א הנושא את האשה ופסקה עמו שיזון את בתה חמש שנים חייב לזונה ה' שנים נישאת לאחר ופסקה עמו כדי שיזון את בתה חמש שנים חייב לזונה חמש שנים לא יאמר הראשון לכשתבוא אצלי אזונה אלא מוליך מזונותיה למקום שהיא וכן לא יאמרו שניהן הרי אנו זנין אותה כאחד אלא אחד זנה ואחד נותן לה דמי מזונות הנושא את האשה ופסקה עמו כו' במה הוא מתחייב לה לא כן רבי יוחנן ור' שמעון בן לקיש תריהון אמרין הכותב שטר חוב על חבירו בחזקת שהוא חייב לו ונמצא שאינו חייב לו אינו חייב ליתן לו רבי שמעון בן לקיש אמר עשו אותה כתוספת כתובה ויתן בסוף עשו אותה כקידושי אשה ויתן משעה הראשונה עשו אותה כמקדש את האשה על מנת ליתן לה שנים עשר דינר זהב בשנה להיות מעלה לה מדינר זהב לחדש תני זנה חמש שנים הראשונים בין ביוקר בין בזול היו ביוקר והזילו אם הוא גרים נותן ביוקר ואם היא גרמה נותן בזול היו בזול והוקירו בין שהוא גרם בין שהיא גרמה נותנין בזול הדא היא הבת לא עולה ולא יורדת תמן תנינן בנן נוקבן דיהוון ליכי מינאי יהון יתבן בביתי ומיתזנן מניכסיי ותני עלה ומתכסיין בכסותי מעשה ידי הבת של מי נישמעינה מן הדא נישאת הבעל חייב במזונותיה והן נותנין לה דמי מזונות הדא אמרה זנה ומעשה ידיה של בעלה אמר רבי יוסי הדא אמרה פסק לזון כלתו זנה ומעשה ידיה של בנו הוא רוצה שתבוא אצלו והיא אינה רוצה הדין עמה דתנינן והן נותנין לה דמי מזונות חלת כמי שנישאת מתה כמי שנישאת מתה כבר מתה
ב ניסית הבת הבעל חייב במזונותיה ואין נותנין לה דמי מזונות מתו בנותיהן ניזונות מנכסין בני חורין והיא ניזונת מנכסין משועבדין מפני שהיא כבעלת חוב הפיקחין היו כותבין על מנת שאזון את בתך חמש שנים כל זמן שאת עמי הלכה ב' ניסית הבת הבעל חייב במזונותיה כו' תניי כתובה שכתבו בשטר רבי יעקב בר אחא אמר איתפלגון רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש רבי יוחנן אמר לחיזוק כתבן ורבי שמעון בן לקיש אמר לגבות ממשועבדים כתבן רבי ירמיה מחליף שמועתה אמר ר' יודן מתניתא מסייעה למאן דמר לחיזוק כתבן דתנינן תמן אין מוציאין לאכילת פירות ולשבח קרקעות ולמזון האשה והבנות מנכסים המשועבדין מפני תיקון העולם לא בשטר אף הכא בשטר אמר רבי חנניה מפני שהיא כבעלת חוב לא בשטר אף הכא בשטר מתה אינה עמה נתגרשה אין עמה החזירה מאן דאמר לכתובה אבל לא לתנאין תני מאן דאמר בין לכתובה בין לתנאין מה הני הפיקחין היו כותבין על מנת שאני זן את בתך חמש שנים כל זמן שאת עמי ותני עלה ובלבד מן הנישואין הראשונים ואתייא כיי דמר רבי חנינא המשיא את בנו בבית זכה בבית ובלבד מן הנישואין הראשונים
ג אלמנה שאמרה אי איפשי לזוז מבית בעלי אין היורשין יכולין לומ' לה לכי לבית אביך ואנו זנין אותך שם אלא זנין אותה ונותנין לה מדור לפי כבודה הלכה ג' אלמנה שאמרה אי איפשי לזוז מבית בעלי כו' כתיב במתים חפשי כיון שמת אדם נעשה חפשי מן המצות רבי ציוה שלשה דברים בשעת פטירתו אל תזוז אלמנתי מביתי ואל תספידוני בעיירות ומי שניטפל בי בחיי יטפל בי במותי אל תזוז אלמנתי מביתי ולא מתניתא היא אלמנה שאמרה אי איפשי לזוז מבית בעלי אמר רבי דוסא דלא יימרון לה בייתא דנשוותא הוא משתעבד לנשוותה אמר רבי לעזר בן יוסי כהדא דתני דרה בבית כשם שהיתה דרה ובעלה נתון במדינת הים ומשתמשת בכלי כסף ובכלי זהב כשם שהיתה משתמשת ובעלה נתון במדינת הים וניזונת כשם שהיתה ניזונת ובעלה נתון במדינת הים אל תספידוני בעיירות מפני המחלוקת ומי שניטפל בי בחיי יטפל בי במותי אמר רבי חנינה דציפורין כגון יוסף אפרתי יוסה חפני רבי חזקיה מוסיף אל תרבו עלי תכריכין ותהא ארוני נקובה לארץ מילתא אמרה בסדין אחד הוא נקבר רבי דרבי אמר כמה דבר נשא אזיל הוא אתי ורבנין אמרין כמו דבר נש אזיל הוא אתי תני בשם רבי נתן כסות היורדת עם אדם לשאול היא באה עמו מאי טעמא תתהפך כחומר חותם ויתיצבו כמו לבוש אנטולינוס שאל לר' מהו הדין דכתיב תתהפך כחומר חותם אמר ליה מי שהוא מביא את הדור הוא מלבישו רבי יוחנן מפקד אלבשוני בורדיקא לא חיורין ולא אוכמין אין קמית ביני צדיקיא לא נכחת ואין קמית ביני רשיעייא לא נבהית רבי יאשיה פקיד אלבשוני חיוורין חפותין אמרו ליה מה את טב מן רבך אמר לון ומה אנא בהית בעובדיי רבי ירמיה מפקד אלבשוני חיורין חפותין אלבשוני דנרסיי והבון מסנאיי ברגליי וחוטרא בידי ויהבוני על סיטרא אין אתי משיחא ואנא מעתד ציפורייא אמרין מאן דמר לן דמית רבי אנן קטלין ליה אדיק להון בר קפרא רישיה מכוסיי מאנוי מבזעין אמר לון יצוקים ואראלים תפשון בלוחות וגברה ידן של אראלים וחטפו את הלוחות אמרו ליה דמך רבי אמר לון אתון אמרתון וקרעון ואזיל קלה לקרעיו לגו פתתה מהלך תלתא מילין רבי נתן בשם רבי מנא מעשה ניסים נעשו באותו היום ערב שבת היה ונכנסו כל העיירות להספידו ואישרוניה תמני עשרה בניסן ואחתוניה לבית שריי ותלת לון יומא עד שהיה כל אחד ואחד מגיע לביתו וממלא לו חבית של מים ומדליק את הנר כיון ששקעה החמה קרא הגבר שרייא מציקין אמרין דילמא דחללינן שובתא ואתת בת קול ואמרה להון כל מי שלא נתעצל בהספידו של רבי יהא מבושר לחיי העולם הבא בר מן קצרה כיון דשמע כן סליק לאיגרא וטליק גרמיה ומית נפקת ברת קלא ואמרת ואפילו קצרא רבי הוה יתיב ליה בציפורין שבעה עשר שנין וקרא על גרמיה ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה ויחי יהודה בציפורין שבע עשרה שנין ומן גוביהן עבד תלת עשרה שנין חשיש שינוי אמר רבי יוסי בי רבי בון כל אותן שלש עשר' שנה לא מתה חיה בארץ ישראל ולא הפילה עוברה בארץ ישראל ולמה חשיש שינוי חד זמן הוה עבר חמא חד עיגל מיתנכיס געה ואמר ליה רבי שיזבי אמר ליה לכך נוצרתה ובסופא היך אינשמת חמתון אין קטלון חדא קן דעכברין אמ' לון ארפונון ורחמיו על כל מעשיו כתי' רבי הוה עינוון סגין והוה אמ' כל מה דיימר לי בר נשא אנא עביד חוץ ממה שעשו זקני בתירה לזקני דשרון גרמון ומנוניה אין סליק רב הונא ריש גלות' להכא אנא מותיב לעיל מיני דהוא מן יהוד' ואנא מן בנימן דהוא מן דכרייא ואנא מן נוקבתא חד זמן עאל רבי חייה רבה לגביה אמ' ליה הא רב הונא לכאן נתכרכמו פניו של רבי אמר ליה אדוני הוא אמר ליה פוק חמי מה בעי לכאן נפק ולא אשכח בר נש וידע דהוא כעיס עלוי עבד דלא עליל לגביה תלתין יומין אמר רבי יוסי בי רבי בון כי אתון תליתיתי יומיא ילף רבי מיניה כל כללה דאוריתא בסוף תלת עשרה שנייא ותלתיתי יומיא עאל אליהו לגביה בדמות רבי חייה רבה אמר ליה מה מרי עביד אמר ליה חד שינא מעיקא לי אמר ליה חמי לי וחמי ליה ויהב אצבעיה עלוי ואינשמת למחר עאל רבי חייה רבה לגביה אמר ליה מה מרי עביד היי שיניך מה היא עבידא אמר ליה מן ההיא שעתא דיהבת אצבעך עלוי אינשמת באותה שעה אמר אי לכם חיות שבארץ ישראל אי לכם עוברות שבארץ ישראל אמר לא הוינא אנא מן ההיא שעתה שרי רבי עביד ליה יקר כד הוה עליל לבית וועדא הוה אמר ייכנס רבי חייה רבה לפנים ממני אמר ליה רבי ישמעאל בר יוסי לפנים ממני אמר ליה חס ושלום אלא רבי חיא רבה לפנים ורבי ישמעאל בר יוסי לפני ולפנים רבי הוה מתני שבחיה דר' חייה רבה קומי רבי ישמעאל בי רבי יוסי חד זמן חמתיה גובני ולא איתכנע מן קומוי אמ' ליה למה עבדת כן אמר ליה ייתי עלי דאין סחית לא ידעית בההיא שעתא אשגרית עינוי בכל ספר תילים אגדה מן ההיא שעתא מסר ליה תרין תלמידין די יהלכון עימיה גו סכנתא דרבי יסא צם תמניי צומין לחמיי רבי חייה רבה ובסופא חמא דורגין דידיה וכהן גני גבוי וכאן תימר הוה רבי יסא בר נש זעירא חד גדליי אתא לקמיה דר' יוחנן אמ' ליה חמית בחילמי דרקיעא נפל וחד מן תלמידך סמיך ליה אמ' ליה חכים את ליה אמר ליה מן אנא חמי ליה אנא חכם ליה ועבר כל תלמידוי קומוי וחכם לר' יסא רבי שמעון בן לקיש צם תלת מאתן צומין למיחמי רבי חייה רובה ולא חמתיה ובסיפא שרי מצטער אמר מה הוה לעי באוריתא סגין מיניי אמרין ליה ריבץ תורה בישראל יותר ממך ולא עוד אלא דהוה גלי אמר לון ואנא לא הוינן גלי אמרין ליה את הויתא גלי מילף והוא הוה גלי מלפא כד דמך רב הונא ריש גלותא אסקוניה להכא אמרין אין אנן יהבין ליה ניהביה גבי רבי חייה דהוא מן דורהון אמרין מאן עליל יהב ליה תמן אמר רבי חגי אנא עליל יהב ליה תמן אמר ליה עילא את בעי דאת גבר סב ואת בעי מיעול לך מיתב לתמן אמ' לון יבון משיחא בריגלוי ואין עמית אתון גרשין לי ואשכח תלת דנין יהודה בני אחריך ואין עוד חזקיה בני אחריך ואין עוד אחריך יוסף בן ישראל ואין עוד תלה עינוי מסתכלא אמ' ליה אמיך אפיך אמר רבי חייה רבה יהודה בריה ופיש לרב הונא יתיב ליה ולא קביל עלוי מתיב ליה אמרין כמא דלא קביל עלוי מתיב ליה כן זרעייתה לא פסקה לעולם ויצא משם בן שמונים שנה ונכפלו לו שניו כתיב ונשאתני ממצרים וקברתני בקבורתם יעקב כל הן דהוא מהו מנכי רבי לעזר אמר דברים בגב רבי יהושע בן לוי אמר דברים בגב רבי חנינא אמר דברים בגב מהו דברים בגב רשב"ל אמר אתהלך לפני יי' בארצות החיים והלא אין ארצות החיים אלא צור וקיסרין וחברותיה תמן כולה תמן שבע רשב"ל בשם בר קפרא ארץ שמתיה חיים תחילה לימות המשיח מה טעמא נותן נשמה לעם עליה מעתה רבותינו שבבבל הפסידו אמר ר' סימאי הקב"ה הוא מהלך לפניהן אל הארץ והן מתגלגלין כנודות וכיון שמגיעין לארץ ישראל נפשותיהן עמהן מה טעמא והבאתי אתכם אל אדמתכם ונתתי רוחי בכם וחייתם ר' ברכיה שאל לרבי חלבו רבי חלבו שאל לרבי אימי רבי אימי שאל לרבי אלעזר רבי אלעזר לרבי חנינה ואית דאמרין רבי חנינה שאל לרבי יהושע ואפילו כגון ירבעם וחביריו אמר ליה גפרית ומלח שריפה כל ארצה אמר רבי ברכיה מה הין דשאיל להון לא שמעינן מינה כלום מהו כדון כיון שנשרפה ארץ ישר' נעשה בהן מידת הדין תני בשם רבי יודה שבע שנים עשתה ארץ ישראל נשרפה הדא היא דכתיב והגביר ברית לרבים שבוע אחד שתים שבה מה היו עושין מטליות מטליו' היתה נשרפת כתי' ואתה פשחור וכל יושבי ביתך תלכו בשבי ובבל תבוא שם תמות ושמה תיקבר רבי אבא אמר רבי חלבו ורבי חמא בר חנינה חד אמר מת שם ונקבר שם ויש בידו שתים מת שם ונקבר כאן יש בידו אחת וחרנה אמר קבורה מכפרת על מיתה שלהן רבי יונה בשם ר' חמא בר חנינא ריגלוי דבר נש אינון מובלין יתיה כל הן דמיתבעי דכתיב ויאמר יי' מי יפתה את אחאב ויעל ויפול ברמו' גלעד וימת בתוך ביתו לא תמן אליחורף ואחייה תרי' איסקריטורי דשלמה חמא מלאך מות' מסתכל בון וחרוק בשיניו אמ' מילה ויהבון בחללה אזל ונסבתון מן תמן אתא גחיך קם ליה קיבליה א"ל ההיא שעתא הוות אחרוק בשינוי וכדון את גחיך אמ' ליה אמ' לי רחמנא דנסף לאליחורף ואחייה מן גוא חללה ואמרין מאן יהב לי אלין להון דשלחי' מינסבינין ויהב בליבך למיעבד כן בגין דנעביד שליחות אזל ואיטפל בהון מן תמן תרין בנוי דר' ראובן בר איסטרוביליא תלמידוי דר' חמא מלאך מותא מסתכל בון וחריק בשינוי אמ' ניגלינון לדרומא שמא שהגלו' מכפר' אזל ונסתון מתמן עללה נחותה הוה אידמיך תמן שרי בכי אמרי' ליה מה לך בכי אין מסקון לך אמ' לון ומה הנייה אית לי ואנא מובד מרגליתי גוא ארע' מסאבת' לא דמי הפולטה לחיק אמו לפולטה בחיק נכריה ר' מאיר אידמיך באסייא אמרין לבני ארעא דישראל די דא משיחכון דידכון ואפילו כן אמר לון יהבון ערסי על גיף ימא דכתיב כי הוא על ימים יסדה ועל נהרות יכוננה שבעה ימים הן סובבין ארץ ישר' ימא רבא ימא דטבריא ימא דכובבו ימא דמילחא ימא דחילתא ימא דשילחת ימא דאיפמייא ויהא ימא דחמץ דוקליטיאנוס הקווה נהרות ועשאו כתיב ונשקפה על פני הישימון אמר רבי חייה בר בא כל מי שהוא עולה להר הישימון וראה כמין כברה קטנ' בים טיבריא זו היא בארה של מרי' א"ר יוחנן בר מרה שערינהו רבנן והא היא מכוונא כל קבל תרעא מציעתא דכנישתא עתיקתא דים דוטגין דבר' בר קריא ור' אלעזר הוון מטיילין באיסטרין ראו ארונות שהן באות מחוצה לארץ לארץ אמר רבי בר קריא רבי לעזר מה הועילו אילו אני קורא עליהן נחלתי שמתם תועיבה בחייכם ותבואו ותטמאו את ארצי במיתתכן אמר ליה כיון שמגיעין לארץ היו נוטלין גוש עפר ומניחין על ארונן דכתיב וכפר אדמתו עמו
ד אמרה אי איפשי לזוז לבית אבא יכולים היורשין לומר לה אם את אצלינו יש לך מזונות ואם אין את אצלינו אין לך מזונות ואם היתה טוענת ואומרת מפני שהיא ילדה והן ילדים נותנין לה מזונות והיא בבית אביה הלכה ד' אמרה אי איפשי לזוז מבית אבא כו' אם היתה טוענת מפני שהיא ילדה והן ילדים משום שם רע
ה כל זמן שהיא בבית אביה גובה כתובתה לעולם כל זמן שהיא בבית בעלה גובה כתובתה עד עשרים וחמש שנים שיש בעשרים וחמש שנים שתעשה טובה כנגד כתובתה דברי רבי מאיר שאמר משום רבן גמליאל וחכמים אומרים כל זמן שהיא בבית בעלה גובה כתובתה לעולם כל זמן שהיא בבית אביה גובה כתובתה עד עשרים וחמש שנה מתה יורשיה מוכרין כתובתה עד עשרים וחמש שנים הלכה ה' כל זמן שהיא בבית אביה כו' בטובה שעשו לה שנחלטת ניכסיה בחיי בעלה עד כ' וחמש שנה מחלה כתובתה רב חייה בר אשי בשם רב חייה בעא קומי רבי לא מסתברא באשה שאין לה כתובה אבל באשה שיש לה כתובה גובה לעולם אמר לה דרובה אתא מימר לך אפילו אשה שיש לה כתובה אינה גובה אלא עד עשרים וחמש שנה מילתא דרבי אלעזר אמרה ב"ח גובה לעולם לא אמר אלא בעל חוב אבל אשה אינה גובה אלא עד עשרים וחמש שנה א"ר אבין לא מסתברא אלא באשה שאין לה מזונות אבל באשה שיש לה מזונות אני או' מפני מזונותיה לא תבעה א"ר יוסי בי ר' בון סוף דבר עד שתתבע אפילו כן הזכירה דתנינן תמן מתה יורשיה מזכירין כתובתה עד כ"ה שנה דרובה אתא מימר לך אפילו עשת כ"ה שנים חסר יום אחד ולא תבעה ואחר כך תבעה נותנין לה עוד כ"ה שנה רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי לא שנו אלא כתובת מנה מאתים אבל כתובת אלף דינר גובה לעולם אתא רבי אבהו בשם רבי יוחנן אפילו כתובתה של אלף דינר אינה גובה אלא עד כ"ה שנה ואתיין אילין פלוגוותא כהלין פלוגוותא דתנינן תמן הניזקין שמין להן בעידי' ובעל חוב בבינונית וכתובת אשה בזיבורית אמר ליה רבי ירמיה לא שנו אלא מנה מאתים אבל כתובה של אלף דינר גובה בבינונית וא"ר יוסי ואפילו כתובתה אלף דינר אינה גובה אלא מן הזיבורית ואתייא דרבי יוסי כרבי יוחנן ורבי ירמיה כר' יהושע בן לוי דתנינן תמן הכותב נכסיו לבניו כתב לאשתו קרקע כל שהוא איבד כתובתה דרב אמר במזכה על ידיה ושמואל אמר במחלק לפניה רבי יוסי בן חנינה אמר מקולי כתובה שנו אמר רבי בא טעמא דרבי יוסי בן חנינה לא סוף דבר כתובת מנה מאתים אלא אפילו כתובתה אלף דינר מקולי כתובה שנו הדרן עלך הנושא את האשה
Hebrew text: Venice Edition (1523), Public Domain.