א הגוים אין להן נזירות נשים ועבדי' יש להן נזירות חומר בנשים מבעבדים שהוא כופף את עבדו ואינו כופף את אשתו חומר בעבדים מבנשים שהוא מיפר נדרי אשתו ואינו מיפר נדרי עבדו היפר לאשתו היפר לה עולמית היפר לעבדו יצא לחירות השלי' את נזירותו עבר מכנגד פניו ר"מ או' לא ישתה ור' יוסי או' ישתה הגוים אין להן נזירות כו' בני ישראל נוזרין בנזיר ואין הגוים נודרין בנזיר כמה דאת אמר איש מה תלמוד לומר איש להביא הגוים שנודרין נדרים ונדבות כישראל אמור אף הכא כן שנייא היא דכתיב וכפר עליו את שיש לו כפרה יצאו גוים שאין להן כפרה תמן תנינן הנכרי ר"מ אומר נערך אבל לא מעריך ר' יהודה אומר מעריך אבל לא נערך וזה וזה מודין שהן נודרין ונידרין רבי ירמיה בעי מ"ד תמן מעריך והכא מזיר מ"ד נערך הכא ניזור מזיר היך איפשר ישראל מזיר את הגוי ושמע הוא ליה אלא בשאמר ישראל הריני נזיר ושמע הגוי ואמר מה שאמר זה עלי אינו אלא כפורע חוב ניזור היך איפשר גוי מזיר את ישראל ישראל לישראל אינו מזיר וגוי מזיר את ישראל אלא בשאמר הגוי הריני נזיר ושמע ישראל ואמר מה שאמר זה עלי מה מיעטת בו ישראל בבל יחל ואין הגוי בבל יחל אמר רבי יונה ישראל יש להן היתר חכם גוים אין להן היתר חכם אמר רבי יוסי ישראל צריכין היתר חכם והגוים אין צריכין היתר חכם ואתייא דרבי יונה כדרבי אבהו חדא גויה אתת לגבי ר' אבהו אמר לאבימי בר טובי פוק ופתח לה בנולד ודרבי יונה כרבי אחא דאמר הוא לבן הוא כושן רשעתיים ולמה נקרא שמו כושן רשעתיים שעשה שתי רשעיות אחת שחילל את השבועה ואחת ששיעבד בישראל שמונה שנה ויכוף את אשתו לא כן אמר ר' הונא הנייתי עליך כופה ומשמשתו הנייתך עלי הרי זה יפר שנייה היא שהוא הנייתו והנייתה ולא יכוף את עבדו שנייא היא דכתי' כי נזר אלהיו על ראשו את שאין לו אדון אחר יצא עבד שיש לו אדון אחר היה יכול למחות על דבר רבו אומר לו הלכה היא שמע לדברי רבך כפפו רבו וניטמא מהו שיביא קרבן טומאה וכי נזיר הוא לא את הוא שגזרתה עליו שיטמא את אמר מביא קרבן טומאה וכא מביא קורבן טומאה כפפו רבו וניטמא מהו שיסתור וכי נזיר הוא אלא את הוא שגזרת עליו שיטמא את אומר סותר וכא סותר פשיטא דא מילתא ניטמא ואחר כך יצא לחירות מביא קרבן טומאה מהו בשכפפו רבו או בשלא כפפו רבו אין תימר בשכפפו מביא קרבן טומאה אין תימר בשלא כפפו רבו ישלם כל זמן שהוא תחתיו אמר רבי יוסי בשכפפו רבו אנן קיימין שלא תאמר הואיל ויצא לחירות תפקע ממנו נזירות בטומאה לפום כן צרך מימר מונה לנזירות בטומאה אמר רבי יוסי עבד שאמר הריני נזיר לכשאצא לחירות כופו לנזירות עבד כופו לנזירות ואינו כופה לא לנדרים ולא לשבועות רבי ירמיה בעא קומי רבי זעירא כפפו רבו וניטמא מהו שילקה או אינו אלא הלכה מה אנן קיימין אם בשנזירותו תורה והלכה יש לכוף לוקה אם בשאילו ואילו מדבריהן לא ילקה אמר רבי מנא לוקין על ההלכה אלא אכן הוא אם בשנזירותו הלכה והלכה יש לכוף ולוקה אם בשאילו ואילו מדבריהן לא ילקה כפפו רבו לדבר אחד מהו שיכוף אותו לכל הדברים באנו למחלוקת רבי מאיר ורבי יוסי עבר מכנגד פניו רבי מאיר אומר לא ישתה רבי יוסי אומר ישתה מה אנן קיימין אם בשאמר בין בפניי בין שלא בפניי שתה אוף רבי מאיר מודה אם באומר בפניי שתה שלא בפניי אל תשתה אוף ר' יוסי מודה אלא כן אנן קיימין באומר שתה ר"מ או' בפני שתה ושלא בפני אל תשתה רבי יוסי אומ' כאומ' בין בפניי בין שלא בפניי שתה
ב נזיר שגילח ונודע שהוא טמא אם טומאה ידועה סותר ואם טומאת התהום אינו סותר אם עד שלא גילח בין כך ובין כך סותר כיצד ירד לטבול במערה ונמצא מת צף על פי המערה טמא נמצ' משוקע בקרק' המערה ירד להקר טהור ליטהר מטומאת המת טמא שחזק' טמא טמא וחזקת טהור טהור שרגלי' לדבר הלכה ב' אמר רבי יוחנן מאן תנא אם גילח ואם לא גילח ר' אליעזר ברם כרבנין עד שלא נזרק הדם עליו עולא בר ישמעאל בשם רבי לעזר טעמא דר' אליעזר וגילח הנזיר את שער ראש נזרו התורה תלת לנזירותו בשערו השלים לנזירותו לא הספיק לגלח עד שנודע לו בספק קבר התהום סותר הפריש קרבנותיו ולא הספיק לגלח עד שנתוודע לו קבר התהום אמר רבי זעירא קומי רבי מנא ולא מתניתא היא ולא הוא גילח הוא לא גילח כרבי ליעזר הוא עד שלא נזרק עליו הדם הוא משנזרק עליו הדם כרבנין מניין לספק קבר התהום רבי יעקב בר אחא בשם רבנן או בדרך רחוקה לכם מה לכם בגלוי אף כל דבר שהוא בגלוי יצא קבר התהום שאינו בגלוי ציבור בגלוי שניטמא בספק קבר התהום מהו שירצה עליו הציץ ק"ו ומה אם יחיד שהורעתה כוחו בטומאה ידועה ייפיתה כוחו בקבר התהום ציבור שיפיתה כוחו בטומאה ידועה אינו דין שתייפה כוחו בקבר התהום קל שאתה מיקל ביחיד את מחמיר בציבור קל שאת מיקל ביחיד שאם נתוודע לו לאחר זריקה יעשה כמי שניטמא לפני זריקה בשביל שיאכל הבש' קל שאת מיקל בנזיר טהור את מחמיר בנזיר טמא קל שאת מיקל בנזיר טהור שאם נתוודע לו לאחר זריקה יעשה כמי שניטמא לאחר זריקה בשביל שיביא קרבן טומאה את מחמיר בנזיר טמא שאם נודע לו לאחר זריקה יעשה כמי שניטמא וחזר וניטמא בשביל שיביא קרבן טומאה על כל אחד ואחד כהדא דתני ניטמא וחזר וניטמא מביא קרבן על כל אחד ואחד עובר של פסח מהו שירצה עליו הציץ קל וחומר מה אם הבעלים שהורעתה כוחן בזקן וחולה ייפיתה כוחן בקבר התהום עובר שייפיתה כוחו בזקן וחולה אינו דין שתייפה כוחו בקבר התהום לא אם אמרת בבעלים שהורעתה כוחן בשאר כל טמאות שבשנה תאמר בעובר שהורעתה כוחו בשאר כל הטמאות שבשנה הואיל והורעתה כוחו בשאר כל הטמאו' שבשנה הורע כוחו בטמא מת בפסח מאי כדון לכם בין לו בין לעובר שלו עד כדון עושי פסח נזיר מניין רבי יוסי בי רבי בון בשם רב חסדא הוינן סברין מימר עליו לא על העובר שלו מן מה דתני הוא נזיר הוא עושה פסח הדא אמרה מה דנפל לדין נפל לדין אי זהו הו' קבר התהום המת שנקבר בקש ובתבן ובעפר ובצרורות אבל אם נקבר במים ובאפילה ובנקיקי הסלעים אינו עושה קבר התהום כללו של דבר כל שאת יכול לפנותו עושה קבר התהום וכל שאי אתה יכול לפנותו אינו עושה קבר התהום וקש ותבן אין את יכול לפנותו מתניתא דלא כרבי יוסי דר' יוסי אומ' תבן וביטלו בטל רבי יוסי בי רבי בון בשם רב חסדא דברי הכל היא מה דאמר רבי יוסי בשבללו בעפר יש תבן שהוא כעפר ועפר שהוא כתבן תבן שאין יכול לפנותו הרי הוא כעפר ועפר שאת יכול לפנותו הרי הוא כתבן דבי רבי ינאי אמרי חיפהו מחצלות בטל איתא חמי חיפהו מחצלות לא בטל חיפהו מחצלות בטל מילאהו חריות צריכה רבי זריקן רבי אמי בשם ריש לקיש אפילו ריק אי זהו קבר התהום כל שאין אדם זוכרו וחש לומר שמא אחד בסוף העולם בחזקת החי בחיי תיפתר שמצאו קמצוץ תני אין לך עושה קבר התהום אלא מת בלבד הא נבילה לא קל וחומר ומה אם המת שאינו עושה משכב ומושב הרי הוא עושה קבר התהום נבילה שעושה משכב ומושב אינו דין שתעשה קבר התהום לאי זה דבר נאמר אין לך עושה קבר התהום אלא מת בלבד להוציא משכב ומושב ר' יוסי בי רבי בון אמר בר פיקה שאל לרבי עד כדון במערה מקורה אפילו במערה שאינו מקורה סבר בר פיקה אין ספק טומאה צפה על פני המים טהור אמ' ליה רבי אדיין בר פיקה עומד בשטותו אין ספק טומאה צפה על פני המים טהור אלא שרץ אבל במת כעומד הוא כהדא דתאני כל הנזרקין ספיקן טהור חוץ מכזית מן המת המאהילין שהן מטמאין מלמטן למעלן לית הדא פליגא על רבי יאשיה דרבי יאשיה אמ' טומאה טמונה בקרקעו של בית הנזיר מגלח אמר רבי יוחנן כאן מן הצד וכאן מכנגדן רבי עזרה בשם רבי יודן אמר ואפילו תימר כאן וכאן מן הצד ותימר כאן וכאן מכנגדן מהו טמא טמא ואינו מגלח
ג המוצא מת בתחילה מושכב כדרכו נוטלו ואת תפושתו מצא שנים נוטלן ואת תפושתן מצא ג' אם יש בין זה לזה מד' אמות ועד שמונה כמלוא המיטה וקובריה הרי זו שכונת קברו' בודק ממנו ולהלן עשרי' אמה מצא אחד בסוף עשרים אמה בודק הימנו ולהלן עשרי' אמה שרגלים לדבר שאילו בתחילה מצאו נוטלו ואת תבוסתו אי זהו משכב כדרכו רגליו מפושטות וידיו על לבו אבל אם מצאו קמצוץ אני אומר גל נפל עליו והרגו והתני מצא שנים ראשיהם בצד מרגלותיהם נוטלן ואת תפוסתן סברין מימר קמצוץ מהו ראשיהם בצד מרגלותיהם אמר רבי יצחק בי ר' אלעזר כגון אילין נוניא צלייא רישי דהן גבי עוקציה דהן עוקציה דהן גבי רישיה דהן רבי יצחק בר גופתא בעא קומי רבי מנא תני את אמר מלקט עצם עצם והכל טהור וכא את אמר הכין אמר ליה אמור דבתרה אם התקינו לקבר מתחילה יש לו תפוסה כמה הוא תפוסת קבר קולף שלשה אצבעות עד מקום שהמוהל יורד אמר רב חסדא הדא אמרה מת מצוה מותר לפנותו אמר רבי זעירא תיפתר שנקבר שלא ברשות או שנקבר לשאלה וחש לומר שמא מת מצוה היא סבר ר' זעירא שאין מיתי מצוה מצויין נמצאתה אומ' שלשה מיני קברות הן קבר הנמצא מפנין אותו פינהו מקומו טמא ואסור בהנייה קבר הידוע אין מפנים אותו פינהו מקומו טהור ומותר בהנייה קבר שהוא מזיק את הרבים מפנין אותו פינהו מקומו טמא ואסור בהנייה הורה ר' אבא בר כהן בכפר עקביה מקומו מותר בהנייה מה ופליג כאן בשקדם הוא את העיר וכאן בשקדמתו העיר תני קבר שהקיפתו העיר משלש רוחות מפנין אותו משתי רוחות אית תניי תני מפנין אותו אית תני אין מפנין אותו אמר רב חסדא מאן דאמר מפנין אותו בנתון בתוך שבעי' אמה ושיריי' מאן דאמ' אין מפנין אותו בנתון חוץ לשבעים אמה ושיריים מאן דאמר מפנין אותו בעשוי כמין גם מאן דאמר אין מפנין בעשוי כמין היא כל הקברות מתפנין חוץ מקברי המלך ומקברי הנביא אמרו לו והלא קיברי בני דוד מתפנין וקיברי בני חולדה היו בירושלם ולא נגע אדם בהן לפנותן מעולם אמר להן רבי עקיבה משם ראייה מחילה היה שם ומשם היתה טומאה מקדדת ויוצאה לנחל קדרון תמן תנינן ועושה חצר על פתח המערה שש על שש כמלא המיטה והכא הוא אמר הכין תמן מלא המיטה עומדת ברם הכא מלוא מיטה חוזרת עד איכן עד כדי נושאי המיטה וחילופיהן וחילופי חילופיהן תמן תנינן כרם שהוא נטוע עד פחות מארבע אמות רבי שמעון אומר אינו כרם וחכמים אומרי' כרם ורואין את האמצעיות כאילו אינן שמעון בר בא בשם ר' יוחנן כשם שהן חולקין כאן כך הן חולקין בשכונת קברו' א"ר יונה ולא דמייא תמן יש עליהן שכונת קברו' ברם הכא אין עליה שכונת קברו' א"ר יוסי ולא דמייא תמן מרווחין ורצפן במחלוקת רצופין וריווחן דברי הכל ברם הכא מהו פליגין בשבא ומצאן רצופין ר"ש אומר גל נפל עליהן ורצפן ורבנן אמרי מרווחין היו ורצפן עד כמה מטריחין עליו רבי יוסי בשם רבי מיישא בר ירמיה עד מ' אמה בדק עשרים ומצא בודק עד עשר בדק עשרי' ומצא בודק עד עשר אית תניי תני בדק עשר ומצא בודק עד עשר בדק עשר ומצא בודק עד עשר
ד כל ספק נגעי' בתחילה טהור עד שלא נזקק לטומאה משנזקק לטומא' ספיקו טמא בשבע' דרכים בודקין את הזב עד שלא נזקק לטומא' במאכל במשתה במשא בקפיצה בחולי במראה ובהירהור ומשנזקק לטומאה אין בודקין אותו אונסו וספיקו ושכבת זרעו טמאים שרגלים לדבר וטמא אותו את הוודאיי הוא מטמא אינו מטמא את הספק לעולם הוא בטומאתו עד שידע שטהר וטיהרו את הוודאיי הוא מטהר אינו מטמא את הספק לעולם הוא בטהרתו עד שידע שניטמא כתיב והדוה בנידתה והזב את זובו מה נידה מטמא מאונסים אף הזב מטמא מאונסים מעתה אפילו מראייה הראשונה א"ר זעירא לכשייעשה כנידה אונסו א"ר אלעזר אונסו ממש ספיקו ספק זוב ספק קרי זובו ושכבת זרעו בלא כך אינו מטמא אלא שאין תולין בה מעת לעת
ה המכה את חבירו ואמדוהו למיתה היקל ממה שהיה ולאחר מיכן הכביד ומת חייב ר' נחמיה פוטר שרגלים לדבר מני מתניתה רבי נחמיה פוטר וחכמים מחייבין שרגליים לדבר רבנין אמרין שני עומדין רבים על עומד אחד ר' נחמי' או' עומד האמצעי רבה על שניהם מה טעמ' דר' נחמיה אם יקום והתהלך בחוץ על משענתו ונקה המכה וכי עלת על דעתך שיהא זה מהלך בשוק והלה נהרג על ידיו אלא אפי' מת מחמת עמדה ראשונה פטור מה טעמון דרבנין ולא ימות ונפל למשכב וכי אין אנו יודעי' שאם אינו מת שהוא נופל למשכב אלא בשאמדוהו למית' אם בשאמדוהו למיתה הדא היא דכת' אם יקום והתהלך בחוץ על משענתו הא אם לא קם חייב אלא בשלא אמדוהו למיתה אם בשלא אמדוהו למית' הדא היא דכת' רק שבתו יתן ר' אילא בשם רשב"ל חידוש מקרא הוא שיתן ר' אבהו בשם ר' יוסי בן חנינה עמד של טעות היה מה נפק מביניהון הקל ממה שהיה מ"ד חידוש מקרא הוא שיתן אם נתן נתן לא נתן מקרא שיתן מתניתא מסייעא לדין ומתניתא מסייעא לדין מתניתא מסייעא לר' יוסי בן חנינה עמדוהו למיתה וחיה מאימתי נותנין לו משעה שיקל מ"ד עומד של טעות הוא לא נתן אין אומרין לו שיתן נתן מהו שיטול מסייעא ליה לרשב"ל אמדוהו לחיי' ומת מאימתי נותנין לו משעה שיכביד א"ר יוסי לית כאן משעה שיכביד אלא משעה שיקל הכהו על ידו וצמתה אמרין אסייא אין מקטעה היא חייה הו' מהו שיתן דמי העבד נישמעינה מן הדא וכי ינצו וכי יריבון והלא היא מצות היא מריבה היא מריבה היא מצות מה ת"ל וכי ינצו וכי יריבון אלא ליתן את המתכוין על שאינו מתכוין ואת שאינו מתכוין על המתכוין אם בשאינו מתכוין הוא חייב לא כ"ש במתכוין אלא כיני הכהו על ידו וצמתה אמרין אסייא אין מקטעה היא חיה הוא מהו שיתן דמי היד כמה דאת אמר תמן חידוש מקרא הוא שיתן דמי העבד וכא חידוש מקרא הוא שיתן דמי היד
ו נזיר היה שמואל כדברי רבי נהוריי שנאמר ומורה לא יעלה על ראשו נאמר בשמשון מורה ונאמר בשמואל מורה מה מורה האמורה בשמשון נזיר אף מורה האמורה בשמואל נזיר א"ר יוסי והלא אין מורה אלא של בשר ודם אמר לו רבי נהוראי והלא כבר נאמר ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני וכבר היה עליו מורא של בשר ודם הלכה ו' אמר רבי ינאי כתיב וכל ההרים אשר במעדר יעדרון לא תבא שמה יראת שמיר ושית מה הדין ביזרא דחיל מן הדין פרזלא אף הדין סערה דחיל מן הדין פרזלא הדרן עלך הגוים אין להם נזירות וסליקא לה מסכתא דנזיר ברחמי שמייא
Hebrew text: Venice Edition (1523), Public Domain.