א שלשה מינין אסורין בנזיר הטומאה והתגלחת והיוצא מן הגפן וכל היוצא מן הגפן מצטרפין זה עם זה ואינו חייב עד שיאכל מן הענבים כזית משנה ראשונה עד שישתה רביעית יין רבי עקיבה אומר אפילו שרה פיתו ביין ויש בה כדי לצרף כזית חייב שלשה מינין אסורין בנזיר כו' הטומאה דכתיב כל ימי הזירו ליי' על נפש מת לא יבא תגלחת דכתיב כל ימי נדר נזרו תער לא יעבר על ראשו היוצא מן הגפן דכתיב כל ימי נזרו מכל אשר יעשה מגפן היין וגו' תני רב זכיי קומי רבי יוחנן זיבח וקיטר ניסך בהעלם אחד חייב על כל אחת ואחת א"ל רבי יוחנן בבלייא עברת בידך תלתא נהרין ואתברת ואינו חייב אלא אחת עד דלא יתברינה בידה יש כאן אחת ואין כאן הנה מאן דתברה בידה יש כאן הנה ואין כאן אחת ר' בא בר ממל בעא קומי ר' זעירא ויהא חייב על כל אחת כמה דתימ' בשבת לא תעשה כל מלאכה כלל לא תבערו אש בכל מושבותיכם פרט והלא הבערה בכלל היה ויצא מן הכלל ללמד מה הבערה מיוחדת מעשה יחידים וחייבין עליה בפני עצמה אף כל מעשה ומעשה שיש בו לחייב עליו בפני עצמו וכא לא תעבדם כלל לא תשתחוה פרט והלא השתחויה בכלל היה ולמה יצאת מן הכלל ללמד לומר לך מה השתחויה מיוחדת מעשה יחידים וחייבין עליה בפני עצמה אף כל מעשה ומעשה שיש בה לחייב עליו בפני עצמו אמר לך בשבת כלל במקום אחד ופרט במקום אחר ובע"ז כלל שהוא בצד הפרט א"ל והכתיב לא תשתחוה לאל אחר הרי שכלל במקום אחד ופרט במקום אחר אמר ליה מכיון שאין את למד מצידו אפילו ממקום אחר אי את למד חברייא אמרי לא שנייא היא בין שכלל במקום אחד ופרט במקום אחר בין שכלל ופרט במקום אחד כלל ופרט הוא בשבת כלל ואחר כך פרט ובעבודה זרה פרט ואחר כך כלל רבי יוסי אומר לא שנייא בין שכלל במקום אחד ופרט במקום אחר בין שכלל ופרט במקו' אחד כלל ופרט היא בשב' כלל בעבודת' ופרט בעבודתה ובע"ז כלל בעבודתה ופרט למלאכת הגבוה אמ' ר' מנא הבערה שלא לצורך יצאת השתחויה לצורך יצאת ללמד על עצמה שאינה מעשה ותייא כהדא דתני חזקיה זובח לאלהים יחרם יצאת זביחה ללמד על הכל השתחויה ללמד על עצמה שאינה מעשה או חלף דבר שהוא מעשה מלמד דבר שאינו מעשה אינו מלמד אמר רבי ירמיה הבערה לצורך יצאת ללמד על בתי דינין שלא יהו יושבין בשבת מה טעמא נאמר כאן בכל מושבותיכם ונאמר להלן והיו אלה לחוקת עולם לדורותיכם בכל מושבותיכם מה מושבות שנאמר להלן בתי דינין אף מושבות שנאמר כאן בבתי דינין הכתוב מדבר אמר רבי שמואל בר אבדומא מכיון דתימר לצורך יצאת כמי שיצאת שלא לצורך ודבר שיצא שלא לצורך מלמד וכא חרצנין וזגין בכלל היו ויצאו מן הכלל ויחלקו ולא יצטרפו אלא תמן כלל במקום אחד ופרט במקום אחר וכא כלל ופרט במקום אחד והא חברייא אמרי לא שנייא בין כלל ואחר כך פרט בין שפרט ואחר כך כלל בין שכלל ואחר כך כלל ואחר כך פרט וכא כלל ואחר כך פרט והא רבי יוסי אמר לא שנייה בין כלל ואחר כך פרט ואחר כך כלל כלל ופרט הוא תמן שלא לצורך יצאו ולמה יצאו למעט העלים והלולבים והא תני משום ר' אליעזר מכל אשר יעשה מגפן היין מחרצני' ועד זג לא יאכל אף העלי' והלולבי' במשמע תמן לצורך נכללו ברם הכא שלא לצורך נכללו ולמה לצירוכין אזהרה לאוכל נבילות מניין לא תאכלו כל נבילה עד כדון נבילה טריפה מניין אמר רבי יוחנן נבילה וכל נבילה לרבות הטריפה האוכל אבר מן החי מטריפה רבי יסא אמר איתפלגון רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש רבי יוחנן אמר חייב שתים רבי שמעון בן לקיש אמר אינו חייב אלא אחת מה טעמא דרבי יוחנן לא תאכל כל נבילה ולא תאכל הנפש עם הבשר מה טעמא דרבי שמעון בן לקיש אמר חברין קומי רבי יוסי אתייא דר' שמעון בן לקיש כהדא דתני רבי אליעזר בן יעקב ובשר בשדה טריפה לא תאכלו אל תהא תולש ואוכל מן הבהמה כדרך שאתה תולש מהקרקע ואוכל מה טעמא דרבי שמעון בן לקיש חברייה קומי רבי יוסי רבי שמעון בן לקיש לא סבר בטריפה כרבי יוחנן אין יסבור כן שיהא חייב שתים אמר לון אפילו דיסבור כן לא יהא חייב אלא אחת שנייא היא שחזר וכלל התיבון חלב לא תאכלו ודם לא תאכלו וכתיב כל חלב וכל דם לא תאכלו מעתה מכיון שחזר וכלל לא יהא חייב אלא אחת אמר לון אילו היה כתיב חלב ודם יאות לית כתיב אלא כל חלב וכל דם לחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו והא כתיב וכל משרת ענבים לא ישתה וכתיב מחרצנים ועד זג לא יאכל מעתה מכיון שחזר וכלל לא יהא חייב אלא אחת אמר לון אילו הוה כתיב מחרצנים וזג יאות לית כתיב אלא מחרצנים ועד זג לחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו רבי אומר לחברייא הוו ידעין דאיתפלגון רבי יוחנן ור' שמעון בן לקיש אבר מן החי שחלקו ואכלו דברי הכל פטור מה פליגין בשחלקו בפיו ואכלו רבי יוחנן עבד פיו כלפנים ר' שמעון בן לקיש עבד פיו כלחוץ אמרין לי' את מה אמ' אמ' לון אנא אמרי לכון הרי עולם פליגין ואתון אמרין אכן אין כיני אפילו חלקו בחוץ ואכלו יהא חייב למה דרך אכילה היא נמלה שחלקה בפיו ואכלה תפלוגתא דרבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש ר' מיישא שאל לר' זעירא ענבה שחלקה בפיו ואכלה תפלוגתא דר' יוחנן ורשב"ל אמר ליה תמן דבר שיש בו איסור וטומאה מקום שבטלה טומאתו בטלה איסורו ברם הכא יש כאן איסור ואין כאן טומאה רבי בא בר' מלל בעי כזית מצה שחלקו בפיו ואכלו תפלוגתא דרבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש אמר רבי יוסי בי רבי בון בכל מקום לא נהנה חיכו כזית רבנין דקיסרין אמרי ר' ניסא שאל פרידים של רימון של ערלה שחלקו בפיו ואכלו תפלוגתא דרבי יוחנן ור' שמעון בן לקיש מה אנן קיימין אי משום משקה כבר תנינן אין מטמא משם משקה אלא היוצא מן הזיתים ומן הענבים רבנן דקיסרין אמרין תיפתר שבלען טריפה שעשאה נבילה רבי יסא בר ברתיה דרב יסא בשם רבי ירמיה איתפלגון רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש רבי יוחנן אומר חייב שתים ורבי שמעון בן לקיש אומר אינו חייב אלא אחת אמר ר' אלעזר בי רבי יוסי קומי רבי יוסי ודא מסייעא לרבי יוחנן וכל נפש אשר תאכל כל נבילה מה תלמוד לומר וטריפה אם טריפה חיה והלא כבר נאמר נבילה אם טריפה מתה הרי היא בכלל נבילה ויימר נבילה היא רבי אבהו בשם רבי יוסי בן חנינה טעמא דרבי יוסי לא תשקצו את את נפשותיכם בבהמה ובעוף והלא אין לך מטמא אלא שמונה שרצים בלבד אלא כשיעור טומאותיהן כך הוא שיעור אכילתן התיב רבי אלעזר הרי איברי בהמה טהורין מטאמין כל שהן ואכילתן כזית וקבלה מהו וקבלה כאינש דאמר בעל דינא קבליה חייה בר בא אמר לא כל נבילה התורה השוות כל האכילות שבתורה כאחת התיב רבי חנינה הרי שמונה שרצים מטמין בכעדשה ואכילתן כזית בין לדם בין לבשר רבי שמואל בר סוסרטי בעי מעתה האוכל אבר מן החי מן הטהורין יהא חייב שתים משום לא תאכלו כל נבילה ומשום לא תאכל הנפש עם הבשר ומשיבין טהורין על הטמאים וכי רבי אלעזר לא השיב טהורין על הטמאים מעתה האוכל אבר מן החי מן הטמאין יהא חייב שלש משו' לא תאכל כל נבילה ומשו' לא תאכל הנפש עם הבשר ומשום ומבשר' לא תאכלו ר' אבהו בשם ר' יוסי בן חנינה אכל ה' נמלים כאחת בהעלם אחד חייב על כל אחת ואחת משום בירייה רססן ואכלן אינו חייב אלא אחת והוא שיהא בהן כזי' אכל מן הריסוסין ויש בהן כזי' חייב אכל מן הריסוסין כזי' ונמלה חייב שתי' אין כיני אכל מן הריסוסין פחות מכזית והשלים להם נמלה חייב שתים אין כיני אכל נמלה שיש בה כזית חייב שתים אף בצירופי נזיר כן אכל מן הצירופין ויש בהן כזית חייב אכל מן הציפורין כזית וענבה חייב שתים אין כיני אכל ענבה שיש בה כזית חייב שתי' רבי אבהו בשם רבי יוחנן כל האיסורין מצטרפין ללקות עליהן כזית ונמלה חייב שתים אין כיני אכל מן האיסורין פחות מכזית והשלים להן נמלה חייב שתים אין כיני אכל נמלה שיש בה כזית חייב שתים רבי אבהו בשם רבי יוחנן ולאיסור משערין אותו כאילו בבצל כאילו בקפלוט ואתייא כיי דמר ר' אבהו ר' יוסי בן חנינה נבילה שביטלה בשחוט' בטל מגעה דבר תור' רבי אבהו בשם רבי יוחנן כל נותני טעמי' אין לוקין עליהן עד שיטעום טעם ממשו של איסור הותיב ר' חייא בר יוסף קומי ר' יוחנן הרי בשר בחלב ולא טעם טעם ממשו של איסו' ואת אמ' לוקה וקבלה וא"ר בון בר חייה קומי ר' זעיר' מאי וקבלה כאינש דאמ' בעל דיניה קבליה ר' אבהו בשם ר' יוחנן כל נותני טעמים אין לוקין עליהן חוץ מנותני טעמים של נזיר ונזיר אפילו לא טעם טעם ממשו של איסור אמר רבי בא בר ממל כל נותני טעמים אין איסור והיתר מצטרפין והנזיר איסור והיתר מצטרפין מתניתא מסייעה לדין ומתניתא מסייעא לדין מתניתא מסייעה לרבי זעירא כזית יין שנפל לקדירה ואכל ממנה כזית פטור עד שיאכל כולה על דעתיה דרבי בא בר ממל מכיון שאכל ממנה כזית יהא חייב מתניתא מסייעה לרבי בא בר ממל ממשמע שנאמר וכל משרת ענבים לא ישתה וענבים לחים ויבישים לא יאכל וכי מה הניח הכתוב שלא אמר אלא לפי שנאמר מכל אשר יעשה מגפן היין מחרצנים ועד זג לא יאכל וכתיב מיין ושכר יזיר מה תלמוד לומר וכל משרת ענבים לא ישתה אלא שאם שרה ענבים במים ושרה פיתו בהן ויש בהן כדי לצרף כזית חייב מיכן את דן לכל האיסורין שבתורה ומה היוצא מן הגפן שאין איסורו איסור עולם ואין איסורו איסור הנייה ויש לו היתר אחר איסורו עשה בו טעם כעיקר שאר איסורין שבתורה שאיסורן איסור עולם ואיסורן איסור הנייה ואין להן היתר אחר איסורן דין הו' שנעשה בהן טעם כעיקר מיכן למדו חכמים לכל נותני טעמים שהן אסורין וקשיא על דרבי זעירא בכל אתר את אמר עד שיטעום וכא את אמר אפילו לא טעם משנה ראשונה עד שישתה רביעית יין דהוון דרשין שכר מה שכר שנאמר להלן רביעית אף כאן רביעית חזרו לומר לא יאכל לא ישתה מה אכילה כזית אף שתייה כזית רבי עקיבה אומר אפילו שרה פיתו ביין ויש בה כדי לצרף כזית חייב אמר רבי חנניה והוא דשרייה בכזית יין רבי אימי בשם רבי יוחנן כוס מזוג משום משרה לוקין עליו הדא דאת אמר בשלא התרו בו משום משרה אבל אם התרו בו משום משרה לא בדא כתיב וכל משרת ענבים לא ישתה אין לי אלא משרת ענבים משרת חרצנים מניין תלמוד לומר משרת וכל משרת לרבות כל המשריות למשרה משרת יין ביין מצטרפין משרת ענבים בענבים מצטרפין משרת ענבים ביין מהו שיצטרפו אכל חצי זית יין וחצי יין זית משרה אינו חייב זה בפני עצמו וזה בפני עצמו פטור מפני שצירף חייב אכל כזית יין וכזית משרה אינו חייב אלא אחת זה בפני עצמו וזה בפני עצמו חייב שתים מפני שצירף לא יהא חייב אלא אחת
ב וחייב על היין בפני עצמו ועל הענבים בפני עצמן ועל החרצנים בפני עצמן ועל הזגין בפני עצמן רבי לעזר בן עזריה אומר אינו חייב עד שיאכל שני חרצנין וזוגן אילו הן החרצנים ואילו הן הזגין החרצנים אילו החיצונים והזגין אילו הפנימיין דברי רבי יהודה ר' יוסי אומר שלא תטעה כזוג של בהמה החיצון זוג והפנימי עינבול הלכה ב' וחייב על היין בפני עצמו ועל הענבים בפני עצמן כו' כתיב וענבים לחים ויבישים לא יאכל ממשמע שנאמר ענבים אין אנו יודעין שהן לחין מה תלמוד לומר ענבים לחים ויבישים לחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו ואתייא כהדא דתני חזקיה מה אם במקום שלא עשה פסולת פרי כפרי עשה לחים כיבישים כאן שעשה פסולת פרי כפרי אינו דין שנעשה לחין כיבישין מה תלמוד לומר לחים ויבישים לחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו ואתייא כההיא דאמר רבי הילא לא יחבול ריחים ורכב ממשמע שנאמר רכב אין אנו יודעין שהריחים בכלל מה תלמוד לומר ריחים ורכב לחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו לחים לרבות את הבוסר לחים לרבות את הסמדר מתניתא דר' יוסי דר' יוסי אמר סמדר אסור בנזיר מפני שהוא פרי יש אוכל אשכול וחייב משום ענבים לחים ויבישים וחרצנים וזגין שרייו לשם משרה סחטו לשם יין והתרו בו משום מכל אשר יצא מגפן היין וגו' אמר רבי בא בר אחא טעמא דרבי לעזר בן עזריה משום ביריה ותני חרצנים וזגין להביא את השלש שבנתיים והא תני בשם רבי לעזר מכל אשר יעשה מגפן היין אף העלין והלולבין במשמע רבי ליעזר בן ישמעאל דרבי ישמעאל אמ' כלל ופרט הכל בכלל וכדדבה מן דר' ישמעאל אמ' אפילו כלל ופרט הכל בכלל לאי זה דבר נאמר חרצנין וזגין להביא השלש שבינתים מה טעמא דרבי יוסי אכל חצי זית חרצנים וזגין מענבה אחת על דעתיה דרבי לעזר בן עזריה חייב על דעתיה דרבנין פטור מה טעמא דר' יודה אכל כזית חרצנים וזגין משתי ענבות על דעתיה דרבי לעזר בן עזריה אינו חייב אלא אחת על דעתיה דרבי חייב שתים אמר רבי אבון אתייא דרבי לעזר בן עזריה כרבי יוסי אין תימר כרבי יודה אכל כזית שני זוגין וחרצנין
ג סתם נזירות שלשים יום גילח או שגילחוהו ליסטין סותר שלשים יום נזיר שגילח בין בזוג בין בתער או שסיפסף כל שהוא חייב נזיר חופף ומפספס אבל לא סורק רבי שמואל אומר לא יחוף באדמה מפני שהיא משרת את השיער הלכה ג' סתם נזירות שלשים יום כו' כתיב תער לא יעבר על ראשו הא עבר חייב גדל פרע שער ראשו כמה הו' גידול שיער שלשי' יום עד כדון נזיר טמא נזיר טהור וגלח ראשו ביום טהרתו מה תלמוד לומר ביום השביעי יגלח את כל שערו מיכן שהוא חוזר ומגלח וגילח כולו ולא מקצתו מיכן שאם שייר שתי שערות לא אמ' כלום תער לא יעבר על ראשו אין לי אלא תער מנין לרבות את המספסף ואת המספרים כבתער תלמוד לומר לא יעבור על ראשו אין לי אלא תער כל המעבירין במשמע מיכן שאינו סותר בו אלא בלבד רבי בא בר ממל ורבי אילא בעון קומי רבי יסא לא יסתרו בו שלשים אבל יסתרו בו שבעה לא בשאינו סותר בו לא שבעה ולא שלשים אין תימר לא יסתרו בו שלשים מה בין נזיר טהור מה בין נזיר טמא תני קל וחומר בנזיר טהור תני קל וחומר בנזיר טמא קל וחומר בנזיר טהור שאינו סותר אלא שלשים וחומר שהוא סותר בו שבעה אין תימר לא יסתרו בו שלשים מה שני בין נזיר טהור בין נזיר טמא קל בנזיר טמא שבכולן סותרין בו וחומר שהוא סותר בו שבעה אין תימר לא יסתרו בו שלשים מה שני בין נזיר טהור לנזיר טמא אית דבעי מימר מה שני בין במספרים לבתער ונזיר טהור כרבי אליעזר תמן תנינן שלש' מגלחין ותגלחתן מצוה הנזיר והמצורע והלוים וכולן שגילחו שלא בתער או ששיירו שתי שערות לא עשו כלום אמר רבי אלעזר מתניתא בנזיר טמא אבל בנזיר טהור כיון שגילח רוב ראשו אפילו שלא בתער יצא רבי אמי כהדא רבי אלעזר בן עזריה בעי כל עצמו אינו קרוי תער אלא בנזיר טהור תער לא יעבר על ראשו עד מלאת הימים הא אם השלים צריך תער דילמא לא איתאמרת אלא בנזיר טמא בשתי שערות אמר ר' יוסי לרבי יעקב בר אחא נהיר את דהויתון קיימין בנזיר ואמרינן לא שנייה בין מספרים לבתער ואמר רבי לעזר מתניתא בנזיר טמא נזיר טהור למה לא נזיר טהור מגלח לאחר זריקה כיון שקדש שלמה נזרו ברם כנשור הוא את אמר בנזיר טהור רוב ראשו מעכב בו גילח שלישו לא הספיק לגלחו עד שגדל כולו מגלח השאר ודייו או צריך לגלח את כולו את אמ' בנזיר טמא שתי שערו' מעכבות בו שתי שערות סותרות בו ודכותה בנזיר טהור שתי שערות מעכבות בו שתי שערות סותרות בו אמר רבי יוסי בי ר' בון וכן היא ותני כן רבי שמעון בן יהודה אומר משם רבי שמעון כשם ששתי שערות מעכבות בו כך שתי שערות סותרות בו רבי ירמיה בעי וגילח את כולו ושייר בו שתי שערות והיה בהן כדי לכוף ראשו לעיקרו שנים פעמים וגלח מהן פעם אחת מאחר שגילח כדי סימן יצא או מאחר ששייר כדי סימן לא יצא רבי אילא אמר קומי רבי יוסי למלכות אחת לעיכוב שתים לסתירה שלש מתניתא פליגא על רבי יוסי והוא שסיפסף כל שהוא חייב אמר רבי אבא בר ממל פתר ליה רבי יסא כל שהוא מזה וכל שהוא מזה מתניתא פליגא על שמואל יש תולש שתי שערות חייב עליהן משם ארבעה ללוים משם נזיר משם מצורע משם י"ט משם מקיף ללוים אתינן מיתני אבל למלקות לוקין אפילו על אחת אית תניי תני מפספסין בקליקין ואית תניי תני אין מפספסין אמר רב חסדא מאן דאמר מפספסין בבריא מאן דאמר אין מפספסין בתש
ד נזיר שהיה שותה ביין כל היום אינו חייב אלא אחת אמרו לו אל תשתה אל תשת' והוא שותה חייב על כל אחת ואחת ה' היה מגלח כל היום אינו חייב אלא אחת אמרו לו אל תגלח אל תגלח והוא מגלח חייב על כל אחת ואחת ו' היה מיטמא למתים כל היום אינו חייב אלא אחת אמרו לו אל תיטמא אל תיטמא והוא מיטמא חייב על כל אחת ואחת הלכה ד' נזיר שהיה שותה ביין כו' נזיר והוא בבית הקברות רבי יוחנן אמר מתרין בו על היין ועל התגלחת ר' שמעון בן לקיש אומר מאחר שאין מתרין בו על הטומאה אין מתרין בו על היין גר"ש כו' הי"ל בפר"ק ג' הלכה ה' היו לפניו צלוחיות שתים אחת של מים ואחת של יין נטל ושתה אותה של מים אמרו הוי יודע משאת שותה של מים את שותה של יין ויש בה עשרה זתים ואתה מתחייב עשרה מלקיות אינו מקבל התרייה בדעת הזאת אבל אם היתה צלוחית אחת של יין והתחיל לשתות בה אמרו לו תהא יודע אם תשתה את כולה יש בה עשרה זתים ותתחייב עשרה מלקיות מקבל התרייה בדעת הזאת הלכה ו' היו לפניו שני שפודין אחת של שחוטה ואחת של נבילה נטל לאכול אותה של שחוטה אמרו לו תהא יודע מה שאתה אוכל של שחוטה אם את אוכל את הנבילה ויש בה עשרה זיתים ואתה מתחייב עליה עשרה מלקיות אינו מקבל התרייה בדעת הזאת אבל אם היה שפוד אחד של נבילה התחיל לאכול בו אמרו לו תהא יודע משאת אוכל כולו ויש בה עשרה זתים ואתה מתחייב עשרה מלקיות מקבל התרייה בדעת הזאת
ה שלשה מינים אסורין בנזיר הטומאה והתגלחת והיוצא מן הגפן חומר בטומאה ובתגלחת מביוצא מן הגפן שהטומאה והתגלחת סותרים והיוצא מן הגפן אינו סותר חומר ביוצא מן הגפן מבטומאה ומבתגלחת שהיוצא מן הגפן לא הותר מכללו והטומאה והתגלחת הותרו מכללן היוצא מן הגפן הותר בתגלחת מצוה ובמת מצוה חומר בטומאה מן התגלחת שהטומאה סותרת את הכל וחייבין עליה קרבן והתגלחת אינה סותרת אלא עד שלשים יום ואין חייבין עליה קרבן הלכה ז' הטומאה דכתיב כל ימי הזירו ליי' על נפש מת לא יבוא תגלחת דכתיב כל ימי נדר נזרו תער לא יעבר על ראשו היוצא מן הגפן דכתיב מכל אשר יעשה מגפן היין וגומ' חומר בטומאה ובתגלחת מביוצא מן הגפן הטומאה דכתיב כל ימי הזירו ליי' והתגלחת דכתיב והימים הראשונים יפלו כי טמא נזרו חומר ביוצא מן הגפן מבטומאה ובתגלחת הוון בעיי מימר בארבעה כוסות של מים או של יין אבל אם אמר שבועה שאשתה ונזיר אשתה אתא מימר לא ישתה הותר בתגלחת מצוה לא סוף דבר כדי ליתן סימן לנגעו אלא כדי ליתן סימן לנתקו ולידע אם פשה ואם לא פשה ובמת מצוה הדא היא דתנינן היו מהלכין בדרך ומצאו מת מצוה חומר בטומאה מבתגלחת הטומאה דכתיב והימים הראשונים יפלו והביא כבש בן שנתו לאשם חומר בתגלחת שעשה בה המגלח כמתגלח והטמא לא עשה בה המטמא כמיטמא
ו תגלחת הטומאה כיצד היה מזה בשלישי ובשביעי ומגלח בשביעי ומביא קרבנתיו בשמיני ואם גילח בשמיני מביא קרבנותיו בו ביום דברי רבי עקיבה אמר לו ר' טרפון מה בין זה למצורע אמ' לו שזה טהרתו תלויה בימיו וזה טהרתו תלויה בתגלחתו אינו מביא את קרבנותיו אלא אם כן היה מעורב שמש הלכה ח' כתיב והזיר ליי' את ימי נזרו מיום הבאת קרבנתיו דברי רבי רבי יוסי בי רבי יהודה אומר משעת תגלחתו רבי זעירא בשם רב הושעיה רבי חייה בשם רבי יוחנן מה פליגין בשגילח בשביעי והביא קרבנתיו בשמיני אבל אם גילח בשמיני והביא קרבנתיו בו ביום כל עמא מודה ביום הבאת קרבנותיו אמר רבי יוסי והוא שטבל בשביעי אבל אם טבל בשמיני נעשה שביעי שמיני ושמיני שביעי ואינו מונה אלא מן השביעי בלבד ניטמא וחזר וניטמא מביא קרבן על כל אחד ואחד אמר רבי זעירא כרבי יוסי בי רבי יודה ברם כרבי היידא הוא עומד בנזירות בטומאה אמר רבי אילא מה פליגין למנות לנזירות בטהרה והזיר ליי' את ימי נזרו והביא אמר רבי עד שיביא ממש רבי יוסי בי רבי יהודה אומר אפילו נראה להביא קרבן טומאה כל עמא מודוי שמביא קרבן טומאה ותני כן ניטמא בשביעי וחזר וניטמא בשמיני מביא קרבן לכל אחד ואחד על דעתיה דרבי זעירא כרבי נדחה קרבן ראשון ומביא קרבן שני על דעתיה דרבי יוסי בי רבי יהודה לא נדחה על דעתיה דרבי הילא דברי הכל לא נדחה ומביא אחר
ז תגלחת הטהרה כיצד היה מביא שלש בהמות חטאת עולה ושלמים שוחט את השלמים ומגלח עליהן דברי רבי יהודה רבי אלעזר אומר לא היה מגלח אלא על החטאת שהחטאת קודמת בכל מקום ואם גילח על אחת משלשתן יצא הלכה ט' רבי יהושע בן לוי אמר ואת האיל יעשה וגו' מה תלמוד לומר יעשה הקדים בו מעשה התיב רבי חיננא קומי רבי מנא והא כתיב ועשה הכהן את מנחתו ואת נסכו מעתה יעשה הקדים בו מעשה מאי כדון אתא רבי חיננא בשם רבי יהושע בן לוי שאם גילח על אחת משלשתן יצא רבי זעירא בעא קומי רבי מנא מאן תנא כל החטאות שבתורה קודמות לאשמות רבי אלעזר אמר דברי הכל היא כל החטאות שבתורה קודמות לאשמות
ח רבן שמעון בן גמליאל אומר הביא שלש בהמות ולא פירש הראויה לחטאת תיקרב חטאת לעולה תיקרב עולה לשלמים תיקרב שלמים היה נוטל שער ראש נזרו ומשלח תחת הדוד ואם גילח במדינה משלח תחת הדוד במה דברים אמורים בתגלחת הטהרה אבל בתגלחת הטומאה לא היה משלח תחת הדוד רבי מאיר אומר הכל משלחין תחת הדוד חוץ מן הטמא שבמדינה בלבד הלכה ט' הוון בעיי מימר בשלא פירש הא בתוך ביתו פירש אמרין אפילו בתוך ביתו פירש לא למה בהמה עליה הלכות סתומות בתחילה רבי יוסי בי ר' בון בשם רב טוב לו ברוטב מה טעמא ונתן על האש אף הזבח יהא באש תני הכל משלחין תחת הדוד חוץ מן הטמא שבגבולין הטהור שבמקדש תחת הדוד של אשם מביא דברי ר' מאיר רבי יודה אומר הטהור כך וכך מביא הטמא כך וכך אינו מביא וחכמים אומרים הטמא שבמקדש והטהור שבגבולין אינו מביא אין לך משלח תחת הדוד אלא המגלח בטהרה פתח אוהל מועד רבי מאיר אומר עד שיהא ראוי וסמוך ורבנין אמרין ראוי אף על פי שאינו סמוך סמוך אף על פי שאינו ראוי
ט י"א היה מבשל את השלמים או שולקן וכהן נוטל את הזרוע בשלה מן האיל וחלת מצה אחת מן הסל ורקיק מצה אחד ונתן על כפי הנזיר ומניפן ואחר כך הותר הנזיר לשתות ביין וליטמא למתים רבי שמעון אומר כיון שנזרק עליו אחד מן הדמים הותר הנזיר לשתו' ביין ולהיטמא למתים הלכה י' מתניתא אמרה השלוק קרוי מבושל דתנינן היה מבשל השלמים או שולקן וקרייה אמרה שהצלי קרוי מבושל דכתיב ויבשלו את הפסח באש אין תימר שלא כהלכה רבי יונה בוצרייה אמר כמשפט ומתניתא אמרה שהשלוק קרוי מבושל והא תנינן הנודר מן המבושל מות' בצלי ובשלוק אמר רבי יוחנן הלכו בנדרים אחר לשון בני אדם אמר רבי יאשיה הלכו בנדרים אחר לשון תורה מה נפיק מביניהון אמר קונם יין שאיני טועם בחג על דעתיה דרבי יוחנן אסור ביום טוב האחרון על דעתיה דרבי יאשיה מותר אוף רבי אושעיא מודה שהוא אסור לא אמר רבי יאשיה אלא לחומרין רבי חייה בר בא אמר רבי יוחנן אכל חליטא ואמר לא טעמית מזון בהדין יומא והתנן הנודר מן המזון מותר במים ובמלח פתר לה כרבי יאשיה דאמר הילכו בנדרים אחר לשון התורה מניין שכל הדברים קרויין מזון אמ' ר' אחא בר עולא ועשר אתונות נושאות בר ולחם ומזון וגו' מה תלמוד לומר ומזון אלא מיכן שכל הדברים קרויין מזון כתיב ולקח הכהן את הזרוע בשלה מן האיל אי בשילה יכול בפני עצמה תלמוד לומר מן האיל הא כיצד חותכה עד שהוא מניח בה כשעורה ולא הקודש בולע מן החול ולא החול בולע מן הקודש חילפיי שאל לרבי יוחנן ולרבי שמעון בן לקיש טבל מהו שיוסר ביותר ממאתים אמר ליה אין טבל ביותר ממאתים והא תנינן כל המחמץ והמטבל והמדמע אין תימר ולמאה ולמאתים אפילו לא חימץ אפילו לא טיבל אלא בענבים אנן קיימין רבי יוסי בשם רבי יוחנן בשלא צימיקו אבל אם צימיקו יש טבל ביותר ממאתים רבי חייה בשם רבי יוחנן בשלא בישלו אבל אם בישלו יש טבל ביותר ממאתים רבי יסא ורבי יהושע בן לוי בשם בר פדייה כל נותני טעמים אחד ממאה רבי חייה בשם רבי הושעיה בן לוי בשם בר פדייה כל נותני טעמים אחד מששים אמר רבי שמואל בר רב יצחק לרבי חייה בר אבא הא רבי יסא פליג עלך והא מתניתא פליגא על תריכון כל המחמץ מטבל מחמע אין תימר למאה ממאתים אפילו לא חימץ אפילו לא טיבל אלא ביותר אנן קיימין אמר רבי ירמיה תיפתר בשר בבשר אמר רבי יוסי הוא בשר בבשר הוא שאר כל האיסורין רבי אבהו בשם רבי יוחנן ולאיסור משערין אותו כילו בצל כילו קפלוט מאי כדון אהן אמר נותני טעמים אחד ממאה ואהן אמר נותני טעמים אחד מששים ושניהן למידין מאיל נזיר מאן דאמר נותני טעמים אחד ממאה את עושה את הזרוע אחד ממאה לאיל ומאן דאמר נותני טעמים אחד מששים את עושה את הזרוע אחת מששים לאיל מאן דאמר נותני טעמים אחד ממאה את מוציא את הזרוע העצמות ומאן דאמר נותני טעמים אחד מששים אין את מוציא את הזרוע מן העצמות וכשם שאת מוציא את העצמות מן הזרוע כך את מוציא מן האיל לית יכיל דתני אין טינופת של תרומה מצטרפת עם התרומ' להעלו' את החולין אבל טינופת של חולין מצטרפת עם החולין להעלות את התרומ' רב ביבי בעי טינופת של תרומה מהו שתצטרף עם החולין להעלות את התרומה מן מה דאמר רב הונא קליפין איסור מצטרפין להתיר הדא אמרה טנופת של תרומה מצטרפת עם החולין להעלות את התרומה תני רבי חזקיה כל מה שאסרתי לך במקום אחר התרתי לך כאן לפי שבכל מקום מאה אסור מאה ועוד מותר וכא אפילו מאה מותר רב אמר תנופה מעכבת בנזיר והתני תורת הנזיר בין שיש לו כנפים בין שאין לו כנפים דאמר רב בנזיר שיש לו ותני כן הראוי לתנופה תנופה מעכבת בו ושאין ראוי לתנופה אין תנופה מעכבת בו שמואל אמר שיעור מעכבת בנזיר בתנופות ובבהונות של מצורע והתני תורת המצורע בין שיש לו בהונות בין שאין לו בהונות פתר לה כרבי אליעזר דאמר נותן על מקומן
י י"ב גילח על זבח ונמצא פסול תגלחתו פסולה וזבחיו לא עלו לו גילח על החטאת שלא לשמה ואחר כך הביא קרבנתיו לשמה תגלחתו לשמה פסולה וזבחיו לא עלו לו גילח על העולה ועל השלמים שלא לשמן ואחר כך הביא קרבנותיו לשמן תגלחתו פסולה וזבחיו לא עלו לו רבי שמעון אומר אותו הזבח לא עלה לו ושאר כל הזבחים עלו לו ואם גילח על שלשתן ונמצא אחד מהן כשר תגלחתו כשרה ויביא שאר הזבחי' הלכה י"א עלת לו ולתגלחתו אין תימר לא עלת לו ולתגלחתו אפילו זבחיו לא עלו לו רבי יוחנן בעי מהו על שלמי חגיגה לגלח כרבי שמעון ולא מתניתא היא רבי שמעון אומר אותו הזבח לא עלה לו ושאר כל הזבחין עלו לו ואפילו שחטן לא כשלמי נדבה הן הדא אמרה שהוא מגלח על שלמי נדבה כרבי שמעון רבי יוסי בר אבון אמר רב אדא בר אחא ורבי יוחנן רב אדא בר אחוה צריכא ליה ורבי יוחנן פשיטא ליה
יא י"ג מי שנזרק עליו אחד מן הדמים וניטמא רבי אליעזר אומר סתר את הכל וחכמים אומרים יביא שאר קרבנתיו ויטהר אמרו לו מעשה במרים התדמורית שנזרק עליה אחד מן הדמים ובאו ואמרו לה על בתה שהיא מסכנת והלכה ומצאתה שמתה ואמרו חכמים תביא שאר קרבנות ותטהר מחלפא שיטתיה דרבי אליעזר תמן הוא אמר לא סתר אלא שלשים וכא הוא אמר אכן רבי יוחנן אמר סותר כל קרבנותיו פשיטא דא בלא ניטמא כשר לא בדא כשר ואחר כך ניטמא אמר רבי חיננא ולא רבי אליעזר היא ורבי אליעזר שמותי הוא דתני נזיר ומירט בית שמאי אומרים צריך להעביר תער על ראשו בית הלל אומרים אין צריך להעביר תער על ראשו כן היא מתניתא יטהר ויביא שאר קרבנו כן היא מתניתא תטהר ותביא שאר קרבנה הדרן עלך שלשה מינין
Hebrew text: Venice Edition (1523), Public Domain.