א הכל חייבין בראייה חוץ מחרש שוטה וקטן וטומטום ואנדרוגינס נשים ועבדים שאינן משוחררין החיגר והסומא והחולה והקטן וכל שאינו יכול לעלות ברגליו אי זהו קטן כל שאינו יכול לרכוב על כתיפו של אביו ולעלות מירוש' להר הבית דברי ב"ש וב"ה אומ' כל שאינו יכול לאחוז בידו של אביו ולעלות מירוש' להר הבית שנ' שלש רגלים הכל חייבין בראייה כו' מתניתא בראיית קרבן אבל בראיית פנים אפילו קטן חייב מן הדא הקהל את העם האנשים והנשים והטף ואין קטן גדול מטף דתני מעשה בר' יוחנן בן ברוקה ור' אלעזר חסמא שהיו מהלכין מיבנה ללוד והקבילו ר' יהושע בבקיעין אמ' להן מה חדוש היה לכם בבי' המדרש היום אמרו לו הכל תלמידיך ומימיך אנו שותי' אמר להן אעפ"כ אי איפשר לבית המדרש שלא יהא בו דבר חדש בכל יום מי שבת שם אמרו לו ר' לעזר בן עזריה מה היתה פרשתו הקהל את העם האנשים והנשים והטף פתח בה אמ' הואיל והאנשי' באין ללמד והנשים לשמוע הטף למה בא אלא כדי ליתן שכר למביאיהן אמר להן אין הדור יתום שר' לעזר בן עזריה בתוכו אתי' דר' לעז' בן עזרי' דלא כבן עזאי דתנינ' תמן מיכן אמ' בן עזאי חייב אדם ללמד את בתו תור' שאם תשת' תדע שהזכות תולה לה חרש חברייא בשם רבי לעז' למען ישמעון ולמען ילמדון עד כדון במדב' ואינו שומ' חרש שומע ואינו מדב' ר' אילא בשם ר' לעז' למען ילמדון ולמען ילמדון א"ר יונ' הדא אמר' דלית כללוי דר' כללין דתנינן תמן חרש המדבר ואינו שומע לא יתרום וסברנן מימר מדבר ואינו שומע חרש שומע ואינו מדבר אינו חרש ותנינן החרש שנחלץ והחרשת שחלצה והחולצת לקטן חליצתה פסולה א"ר יוחנן בשאין יכולין לומר ואמר ואמרה ותנינן חרש שדיברו חכמי' בכל מקום שאינו לא שומע ולא מדב' ודא מסייעה לר' יונה דר' יונה אמ' הדא אמרה לית כללוי דר' כללין ר' יוחנן בעי חרש באזנו אחת מהו א"ר יוסי בי ר' בון מחלוקת רבי יוסי ורבנן דתני ולבני אהרן תעשה כותנות רבנן אמרי שתי כותנות לכל אחד ואחד ר' יוסי אמ' אפי' כתונת אחת לכל אחד ואחד מה טעמון דרבנן ולבני אהרן תעש' כותנו' מה טעמ' דר' יוסי לק' בני אהרן תעש' כותנו' והכא תקר' את התור' הזאת נגד כל ישר' באזניה' רבנן אמרי שתי אזניי' לכל אחד ואחד ר' יוס' או' אפי' אוזן אחת לכל אחד ואחד שוטה א"ר לעז' אתה הראי' לדע' קטן ר' ירמי' ור' אייבו בר נגרי הוון יתיבין אמרין תנינן אי זהו קטן כל שאינו יכול לרכו' על כתיפו של אביו וקטן שומ' וקטן מדב' חזרון ואמרון כל זכורך לרבות את הקטן ויימר כל זכורך לרבות את החרש למען ישמעון ולמען ילמדון פרט לחרש ויימ' למען ישמעון ולמען ילמדון פרט לקטן א"ר יוסה מאחר שכתוב אחד מרבה וכתוב אחד ממעט מרבה אני את הקטן שהוא ראוי לבוא לאחר זמן ומוציא את החרש שאינו ראוי לבוא לאחר זמן שמואל בר אבא בעא קומי ר' זעורה קטן חרש מהו שיהא חייב א"ל איתא חמי יציבא בארעא וגיורא בשמי שמייא אילו גדול חרש פטור קטן חרש לא כ"ש א"ר ירמיה בדין היה קטן ולא חרש יהא פטור גזירת הכתוב הוא כל זכורך לרבות את הקטן הייתי אומר אילו גדול חרש יהא חייב שלא לחלוק בהילכות זכורך הוי צורכה לההיא דאמר ר' יוסה מאחר שכתוב אחד מרבה וכתוב אחד ממעט מרבה אני את הקטן שהוא ראוי לבוא לאח' זמן ומוציא אני את החרש שאינו ראוי לבוא לאח' זמן טומטו' הכל מודי' בטומטו' שנקרע ונמצ' זכר בי"ט הראשון שהוא חייב מה פליגין בשא' הימי' חזקיה אמ' יראה יראה את שהוא חייב בא' חייב בשיני את שאינו חייב בראשון אינו חייב בשני א"ר יוחנן כל ז' תשלומין לראשון א"ר אילא מפסח השיני למד ר' יוחנן כמה דר' יוחנן אמ' תמן פסח שני תשלומין לראשון כן הוא אמר הכא כל ז' תשלומין לראשון ר' הושעיה אמר כל ז' חובה מה נפק מן ביניהון גר שנתגייר בשאר הימי' על דעתיה דחזקי' פטו' על דעתי' דר' יוחנן ודר' הושע' חייב אף בטמא כן ניטמא בשאר הימי' על דעתיה דחזקיה פטו' ע"ד דרבי יוחנן ודר' הושעיה חייב א"ר יוסה תמן ראוי הוא קריעה היא שגרמה ברם הכא הטמא עצמו אינו ראוי אנדרוגינס כל זכורך פרט לאנדרוגינס תמן תנינן ספק אנדרוגינס אין מחללין עליו את השבת ר' יהודה מתיר באנדרוגינס מה אמ' כא ר' יהודה נישמעינ' מן הדא יוחנן בן דהבאי משם ר' יהוד' אף הסומא ולית בר נש אמ' אף אלא דהו' מודי על קדמיית' מחלפ' שיטתיה דר' יהוד' תמן הוא אמ' פרט והכ' הוא אמ' לרבו' ר' יודה ורבנן מקרא אחד הן דורשין רבנן דרשין ערל מה תלמוד לומר ערל זכר עד שיהא כולו זכר רבי יודה דרש זכר מה ת"ל ערל ואפילו מקצתו ערל ברם הכא כל זכורך פרט לאנדרוגינס נשים כל זכורך פרט לנשים עבדים נישמעינה מן הדא שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את שאין לו אדון אלא הקב"ה יצא העבד שיש לו אדון אחר א"ר יהושע בן לוי מניין שכל המקיים מצות ראייה כאילו מקביל פני שכינה מן הדא שלש פעמי' בשנה יראה כל זכורך את פני האדון יי' וגו' חיגר דכתי' רגלי' חולה דכתי' ושמחת זקן דכתיב רגלים א"ר יוסה תרתיהון לקולא יכול לשמוח ואינו יכול להלך קורא אני עליו רגלים יכול להלך ואינו יכול לשמוח קורא אני עליו ושמחת ר' יוחנן בשם ר' ינאי ב"ש וב"ה מקרא אחד הן דורשין ב"ש אומרים כתוב אחד אומר זכורך וכתוב אחר אומר רגלים טול בנתים את שהוא יכול לרכוב על כתיפו של אביו ואפילו קטן יכול הוא לרכוב יצא אלא את שהוא רואה כתיפו של אביו ומפסיע ב"ה דורשין כתוב אחד או' זכורך וכתוב אחד אומר רגלים טול בנתים את שהוא יכול לאחוז בידו של אביו ולעניין טהרות את אמר את שהוא תפוס ביד אביו ספיקו כפיקח אביו תופש בידו ספיקו כחרש ברם הכא בין כך ובין כך חייב רבי בון בר חייה בעא קומי רבי זעורה איכן היו מראים פני' בהר הבית או בעזרות א"ל נישמעינה מן הדא הטמא פטור מן הראייה דכתיב ובאת שמה והבאתם שמה ואין טמא מת נכנס להר הבית הדא אמרה בעזרה היו מראים פנים מאיכן את מודד מן החומה או מן הבתים תני שמואל מן השילוח ושילוח היה באמצע המדינה ר' בון בר חייה בעא קומי רבי זעורה מהו לשלח חגיגתו ביד אחר א"ל נישמעינה מן הדא מוכי שחין ופולפסין פטורין מן הראיה דכתיב ובאת שמה והבאתם שמה הטמא פטור מן הראיה דכתיב בבוא כל ישראל לראות וגו' הראוי לבוא עם כל ישראל מביא ושאינו ראוי לבוא עם כל ישראל אינו מביא וישלח חגיגתו ביד אחר א"ר יוסי זאת אומרת שאינו משלח חגיגתו ביד אחר ר' שמי בעי או חילוף מוכי שחין ופולפסין פטורין מן הראיה דכתיב בבא כל ישראל לראות הטמא פטור מן הראיה דכתיב ובאת שמה והבאת שמה חזר ר' שמי ומר מוכי שחין ופולפסין אף על פי שאינן ראויין לבוא עם כל ישראל ראויין הן לבוא בפני עצמן הטמא אינו ראוי לא בפני עצמו ולא עם כל ישראל הפריש חגיגתו ומת היורשים מהו שיביאו אותה ר' אילא אמר יראה ייראה הראוי לבוא מביא ושאינו ראוי לבוא אינו מביא א"ר זעורה כהיא דר' יוחנן ור' יונתן תריהון אמרין כל בכור בניך תפדה אפילו לאחר מיתה והכא לא יראו פני ריקם אפילו לאחר מיתה א"ר בא בר ממל מחלוקת שמואל ור' יוחנן דתנינ' תמן האשה שהביאה חטאתה ומתה יביאו היורשין עולתה עולתה ומתה לא יביאו היורשין חטאתה שמואל אמ' במופרשת ר' יוחנן אמ' אפילו אינה מופרשת מה אנן קיימין אם בשירשו קרקע בהדא אמ' שמואל במופרשת אם בשירשו מיטלטלין בהדא ר' יוחנן אמ' אפי' אינה מפורשת מה נפק מן ביניהון ירשו קרקע על דעתיה דשמואל לתבע אין תובעין ולמשכן אין ממשכנין על דעתיה דרבי יוחנן אף למשכן ממשכנין ירשו מטלטלין על דעתיה דרבי יוחנן לתבוע תובעין ולמשכן אין ממשכנין על דעתיה דשמואל אף לתבוע אין תובעין
ב ב"ש אומרים הראייה שתי כסף והחגיגה מעה כסף וב"ה אומרי' הראייה מעה כסף וחגיגה שתי כסף הלכה ב' ראייה עולות וחגיגה שלמים בית שמאי אומר מרבין בעולות וממעטין בשלמים בית הלל אומרי' ממעטין בעולות ומרבין בשלמים רבי תנחום בר עילאי בשם רבי יוסי בן חנינה ב"ש ילפין לה מקרבנות העצרת בית הלל ילפין לה מקרבנות הנשיאים אמרו ב"ה לב"ש לא מוטב ללמד קרבן יחיד מקרבן יחיד ולא ללמד קרבן יחיד מקרבן ציבור אמרו להם ב"ש מוטב ללמד דבר שהוא נוהג לדורו' מדב' שהוא נוהג לדורו' ואל תבא לי קרבן נשיאי' שאינו נוהג לדורו' תני יש בראיי' מה שאין בחגיגה ובחגיגה מה שאין בראיי' שהראייה כולה לגבוה מה שאין כן בחגיגה חגיגה נוהגת לפני הדיבר ולאחר הדיבר מה שאין כן בראייה חגיגה נוהגת לפני הדיבר לשון חגיגה נוהגת לפני הדיבר שלח את עמי ויחוגו לי במדב' ובשמח' מה שאין כן בשניהן שהשמחה נוהג' בין בדב' שהוא משלו בין בדב' שהו' משל אחרי' בין בדב' שדרכו לכן בין בדב' שאין דרכו לכן ואילו אינן נוהגין אלא משלו ובלבד מדבר שדרכו לכן ר' יוסי בעי ולמה לי נן אמרין כל שהוא חייב בראייה חייב בשמחה ויש שהוא חייב בשמחה ואינו חייב בראייה נשים חייבות בשמחה ואינן חייבות בראייה רבי יהושע בן לוי אמר ושמחת אפילו ממקילון א"ר לעזר נאמר כאן שמחה ונאמר להלן שמחה מה שמחה האמורה להלן שלמים אף כאן שלמים רב חונה אכל פשוט כל שבעה א"ר יוחנן מעה כסף ושתי כסף דבר תורה תנא רבי יוסא קומי רבי יוחנן ראייה כל שהיא חכמים הם שאמרו מעה כסף ושתי כסף א"ל ויש כן זו א"ר יונה וכל השיעורין לא חכמים הן שנתנו כזית מן המת כזית מן הנבילה וכעדשה מן השרץ לא אתא מישאול אלא כיי דתני ר' הושעי' דתני ר' הושעיה לא יראו פני ריק' אפי' כל שהוא חכמי' הם שאמרו מעה כסף ושתי כסף וקשיא מן דו סמך לה לדבר תורה הוא אמר חכמים הם שאמרו מעה כסף ושתי כסף א"ר יוסי בי רבי בון רבי יוחנן כדעתיה ורבי הושעיה כדעתיה רבי יוחנן כדעתיה דרבי יוחנן דו אמר כל השיעורין הלכה למשה מסיני הוי דו אמר מעה כסף ושתי כסף דבר תורה רבי הושעיה כדעתיה רבי הושעיה דו אמר האוכל איסור בזמן הזה צריך לשנות לפניו את השיעורין שמא יעמוד בית דין אחר וישנה עליו את השיעורין ויהא יודע מאי זו שיעור אכל הוי דו אמר ראייה כל שהיא חכמים הן שאמרו מעה כסף ושתי כסף אמרין חזר ביה רבי יוחנן מן הדא רבי יונה ורבי יונתן תריהון אמרין לא חזר ביה ועוד מן הדא דא"ר לא בשם רבי אימי איתפלגון חזקיה ורבי יוחנן חזקיה אמר אדם חולק חובתו לשתי בהמות רבי יוחנן אמר אין אדם חולק חובתו לשתי בהמות אלא צריך שתהא בידו שתי כסף לכל אחד ואחד רבי שמעון בן לקיש בשם חזקיה אדם טופל בהמות לבהמה ואין אדם טופל מעות למעה רבי יוחנן אמר אדם טופל מעות למעה ואין אדם טופל בהמות לבהמה היך עבידה היו לפניו עשר בהמות הקריב חמש ביום טוב הראשון והמותר מהו שידחו את יום טוב האחרון רבי קריספי אמר איתפלגון רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש חד אמר דוחה וחורנה אמר אינו דוחה ולא ידעין מאן אמר דא ומאן אמר דא א"ר זעורה נפרש מיליהון דרבנין מן מיליהון רבי יוחנן דו אמר אדם טופל מעות למעה אין אדם טופל בהמות לבהמה הוא דו אמר דוחה רבי שמעון בן לקיש דו אמר אדם טופל בהמות לבהמה אין אדם טופל מעות למעה הוא דו אמר אינו דוחה שמעון בר בא בשם רבי יוחנן לעולם הוא מוסיף והולך ודוחה את יום טוב עד שיאמר עוד אין בדעתי להוסיף
ג עולות במועד באות מן החולין ושלמים מן המעשר בי"ט הראשון של חג ב"ש אומרי' מן החולין וב"ה אומרים מן המעשר הלכה ג' רבי תנחום בר עילאי בשם רבי יוסי בי ר' חנינה כך משיבין ב"ש לב"ה דבר שהוא בא חובה בא מן המעשר אמרו להן אילו בחול שמא אינו מביא אחת מן החולין וטופל למעש' וכא מביא אחת מן החולין וטופל למעשר ומניין שהוא טופל למעש' א"ר יוסי בן חנינה נאמ' כאן מסת ונאמ' להלן כי לא תוכל שאתו מה שאתו האמו' להלן מעש' אף כאן מעשר א"ר לעז' נאמר כאן שמחה ונאמר להלן שמחה מה שמחה האמורה להלן מעשר אף כאן מעשר ויביא כולם מן המעשר עולא בר ישמעאל אמר נאמר כאן מסת ונאמר להלן ותרב משאת בנימן מה משאת שנאמר להלן אחת עיקר והשאר טפילה אף מסת שנאמר כאן אחת עיקר והשאר טפילה א"ר יוסי בי ר' בון והלא שלמי נדבה כשלמי חגיגה הן ולמה הוא טופל לון לאילין קרייא ללמדך שדוחין עליהן יום טוב
ד ישראל יוצאין ידי חובתן בנדרים ובנדבו' ובמעשר בהמה והכהנים בחטאת ובאשם ובחזה ובשוק ובבכור אבל לא בעופות ולא במנחות הלכה ד' רבי זעורה עולא בר ישמעאל בשם ר' לעזר שלמי חגיגה ששחטן מערב הרגל אינו יוצא בהן ידי חובתו ברגל התיב ר' בא והא תני חגיגה ארבע' עשר יוצאין בה משם שמחה ואין יוצאין בה משם שלמי' א"ר זעירא תפתר בששחטו ברגל א"ל רבי בא אם בששחטו ברגל אין זו חגיגת ארבע עשר מאי כדון א"ר זעורה עד דאנא תמן שמע תנא עולא בר ישמעאל בשם רבי לעזר כד סלקית להכא שמע תנא רבי חייה בשם רבי לעזר והיית אך שמח לרבות לילי יום טוב האחרון לשמחה או יכול אף לילי יום טוב הראשון תלמוד לומר אך או חלף רבי חייה בשם רבי לעזר ושמחת בחגך משאת מתחייב בחגיגה את מתחייב בשמחה התיבון והא תנינן ההלל והשמחה שמונה הגע עצמך שחל יום טוב הראשון להיות בשבת לשוחטן מערב הרגל אין את יכול דאמר רבי זעורה עולא בר ישמעאל בשם רבי לעזר שלמי חגיגה ששחטן מערב הרגל אינו יוצא בהן ידי חובתו ברגל לשוחטן ברגל אין את יכול שכבר למדנו שאין חגיגה דוחה שבת אימתי אמרו ההלל והשמחה שמונה אמר רבי יוסי קיימה רב אבודמא נחותא בכהנים ובשעיר אבל לא בעופות ולא במנחות דכתיב זבח
ה מי שיש לו אוכלים מרובין ונכסים ממועטים מביא שלמי' מרובין ועולות ממועטות אוכלין מעוטין ונכסים מרובין מביא עולות מרובות ושלמים ממועטין זה וזה ממועטין על זה נאמר מעה כסף ושתי כסף זה וזה מרובין על זה נאמר איש כמתנת ידו כברכת יי' אלהיך אשר נתן לך הלכה ה' עני וידו רחבה קורא אני עליו איש כמתנת ידו עשיר וידו מעוטה קורא אני עליו כברכת יי' אלהיך אשר נתן לך עני וידו מעוטה על זה נאמר אין פחות משתי כסף איש פרט לקטן רבי ירמיה בעי אמר הרי עלי חגיגה בחמש סלעים והביא בשתים יצא או כבר נקבע א"ל ר' יוסי ולמה לא אילו מי שאמר הרי עלי אשם בחמש סלעים שמא לא נקבע וכא נקבע
ו מי שלא חג ביום טוב הראשון של חג חוגג והולך את כל הרגל ויום טוב האחרון עבר הרגל ולא חג אינו חייב באחריותו על זה נאמר מעוות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להימנות הלכה ו' רבי יוחנן בשם רבי ישמעאל נאמר חמשה עשר בפסח ונאמר חמשה עשר בחג מה חמשה עשר שנאמר בפסח י"ט האחרון תשלומין לראשון אף חמשה עשר שנ' בחג יום טוב האחרון תשלומין לראשון יהודה בר ספרא בשם רבי הושעיה וחגותם אותו חג ליי' שבעת ימים וכי שבעה הם והלא שמונה הם אלא צא שבת מהם הרי שבעה אמר רבי יוסי וכי מיכן למדנו שאין חגיגה דוחה את השבת לא ממקום אחר התיב רבי יוחנן אחוי דרב ספרא והא תני אף בפסח כן מעתה צא שבת מהן הרי ששה הגע עצמך שחל יום טוב הראשון ויום טוב האחרון להיות בשבת מעתה צא מהם שני ימים הרי ששה אתא רבי חנניה יהודה בר ספרא בשם רבי הושעיה וחגותם אותו חג ליי' שבעת ימים וכי שבעה הם והלא שמונה הם אלא צא שבת מהם שכבר למדנו שאין חגיגה דוחה שבת מה תלמוד לומר תחגוהו אלא מלמד שיום טוב האחרון תשלומין לראשון א"ר יוחנן ותני כן שמיני רגל בפני עצמו פייס בפני עצמו ברכה בפני עצמה קרבן בפני עצמו רגל דא"ר אבון בשם ר' אחא בכולהם כתי' וביום וכאן כתיב ביום ללמדך שהוא רגל בפני עצמו פייס א"ר יוסי מתנית' אמרה כן בשמיני חזרו לפייס כרגלים ברכה א"ר לא זמן קרבן פר אחד איל אחד
ז רבי שמעון בן מנסיא אומר אי זהו מעוות שאינו יכול לתקון זה שבא על הערוה והוליד ממזר אם תאמר בגנב וגזלן יכול הוא לחזור ולתקן רבי שמעון בן מנסיא אומר אין קורין מעוות אלא למי שהיה מתוקן מתחילה ונתעוות ואי זה זה זה תלמיד חכם שפירש מן התורה הלכה ז' תני ר"ש בן יוחי אם ראית עיירות שנתלשו ממקומן בארץ ישר' דע שלא החזיקו בשכר סופרי' ומשני' מה טעמ' על מה אבדה הארץ נצתה כמדבר מבלי יושב ויאמר יי' על עזבם את תורתי רבי יודן נשייא שלח לרבי חייה ולרבי אסי ולרבי אמי למיעבור בקרייתא דארעא דישראל למתקנ' לון ספרין ומתניינין עלון לחד אתר ולא אשכחון לא ספר ולא מתניין אמרין לון אייתון לן נטורי קרתא אייתון לון סנטורי קרתא אמרון לון אילין אינון נטורי קרתא לית אילין אלא חרובי קרתא אמרין לון ומאן אינון נטורי קרתא אמר לון ספרייא ומתנייניא הדא היא דכתיב אם יי' לא יבנה בית וגו' רבי חונה רבי ירמיה בשם רבי שמואל בר רב יצחק מצאנו שויתר הקב"ה לישראל על עבודה זרה ועל גילוי עריות ועל שפיכות דמים ועל מאסם בתורה לא וויתר מה טעמא ויאמר יי' על אשר עשו עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים אין כתיב כאן אלא ויאמר יי' על עזבם את תורתי אמר רבי חייה בר בא אותי עזבו אוותרה שמא את תורתי שמרו שאילו אותי עזבו ותורתי שמרו השאור שבה היה מקרבן אצלי רב חונה אמר למד תורה שלא לשמה שמתוך שלא לשמה את בא לשמה ר' יהודה כשהיה רואה את המת ואת הכלה מתקלסין היה נותן עיניו בתלמידים ואומר המעשה קודם לתלמוד נמנו בעליית בית ארים התלמוד קודם למעשה רבי אבהו הוה בקיסרין שלח לרבי חנינה בריה מזכי בטיבריה שלחון ואמרון ליה גמל הוא חסד שלח כתב ליה המבלי אין קברים בקיסרין שלחתיך לטיבריא כבר נמנו בעליית בית ארים בלוד התלמוד קודם למעשה רבנן דקיסרין אמרין הדא דאת אמר בשיש שם מי שיעשה אבל אם אין שם מי שיעשה המעשה קודם לתלמוד דלמא רבי חייה רבי יסא רבי אמי ענין מיתי לגבי רבי לעזר אמר לון אן הויתון יומא דין אמרון ליה גמל חסד אמר לון ולא הוה תמן חורנין אמר ליה מגיר הוה
ח היתר נדרים פורחים באויר ואין להן על מה שייסמכו הילכות שבת חגיגות ומעילות כהררים תלוים בסערה מקרא ממועט והלכות מרובות הדינים והעבודות הטהרות והטמאות והעריות יש להן על מה שייסמכו והן הן גופי תורה הלכה ח' תני רבי ליעזר אומר יש להן על מה שייסמכו נשבעתי ואקיימה פעמי' שאינו מקיים רבי יהושע אומר יש להן על מה שיסמכו אשר נשבעתי באפי באפי נשבעתי חוזר אני בי תמן תנינן ארבעה נדרים התירו חכמים וכל הנדרים לא חכמים הם שהן מתירין כתיב וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל תלה הפרשה בראשי המטות שיהו מתירין להן את נדריהן רב יהודה בשם שמואל כתיב לא יחל דברו הוא אינו מוחל דברו אחר הוא שעושה דברו חולין ואי זה זה זה חכם שהוא מתיר לו את נדרו ר' זעורה רב יהודה ירמיה בר אבא בשם שמואל שלשה שהן יודעין לפתח מתירין כזקן סברין מימר במקום שאין זקן רבנן דקיסרין אמרין אפי' במקום שיש זקן אמרון קומי רבי יסא רב חונה ראשי מטות א"ל אין לית רב חונה ראשי מטות מאן אינון ראשי מטות רב חונה ראש לראשי המטות מהו למנות זקינים לדברים יחידים נישמעינה מן הדא רב מניתיה רבי להתיר נדרים ולראות כתמי' מן דדמך בעא גבי בריה מומי בכורות אמר לו איני מוסיף לך על מה שנתן לך אבא א"ר יוסי בי ר' בון כולא יהב ליה לדין יחידי ולהתיר נדרים ולראות כתמים ולראות מומין שבגלוי מן דדמך בעא גבי בריה מומין שבסתר א"ל איני מוסיף לך על מה שנתן לך אבא אע"ג דת אמר ממנין זקינים לדברי' יחידים והוא שיהא ראוי לכל הדברי' כהדא ר' יהושע בן לוי מני לכל תלמידוי והוה מצטער על חד דהוה בכי בעיינוי ולא הוה יכיל ממנייתיה וימניניה לדברי' יחידים הדא אמרה הראוי לכל הדברי' ראוי לדבר אחד ושאינו ראוי לכל הדברים אפילו לדבר אחד אינו ראוי מהו למנות זקינים לימים נישמעינה מן הדא רבי חייה בר בא אתא לגבי ר' לעזר א"ל פייס לי לר' יודן נשייא דיכתוב לי חדא איגרא דאיקר ניפוק לפרנסתי לארעא ברייתא פייסיה וכתב ליה הרי שילחנו אליכם אדם גדול שלוחינו וכיוצא בנו עד שהוא מגיע אצלינו רבי חזקיה רבי דוסתי רבי אבא בר זמינא ומטו בה משמיה דרבי דוסתי סבא הכין כתב ליה הרי שילחנו לכם אדם גדול ומה הוא גדולתו שאינו בוש לומר לא שמעתי מהו להתיר בפלנים ר' אבהו בשם רבי יוחנן מתירין בפלנים רבי התיר בפלני' ר' יהושע בן לוי מתיר בפלנים ר' חונה בשם ר' ירמיה במקום שאין טלית א"ר יוסי בי רבי בון לנדרים קלין הילכות שבת רבי יונה אמר רבי חמא בר עוקבה מקשי והלא אין כתוב אלא אך מעיין ובור מקוה מים יהיה טהור ואת למד ממנו כמה הלכות רבי זעורה בשם רבי יוחנן אם באת הלכה תחת ידיך ואין את יודע מה טיבה אל תפליגינה לדבר אחר שהרי כמה הלכות נאמרו למשה מסיני וכולהן משוקעות במשנה אמר רבי אבון ויאות הרי שני מיני חיטים אילולא שבא נחום ופירשה לנו יודעין היינו רבי זעורה בשם רבי לעזר אכתוב לו רובי תורתי וכי רובה של תורה נכתבה אלא מרובין הדברים הנדרשין מן הכתב מן הדברים הנדרשין מן הפה וכיני אלא חביבין הדברים הסמוכין לכתב מן הדברים הסמוכין לפה אמר רבי יודה בר פזי אכתוב לו רובי תורתי אילו התוכחות אפילו כן לא כמו זר נחשבו א"ר אבון אילו כתבתי לך רובי תורתי לא כמו זר נחשבו מה בינן לאומות אילו מוציאין ספריהן ואילו מוציאין ספריהן אילו מוציאין דפתריהן ואילו מוציאין דפתריהן רבי חגיי בשם רבי שמואל בר נחמן נאמרו דברים בפה ונאמרו דברים בכתב ואין אנו יודעין איזה מהן חביבין אלא מן מה דכתיב כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל הדא אמרה אותן שבפה חביבין רבי יוחנן ורבי יודן בי רבי שמעון חד אמר אם שימרת מה שבפה ושימרת מה שבכת' אני כורת אתך ברית ואם לאו איני כורת אתך ברית וחורנה אמר אם שימרת מה שבפה ושימרת מה שבכתב את מקבל שכר ואם לאו אין את מקבל שכר אמר רבי יהושע בן לוי עליהם ועליהם כל ככל דברים הדברים מקרא ומשנה תלמוד הלכות ואגדות אפילו מה שתלמיד וותיק עתיד להורות לפני רבו כבר נאמר למשה בסיני מה טעמא יש דבר שיאמ' ראה זה חדש הוא חבירו משיבו ואומר לו כבר היה לעולמים אשר היה מלפנינו רבי זעורה בשם שמואל אין מורין לא מן ההלכות ולא מן האגדות ולא מן התוספות אלא מן התלמוד והא תנא רבי חלפתא בר שאול היא שני מיני חיטין היא שני מיני שעורין א"ר זעורה כך היתה הלכה בידם ושכיחוה היא שני מיני חיטין היא שני מיני שעורין והא תנינן המחליק בצלים לחים לשוק ומקיים יבישין לגורן אית לך מימר שוק וגורן כך היתה הלכה בידם ושכיחוה ר' חנניה בשם שמואל אין למידין מן ההורייה הכל מודין שאין למידין מן המעשה א"ל רבי מנא הדא דת אמר בהוא דלא סבר ברם בהוא דסבר עביד א"ל בין דסבר בין דלא סבר בהוא דפליג ברם בהוא דלא פליג בין סבר בין לא סבר עבד ר' אבהו בשם רבי יוחנן כל האסורין שריבה עליהן שוגג מותר מזיד אסור ולא מתניתא היא אם שוגג מותר אם מזיד אסור מתנית' בתרומה דרובה אתא מימור לך ואפי' בשאר כל הדברים ר' אחא בשם ר' יונתן כשם שמצוה לומ' על דבר שהוא נעשה כך מצוה שלא לומר על דבר שאינו נעשה א"ר לעזר כשם שאסו' לטהר את הטמא כך אסור לטמא את הטהור ר' אבא בר יעקב בשם ר' יוחנן אם באת הלכה תחת ידיך ואין את יודע אם לתלות אם לשרוף לעולם הוי רץ אחר השריפה יותר מן התלייה שאין לך חביב בתורה מפרים הנשרפין ושעירים הנשרפין והן בשריפה רבי יוסי בעי ולמידין דבר שאין מצותו לכאן מדבר שמצותו לכאן הדרן עלך הכל חייבין
Hebrew text: Venice Edition (1523), Public Domain.