א בא לו כהן גדול לקרו' אם רוצה בבגדי בוץ קורא ואם לאו באיסטלית לבן משלו חזן הכנסת נוטל ספר תורה ונותנו לראש הכנסת וראש הכנסת נותנו לסגן והסגן נותנו לכהן גדול וכהן גדול עומד ומקבל וקורא ועומד וקורא אחרי מות ואך בעשור וגולל את התורה ומניחה בחיקו ואומר יותר ממה שקריתי לפניכם כתוב כאן ובעשור שבחומש הפיקודים קורא על פה ומברך עליה שמונה ברכות על התורה ועל העבודה ועל ההודייה ועל מחילת העון ועל המקדש ועל ישראל ועל הכהנים ועל שאר התפילה ב' הרואה כהן גדול שהוא קורא אינו רואה פר ושעיר הנשרפים הרואה פר ושעיר הנשרפין אינו רואה כהן גדול כשהוא קורא לא מפני שאינו רשאי אלא שהיתה דרך רחוקה ומלאכת שניהן הית' נעשי' כאח' בא לו כהן גדול כו' מניין לקריאת הפרשה רבי אידי בשם רבי יצחק ויעש מה תלמוד לומ' כאשר צוה ה' את משה מיכן לקריאת הפרשה רבי אמי בשם רבי יוחנן שירי עבודות עובדן בבגדי לבן אמר רבי מתנא מתניתא אמרה כן ואם לאו באיסטלית לבן משלו ר' יוסה בעי למה שהן בחוץ הרי שחיטה הרי אינ' אלא בחוץ והוא עובדה בבגדי זהב רבי יסא בשם רבי יוחנן רצה עובדה בבגדי זהב רצה עובדה בבגדי לבן מצינו שחיטה רצה עובדה בבגדי זהב רצה עובדה בבגדי לבן בכל אתר את אמר הולכין אחר התורה והכא את אמר מוליכין את התורה אצלן אלא על ידי שהן בני אדם גדולים התורה מתעלה בהן והא תמן מייבלין אוריתא גבי ריש גלותא אמר רבי יוסה בי רבי בון תמן על ידי שזרעו של דוד משוקע שם אינון עבדין לו כמנהג אבהתהון תמן תנינן מדלגין בנביא ואין מדלגין בתורה מדלגין בנביא ואין מדלגין מנביא לנביא ובנביא של שנים עשר מותר אין מדלגין בתורה רבי ירמיה בשם רבי שמעון בן לקיש שאין גלין ספר תורה ברבים רבי יוסה בעי הגע עצמך שהיתה פרשה קטנה אלא כדי שישמעו ישראל תורה על סדר והא תנינן קורא אחרי מות ואך בעשור שנייא היא שהיא סדרו של יום תדע לך דאמר רבי שמעון בן לקיש בכל מקום אינו קורא על פה והכא קורא רבי יוסה מפקד לבר עולא חזנא דכנישתא דבבלאי כד דהיא חדא אוריא תהא גייל לה להדי פרוכתא כד אינון תרתיי תי מייבל חדא ומייתי חדא ומברך עליה שמונה ברכות על התורה הבוחר בתורה על העבודה שאותך נירא ונעבוד על ההודייה הטוב לך להודות על מחילת העון מוחל עונות עמו ישראל ברחמים על המקדש הבוחר במקדש ואמר רבי אידי השוכן בציון על ישראל הבוחר בישראל על הכהנים הבוחר בכהנים על שאר תפילה ותחינה ובקש' שעמך ישראל צריכין להיוושע לפניך בא"י שומע תפילה
ב ואם בבגדי בוץ קרא קידש ידיו ורגליו ופשט ירד וטבל עלה ונסתפג הביאו לו בגדי זהב ולבש וקידש ידיו ורגליו ד' יצא ועשה את אילו ואת איל העם ואת שבעת כבשים תמימים דברי רבי אליעזר רבי עקיבה אומר עם תמיד של שחר היו קריבין ופר העולה ושעיר הנעשה בחוץ היו קריבין עם תמיד של בין הערבי' קידש ידיו ורגליו ופשט ירד וטבל עלה ונסתפג הביאו לו בגדי לבן ולבש וקידש ידיו ורגליו ה' נכנס להוציא את הכף ואת המחתה קידש ידיו ורגליו ופשט ירד וטבל עלה ונסתפג הביאו לו בגדי זהב ולבש קידש ידיו ורגליו ו' נכנס והקטיר את הקטורת והטיב את הנרות קידש ידיו ורגליו ופשט ירד וטבל עלה ונסתפג הביאו לו בגדי עצמו ולבש מלווין אותו עד ביתו ויום טוב היה עושה לכל אוהביו שיצא בשלום הלכה ב' אמר רבי יוחנן זו דברי רבי אליעזר ורבי עקיבה אבל דברי חכמים כולהן היו קריבין עם תמיד של בין הערבים רבי חונה בשם רב יוסף אתיא דרבי ליעזר כבית שמאי כמה דבית שמאי אמרי תדיר מקודש מקודש קודם כן ר' ליעזר או' תדיר מקודש מקודש קודם היך עבידה עבודת היום מקודשת ומוספי היום תדירין עבודת היום קודמת למוספי היום פר ואיל ושבעת כבשים תמימים היו קרבין עם תמיד של שחר והשאר היו קריבין עם תמיד של בין הערבים רבי שמעון בן לקיש אמר טעמא דהן תנייא כדי לסמוך חטאת לחטא' ועולה לעולה ואית דבעי מימר הפר והאיל ואילו ואיל העם ושבעת כבשי' תמימי' היו קריבין עם עם תמיד של שחר והשאר היו קריבין עם תמיד של בין הערבים והדין תנייא תולה עבודות מה טעמא ויצא ועשה את עולתו ואת עולת העם כאמו' בעניין מה אמור בענין אילו ואיל העם אמר רבי בון בר חייה ושעיר מה טעמא מדם חטאת הכיפורי' כבר קדמה חטאת הכפורים ובא אהרן אל אהל מועד מאיכן בא מקריית הפרשה ולהיכן הוא הולך להוציא כף ומחתה כתיב ויצא ועשה את עולתו ואת עולת העם ואת אמר הכין ולא כן אמר רבי יוחנן הכל מודין בהוצאת כף ומחתה שהוא לאחר תמיד של בין הערבים אמר רבי יוסה בן חנינה כל הפרשה כתובה על סדר חוץ מזו אמר רבי יוסה עוד היא אמורה על סדר ובא אהרן אל אהל מועד מאיכן בא מקידוש הראשון שהיה בידו ולאין הוא הולך לקידוש האחרון אמר רבי מנא קומי רבי יוסה למה לי נן אמרין חוץ מקידוש האחרון אמר ליה שנייא היא דכתיב ובא ויצא ופשט את בגדי הבד שאין תלמוד לומר אשר לבש וכי עלת על דעתינו כלום הוא פושט אלא מה שהוא לובש אם כן למה נאמר אשר לבש הקיש פשיטה ללבישה מה לבישה בקידוש ידים ורגלים אף פשיטה בקידוש ידים ורגלים אמר רבי אלעזר יש לך עבודה אחרת שהוא עובדה בבגדי לבן ואי זו זו זו הוצאת כף ומחתה אמר רבי יוחנן הכל מודין בהוצאת כף ומחתה שהיא לאחר תמיד בין הערבים הלכה ג' ולמה בבגדי לבן אמר רבי חייה בר בא כשירות של מעלן כך שירות של מטן מה למעלן איש אחד בתוכם לבוש בדים אף למטן כתונת בד קודש ילבש
ג כהן גדול משמש בשמונה כלים וההדיוט בארבעה בכתנת ומכנסיים במצנפת ואבנט מוסיף עליו כהן גדול חושן ואפוד ומעיל וציץ באילו נשאלין באורים ותומים ואין נשאלין בהן להדיוט אלא למלך ולבית דין ולמי שצורך הציבור בו מפני מה כהן גדול משמש בשמונה כלים רבי חנניה חברון דרבנן אמ' כנגד המילה שהיא לשמונה ימים על שם בריתי היתה אתו מפני מה אינו משמש בבגדי זהב מפני הגאוה א"ר סימון על שם אל תתהדר לפני מלך אמר רבי לוי שאין קטיגור נעשה סניגור אתמול כתיב בהם ויעשו להם אלהי זהב ועכשיו הוא עומד ומשמש בבגדי זהב תני ר' חייה ולבשם ובלו שם שם היו גנוזין שם היו מרקיבין ולא היו כשירים ליום הכיפורי' הבא תני ר' דוסא אומ' כשרים הם לכהן הדיוט תני רבי אומ' שתי תשובות בדבר אחת בבגדי כהן גדול ואחת בבגדי כהן הדיוט תני לא נחלקו ר' ורבי אלעזר בי ר"ש על אבניטו של כהן גדול ביום הכיפורי' שהוא של בוץ ועל שאר ימות השנה שיש בו כלאי' ועל מה נחלקו על אבניטו של כהן הדיוט שרבי אומר יש בו כלאים ור' אלעזר בי רבי שמעון אומר אין בו כלאים רבי יעקב בר אחא רבי אבהו בשם ר' יוחנן טעמא דרבי ועשית לאהרן ולבניו ככה ככל אשר צויתי אותכה מה בגדי אהרן יש בו כלאים אף בגדי בניו יש בהן כלאים מה עבד לה רבי אלעזר בי רבי שמעון מה אהרן בראוי לו אף בניו בראוי להן הלכה ה' אמר רבי סימון כשם שהקרבנות מכפרין כך הבגדים מכפרין בכתונת ומכנסי' מצנפת ואבנט כתונת היתה מכפרת לובשי כלאים אית דבעי מימר על שופכי דמים כמה דאת אמר ויטבלו את הכתונת בדם מכנסיים היה מכפר על גילוי עריות כמה דאת אמר ועשה להם מכנסי בד לכסות בשר ערוה מצנפת היתה מכפרת על גסי הרוח כמה דאת אמר וישם את המצנפת על ראשו אבנט היה מכפר על הגנבים ואית דבעי מימר על העוקמנים אמר רבי לוי שלשים ושתים אמה היה בו והיה מעקמו לכאן ולכאן חושן היה מכפר על מטי הדין כמה דאת אמר ועשית חושן משפט אפוד היה מכפר על עובדי עבודה זרה כמה דאת דאת אמר אין אפוד ותרפים מעיל רבי סימון בשם רבי יונתן דבית גוברין שני דברים לא היתה בהן כפרה וקבעה להן התורה כפרה ואילו הן האומר לשון הרע וההורג נפש בשגגה האומר לשון הרע לא היתה לו כפרה וקבעה לו התורה כפרה זוגי המעיל והיה על אהרן לשרת ונשמע קולו יבא קול ויכפר על קול ההורג נפש לא היתה לו כפרה וקבעה לו התורה כפרה מיתת כהן גדול וישב בה עד מות הכהן הגדול תני רבי אליעזר בן יעקב אומר נאמרה כפרה בפנים ונאמר כפרה בחוץ מה כפרה האמורה בפנים בן הבקר מכפר על שופכי דמים אף כפרה אמורה בחוץ בן הבקר מכפר על שופכי דמים כאן בשוגג כאן במזיד שנייא היא עגלה ערופה בין שוגג בין מזיד אמר רבי יוסה כאן על חט ידוע וכאן על חט שאינו ידוע ציץ אית דבעי מימר על הגודפנים אית דבעי מימר על עזי פנים מאן דאמר על הגודפנין ניחא דכתיב ותטבע האבן במצחו וכתיב והיה על מצחו תמיד מאן דאמר על עזי פנים ומצח אשה זונה היה לך ולמה נקר' שמם אורי' שהן מאירין לישראל ותומים שהן מתימין לפניהם את הדרך שבשעה שהיו ישראל תמימין היו מכוונין להן את הדרך שכן מצאנו שבידו להן בגבע בנימן אמר רבי יהודה חס ושלום לא בידו להם בגבע בנימן שבראשונה אמר עלה ולא אמר נתתיו ובשנייה אמר עלה ואמר נתתיו ואין נשאלין שתי שאילות כאחת אם נשאלו אית תניי תני משיבו על הראשונה ואין משיבו על השנייה ואית תניי תני משיבו על השנייה ואינו משיבו על הראשונה ואית תניי תני אינו משיבו לא על הראשונה ולא על השנייה מאן דאמר משיבו על הראשונה ואינו משיבו על השנייה מן הדא ויאמר דוד יי' אלהי ישראל וגומ' היסגירוני בעלי קעילה בידו וגו' הירד שאול דוד לא שאל כהוגן לא צורכא הירד שאול ואם ירד יסגרוני בעלי קעילה בידו מאן דאמר משיבו על השנייה ואינו משיבו על הראשונה מן הדא ויאמר דוד היסגירוני בעלי קעילה אותי וגומ' מאן דאמר אינו משיבו לא על הראשונה ולא על האחרונה וישאל דוד ביי' לאמר ארדף אחרי הגדוד הזה האשיגנו דוד ביקש עליה רחמים יי' אלהי ישראל הגד נא לעבדך תדע לך שהרי שתים שאל והשיבו שלש ויאמר רדוף כי השג תשיג והצל תציל אית תניי תני הקול היה שומע אית תניי תני הכתב בולט מאן דאמר הקול היה שומע ניחא דכתיב וישמע את הקול מאן דאמר הכתב היה בולט והא לית חי"ת בשבטים ולא צדי ולא קו"ף בשבטים אברהם יצחק יעקב כתוב עליהן והא לית טי"ת בשבטים כל אלה שבטי ישראל היה חקוק עליהן הדרן עלך בא לו כהן גדול
Hebrew text: Venice Edition (1523), Public Domain.