א אין דורשין בעריות בשלשה ולא במעשה בראשית בשנים ולא במרכבה ביחיד אלא אם כן היה חכם מבין מדעתו וכל המסתכל בארבעה דברים רתוי לו כאילו לא בא לעולם מה למעלן ומה למטן מה לפנים ומה לאחור כל שלא חס על כבוד קונו רתוי לו כאילו לא בא לעולם אין דורשין בעריות בשלשה כו' רבי בא בשם רב יהודה דרבי עקיבה היא ברם כרבי ישמעאל דרבי ישמעאל תני אזהרות לעובדה מן דרבי אמי יתיב מתני אזהרה לשוכב אזהרה לנשכב הדא אמרה הלכה כרבי ישמעאל ולא במעשה בראשית בשנים רבי בא בשם רב יהודה דרבי עקיבה היא ברם כרבי ישמעאל דורשין לעובדה מן מה דרבי יודה בר פזי יתיב דרש בתחילה היה העולם מים במי' הדא אמרה הלכה כר' ישמעאל דרש רבי יודה בר פזי בתחילה היה העולם מים במים מה טעמא ורוח אלהים מרחפת על פני המים חזר ועשאו שלג משליך קרחו כפיתים חזר ועשאו ארץ כי לשלג יאמר הוי ארץ והארץ עומדת על מים לרוקע הארץ על המים והמים עומדים על הרים על הרים יעמדו מים וההרי' עומדין על רוח כי הנה יוצר הרים ובורא רוח והרוח תלויה בסערה רוח סערה עושה דברו וסערה עשאה הקב"ה כמין קמיע ותלייה בזרועו שנ' ומתחת זרועות עולם כי הנה יוצר הרים וגו' זה אחד מששה מקריות שהיה רבי קורא אותן ובוכה בקשו את יי' כל ענוי הארץ וגו' שנאו רע ואהבו טוב וגו' יתן בעפר פיהו וגו' כי את כל המעש' וגו' ויאמ' שמואל אל שאול למה הרגזתני וגו' אמ' לו לא היה לך להרגיז את בוראך אלא בי עשיתני ע"ז שלך אין את יודע כשם שנפרעין מן העובד כך נפרעין מן הנעבד ולא עוד אלא שהייתי סבור שהוא יום הדין ונתייראתי והרי דברים ק"ל מה אם שמואל רבן של נביאים שכתוב בו וידע כל ישר' מדן ועד באר שבע וגו' נתיירא מיום הדין אנו על אחת כמה וכמה והדין כי הנה יוצר הרים ובורא רוח וגו' אפילו דברים שאין בהן חט נכתבין לאדם על פינקסו ומי מגיד לאדם הבל היוצא מפיו רבי חגיי בשם ר' יעבץ יוצר הרים ובורא רוח רבי חגי בשם רבי יעבץ אילין ציפאריי תוהו חושך ואפילה רבי יודה בר פזי בשם רבי יוסי בי רבי יודה אדריינוס שאל לעקילס הגר קושטין אתון אמרין דהין עלמא קיים על רוחא אמ' ליה אין אמר ליה מן הן את מודע לי א"ל אייתי לי הוגנין אייתי ליה הוגנין אטעונונון טעוניהון אקימון וארבעון נסתון וחנקון אמר ליה הא לך אקימון אמר ליה מן דחנקתון א"ל כלום חסרתנון לא רוחא היא דנפקת מינהון ולא במרכבה ביחיד עוד היא כרבי עקיבה דברי הכל היא כדי שיהא אדם יודע לחוס על כבוד קונו לא כן אמ' רב אין אדם רשאי לומ' דבר כנגד רבו אלא אם כן ראה או שימש כיצד הוא עושה בתחילה רבו פותח לו ראשי פסוקים ומסכים רבי חייה בשם רבי יוחנן תלמיד וותיק היה לו לרבי ודרש פרק אחד במעשה המרכבה ולא הסכימה דעתו של רבי ולקה בשחין התורה הזו דומה לשני שבילים אחד של אור ואחד של שלג היטה בזה מת באור היטה בזו מת בשלג מה יעשה יהלך באמצע מעשה ברבן יוחנן בן זכאי שהיה מהלך על הדרך רוכב על החמור ורבי לעזר בן ערך מהלך אחריו אמר לו רבי השניני פרק אחד במעשה המרכבה אמר לו ולא כך שנו חכמים ולא במרכבה אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו אמר לו רבי תרשיני לומר דבר לפניך אני אמר לו אמור כיון שפתח רבי לעזר בן ערך במעשה המרכבה ירד לו רבן יוחנן בן זכאי מן החמור אמר אינו בדין שאהא שומע כבוד קוני ואני רכוב על החמור הלכו וישבו להן תחת אילן אחד וירדה אש מן השמים והקיפה אותם והיו מלאכי השרת מקפצין לפניהן כבני חופה שמיחין לפני חתן נענה מלאך אחד מתוך האש ואמ' כדבריך אלעז' בן ערך כן הוא מעש' המרכבה מיד פתחו כל האילנות פיהן ואמרו שירה אז ירננו עצי היער כיון שגמר ר' לעזר בן ערך במעשה המרכבה עמד רבן יוחנן בן זכאי ונשקו על ראשו ואמ' ברוך יי' אלהי אברה' יצחק ויעקב שנתן לאברה' אבינו בן חכם יודע לדרוש בכבוד אבינו שבשמי' יש לך נאה לדרוש ואינו נאה מקיי' נאה מקיי' ואינו נאה דורש אלעזר בן ערך נאה דורש ונאה מקיים אשריך אברהם אבינו שיצא מחלציך אלעזר בן ערך וכיון ששמעו רבי יוסף הכהן ורבי שמעון בן נתנאל אף הם פתחו במעשה המרכבה אמרו יום אחד בתקופת תמוז היה ורעשה הארץ ונראתה הקש' בענן ויצא' בת קול ואמר' להן הרי המקו' פנוי לכם והטריקלין מוצ' לכם אתם ותלמידיכ' מזומנין לכת שלישית ואתיא כמ"ד שובע שמחו' את פניך שבע כיתו' של צדיקי' לעתיד לבוא שוב מעש' בי ר' יהושע שהי' מהלך בדרך ובן זומא בא כנגדו שאל בשלומו ולא השיבו אמ' לו מאיין ולאיין בן זומא אמר לו מסתכל הייתי במעשה בראשית ואין בין מים העליונים למים התחתונים אלא כמלא פותח טפח נאמר כאן ריחוף ונאמר להלן כנשר יעיר קינו על גוזליו ירחף מה ריחוף שנ' להלן נוגע ואינו נוגע אף ריחוף שנ' כאן נוגע ואינו נוגע א"ר יהושע לתלמידיו הרי בן זומא מבחוץ ולא היו ימים קלים עד שנפטר בן זומא רבי יודה בר פזי בשם ר' יוסי בי ר' יודה שלשה הרצו תורתן לפני רבן ר' יהושע לפני רבן יוחנן בן זכאי רבי עקיבה לפני רבי יהושע חנניה בן חכיניי לפני רבי עקיבה מיכן והילך אין דעתן נקייה ארבעה נכנסו לפרדס אחד הציץ ומת אחד הציץ ונפגע אחד הציץ וקיצץ בנטיעו' אחד נכנס בשלום ויצא בשלום בן עזאי הציץ ונפגע עליו הכתוב או' דבש מצאת אכול דייך בן זומא הציץ ומת עליו הכתוב או' יקר בעיני יי' המותה לחסידיו אחר הציץ וקיצץ בנטיעות מני אחר אלישע בן אבויה שהיה הורג רבי תורה אמרין כל תלמיד דהוה חמי ליה משכח באורית' הוה קטיל ליה ולא עוד אלא דהוה עליל לבית וועדא והוה חמי טלייא קומי ספרא והוה אמר מה אילין יתבין עבדין הכא אומנותיה דהן בנאי אומנותיה דהן נגר אומנותיה דהן צייד אומנותיה דהן חייט וכיון דהוון שמעין כן הוון שבקין ליה ואזלין לון עליו הכתוב אומר אל תתן את פיך לחטיא את בשרך וגומ' שחיבל מעשה ידיו של אותו האיש אוף בשע' שומדא הוון מטענין לון מטולין והוון מתכוונין מיטעון תרי חד מטול משם שנים שעשו מלאכה אחת אמר אטעוננון יחידאין אזלון ואטעונינון יחידיין והוון מתכוונין מיפרוק בכרמלית שלא להוציא מרה"י לרשות הרבים אמר אטעונינון צלוחיין אזלון ואטעונינון צלוחיין ר' עקיבה נכנס בשלום ויצא בשלו' עליו הכתוב או' משכני אחריך נרוצה וגו' ר"מ הוה יתיב דרש בבית מדרשא דטיבריה עבר אלישע רביה רכיב על סוסייא ביום שובתא אתון ואמרון ליה הא רבך לבר פסק ליה מן דרשה ונפק לגביה א"ל מה הויתה דרש יומא דין א"ל ויי' ברך את אחרית וגו' א"ל ומה פתחת ביה א"ל ויוסף יי' את כל אשר לאיוב למשנה שכפל לו את כל ממונו אמר ווי דמובדין ולא משכחין עקיבה רבך לא הוה דרש כן אלא ויי' ברך את אחרית איוב מראשיתו בזכות מצות ומעשים טובים שהיה בידו מראשיתו אמר ליה ומה הויתה דריש תובן א"ל טוב אחרית דבר מראשיתו אמר ליה ומה פתחת ביה א"ל לאדם שהוליד בנים בנערותו ומתו ובזקנותו ונתקיימו הוי טוב אחרית דבר מראשיתו לאדם שעשה סחורה בילדותו והפסיד ובזקנותו ונשתכר הוי טוב אחרית דבר מראשיתו לאדם שלמד תורה בנערותו ושכחה ובזקנותו וקיימה הוי טוב אחרית דבר מראשיתו אמר ווי דמובדין ולא משכחין עקיבה רבך לא הוה דרש כן אלא טוב אחרית דבר מראשיתו בזמן שהוא טוב מראשיתו ובי היה המעשה אבויה אבא מגדולי ירושלם היה ביום שבא למוהליני קרא לכל גדולי ירושלם והושיבן בבית אחד ולר' אליעז' ולר' יהושע בבית אחר מן דאכלון ושתון שרון מטפחין ומרקדקין א"ר ליעזר לר' יהושע עד דאינון עסיקין בדידון נעסוק אנן בדידן וישבו ונתעסקו בדברי תורה מן התורה לנביאים ומן הנביאי' לכתובים וירדה אש מן השמים והקיפה אותם אמר להן אבויה רבותיי מה באתם לשרוף את ביתי עלי אמרו לו חס ושלום אלא יושבין היינו וחוזרין בדברי תור' מן התורה לנביאים ומן הנביאים לכתובים והיו הדברים שמיחים כנתינתן מסיני והית' האש מלחכ' אותן כלחיכתן מסיני ועיקר נתינתן מסיני לא ניתנו אלא באש וההר בוער באש עד לב השמים אמ' להן אבויה אבא רבותיי אם כך היא כוחה של תורה אם נתקיים לי בן הזה לתורה אני מפרישו לפי שלא היתה כוונתו לשם שמים לפיכך לא נתקיימו באותו האיש אמר ליה ומה הויתה דרש תובן א"ל לא יערכנה זהב וזכוכית א"ל ומה פתחת ביה א"ל דברי תורה קשין לקנות ככלי זהב ונוחין לאבד ככלי זכוכית ומה כלי זהב וכלי זכוכית אם נשתברו יכול הוא לחזור ולעשותן כלים כמו שהיו אף תלמיד חכם ששכח תלמודו יכול הוא לחזור וללמדו כתחילה א"ל דייך מאיר עד כאן תחום שבת א"ל מן הן את ידע א"ל מן טלפי דסוסיי דהוינא מני והולך אלפיים אמה א"ל וכל הדא חכמתא אית בך ולית את חזר בך א"ל לית אנא יכיל א"ל למה א"ל שפעם אחת הייתי עובר לפני בית קודש הקדשי' רכוב על סוסי בי"ה שחל להיות בשבת ושמעתי בת קול יוצאת מבית קודש הקדשים ואומרת שובו בנים חוץ מאלישע בן אבויה שידע כחי ומרד בי וכל דא מן הן אתת ליה אלא פעם אחת היה יושב ושונה בבקעת גיניסר וראה אדם אחד עלה לראש הדקל ונטל אם על הבני' וירד משם בשלום למחר ראה אדם אחר שעלה לראש הדקל ונטל את הבנים ושילח את האם וירד משם והכישו נחש ומת אמר כתיב שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך למען ייטב לך והארכת ימים איכן היא טובתו של זה איכן היא אריכות ימיו של זה ולא היה יודע שדרשה רבי יעקב לפנים ממנו למען ייטב לך לעולם הבא שכולו טוב והארכת ימים לעתיד שכולו ארוך ויש אומ' ע"י שראה לשונו של רבי יהודה הנחתום נתון בפי הכלב שותת דם אמר זו תורה וזו שכרה זהו הלשון שהיה מוציא דברי תורה כתיקנן זה הוא הלשון שהיה יגיע בתורה כל ימיו זו תורה וזו שכרה דומה שאין מתן שכר ואין תחיית המתים ויש אומרים אמו כשהיתה מעוברת בו היתה עוברת על בתי עבודה זרה והריחה מאותו המין והיה אותו הריח מפעפע בגופה כאירסה של חכינה לאחר ימים חלה אלישע אתון ואמרון לרבי מאיר הא רבך באיש אזל בעי מבקרתיה ואשכחיה באיש א"ל לית את חזר בך א"ל ואין חזרין מתקבלין א"ל ולא כן כתיב תשב אנוש עד דכא עד דיכדוכה של נפש מקבלין באותה שעה בכה אלישע ונפטר ומת והיה רבי מאיר שמח בלבו ואומר דומה שמתוך תשובה נפטר רבי מן דקברוניה ירדה האש מן השמים ושרפה את קברו אתון ואמרון לר"מ הא קבריה דרבך אייקד נפק בעי מבקרתיה ואשכחיה אייקד מה עבד נסב גולתיה ופרסיה עלוי אמ' ליני הלילה וגו' ליני בעולם הזה שדומה ללילה והיה בבוקר זה העולם הבא שכולו בוקר אם יגאלך טוב יגאל זה הקב"ה שהוא טוב דכתיב ביה טוב יי' לכל ורחמיו על כל מעשיו ואם לא יחפוץ לגאלך וגאלתיך אנכי חי יי' ואיטפיית אמרון לר"מ אין אמרין לך בההוא עלמא למאן את בעי למבקר' לאבוך או לרבך אמר לון אנא מיקרב לר' קדמיי ובתר כן לאבא אמרין ליה ושמעין לך אמ' לון ולא כן תנינן מצילין תיק הספר עם הספר תיק תפילין עם התפילין מצילין לאלישע אחר בזכות תורתו לאחר ימים הלכו בנותיו ליטול צדקה מר' גזר רבי ואמר אל יהי לו מושך חסד ואל יהי חונן ליתומיו אמרו לו רבי אל תבט במעשיו הבט בתורתו באותה השעה בכה רבי וגזר עליהן שיתפרנסו אמר מה אם זה שיגע בתורה שלא לשום שמים ראו מה העמיד מי שהוא יגע בתורה לשמה על אחת כמה וכמה ר' לעזר בשם בר סירה פליאה ממך מה תדע עמוקה משאול מה תחקור במה שהורשיתה התבונן אין לך עסק בנסתרות רב אמר תאלמנה שפתי שקר יתחרשן יתפרכן ישתתקן יתחרשן כמה דת אמר ויאמר יי' אליו מי שם פה וגו' יתפרכן כמה דת אמ' והנה אנחנו מאלמים אלומים ישתתקן כשמועו הדוברות על צדיק עתק הדוברות על צדיקו של עולם דברים שהעתיק מבריותיו בגאוה ובוז זה שהוא מתגאה לומר אני דורש במעשה בראשית סבור שהוא כמגעה ואינו אלא כמבזה אמר רבי יוסי בן חנינה המתכבד בקלון חבירו אין לו חלק לעולם הבא המתכבד בכבוד חי העולמים לא כל שכן מה כתיב בתריה מה רב טובך אשר צפנת ליריאיך אל יהי לו כמה רב טובך א"ר לוי כתי' כבוד אלהים הסתר דבר וגו' כבוד אלהים הסתר דבר עד שלא נברא העולם כבוד מלכים חקור דבר משנברא העולם אמר רבי לוי כתיב הזאת ידעת מני עד אבל את מני שים אדם עלי ארץ רבי יונה בשם רבי בא כתיב כי שאל נא לימים ראשונים אשר היו לפניך יכול קודם למעשה בראשית ת"ל למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ יכול מששי ואילך תלמוד לומר ראשונים אחר שריבה הכתוב מיעט הרי אנו למידין מששי מה ששי מיוחד שהוא מששת ימי בראשית אף את לא תהא מביא לי אלא את שהוא כיוצא בששי יכול לידע מה למעלה מן השמים ומה למטה מן התהום ת"ל ולמקצה השמים ועד קצה השמים אלא עד שלא נברא העולם את דורש ולבך מסכים משנברא העולם את הולך וקולך הולך מסוף העולם ועד סופו תני בר קפרא ולמן היום אתיא דרבי יודה בר פזי כהדא דבר קפרא ומה דתני רבי חייה כהדא דרבי בא רבי יונה בשם רבי לוי בבי"ת נברא העולם מה בי"ת סתום מכל צדדיו ופתוח מצד אחד כך אין לך רשות לדרוש מה למעלן ומה למטן מה לפנים ומה לאחור אלא מיום שנברא העולם ולבא אומרין לבי"ת מי בראך והוא מראה להן בנקודה ואומר זה שלמעלן ומה שמו והוא מראה להן בנקודה שלאחריו ואומר יי' שמו אדון שמו ד"א ולמה בבי"ת שהוא בלשון ברכה ולא באל"ף שהוא לשון ארירה אמר הקב"ה איני בורא את עולמי אלא בבי"ת שלא יהו כל באי העולם אומרין היאך העולם יכול לעמוד ונברא בלשון ארירה אלא הריני בורא אותו בבי"ת בלשון ברכה ואולי יעמוד רבי אבהו בשם ר' יוחנן בשתי אותיות נבראו שתי עולמות העולם הזה והעולם הבא אחד בה"א ואחד ביו"ד מה טעמ' כי ביה יי' צור עולמים ואין אנו יודעין אי זה נברא בה"א ואי זה מהם נברא ביו"ד אלא מן מה דכתיב אלה תולדות השמי' והארץ בהבראם בה"א בראם הוי העולם הזה נברא בה"א והעולם הבא נברא ביוד מה ה"א פתוח מלמטן רמז לכל באי עולם שהן יורדין לשאול מה ה"א יש לו נקודה מלמעלן משעה שהן יורדין הן עולין מה ה"א פתוח מכל צד כך פותח פתח לכל בעלי תשובה מה יו"ד כפוף כך יהיו כל באי העולם כפופין ונהפכו כל פנים לירקון כיון שראה דוד כן התחיל לקלס בשתי אותיות הללו יה הללו עבדי יי' הללו את שם יי' ר' יודן נשייא שאל לרבי שמואל בר נחמן מהו דין דכתיב סולו לרוכב בערבות ביה' שמו ועלזו לפניו א"ל אין לך כל מקום ומקום שאינו ממונה על ביה שלו ומי ממונה על ביה שבכולם הקב"ה ביה שמו כי יה שמו אמר ליה רבי לעזר רבך לא הוה דרש כן אלא למלך שבנה פלטין במקום ביבים במקום אשפות במקום סריות מי שהוא בא ואומר הפלטין הזו במקום ביבין הוא במקום אשפות הוא במקום סריות הוא אינו פוגם כך מי שהוא או' בתחילה היה עולם מים במים הרי זה פוגם לפרדיסו של מלך ועלייה בנויה על גביו עליו להציץ אבל לא ליגע ב"ש אומ' שמים נבראו תחילה ואח"כ הארץ וב"ה אומרים הארץ נבראת תחילה ואח"כ השמים אילו מביאין טעם לדבריהן ואילו מביאין טעם לדבריהן מה טעמון דב"ש בראשי' ברא אלהים את השמים ואת הארץ למלך שעשה כסא משעשאו עשה אפיפודין שלו השמי' כסאי והארץ הדום רגלי מה טעמון דב"ה ביום עשות יי' אלהים ארץ ושמי' למלך שעשה פלטין משבנה את התחתונים עשה את העליונים אף ידי יסדה ארץ וימיני טיפחה שמים א"ר יודה בר פזי ודא מסייעה לבית הלל לפנים הארץ יסדת ומעשה ידיך שמים א"ר חנינה ממקום שבית שמאי מביאין טעם לדבריהן משם ב"ה מסלקין לון מה טעמ' דב"ש בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ משם ב"ה מסלקין לון והארץ היתה כבר היתה ר' יוחנן בשם חכמי' אם לבירייה שמים קדמו ואם לשכלול הארץ קדמה אם לבירייה שמים קדמו בראשית ברא אלהים וגו' אם לשכלול הארץ קדמה ביום עשות יי' אלהים ארץ ושמים שמים בראשון כב"ש עשה שלשה ימים ועשו תולדות ראשון ושני ושלישי ברביעי יהי מאורות ים בשני כב"ש עשה שלשה ימים ועשה תולדות שני ושלישי ורביעי בחמישי ישרצו המים ארץ בשלישי כב"ש עשת שלשה ימי' ועשת תולדו' שלישי ורביעי וחמישי בששי ותוצא הארץ ארץ בראשון כב"ה עשת שני ימים ועשו תולדו' ראשון ושני בשלישי תדשא הארץ שמים בשני כב"ה עשו שני ימים ועשו תולדות שני ושלישי ברביעי יהי מאורות ים בשלישי כבית הלל עשה שני ימים ועשה תולדות שלישי ורביעי בחמישי ישרצו המים א"ר שמעון בן יוחי תמיה אני היאך נחלקו אבות העולם על ביריית העולם שאני אומר שמים וארץ לא נבראו אלא כלפס הזה וככיסויה מה טעמא אף ידי יסדה ארץ וימיני טיפחה שמים א"ר לעזר בי ר' שמעון אם כדעת הזו שאמר אבא פעמים שהוא מקדים שמים לארץ פעמים שהוא מקדים ארץ לשמים אלא מלמד ששניהן שקולים זה כזה
ב יוסי בן יועזר אומר שלא לסמוך יוסי בן יוחנן או' לסמוך יהושע בן פרחיה או' שלא לסמוך מתיי הארבילי או' לסמוך יהודה בן טבאי אומ' שלא לסמוך שמעון בן שטח אומ' לסמוך שמעיה אומר לסמוך אבטליון אומר שלא לסמוך הלל ומנחם לא נחלקו יצא מנחם ונכנס שמאי הלל אומ' לסמוך ושמאי אומ' שלא לסמוך הראשונים היו נשיאים והשניים אבות בית דין הלכה ב' בראשונה לא היתה מחלוקת בישראל אלא על הסמיכה בלבד ועמדו שמאי והלל ועשו אותן ד' משרבו תלמידי ב"ש ותלמידי ב"ה ולא שימשו את רביהן כל צורכן ורבו המחלוקו' בישראל ונחלקו לשתי כתות אילו מטמאין ואילו מטהרין ועוד אינה עתידה לחזור למקומה עד שיבוא בן דוד ר' חייה בשם ר' יוחנן לא תהא שבות קלה בעיניך שהרי סמיכה אינה אלא רשות ונחלקו עליה אבות העולם א"ר יוסה זאת אומרת שאדם צריך לכבוש את כובדו דלא כן מה אנן אמרין אסור ליגע בבהמה ביום טוב הלל ומנחם לא נחלקו יצא מנחם ונכנס שמאי לאיכן יצא יש או' ממידה למידה יצא ויש אומ' כנגד פניו יצא הוא ושמונים זוג של תלמידי חכמים מלובשין תירקי זהב שהשחירו פניהן כשולי קדירה שאמרו להן כתבו על קרן שור שאין לכם חלק באלהי ישראל אנן תנינן יהודה בן טבאי נשיא ושמעון בן שטח אב בית דין אית תניי תני ומחלף מאן דאמר יהודה בן טבאי נשיא עובדא דאלכסנדרייאה מסייע ליה יהודה בן טבאי הוון בני ירושלם בעון ממניתיה נשיא בירושלם ערק ואזל ליה לאלכסנדריאה והיו בני ירושלם כותבין מירושלים הגדולה לאלכסנדריאה הקטנה עד מתי ארוסי יושב אצלכם ואני יושבת עגומה עליו פירש מיתי גו אילפא אמר דבורה מרתה דביתא דקבלתן מה הוות חסירה אמר ליה חד מן תלמידוי רבי עיינה הוות שברה א"ל הא תרתיי גבך חדא דחשדתני וחדא דאיסתכלת בה מה אמרית יאייא בריוא לא אמרית אלא בעובדא וכעס עלוי ואזל מאן דאמר שמעון בן שטח נשיא עובדא דאשקלון מסייע ליה תרין חסידין הוון באשקלון אכלין כחדא ושתיי כחדא ולעיי באוריתא כחדא דמך חד מינהון ולא איתגמל ליה חסד מית בריה דמעין מוכס ובטלת כל מדינתא מיגמול ליה חסד שורי ההוא חסידא מצטער אמר ווי דלית לשנאיהון דישראל כלום איתחמי ליה בחילמא ואמר ליה לא תיבזי בני מריך דין עבד חדא חובא ואזל בה ודין עבד חדא טיבו ואזל בה ומה חובא עבד ההוא חסידא חס ליה לא עבד חובה מן יומוי אלא פעם אחת הקדים תפילין של ראש לתפילין של יד ומה טיבו עבד בריה דמעין מוכס חס ליה לא עבד טיבו מן יומוי אלא חד זמן עבד אריסטון לבולבטייא ולא אתון אכלוניה אמר ייכלוניה מיסכינייא דלא יטלון ואית דאמרין בשוקא הוה עבר ונפל מיניה חד עיגול וחמא חד מיסכן ונסב ליה ולא אמר ליה כלום בגין דלא מסמקי אפויי בתר יומין חמא ההוא חסידא לחסידא חבריה מטייל גו גנין גו פרדיסין גו מבועין דמיי וחמא לבריה דמעין מוכס לשונו שותת על פי הנהר בעי ממטי מיא ולא מטי וחמא למרים ברת עלי בצלים רבי לעזר בר יוסה אמר תלייא בחיטי ביזייא ר' יוסי בן חנינא אמר צירא דתרעא דגיהנם קביע באודנה אמר לון למה דא כן אמר ליה דהוות ציימה ומפרסמה ואית דאמרי דהוות ציימה חד יום ומקזה ליה תריי אמר לון עד אימת היא כן אמ' ליה עד דייתי שמעון בן שטח ואנן מרימין לה מן גו אודנה וקבעין ליה גו אודניה אמר לון ולמה אמר ליה דאמ' אין אנא מתעביד נשייא אנא מקטל חרשייא והא איתעביד נשייא ולא קטל חרשייא והא אית תמנין נשין חרשיין יהיבין גו מערתא דאשקלון מחבלן עלמא אלא איזיל אמור ליה אמר לון אנא דחיל דהוא גבר נשייא ולית הוא מהיימנתי אמר ליה אי הימנך הא טבאות ואין לא עביד הדין סימנך קומוי הב ידך על עיינך ואפקה וחזרה והיא חזרה אזל ותני ליה עבודה בעא מיעבד סימנא קומוי ולא שבקוה אמר ליה ידע אנא דאת גבר חסיד יתיר מן כן את יכיל עבד ולא עוד אלא בפומי לא אמרית בלבי חשבית מיד עמד שמעון בן שטח ביום סגריר ונסב עימיה תומנין גוברין בחירין ויהב בידיהון תומניי לבושין נקיים ויבונין גו קידרין חדתין וכפונון על רישיהון אמר לון אין צפרית חד זמן לבשון לבושיכון ואין צפרית זמן תניין עולון כולכון כחדא וכיון דאתון עללין כל חד וחד מינכון יגוף חדא ויטלטליניה מן ארעא דעיסקיה דהדין חרשא טלטלתניה מן ארעא לא יכיל עבד כלום אזל וקם ליה על תרעא דמערתא אמר ליה אויים אויים פתחון לי דמן דידכן אנא אמרון ליה היך אתית להכא בהדין יומא אמ' לון בני טיפייא הוינא מהלך אמרון ליה ומה אתיתא הכא מיעבד אמ' מילף ומילפ' כל מטי יעביד מה דהוא חכם והוות כל חדא מינהון אמר' מה דהיא אמר' ומייתיא פיתא וחדא אמרה מה דהיא אמרה ומייתי' קופד אמרה מה דהיא אמרה ומייתיא תבשילין אמרה מה דהיא אמרה ומייתיא חמר אמרון ליה את מה אית בך עבד אמר לון אית בי צפר תרין צפרין ומייתי לכון תמנין גוברין בחירין הווי עמכון חדיי ומחדיי לכון אמרון לי' כן אנן בעיי צפר חדא זמן ולבשון לבושיהון צפר זמן תיניין ועלו כולהון כחדא אמר כל דמטי יחכום זוגיה וטענונון ואזלון וצלבונון הדא היא דתנינן מעש' בשמעון בן שטח שתלה נשים באשקלון אמרו שמנים נשים תלה ואין דנין שנים ביום אחד אלא שהיתה השעה צריכה לכך תני אמ' ר' אליעזר בן יעקב שמעתי שעונשין שלא כהלכה ועונשין שלא כתורה עד איכן רבי לעזר בי רבי יוסי אמר עד כדי זימזום רבי יוסה אומר בעדים אבל לא בהתרייה מעשה באחד שיצא לדרך רכוב על סוסו בשבת והביאוהו לבית דין וסקלוהו והלא שבות היית אלא שהיתה השעה צריכה להן שוב מעשה באחד שיצא לדרך ואשתו עמו ופנה לאחורי הגדר ועשה צרכיו עמה והביאוהו לבית דין והלקוהו והלא אשתו היית אלא שנהג עצמו בביזיון
ג בית שמאי או' מביאים שלמים ואין סומכין עליהן אבל לא עולות וב"ה אומרים מביאין שלמים ועולות וסומכין עליהן בית שמאי אומרים הותרה סמיכה שלא כדרכה ובית הלל אומרים לא הותרה סמיכה שלא כדרכה אי זו היא סמיכה שלא כדרכה מאתמול אמר רבי זעורה כל עמא מודיי באשם מצורע שסמך עליו מאתמול לא יצא שלמי נדבה שסמך עליהן מאתמול יצא מה פליגין בשלמי חגיגה בית שמאי עבדין לון כשלמי נדבה בית הלל עבדין לון כאשם מצורע אמר רבי יסא הן דת אמר אשם מצורע שסמך עליו מאתמול לא יצא בזמנו עיבר זמנו נעשה כשלמי חגיגה אמרו בית הלל לבית שמאי מה אם בשעה שאני אוסר להדיוט הרי אני מתיר לגבוה בשעה שאני מתיר להדיוט אינו דין שנתיר לגבוה אמרו להן בית שמאי והרי נדרים ונדבות יוכיחו שהן מותרין להדיוט ואסורין לגבוה אמרו להן בית הלל לא אם אמרתם בנדרים ונדבות שאין זמנן קבוע תאמרו בחגיגה שזמנה קבוע אמרו להן בית שמאי חגיגה אין זמנה קבוע שאם לא חג בראשון חוגג בשני שאם לא חג בשיני חוגג בשלישי אמרו להן בית הלל חגיגה זמנה קבוע שאם לא חג ברגל אינו יכול לחוג לאחר הרגל אמרו להם בית שמאי והלא כבר נאמ' אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם אמרו להם בית הלל משם ראייה לכם אינו נעשה אבל נעשה הוא לגבוה אבא שאול אומר טעם אחר מה אם בשעה שכירתך סתומה כירת רבך פתוחה בשעה שכירתך פתוחה אינו דין שתהא כירת רבך פתוחה דבר אחר אינו בדין שיהא שולחנך מלא ושולחן קונך ריקם אמר רבי יוסי בי רבי בון רבי שמעון בן לקיש הוה עבר קומי סדרא ושמע קלהון קריי הדין פסוקא ויזבחו ליי' זבחים ויעלו עולות ליי' למחרת היום ההוא אמר מאן דמפסיק ליה כבית שמאי מאן דקרא כוליה כבית הלל ניחא עולות למחרת היום ההוא שלמים למחרת היום ואין שלמים באין כבית שמאי אמ' רבי יוסי בי רבי בון דוד מת בעצרת והיו כל ישראל אוננין והקריבו למחר מעשה בהלל הזקן שהביא עולתו לעזרה וסמך עליה חברו עליו תלמידי בית שמאי התחיל מכשכש בזנבה אמר להן ראו נקיבה היא ושלמים הבאתיה הפליגן בדברים והלכו להן לאחר ימים גברה ידן של בית שמאי וביקשו לקבוע הלכה כדבריהם והיה שם בבא בן בוטא מתלמידי בית שמאי ויודע שהלכה כבית הלל פעם אחת נכנס לעזרה ומצאה שוממת אמר ישמו בתיהן של אילו שהישמו את בית אלהינו מה עשה שלח והביא שלשת אלפים טלים מצאן קדר וביקרן ממומין והעמידן בהר הבית ואמר להן שמעוני אחיי בית ישראל כל מי שהוא רוצה יביא עולות יביא ויסמוך יביא שלמים ויסמוך באותה השעה נקבעה הלכה כבית הלל ולא אמ' אדם דבר אמר רבי יצחק בי רבי לעזר הדא כסא בשירותה בעייא מוליי ססא דקיסא מיניה וביה כל גומרא דלא כוויא בשעתה לא כוייא מעשה באחד מתלמידי בית הלל שהביא עולתו לעזרה וסמך עליה וראהו אחד מתלמידי בית שמאי אמ' להן מה זו סמיכה אמר לו מה זו שתיקה ושיתקו בנזיפה והלך לו
ד עצרת שחלה להיות ערב שבת ב"ש אומרי' יום טבוח לאחר שבת וב"ה אומרי' אין להן יום טבוח ומודין שאם חלה להיות בשבת שיום טבוח לאחר שבת ואין כהן גדול מתלבש בכליו מותרין בספד ובתענית שלא לקיי' את דברי האומרין עצרת לאחר שבת עצרת שחלה להיות ערב שבת בית שמאי אומרים יום טבוח שלה לאחר שבת בית הלל אומרי' אין לה יום טבוח אלא יומה הוא טבוחה הא ב"ש אומ' יום טבוח שלה אחר שבת ואין כהן גדול מתלבש בכליו מקל וחומר מה אם בשעה שיש שם שלמים ועולות כדברי ב"ה אין כהן גדול מתלבש בכליו בשעה שאין שלמים ועולות כדברי בית שמאי לא כל שכן כתוב אחד אומר וחג הקציר בכורי מעשיך וכתוב אחר אומר כל מלאכת עבודה לא תעשו אמר רבי חנניה כיצד יתקיימו שני מקראות הללו בשעה שהוא חל בחול את חוגג ושובת ובשעה שהוא חל בשבת למחר את חוגג וקוצר אמר רבי יוסי בי רבי בון ובלבד שיבלים לעיסתו כהדא דתני להן אינש דיהוי עלוהי אעין ובכורין האומ' הרי עלי עצים למזבח וגיזירין למערכה אסור בהספד ותענית ומלעשות מלאכה בו ביום מודים שאם חלה להיות בשבת שיום טבוח שלה לאחר שבת הא בית הלל אומרים יום טבוח שלה לאחר שבת עורות של מי רבי טבי בשם רבי יאשיה איתפלגון רבי יוחנן ורשב"ל רבי יוחנן אמר של כל המשמרות רבי שמעון בן לקיש אמר של אותו המשמר ואת אמר יום טבוח שלה לאחר שבת עורות של מי תפלוגתא דרבי יוחנן ורשב"ל אמר רבי יוחנן עצרת יש לה תשלומין כל שבעה התיב רב הושעיה והא תני מה החדש למנוייו יום אחד אף העצרת למנוייה יום אחד א"ר לא שאם לא חג בראשון יחוג כל שבעה רבי יוסי בי רבי בון בשם רבי יהושע בן לוי בכל יום כהן גדול מתלבש בכליו ובא ומקריב תמיד של שחר אם יש נדרים ונדבות הוא מקריבן והולך ואוכל בתוך ביתו ובא ומקריב תמיד של בין הערבים ובא ולן בלשכת פלהדרין רבי עוקבה בשם רבי יהושע בן לוי לא היה עושה כן אלא בשבתות ובימים טובים אית תניי תני הציץ מרצה על מצחו אית תניי תני אפי' בזוית מ"ד הציץ מרצה על מצחו והיה על מצחו תמיד מ"ד אפי' בזוית מהדא דיום הכיפורים מ"ד הציץ מרצה על מצחו מסייע לרבי יוסי בי רבי בון מאן דאמר אפילו בזוית מסייע לרבי עוקבה
ה נוטלין לידים לחולין ולמעשר ולתרומה ולקודש מטבילין ולחטאת אם ניטמאו ידיו ניטמא גופו ויש ידיים לחולין אלא כרבי שמעון בן אלעזר דרבי שמעון בן אלעזר אומר יש ידיים לחולין דברי הכל היא כדי שיהא בדל מן התרומה תני ר' שמעון בן אלעזר משום רבי מאיר הידים תחילה לחולין ושניות לתרומה מה רבי שמעון בן אלעזר כרבי עקיבה דתנינן תמן המכניס ידיו לבית המנוגע ידיו תחילה דברי רבי עקיבה וחכמים אומרים ידיו שניות כרבנן היא תמן מה טעמון הכא מתוך שאת אומר לו ידיו שניות אף הוא בדל מן התרומה ולא מחמת משקה גזרו עליהן ויהיו תחילה קל וחומר מה אם טבול יום שהוא דבר תורה אינו אלא פוסל ידים שהן מדבריהן לא כל שכן דבר אחר כלום גזרו על הידים לא כדי שיהא בדל מן התרומה מתוך שאת אומר לו ידיו שניות אף הוא בדל מן התרומה תמן תנינן התרומה והבכורי' חייבין עליהן מיתה וחומש ואסורין לזרי' והן נכסי כהן ועולין באחד ומאה וטעונין רחיצת ידים והערב שמש הרי אילו בתרומה ובבכורים מה שאין כן במעשר תמן את אמר אין המעשר טעון רחיצה והכא את אמר המעשר טעון רחיצה הן דאת אמר המעשר טעון רחיצה רבנן הן דתאמר אין המעשר טעון רחיצה רבי מאיר דתנינן תמן כל הטעון ביאת מים מדברי סופרים מטמא את הקודש ופוסל את התרומה ומותר בחולין ובמעשר דברי רבי מאיר וחכמים אוסרין במעשר ולא שמיע דאמר רבי שמואל בשם רבי זעורה מהו וחכמים אוסרין במעשר נפסל גופו מלוכל במעשר מאי כדון הן דת אמר המעשר טעון רחיצה ברוצה לוכל והן דתאמר אין המעשר טעון רחיצה ברוצה ליגע ולא הוא רוצה לוכל הוא רוצה ליגע אלא משום נטילת סרך והתנינן תרומ' וכי יש בתרומ' משום נטילת סרך אלא בחולין שנעשו על גב טהרת הקודש וחולין שנעשו על גב הקודש לא כחולין הם תיפתר או כרבי שמעון בן אלעזר או כרבי אלעזר בי רבי צדוק או כרבי שמעון בן אלעזר דתני רבי שמעון בן אלעזר אומ' משום רבי מאיר הידים תחילה לחולין ושניות לתרומה או כרבי לעזר בי רבי צדוק דתנינן תמן חולין שנעשו על גב הקודש הרי אילו כחולין רבי לעזר בי ר' צדוק אומר הרי אילו כתרומה לטמא שנים ולפסול אחד ולקודש מטבילין כל הן דתנינן מטבילין בארבעים סאה אנן קיימין והא תנינן הנוטל ידיו למקדש צריך רביעית אמר רבי לעזר כאן בידים טמאות וכאן בידים טהורות א"ר חנינא בריה דר' הלל אפילו תימר כאן וכאן בידים טהורות כאן וכאן בידים טמאות כאן בקודשי מקדש המקודשין וכאן בחולין שנעשו על גב הקדש ולחטאת אם ניטמאו ידיו ניטמא גופו אמר רבי חנניה לא שחידשו טומאה לחטאת אלא אמרו המיטמא טומאה קלה כמיטמא טומאה חמורה רבי יעקב בר אחא בשם ר' לעזר ואסף איש מה תלמוד לומ' טהור הגע עצמך אפילו את אוספו במגריפה אמרה התורה טהור מה אנן קיימין אם במגריפה של מתכת והלא פשוטי כלי מתכות טמאין אם במגריפה של עץ לא כעומד מחמת דבר טמא הוא אמר רב הושעיה תיפתר באוספו בנסר ואיפשר שלא ינשא עליו אמר רבי יודן אבוי דרבי מתניה תיפתר באוספו במלתרא עבה רבי בא בר ממל בעא קומי ר' אמי מה בין אדם טהור לחטאת לכלי ריקן טהור לחטאת אמר ליה ואסף איש טהור מה ת"ל איש אלא ליתן טהר' מעולה לאיש לעשותו כמי חטאת וכאפר חטאת רבי יסא בשם רשב"ל היסט שטיהרתי לך בשרץ טימאתי לך כאן
ו הטובל לחולין והוחזק לחולין אסור במעשר הטובל למעשר והוחזק למעשר אסור לתרומה הטובל לתרומה הוחזק לתרומה אסור לקודש הטובל לקודש והוחזק לקודש אסור לחטאת הטובל לחמור הותר לקל טבל ולא הוחזק כאילו לא טבל הלכה ו' וחולין צריכין כוונה דרובא אתא מימור לך אפילו טובל לחולין והוחזק לחולין אסור במעשר לא כן אמר רבי אלעזר כמיניין החולין כן מניין המעשר כאן לאכילה וכאן למגע הטובל סתם מותר בכולם אמר רבי יוחנן במזוקק לכולן עודיהו רגליו משוקעות במים מחזיק עצמו לכל טהרה שירצה תמן תנינן מקל שהיא מליאה משקין טמאים כיון שהשיקה למקוה טהרה דברי רבי יהושע וחכמים אומרים עד שיטבול את כולה ר"ש בן לקיש אומר מה פליגין בטומאה קלה אבל בטומאה חמורה אף רבי יהושע מודה רבי יוחנן אמר אף בטומאה חמורה פליגין מתניתא פליגא על רבי שמעון בן לקיש עודיהו רגליו משוקעות במים מחזיק עצמו בכל טהרה שירצה פתר לה באוכל אוכלין טמאין ושותה משקין טמאין לא כן אמר רבי יעקב בר זבדי רבי אבהו בשם רשב"ל האוכל אוכלין טמאין ושותה משקין טמאין גופו טהור בלא כונה מכיון שנתן דעתו לטהרה מעולה ממנה אינו צריך כוונה מתניתא פליגא על רבי שמעון בן לקיש מקוה שיש בו ארבעים סאה מכוונות וירדו שנים וטבלו שניהן טהורין זה אחר זה הראשון טהור והשני טמא רבי יהודה אומר אם היו רגליו של ראשון נוגעות במים אף השני טהור ועוד היא באוכל אוכלין טמאין ובשותה משקין טמאין מתנית' פליגא על ר"ש בן לקיש צנון שבמערה אשה נידה מדיחתו והוא טהור העלתו כל שהוא מן המים טמא ותני עלה רבי יהודה מטהר משם רבי יהושע ונידה לא טומאה חמורה היא הדא פליגא על רבי שמעון בן לקיש ולית לה קיום
ז בגדי עם הארץ מדרס לפרושים בגדי פרושים מדרס לאוכלי תרומה בגדי אוכלי תרומה מדרס לקודש יוסי בן יועזר היה חסיד שבכהונה והיתה מטפחתו מדרס לקודש יוחנן בן גודגדא היה אוכל על טהרת הקודש כל ימיו והיתה מטפחתו מדרס לחטאת רבי יסא בשם רבי יוחנן במגעות שנו רבי זעורה בעא קומי רבי יסא מאיכן ניטמא הבגד הזה מדרס אמר ליה תיפתר שהיתה אשתו של עם הארץ יושבת עליו ערומה שמואל בר אבא בעא קומי רבי זעורה כמה דת אמר תמן אין היסט בחולין ויש היסט בחולין על ידי מגע ודכוותה אין משא בחולין ויש משא בחולין על ידי מגע רבי שמואל אחוי דרבי הושעיה אמר רבי ירמיה בעי ישבה על הכסא ונגעה בו מה נפשך אם משא הרי משא אם מגע הרי מגע כמה דת אמר במשא עד שינשא רובו ודכוותה במגע עד שיגע ברובו גופו של פרוש מהו שייעשה כזב אצל התרומה התיב רבי יוחנן והא תנינן המניח עם הארץ בתוך ביתו לשומרו בזמן שהוא רואה את הנכנסין ואת היוצאין האוכלין והמשקין וכלי חרש פתוחין טמאין אבל המשכבו' והמושבות וכלי חרש מוקפין צמיד פתיל טהור אין תימר עשו גופו כזב אצל התרומה אפילו מוקפין צמיד פתיל יהיו טמאין אמר רבי יודה בר פזי תיפתר בעם הארץ אצל הפרוש ולית שמע מינה כלום אמר רבי מנא כן אמר ר' יוסה רבי כל מה דאנן קיימין הכא בתרומה אנן קיימין תדע לך שהוא כן דתנינן תמן אפילו מאכל ואפילו כסות הכל טמא כלום אמרו טמאים לא משם היסט לא כן אמר רבי יוחנן לא חצצות ולא הסיטות ולא רשות היחיד ולא עם הארץ אצל התרומה גופה של תרומה מהו שיעשה כזב אצל הקודש נישמעינה מן הדא החותך שפופרת של קודש החותכה והמטבילה טעון טבילה ניחא חותכה מטבילה ויכרכינה בסיב ויטבילה אלא תיפתר בשחתכה על מנת להטבילה גופו של קודש מהו שיעשה כזב אצל החטאת נישמעינה מן הדא שני לגינים אחד טהור לקודש ואחד טהור לתרומה שנגעו זה בזה שניהן טהורין והא מתניתא פליגא עשה את הטהור לחטאת שהיסיט ברוקו ובשכבת זרעו של טהור לתרומה וניטמא היא טהור לתרומה היא טהור לקודש הדרן עלך אין דורשין בעריות
Hebrew text: Venice Edition (1523), Public Domain.