א שני נזירין שאמר להן אחד ראיתי אחד מכם שניטמא ואיני יודע אי זה מכם מביאין קרבן טומאה וקרבן טהרה ואומר אם אני הוא הטמא קרבן טומאה שלי וקרבן טהרה שלך ואם אני הוא הטהור קרבן טהרה שלי וקרבן טומאה שלך וסופרים שלשים יום ומביאין קרבן טהרה ב' ואומר אם אני הוא טמא קרבן טומאה שלי וקרבן טהרה שלך וזה קרבן טהרתי ואם אני הוא הטהור קרבן טהרה שלי וקרבן טומאה שלך וזה קרבן טהרתך מת אחד מהן אמר ר' יהושע יבקש אחד מן השוק וידור כנגדו נזיר ויאמר אם טמא הייתי הרי אתה נזיר מיד ואם טהור הייתי הרי אתה נזיר לאחר שלשים יום וסופרים שלשים יום ומביאין קרבן טומאה וקרבן טהרה ג' ויאמר אם אני הוא הטמא קרבן טומאה שלי וקרבן טהרה שלך ואם אני הוא הטהור קרבן טהרה שלי וקרבן טומאה בספק סופרים שלשים יום ומביאין קרבן טהרה ד' ואומר אם אני הוא טמא קרבן טומאה שלי וקרבן טהרה שלך וזה קרבן טהרתי ואם אני הוא טהור קרבן טהרה שלי וקרבן טומאה בספק וזה קרבן טהרתך אמר לו בן זומא מי שומע לו שידור כנגדו אלא מביא חטאת העוף ועולת בהמה ואומר אם טמא הייתי החטאת מחובתי והעולה נדבה ואם טהור הייתי העולה מחובתי והחטאת בספק וסופר שלשים יום ומביא קרבן טומאה וקרבן טהרה ה' ואומר אם טמא הייתי העולה ראשונה נדבה וזו חובה ואם טהור הייתי העולה ראשונה חובה וזו נדבה וזה שאר קרבני אמר רבי יהושע נמצא זה מביא קרבנתיו חציים אבל הודו חכמים לדברי בן זומא שני נזירין שאמ' להן אחד כו' ולא סוף דבר כשאמר להן אחד ראיתי את אחד מכם שניטמא ואיני יודע אי זה מכם אלא אפילו אמר להם ראיתי אחד מכם שנזר ואיני יודע אי זה מכם שניהן נוהגין נזירות על פיו בשאינן מכחישין אותו אבל אם מכחישין אותו לא בדא היו שניהם מכחישין ייבא כהדא עד או' ניטמא והוא או' לא ניטמאתי טהור שנים או' ניטמאת והוא או' לא ניטמאתי שניהן נאמנין ממנו דברי ר"מ וחכמים אומ' הוא נאמן ע"י עצמו רב יהודה בשם רב כיני מתניתא ר"מ מטמא ר' יהודה וחכמים מטהרים א"ר יוחנן כיני מתניתא ר"מ מטמא ורבי יהודה מטהר מיליהון דרבנן מסייעין לר' יוחנן דא"ר גוריון בשם רבי יוסי בן חנינה לא א"ר יודה אלא בטומאה ישנה שיכול לומר נטמאתי וטהרתי ותני כן הדבר על אכילת חלב הוא הדבר על ביאת המקדש ויודון ליה בטומאה מפני טומאת נזיר שאין אומר לו איכן הוא קרבנך שהבאת ויודון ליה בתרומה עד כאן קשי ר' חנינה ר' מנא שמע לה מן דבתרה אמרו לו אם ירצה לו' מזיד הייתי בשפחה חרופה מה אית לך שוגג חייב מזיד חייב שיכול לומר לו היערתי אבל לא גמרתי כיי דאמ' רשב"ל נאנסתי מפני כשפים שעשת לי בנזירות מה אית לך שוגג חייב מזיד חייב אנוס חייב בפתע לרבות השוגג בפתע לרבות המזיד תנאי היה בליבי לכשאטמא תיפקע נזירותי ממני תחול עלי נזירות אחרת מ"מ לא נתחייב בנזירות עד עכשיו תניי היה בליבי לכשאטמא תפקע נזירותי ממני תחול עלי נזירות אחרת בשביעית מה אית לך שוגג חייב מזיד חייב תני בדברי' אין תניי בשביעית ואתייא כיי דמר ר' בא רב יהודה בשוגג בקרבנה ובמזיד בקרבנה אבל אם אמר סבור הייתי שאין זו שבועה פטור הא כל אילין מילייא לא מצי תנייה וכא מצי תנייה מה דר' יוסי אמר פלוני אכל חלב והתריתי בו אינו לוקה אמר לו אחד נזיר והיה נוהג בנזירות על פיו ושתה יין וניטמא למתים והתרו בו שנים לוקה עיקר עדותו לא בעד אחד הוא מה דרבי מנא אמר פלוני כהנת וזינת ובא עליה בעלה כהן והתריתי בו אינו לוקה נסתרה בפני שנים אמר אחד מהם אני ראיתי' שניטמאת ובא עליה בעלה והתרו בו שני' לוקה ועיקר עדותו לא בעד אחד ומביאין קרבן טומאה וקרבן טהרה הדא בעומד בסוף שלשי' אבל בעומד בתוך שלשי' ממתינין לו עד שלשי' בשהיה זה נזיר שלשי' וזה נזיר שלשי' אבל אם היה זה נזיר שלשים וזה נזי' מאה ממתינין לו עד מאה ר' יעקב דרומיא בעא קומי ר' יוסי ניטמא באותן הימי' מה הן אמ' לו כמי שחבירו מבקש לו מאחד מן השוק שתה יין בתוך שלשים יום הראשונים אינו לוקה בתוך שלשים יום האחרוני' לוקה הבא מן השוק אינו לוק' לא על השניי' ולא על האחרוני' עד כדון בשהתרו בו על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו התרו בו על שניהן כאחד פלוגתא דר' יוחנן ורשב"ל דאיתפלגון בשני ימים טובים של גליות ר' יוחנן אמר מקבלין התרייה על ספק רשב"ל אמר אין מקבלין התרייה על ספק נזרתי ואינו יודע מה נזרתי אם לעכשיו אם לאחר זמן אמר לו זו לעכשיו וזו לאחר זמן שתה יין בתוך שלשים ימים הראשונים לוקה בתוך שלשים האחרונים אינו לוקה וחש לומר שמא הראשונים בתוך נזירותו והאחרונים לאחר נזירותו כל ימי נזרו לעשות ימים שלאחר מלאת כבתוך מלאת ליין לטומא' ולתגלחת ויביא קרבנותיו חציי' שלא תנעול תשובה מבית הוועד ציבור שניטמא בספק רה"י בפסח ר' הושעיה אמ' ידרה לפסח שני ר' יוחנן אמת משלחין אותו דרך רחוק' ואתייא כיי דא"ר יוחנן ניטמ' טומאת התחום משלחין אותו דרך רחוקה נזיר שניטמא בספק רה"י בפסח רבי יוחנן אמר יעשה בספיקן ורבי הושעיה אמר יעשה בטומאה אף רבי הושעיה רבה מודי שיעשו בספיקן לא א"ר הושעיה אלא לחומרין ר' יוחנן אמר בשם רבי בנייה ישר' ערל מזין עליו שכן מצינו שקיבלו אבתינו במדבר הזיית ערילי' אמ' רב חסדא אתייא כמ"ד בי"א מלו ברם כמ"ד בעשירי מלו לא מנו הזיית ערילים אמר ר' אבין מ"מ לא מנו הזיית ערילים ר' אלעז' בשם ר' חנינה מעשה בכהן ערל שהוזה והוכשרו הזיותיו תני ר' אליעזר בן יעקב או איסטרטיו' ושומרי צירים היו בירושלי' וטבלו ואכל פסחיהם לערב
ב נזיר שהיה טמא בספק ומוחלט בספק אוכל בקדשים לאחר ששים יום ושותה ביין ומיטמא למתים אחר מאה ועשרים יום שתגלחת הנגע דוחה לתגלחת הנזיר בזמן שהיא ודאי אבל בזמן שהיא ספק אינה דוחה הלכה ב' אי זהו מוחלט מספק שני' שבאו אצלו והחליט את אחד מהן ולא הספיק להחליט את השני עד שנחלפו לו זהו מוחלט בספק הדא היא דתני ר' חייה ספק נזיר טמא ספק נזיר טהור אבל נזיר ודאי היה ספק מצורע טמא ספק מצורע טהור אבל מצורע ודאי היה אוכל בקדשי' אחר ס' יום ושותה יין ומיטמא למתים לאחר ק"כ ימים כיצד אמרו לו נזיר טמא אתה צא ומנה שבעה והזה ושנה וגילח והביא מנה שבעה ורצה לגלח אמרו לו נזיר טמא צא ומנה שבעה והשלימן לשלשים מנה שלשי' ורצה לגלח אמרו לו נזיר טהור אתה ואין נזיר טהור מגלח על מיני דמים הרי זה מביא עולה ומגלח עליה חטאת העוף ומתנה עליה ואומר אם טמא הייתי החטאת מחובתי והעולה נדבה אם טהור העולה מחובתי והחטא' ספק מגלח את ראשו ואת זקנו ואת גבות עיניו כדרך שמצורע מגלח הלכה ג' כיצד עושין לו להחמיר מביא שתי ציפורי דרור שוחט אחד מהן על כלי חרש על מים חיים חופר וקוברה בפניו ואסורה בהנייה וגילח ראשו וזקנו וגבות עיניו כדרך שמצורעין מגלחין אותה ומונין שלשים יום ומביא עולת בהמה אחרת ומתנה עליה ואומר אם טמא הייתי העולה הראשונה נדבה או חובה והחטאת מחובתי ואם טהור הייתי העולה הראשונה חובה או נדבה והחטאת ספק מגלח ראשו וזקנו וגבות עיניו כדרך שמצורע מגלח הלכה ד' ר"ש אומר למחרת הוא מביא אשמו ולוג שמן על גביו ומתנה עליה ואו' אם טמא הייתי הרי היא חובתי ואם לאו הרי הוא ספיקי וישחוט בצפון וטעון מתן בהונות ונאכל לזכרי כהונה בכל מקום ליום ולילה עד חצות אבל חכמים הודו לרבי שמעון שהוא מביא את הקדשים לבית הפסול הלכה ה' הביא חטאת בהמה אינו יכול שאין לו חטאת בהמה חטאת העוף אינו יכול שהרי עשיר שהביא קרבן עני לא יצא כיצד יעשה יכתוב נכסיו לאחר ויביא קרבן עני נמצא עשיר מביא חטאת עוף ומתנה עליה ואומר אם טמא הייתי הרי זו חובתי ואם לאו הרי הוא ספק הלכה ו' אוכל בקדשים מיד לשתות יין וליטמא למתים אינו יכול שאין נזירותו עולה לו מתוך צרעתו הלכה ז' מונה שלשים יום ומביא קרבנותיו שלמין ומתנה עליהן ואומר אם טמא הייתי העולה הראשונה חובה וזו נדבה ואם טהור הייתי העולה הראשונה נדבה וזו חובה והחטאת ספק ומגלח ראשו וזקנו וגבות עיניו כו' הלכה ח' כיצד עושין לו כדברי בן זומא הרי זה מביא עולת בהמה ומגלח עליה חטאת העוף ומתנה עליה ואומר אם טמא הייתי החטאת מחובתי והעולה נדבה אם טהור הייתי העולה מחובתי וחטאת ספק מגלח עליה ראשו וזקנו וגבות עיניו כו' הלכה ט' שותה יין ומטמא למתים מיד בד"א בזמן שנזר מתוך ימי נזירותו אבל אם נזר מתוך ימי צרעתו אוכל בקדשים אפילו לאחר שתי שנים שותה ביין ומטמא אחר ד' שנים הלכה י' אמר ר' יוחנן זו דברי בן זומא אבל דברי חכמים לעולם הוא בחליטו עד שיניף האשם רבי ירמיה בעי שיניף האדם יהא זה בחליטו אמר ליה רבי יוסי למה לא מצינו כמה אשמות דוחין מפני ספיקות דתנינן תמן אשם שנתערב בשלמים רבי שמעון אומר שניהם ישחטו בצפון ויאכלו כחומר שבהן אמרו לו אין מביאין קדשים לבית הפסול רבי יעקב דרומיא בעא קומי רבי יוסי ויעשו לו תקנה ליינו אמר ליה וגלח הנזיר פתח אהל מועד הראוי לבוא אל פתח אהל מועד יצא זה שאינו ראוי לבוא אל פתח אהל מועד שערו מהו רבי יעקב בר אחא איתפלגון ר' יוחנן ורבי שמעון בן לקיש רבי יוחנן אמר שערו אסור רבי שמעון בן לקיש אמר שערו מותר רבי זעירא בעי במצורע שנזר פליגין או בנזיר שנצטרע פליגין אין תימר במצורע שנזר פליגין הא בנזיר שנצטרע דברי הכל הוא אסור אין תימר בנזיר שנצטרע פליגין הא במצורע שנזר דברי הכל מותר ר' ירמיה פשיטא ליה במצורע שנזר פליגין הא בנזיר שנצטרע דברי הכל מותר תגלחת מצוה מהו שתדחה לתגלחת הרשות נישמיענה מן הדא ומגלח ראשו וזקנו וגבות עיניו כדרך שמצורעין מגלחין וחש לומ' שמא תגלחת מצוה היית ר' זעירא בשם ר' יודן מתניתא אמרה כן שר"ש אומר כיון שנזרק עליו אחד מן הדמין הותר הנזיר לשתות יין וליטמא למתים ואינו אסור אלא משום בל תשחת שמואל בר אבא אמר תיפתר בסריס והא תנינן זקן אית לך מימר סריס לית לך אלא כדאמר רבי יעקב בשם רבי יוחנן נטלן מלמטן למעלן אסור ר' יוסי בר אבין אמר לא שנייא היא למטן למעלן היא למעלה למטן טמא בספק מוחלט ודאי אוכל קדשי' לאחר ששים יום ושותה יין ומיטמא למתי' לאחר מאה ועשרים יום טמא וודאי מוחלט בספק אוכל בקדשים לאחר עשרי' יום ושותה יין ומיטמא למתים לאחר מ"ד יום טמא ודאי מוחלט ודאי אוכל בקדשים לאחר שמונת ימים שותה ביין ומיטמא למתים אחר מ"ד יום אמר רבי אבא מרי אחוי דרבי יוסי זאת אומרת שהתער סותר בנזיר טמא שבעה הדרן עלך שני נזירין
Hebrew text: Venice Edition (1523), Public Domain.