Sotah 4 — תלמוד ירושלמי סוטה ד

א ארוסה ושומרת יבם לא שותה ולא נוטלת כתובה שנאמר אשר תשטה אשה תחת אישה ונטמאה פרט לארוסה ושומרת יבם ב' אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל בת ישר' לממזר ולנתין לא שותה ולא נוטלת כתובה ארוסה ושומרת יבם כו' וישקינה גזירת הכתוב היא והביא האיש את אשתו אל הכהן ולא יקנא לה התורה אמרה וקנא את אשתו וקנא את אשתו אפילו מקצת אשתו מתניתא דבית שמאי דבית שמאי אומרי' נוטלת כתובתה ולא שותה אמר רבי יוסי תמן טעמיהו דבית שמאי אומרים הביא לי בעלי ואני שותה ברם הכא יודעת היית שאין ארוסה שותה למה הכניסה עצמה למספק המרובה הזה בשביל לפוסלה מכתובתה רבי יודה בעי כמה דתימר תמן וקנא את אשתו וקינא את אשתו אפילו מקצת את אשתו ודכוותה תחת אישך אפילו מקצת אישך היך עבידה קינא לה עודה ארוסה וכנסה ונסתרה משקה אותה על קינויו קינא לה עודה שומרת יבם וכנסה ונסתרה משקה אותה על קינויו קינא לה עודה ארוסה וכנסה ונסתרה וידע בה תצא בכתובתה ואם לאו תצא בלא כתובה קינא לה בעלה ומת ונפלה לפני היבם וכנסה ונסתרה משקה אותה על קינויו לא קינא לה בעלה ומת ונפלה לפני היבם וקינא לה ולא הספיק לכנוס עד שמת ונפלה לפני אחיו אינו משקה אותה שלא נפלה לו אלא מחמת אחיו הראשון אבל אם קינא לה היבם וכנסה ומת ונפלה לפני היבם וכנסה ונסתרה משקה אותה על קינויו תמן תנינן איילונית וזקינה ושאינה ראויה לוולד לא שותה ולא נוטלת כתובתה שנאמר ונקתה ונזרעה זרע הראויה להזריע זרע יצאת זו שאינה ראויה להזריע זרע התיבון הרי אלמנה לכהן גדול הרי היא ראויה להזריע זרע שנייא היא דכתיב ולא יחלל זרעו בעמיו תמן תנינן ממזר פוסל ומאכיל כיצד והכא הוא אמר הכין אמר רבי תנחומא תמן וזרע אין לה מכל מקום ברם הכא זרע אין לה כשר לא זרע פסול אמר רבי יוסי בי רבי בון כלום המים באין אלא להתירה לביתה וזו כיון שנסתרה אומר לו הוצא

ב ואילו לא שותות ולא נוטלות כתובה האומרה טמאה אני לך ושבאו לה עדים שהיא טמאה האומרת איני שותה ואמר בעלה איני משקה ושבעלה אינו רוצה להשקותה ושבעלה בעלה בדרך נוטלת כתובה ולא שותה מתו בעליהן עד שלא ישתו בית שמאי אומרים נוטלו' כתובה ולא שותות ובית הלל אומרים לא שותות ולא נוטלות כתובה הלכה ג' אילו לא שותות ולא נוטלות כתובה האומרת טמאה אני לך כו' אמר ר' יאשיה סח לי זעירא משום אנשי ירושלם שלשה הן שאם בקשו למחול מוחלין להן ואילו הן סוטה ובן סורר ומורה וזקן ממרא כו'

ג מעוברת חבירו ומיניקת חבירו לא שותה ולא נוטלת כתובה דברי רבי מאיר וחכמים אומרים יכול הוא להפרישה ולהחזירה לאחר זמן איילונית וזקינה ושאינה ראויה לילד לא שותה ולא נוטלת כתובה רבי לעזר אומר יכול הוא לישא לו אשה אחרת ולפרות ולרבות ממנה ושאר כל הנשים או שותות או לא נוטלות כתובה הלכה ד' מעוברת חבירו ומיניקת חבירו כו' לא ישא אדם מעוברת חבירו ומיניקת חבירו ואם נשא עליו הכתוב אומר אל תשג גבול עולם אשר גבלו ראשונים ובשדה יתומי' אל תבוא הנושא מעוברת חבירו ומיניקת חבירו יוציא ולא יחזיר עולמית דברי רבי מאיר וחכמים אומרים יכול הוא להפרישה ולהחזירה לאחר זמן ובכל הדברים רבי מאיר קונס נישמעינה מן הדא קטנה שחלצה תחלוץ משתגדיל ואם לא חלצה חליצתה כשירה רבי מנא אמר לה סתם רבי יצחק בריה דרבי חייה רובה בשם רבי יוחנן דרבי מאיר היא דר' מאיר אמ' אין חולצין ואין מייבמין את הקטנה שלא תימצא איילונית תני מניקה שמת בעלה לא תינשא עד עשרים וארבעה חדשים דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר שמונה עשר חדש רבי יונתן בן יוסי אומר בית שמאי אומרים עשרים וארבעה חדשים ובית הלל אומרים שמונה עשר חדש אמר רבן שמעון בן גמליאל אם כדברי האומר עשרים וארבעה חדש מותרת להינשא לאחר עשרים ואחד חדש ואם כדברי האומר שמונה עשר חדש מותרת להינשא לאחר חמשה עשר חדש לפי שאין החלב נעכר אלא לאחר שלשה חדשים ר' יעקב בר אחא אמר עקביה שאל את רבי שמעון בן לקיש והורי ליה עשרים וארבעה חדשים רבי ירמיה עקביה שאל לרבי חנינא והורי ליה עשרים וארבעה חדשים מה תרין עובדין הוון חד בשם רבי חנינא וחד בשם רבי שמעון בן לקיש רבי מנא הורי שמונה עשר חדש וצם כל ההוא יומא רבי מר עוקבא הורי בארבלי עשרים וארבעה חדש ואפילו מת התינוק מודין חכמים לרבי אלעזר שאם היו לו אשה ובנים שהיא שותה ונוטלת כתובה היה לו אשה ובנים ומתו בין קינוי לסתירה כבר נראית לשתות לא היה לו אשה ובנים ומתו בין קינוי לסתירה כבר נראת שלא לשתות

ד אשת כהן שותה ומותרת לבעלה אשת סריס שותה על ידי כל העריות כולן ומקנין חוץ מן הקטן וממי שאינו איש הלכה ה' אשת כהן שותה כו' דלכן מה אנן אמרין שתת ולא בדקו אותה המים טהורה היא אני אומר הזכות תלה לה ניחא כמאן דאמר הזכות תולה ואינה ניכרת ברם כמאן דמר הזכות תולה וניכרת אמר רבי יצחק כן אנן קיימין כששתת ולא היו המים בודקין אותה שלא תאמר הואיל ואין המים בודקין באנוסה אלא במפותה וזו אנוסה היא מה אנוסה שבכהונה כרצון שבישראל לפום כן צרך מימר מותרת לביתה ומניין שאונסין פוסלין בכהונה באשת איש מה אם שרצים הקלים עשה בהן את האונס כרצון סוטה חמורה לא כל שכן תני רבי יעקב בר אידי קומי רבי יונתן ואת כי שטית תחת אישך וכי נטמאת פרט לאונסין מה את שמע מינה אמר ליה מה תחת אישך לרצון אף כאן לרצון והיא לא נתפשה הא נתפשה מותרת ויש לך תפוסה בישראל והיא אסורה ואי זו זו זו שתחילתה ברצון וסופה באונס ויש לך שאינה תפושה בישראל והיא מותרת ואי זו זו זו שתחילתה באונס וסופה ברצון כהדא איתתא אתת לגביה רבי יוחנן אמרה ליה נאנסתי אמר לה ולא ערב לך בסוף אמרה ליה ואם יטבול אדם אצבעו בדבש ויתננה לתוך פיו ביום הכיפורים שמא אינו רע לו ובסוף אינו ערב לו וקיבלה ואת כי שטית תחת אישך וכי נטמאת פרט לאשת סריס ויתן איש בך את שכבתו לרבות את הסריס חוץ מן הקטן וממי שאינו איש

ה ואילו שבית דין מקנין להן מי שנתחרש בעלה או נשטה או שהיה חבוש בבית האסורין לא להשקותה אמרו אלא לפוסלה מכתובתה רבי יוסי אומר אף להשקותה שכשיצא בעלה מבית האסורין ישקינה הלכה ו' אילו שבית דין מקנין להן כו' בני ישראל ויקנא וישקינה גזירת הכתוב היה והביא האיש את אשתו אל הכהן ולא יקנא לה התורה אמרה וקינא את אשתו וקינא את אשתו אפילו מקצת אשתו ביאת פסולין מניין שהיא פוסלת מה נן קיימין אם באשת איש חמורה היא אם באלמנה לכהן גדול כבר כתיב והביא האיש את אשתו אל הכהן הצד השוה שבהן את שזרעו פסול ביאתו פוסלת ואת שאין זרעו פסול אין ביאתו פוסלת ואילו הן בן תשע שנים ויום אחד גר עמוני ומואבי אדומי מצרי עבד ממזר חלל נתין כותי וגוי שבאו על בת כהן על בת לוי ועל בת ישר' פוסלת מן הכהונה ר' יוסי או' כל שזרעו פסול ביאתו פוסלת וכל שאין זרעו פסול אין ביאתו פוסלת רבן שמעון בן גמליאל אומר כל שאת מותר בבתו את מותר באלמנתו וכל שאין את מותר בבתו אין את מותר באלמנתו הדרן עלך ארוסה ושומרת יבם