א שני דייני גזילות היו בירושלם אדמון וחנן בן אבשלום חנן אומר שני דברים ואדמון אומ' שבעה מי שהלך לו למדינת הים ואשתו תובעת מזונות חנן אומר תישבע בסוף ולא תישבע בתחילה נחלקו עליו בני כהנים גדולים ואמרו תישבע בתחילה ובסוף אמר רבי דוסא בן ארכינס כדבריהם אמר רבן יוחנן בן זכאי יפה אמר חנן לא תישבע אלא לבסוף שני דייני גזילות היו בירושלם כו' לא כן אמר רבי פינחס בשם רבי הושעיה ארבע מאות וששים בתי כניסיות היו בירושלם וכל אחת ואחת היה לה בית ספר ובית תלמוד בית ספר למקרא ובית תלמוד למשנה ואילו הם ממונין על הגזל ללמדך שכל מי שהוא ספיקה בידו למחות ואינו ממחה קלקלה תלויה בו תני בשם רבי נתן אף נחום המדי היה עמהן על דעתיה דרבי נתן שלשה דייני גזילות היו בירושלם רבי חזקיה בשם רבי אחא רבי היה דורש שלשה מקרייות לשבח ותשב בפתח עינים ואיפשר כן אפילו זונה שבזונות אינה עושה כן אלא שתלת עיניה לפתח שכל עינים מצפות לו אמרה לפניו רבונו של עולם אל אצא ריקם מבית זה דבר אחר ותשב בפתח עינים שפתחה לו העיני' ואמרה לו פנויה אני וטהורה אני ועלי זקן מאד וגו' את אשר ישכבון ישכיבון כתיב אמר רבי שהיו הנשים מביאות קיניהן ליטהר לבעליהן והיו משהין אותן ומעלה עליהן הכתוב כאלו הן שוכבין עמן א"ר תנחומא הדא היא דו מקנתר לון למה תבעטו בזבחי ובמנחתי אין תימר עבירה חמורה יש כאן מבריחן מן החמורה ומקנתרן בקלה ולא הלכו בניו בדרכיו שהיו נוטלין מעשר ודנין אמר ר' ברכיה מברכתה היתה עוברת והיו מניחין צורכי ישר' ועוסקין בפרגמטיא מעשה בי רבי ישמעאל שפסק מזונות לאשה בשוקי בציפורי מה בשוקי שמע ר' ומר מאן אמר ליה שלא שילח לה מאן אמר לי שלא הניח לה עברין ידעין רבי הילא אמר רבי בעי מסביר סבר ר' דלית מתניתא באשת איש אלא באלמנה אמר שמואל ורבי שמעון בן לקיש תריהון אמרין באלמנה היא מתניתא אמר רבי אבין תני דבית ר' כן מי שיצא למדינת הים ואשתו תובעת מזונות הוון בעיי מימר מאן דמר באשת איש היא מתניתא בתחילה שלא שילח לה בסוף שלא הטמינה ושלא הערימה מאן דמר באלמנה היא מתניתא בתחילה שלא הניח לה בסוף שלא הטמינה ושלא הערימה אמר שמואל אחוה דרבי ברכיה בשלא מחלה ליתומים על כתובתה הרי שיצא הוא ואשתו למדינת הים ובאת ואמרה מת בעלי תזון ותטול כתובתה גירשני בעלי תזון מכתובתה מה נפשך אם היא אשת איש משל בעלה היא ניזונת אם אינה אשת איש מכתובתה היא ניזונת הרי משבא ממדינת הים ואשתו תובעת מזונות ואמר יצאו מעשה ידיה במזונתיה שומעין לו אם פסקו בית דין מה שפסקו פסקו רבי ירמיה אמר בשאין מעשה ידיה כדי מזונה כהדא שומעין לו כמאן דמר אין מזונות לאשה מדבר תורה כהדא דתני אין בית דין פוסקין לאשה מזונות מדמי שביעית אבל ניזונת היא עם בעלה בשביעית רבי יוסי אומר בשיש מעשה ידיה כדי מזונ' כהדא מה שפסקו פסקו תיפתר בשפסקו יתר הרי שהיה נתון במדינת הים ואמר יינתנו אילו לבניו בנותיו בכלל אם בשביעית אמר יינתנו אילו לבניו אין בנותיו בכלל רבי זעירא רב חננאל בשם רב ר' זעירא בשם אבא בר ירמיה שני דברים אמר חנן הלכה כיוצא בו שבעה דברים אמר אדמון אין הלכה כיוצא בו רבי בא בר זבדא בשם רבי יצחק בר חקולא בכל מקום ששנינו אמר רבן גמליאל רואה אני את דברי אדמון הלכה כיוצא בו
ב מי שהלך למדינת הים ועמד אחר ופירנס את אשתו חנן אומר איבד את מעותיו נחלקו עליו בני כהנים גדולים ואמרו ישבע כמה הוציא ויטול אמר רבי דוסא בן הרכינס כדבריהם אמר רבן יוחנן בן זכאי יפה אמר חנן הניח מעותיו על קרן הצבי מי שהלך לו למדינת הים כו' ר' בא בר ממל בעי הפורע שטר חובו לחבירו שלא מדעתו תפלוגתא דחנן ובני כהנים גדולי' א"ר יוסי טעמון דבני כהני' גדולי' תמן לא עלתה על דעתו שתמות אשתו ברעב ברם הכא מפייס הוינא לי' הוא מחיל לי הגע עצמך דהוה גביה משכון מפייס הוינא ליה והוא יהב לי משכוני עד כדון בבעל חוב שאינו דוחק ואפי' בבעל חוב שהוא דוחק שמעינן מן הדא ושוקל את שקלו ולא שקל אין ממשכנין אותו הדא אמרה ואפילו בבעל חוב שהוא דוחק תדע לך שהוא כן דתנינן ומקריב עליו קיני זבין וקיני זבות קיני יולדות חטאות ואשמו' לא בשלא נתן לתוך ידו כלום רבי יהושע בן לוי אמר אין לך נתפס על חבירו וחייב ליתן לו אלא בארנון ובגולגולת רב אמר כל הנתפס על חבירו חייב ליתן לו חייליה דרב מן הדא הגוזל שדה ונטלוה מציקין ולא שמע מה דאמר רבי יוחנן קנס קנסו בגוולן רבי אבון בעי וההן דהוה רבה רבי יוסי בי רבי בון ורבי חייה בר לולייני תריהון בשם שמואל אמרי חד אמר כארנון וכגולגולת וחרנה אמר אינה כארנון וכגולגולת תמן תנינן מרפאהו ריפוי נפש אבל לא ריפוי ממון רבי יהודה ורבי יוסי חד אמר כאן במדירה מגופו כאן במדירה מנכסיו וחרנה אמר כאן בשיש לו מי ירפאנו וכאן בשאין לו מי ירפאנו אם מי שיש לו מי ירפאנו אפילו רפואת נפש לא ירפנו שלא מן הכל אדם זוכה להתרפאות ולא ניכסי המחזיר הן שהן אסורין לבעל הפרה עולא בר ישמעאל בשם רבי יצחק כשהיו נכסיו של זה אסורין לזה ונכסיו של זה אסורין לזה מאן תנא תפול הנייה להקדש רבי מאיר דרבי מאיר אומר מועלין באסורות ר' אבון בר חייה בעי נדר מן הככר מהו לחמם בו את ידיו נישמעינה מן הדא אמר הכיכר הזה הקדש אכלו בין הוא בין אחר מעל לפיכך יש לו פדיון אם אמר הרי זה עלי אכלו מעל בו בטובת הנאה דברי ר' מאיר אחרים לא מעלו לפיכך אין לו פדיון לא אמר אלא אכלו הא לחמם בו את ידיו מותר תלמידוי דרבי יונה בשם רבי בון בר חייה כיני באומר לא אוכלינו ולא אטעמינו לא אסרו עליו אלא לאכילה עד כדון צריכה נדר מן הככר מהו לחמם בו את ידיו דתני מי שהלך למדינת הים ועמד אחד ופירנס את אשתו א"ר חגיי לא אמר אלא אחר הא האב גובה ר' יוסי או' בין אב בין אחר אינו גובה ואתיין אילין פלוגוותא כהלין פלוגוותא דתנינן תמן וזכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפ' נדריה ומקבל גיטה ואינו אוכל פירות בחייה וחייב במזונותיה ובפירקונה ובקבורתה אמר רבי חגיי לא אמ' אלא האב הא אחר אינו גובה רבי יוסי אומר בין אב בין אחר גובה על דעתיה דרבי חגיי בין לקבורה בין למזונות האב גובה אחר אינו גובה על דעתיה דרבי יוסי לקבורה בין אב בין אחר גובה שלא עלת על דעת שתהא אשתו מושלכת לכלבים ובמזונות בין אב בין אחר אינו גובה
ג אדמון אומר שבעה מי שמת והניח בנים ובנות בזמן שהנכסים מרובין הבנים יירשו והבנות יזונו נכסים מועטים הבנות יזונו והבנים ישאלו על הפתחים אדמון אומר בשביל שאני זכר הפסדתי אמר רבן גמליאל רואה אני את דברי אדמון הלכה ג' אדמון אומר שבעה כו' כמה הן נכסים מרובין רבי זעורא רב יהודה בשם רב כדי שיהא שם מזון י"ב חודש לאילו ולאילו שמע שמואל ומר זו דברי רבן ר"ג בר' אבל חכמים אומרם עד שיבגורו או עד שינשאו בעון קומי ר' יוסי את מה שמעת מן ר' יוחנן אמר לון נפרש מיליהון דרבנין מן מיליהון נתן בר הושעיה בעא קומי ר' יוחנן היה שם י"ב חדש ונתמעטו הנכסים אמר ליה מכיון שהתחילו היתומין להיות אוכלין בהיתר אוכלין והולכין עד שתיכלה פרוטה האחרונה מאימתי שמין להן רבי מנא אמר שמין להן בסוף אמר ליה רבי חנינה מיליהון דרבנין לא שמעין לך דנתן בר הושעיה בעא קומי דרבי יוחנן היה שם מזון שנים עשר חדש ונתמעטו הנכסים אמר לי מכיון שהתחילו היתומין להיות אוכלין בהיתר אוכלין והולכין עד שתיכלה פרוטה האחרונ' אלא משעה ראשונ' שמין להן רב חסדאי בעי היה שם מזון י"ב חדש והוקירו הנכסי' נישמעינה מן הדא דאמ' ר' חנינה ר' יסא בשם ר' יוחנן עמדו היתומין ומכרו שלהן מכרו וכא הוקירו שלהן הוקירו לא היה שם מזון שנים עשר חדש מהו שיאמרו בנים לבנות טלו את שלכם וצאו אמר רבי אבא מהו מתניתא אמרה שאין אומר להן דתנינן תמן אם אמרו היתומין הרי אנו מעלין על ניכסי אבינו יותר דינר כדי שיטלו כתובת אימן אין שומעין להן אלא שמין את הנכסים בבי' דין כמה דאת אמר חוץ מכתובתה חוץ מקבורתה חוץ ממלוה בעדים חוץ ממלוה בשטר חוץ מפרנסת בנו' מאן דאמ' גובין פרנסה מן המשועבדין פרנסת בנות קודמות ומאן דאמ' אין גובין פרנסה מן המשועבדין אין פרנסת בנות קודמות נישמעינה מן הדא אלמנה ובנים שניהן שוין אלמנה ובנות שתיהן שוות אין אלמנה דוחה את הבנים ואין אלמנה דוחה את הבנות היך עבידא היה שם מזון שנים עשר חדש ואלמנה לזון הדא היא פעמי' שאלמנה דוחה את הבנים על ידי הבנות כשם שהיא דוחה את הבנים על ידי הבנות כך תדחה אותן על ידי הבנים ראויה היא לתבוע כתובתה ולאבד מזונותיה והבנים ישאלו על הפתחים אית תניי תני ישענו מאן דאמר ישענו והשענו על העץ מאן דאמר ישאלו על הפתחים ונוע ינועו בניו ושאלו ודרשו מחרבותיהם רב זעירא רב חננאל בשם רב זעירה בשם אבא בר ירמיה שני דברים אמ' חנן הלכה כיוצא בו שבעה דברים אמר אדמון אין הלכה כיוצא בו רבי אסא בר זבדא בשם רבי יצחק בר חקולה בכל מקו' ששנינו אמ' רבן גמליאל רואה אני את דברי אדמון הלכה כיוצא בו
ד הטוען את חבירו כדי שמן והודה לו בקנקנים אדמון אומר הואיל והודה במקצת הטענה יישבע וחכמים אומרים אין הודייה מקצת הטענה אומר רבן גמליאל רואה אני את דברי אדמון הלכה ד' הטוען את חבירו כדי שמן כו' מתניתא בשטענו חטים והודה לו בשעורים אבל אם טענו שני מינין והודה לו באחד מהן דברי הכל פטור רבי אימי בשם רבי יוחנן מתניתא בשטענו חטים והודה לו בשעורים אבל אם טענו שני מינין והודה לו באחד מהן דברי הכל פטור ולמה תנינן רבן גמליאל מחייב בא להודיעך כח רבן גמליאל עד היכן הוא מחייב רבי אבהו כהדא דרבי אימי רבי שמעון בן לקיש אמר מתניתא בשטענו חטים והודה לו בשעורים אבל טענו שני מינין והודה לו באחד מהן דברי הכל חייב רב כרבי שמעון בן לקיש חד בר נש אזל בעי מידון עם חבריה קומי רב שרי מיטען עימיה שערין חטין כוסמין אמר ליה רב כל מה דאת יכיל מגלגלה עלוי גלגל ובסופא הוא מישתבע לך חדא על כולהן אמ' רבי אבהו כך משיב רבי שמעון בן לקיש את רבי יוחנן על דעתך דאת אמ' טענו שני מינין והודה לו באחד מהן דברי הכל פטור והא תנינן טענו כלי' וקרקעות הודה בכלים וכפר בקרקעו' בקרקעות וכפר בכלים אם כלים בכלים הוא חייב כלים בקרקעות לא כל שכן מה עבד לה דו פתר ליה לזוקקו שבועה והתנינן הטוען את חבירו כדי שמן והודה לו בקנקנים מה אנן קיימין אם בשטענו קנקנים ושמן והודה לו באחת מהן כל עמא מודיי שהוא מין הטענה ואם בשטענו שמן והודה לו בקנקנים כל עמא מודיי שאין הודייה מן הטענה דאמר רבי זעירא רבי אבונה בשם רב בשטענו קנקינו שמן היא מתני' ההין מילין וההן אמר ריקנן ניחא קנקנים ולא שמן שמן ולא קנקנים רבי אלעזר בשם רבי אבון מפיק לשנה מחצין דמשח ולית סופיה משאלה בההוא דנשתתק
ה הפוסק מעות לחתנו ופשט לו את הרגל תהא יושבת עד שתלבין ראשה אדמון אומר אילו אני פסקתי על עצמי אהא יושבת עד שתלבין ראשי אבא פסק עלי מה אני יכולה לעשות או כנוס או פטור אמר רבן גמליאל רואה אני את דברי אדמון הלכה ה' הפוסק מעות לחתנו וכו' מתניתא בשפסק במעמדה אבל אם לא פסק במעמדה אף רבנין מודיי תני אמר רבי יוסי בי רבי יהודה לא נחלק אדמון וחכמים על הפוסק מעו' לחתנו ופשט לו את הרגל תהא יושב' עד שילבין את ראשה ועל מה נחלקו על שפסקה לעצמה אדמון אומר יכולה היא שתאמר סבורה הייתי שאבא רוצה ליתן ועכשיו אין אבא רוצה ליתן מה אני יכולה לעשות או כנוס או פטור אמר רבן גמליאל רואה אני את דברי אדמון
ו העורר על השדה והוא חתום עליה בעד אדמון אומ' השני נוח לי והראשון קשה הימיני וחכמים אומרים איבד את זכותו עשאה סימן לאחר איבד את זכותו הלכה ו' העורר על השדה כו' ולא סוף דבר בשעשאה סימן לאחר אלא אפילו עשאה אחר לאחר מכיון שהוא חתום עליה עד איבד את זכותו
ז מי שהלך לו למדינת הים ואבדה דרך שדהו אדמון אומר ילך לו בקצרה וחכמים אומרים יקח לו דרך במאה מנה או יפרח באויר הלכה ז' מי שהלך לו למדינת הים כו' רבי יוסי בן חנינה אמר הטוען בראיותיו מילתיה אמ' והן שיהו ארבעה מקיפין אותו שמואל אמר אפי' אחד מקיפו מכל צד תניא יהושע הרי שהיה טועה בכרמי' ובשדות מקדד ויוצא עד שהוא מגיע לדרך או עד שהוא מגיע לביתו אפילו שדה מליאה כרמים שעל מנת כן הנחיל יהושע לישראל את הארץ תניא יהושע לצאת שמא להיכנס תניא יהושע בגופו שמא בפרתו אמר רבי יוסי פרה דרכה לחזור נחיל של דבורים על ידי שאין דרכו לחזור עשו אותו כגופו אמר רבי ירמיה אדמון ורבי עקיבה שניהם אמרו דבר אחד דתנינן תמן מכרן לאחר רבי עקיבה אומר אינו צריך ליקח לו דרך וחכמים אומרים צריך ליקח לו דרך ולא שמע דאמר רבי הילא רבי יסא בשם רבי יוחנן בסתם חלוקין מה אנן קיימין אם דבר בריא שיש לו דרך כל עמא מודיי שאין צריך ליקח לו דרך ואם דבר בריא שאין לו דרך כל עמא מודיי שהוא צריך ליקח לו דרך אלא כן אנן קיימין בסתם רבי עקיבה אומ' אינו צריך ליקח לו דרך ורבנין אמרין יש לו דרך וכא אפילו דבר בריא יש לו דרך כל עמא מודיי שהוא צריך ליקח לו דרך
ח המוציא שטר חוב על חבירו והלה הוציא שמכר לו את השדה אדמון אומר אילו חייב הייתי לך היה לך להיפרע את שלך כשמכרת לי את השדה וחכמים אומרים זה היה פיקח שמכר לו את הקרקע מפני שהוא יכול למשכנו הלכה ח' המוציא שטר חוב על חבירו כו' רבי יונה אומר ביפה בכך רבי יוסי אומר בשאינו יפה בכך הגע עצמך דהוה ליה קרקע יכיל הוא מימר ליה קרקע טב אנא בעי הגע עצמך דהוה ליה קרקע טב יכיל הוא מימר ליה דידי אנא בעי ולא עוד אלא יכיל הוא מימר ליה לית בחיילי טעין טרחותהון דתריי
ט שנים שהוציאו שטר חוב זה על זה אדמון אומר אילו חייב הייתי לך כיצד אתה לווה ממני וחכמים אומרים זה גובה שטר חובו וזה גובה שטר חובו הלכה ט' שנים שהוציאו שטר חוב זה על זה כו' זה לוה מזה מנה וזה לוה מזה מאתים רב הונא אמר איתפלגון רב נחמן בר יעקב ורב ששת חד אמר יוציא מנה כנגד מנה וחרנה אמר זה גובה שטר חובו וזה גובה שטר חובו מאן דאמ' יוציא מנה כנגד מנה יליף לה משוורים תמים שחבלו זה בזה משלמין במותר חצי נזק מאן דאמר זה גובה שטר חובו וזה גוב' שטר חובו יליף לי' מרבנין ואדמון דרבנין ואדמון מודיי שיוצי' מנה כנגד מנה אלא בגין דתנינן אדמון אומר אילו חייב הייתי לך כיצד אתה לווה ממני לפיכך צריך מימר זה גובה שטר חובו וזה גובה שטר חובו מחל של מאתי' במנה ושל מנה לא מחל מ"ד יוציא מנה כנגד מנה שכבר יצא מנה כנגד מנה מ"ד זה גובה שטר חובו וזה גובה שטר חובו אותו שמחל אינו גובה ואותו שלא מחל גובה כתב של מאתים בשטר ושל מנה לא כתב מאן דאמ' יוציא מנה כנגד מנה שכבר יצא מנה כנגד מנה ומאן דאמר זה גובה שטר חובו וזה גובה שטר חובו אותו שכתב גובה ואותו שלא כתב אינו גובה
י שלש ארצות לנישואין יהודה ועבר הירדן והגליל אין מוציאין מעיר לעיר ולא מכרך לכרך אבל באותה הארץ מוציאין מעיר לעיר ומכרך לכרך אבל לא מעיר לכרך ולא מכרך לעיר מוציאין מנוה הרע לנוה היפה אבל לא מנוה היפה לנוה הרע רבן שמעון בן גמליאל אומר אף לא מנוה הרע לנוה היפה שהנוה היפה בודק הלכה י' שלש ארצות לנישואין יהודה ועבר הירדן והגליל כו' מתניתה בשהיה ביהודה ונשא אשה מגליל בגליל ונשא אשה מיהודה אבל אם היה מיהודה ונשא אשה מיהודה מגליל ונשא אשה מגליל כופין אותה לצאת אני פלוני שמיהודה ונשה אשה מיהודה כופין אותה לצאת מגליל אין כופין אותה לצאת אני פלוני שמגליל ונשא אשה מגליל כופין אותה לצאת מיהודה אין כופין אותה לצאת תני מוציאין מעיר שרובה גוים לעיר שכולה ישראל אבל לא מעיר שכולה ישראל לעיר שרובה גוים ומניין שהנוה היפה בודק רבי לוי בשם רבי חמא בשם חנינה פן תדבקני הרעה ומתי במשר' וסמך להרה ואת אמר אכין אלא מכאן שנוה היפ' בודק
יא י"א הכל מעלין לארץ ישראל ואין הכל מוציאין הכל מעלין לירושלם ואין הכל מוציאין אחד אנשים ואחד נשים כיצד נשא אשה בארץ ישראל וגירשה בארץ ישראל נותן לה ממעות ארץ ישראל נשא אשה בארץ ישראל וגירשה בקפודקייא נותן לה ממעות ארץ ישראל נשא אשה בקפודקייא וגירשה בארץ ישראל נותן לה ממעות ארץ ישראל רבן שמעון בן גמליאל אומר ממעות קפודקייא נשא אשה בקפודקייא וגירשה בקפודקייא נותן לה ממעות קפודקייא הלכה יא' הכל מעלין וכו' הוא רוצה לעלות לארץ ישראל והיא אינה רוצה כופין אותה לעלות היא רוצה והוא אינו רוצה אין כופין אותו לעלות הוא רוצה לעלות לירושלם והיא אינה רוצה כופין אותה לעלו' היא רוצה לעלות והוא אינו רוצה אין כופין אותו לעלות הוא רוצה לצא' לחוצה לארץ והיא אינה רוצה אין כופין אותה לצאת היא רוצה לצאת והוא אינו רוצה כופין אותה שלא לצאת נותן לה ממעות ארץ ישראל הדא אמרה שמטבע ארץ ישראל יפה מכל הארצות הדא מסייעא למאן דאמר כתובת אשה מדברי תורה ודלא כרבן שמעון בן גמליאל דתני כתובת אשה מדברי תורה רבן שמעון בן גמליאל אומר אין כתובת אשה אלא מדברי סופרים הדרן עלך שני דייני גזילות וסליקא לה מסכתא דכתובות
Hebrew text: Venice Edition (1523), Public Domain.