א כל כינויי נדרים כנדרים חרמים כחרמי' שבועות כשבועות נזירות כנזירות האומר לחבירו מודר אני ממך מופרש אני ממך מרוחק אני ממך שאיני אוכל לך שאיני טועם לך אסור מנודה אני לך ר' עקיבה היה חוכך בזה להחמיר כנדרי רשעים נדר בנזיר בקרבן ובשבועה כנדרי כשירים לא אמר כלום כנדבותם נדר בנזיר ובקרבן כל כינויי נדרים כנדרים כו' כתיב איש כי ידר מה תלמוד לומר נדר אלא מיכן שכינויי נדרי' כנדרים או השבע מה תלמוד לומר שבועה אלא מיכן שכינויי שבועות כשבועות אך כל חרם מה ת"ל יחרים אלא מיכן שכינויי חרמים כחרמים נדר נזיר מה תלמוד לומ' להזיר אלא מיכן שכינויי נזירות כנזירות עד כדון כר' עקיבה דאמ' לשונות ריבויין הן כר' ישמעאל דאמ' לשונו' כפולין הן והתורה דיברה כדרכה הלוך הלכת נכסף נכספתה גונב גונבתי מנלן איש כי ידר נדר ליי' או השבע שבועה לאסור אסר על נפשו לא יחל דברו מה תלמוד לומר ככל היוצא מפיו יעשה אלא מיכן שכינויי נדרים כנדרים וכינוי שבועה כשבועה ומניין שכינוי חרמים כחרמים נדר נדר מה נדר שנאמ' להלן כינוי נדרים כנדרים וכינוי שבועה כשבועה אף נדר שנאמר כאן כינוי חרמין כחרמין ומניין שכינויי נזירות כנזירות נדר נדר מה נדר שנאמר להלן כינוי שבועה כשבועה אף נדר שנאמר כאן כינוי נזירות כנזירות מה מקיים רבי עקיבה ככל היוצא מפיו יעשה מיכן לנדר שבטל מקצתו בטל כולו ולית ליה לרבי ישמעאל כן כולה מן תמן אית ליה מיכן שכינוי נדרים כנדרים וכינוי שבועות כשבועות אית ליה מיכן לנדר שבטל מקצתו בטל כולו מה מקיים רבי ישמעאל נדר נזיר להזיר מיכן שאדם קובע עליו נזירות בתוך נזירותו ולית לרבי עקיבה כן אית ליה כולה מתמן אית ליה מיכן שאדם קובע עליו נזירות בתוך נזירותו והלא הערכין והחרמין והתמורות וההקדישו' בפרשה היו ולא תנינן כינוי ערכין וכינוי תמורות והקדשות ואילו תנינן מה הוינן מיתני ערפין ערצין ערקין תמופה תמרנה תמוקה הגדר הגזר הגרם ניחא כמאן דאמר סתם חרמים לבדק הבית ברם כמאן דמר סתם חרמים לכהנים ולמה לא תנינן כינוי תרומה ואילן תנינן מה הוינן מיתני תרופה תרוצה תרוקה רבי יעקב בר אחא אמר איתפלגון רבי יוחנן ורבי אלעזר דרבי יוחנן אמר לוקין על האיסרות רבי אלעזר אומר אין לוקין אמ' רבי יעקב בר אחא כך משיב רבי יוחנן את רבי אלעזר על דעתך דאת אמר אין לוקין על האיסרות והא תנינן המודר הנייה מחבירו ונכנס לבקרו לא יכנס אמר רבי ירמיה שנייה היא תמן מפני דרכי שלום רבי יוסי בעי אם מפני דרכי שלום אפילו בשבועות יהא מותר ותנינן נדרים אסיר ושבועות מותר אי זהו איסר ככר זה עלי כיום שמת בו אבא כיום שנהרג בו פלו' כיום שראיתי ירושלם חריבה זהו איסר שאמרה התורה רבי בא בשם רבי יוחנן ורב תריהון אמרין והוא שיהא נדור באותו היום רבי יוסי בעי אם בשיהא נדור באותו היום למה לי איסר וימר באותו היום איסר זו שבועה מבטא זו שבועה אם אומר את איסר זו שבועה חייב על כל איסר ואיסר ועל כל שבועה ושבועה אם את אומר אסר מין שבועה חייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו אסר זו שבועה ותמר אם אומ' את כן אמר רבי אלעזר תרין תניין אינון אמר רבי ירמיה חד תניי היא אמרו בלשון נדר את תופסו בלשון נדר אמרו בלשון שבועה את תופסו בלשון שבועה אסר הרי הוא על ידי אם תופסו בלשון נדר ואיני טועמו אם תופסו במקום שבועה אם אומ' את אסר מין שבועה חייב על כל איסר ואיסר ועל כל שבועה ושבועה אמר רבי יוסי לא אתייא אלא בחמשה ככרין אכל בככר אחד מכיון שהזכיר עליו שבועה עשאו כנבילה מיכן ואילך כמחייל שבועות על האיסרין ואין שבועות חלות על האסרין אמר רבי חנניה אפילו בככר אחד אתייא היא כהדא דתני זה חומר לשעבר מלבא שאם אמ' לא אכלתי לא אכלתי חב על כל אחד ואחד לא אוכל לא אוכל אינו חב אלא אחת אם אומר את אין אסר מין שבועה חב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו אמר רבי יודן והוא שהזכיר נדר ואחר כך הזכיר שבועה אבל אם הזכיר שבועה ואחר כך הזכיר נדר נדרין חלין על האיסרין ואין שבועות חלות על האיסרין רבי יוסי פתר לאסור אסר הרי הוא על אסור הרי עליו אסר אסור שבועה הרי הוא עלי אסור הרי עליו בשבועה אסור אמר רבי יודן בנדרים אסור ובשבועות מותר אסר הרי עלי אסור הרי עליו אסר אסור שבועה הרי עלי אסור הרי שבועה עלי מותר מודר אני ממך רבי יוסי בן חנינה אמר שניהן אסורין זה בזה כמאן דאמר ואנא מינך אמר הככר הזה נדור ממני ואנא מינה הריני נדור מככר זה והוא ממני היא הימך הוא ממך אמר היא הרי אני לך היא הרי אני עליך היא הרי את לי היא הרי את עלי תני כלוי אני ממך פרוש אני ממך רבי ירמיה בעי ולמה לא תנינן נטול אמר רבי יוסי ותניתה בסופה ונטולה אני מן היהודים שאיני אוכל לך שאני טועם לך רבי לעזר בשם רבי הושעיה תופשין אותו משם יד לקרבן רבי בון בר חייה בעי אם אמר לא אוכל לך תופשין אותו משם יד לשבועה א"ר יוסה אורחיה דבר נשא מימר קנתה דכולכה דילמא כולכה דקנתה מנודה אני לך רבי עקיבה היה חוכך בזה להחמיר לוסר את כל נכסיו כמה דאת אמר יחרם כל רכושו והוא יבדל מקהל הגולה מה עבדין לה רבנן חומר הוא כנידוי בית דין כנדרי רשעים נדר בנזיר בקרבן ובשבועה שמואל אמר לצדדין היא מתניתא או בנזיר או בקרבן או בשבועה רבי זעירא אמר נזיר בשלשתן אמר רבי אבין מאן דבעי מיפתור הדא דרבי זעירא כיני היה לפניו אשכול אחד ובא אחר ואמר הרי עלי שבועה הרי עליו שבועה ובא אחר ואמר הרי עלי קרבן הרי עליו קרבן ובא אחר ואמר הרי עלי שבועה הרי עליו שבועה ובא אחר ואמר מה שאמרו שלשתן עלי לא עליו קרבן נמצא זה נודר ובקרבן ובשבועה תני וכנדבותם לא אמר כלום הדא אמרה שהרשעים מתנדבין מכיון שהתנדב אין זה רשע מתניתא דרבי יודן דתני בשם ר' יודן טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם טוב מזה ומזה שלא תדור ר"מ אומ' טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם טוב מזה ומזה נודר ומשלם וכן הוא אומר נדרו ושלמו לאלהיכם כיצד הוא עושה על נדבה מביא כשבתו לעזרה ואומ' הרי זה עולה ר' אבין אמר רבי יהודה פתח אילו הייתי יודע שהנודר נקרא רשע נודר הייתה אמר רבי ינאי מוקש אדם ילע קודש ואחר נדרים לבקר התחיל לנדור פינקסתו נפתחת ד"א מוקש אדם ילע קודש ואחר נדרים לבקר איחור נדרים איחר אדם את נדרו פינקסו נפתחת מעשה באחד שאמר הרי עלי עולה ושהא להביאה ושקעה ספינתו בים כנדרי כשירים לא אמר כלום הדא אמרה שהכשירים נודרין ומכיון שנדר אין זה כשר מתניתא דרבי יודה דתני בשם רבי יודה חסידים הראשונים מתאוין להביא קרבן חטאת לא היה המקום מספיק בידם חט והיו נודרים בנזיר בשביל להביא קרבן חטאת רבי שמעון אומר חוטאים היו שהיו נודרים בנזיר שנאמר וכפר עליו מאשר חטא על הנפש חט זה על נפשו שמנע עצמו מן היין ואתייא דשמעון הצדיק כרבי שמעון דתני אמר שמעון הצדיק מימי לא אכלתי אשם נזיר אלא אחד פעם אחד עלה אלי אדם אחד מדרום וראיתיו אדמוני עם יפה עינים וטוב רואי וקווצותיו מסודרו' תילי תילים ואמרתי לו בני מה ראיתה להשחית את השיער הנאה הזה ונם לי רבי רועה הייתי בעירי והלכתי למלאות את השאוב מים וראיתי את הבובייה שלי בתוך המים ופחז יצרי עלי וביקש להאבדיני מן העולם אמרתי לו רשע אתה מפחז בדב' שאינו שלך עלי להקדישך לשמי' והרכנתיו בראשי ואמרתי לו בני כמותך ירבו עושי רצון המקום בישר' עליך הכתוב אומ' איש או אשה כי יפליא לנדר נדר נזיר להזיר ליי' ר' מנא בעי למה לי כשמעון הצדיק אפי' כר"ש לא אכל שמעון הצדיק חטאת חלב מימיו לא אכל שמעון הצדיק חטא' דם מימיו סבר שמעון הצדיק בני אד' מתוך הקפד' הם הם נודרין מכיון שנודרין מתוך הקפדה סופו לתהות מכיון שהוא תוהא נעשו קרבנותיו כשוחט חולין בעזרה וזה מתוך יישוב נדר ופיו ולבו שווין
ב האומר קונם קונח קונס הרי אילו כינויין לקרבן חרק חרף הרי אילו כינויים לחרם נזיק נזיח פזיח הרי אילו כינויים לנזירות שבותה שקוקה נדר במוהי הרי אילו כינויים לשבועה הלכה ב' האומר קונם קונח כו' עד כדון עצמו מהו שיקדיש לשמים בלשון קונם נישמעינה מן הדא אמר לו השאיליני קרדומך אמר קונם קורדום יש לי קונם נכסיי עלי ויש לו קורדום נכסיו אסורין שאין לזה קורדום אמר רבי תחליפא קיסרייא שנייא היא שבו בלשון שהתפיס את הקרדום בו בלשון התפיס בו את הנכסים מה נפשך קדש קורדום קדשו נכסים לא קדש קורדום אפילו נכסים לא קדשו אילו אמר קונם קורדום יש לי וחזר ואמר קונם נכסיי עלי ויש לו קורדום נכסיו אסורין יאות אמר רבי יושוע בן חנניה אילו אמר נכסי מותרין וקם ליה יאות לא אמר אלא שאין לזה קורדום הא אם יש לו קורדום נכסיו אסורין הדא אמרה שקדש קורדום הדא אמרה שקדשו נכסים הדא אמרה שאדם מקדיש לשמים בלשון קונם רבי ירמיה בעי דבר שהוא משמש לשם חולין ולשם קרבן מהו לוסר עצמו בו והא תנינן קונם קונסה שמה והא תנינן שבותה שפותה שמה והא תני בר קפרא חרם לא חספא הוא אמר רבי זעירא לשון גבוה הוא האומר לחרס ולא יזרח רבי שמעון בן לקיש אמר לשון אומות הוא כגון אילין ניוותאי דינון קריין לחספא כספא אמר רבי יוסי נראין הדברים במקומות אחרי' אבל במקום שקוראין לנזיר נזיק כן אני אומ' נזיר פסילים לא יהא נזיר מיתני שבותה שקוקה תני רבי חייה שבוקה שקועה שקורה נדר דנדר במוהי במומי דנדר משה ויואל משה רבי יונה בעי ולמה לינן אמרין במומי דנדר שאול ויואל שאול ימינא הרי זו שבועה שמאלא הרי זו שבועה אמר ר' מתניה דכתיב וירם ימינו ושמאלו השמים וישבע בחי העולם
ג לא חולים לא אוכל לך לא כשר לא דכי טהור וטמא נותר ופיגול אסור כאימרא כדיריים כעצים כאישים כמזבח כהיכל כירושלים נדר באחד מכל משמשי המזבח אף על פי שלא הזכיר קרבן הרי זה נדר בקרבן רבי יהודה אומר האומר ירושלם לא אמר כלום הלכה ג' לא חולין לא אוכל לך כו' הא מה דנא אכיל מן דידך לא יהו חולין אלא קרבן לא כשר לי אלא למזבח לא דכי לי אלא למזבח טהור למזבח ולא לי טמא לי ולא למזבח כשר ודכי מטהור וטמא לא כשר לא דכי מלטהר וטמא פיגול לא שנייה היא פיגול של עולה היא פיגול של שלמים נותר של עולה היה לו שעת כושר נותר של שלמים לא היה לו שעת כושר אמר הרי עלי כנותר של שלמים מהו כאימרא ר' יוחנן אמר כאימר תמידא תמן אמרין כוולד חטאת רבי שמעון בן לקיש אמר כאילו של אברהם אבינו תני רבי חייה מסייע לר"ש בן לקיש כאימרא דלא ינק מן יומוהי על דעתין דרבנין דתמן ניתני בעזרה אמר רבי אבין על דעתיה דרבי שמעון בן לקיש ניתני כקרבנות המזבח אמר רבי יוסי בי רבי בון על דעתיה דרבי יוחנן ניתני בדישון מזבח הפנימי והמנורה כדיריים כדירים של עצים כדיריים של קרבנו' כעצים כשני גיזירי עצים כאישים כשלהביות של אש כמזבח כקרבנות המזבח כהיכל כקרבנו' ההיכל כירושלם כקרבנות ירושלם נדר באחד מכל משמשי מזבח כגון כף ומחתה ומזרק רבי יודה אומר האומ' כירושלם לא אמר כלום שלא נתכוון זה אלא לעצים ולאבנים שבה כתורה הרי זה מותר כקדושת תורה ככתוב בה הרי זה אסור כקרבנות הכתובין שבה אית תניי תני כתורה וככתוב בה הרי זה מותר רבי אבין בר כהנא אמר דרבי שמעון היא אמר רבי יוחנן דברי רבי שמעון נמצא שאין בידו חיטין ופטור על השאר אמר רבי יוסי דברי הכל היא כתורה כקדושת תורה ככתוב בה כקדושת כתוביא
ד האומר קרבן עולה ומנחה חטאת תודה ושלמים שאיני אוכל לך אסור ורבי יהודה מתיר הקרבן כקרבן קרבן שאוכל לך אסור לא קרבן לא אוכל לך רבי מאיר אוסר האומר לחבירו קונם פי מדבר עמך וידי עושה עמך ורגלי מהלכת לך אסור הלכה ד' האומר קרבן עולה ומנחה כו' כל עמא מודיי הקרבן מותר כקרבן אסור מה פליגין קרבן רבי יודה אומר האומר קרבן כאומר הקרבן והוא מותר ורבנין אמרין קרבן כאומ' כקרבן והוא אסור אמר להן רבי יודה אין אתם מודין לי באומר שבועה כאומ' השבועה והוא אסור וכא האומר קרבן כאומר כקרבן והוא מותר ורבנין מטילין אותו לחומרין האומר שבועה כאומר השבועה והוא אסור וכא האומר קרבן כאומר כקרבן והוא אסור חליל החליל לחליל בחליל בין שאוכל לך בין שלא אוכל לך מותר לחולין שאוכל לך אסור חולין שאוכל לך מותר רבי יסא בשם רבי יוחנן דברי רבי מאיר ממשמע לאו את שומע הין לא קרבן מזה דל נא אכיל מן דילך הא מה דנא אכיל מן דידך חולין הוא לית הוא קרבן הילוכי עליך דיבורי עליך לא אמר כלום למה שמתפיס את הנדר בדבר שאין בו ממש נדר נדר מה נדר שנאמר להלן דבר שאין בו ממש אף נדר שנאמר כאן דבר שאין בו ממש עיני רואה לך אזני שומעת לך אסור את אומר ידי עושה עמך אסור חרש עמו בקרקע עד כמה הוא אסור עמו כדי שכרו או עד כדי הניית קרקע גדר עמו בתנור עד כמה הוא אסור עד כדי שכרו או עד כדי הניית תנור הדרן עלך כל כינויי נדרים
Hebrew text: Venice Edition (1523), Public Domain.