושנה שהייתי נכנס לבית קודש הקדשים היה זקן אחד לבוש לבנים ועטוף לבנים נכנס עמי ויוצא עמי ובשנה הזו נכנס עמי ולא יצא עמי בעון קומי רבי אבהו והכתיב וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבאו לכפר בקודש עד צאתו אפילו אותן שכתוב בהן ודמות פניהם פני אדם לא יהיו באהל מועד אמר לון מה אמר לי דהוה בר נש אני אומר הקב"ה היה
ג משניטל הארון אבן היתה שם מימות הנביאים הראשונים ושתייה היתה נקראת גבוה מן הארץ שלשה אצבעות ועליה היה נותן הלכה ד' תני עד שלא ניטל הארון היה נכנס ויוצא לאורו של ארון משניטל הארון היה מגשש ונכנס מגשש ויוצא אמר רבי יוחנן למה נקרא שמה אבן שתייה שממנה הושתה העולם תני רבי חייה ולמה נקרא אבן שתייה שממנה הושתה העולם כתיב מזמור לאסף אל אלהים יי' דיבר ויקרא ארץ וגו' מציון מכלל יופי אלהים הופיע ואומר לכן הנני יסד בציון אבן וגו'
ד נטל את הדם ממי שהוא ממרס בו נכנס למקום שנכנס ועמד למקום שעמד והזה ממנו אחת למעלן ושבע למטן ולא היה מתכוין להזות לא למעלן ולא למטן אלא כמצליף וכך היה מונה אחת אחת ואחת אחת ושתים אחת ושלש אחת וארבע אחת וחמש אחת ושש אחת ושבע יצא והניחו על כן הזהב שהיה בהיכל ה' הביאו לו את השעיר שחטו וקיבל במזרק את דמו נכנס במקום שנכנס ועמד במקום שעמד והזה ממנו אחת למעלן ושבע למטן ולא היה מתכוין להזות לא למטן ולא למעלן אלא במצליף וכך היה מונה וכו' יצא והניחו על כן השיני שהיה בהיכל רבי יהודה אומר לא היה שם אלא כן אחד בלבד ו' נטל דם הפר והניח דם השעיר והזה ממנו על הפרכת שכנגד הארון מבחוץ אחת למעלן ושבע למטן ולא היה מתכוין להזות לא למעלן ולא למטן אלא כמצליף וכך היה מונה נטל דם השעיר והניח דם הפר והזה ממנו על הפרוכת שכנגד הארון מבחוץ אחת למעלן ושבע למטן ולא היה מתכוין להזות לא למעלן ולא למטן אלא כמצליף וכך היה מונה עירה דם הפר לתוך דם השעיר ונתן את המלא לתוך הריקן ויצא אל המזבח אשר לפני יי' וכפר עליו זה מזבח הזהב מהו כמצליף רבי שמואל בר חנניה בשם רבי לעזר כמטוורד אמר רבי יוחנן כדי שלא יטעה אמר רבי זעורא כדי שיגמור הזיותיו מתוך שבע והא קתני שבע ואחת אמר רבי בון כתיב אל פני הכפורת שבע מה תלמוד לומר יזה כדי שתהא הזייה ראשונה נמנית עמהן הלכה ה' כתיב והזה אותו על הכפורת יכול על גגה ת"ל לפני הכפורת יכול על מצחה ת"ל על ולפני רבי זעורה אמר צריך שיהא נוגע ר' שמואל בר רב יצחק אמר אינו צריך שיהא נוגע אמר רבי בון בר חייה טעמא דרבי שמואל בר רב יצחק והזה אותו על הכפורת ולפני הכפורת מה כפורת שנ' להלן על מצחה לא על גגה ואינו צריך שיהא נוגע אף כפורת שנאמר כאן על מצחה לא על גגה ואינו צריך שיהא נוגע אמר רבי יוסה מיסבור סבר רבי בון בר חייה הזיות שעיר של מעלה למידות מהזיות פר שלמעלן ואינה כן אלא הזיות שעיר שלמעלן למידות מהזיות פר שלמטן והזה אותו לפני הכפורת מלמד שהוא נותן אחת למעלן ולפני הכפורת איני יודע כמה הרי אני דן נאמר מתן דמים בפר למטן ונאמר מתן דמים בשעיר למטן מה מתן דמים אמורין בפר למטן שבע אף מתן דמים אמורין בשעיר למטן שבע או לכה לך לדרך הזו נאמרו דמים למעלן ונאמרו דמים למטן מה דמים אמורין בו למעלן אחת אף דמים אמורין בו למטן אחת נראה למי דומה דנין שלמטן משלמטן ואין דנין שלמטן משלמעלן או לכה לך לדרך הזו דנין דם השעיר מדם השעיר ואין דנין דם השעיר מדם הפר תלמוד לומ' ועשה את דמו כאשר עשה לדם הפר מה דם הפר למטן שבע אף דם השעיר למטה שבע ואיני יודע כמה ליתן מדם הפר למעלן נאמר מתן דמים בשעיר למעלן ונאמר מתן דמים בפר למעלן מה דמים האמורין בשעיר למעלן אחת אף מתן דמים האמורין בפר למעלן אחת או לכה לך לדרך הזו נאמרו דמים למטן נאמרו דמים למעלן מה דמים אמורין בו למטה שבע אף דמים אמורין בו למעלן שבע נראה למי דומה דנין שלמעלן משלמעלן ואין דנין שלמעלן משלמטן או לכה לך לדרך הזו דנין דם הפר מדם הפר ואין דנין דם הפר מדם השעיר תלמוד לומר ועשה את דמו כאשר עשה לדם הפר שיהו כל מעשיו שוין מה דם הפר למטן שבע אף דם השעיר למטן שבע מה דם השעי' למעלן אחת אף דם הפר למעלן אחת הקודש צריך לכוין כנגד הקודש אמר רבי נחמיה לפי שמצאנו בפר הבא על כל המצות שהוא עומד חוץ למזבח ומזה על הפרוכת בשעה שהוא מזה יכול אף זה כן תלמוד לומר אשר לפני יי' ואיכן היה לפנים מן המזבח או אינו מדבר אלא על מזבח החיצון תלמוד לומר אשר לפני יי' הא אינו מדבר אלא על מזבח הפנימי הכל מודין בפר משיח ועדה שאינו צריך שיהא נוגע מה פליגין בפר ושעיר של יום הכיפורים אית תניי תני צריך שיהא נוגע אית תניי תני אינו צריך שיהא נוגע אמר רבי לעזר בי רבי יוסי אני ראיתיה ברומי מליאה טיפין של דם אמרתי אילו מן הדמי' שהיו מזין עליה ביום הכיפורים הדא אמרה צריך שיהא נוגע ואפילו תימר אין צריך שיהא נוגע ואם נגע נגע נתן מכלי קודש לתוך כלי חול פסל הא מכלי קודש לתוך כלי קודש לא פסל אמר רבי חגיי קומי רבי יוסה מתניתא אמרה כן עירה דם הפר לתוך דם השעיר מה את שמע מינה אמר רבי מנא נימר מדם הפר שהוא מלא לתוך דם השעיר שהוא ריקם אמר רבי יוסה בי ר' בון עירה דם הפר לתוך דם השעיר מלא מיכן והילך חוזר ובוללן לתוך כלי אחר כדי שיבללו כל צורכן מניין שהוא זקוק להערות תלמוד לומר ונתן מדם הפר ומדם השעיר בזמן שהן מעורבין יכול מזה בפני עצמו ומזה בפני עצמו תלמוד לומר וכפר אהרן על קרנתיו אחת בשנה אחת בשנה הוא מכפר ואינו מכפר שתים בשנה או נימר דם הפר אחת בשנה לא שתים בשנה תני רבי ישמעאל מדם חטאת הכיפורים אחת בשנה יכפר עליו לדרתיכם אחת בשנה הוא מכפר ואינו מכפר שתים בשנה הכל מודין בשבע הזאות שלמטן שהוא צריך להערות דכתיב שבע ולא ארבע עשרה קיבל מדם הפר בשלשה כוסות ומדם השעיר בשלשה כוסות ליתן מאחד על הבדין מאחד על הפרכות מאחד על מזבח הזהב אי זה מהן זקוק להערות ויש אדם מחשב חצי כפרה אלא כיני קיבל מדם הפר בשלשה כוסות ומדם השעיר בשלשה כוסות ליתן מאחד על הבדים ומאחד על הפרכות ומאחד על מזבח הזהב אי זה מהן הוא זקוק להערות תפלוגתא דרבי זעורה ודרבי הילא דאיתפלגון הגריל שלשה זוגות ליתן מאחד על הבדים מאחד על הפרכות מאחד על מזבח הזהב אי זה מהן משתלח רבי זעורה אמר לכפר עליו את שהוא מכפר בו חבירו משתלח את שאינו מכפר אין חבירו משתלח רבי הילא אמר לכפר עליו את שהוא גומר בו כל הכפרה חבירו משתלח את שאינו גומר בו כל הכפרה אין חבירו משתלח על דעתיה דרבי זעורה שלשתן משתלחין על דעתיה דרבי הילא אינו משתלח אלא אחרון בלבד והכא על דעתיה דרבי זעורה שלשתן הוא זקוק להערות על דעתיה דרבי הילא אינו אינו זקוק להערות אלא אותו שהזה ממנו קיבל דם הפר בשלשה כוסות ומדם השעיר בשלשה כוסות ליתן מאחד על הבדין ומאחר על הפרכות ומאחד על מזבח הזהב אי זה מהן ישפך על היסוד תפלוגתא דרבי ודרבי אלעזר בי רבי שמעון דאיתפלגון חטאת שקיבל דמה בארבעה כוסו' נתן מזה אחד ומז' אחד ומזה אחד מניין שכולם נשפכין על היסוד תלמוד לומר את דמה ישפך יכול אפילו לא נתן מאחד מהן מתן ארבע יהו כולם נשפכין תלמוד לומר ואת כל דמה ישפך הא כיצד הוא נשפך על היסוד והן נשפכין לאמה דברי רבי רבי אלעזר בי רבי שמעון מניין אפילו לא נתן מאחד מהן אלא מתן ארבע יהו כולן נשפכין על היסוד תלמוד לומר ואת דמה ישפך על דעתיה דרבי אלעזר בי רבי שמעון כולהן נשפכין על היסוד על דעתיה דרבי אין לך נשפך על היסוד אלא אותו שהיזה ממנו חבריא אמרי נתפגל זה ונתפגל זה אבדו אימוריו של זה מזין על אימוריו של זה הכל מודין בפר משיח ועדה עד שיהא שם מתנה אחת משל שניהן חברייא אמרי אימורין כשירין שנתערבו בפסולין עד שיהא מתנה אחת משל כשירין מה פליגין בדם שני חטאות שנתערבו רבי אומר אומר אני רואין את הדם אם יש בו כדי מתנה אחת מזה וכדי מתנה אחת מזה כשר ואם לאו פסול וחכמים אומרים אפילו אין בו אלא מתנה אחת משל שניהן כשר על דעתיה דרבי יש שיעור למתנות על דעתיה דרבנן אין שיעור למתנות הדא אמרה נתפגל זה נתפגל זה אבדו אימוריו של זה מזין על אימוריו של זה
ה התחיל מחטא ויורד מהיכן הוא מתחיל מקרן מזרחית צפונית צפונית מערבית מערבית דרומית דרומית מזרחית מקו' שהו' מתחיל בחטאת על מזבח החיצון שם גומר על מזבח הפנימי ר' אליעזר אומ' במקומו היה עומד ומחטא ח' על כולן הוא נותן מלמטה למעלן חוץ מזו שהיתה לפניו שהיה נותן מלמעלן למטן הלכה ו' ויתחיל בקרן מזרחית דרומית אמר רבי הילא ימנית אין זו ימנית ויתחיל מקרן צפונית מערבית אמר רבי אלעזר ויצא אל המזבח ויתחיל מקרן מערבית דרומית שלא יתן אחוריו לקודש ואין סופו ליתן אחוריו לקודש חוזר היה לאחוריו ויעמד בדרום ויתחיל מקרן מזרחית צפונית כיי דאמר רבי הילא ימנית אין זו ימנית תני רבי ליעזר אומר ממקומו היה עומד ומחטא ועל כולן הוא נותן מלמעלן למטן חוץ מזו שהיה לפניו לוכסן שהיה נותן מלמטן למעלן רבי אבהו בשם רבי יוחנן שניהן מקרא אחד דורשין סביב רבנן אמרין סביב להלוך ורבי ליעזר אומר סביב לקרנות שני כהנים ברחו בפולמוסיות אחד אומר עומד הייתי ומחטא ואחד אומר מהלך הייתי ומחטא אמר רבי יודן הדא אמרה מאן דעבד הכין לא חשש ומאן דעבד הכין לא חשש
ו הזה על טיהרו של מזבח שבע פעמים שירי הדם היה שופך על יסוד מערבי של מזבח החיצון ושל מזבח החיצון היה שופך על יסוד דרומי אילו ואילו מתערבין באמה ויוצאין לנחל קדרון ונמכרין לגננין לזבל ומועלין בו הלכה ז' והזה עליו לא על אפריו עליו לא על גחליו אית תניי תני צד צפוני אית תניי תני צד דרומי מאן דאמר צד צפוני רבי ליעזר ומאן דאמר צד דרומי רבנן אמר רבי יוסה זה סימן כל הניטל מבחוץ להינתן בפנים ניטל מן הסמוך לפנים וכל היוצא מבפנים להינתן בחוץ ניתן מן הסמוך לפנים רבי ירמיה בשם רבי פדת גחלים שבכל יום ונר המערבי למידין מגחלים של יום הכיפורים ושני בזיכי לבונה למידין משירי דמים ואת כל דם הפר ישפך לרבות פר דם יום הכיפורים לשפיכה ולמה לא אמר ושעיר אמר רבי מנא בלא כך אינו זקוק להערות אשכחת אמר ואת כל דם הפר ישפך לרבות דם פר יום הכיפורים ושעיר לשפיכה וכלה מכפר את הקודש אית תניי תני אם כילה כיפר ואית תניי תני אם כיפר כלה רבי אבהו בשם רבי יוחנן מחלוקת ביניהון מאן דאמר אם כיפר כילה השיריים מעכבין מאן דאמר אם כילה כפר אין השיירים מעכבין רבי יהושע בן לוי אמר משמעות ביניהון מן השיריים אין השיירים מעכבין רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי אין השיריים מעכבין מאי כדון מאן דאמר אם כלה כיפר עושה אותן ארבע מתנות מאן דאמר אם כיפר כלה אינו עושה אותן אלא מתנה אחת תני אמר רבי ישמעאל מה אם שירי חטאת שאינן מכפרין ניתנין על היסוד תחילת עולה שהיא מכפרת אינו דין שתינתן על היסוד אמר לו רבי עקיבה לא אם אמרת בשירי חטאת שאינן מכפרין ואינן ראויין לכפר נותנין על היסוד תחילת עולה שהיא מכפרת וראויה לכפר אינו דין שתינתן על היסוד מאן דאמר אין מכפרין אין מכפרין בשאר ימות השנה הא ביום הכיפורים מכפרין מאן דאמר אינן מכפרין ואינן ראויים לכפר אין מכפרין לא בראש השנה ולא ביום הכיפורים מה נן קיימין אם למצוה מצוה ליתן על היסוד אלא אם אינו עניין למצוה תניהו עניין לעיכוב אמר רבי שמי מתניתא אמרה שהשיריים מעכבין דתנינן מה לתחתונים אם נתנן למעלן לא הורצו שאין מהן קרב למעלן תאמר בעליונים אם נתנן למטן הורצו שיש מהן קרב למטן הפנימיים יוכיחו שיש מהם קרב בחוץ ואם נתנן בחוץ לא הורצו מה לפנימיים אם נתנן בחוץ לא הורצו שאין מזבח ממרקן תאמר בעליונים אם נתנן למטן הורצו שהרי הקרנות ממרקות אותן הואיל והקרנות ממרקות אותן אם נתנן למטן תהא כשירה תלמוד לומר אותה שיתן דמיה למעלן לא שיתן דמיה למטן מהו אין המזבח הפנימי ממרקן אמר רבי יוסי בי רבי בון שאינו ממרקן לעשותן שיריים שעל ידי הבדין ועל ידי הפרכות הן נעשות שיריים אמר רבי יוסה מתניתא אמרה שאין השיריים מעכבין דתנינן אם לא נתן לא עיכב רבי בורקיי בשם רבי יוחנן מתניתא אמרה שהשיריים מעכבין דתנינן וכפר את מקדש הקודש זה לפניי לפנים ואת אוהל מועד זה ההיכל ואת המזבח זה מזבח הזהב יכפר אף על העזרות מה אית לך כפרה בעזרות לא השיריים רבי בון בר חיא בעי כמאן דמר השיריים מעכבין מקומן מעכב נותנן בלילה שוחט עליהן בתחילה חברייא בעיי מחשב להן רבי יודן בעי אבדו מה הן צריכה ליה כשהתחיל ליתן וחסרו אבל אם לא התחיל ליתן כל עמא מודיי משהוא משייר שהן שיריים תני מועלין היו בדמים דברי רבי מאיר ורבי שמעון וחכמים אומרים אין מעילה בדמים רבי אבהו בשם ר' יוחנן כי הדם הוא בנפש יכפר אין לך בו אלא כפרת נפש בלבד רבי חייה בשם רבי יוחנן כל אוכליו יכרת אין לך בו אלא כרת נפש בלבד אמר רבי זעורה הקדיש דם ביניהון מאן דאמר אין לך בו אלא כפרת נפש בלבד וזה הואיל ואין בו כפרה אין בו מעילה מאן דאמר אין לך בו אלא כרת נפש בלבד וזה הואיל ויש בו כרת יש בו מעילה אתא רבי בא רבי חייה בשם רבי יוחנן הקדיש דם ובדק הבית ביניהון והוה רבי זעורה חדי בה סבר על דרבנן איתאמרת אמר ליה ומה בידך ועל דרבי שמעון אתמרת רבי בא בריה דרבי חייה בר בא כך משיבין חכמים לר' שמעון אילו מכרן שמא אינו תופס דמיהן מה ביניהן ומה בין דמיהן ופליג על ההיא דאמר ר' לעזר יש מהן שאמרו לא נהנין ולא מועלין לפיכך אם מכרן אינו תופש את דמיהן ויש מהן שאמרו לא נהנין ולא מועלין לפיכך אם מכרן תופש את דמיהן דישון המזבח הפנימי והמנורה לא נהנין ולא מועלין לפיכך אם מכרן אינו תופש את דמיהן הדמים לא נהנין ולא מועלין בהן לפיכך אם מכרן תופש את דמיהן
ז כל מעשה יום הכיפורים האמור על הסדר הקדים מעשה לחבירו לא עשה כלום הקדים דם השעיר לדם הפר יחזור ויזה מדם השעיר לאחר דם הפר אם עד שלא גמר את המתנות שמבפנים נשפך הדם יביא דם אחר ויחזור ויזה בתחילה מבפנים וכן בהיכל וכן במזבח הזהב שכולן כפרה וכפרה בפני עצמן ר' אלעזר ור' שמעון אומר ממקו' שפסק משם הוא מתחיל הלכה ח' תני א"ר יהודה במה דברים אמורים בעבודות הנעשות בפנים בבגדי לבן אבל בעבודות הנעשות בחוץ בבגדי זהב אם הקדים מעשה לחבירו מה שעשה עשוי וחכמים אומרים אף הנעשות בחוץ בבגדי זהב אם הקדי' מעשה לחבירו לא עשה כלום רבי אבהו בשם רבי יוחנן שניהן מקרא אחד הן דורשין מדם חטאת הכיפורים אחת רבנן אמרי עבודות שהוא נכנס פעם אחת בשנה רבי יהודה אומר מקום שהוא נכנס בו פעם אחת בשנה רבי הושעיה בשם רבי פס במתנות הבדים אבל במתנות הפרכות שעיר מעכב את הפר אמר ר' לעזר ונתן מדם הפר על בין הבדים ועל בין הפרכות ואחר כך שחט את השעי' הנעשה בתחילה כשר אמר רבי יוסה אילו נשפך מדם הפר ומדם השעיר המונח בכוס שמא אינו מביא פר אחר וכשר מה בין שחט עד שלא נתן מה בין שחט משנתן אילו אמר ונתן יאות רבנן אמרי שלש לכושר ושלש לפסול רבי לעזר ורבי שמעון אומר ארבעים ושלש לכושר וארבעים ושלש לפסול ורבנן אמרי כל שבע ושבע כפרה בפני עצמה ר' אלעזר ורבי שמעון אמרי כל אחד ואחד כפרה בפני עצמו רבי זעורה בשם רבי לעזר טעמא דרבי לעזר בי רבי שמעון וכלה מכפר את הקודש אפילו אין שם אלא מתנה אחת אמרה התורה כלה אמר ר' לעזר נתן מקצת מתנות ונשפך הדם מביא אחרים תחתיהן אילו ואלו נשפכין במצותן לכן צריכה כשנקרא עליהן לשם פסול אמר רבי יוסה ויאות אילו נתן מקצת מתנות ונשפך הדם שמא אינו מביא אחרי' תחתיהן ומועלין בראשוני' רבי חגיי בעא קומי רבי יוסה עד כדון כששחט את הראשונים לשם כושר והשניים לשם פסול שחט את הראשונים לשם פסול ואת השניים לשם כושר אמר רבי יוסה מצינו פסול מוציא מיד פיגול מצינו פסול מוציא מיד כושר הדרן עלך הוציאו לו את הכף
Hebrew text: Venice Edition (1523), Public Domain.