א המקנא לאשתו רבי אליעזר אומר מקנא על פי שנים ומשקה על פי עד אחד או על פי עצמו רבי יהושע אומר מקנא על פי שנים ומשקה על פי שנים המקנא לאשתו כו' כתי' ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו וגו' שלא יקנא לה לא מתוך שחוק ולא מתוך שיחה ולא מתו' קלות ראש ולא מתוך מתון אלא מתוך דבר של אמה עבר וקינא לה באחד מכל הדברים הללו מה איתאמרת למצוה לעיכוב אין תימר למצוה קינויו קינוי אין תימר לעיכוב אין קינויו קינוי אתייא כהדא כל מקום שנאמר חוקה תורה מעכב הקינוי רבי יהושע אמר בשם רבי ליעזר חובה רבי יושוע אמר רשות אמר רבי לעזר בן רבי יוסי קומי רבי יסא אתייא דרבי ליעזר כבית שמאי ודר' יהושע כבית הלל דרבי ליעזר כבית שמאי דבית שמאי אומרי' לא יגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא בה ערוה מצא בה דברים כאורין לגרשה אינו יכול שלא מצא בה ערוה לקיימה אינו יכול שמצא בה דברים כאורין לפום כן הוא אומר חובה והא תני משום בית שמאי אין לי אלא היוצאת משם ערוה מניין היוצאה וראשה פרוע וצדדיה מפורמין וזרועותיה חלוצות תלמוד לומר כי מצא בה ערות דבר אמר רבי מנא קיימתיה בעדים וכאן שלא בעדים ודרבי יהושע כבית הלל דבית הלל אמ' אפילו הקדיחה תבשילו לפום כן הוא אומר רשות רצה לקנאות יקנא רצה לגרש יגרש ומה טעמא דרבי ליעזר כי מצא בה ערות דבר ערוה זו סתירה דבר זה קינו דבר דבר מה דבר האמור להלן על פי שנים עדים אף דבר האמור כאן על פי שנים עדים ומשקה על פי עד אחד או על פי עצמו ומעלה בו כתנאים שהיתנה עמה על פי אחרים תני רבי יוסי בי רבי יודה אומר משום רבי ליעזר מקנא על פי עד אחד או על פי עצמו ומשקה על פי שנים נאמר כאן כי מצא בה ערות דבר ואין מציאה בכל מקום אלא בעדים מה מקיים רבי ליעזר דבר דבר שהוא מרגיל לבוא לידי ערוה עד אחד מהו שישקה מה אם פיו שאינו זוקקו לשבועת ממון הרי הוא משקה עד אחד שהוא זוקקו לשבועת ממון לא כל שכן קרוב מהו שישקה מי קרוב מבעלה עד מפי עד מהו שישק' מה בינו לבין הקרוב קרוב אע"פ שאינו כשר עכשו כשר הוא לאח' זמן עד מפי עד אינו כשר לא עכשיו ולא לאחר זמן מה טעמ' דר יהוש' כי מצא בה ערות דבר דבר זה הקינוי כי מצא אין מציא' אלא בעדי' ומקנא ע"פ עד אחד או על פי עצמו ומעלה בו בקינוי מה מקיים רבי יהושע ערוה ערוה שהיא באה מכח דבר השיבו על דברי רבי יוסי בן יודה אם כן אין לדבר סוף הכל ממנו לקנאות לה בשנים ולהביא עדים שנסתרה ולפוסלה מכתובה אמר רבי יוסי מה טיבה להיסתר אלא אתיא די לא על דמתניתין הכל ממנו לקנות לה מפיו ולומר שנסתרה ולפוסלה מכתובתה אמר רבי מנא אפילו כהדין תנייא אתייא היא כמאן דמר מקנא לה מאביה ומבנה הכל ממנו לקנות לה מאביה ומבנה ולהביא עדי' שנסתרה ולפוסלה מכתובתה אין תימר מאי טיבה להיסתר התורה התירה להיסתר דמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי כתיב כי יסיתך אחיך בן אמך וגו' בתך בסתר אמך בסתר מתייחד אדם עם אמו ודר עמה עם בתו ודר עמה עם אחותו ואינו דר עמה עידי קינוי שנמצאו זוממין לוקין עידי סתירה שנמצאו זוממין אתה אמרת לוקין מהו שישלמו לא מכוחן היא מפסדת כתובתה או ייבא כיי דמר רבי בא רבי יהודה בשם שמואל אין למידין דבר מדבר בעדים זוממין והכא כן נסתרה בעד אחד בשחרית ובעד אחד בין הערבים ייבא כהדא נתייחדה עמו בפני שנים צריכה הימינו גט שיני באחד אינה צריכה הימינו גט שיני באחד בשחרית ואחד בין הערבים זה היה מעשה ושאל רבי לעזר בן תדאי את החכמים ואמרו אין זה ייחוד קינא לה בעד אחד בשחרי' ובעד אחד בין הערבים מאחר שהוא איש והיא אשה אין קינויו קינוי ייבא כהדא אין מקבלין מן העדים אלא אם כן ראו שניהן כאחת רבי יהושע בן קרחה אומר ואפילו באו זה אחר זה רבי ירמיה רבי שמואל בר יצחק בשם רב מודין חכמים לרבי יהושע בן קרחה בעידי הבכורה ובעידי החזקה רבא בשם רבי ירמיה אף בעידי סימנין כן מה דא פשיטה שזה אמר ראיתי שתי שערות בגבו וזה אומר ראיתי שני שערות בגבו זה אומר ראיתי שערה אחת בגבה וזה אומ' ראיתי שערה אחת בגבה לאו כלום כל שכן גבו וגבו זה אומר ראיתי ב' שערות בגבו וזה אומר ראיתי שערה אחת בכריסו רבי יוסי בי רבי בון ורבי הושעיה בריה דרבי שמי חד אמר פסול וחד אמר כשר מאן דמר פסול כמעיד על חצי סימן ומאן דמר כשר אני אומר שמא נשרו שנים אומ' ראינו שערה אחת בו ושנים אומ' ראינו שערה אחת בכריסה רבי חגיי אמר דברי הכל פסול רבי בא אמר דברי הכל כשר רבי יודן אמר במחלוקת רבי יוסי אמר במחלוקת אמר רבי יוסי לרבי חגיי והא רבי יודן סבר כוותי אמר ליה על רביה אנא פליג לא כל שכן עילויה אמר רבי מנא יאות אמר רבי חגיי אילו שטר שהוא מחותם בארבעה עדים וקרא עלוי ערער זה מעיד על שנים וזה מעיד על שנים שמא כלום הוא ואין כל חתימה וחתימה צריכה שני עדים וכה כל סימן וסימן צריכה שני עדים רבי חנניה יליף לה משני חזקה אילו אחד מעיד שאכלה שנה ראשונה ושניה ואחד מעיד שאכלה רביעית חמישית וששית שמא כלום הוא ואין כל חזקה וחזקה צריכה שני עדים וכה כל סימן וסימן צריך שני עדים
ב כיצד הוא מקנה לה אמר לה בפני שנים אל תדברי עם איש פלוני ודיברה עמו עדיין מותרת לביתה ומותרת לוכל בתרומ' נכנסה עמו לבית הסתר ושהת עדי טומאה אסורה לביתה ואסור' לוכל בתרומה ואם מת חולצת ולא מתייבמת הלכה ב' כיצד הוא מקנא לה כו' סוף דבר עד שתדבר עמו הא אם נסתרה עמו ולא דיברה אין סתירתה כלום דיברה אתא מימור לך אפילו דיברה עמו ולא נסתרה אדיין היא מותרת לביתה ומותרת לוכל בתרומה לשון נקי הוא מתניתא אל תתייחדי עם איש פלוני מהו שיקנא לה משני בני אדם כאחת רבי יודן אמר במחלוקת מאן דמר מקנא לה מאביה ומבנה מקנא לה משני בני אדם כאחת רבי יוסי בעי מקנא לה ממאה בני אדם אמר רבי יוסי בי רבי בון אמר לה אל תיכנסי לבית הכנסת נכנסת עמו אמר רבי מנא לא אמ' אלא עמו הא זה אחר זה לא רבי אבין אמר אפילו זה אחר זה מכל מקום יש רגלים לדבר לפלטיא בלילה לחורבה ביום למבואות אפילות ביום שאלו את בן זומא מפני מה ספק רשות היחיד טמא אמר לון סוטה מהיא אמר ליה רשות היחיד אמר לון מצינו שהיא אסורה לביתה מיליהון דרבנן פליגין דמר רבי זעיר' רבי יסא בשם רבי יוחנן קטנה שזינתה אין לה רצון להיאסר על בעלה והא תנינן כל שאין בו דעת לישאל ספיקו טהור הא אם יש בו דעת לישאל ספיקו טמא ברם הכא אף על פי שיש בו דעת לישאל ספיקו טהור מפני מה ספק רשות הרבים טהור אמר לון מצינו שהציבור עושין פסחיהן בטהרה בשעה שרובן טמאין מה טומאה ידועה הותרה לציבור קל וחומ' ספק טומאה תמן תנינן כל העריות עשה בה את המערה כגומר וחייב על כל ביאה וביאה החמיר בשפחה שעשה בה את המזיד כשוגג ר' ירמי' ר' בא בר ממל בשם רב שכבת זרע עד שיפלוט הכא כתי' שכבת זרע והכ' כתי' שכבת זרע הכא את אמ' שכבת זרע עד שיפלוט והכא את אמ' כן אר' יוסי שנייה היא דכתי' ונסתרה והיא נטמאה כיון שנסתרה התורה קראה טמאה ברם הכא שכבת זרע עד שיפלוט ליידא מילה כתיב שכבת זרע לשעורין כהדא דתני ונסתרה והיא נטמאה כמה היא סתירה כדי טומאה כמה היא כדי טומאה כדי ביאה וכמה היא ביאה כדי הערייה כמה היא הערייה רבי ליעזר או' כדי חזירת דקל רבי יהושע אומר כדי מזיגת הכוס בן עזאי אומ כדי לשתותו רבי עקיבה אומר כדי גילגול ביצה רבי יודה בן בתירה אומר כדי לגימת שלש בצים מגולגלות זו אחר זו רבי אלעזר בן פינחס אומר כדי שיקשור גירדי את הנימה מיניימין אומ' כדי שתושיט ידה ותטול ככר לחם מן הסל אף על פי שאין ראייה לדבר זכר לדבר יש כי בעד אשה זונה עד ככר לחם וגו' אמר רבי יוסי כל אילין שיעוריא לאחר התרת הסינר אמר רבי יוחנן כל אחד ואחד בעצמו שיער ובן עזאי נשא אשה מימיו אית דבעי מימר נתחמם ואית דבעי מימר בעל ופירש אית דבעי מימר סוד יי' ליריאיו ובריתו להודיעם תני רבי אומר שלש טמאות אמורות בפרש' אחת לבעל ואחת לבועל ואחת לתרומה לתרומה מצינו אשה שהיא אסורה לביתה ומותרת בתרומה למה לא אילו בת כהן שנישאת לישר' ונאנסה שמא אינה מותרת לביתה ואסורה לאכול בתרומה לא מצינו אשה שהיא אסורה לביתה ומותרת לוכל בתרומה אמר רבי אבין איתאמרת אחת לבעל ואחת לבועל ואחת ליבם אמר רבי יוסי בי רבי בון מתניתא אמרה כן ואם מת חולצת ולא מתייבמת תנא רבי יעקב בר אידי קומי רבי יונתן ואת כי שטית תחת אישך פרט לאונסין מה את שמע מינה אמ' ליה מה תחת אישך לרצון אף כאן לרצון סוטה כשם שהיא אסורה לבעל כן אסורה לבועל כשם שהיא אסורה לאחיו של בעל כך היא אסורה לאחיו של בועל יכול כשם שצרת סוטה אסורה לאחיו של בעל כך אסורה לאחיו של בועל נישמעינה מן הדא האשה שהלך בעלה למדינת הים ובאו ואמרו לה מת בעליך הויא לה יבם כאן ויבמ' ומת ואחר כך בא בעלה אסור בה ומותר בצרתה אסור בה ומותר באשת אחיו ואשת אחיו לא כצרת סוטה היא הדא היא אמרת שצרת סוטה מותרת לאחיו של בועל אמר רבי יודן אתייא כרבנן דתמן דמר רבי הילא תניי תמן כל העריות אינן צריכות גט חוץ מאשת איש בלבד ר' עקיבה אומר אף אחות אשתו ואשת אחיו ברם רבנן דהכא רבי חייה בשם רבי יוחנן הכל מודין באשת אחיו שהיא צריכה הימינו גט משו' הילכות אשת איש קנה בה ערוה היא וערוה פוטרת צרתה אמר רבי חיננא אפילו כרבנן דהכא אתיא היא בה קנסו לא קנסו ביורשיה אמר רבי חנניה בריה דרבי הילל אין כרבנן דתמן יהא מותר בה רבי זעירא בשם רבי יוחנן צרת סוטה אסורה וצרת גרושה מותרת לביתה ר' יעקב בשם ר' יוחנ' כל הצרו' מותרו' חוץ מצרת סוטה שמואל אמר גרושה עצמה מותרת לביתה מהו פליג בגין דהוון עסיקין בצרות לא אדכרון גרושות צרת סוטה למה היא אסורה רבי יוחנן אמר מריח ערוה נגעו בה רב אמר מפני שכתוב בה טומאה כעריות
ג אילו אסורות לוכל בתרומה האומרת טמיאה אני לך ושבאו לה עדים שהיא טמיאה והאומרת איני שותה ושבעלה אינו רוצה להשקותה ושבעלה בא עליה בדרך כיצד הוא עושה לה מוליכה בבית דין שבאותו המקום ומוסרין לו שני תלמידי חכמים שמא יבוא עליה בדרך רבי יהודה אומר בעלה נאמן עליה הלכה ג' אילו אסורות מלאכל בתרומה כו' מתני' לא כמשנה הראשונה דתנינן תמן בראשונה היו אומרים שלש נשים יוצאות ונוטלות כתובה האומרת טמיאה אני לך שמים ביני לבינך ונטולה אני מן היהודים אמ' ר' אבין ואפילו תאמר כמשנה האחרונה מכל מקום יש רגלי' לדבר תני מבלעדי אישך פרט לשקדמה שכבת זרע אחרת לאישך אמר רבי אילא כעניין שנאמר מלבד עולת הבוקר והא תנינן כשם שהמים בודקין אותה כך הן בודקין אותו כשם שהיא אסור' לבעל כך היא אסורה לבועל וכשם שהיא אסורה לאחיו של בעל כך היא אסורה לאחיו של בועל כשם שהמים בודקין אותה על כל ביאה וביאה שהיא מקבלת את בעלה לאחר הבועל כך הן בודקין אותו רבי אבין בשם רבי הילא כאן ביודע כאן בשאינו יודע רבי חייה בר יוסף שלח בתר איתתיה אמר יסקון עמה תלת תלמידין שאם יפנה אחד מהן לצורכו תתייחד שם שנים והא תנינן ומוסרין לו שני תלמידי חכמים שמא יבוא עליה בדרך אמר רבי אבין ובעלה הרי שלשה אף הוא שכר לה בית והיה מעלה לה מזונו' ולא היה מתייחד עמה אלא בפני בניה וקרא על עצמו הפסוק הזה יגעתי באנחתי ומנוחה לא מצאתי תני רבי יודה אומר בעלה נאמן עליה מקל וחומר ומה אם הנדה שחייבין עליה כרת הרי הוא נאמן עליה זו שאין חייבין עליה כרת אינו דין שיהא נאמן עליה אמרו לו לא אם אמרת בנידה שיש לה היתר לאחר איסורה תאמר בזו שאין לה היתר לאחר איסורה ואומ' מים גנובים ימתקו וגו' אמר להן רבי יהודה גזירת הכתוב היא והביא האיש את אשתו אל הכהן וגו' אמרו לו ובלבד בעדי'
ד היו מעלין אותה לבי' דין הגדול שבירושלם ומאיימין עליה כדרך שמאיימין על עידי נפשות ואומ' לה בתי הרבה יין עושה הרבה שחוק עושה הרבה ילדות עושה הרבה שכינים הרעים עושין אל תעשי לשמו הגדול שנכתב בקדושה שיימחה על המים ואו' לפניה דברים שאינה כדיי לשומען היא וכל משפחת בית אביה הלכ' ד' היו מעלין אותה לבית דין הגדול שבירושלם כו' כשם שמאיימין עליה שתחזור בה כך מאיימין עליה שלא תחזור בה ואומר לה בתי אם טהורה את דבריא לך שאת טהורה עמדי על בורייך שאין המים האילו דומין אלא לסם יבש שהוא נתון על גבי בשר חי ואינו מזיקו מצא שם מכה התחיל מחלחל ויורד רבי זבדיה חתניה דרבי לוי הוה משתעי הדין עובדא רבי מאיר הוה יליף דריש בכנישתא דחמתא כל לילי שובא והוה תמה חדא איתתא יליפה שמעה קליה חד זמן עני דריש אזלת בעית מיעול לביתיה ואשכחת בוצינא מיטפי אמר לה בעלה הן הוייתה אמרה ליה מישמעא קליה דדרושא אמ' לה מכך וכך דלית ההיא איתתא עללה להכא לבייתה עד זמן דהיא אזלה ורקקה גו אפוי דדרושא צפה רבי מאיר ברוח הקודש ועבד גרמיה חשש בעייניה אמר כל איתתא דידעה מילחוש לעיינה תיתי תילחוש אמרין לה מגירתא הא ענייתיך תיעלין לביתיך עבדי גרמיך לחשה ליה ואת רקקה גו עייניה אתת לגביה אמר לה חכמה את מילחוש לעיינא מאימתיה עליה אמרה ליה לא אמר לה ורוקקין בגויה שבע זימנין והוא טב ליה מן דרקקת אמר לה אזלין אמרין לבעליך חד זמן אמרת לי והיא רקקה שבעה זימנין אמרו לו תלמידיו רבי כך מבזין את התורה אילו אמרת לו לא הווית מייתי ליה ומלקין לה ספסליה ומרציין ומרצייה ליה לאיתתיה אמר לון ולא יהא כבוד מאיר ככבוד קונו מה אם שם הקודש שנכתב בקדושה אמר הכתוב שיימחה על המים בשביל להטיל שלום בין איש לאשתו וכבוד מאיר לא כל שכן פיס' ואומר לפניה דברים שאינן כדיי לשומען היא וכל משפחת בית אביה כגון מעשה ראובן בבלהה ומעשה יהודה בתמר אשר חכמים יגידו אילו ראובן ויהודה ולא כחדו מאבותם ומה שכר נטלו על כך להם לבדם ניתנה הארץ ולא עבר זר בתוכם כשבא משה לברכן יחי ראובן ואל ימות וזאת ליהודה רבי חזקיה בשם ר' אחא ר' חייה דריש שלש מקראות לשבח ותשב בפתח עינים ואיפשר כן אפילו זונה שבזונות אינה עושה כן אלא שתלת עיניה לפתח שכל העינים מצפות לו אמר' לפניו רבון כל העולמים אל אצא ריקם מן הבית הזה דבר אחר בפתח עינים שפיתחה לו את העינים שאמרה לו פנויה אני וטהורה אני ועלי זקן מאד וגו' ישכיבון כתיב שהיו הנשים מביאות קיניהן לטהר לבתיהן והיו משהין אותן הקדוש ברוך הוא מעלה עליהן כאילו הן שוכבין אותן אמר רבי תנחומא הרי היא דו מקנתר לון למה תבעטון בזבחי ובמנחתי אין תימר עבירה חמורה יש כאן מבריחן מן החמורה ומקנתרן בקלה ולא הלכו בניו בדרכיו ויטו אחרי הבצע שהיו נוטלין מעשר ודנין אמר רבי ברכיה מברכתא היתה עוברת והיו מניחין צרכיהן של ישראל והיו הולכין עוסקין בפרקמטיא
ה אם אמרה טמיאה אני שוברת כתובתה ויוצאה אם אמרה טהורה אני מעלין אותה לשערי מזרח לשערי ניקנור ששם משקין את הסוטות ומטהרין את היולדות ומטהרין את המצורעין וכהן אוחז בבגדיה אם נקרעו נקרעו ואם נפרמו נפרמו עד שהוא מגלה את לבה וסותר את שערה ר' יהודה אומר אם היה לבה נאה לא היה מגלהו ואם היה שערה נאה לא היה סותרו הלכה ה' אם אמרה טמיאה אני שוברת כתובתה ויוצאה כו' כתיב והעמיד הכהן את האשה לפני יי' זה שער ניקנור כל מקום שנאמר לפני יי' זה שער ניקנור כתיב אם יחטא איש לאיש וגומ' רבי חייה בר בא ורבי יהושע בן לוי רבי חייה בר בא פתר קרייה בבועל ורבי יהושע בן לוי פתר קרייה באשה רבי חייה בר בא פתר קרייה בבועל ההין זן ומפרנס ואת אתי על דעתך ורבי יהושע בן לוי פתר קרייה באשה ההין זן ומפרנס ואת תלית עינים על חורן ומבזין על הספק אמר ר' שמלאי בכל מקום שאת מוצא זנות את מוצא אנדרלמוסיה באה בעולם קרייא אמר מקרין ואחר כך מבזין ומתניתא אמרה מבזין ואחר כך מקרין אמר רבי אילי מכיון דכתיב והעמיד והעמידה וכי יושבת היית אלא מחמת עמדה הראשונה היה פורע את ראשה מחלפה שיטתיה דרבי יודן תמן הוא אמר האיש מכסין אותו מלפניו והאשה מלפניה ומלאחריה והכא הוא אמר אכין תמן מכל מקום למיתה היא מתוקנת ברם הכא שמא תימצא טהורה ויתגרו בה פירחי כהונה מחלפה שיטתהון דרבנן תמן אינון אמרין האיש נסקל ערום ואין האשה נסקלת ערומה והכא אינון אמרין הכין תמן ואהבת לרעך כמוך יבור לו מיתה קלה שבקלות ברם הכא וניוסרו כל הנשים ולא תעשינה כזימתכינה
ו היתה מכוסה בלבנים מכסה בשחורים היו עליה כלי זהב קטליות נזמים וטבעות מעבירם ממנה כדי לנוולה ואחר כך מביא חבל מצרי וקושרו למעלה מדדיה וכל הרוצה לראות בא ורואה חוץ מעבדיה ושפחותיה מפני שליבה גס בהן ושאר כל הנשים מותרות לראותה שנ' ונוסרו כל הנשי' ולא תעשינה כזמתכינה הלכה ו' היתה מכוסה בלבנים כו' מתניתא בשאינן נאין לה אבל אם היו נאין לה לא בדא מביא חבל מצרי ולמה חבל מצרי אמר רבי יצחק לפי שעשת כמעשה מצרים רבי ירמיה בעי חבל המצרי מעכב כפיפה מצרית מעכבת משל מי הן באין ייבא כיי דאמר רבי דרבי אמר אמת המים וחומת העיר ומגדלותיה וכל צורכי העיר באין משירי הלישכה והכא כן
ז במידה שאדם מודד בה מודדין לו היא קישטה את עצמה לעבירה והמקו' ניוולה היא גילתה את עצמה והמקום גילה עליה הירך התחילה בעביר' תחילה ואח"כ הבטן לפיכך ילקה הירך תחילה ואחר כך הבטן ושאר כל הגוף לא פלט הלכה ז' במידה שאדם מודד בה מודדין לו כו' תני בשם רבי מאיר במדה שאדם מודד בה מודדין לו מאי טעמא בסאסאה בסאה סאה אין לי אלא סאה מניין לרבות תרקב וחצי תרקב וקב וחצי קב ורובע ותומן וחצי תומן ואוכלא תלמוד לומר כי כל סאון סואן ברעש ריבה כאן סאות הרבה אין לי אלא דבר שהוא של מידה מניין לפרוטות קטנות שהן מצטרפות לחשבון מרובה תלמוד לומר אחת לאחת למצוא חשבון בנוהג שבעולם אדם נכשל בעבירה שחייבין עליו מיתה בידי שמים מת שורו אבדה תרנגולתו נשברה צלוחיתו נכשל באצבעו והחשבון מתמצה דבר אחר אחת מתארעה לאחת והחשבון מתמצה וכמה הוא מיצוי חשבון עד אחת תני בשם רבי מאיר כשם שיש דיעות במאכל ובמשתה כך יש דיעות באנשים יש לך אדם זבוב נופל לתוך כוסו והוא נוטלו וזורקו ושותהו זה כשאר כל האדם שהוא רואה את אשתו מדברת עם שכיניה ועם קרוביה או יש לך אדם שפורח זבוב על גבי כוסו והוא נוטלו ושופכו ואינו טועמו זה הוא חלק רע באנשים שנתן עיניו בה לגרשה ויש לך אדם זבוב שוכן על כוסו והוא נוטלו ומניחו כמות שהוא זה פפוס בן יהודה שנעל את הדלת בפני אשתו אמרין ליה נהיגין הוון אבהתך עבדין כן יש לך אדם זבוב מת לתוך כיוסו והו' נוטלו ומוצצו ושותיהו זה הרשע שהו' רואה את אשתו לבה גס בעבדיה ליבה גס בשפחותיה והוא מצוה עליה לגרשה שנ' ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר הכתוב קראו אחר שאינו בן זוג של ראשון שהוא הוציא את אשתו משום ערוה והלה נכשל בה אם זכה הוא לשמים הרי הוא מגרשה ואם לאו סוף שהיא קוברתו שנ' או כי ימות האיש האחרון ראוי היה זה למיתה שהאשה הזאת הכניס לתוך ביתו שמואל אמר פורשים מן המזנה ואין פורשין מביתה ואתייא כיי דמר רבי יוחנן אשת איש שזינתה הוולדות לבעל מפני שרוב בעילות מן הבעל כתוב אחד אומר לצבות בטן ולנפיל ירך וכתוב אחר אומר וצבתה בטנה ונפלה יריכה וכתוב אחר אומר בתת יי' את ירכך נופלת ואת בטנך צבה מקרא אחד מכריע שני מקראות אמר רבי מנא כאן למעשה וכאן לתנאין אמר רבי אבין ואפילו תימר כאן וכאן למעשה כאן וכאן לתנאין לצבות בטן ולנפיל ירך לבועל וצבתה בטנה ונפלה יריכה לאשה הדעת מכרעת ירך התחילה בעבירה תחילה ואחר כך הבטן לפיכך תלקה הירך תחילה ואחר כך הבטן ושאר כל הגוף לא פלט רבי אבא בריה דרבי פפי עבד לה אפטרה מה אם מידת הפורענות מעוטה אבר אחד לוקה ושאר כל האיברים מרגישין מידת הטובה מרובה על אחת כמה וכמה
ח שמשון הלך אחר עיניו לפיכך ניקרו פלשתים את עיניו אבשלום נתנווה בשערו לפיכך נתלה בשערו לפי שבא על עשר פילגשי אביו לפיכך ניתנו בו עשר לונביות שנאמר ויסובו עשרה נערי' נושאי כלי יואב ולפי שגנב שלש גניבות לב אביו ולב בית דין ולב ישר' לפיכך נתקעו בו שלש שבטי' שנ' ויקח שלשה שבטים בכפו ויתקעם בלב אבשלום הלכה ח' שמשון הלך אחרי עיניו כו' תני רבי אומר לפי שתחילת קלקלתו בעזה לפיכך עונשו בעזה והכתיב וירד שמשון תמנתה אמר רבי שמואל בר נחמן דרך נישואין היו כתוב אחד אומר וירד שמשון תמנתה וכתוב אחר אומר הנה חמיך עולה תמנתה רב אמר שתי תימניות היו אחת של יהודה ואחת של שמשון רבי סימון אמר תמנתה אחת היא ולמה כתב בה עליה וירידה אלא של יהודה על ידי שהיתה לשום שמים לפיכך כתיב בה עלייה ושל שמשון על ידי שלא היתה לשם שמים כתיב בה ירידה אמר רבי אייבו בר נגרי כגון הדא בית מעיין שיורדין בה מפלטתה ועולין בה מטבריה כתיב ויבואו עד כרמי תמנתה אמר רב שמואל בר רב יצחק מלמד שהיו אביו ואמו מראין לו כרמי תמנתה זרועים כלאים ואומרים לו בני כשם שכרמיהן זרועין כלאים כך בנותיהם זרועות כלאים ואביו ואמו לא ידעו כי מיי' היא כי תואנה הוא מבקש מפלשתים אמר רבי לעזר בשבעה מקומות כתיב לא תתחתן בם אמר רבי אבין לאסור שבעה עממין והכא הוא אמר הכין אמר רבי יצחק אם ללצים הוא יליץ כתיב ותחל רוח יי' לפעמו במחנה דן בין צרעה ובין אשתאול תרין אמורין חד אמר בשעה שהיה רוח הקודש שורה עליו היו פסיעותיו כמצרעה לאשתאול וחורנה אמ' בשעה שהיתה רוח הקודש שורה עליו היו שערותיו מקישות כזוג וקולן הולך כמצרעה לאשתאול ויברכהו יי' רבי הונא בשם רבי יוסי שהיתה תשמישו שוה לכל אדם כתיב ואנקמה נקם אחת משתי עיני מפלשתים אמ' רבי אחא אמר לפניו רבונו של עולם תן לי שכר עיני אחת בעולם הזה ושכר עיני אחת מותקנת לי לעתיד לבוא כתוב אחד אומר וישפוט את ישראל ארבעים שנה וכתוב אחר אומר והוא שפט את ישראל עשרים שנה אמר רבי אחא מלמד שהיו הפלשתים יריאים ממנו עשרים שנה לאחר מותו כדרך שהיו יריאים ממנו עשרים שנה בחייו אבשלום נתנווה בשערו רבי חנינה אמר כחרובית גדולה היה יכול ככידון רבי ביבי בשם רבי יוחנן בדין בדין היה עשוי אמר רבי חנינה כד סלקית להכא נסבת איזורה דברי ואיזורא דחמוי מקפא כורתא דחרוביתא דארעא דישראל ולא מטון וקצית חד חרוב ונגד מלא ידויי דבש אמר רבי יונתן יפה סיפסוף שאכלנו בנערותינו מפנקריסין שאכלנו בזקנותינו די ביומוי אישתני עלמא אמר רבי חייא בר בא בראשונה היתה סאה ארבלית מוציאה סאה סולת סאה קמח סאה קיבר סאה סובין סאה מורסן וכדון אפילו חדא בחדא לא קיימא כתיב וכאבשלום לא היה איש יפה בכל ישראל להלל מאד יכול בכל תלמוד לומר מכף רגלו ועד קדקו לא היה בו מום כתיב ולו היה בן ושמו שאול בחור וטוב ואין איש מבני ישראל טוב ממנו יכול בכל תלמוד לומר משכמו ומעלה גבוה מכל העם אבל באבנר מהו אומ' הלוא תדעו כי שר וגדול נפל ביום הזה מישראל ואבנר למה נהרג רבי יהושע בן לוי ורבי שמעון בן לקיש ורבנן רבי יהושע בן לוי אמר על ידי שעשה דמן של נערים שחוק יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו רבי שמעון בן לקיש אמר על ידי שהקדים שמו לשמו של דוד הדא הוא דכתיב וישלח אבנר מלאכים אל דוד תחתיו לאמר למי ארץ כתיב מן אבנר לדוד ורבנן אמרין על ידי שלא הניח לשאול להתפייס מדוד הדא הוא דכתיב ואבי ראה גם ראה את כנף מעילך בידי אמר ליה מה את בעי מן גלגוי דהדן בסירה הוערת וכיון שבאו למעגל אמר לו הלא תענה אבנר גבי כנף אמרת בסירה הערת חנית וצפחת בסירה הוערת ויש אומרים על ידי שהיתה ספק בידו למחות בנוב עיר הכהנים ולא מיחה ולפי שגנב שלשה גניבות לב אביו ולב בית דין ולב אנשי ישראל לב אביו דכתיב ויהי מקץ ארבעים שנה כל עצמו של דוד לא מלך אלא ארבעים וכא הוא אמר הכין אלא בשעה ששאלו ישראל מלך כי נדר נדר עבדך אמר ליה ומה את בעי כדון אמר ליה כתוב חד פיתק דתרין גוברין דנסבינון עימי אמר ליה אמור לי למאן דאת בעי ואנא כתוב אמ' ליה כתוב לה סתם ואנא למאן דבעי אנא נסב כתב ליה סתם אזל וצמת ליה תרין תרין גוברין עד דצמת ליה מאתן גוברין הדא הוא דכתיב ואת אבשלום הלכו מאתים איש מירושלם קרואים והולכים לתומם קרואים מדוד והולכים לתומם מאבשלום ולא ידעו כל דבר מעצת אחיתופל רבי הונא בשם רבי אחא וכולהו ראשי סנהדריות היו וכיון דחמון מילייא אתיין לידי חילופין אמרין רבון כל העולמים נפלה נא ביד דוד ואל יפול דוד בידינו שאם אנו נופלין ביד דוד הרי הוא מרחם עלינו ואם חס ושלום יפול דוד בידינו אין אנו מרחמין עליו הוא שדוד אמר פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי ולב בית דין ויאמר אבשלום מי ישימיני שופט הארץ וגו' ויעש אבשלום כדבר הזה ולב אנשי ישראל ויגנב אבשלום את לב אנשי ישראל
ט וכן לעניין הטובה מרים המתינה למשה שעה אחת שנאמר ותצב אחותו מרחוק לפיכך נתעכבו לה כל ישר' שבעת ימים במדבר שנאמר והעם לא נסע עד האסף מרים הלכה ט' וכן לעניין הטובה מרים המתינה למשה שעה אחת שנאמר ותתצב אחותו מרחוק וגו' לפיכך נתעכבו לה ישראל שבעת ימים במדבר שנאמר והעם לא נסע עד האסף מרים אמר רבי יוחנן פסוק זה ברוח הקודש נאמר ותתצב אחותו ראיתי את יי' נצב על המזבח אחותו אמור לחכמה אחותי את מרחוק מרחוק יי' נראה לי לדיעה כי מלאה הארץ דעה את יי' מה יעשה לו כי לא יעשה יי' אלהים דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים
י יוסף זכה לקבור את אביו ואין באחיו גדול ממנו שנאמר ויעל יוסף לקבור את אביו מי לנו גדול מיוסף שלא נתעסק בו אלא משה משה זכה בעצמות יוסף ואין בישר' גדול ממנו שנאמר ויקח משה את עצמות יוסף עמו מי לנו גדול ממשה שלא נתעסק בו אלא הקדוש ברוך הוא שנאמר ויקבור אותו בגיא מול בית פעור וגו' ולא על משה בלבד אמרו אלא בכל הצדיקים שנאמר והלך לפניך צדקך וכבוד יי' יאספך הלכה י' יוסף זכה לקבור את אביו ואין באחיו גדול ממנו כו' אמר רבי יצחק כבוד חי העולמים היה עמהן כתיב ויבואו עד גורן האטד וכי יש גורן לאטד אמר רבי שמואל בר נחמן חיזרנו בכל המקרא ולא מצינו מקום ששמו אטד אלא מהו אטד אילו הכנענים שהיו ראויין לידוש כאטד ובאי זו זכות ניצולו בזכות וירא יושב הארץ הכנעני את האבל בגורן האטד ומה חסד עשו עמו רבי אלעזר אמר איזוריהם התירו רבי שמעון בן לקיש אמר קישרי כתפיהן התירו רבנן אמרין זקפו קומתן אמר רבי יודן בר שלום הראו באצבע ואמרו אבל כבד זה למצרים ומה אם אילו שלא עשו חסד לא בידיהן ולא ברגליהן ראו מה פרע להן הקב"ה ישראל שהן עושין חסד בידיהן וברגליהן עם גדוליהן ועם קטניהן על אחת כמה וכמה אמר רבי אבהו כל אותן שבעים יום שבין איגרות לאיגרות כנגד שבעים יום שעשו המצריים חסד עם אבינו יעקב כתיב ויקונן דוד את הקינה הזאת וגומ' ויאמר ללמד לבני יהודה קשת לא מסתברא דלא ללמד בני יהודה מי היה אלא אמר דוד כיון שהצדיקים מסתלקין השונאין באין ומתגרין בישראל הלא היא כתובה על ספר הישר תרין אמורין חד אמר זה ספר בראשית וחרנה אמר זה חומש הפיקודים מאן דאמר זה ספר בראשית ניחא ומאן דאמר זה חומש פיקודי' מה מלחמה היתה שם ובני ישראל נסעו מבארות בני יעקן מוסרה שם מת אהרן וכי במוסירות מת אהרן והלא בהר ההר מת הדא היא דכתיב ויעל אהרן הכהן אל הר ההר וימת שם אלא כיון שמת אהרן ונסתלקו ענני כבוד וביקשו הכנענים להתגרות בישראל הדא היא דכתיב וישמע הכנעני מלך ערד יושב הנגב כי בא ישראל דרך האתרים מהו דרך האתרים שמע שמת אהרן התייר הגדול שלהן שהיה תר להן את הדרך בואו ונתגרה בהן וביקשו ישראל לחזור למצרי' ונסעו לאחריהן שמונה מסעות ורץ אחריו שבטו של לוי והרג בהן שמונה משפחות אף הן הרגו ממנו ארבע הדא היא דכתיב לעמרמי ליצהרי לחברוני לעוזיאלי אימתי חזרו בימי דוד הדא היא דכתיב יפרח בימיו צדיק אמרו מי גרם לנו כל הדמים הללו אמרו על שלא עשינו חסד עם אותו הצדיק והלכו וקשרו לו הספד וגמלו לצדיק חסד והעלה עליהם הכתוב כאילו מת שם ונקבר שם שגמלו לצדיק חסד עמו רבי קריספא בשם רבי יוחנן עמו עם נפשך את עבד אמר ר' חמא בר חנינא משל למלך שהיה משיא את בנו ובא איפרכוס לטעון באפיריון ולא הניחו לו אמר המלך הניחו לו למחר הוא משיא את בתו ואני מכבדו במה שכיבדני ככתוב אנכי ארד עמך מצרים ואנכי אעלך גם עלה מה תלמוד לומר גם עלה אמר אותך אני מעלה ושאר כל השבטים אני מעלה מלמד שכל שבט ושבט העלה עצמות ראש שבטו עמו תני בשם רבי יודה אילולא שהדבר כתוב לא היה איפשר לאומרו מלמד כשמת משה היה מוטל על כנפי שכינה בארבעת מיל מנחלת בני ראובן עד נחלת בני גד שמת בנחלת בני ראובן ונקבר בנחלת בני גד ומניין שמת בנחלת בני ראובן שנאמ' ובני ראובן בנו את חשבון ואת אלעלה ואת קרייתים ואת נבו וכתיב עלה אל הר העברים הזה הר נבו ומות בהר אשר אתה עולה שמה ומניין שנקבר בנחלת בני גד שנ' ולגד אמר ברוך מרחיב גד וגו' כי שם חלקת מחוקק ספון והקב"ה היה אומר ויתא ראשי עם ומלאכי שרת היו אומרי' צדקת יי' עשה וישראל היו אומרין ומשפטיו עם ישראל אילו ואילו היו אומרי' יבוא שלום ינוחו על משכבותם הולך נכוחו הדרן עלך המקנא לאשתו
Hebrew text: Venice Edition (1523), Public Domain.