א ואילו מגלחין במועד הבא ממדינת הים ומבית השביה והיוצ' מבית האסורים ומנודה שהתירו לו חכמים וכן מי שנשאל לחכם והותר והנזיר והמצורע מטומאתו לטהרתו אילו מגלחין במועד הבא ממדינת הים ומבי' השבייה והיוצא מבית האסורין הא שאר כל בני אדם אסורין אמר רבי סימון גזרו עליהן שלא ייכנסו לרגל מנוולין תמן תנינן אנשי משמר ואנשי מעמד אסורין מלספר ומלכבס ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת הא שאר כל הימים אסורין רבי יוסה רבי אבהו בשם רבי יוחנן ר' אבון בשם חזקיה גזרו עליהן שלא ייכנסו לשבתן מנוולין תני בשם רבי יודה הבא ממדינת הים אסור לו לגלח רבי יודה כדעתיה דרבי יודה אמר אסור לפרש לים הגדול מעתה כהן שיצא חוץ לארץ הואיל ויצא שלא ברצון חכמים יהא אסור לו לגלח חד כהן אתא לגבי ר' חנינה א"ל מהו לצאת לצור לעשות דבר מצוה לחלוץ או לייבם אמ' ליה אחיו של אותו האיש יצא ברוך המקום שנגפו ואת מבקש לעשות כיוצא בו אית דבעי מימר הכין אמר ליה אחיו של אותו האיש הניח חיק אמו וחיבק חיק נכריה וברוך שנגפו ואת מבקש לעשות כיוצא בו שמעון בר בא אתא לגבי רבי חנינה אמר ליה כתוב לי חדא איגרא דאיקר ניפוק לפרנסתי לארעא ברייתא אמר לו למחר אני הולך אצל אבותיך יהו אומרים לי נטיעה אחת של חמדה שהיתה לנו בארץ ישר' התרתה לה לצאת לחוץ לארץ והיוצא מבית האסורין הוינן סברין מימר כשהיה חבוש אצל הגוים אבל אם היה חבוש אצל ישראל לא אתא מימר לך ואפילו חבוש אצל ישראל אינו ערב לאדם לגלח בבית האסורין והמנודה שהתירו לו חכמים מה אנן קיימין אם בשהתירו לו קודם לרגל יגלח אם בשלא התירו לו קודם לרגל אל יגלח אלא כי נן קיימין בשהתירו לו קודם לרגל וחל יום שלשים שלו להיות ברגל שאין נידוי פחות משלשים ואין נזיפה פחותה משבעת ימים אין נידוי פחות משלשים יום עד חדש ימים עד אשר יצא מאפכם ואין נזיפה פחותה משבעה ימים הלא תכלם שבעת ימים רבי הוה מוקר לבר אלעשא אמר ליה בר קפרא כל עמא שאלין לרבי ואת לית את שאל ליה אמר ליה מה נישאול אמר ליה שאול משמים נשקפה הומיה בירכתי ביתה מפחדת כל בעלי כנפים ראוה נערים ונחבאו וישישים קמו עמדו הנס יאמר הו הו והנלכד נלכד בעונו הפך רבי וחמתיה גחיך אמר רבי איני מכירך זקן וידע דלית הוא מתמנייא ביומוי ביקשו לנדות את רבי מאיר אמר להן איני שומע לכם עד שתאמרו לי את מי מנדין ועל מה מנדין ועל כמה דברים מנדין ביקשו לנדות את רבי ליעזר אמר אמרין מאן אזל מודע ליה אמר רבי עקיבה אנא אזל מודע ליה אתא לגביה אמר ליה רבי רבי חביריך מנדין לך נסתיה נפק ליה לברא אמר חרוביתא חרוביתא אין הלכה כדבריהם איתעוקרין ולא איתעקרת אין הלכה כדבריי איתעוקרין ואיתעקרת אין הלכה כדבריי חוזרין ולא חזרת אין הלכה כדבריי חוזרין וחזרת כל הדין שבחא ולית הלכה כרבי אליעזר אמר רבי חנינה משניתנה לא ניתנה אלא אחרי רבים להטות ולית ר' אלעזר ידע שאחרי רבים להטות לא הקפיד אלא על ידי ששרפו טהרותיו בפניו תמן תנינן חיתכו חוליות ונתן חול בין חולייא לחולייא רבי ליעזר מטהר וחכמים מטמין זה תנורו של חכיניי אמר רבי ירמיה חכך גדול נעשה באותו היום כל מקום שהיתה עינו של רבי ליעזר מבטת היה נשדף ולא עוד אלא אפילו חיטה אחת חצייה נשדף וחצייה לא נשדף והיו עמודי בית הוועד מרופפים אמר להן רבי יהושע אם חברים מתלחמים אתם מה איכפת לכם ויצאה בת קול ואמרה הלכה כאליעזר בני אמר רבי יהושע לא בשמים היא רבי קריספי רבי יוחנן בשם רבי אם יאמר לי אדם כך שנה רבי ליעזר שונה אני כדבריו אלא דתניא מחלפין חד זמן הוה עבר בשוקא וחמת חדא איתא סחותה דבייתא וטלקת ונפלת גו רישיה אמר דומה שהיום חביריי מקרבין אותי דכתיב מאשפות ירים אביון רבי יהושע בן לוי שלח בתר חד בר נש תלתה זימנין ולא אתא שלח אמר ליה אילולא דלא חרמית בר נש מן יומוי הוינא מחרם לההוא גוברא שעל עשרים וארבעה דברים מנדין וזה אחד מהן וכל אשר לא יבוא לשלשת הימים בעצת השרים והזקנים יחרם כל רכושו והוא יבדל מקהל הגולה אמר ר' יצחק בי רבי לעזר אית סגין מינהון מבדרן במתניתא תמן תנינן שלח לו שמעון בן שטח אמר לו צריך אתה לנדות שאילו נגזרה גזירה כשם שנגזרה בימי אליהו לא נמצאת מביא את הרבי' לידי חילול השם שכל המביא את הרבים לידי חילול השם צריך נידוי תמן תנינן שלח לו ר"ג אם מעכב אתה את הרבי' נמצא' מכשלן לעתיד לבא לא נמצאת מעכב את הרבי' מלעשו' מצוה שכל המעכב את הרבים לעשו' דבר מצוה צריך נידוי תני א"ר יוסי תוודס איש רומי הנהיג את אנשי רומי שיהו אוכלין גדיים מקולסין בלילי פסחים שלחו חכמים ואמרו לו אילולי שאת תוודס לא היינו מנדין אותך ומהו תוודס אמר רבי חנניה דהוה משלח פרנסתהון דרבנן לא נמצאתה מביא את הרבים לידי אכילת קדשים בחוץ שכל המביא את הרבים לידי אכילת קדשים בחוץ צריך נידוי תמן תנינן את מי נידו את אלעזר בן הנד שפיקפק בטהרת הידים הדא אמרה המפקפק בדבר אפילו מדברי סופרים צריך נידוי תמן תנינן דכמה השקוה מהו דכמה דכוותה נידוהו ומת בנידויו וסקלו בית דין ארונו ללמדך שכל המנודה ומת סוקלי' ארונו הדא אמרה המבזה זקן אפילו לאחר מיתה צריך נידוי ביומוי דרבי זעורה הוון מרחקין ומקרבין אמר לון רבי לא השתא מרחקין והשתא מקרבין אמר רבי יוסה חזרו ונמנו לכשיחזור בו יהו מקרבין אותו המנודה לרב מנודה לתלמיד המנודה לתלמיד אינו מנודה לרב המנודה לאב בית דין מנודה לחכם המנודה לחכם אינו מנודה לאב בית דין המנודה לנשיא מנודה לכל אדם עד כדון חכם שנידה ואפילו חבר שנידה נישמעינה מן הדא חדא אמהא מן דבר פטא הוות עברה קומי חדא כנישא חמת חד ספר מחי לחד מיינוק יתיר מן צורכיה אמרה ליה יהוי ההוא גוברא מחרם אתא שאל לרבי אחא אמר ליה צריך את חשש על נפשך הדא אמרה העושה דבר שלא כשורה צריך נידוי רבי שמעון בן לקיש הוה מעייני תינין בברברית אתון ליסטיא וגנבון מינהון בליליא ובסופא ארגש בהון אמר לון ליהוון אילון עמא מחרמין אמרון ליה ייא ההוא גוברא מחרם חש על נפשיה אמר ממון אינון חייבין לי דילמא נפשן נפק פרי בתריהון אמר לון שרון לי אמרון ליה שרי לן ונן שריי לך הדא אמרה המנדה את מי שאינו צריך ונידה אותו נידויו נידוי מי מתיר לא כן תני מת אחד ממנדיו אין מתירין לו אמר רבי יהושע בן לוי הדא דת אמר בשאין שם נשיא אבל אם יש שם נשיא הנשיא מתיר רבי יעקב בר אחא בשם רבי בא בר ממל מעשה באחד שמת אחת ממנדיו ולא התירו לו ולא כן אמר ר' יהושע בן לוי הדא דת אמר בשאין שם נשיא אבל אם יש שם נשיא הנשיא מתיר וקמת מה דאמר רבי יעקב בר אחא בשם רבי בא בר ממל בשלא חזר בו רבי יעקב בר אביי בשם רב ששת נמנו באושא שלא לנדות זקן ואתייא כיי דאמר ר' שמואל בשם רבי אבהו זקן שאירע בו דבר אין מורידין אותו מגדולתו אלא אומרי' לו היכבד ושב בביתך רבי יעקב בר אביי בשם רבי אחא זקן ששכח תלמודו מחמת אונסו נוהגין בו כקדושת ארון רבי אחא רבי תנחום רבי חייה בשם ר' יוחנן זקן שנידה לצורך עצמו אפילו כהלכה אין נידויו נידוי ביומוי דר' ירמיה אתת עקא על טיברייאי שלח בעי מנרתא דכספא גבי רבי יעקב בי רבי בון שלח אמר ליה אדיין לא שב ירמיה מרעתו וביקש לנדותו והוה ר' חייה בריה דר' יצחק עטושיא יתיב תמן אמר ליה שמעתי שאין מנדין זקן אלא אם כן עשה כירבעם בן נבט וחביריו אמר ליה דכמה השקוה וכירבעם בן נבט וחביריו עשה ונדון אילין לאילין וחשון אילין על אילין וצרכון מישתרייא אילין מן אילין וכן מי שנשאל לחכם והותר מה אנן קיימין אם בשנשאל קודם לרגל לא יגלח אם בשלא נשאל קודם לרגל אל יגלח אלא כי נן קיימין בשנשאל קודם לרגל ולא מצאו פתח לנדרו אלא ברגל כהדא רבי שמעון ברבי לא מצאו פתח לנדרו עד שבא אחד מזקני הגליל ואית דאמרין רבי שמעון בן אלעזר הוה והוה נסיב ליה מן הכא ומקים ליה הכא נסב ליה מן הכא ומקים ליה הכא עד דאקימיה גו שימשא מפלי מאנוי אמרון ליה אילו הויתה ידע דהדין סבא עבד לך הכין נדר הוויתא אמר לון לא ושרון ליה וליה אמרין הדא מנן לך אמר לון משרת ר' מאיר הייתי בברחו שנים ויש אומרים מקלו של ר' מאיר היתה בידו והיא היתה מלמדתו דעת תני כל אילו שאמרו מגלחין במועד מותרין לגלח בתוך שלשים יום של אבל אית תניי תני אסור ואית תניי תני מותר אמר רב חסדא מאן דאמר מותר בשיש שם רגל מאן דאמר אסור בשאין שם רגל מתניתא פליגא על רב חסדא הרי שתכפוהו אבליו זה אחר זה הרי זה מיקל בסכין ובמספרת אבל לא במספריים וייעשה אבל השיני אצל הראשון כמי שהוא אנוס ויגלח הוי לא אתאמרת אלא מפני כבוד הרגל רבי שמואל בר רב יצחק בעי ניחא בתוך שבעה בתוך שלשים התיב ר' חנניה חברון דרבנן והא תאני אילו דברים שאבל אסור בהן כל שבעה אם בתוך שלשים הוא אסור בתוך שבעה לא כל שכן לא איתאמרת אלא בשתכפוהו אבלים הדא אמרה שהוא מותר אמר רבי מתניה מאן דאמר אסור כדרכו במספרים שפם ונטילת צפורנים אית תניי תני ברגל מותר ובאבל אסור אית תניי תני ברגל אסור ובאבל מותר מאן דאמ' ברגל מותר בשיש שם רגל ובאבל אסור בשאין שם רגל מאן דאמר ברגל אסור בשיש שם הערמה באבל מותר בשאין שם הערמה רב חייה בר אשי בשם רב הלכה כדברי מי שהוא מיקל כאן וכאן רבי שמעון בר אבא בשם רבי יהושע בן לוי הלכה כדברי מי שהוא מיקל בהילכות אבל רב אמר שפם כנטילת צפרנים לכל דבר אמר רבי ירמיה ובלבד בנוטות רבי יצחק בר נחמן בשם רבי חנינה זוג בא לפני רבי בשפם ובנטילת צפרנים והתיר להם ר' ר' סימון בשם רבי חנינה שני זוגות היו אחד מעמתן ואחד מידד עלה אחד בשפם ואחד בנטילת צפרנים והתיר להן רבי כהדא רבי שמואל בר אבא דמכת אחתיה והוה יתיב מצמי טפרויי סלק רבי לעזר לגביה ולא כסיתון סלק רבי נתן בר אבא לגביה וכסיתון אמר לית מן קומי רבי לעזר לא כסיתינון ומן קומוי את מכסי לון אמר ליה ומה את סבר דאת חביב עלי כרבי לעזר
ב ואילו מכבסין במועד הבא ממדינת הים ומבית השבייה והיוצא מבית האסורין והמנודה שהתירו לו חכמים וכן מי שנשאל לחכם והותר מטפחות הידים ומטפחות הספרים ומטפחות הספג וכל העולין מטומאה לטהרה הרי אילו מותרין ושאר כל אדם אסורין הלכה ב' תני בלנרי נשים מותר לכבסן במועד היא בלנרי נשים היא בלנרי אנשים מהו בלנרי נשים רבנן דקיסרין אמרי אנטינייא רבי אבהו בשם רבי יוחנן מי שאין לו אלא חלוק אחד מותר לכבסו במועד אמר רבי יוסה בי רבי בון ובלחוד תריי דיהא שלח חד ולבש חד בעון קומי ר' יוסה בגדי קטנים מה הן אמ' לון כמי שאין לו אלא חלוק אחד בעון קומוי תנינן אין קורעין ולא חולצין ולא מברין אלא קרוביו של מת הוות מטלתיה זעירא וקריבויי בען מיעול לגביה מהו דיתבון פלגון מן לגיו ופלגון מן לבר אמר לון ייעלון פלגון יומא דין ופלגון למחר אמר רבי מנא הן דהוינן סברין דו מקללה חמר תני מטפחות ספרים אין מכבסין אותן במי רגלים אבל מכבסין אותן בנתר ובורית מפני הכבוד
ג ואילו כותבין במועד קידושי נשים גיטין ושוברין דייתיקי ומתנה ופרוזבולין איגרו' שום ואיגרות מזון שטרי חליצה ומיאונין ושטרי בירורין וגזירות בית דין ואיגרות של רשות הלכה ג' ואינו מיצר אמר רבי זעורה מכיון שנתן דעתו לגרש אינו מיצר ושוברים אימולוגים איגרות שום שום היתומים איגרות מזון מזונות אלמנה שטרי חליצה אילו הן שטרי חליצה תמן אמר דקרבת קודמינא ושרת סיניה מעילוי ריגליה דימינא ורקת קודמינא רוקא דמיתחזי על ארעא ואמירת ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו ושטרי מיאונין אילו הן שטרי מיאונין לא רעיינ' ליה לא שוינא ליה לא צבינא לאיתנסבא ליה ושטרי בירורין רבי יוחנן אמ' קומפרומיסין זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד וגזרות בית דין אילו גיזרי דינין ואיגרות של רשות זו שאילת שלום
ד אין כותבין שטרי חוב במועד אם אינו מאמינו או שאין לו מה יאכל הרי זה יכתוב אין כותבין ספרים ותפילין ומזוזות במועד ואין מגיהין אות אחת אפילו בספר העזרה רבי יהודה אומר כותב הוא אדם תפילין ומזוזות לעצמו וטווה לעצמו תכלת לציצתו הלכה ד' אין כותבין שטרי ארסיות וקבלנות במועד השם שם כדרכו ובלבד שלא ימוד ושלא ישקול ולא ימנה ומקבלין קיבולת במועד לעשותה לאחר המועד ואין מקבלין קיבולת במועד לעשותה בתוך המועד השם שם כדרכו ובלבד שלא ימוד ושלא ישקול ולא ימנה א"ר ירמיה אם אינו מאמינו ללוה או שאין לו מה יאכל ללבלר אמר לו רבי יוסי אם אומר את כן נמצאתה מתיר את האומנות במועד אלא אם אינו מאמינו למלוה שעברה או שאין לו מה יאכל למלוה הבאה חד בר נש אובד תפילוי במועדא אתא לגבי רבי חננאל ושלחיה לגבי רבי אבא בר נתן אמ' לי' הב ליה תפילך וזיל כתוב לך אמר ליה רב איזיל כתוב ליה מתניתא פליגא על רב כותב הוא אדם תפילין ומזוזה לעצמו הא לאחר לא פתר לה בכותב להניח וטווה על יריכו תכלת לציצתו רב יהודה בשם שמואל רבי אבהו בשם רבי יוחנן טווה ואפילו בפלך רב אמר טווה בפלך בין לו בין לאחר מתניתא פליגא על רב וטווה על יריכו תכלת לציצתו הא לאחר לא פתר לה בטווה להניח
ה הקובר את מתו שלשת ימים קודם לרגל בטלו ממנו גזירת שבעה שמונת ימים קודם לרגל בטלו ממנו גזירת שלשים מפני שאמרו שבת עולה ואינה מפסקת רגלי' עולין ואין מפסקין הלכה ה' גזירת שבעה סנדל וספן גזירת שלשים איחוי וגיהוץ ותגלחת אי זהו גיהוץ כלי צמר מגוהצין חדשים וכלי פשתן מגוהצין לבנים רבי חלבו רב חונה בשם רב חל יום שמיני שלו להיות בשבת מגלח ערב שבת היך איפשר תיפתר שגררתו חיה ונתייאשו מלבקש ותני כן הרי מי שגררתו חיה מאימתי מונין לו משנתייאשו מלבקש מצאוהו איברים איברים מונין לו משימצא ראשו ורובו רבי יהודה אומר השזרה והגולגולת רובו אמר רבי אבון תיפתר שנסתם הגולל ערב שבת עם חשיכה היך איפשר אמר ר' אחא תיפתר שסתמו גוי אית דבעי מימר שבאת לו שמועה קרובה בשבת ר' אמי הוה ליה עובדא וגילח יום שלשים ואחד רבי הוה ליה עובדא וגילח יום שלשים ואחד אמר רבי זריקן מן מתניתן ילף לה רבי אמי דתנינן תמן מי שנזר שתי נזיריות מגלח את הראשונה יום שלשים ואחד ואת השנייה יום ששים ואחד אמר רבי יוסי תמן לשעבר והכא בתחילה רבי ירמיה הורי לר' יצחק עטושייא ואית דאמרי לרבי חייה בריה דרבי יצחק עטושיא לגלח יום שלשים מן מתניתן שמונת ימים קודם לרגל בטלו ממנו גזירת שלשים היא שמיני היא שלשים אמר רבי יוסה שנייא היא תמן שמפני כבוד הרגל התירו תדע לך שהיא כן דא"ר חלבו רב חונה בשם רב חל יום שמיני שלו להיות בשבת מגלח ערב שבת אין תימר שלא מפני הרגל התירו מעתה אפי' חל יום שלשים שלו להיות בשבת מגלח ערב שבת ועוד מן הדא דתני על כל המתי' הו' שולל לאח' שבעה ומאחה לאחר שלשים וישלול יום שבעה ויאחה יום שלשים א"ר חגי דיהוה שמעתא כן ושמעתא כן תני זו דברי אבא שאול רב יהודה בשם שמואל רבי אבהו בשם רבי יוחנן הלכה כאבא שאול ותני כן הלכה כדבריו רבי בא בשם רב דברי אבא שאול בין ימים בין גזירו' בטלו אבל דברי חכמים ימים בטלו גזירות לא בטלו מה ביניהון רב חונה אמר ערב הרגל ביניהון אם גילח ערב הרגל יגלח אחר הרגל אם לא גילח ערב הרגל אל יגלח אחר הרגל רבי יוחנן אמר אף על פי שלא גילח ערב הרגל יגלח לאחר הרגל רבי לעזר הורי לרבי שמעון בר בא לגלח לאחר הרגל ולא ידעין אי כהדא דאבא שאול ואין כהדא דרבנן דברי הכל ר' לעזר הורי לשמעון בר בא הרגל עולה למניין שלשי' א"ר יוסי אשכחון תלתין קודמין לשבעה הקובר את מתו שלשת ימים קודם לרגל בטלו ממנו גזירת שבעה לא אמ' אלא ג' הא שנים לא הדא דת אמ' בינו לבין עצמו אבל הרבים אין הרבי' מתעסקין עמו ותני כן הקובר את מתו שלשת ימים בתוך הרגל מונה שבעה לאחר הרגל ג' ימים הראשונים הרבי' מתעסקין עמו ארבעה ימי' האחרוני' אין הרבים מתעסקין עמו ומלאכתו נעשית באחרי' ועבדיו ובהמתו עושין בצינעה במקו' אחר מהו להראו' לו פנים ר' יעקב בר אידי בשם ר' חנינה והלא אמרו אין אבל בשבת מפני מה אמרו להראות לו פנים לא מפני הכבוד והכא מפני הכבוד ודכוותה יום אחד לפני הרגל בטלו ממנו גזירת שני' אבל ביום הראשון אינו נותן תפילין ביום השיני הוא נותן תפילין אם באו פנים חדשות חולצן כל שבעה דברי רבי ליעזר רבי יהושע או' ביום הראשון וביום השיני אינו נותן תפילין בשלישי הוא נותן תפילין אם באו פנים חדשות אינו חולצן אם ביום השיני אינו נותן תפילין צורכה מימר מי שמתו מוטל לפניו אלא בגין דתנא דא תנא דא רבי זעורה מר עוקבן בשם שמואל רבי זעורה רב ירמיה בשם רב הלכה כרבי ליעזר בנתינה וכרבי יהושע בחליצה רבי זעורה בעי אם נתן ביום השיני כרבי ליעזר מהו שיעשה ר' ליעזר כרבי יהושע שלא לחלוץ אמר רבי יוסי בי רבי בון וכיני אם נתן ביום השיני כרבי ליעז' נעשה רבי ליעזר כרבי יהושע שלא לחלוץ אין כיני נאמר הלכה כרבי ליעזר הרי שאין לו מה לוכל ביום הראשון ובשיני אינו עושה מלאכה בשלישי הוא עושה בצינעה אבל אמרו תבוא תבוא מאירה לשכיניו שהצריכוהו לכך בר קפרא אמ' אפילו בשלישי לא יעשה כל עיקר בר קפרא כדעתיה דבר קפרא אמר אין תוקפו של אבל אלא עד שלשה ימים ר' אבא בריה דרבי פפי ר' יהושע דסיכנין בשם רבי לוי כל תלתא יומין נפשא טייסא על גופא סבירה דהיא חזרה לגביה כיון דהיא חמייא דאישתני זיויהון דאפוי היא שבקא ליה ואזלה לה לאחר שלשה ימי' הכרס נבקעת על פניו ואומרת לו הא לך מה שגזלתה וחמסתה ונתת בי רבי חגיי בשם רבי יאשיה מייתי לה מן הכא וזיריתי פרש על פניכם ואפילו פרש חגיכם באותה השעה אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל אריסיו וחכיריו וקבליו הרי אילו עושין איכריו וספניו וגמליו אינן עושין רבי יהושע בן לוי אמר היתה לו פרה מגמלת בעיר הרי זה עושה אמר ליה ר' יוסה הדא דת אמר בהוא דחייב ליה הא בתחילה אסור שני אחין שני שותפין שני טבחים שני חנוונים שאירע לאחד מהן דבר הרי אילו נועלין את חנותן וחביריו ופועליו עושין בצינעה במקום אחר אבל כל זמן שמתו מוטל לפניו אוכל אצל חבירו אין לו חבר אוכל בבית אחר אין לו בית אחר עושה מחיצה ואוכל אם אינו יכול לעשות מחיצה הופך את פניו כנגד הכותל ואוכל ואינו לא מיסב ואוכל ולא אוכל כל צורכו ולא שותה כל צורכו ולא אוכל בשר ולא שותה יין ואין מזמנין עליו ואם בירך אין עונין אחריו אמן ואחרים שבירכו אינו עונה אחריהן אמן במה דברים אמורים בחול אבל בשבת מיסב ואוכל ואוכל כל צורכו ושותה כל צורכו ואוכל בשר ושותה יין ומזמנין עליו ואם בירך עונין אחריו אמן ואחרים שבירכו עונה אחריהן אמן אמר רבן שמעון בן גמליאל הואיל והיתרתה לו את כל אילו חייביהו בשאר מצותיה של תורה חיי שעה היתרתה לו חיי עולם לא כל שכן רבי יודה בר פזי בשם רבי יהושע בן לוי הלכה כרשב"ג נמסר לרבים אוכל בשר ושותה יין נמסר לכתפים כמי שנמסר לרבים אבל בשבת הראשונה אינו הולך לבית הכנסת בשנייה הולך לבית הכנסת ואינו יושב במקומו בשלישית יושב במקומו ואינו מדבר ברביעית שווה לכל אדם רבי יהודה או' איפשר לומר בשבת הראשונה שהרבים מתעסקין עמו אלא השנייה היא הראשונה השלישית היא השנייה הרביעית היא השלישית רבי שמעון אומר אבל בשבת הראשונה הולך לבית הכנסת ואינו יושב במקומו בשנייה יושב במקומו ואינו מדבר בשלישית שוה לכל אדם רבי יהושע בן לוי אמר הלכה כדברי מי שהוא מוסיף ימים הרי שבא ומצא אבל בתוך ביתו בשיני ובשלישי משלים עמהן ברביעי מונה לעצמו רבי שמעון אומר אפילו ברביעי משלים עמהן רבי יהושע בן לוי אמר הלכה כרבי שמעון בשאינו גדול משפחה אבל אם היה גדול משפחה מונה לעצמו כהדא רבי מנא הורי לרבי ארמנייא מכיון שאת גדול משפחה מנה לעצמך בשלא הוראו לו רוב פנים אבל אם הוראו לו רוב פנים נוטלו למרחץ כהדא רב הונא הורי לאחוי דרבי יהודה בר זבדי מכיון שהוראו לו רוב פנים נוטלו למרחץ הרי שמוליכין אותו ממקו' למקו' כגון אילין דקברין בבית שריי אית תניי תני אילו שכאן מונין משיצא המת ואילו ששם מונין משייסתם הגולל אית תניי תני אילו ואילו משיסתם הגולל רבי סימון בשם ר' יהושע בן לוי הכל הולך אחר גדול המשפחה רבי יעקב בר אחא בשם ר' אסי לחומרין מהו חומרין אם היה גדול המשפחה כאן אילו שכאן מונין משיצא המת ואילו ששם מונין משיסתם הגולל אם היה גדול המשפחה שם אילו ואילו מונין משיסתם הגולל כהדא גמליאל זוגא דמכת אחתיה סלק הילל אחוה עימיה אמר ליה רבי מנא מכיון שאת גדול המשפחה כד תהא סלק גב אחוך הוי שלף סנדלך הרי שמפנין אותו מקבר לקבר אית תניי תני משייסתם הגולל הראשון אית תניי תני משיסתם הגולל השיני רבי יונה הוה ליה עובדא שאל לרבי חנניה חברון דרבנן אמר ליה משיסתם הגולל הראשון רבי ירמיה הוה ליה עובדא שאל לרבי זעורה לר' אמי אמר ליה משיסתם הגולל השיני אתא לגביה אמר ליה לחומרא הורי לך רבי יונה ורבי יוסה תריהון אמרין הדא דת אמר בתוך שבעה אבל לאחר שבעה כבר עבר האבל בשנתנו דעתן לפנותו אבל אם לא נתן דעתו לפנותו משייסתם הגולל הראשון כהדא גמליאל דיקונתיה קברוניה בורסאיי גבון בתר תלתא יומין אימלכון מחזרא יתיה אתון ושאלון לרבי סימון אמר לון רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי מכיון שלא נתתם דעתכם לפנותו משייסתם הגולל הראשון יישוע אחוי דדוריי הוה ליה עובדא אתא שאל לרבי אבהו אמר ליה משיסתם הגולל השיני אמ' ליה רבי יעקב בר אחא עמך הייתי ושאלתינה לר' אבודמא דמן חיפה אמר משייסתם הגולל הראשון אמר ליה אנא לא שמעית אין שמעת פוק והורי מניין לאבל מן התורה שבעה ויעש לאביו אבל שבעת ימים ולמידין דבר קודם למתן תורה רבי יעקב בר אחא בשם רבי זעורה שמע לה מן הדא ופתח אוהל מועד תשבו יומם ולילה שבעת ימים ושמרתם את משמרת משכן יי' כשם ששימר הקב"ה על עולמו שבעה כך אתם שמרו על אחיכם שבעה ומניין ששימר הקב"ה על עולמו שבעה ויהי לשבעת הימים ומי המבול היו על הארץ ומתאבלין קודם שימות המת אלא בשר ודם שאינו יודע מה עתיד להיות אינו מתאבל עד שימות המת אבל הקב"ה שהוא יודע מה עתיד להיות שימר על עולמו תחילה אית דבעי מימר אילו שבעת ימי אבלו של מתושלח הצדיק אמר רבי הושעיה כי שמן משחת יי' עליכם כשם שנתרויתם בשמן המשחה כל שבעה כך אתם שמרו על אחיכם כל שבעה רבי אבהו בשם רבי יוחנן אל נא תהי כמת תסגר מה ימי המת שבעה אף ימי הסגר שבעה חד ברבי אמר הדא דרבי יוחנן קומי דרבי שמעון בן לקיש ולא קביל עלוי אמר הכא עבד לה להסגר והכא הוא עבד להחלט דאמר רבי יוחנן בשם רבי ינאי אל נא תהי כמת מה ימי המת אינן עולין אף ימי החלט אינו עולין רבי ירמיה ורבי חייה בשם רבי שמעון בן לקיש רבי אבהו רבי יוסי בן חנינה בשם רבי שמעון בן לקיש ויתמו ימי בכי אבל משה ימי שבעה בכי שנים אבל שלשים ואית דמחלפין ימי שנים בכי שבעה אבל שלשים רבי יוסה רבי חייה בשם רבי שמעון בן לקיש רבי יונה ורבי חייה ורשב"ל בשם רבי יודן נשייא והפכתי חגיכם לאבל מה ימי החג שבעה אף ימי האבל שבעה אמר רבי אמי לרבי חייה בר בא או מה ימי החג שמונה אף ימי האבל שמונה אמר ליה שמיני רגל בפני עצמו הוא או מה העצרת יום אחד אף האבל יום אחד אמר ליה מיכן לשמועה רחוקה ותני כן שמועה קרובה יש לה שבעה ושלשים ורחוקה אין לה שבעה ושלשים אית תניי תני שמועה קרובה בתוך שלשים ורחוקה לאחר שלשי' אית תניי תני שמועה קרובה בתוך שנים עשר חדש ורחוקה לאחר שנים עשר חדש רבי אבהו בשם רבי יוחנן הלכה כדברי מי שהוא אומר שמועה קרובה בתוך שלשים ורחוקה לאחר שלשים הרי ששמע שמת לו מת ברגל לא הספיקו ימי הרגל לצאת עד ששלמו לו שלשים חברייא אמרי מכיון ששמע בתוך שלשים מונה שבעה לאחר שלשים אמר לון רבי יוסי מכיון ששמע בשעה שאינו יכול להתאבל כמי ששמע לאחר שלשים ואין לו אלא יום אחד בלבד רבי אידי דקיסרין בשם רבי יוחנן באת לו שמועה קרובה בשבת קורע למחר ומתאבל אמר רבי חנניה אינו מתאבל אמר ליה רבי מנא ויש קריעה בלא איבול שכן על אביו ועל אמו אפילו למחר כמה חייב לקרוע רבי אבהו בשם רבי יוחנן אפילו טפילה לטפילה אסור בתגלחת כהדא רבי מנא הוה בקיסרין שמע דדמך בר בריה ואזל וספד אמרון ליה לא כן אלפן רבי אפילו טפילה בטפילה אסור בתגלחת אמר לון באינון דהוון גביה אנן לא הוינן גביה רבי אבודמי בר טובי בשם רבי אבהו ואפילו טפילה לטפילה חייב לקרוע דאמר רבי אבהו האנק דום מיכן שהוא צריך לצווח מתים אבל לא תעשה מיכן שהוא צריך להתאבל פארך חבוש עליך אית דבעי מימר אילו התפילין אית דבעי מימר זה הגיהוץ מאן דאמר אילו התפילין אי מה התפילין לשני ימים אף האבל לשני ימים מאן דאמר זה הגיהוץ אי מה הגיהוץ שלשי' יום אף האבל שלשים ונעליך תשים ברגליך מיכן שהוא אסור בנעילת הסנדל ולא תעטה על שפם מיכן שהוא צריך לכסות את פיו ויכסינה מלרע אמר רב חסדא דלא יהוון אמרין פומיה הוא חשש ולחם אנשים לא תאכל מיכן שהקטנים הולכין אצל הגדולים ומניין שהגדולים הולכין אצל הקטנים אמר ר' שמואל בר רב יצחק כתיב כי כה אמר יי' אל תבוא בית מרזח וגו' תני אילו דברים שאבל אסור בהן כל שבעה ברחיצה בסיכה בנעילת הסנדל ובתשמיש המיטה מלספר ומלכבס מלקרות בתורה ומלשנות מדרש הלכות והגדות משאילת שלום ומלעשות מלאכה מאן תנא אבל אסור ברחיצה כל שבעה רבי נתן רבי אמי הוה ליה עובדא שאל לרבי חייה בר בא והורי ליה כל שבעה כרבי נתן רבי יוסה הוה ליה עובדא שלח לרבי בא בר כהן אמר ליה ולא כן אלפן רבי ר' אמי הוה ליה עובדא ושאל לרבי שמעון בן לקיש והורי ליה כל שבעה כר' נתן אמר ליה ודילמא תרין עובדין אינון אנן אמרין לה על דרבי חייה בר אבא ואתון אמרין לה על דרבי שמעון בן לקיש ועוד מן הדא רבי חמא אבוי דרב הושעיה הוה ליה עובדא שאל לרבנן ואסרין רבי יוסה בעי היידן רבנן רבנן דהכא או רבנן מדרומא אין תימר רבין דהכא ניחא אין תימר רבנן דדרומא רברבייא קומוי והוא שאיל לזעירייא אין תימר רבנן דהכא ניחא אין תימר רבנן דדרומא אתון שריין ואינון אסורין דתני מקום שנהגו לרחוץ אחר המיטה מרחיצין ובדרום מרחיצין אמר רבי יוסה בי רבי בון מי שהוא מתי' את הרחיצה עושה אותה כאכילה ושתייה הדא דאת מר ברחיצה שהיא של תענוג אבל ברחיצה שאינה של תענוג מותר שמואל בר אבא עלו בו חטטין אתון ושאלון לרבי יסא מהו דיסחי אמר לון ואין לא סחי מיית הוא אין כיני אפילו בתשעה באב אין כיני אפילו ביום הכיפורים ר' יוסי בן חנינה ראו אותו טובל אין לקירוייו לא ידעין ואין להקר גופו שאין רחיצת צונין רחיצה לא ידעין הורי רבי בא בר כהן תנייא הורי רבי אחא בבא מן הדרך והיו רגליו קיהות עליו שמותר להרחיצם במים תני אבל ומנודה שהיו מהלכין בדרך מותרין בנעילת הסנדל לכשיבואו לעיר יחלוצו וכן בט' באב וכן בתענית ציבור תני מקום שנהגו לשאול בשלום אבילים בשבת שואלין ובדרום שואלין רבי הושעיה רבא אצל לחד אתר חמא אבילייא בשובתא ושאל בון אמר אני איני יודע מנהג מקומכם אלא שלום עליכם כמנהג מקומינו רבי יוסי בי רבי חלפתא הוה משבח בי רבי מאיר קומי ציפוראיי אדם גדול אדם קדוש אדם צנוע חד זמן חמא אבילייא בשובתא ושאל בון אמרין ליה רבי אהנו דאת מתני שבחיה אמר לון מה עבד אמרו ליה חמא אביליא בשובתא ושאל בון אמר לון בעיי אתון מידע מהו חייליה בא להודיענו שאין אבל בשבת דכתיב ברכת יי' היא תעשיר זו ברכת שבת ולא יוסיף עצב עמה זו אבילות כמה דת אמ' נעצב המלך על בנו שמואל אמר פח"ז חובה נת"ר רשות פריעת ראש חזירת קרע זקיפת המיטה חובה נעילת סנדל תשמיש המיטה רחיצה רשות חד תלמיד מן דשמואל שימש מיטתו שמע שמואל ואיקפד עלוי ומית אמ' להלכ' איתאמרת דילמא למעשה רב אמר ח"ז חובה פ"ן רשות חזירת קרע זקיפת המיטה חובה פריעת ראש נעילת סנדל רשות תרין בנוי דרבי נפקון חד רישיה מגלי ושליח סנדלוי וחד רישיה מכסי ולביש סנדלוי ר' יונה סלק לגבי ר' גוריון נפק לגביה לביש סנדלוי א"ל מה את סבר דילפינן עובדא מינך לא ילפין עובדא מן בר נש זעיר ומלקרות בתורה אמר רבי יוחנן ואין דובר אליו דבר ואפילו דבר של תורה אמר ליה רבי שמעון בן לקיש כל גרמיה אילו תנא לא הוה מיית מאי כדון כיי דא"ר יודה בר פזי בשם רבי יוחנן בשלא היו יודעין במה לפתוח לו אם בגופו אם בממונו אם בנפש בניו ובנתיו חד תלמיד מן דרב חסדא איבאש שלח ליה תרין תלמידין דיתנון עימי' איתעביד קומיהון כמין חיוי ואפסקון ודמך חד תלמיד מן דבר פדיה איבאש שלח ליה תרין תלמידין דיתנון עימיה איתעביד קומיהון כמין כוכבא ואפסקון ודמך תני אבל שונה הוא במקום שאינו רגיל כהדא רבי יסא הוה ליה עובדא שלח ליה רבי יוחנן תרין תלמידין דיתנון עימיה אין משום דשרי לא ידעין ואין משום דלא רגיל לא ידעין ורבי יסא לא רגילי אלא כגון אילין מיליהון דרבנן דבר נש מישתאיל בהון וקיים ליה כמאן דלא רגיל רבי יוסי בר פיטרס חמוי דרבי יהושע בן לוי קדמייא הוה ליה עובדא שלח ליה בר קפרא תרין תלמידין דיתנון עימיה אין דשרי לא ידעין ואין משום שהיה להוט אחר התורה לא ידעין ותני כן אם היה להוט אחר התורה מותר על כל דבר האמור בתורה כהן מיטמא ישראל מתאבל הוסיפו עליהם אחיו ואחותו מאמו ואחותו הנשואה מתאבל ואונן אבל לא מיטמא ארוסתו לא מתאבל ולא אונן ולא מיטמא תני כל שמתאבלין עליו מתאבלין עמו רב דמכת אחתיה ופקיד לחייה בריה אמר ליה כד תי סליק לגביי הוי שלח סנדלך רבי מנא הוון בנויי דרבי חנינה אחוי מייתין אתון ושאלון לרבי יוסי מהו לכפות את המיטה אמר לון לא צריך מהו לישן על גבי מיטה כפוייה אמר לון לא צריך מהו לקרות את שמע ולהתפלל אמר לון נישמעינה מן הדא הרי שהיה עסוק עם המת בקבר והגיעה עונת קרית שמע פורש למקום טהרה ולובש את תפיליו וקורא קרית שמע ומתפלל מאימתי כופין את המיטות משיצא המת מפתח החצר דברי רבי ליעזר ורבי יהושע אומר משיסתם הגולל וכשמת רבן גמליאל כיון שיצא מפתח החצר אמר רבי ליעזר לתלמידים כפו את המיטות וכשנסתם הגולל אמר ר' יהושע לתלמידים כפו את המיטות אמרו לו כבר כפינום על פי זקן בערב שבת הוא זוקף את מיטותיו במוצאי שבת הוא כופן תני דרגש נזקפת ואינה נכפית ר' שמעון בן אלעזר אומר שומט קלמנטרין שלה ודייו ר' יוסה בשם ר' יהושע בן לוי הלכה כר' שמעון בן אלעזר ר' יעקב בר אחא בשם ר' יסא מיטה שנקליטיה עולין ויורדין עמה שומטן ודייו איזו היא מיטה ואי זו היא דרגש אמר ר' ירמיה כל שמסרגין על גופה זו היא מיטה וכל שאין מסרגין על גופה זו היא דרגש והא תנינן המיטה והעריסה משישופם בעור הדג אם מסרג הוא על גופה לאי זה דבר הוא שפה אמר רבי לעזר תיפתר באילין ערסתא קיסרייתא דאית לה ניקבן ומניין לכפיית המיטות רבי קריספי בשם רבי יוחנן וישבו אתו לארץ על הארץ אין כתיב כאן אלא וישבו אתו לארץ אלא דבר שהוא סמוך לארץ מיכן שהיו ישנין על מיטות כפויות בר קפרא אמר איקונין אחת טובה היתה לי בתוך ביתך וגרמתני לכפותה אף את כפה מיטתך ואית דמפקין לישנא יכפה הסרסור רבי יונה ורבי יוסה תריהון בשם רבי שמעון בן לקיש חד אמר מפני מה הוא ישן על מיטה כפויה כדי שיהא ניעור בלילה ונזכר שהוא אבל וחורנה אמר מתוך שהוא ישן על גבי מיטה כפויה הוא ניעור בלילה ונזכר שהוא אבל אמר איני כופה את המיטה הרי אני ישן על גבי הספסל אין שומעין לו מפני שאמ' איני כופה את המיטה אבל אם אמר הרי אני כופה את המיטה שומעין לו מתניתא לא אמרה כן אלא וכשמברין אותו כל העם מסובין על הארץ והוא מיסב על הספסל בכהן גדול הא בכהן הדיוט לא וברבים הא ביחיד לא ולא עבדין כן כפיית המיטות פעמים עושה ששה חמשה ארבעה שלשה בערב שבת ששה בערב שבת עם דימדומי חמה חמשה יום טוב לאחר שבת ארבעה שני ימים טובים של ראש השנה שלשה חד תלמיד מן דרבי מנא הורי לחד מן קריבוי דנשייא משהוא זוקפה שוב אינו כופה כמה ימים היה לו רבי יעקב בר אחא בשם רבי יסא שני ימים היה לו רבי בא רבי אמי רבי יעקב בר זבדי בשם רבי יצחק שלשה רבי חיננא בר פפא הורי לכפותה אפילו יום אחד ואיתחמי ליה יען כי מריתה תני הדר בפונדק אין מחייבין אותו לכפות דלא יהוון אמרין חרש הוא הרי שמת חמיו או חמותו או אחד מקרובי אשתו אינו כופה לא לכחול ולא לפקוס אלא נוהג עמה כדרך שהיא נוהגת וכן היא שמת חמיה או חמותה או אחד מקרובי בעלה אינה לא כוחלת ולא פוקסת אלא נוהגת עמו כדרך שהוא נוהג שמואל אמר לא שנו אלא חמיו או חמותו הא אחד כל הקרובים לא רבי בא בר כהן אמר קומי רבי יוסי רבי יודה בר פזי בשם רבי יוחנן בדר עמו קם רבי יוסה עם רבי יודה בר פזי אמר ליה אתה שמעת מן אבוך הדא מילתא אמר ליה אבא לא הוה אמר כן אלא אחוי דאיתתיה דבר נחמיה מית אתון ושאלון ליה מהו לכפות את המיטה אמר לון לא צריך מהו לקרות את שמע ולהתפלל אמר ליה נישמעינה מן הדא הרי שהיה עסוק עם המת בקבר והגיעה עונת קרית שמע הרי זה פורש למקום טהרה ולובש את תפיליו וקורא את שמע ומתפלל מפני שאמרו שבת עולה ואינה מפסקת והרגלים מפסיקין ואינן עולין רבי סימון בשם רבי יוחנן שהוא מותר בתשמיש המיטה קם רבי ירמיה עם רבי יודה בי רבי סימון אמר ליה הכין אמרין כל תלמידוי דרבי יוחנן לא שמע בר נש מיניה הדא מילתא אלא אבוך אמר ליה רבי יעקב אין דאיתאמרת לא איתאמרת אלא מן אילין מילייא דהכין הכין מילתיה דר' יהושע בן לוי אמר שהוא אסור בתשמיש המיטה דאמר רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי והלא אמרו אין אבל ברגל אלא שהרבים נוהגין בו בצינעה מהו בצינעה שהוא אסור בתשמיש המיטה התיבון הרי הרגל הרי הוא אסור בתשמיש המיטה ואינו עולה אף השבת הואיל והיא אסורה בתשמיש המיטה לא תעלה אמר רבי בא איפשר לשבעה בלא רגל אבל אי איפשר לשבעה בלא שבת
ו רבי אליעזר אומר משחרב בית המקדש עצרת כשבת רבן גמליאל אומר ראש השנה ויום הכיפורים כרגלים וחכמים אומרים לא כדברי זה ולא כדברי זה אלא עצרת כרגלים וראש השנה ויום הכיפורים כשבת הלכה ו' דבית רבי יניי אמרי עצרת עולה שבעה כרגלים בעון קומי רבי יוסה שלשה לפני העצרת ועצרת שבעה הרי עשרה אלא שלשה לפני עצרת שבעה ועצרת שבעה הרי ארבעה עשר אמר רבי יוסי בי רבי וכיני יום אחד לפני עצרת מונה חמשה לאחר העצרת שנים מונה ארבעה שלשה בטלו ממנו גזירות שבעה תני אין מראין פנים לא בראש השנה ולא ביום הכיפורים אמר רבי שמואל בר רב יצחק יום הכיפורים שחל להיות בשבת מראין בו פנים כהדא רבי חזקיה הוה ליה עובדא סלקון רבנן לגבי' מיחמייא ליה אפין בצומא רבא אמ' לון כלום אמרון אין מראין פנים לא בראש השנה ולא ביום הכיפורים לא מפני התפילה שנייא היא יום הכיפורים שחל להיות בשבת שנייא היא יום הכיפורים שחל להיות בחול
ז אין קורעין ולא חולצין ולא מברין אלא קרוביו של מת ואין מברין אלא על מיטות זקופות ואין מוליכין בבית האבל לא בטבלא ולא באסקוטלא ולא בקנון אלא בסלים ואין אומרים ברכת אבילים במועד אבל עומדין בשורה ומנחמין ופוטרין את הרבים הלכה ז' אין קורעין ולא חולצין ולא מברין אלא קרוביו של מת אמר רבי ירמיה ובלבד קרובין שהן ראויין להתאבל כהדא דתני חכם שמת קרוביו ואפילו קרובים שאינן ראויין להתאבל כהדא רבי אבון דמך במועדא ולא גמל ליה רבי מנא חסד והוון ציפוראיי אמרין עד מות שנא בתר מועדא עבד ליה איקריה עאל ואמר קומיהון כהדא דתני חכם שמת הכל קרוביו באינון דהוון גביה אנן לא הוינן גביה הקורע מן המלל מן השלל מן הרדיד אינו קרע מן האיחוי הרי זה קרע אי זהו איחוי אמר רבי אחא כל שאין מקומו ניכר עשרה קרעים אסורין באיחוי הקורע על אביו ועל אמו ועל רבו שלימדו חכמה ועל הנשיא ועל אב בית דין ועל שמועות הרעות ועל קללת השם ועל שריפת תורה ועל ירושלם ועל בית המקדש ועל אביו ועל אמו ועל רבו שלימדו חכמה מניין ואלישע רואה והוא מצעק אבי אבי רכב ישראל ופרשיו רבי מתון בעא קומי רבי יוחנן ומאלישע אנו למידין תורה א"ל מתון מתון מה המת משהוא מסתלק עוד אינו רואהו כך זה משנסתלק עוד לא ראהו כשם שקורעין על החכמים כך קורעין על תלמידיהן אי זהו תלמיד חכם חזקיה אמר כל ששנה הלכות ועד תורה אמר ליה רבי יוסי הדא דת אמר בראשונה אבל עכשיו אפילו הלכות רבי אבהו בשם רבי יוחנן כל שהוא מבטל עסקיו מפני משנתו תני כל ששואלין אותו והוא משיב אמר רבי הושעיה כגון אנן דרבבינן משגחין עלינן ואנן מתיבין לו אמר רבי בא בר ממל כל שהוא יודע לבאר משנתו ואנן אפי' רבבינן לא חכמין מבארה מתניתן אי זהו רבו כל שפתח לו תחילה דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר כל שרוב תלמודו ממנו רבי יוסי אומר כל שהאיר עיניו במשנתו אפילו בדבר אחד רבי אבהו בשם רבי יוחנן הלכה כדברי מי שהוא אומר כל שרוב תלמודו ממנו ולמה לא אמר כרבי יהודה אית תניי תני ומחליף ר' לעזר קרע על שפתח לו תחילה שמואל חלץ על שהאיר עיניו במשנתו ומה האיר עיניו במשנתו אמר רבי יוסי בי רבי בון בשני מפתיחות אחד יורד לאמת השיחי ואחד פותח כיון מהו יורד לאמת השיחי שהיה שוחה אמה עד שלא יפתח על הנשיא ועל אב בית דין ועל שמועות הרעות מניין ויחזק דוד בבגדיו ויקרעם וגומ' ויספדו ויבכו ויצומו עד הערב על שאול זה הנשיא ועל יהונתן בנו זה אב בית דין ועל עם יי' ועל בית ישראל כי נפלו בחרב אילו שמועות הרעות על קללת השם מניין ויהי כשמוע המלך חזקיהו את דברי רב שקה ויקרע את בגדיו מהו לקרוע על קללת הגוי מאן דאמ' רב שקה גוי היה קורעין ומאן דאמר יהודי היה אין קורעין תני רבי הושעיה אחד ששמע קללת השם מישראל ואחד ששמע קללת השם מן הגוי חייב לקרוע מה טעמא הנה אני יי' אלהי כל בשר הממני יפלא כל דבר מהו לקרוע בזמן הזה רבי יוסי רבי ירמיה בשם רבי יוחנן משרבו הגדפנין פסקו מלקרוע מהו לקרוע על הכינויים נישמעינה מן הדא רבי שמעון בן לקיש הוה מהלך באיסרטא איזדמן ליה חד כותיי והוה מגדף והוה קרע מגדף והוה קרע נחת ליה מן חמרא ויהב ליה חד מרתוקא גו ליביה אמר ליה רשע אית לאימך מאנין מספקא לי הדא אמרה שקורעין על הכינויין וקורעין בזמן הזה על שריפת התורה מניין ויהי בקרוא יהודי שלש דלתות וארבעה מהו שלש דלתות וארבעה תלת ארבע פסיקן כיון שהגיע לפסוק החמישי כי יי' הוגה על רוב פשעיה מיד יקרעה בתער הסופר וגומ' ולא פחדו ולא קרעו את בגדיהם הרואה תלמיד חכם שמת כרואה ספר תורה שנשרף אמר רבי אבהו יבא עלי אם טעמתי כלום כל אותו היום רבי יונה הוה בצור כד שמע דדמך בריה דרבי אבהו אף על גב דאכל גובנא ושתא מיא אסקיה צום ההוא יומא רבי בא ורבי הונא בר חייה הוון יתיבין אתת נעמיתא וחטפת תפילוי דר' הונא בר חייה צדה רבי בא וחנקה אמר ליה רבי חונא בר חייה עוד מעט והיינו באין לידי שריפת תורה אמר ליה ואדיין את לזו כן אמר רב ירמיה בשם רב אין קורעין אלא על ספר תורה ששרפו מלך ישראל בזרוע כגון יהויקים בן יאשיהו מלך יהודה וחביריו עולא בירייא רבי לעזר בשם רבי חנינה הרואה ספר תורה שנשרף חייב לקרוע על הגויל בפני עצמו ועל הכתב בפני עצמו מה טעמא אחרי שרוף המלך את המגילה ואת הדברים את המגילה זה הגויל ואת הדברים זה הכתב רבי ברכיה רבי חלבו עולא ביריא רבי לעזר בשם רבי חנינה עתיד הקב"ה ליעשות ראש חולה לצדיקים לעתיד לבוא מה טעמא שיתו ליבכם לחילה לחולה כתיב והצדיקים מראין אותו באצבע ואומר כי זה אלהים אלהינו עולם ועד הוא ינהגינו עלמות עלמות בעלימות עלמות בזריזות עלמות כאילין עולימתא תירגם עקילס אתנא סירא עולם שאין בו מות והצדיקים מראין אותו באצבע ואומר כי זה אלהים אלהינו עולם ועד הוא ינהגנו עלמות הוא ינהגנו בעולם הזה הוא ינהגנו לעולם הבא ועל ירושלם ועל בית המקדש ויבואו אנשים משכם ומשילה ומשומרון שמונה אנשים מגולחי זקן וקרועי בגדים אחד ששמע שחרבה ירושלם ואחד הרואה את ירושלם בחרבנה חייב לקרוע הרואה את ירושלם מן הצופים חייב לקרוע אית תניי תני מוסיף על הקרע אית תניי תני תחילת הקרע טפח ותוספת כל שהוא ואית תניי תני תחילת הקרע טפח תוספתו שלש אצבעות ר' יוסה רבי ירמיה בשם רבי חייה בר בא רבי חזקיה רבי ירמיה בשם רבי יוחנן הלכה כמי שאומר תחילת הקרע טפח תוספתו כל שהוא מהו להבדיל קנה שפה רבי ירמיה רבי חייה בשם ר' שמעון בן לקיש ויחזק דוד בבגדיו אין חזקה פחות מטפח ויקרעם ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי מיכן שהוא צריך להבדיל קנה שפה מת לו מת קורע מת לו מת אחר אפי' ששמע על אביו ועל אמו ועל רבו שלימדו חכמה קורע קרע אחד לכולן רבי יהודה בן תימא אומ' קורע על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו ובלבד שלא יעשה של אביו ושל אמו תוספת ולא דא היא קדמיתא אלא שלא יוסיף לא על של אביו ולא על של אמו רבי חלבו ורב מתנה יוסי בר מנשיא בשם רב הלכה כרבי יהודה בן תימא מת לו מת קורע מת לו מת אחר מוסיף על הקרע וקורע עד איכן אמר ר' חנינה עד שהוא מגיע עד טיבורו תנא חד סב קומי רבי זעירא אפילו נתמנה לו בגד כל שבעה חייב לקרוע אמר ליה רבי זעורא הדא דתימר בשאר הקרובים אבל על אביו ועל אמו אפילו לאחר כמה חייב לקרוע מת לו מת קורע מת לו מת אחר מרחיק שלש אצבעות וקורע שלמו מלפניו מתחיל מאחריו שלמו מלמעלן מתחיל מלמטן שלמו אילו ואילו ר' חייה בריה דר' אדא דיפו אמר נעשה כפוחח רבי חיננא בר פפא סלק גבי רבי תנחום בר חייה נפק לגביה לביש סנטיריה מהו סנטיריה מאנין דלא חפיתין אמר ליה הדא מנן לך אמר ליה הכין הוה רבי סימון רבי עבד אמר ליה התפלל עלינו אמר ליה יסוג תורעתך שכל אותה השנה הדין מתוח כנגד המשפחה דאמר רבי יוחנן כל שבעה החרב שלופה עד שלשים היא רופפת לאחר שנים עשר חדש היא חוזרת לתערה למה הדבר דומה לכיפה של אבנים כיון שנתרערעה אחת מהן נתרערעו כולן ואמר רבי לעזר אם נולד בן זכר באותה המשפחה נתרפאת כל אותה המשפחה מניין שאבל חייב לקרוע מעומד דכתיב ויקם איוב ויקרע את מעילו ויגז את ראשו רבי יודה בר פזי בשם רבי יוחנן מיכן שאבל צריך לקרוע מעומד אמר רבי יוחנן הורי רבי יסא לשלול למחר כד דמך רבי יסא הורי רבי חייה בר בא לנעול בו ביום אמר רבי זעורה ולא פליגין מאן דאמר ישלול למחר ינעול למחר ומאן דאמר ינעול בו ביום ישלול בו ביום אמרו לו מת ראובן וקרע ואחר כך אמרו לו שמעון מת הרי כבר יצא ידי קרעו אמרו לו מת ראובן וקרע ואחר כך אמרו לו קיים היה ומת אית תניי תני יצא ידי קירעו אית תניי תני לא יצא ידי קירעו מאן דאמר יצא ידי קירעו כבר קרע מאן דאמר לא יצא ידי קרעו שהרי על חי קרע ועוד מן הדא דתני קרע וחזרה בו נשמה אם על אתר אינו צריך לקרוע אם לאחר זמן צריך לקרוע כמה הוא על אתר כדי דיבור כמה הוא כדי דיבור רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי כדי שאילת שלום בין אדם לחבירו אבא בר בר חנה בשם רבי יוחנן כדי שאילת שלום בין הרב לתלמיד ויאמר לו שלום עליך רבי רבי יוחנן הוה מיסתמיך על רבי יעקב בר אידי והוה רבי לעזר חמי ליה ומיטמר מן קומוי אמר הא תרתין מילין הדין בבלייא עבד לי חדא דלא שאל בשלמי וחדא דלא אמר שמועתא מן שמי אמר ליה כן אינון נהגין גבון זעירא לא שאיל בשלמיה דרבה דאינון מקיימין ראוני נערים ונחבאו וישישים קמו עמדו מי מהלכין חמי ליה חד בית מדרש אמר ליה הכין הוה רבי מאיר יתיב ודרש ואמר שמועתא מן שמיה דרבי ישמעאל ולא אמר שמועתא מן שמיה דרבי עקיבה אמר ליה כל עמא ידעין דרבי מאיר תלמידיה דרבי עקיבה אמר ליה וכל עמא ידעין דרבי אלעזר תלמידיה דרבי יוחנן ומהו מיעבור קומי אדורי צלמא אמר ליה ומה את פליג ליה איקר עבור קומוי ואסמי עיינוי אמר ליה יאות רבי לעזר עבד לך דלא עבר קומך אמר ליה רבי יעקב בר אידי יודע את לפייס ור' יוחנן בעי דיימרון שמועתא מן שמיה אף דוד ביקש עליה רחמים אמר אגורה באהלך עולמים רבי פינחס רבי ירמיה בשם רבי יוחנן וכי עלת על לב דוד שהוא חיה לעולם אלא כך אמר אזכה שיהו דברי נאמרים בבתי כניסיות ובבתי מדרשות ומה אנים ליה בר טירא אמר האומר שמועה משם אומרה שפתותיו רוחשות בקבר מה טעמא דובב שפתי ישינים ככומר זה של ענבים שהוא זב מאיליו רבי חיננא בר פפא ורבי סימון חד אמר כהן דשתי קונדיטון וחורנה אמר כהן דשתי חמר עתיק אף על גב דהוא שתי ליה טעמיה בפומיה ואין דור שאין בו ליצנים ומה היו פריצי הדו' עושין היו מהלכין אצל חלונותיו של דוד ואומרי' אימתי יבנה בית המקדש אימתי בית יי' נלך והוא אומ' אף על פי שהן מתכוונין להכעיסני יבוא עלי שאני שמח בליבי שמחתי באומרים לי בית יי' נלך והיה כי ימלאו ימיך ללכת עם אבותיך אמר רבי שמואל בר נחמן אמר הקב"ה לדוד דוד ימים מליאים אני מונה לך אין אני מונה לך ימים חסירין כלום שלמה בנך בונה בית המקדש לא להקריב בתוכו קרבנות חביב עלי משפט וצדקה שאת עושה יותר מן הקרבנות מה טעמא עשה צדקה ומשפט נבחר ליי' מזבח
ח אין מניחין את המיטה ברחוב שלא להרגיל את ההספד ולא של נשים לעולם מפני הכבוד נשים במועד מענות אבל לא מטפחות רבי ישמעאל אומר הסמוכות למיטה מטפחות הלכה ח' על כל המתים כולן הוא דוחה במיטה ואינו מרבה בעסקיו על אביו ועל אמו מרבה בעסקיו ואינו דוחה במיטה אם היה שעת דוחק או עונת גשמים אפילו על אביו ועל אמו מרבה בעסקיו ודוחה במיטה שכל המרבה בעסק על אביו ועל אמו הרי זה משובח על כל המתים אינו מבדיל קנה שפה שלו אלא על אביו ועל אמו דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר כל קרע שאינו מבדיל קנה שפה הרי זה קרע של תפלות ר' יוחנן פליג עם ר' יודה בתרתיי ר' יוחנן שמע דר' חנינה תשיש סלק בעי מבקרתיה גו איסרטא שמע דדמך נחת מן חמריה ונפיק מנא טבייא דשובת' ובזעין כיי דתנינן תמן כהן גדול פורם מלמטן וההדיוט מלמעלן רבי לעז' בשם כהנא למעלן למעלן מקנה שפה למטן למטן מקנה שפה ר' יוחנן אמר למטן ממש ואתיא דר' לעזר בשם כהנא כר' יודה אין כר' יודה לא יפרום כל עיקר מאי כדון חומר הוא בכהן גדול שאינו מבדיל קנה שפה על כל המתים הוא שולל לאחר שבעה ומאחה לאחר שלשים על אביו ועל אמו אינו מאחה עולמית תני בשם רבי נתן האשה שוללת מיד ומאחה לאחר שלשים על אביה ועל אמה אינה מאחה עולמית אי זהו איחוי כאריג הסולם והקפש אין מעכבין על כל המתים אינו קורא אלא העליון בלבד על אביו ועל אמו אפילו עשרה זה על גבי זה אין אפיקרסין מעכבת האשה אינה קורעת אלא העליון בלבד תני רבי שמעון בן אלעזר אומר האשה קורעת את הפנימי והופכתו לאחוריה וחוזרת וכורעת את השאר על כל המתים הוא אסור בגיהוץ עד שלשים על אביו ועל אמו עד שנים עשר חדש אי זהו גיהוץ כלי צמר מגוהצין חדשי' וכלי פשתן מגוהצין לבני' על כל המתי' הוא אסו' בתגלחת עד שלשים על אביו ועל אמו עד שישלח פרע או עד שיגערו בו חביריו רבי שמואל בר אבודמי דמכת אימיה קומי מועדא תמניא יומין אתא שאל לרבי מנא אמ' ליה כל דבר שהוא תלוי בשבעה ושלשים הרגל מפסיק ברם הכא עד שישלח פרע או עד שיגערו בו חביריו על כל המתים אינו מגלה את לבו אלא על אביו ועל אמו דברי רבי מאיר רבי שמואל בשם רבי אבודמי בר תנחום מפני שבטלה ממנו מצות כבוד על כל המתים אסור לילך בסחורה עד שלשים יום על אביו ועל אמו עד שיגערו בו חביריו ויאמרו לו צא עמנו על כל המתים הוא אסור לילך בסעודה עד שלשים יום על אביו ועל אמו עד שנים עשר חדש אם היתה חבורת מצוה או קידוש החדש מותר הרי שהיה מחליף בגדים כל שבעה חייב לקרוע את כולן רבי חייה רבה ורבי חמא אבוי דרבי הושעיה תריהון אמרין כולהן אסורין באיחוי בר קפרא אמר אין לך אסור באיחוי אלא יום הראשון בלבד אמר רבי חונא פלוגא אחרת ביניהון מאן דמר כולהן אסורין באיחוי עושה שאר הימים כיום הראשון אפילו יש עליו כמה בגדים חייב לקרוע את כולן מאן דמר אין לך אסור באיחוי אלא יום הראשון בלבד עושה שאר הימים תוספת אפילו יש עליו כמה בגדים אינו קורע אלא העליון בלבד
ט ובראשי חדשים בחנוכה ובפורים מענות ומטפחות בזה ובזה אבל לא מקוננות נקבר המת לא מענות ולא מטפחות אי זה הוא העינוי שכולן עונות כאחת וקינה שאחת מדברת וכולם עונות אחריה שנאמר ולמדנה בנותיכם נהי ואשה רעותה קינה אבל לעתיד לבוא מהו אומר בלע המות לנצח ומחה יי' אלהים דמעה מעל כל פנים וגו' הלכה ט' רבי תנחום בר' עילאי דמך בחנוכתא רבי דוסא דמך בריש ירחא דניסן עבדין ליה איברייא סברין מימר מן דעתון דרבנן ובדקון ואשכחון דלא מן דעתון דרבנן ר' קרוספי דמך במועדא ועבדון ליה איברייא סברין מימ' מן דעתיה דרבי אמי ובדקון ואשכחון דלא מן דעתיה דרבי אמי ר' חלבו רבי בא בר זבדא בשם רב אפילו לשעה מן הדא ותמת שם מרים ותקבר שם ואנן חמי רבנן עניין בדיבורא אמר רבי ירמיה חבירים זריזין הן ואינן באין לידי הספד תני אין מוליכין חלילין לבית האבל אבל מוליכין חלילין לבית השמחה ולבית המשתה הדרן עלך אלו מגלחין וכולא מסכתא דמשקין וכולא סידרא דמועדא
Hebrew text: Venice Edition (1523), Public Domain.