א היה נוטל את מנחתה מתוך כפיפה מצרית ונותנה לתוך כלי שרת ונותנה על ידיה וכהן מניח את ידו תחתיה ומניפה הניף והגיש קמץ והקטיר והשאר נאכל לכהנים היה נוטל את מנחתה כו' כתיב ולקח הכהן מיד האשה את מנחת הקנאות וכי על ידו הוא מניף ולא על ידה הוא מניף אלא מיכן שהוא נוטלה מתוך כלי חול ונותנה בכלי שרת וכהן מניח את ידו תחתיה ומניפה ואין הדבר כאור מביא מפה ואינו חוצץ ומביא כהן זקן ואפי' תימר ילד שאין יצר הרע מצוי לשעה תני ר' חייה סוטה גידמת שני כהנים מניפין על ידיה אמר רב יוסי בכל אתר הדא היא מילתה צריכין לרבנן מהו מגיש גופה של מנחה גופה של כלי תנופו' מניין שהן קודמות להגשות רבי ירמיה בשם רבי פדת מסוטה למדו אמר רבי יוסי סוטה לחידושה יצאת ודבר שהוא יוצא לחידושו אין למידין הימינו רבי בון בר חייה שמע לה מן הדא זאת תורת המנחה הקרב היכן היא תנופה כבר קדמה אמר רבי יוסי תיפתר במנחות שאינן טעונות תנופה ולית שמע מינה כלום ויי דא אמרה דאמרין והבאת לרבות מנחת העומר להגשה והקרב' לרבות מנחת סוטה להגשה וכתיב בתריה והרים והיכן היא תנופה כבר קדמה תמן תנינן אילו מנחות נקמצות ושיריהן לכהנים רבי בא בר ממל ורבי שמעון בר רב יצחק הוון יתיבין רבי בא בר ממל בעא קומי רבי שמואל בר רב יצחק מנחת העומר מניין ששיריה נאכלין אמר ליה ולא כן אמר רבי יוחנן בשם רבי ישמעאל מנחת מנחת מה מנחת שנאמרה להלן מן השעורין אף כאן מן השעורין מה מנחת סוטה שיריה נאכלין אף מנחת העומר שיריה נאכלין אמר רבי עקיבה מן דקיימין קם רבי בא בר ממל עם רבי ירמיה אמר ליה חמית היך אפרח הדין דידך מנחת סוטה עצמה מניין ששיריה נאכלין אייתי רבי זעירא לרבי יצחק עטושיא ותנא ליה וכל מנחה בלולה בשמן מה אנן קיימין אם בבלול של חיטין כבר הוא אמור אלא אם אינו עניין לבלול של חיטין תניהו עניין לבלול של שעורין וחרנה אמר מה אנן קיימין אם בחרב של חיטים כבר הוא אמור אלא אם אינו עניין לחרב של חיטין תניהו עניין לחרב של שעורין דאמר רבי יוסי בבלול של חיטין ובחרב של שעורין אנן קיימין ולצורך איתאמרת לכל בני אהרן תהיה איש כאחיו האיש חולק אף על פי שהוא בעל מום ואין הקטן חולק אף על פי תמים אמר רבי יוסי בי רבי בון מפני שריבתה תורה בדבר אחד את מרבה אותה לכל הדברים אלא אזכרה אזכרה מה אזכרה שנאמר להלן שיריה נאכלין אף אזכרה שנאמר כאן שיריה נאכלין ויידא אמרה דא והבאת לרבות מנחת העומר להגשה והקרבה לרבות מנחת סוטה להגשה וכתיב בתריה והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו קדש קדשים
ב היה משקה ואחר כך מקריב את מנחתה רבי שמעון אומר מקריב את מנחתה ואח"כ משקה שנאמ' ואחר ישקה את האשה את המים אם השקה ואחר כך הקריב את מנחתה כשירה הלכה ב' היה משקה ואחר כך מקריב את מנחתה כו' מה טעמא דרבנין ובאו בה מה טעמא דרבי שמעון ואחר ישקה את האשה מה מקיים רבי שמעון טעמא דרבנין ובאו בה כולהן ולא מקצתן מה מקיימין רבנן טעמא דרבי שמעון ואחר ישקה את האשה את המים על כורחה שלא בטובתה מודה רבי שמעון לחכמים שאם השקה ואחר כך הקריב מנחתה שהיא כשירה ומודין חכמים לרבי שמעון שאם הקריב מנחתה ואחר כך השקה שהיא כשירה מה ביניהון מצוה רבנן אמרי' מנחה היא שהיא בודקת' ורבי שמעון אומר המים אין בודקין אותה מה טעמא דרבנן מנחת זכרון מזכרת עון מה טעמא דרבי שמעון ובאו בה מה מקיימין רבנן טעמא דרבי שמעון ובאו בה מלמד שהן מתחלחלין בכל איבריה מה מקיים רבי שמעון טעמא דרבנן מנחת זכרון מזכרת עון מלמד שכל עונות שיש לה נזכרין לה באותה שעה רבנן אמרי כותב ומוחק ומשקה ומקריב רבי שמעון אומר כותב ומקריב ומוחק ומשקה כל עמא מודיי שמחיקה סמוכה להשקיה אלא דרבנן אמרי כותב ומוחק ומשקה ומקריב ורבי שמעון אומר כותב ומקריב ומוחק ומשקה תני לעולם היא יכולה לחזור בה עד שלא תקרב מנחתה קרבה מנחתה ואמרה איני שותה מערערין אותה ומשקין אותה בעל כורחה כרבי שמעון ברם כרבנן כבר שתת אנן תנינן אינה מספקת לשתות אית תניי תני לא היתה זזה משם מאן דאמר אינה מספקת לשתות רבי שמעון מאן דמר לא היתה זזה משם רבנן
ג עד שלא נמחקה המגילה אמרה איני שותה מגילתה נגנזת ומנחתה מתפזרת על הדשן ואין מגילתה כשירה להשקות בה סוטה אחרת נמחקה המגילה ואמרה טמיאה אני המים נשפכין ומנחתה מתפזרת על הדשן נמחקה המגילה ואמרה איני שותה מערערין אותה ומשקין אותה בעל כורחה הלכה ג' עד שלא נמחקה המגילה כו' תני מגילתה נגנזת תחת צידו של היכל למה בשביל לשחקה לול קטן היה שם המים נשפכין תני אין בהן משום קדושה מהו לגבול בהן את הטיט מה בכך המי' נשפכין תני יש בהן משום קדושה נמחקה המגילה ואמרה טמאה אני המים נשפכין ומנחתה מתפזרת על גבי הדשן הדא אמרה שמנחת סוטה קדשה עד שלא תכתב המגילה אמר רבי יוסי דרובה תני רבי חייה עד שהיא בדרך מנחתה קדשה אמר רבי יוסי בי רבי בון מתניתא אמרה כן שבעלה בעלה בדרך נמחקה המגילה ואמרה איני שותה מערערין אותה ומשקין אותה על כרחה למה שגרמה לשם שיימחק כמה ימחוק תני רבי חנין בית שמאי אומרים אחת ובית הלל אומרים שתים אמר רבי אילי טעמון דבית הלל כדי לכתוב יה אמר לו רבי עקיבה וכי מפני מה משקין את זו אם לבודקה כבר היא בדוקה ומתוקנת אלא סבר רבי עקיבה האומרת איני שותה כאומר' אני טמיאה לך ולית לרבי עקיבה מערערים אותה לשתות עד שפניה מוריקות ומשקין אותה על כורחה אית ליה כשהתחילה לשתות
ד אינה מספקת לשתות עד שפניה מוריקות ועיניה בולטות והיא מתמלאה גידים והן אומרי' הוציאוה הוציאוה שלא תטמא את העזרה אם יש לה זכות תולה לה יש זכות תולה לה שנה אחת ויש זכות תולה לה שתי שנים ויש זכות תולה לה שלש שנים מיכן אמר בן עזאי חייב אדם ללמד את בתו תורה שאם תשתה תדע שהזכות תולה לה ר' אליעזר אומר המלמד את בתו תורה מלמדה תפלות רבי יהושע אומר רוצה אשה בקב ותפלות מתשעת קבין ופרישות הוא היה אומר חסיד שוטה רשע ערום אשה פרושה ומכת פרושים הרי אילו מבלי עולם אינה מספק' לשתות כו' ולא כן סברנן מימר כולהן ולא מקצתן כאינש דאמר לא אספיק פלן למישתי עד דאיתחלחל יש זכות תולה שנה אחת יש זכות תולה שתי שנים יש זכות תולה שלש שנים יש זכות תולה שנה אחת מנבוכדנצר לקצת ירחין תרי עשר יש זכות תולה שתי שנים מאמנון ויהי לשנתים ימים יש זכות שתולה לשלש שנים מאחאב וישבו שלש שנים אין מלחמה בין ארם ובין ישראל אמר רבי יוסי נאמר כל אותן שנים עשר חדש היה עסוק במצות וכל אותן שתי שנים היה עסוק בתורה ויידא אמרה דא וישבו שלש שנים אין מלחמה בין ארם ובין ישראל מנחת זכרון כלל מזכרת עון פרט כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט אם אומר את כן לא נמצאת מידת הדין מקופחת מה אם מידת הפורענות מעוטה הרי היא מזכרת מידת הטוב מרובה על אחת כמה וכמה אלא מנחת זכרון יש לה זכות מזכרת עון אין לה זכות תני רבי טרפון אומר כל הזכרונות שנאמרו בתורה לטובה חוץ מזו שהיא של פורענות אמר לו רבי עקיבה אילו נאמר מזכרת עון ושתק הייתי אומר כדבריך הא אינו אומר מנחת זכרון אלא לטובה תני רבי יודה אומר בשם רבי לעזר בן מתיה הרי הוא אומר ואם לא נטמאה האשה וטהורה היא וכי אין אנו יודעין שאם לא נטמאה האשה שהיא טהורה ומה תלמוד לומר וטהורה היא אלא סוף המקום פורע בה תחת ניוולה שאם היתה עקרה נפקדת יולדת בצער יולדת בריוח כאורים יולדת נאים שחורים יולדת לבנים קצרים יולדת ארוכים נקיבות יולדת זכרים אחד יולדת שנים אמר לו רבי שמעון בן לקיש אם כן ילכו כל הנשים ויתקלקלו בשביל שיפקדו ולית לר' שמעון ונקתה ונזרעה זרע אית ליה זרע כשר לא זרע פסול ובן עזאי דלא כרבי לעזר בן עזריה דתני מעשה בר' יוחנן בן ברוקה ורבי אלעזר חסמא שהיו מהלכין מיבנה ללוד והקבילו את רבי יהושע בבקיעין אמר להן מה חידוש היה לכם בבי' המדרש היום ואמרו לו הכל תלמידיך ומימיך אנו שותים אמר להן אפילו כן אי איפשר לבית המדרש שלא יהא בו דבר חדש בכל יום מי שבת שם אמרו לו רבי לעזר בן עזריה ומה היתה פרשתו הקהל את העם האנשים והנשי' והטף ומה אמר בה הואיל והאנשים באין ללמוד והנשים באות לשמוע הטף למה בא אלא ליתן שכר למביאיהן אמר להן אין הדור יתום שרבי אלעזר בן עזריה שרוי בתוכו מטרונה שאלה את רבי לעזר מפני מה חט אחת במעשה העגל והן מתים בה שלש מיתות אמר לה אין חכמתה של אשה אלא בפילכה דכתיב וכל אשה חכמת לב בידיה טוו אמ' לו הורקנוס בנו בשביל שלא להשיבה דבר אחד מן התורה איבדת ממני שלש מאות כור מעשר בכל שנה אמר ליה ישרפו דברי תורה ואל ימסרו לנשים וכשיצתה אמרו לו תלמידיו רבי לזו דחיתה לנו מה אתה משיב רבי ברכיה רבי אבא בר כהנא בשם רבי ליעזר כל מי שהיה לו עדים והתראה היה מת בבית דין עדים ולא התרייה היה נבדק כסוטה לא עדים ולא התרייה היה מת במגפה רב ולוי בר סיסי תריהון אמרין זיבח קיטר ניסך היה מת בבית דין טיפח ריקד שיחק היה נבדק כסוטה שמח בליבו מת במגפה אי זהו חסיד שוטה ראה תינוק מבעבע בנהר אמר לכשאחלוץ תפילי אצילינו עם כשהוא חולץ תפיליו הוציא זה את נפשו ראה תאינה בכורה אמר במי שאפגע בו תחילה אתננה לו ראה נערה מאורסה והיה רץ אחריה הדא היא דתנינן הרודף אחר חבירו להורגו אחר הזכור אחר נערה מאורסה רשע ערום רבי זריקן בשם רב הונא זה שהוא מורה קלות על עצמו וחמורות לאחרים ואתייא כהדא דתני כל הרוצה להחמיר על עצמו ולנהוג כחומרי בית שמאי וכחומרי בית הלל על זה נאמר הכסיל בחושך הולך כקולי אילו וכקולי אילו נקרא רשע אלא או כדברי בית שמאי כקוליהן וכחומריהן או כדברי בית הלל כקוליהן וכחומריהן הדא דתימר עד שלא יצאת בת קול אבל משיצאת בת קול לעולם הלכה כבית הלל וכל העובר על דברי בית הלל חייב מיתה תני יצאת בת קול ואמרה אילו אילו דברי אלהים חיים הן אבל הלכה כבית הלל לעולם ואיכן יצאת בת קול רבי ביבי בשם רבי יוחנן ביבנה יצאת בת קול אשה פרושה זו שהיא יושבת ומלעבת בדברי תורה ותאמר אלי תבא וישכב עמה בלילה הוא אמר רבי אבהו כביכול היה במחשבה הוא לבדו היה יודע שלא עלת על דעתה אלא בשביל להעמיד שבטים ומכות פרושים זה שהוא נותן עצה ליתומים להבריח מזונות מן האלמנה כהדא ארמלתא דרבי שובתי הוות מבזבזה בניכסייא אתון יתמייא וקרבון לר' אלעזר אמר לון ומה נעביד לכון ואתון שטיין נפק כתובה אמר לון נימר לכון מימר עיבדון גרמיכון מזבנין והיא תבעה פורנה ומובדה מזונה עבדין כן ברומשא אתת וקרבת גבי רבי אלעזר אמר זו מכת פרושין נגעו בה יבוא עלי אם נתכוונתי לכך חד תלמיד מדרבי היו לו מאתים זוז חסר דינר והוה רבי יליף זכי עימיה חדא לתלת שנין מעשר מסכינין חד זמן עבדין ביה תלמידוי עין ביש ומלון ליה אתא בעי מיזכי עימיה היך מה דהוה יליף אמר ליה רבי אית לי שיעורא אמר זה מכת פרושים נגעו בו רמז לתלמידיו ואעלוניה לקפילין וחסרוניה חד קרט וזכה עימיה היך דהוה יליף הוסיפו עליהן בתולה ציימנית מציימה אובדת בתוליה ואלמנה שובבית מי חגלה נסבת שם ביש ותינוק שהוא עולה לחדשיו רבי חלקיה בשם רבי סימון זה שהוא גדול בתורה שלא בפירקו ומבזה גדולים ממנו אמר רבי יוסי זה שהוא בן תשע ואיבריו נראין כבן שתים עשרה והוא בא על אחת מכל העריות שבתורה והן מתות על ידיו והוא פטור
ה רבי שמעון אומר אין הזכות תולה במים המרים ואם אומר אתה שהזכות תולה במים המאררים מדהא אתה את המים בפני כל הנשים השותות ומוציא אתה שם רע על הטהורות ששתו ויאמרו טמאות היו אלא שתלת להן זכות ו' רבי אומר הזכות תולה במים המאררים ואינה יולדת ואינה משבחת אלא מתנוונה והולכת סוף שהיא מתה באותה מיתה הלכה ד' רבי שמעון אומר אין הזכות תולה במים המרי' כו' הלכה ה' רבי אומר הזכות תולה במים המאררים כו' אמר רב המנונא המתנוונה מותרת לביתה ואתייא כהדא דתני רבי שמעון בן אלעזר אומר אפילו טהורה ששתת סופה שהיא מתה בתחלואים רעים מפני שהכניסה עצמה למספק הזה המרובה ואם לא נטמאה האשה וטהורה היא זו טהורה לא שבאו לה עדים שהיא טמאה אם לא נטמאה האשה וטהורה היא זו טהורה לא שתלת לה זכות ואתייא כמאן דמר הזכות תולה ואינה ניכרת ברם כמאן דאמר הזכות תולה וניכרת אמר רבי יצחק כן אנן קיימין כששתת ולא בדקו אותה המים שלא תאמר עידי שקר הן לפיכך לא בדקו אותה המים אתא מימר לך שאין המים בודקין באשה שהיא אסורה לביתה אמר רבי יודה ואתייא כמאן דמר הזכות תולה ואינה ניכרת ולמה לא הוכרה מפני שתלת לה זכות ונקה האיש מעון אינו חושש שמא תלה לה זכות יכול אף היא לא תחוש תלמוד לומר והאשה ההיא תשא את עונה ואתייא כמאן דמר הזכות תולה ואינה ניכרת
ו מטמאת מנחתה עד שלא קדשה בכלי הרי היא ככל המנחות ותישרף אילו שמנחותיהן נשרפות האומרת טמיאה אני לך ושבאו לה עדים שהיא טמאה והאומרת איני שותה ושבעלה אינו רוצה להשקותה ושבעלה בעלה בדרך וכל הנשואות לכהנים מנחותיהן נשרפות הלכה ו' ניטמאת מנחתה עד שלא קדשה בכלי כו' תני ניטמאת מנחתה עד שלא קדשה בכלי הרי היא ככל המנחו' ותיפדה משקדשה בכלי הרי היא ככל המנחות ותישרף והאומרת טמאה אני לא כחטאת שמתו בעליה היא וחטאת שמתו בעליה ילכו המעות לים המלח דמייא לאשם תלוי אם לאשם תלוי אפי' משקדשה בכלי אמ' רבי מתנייה דמיא לאשם שנשחט דתנינן תמן אם משנשחט נודע לו הדם ישפך והבשר יצא לבית השריפה תני ניטמאת מנחתה עד שלא קרב הקומץ מתה היא ומת בעלה השיריים אסורין שעל ספק באת מתחילתה ספרה ספיקה והלכה לה באו לה עדים שהיא טמיאה בין כך ובין כך מנחתה אסורה מהו בין כך ובין כך בין שקמץ ובין שלא קמץ בין שהקטיר ובין שלא הקטיר רבי אילא אמר בין שקמץ ובין שלא קמץ כשלא הקטיר אבל אם הקטיר השיריים מותרין תמן תנינן רבי שמעון אומר מנחת חוטא של כהנים נקמצת והקומץ קרב לעצמו והשיריים קריבין לעצמן ושניהן מקרא אחד דורשין והיתה לכהן כמנחה רבנין אמרין הרי היא כמנחת נדבתו מה מנחת נדבתו קריבה בבלול אף זו קריבה בבלול רבי שמעון אומר הרי עשירית האיפה של כהן כעשירית האיפה של ישראל מה עשירית האיפה של ישראל נקמצת אף זו נקמצת אי מה זו נאכלת אף זו נאכלת תלמוד לומר וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל אילין שיריים משם מה הן באין משם קומץ משם שיריים אין תימר משום קומץ אינו נותנן בלילה ואינו נותנן לאחר מיתה ואינו מחשב להן ואין תימר משום שיריים נותנן בלילה ונותנן לאחר מיתה מהו שיחשב להם נישמעינה מן הדא רבי שמעון בן אלעזר אומר הקומץ קרב לעצמו והשיריים מתפזרין על גבי הדשן רבי יוחנן בעי מה אנן קיימין אם בדשן שלמעלה כבר אמר רבי שמעון אלא אם אינו עניין לדשן שלמעלן תניהו עניין לדשן שלמטן הדא אמרה נותנם בלילה ונותנן לאחר מיתה ומחשב להן אמר רבי יוסי בי רבי בון אינו מחשב להן שלא הוכשרו לא לאכילת אדם ולא לאכילת מזבח רבי בא בר ממל בעי הך רבי אלעזר בי רבי שמעון בשיטת אביו או בשיטת חכמים אין בשיטת אביו יקרב למעלן אין בשיטת חכמים לא יקמוץ בשיטת אביו הוא רבי שמעון אומר הרי עשירית האיפה של כהן כעשירית האיפה של ישראל מה עשירית האיפה של ישראל נקמצת אף זו נקמצת אי מה זו נאכלת אף זו נאכלת ת"ל וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל ותהא כליל ולא תאכל היקשתיה לא הקשתיה לכליל תקטר אמר רבי יוסי ראה רבו דעתו של רבי אלעזר בי רבי שמעון ושנה כיוצא בו רבי בא בר כהן בעי קומי רבי יוסי ולמה לי כרבי לעזר בי רבי שמעון אפילו כרבי שמעון אביו אמר ליה איכול בראש המזבח ואין שריפה בראש המזבח התיב רבי חנינה קומי רבי מנא והא תני רב חייה ופליג ליקרב כליל אינה יכולה מפני שותפותה של אשה להיאכל אינה יכולה מפני שותפותו של איש אמר ליה רבי ראה דעתו של רבי אלעזר בי רבי שמעון ורבי חייה רובה ראה דעתו של רבי שמעון אביו
ז בת ישראל שנישאת לכהן מנחתה נשרפת ובת כהן שנישאת לישראל מנחתה נאכלת מה בין כהן לכהנת מנחת כהנת נאכלת ומנחת כהן אינה נאכלת כהנת מתחללת ואין כהן מתחלל כהנת מטמאה למתים ואין כהן מיטמא למתים כהן אוכל בקדשי קדשים ואין כהנת אוכלת בקדשי קדשים הלכה ז' בת ישראל שנישאת לכהן כו' מה בין כהן לכהנת מנחת כהנת נאכלת מנחת כהן אינה נאכלת דכתיב וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל לא כהנת רבי אבהו בעי קומי רבי שמעון בן לקיש והא כתיב וכהן כי יקנה נפש קניין כספו מעתה כהן ולא כהנת מאי כדון והכהן המשיח תחתיו מבניו את שבנו עומד תחתיו יצאת זו שאין בנה עומדת תחתיה כהנת מתחללת ואין כהן מתחלל דכתיב ולא יחלל זרעו בעמיו אין לי אלא זרע שהוא מתחלל היא עצמה מניין ודין הוא מה אם הזרע שלא עבר עבירה הרי הוא מתחלל היא שעברה עבירה אינו דין שתתחלל הוא עצמו יוכיח שעבר עבירה ואינו מתחלל לא אם אמרת באיש שאינו מתחלל בכל מקום תאמר באשה שהיא מתחללת בכל מקום הואיל והיא מתחללת בכל מקום דין הוא שתתחלל מה נפשך לומר לא יחל לא יחלל אף מי שהיה כשר ונתחלל כהנת מטמאה למתים רבי דוסא ממלחיא רבי אחא בשם רבי לעזר כהנת מותרת לצאת חוצה לארץ מה טעמא אמור אל הכהנים לא אל הכוהנת דלכן מה אנן אמרין הואיל והיא בכלל גזירה לא תצא ותהא בכלל גזירה ולא תצא אם אומר את כן נמצאת מדחה פרשת טמאות כהן אוכל בקדשי הקדשים אין כהנת אוכלת בקדשי הקדשים דכתיב כל זכר בכהנים יאכלנו
ח ומה בין האיש לאשה האיש פורע ופורם ואין האשה פורעת ופורמת האיש מדיר את בנו בנזיר ואין האשה מדרת את בנה בנזיר האיש מגלח על נזירות אביו ואין האשה מגלחת על נזירות אביה האיש מקדש את בתו ואין האשה מקדשת את בתה האיש מוכר את בתו ואין האשה מוכרת את בתה האיש נסקל ערום ואין האשה נסקלת ערומה האיש נתלה ואין האשה נתלת האיש נמכר בגניבתו ואין האשה נמכרת בגניבתה הלכה ח' מה בין איש לאשה האיש פורע ופורם כו' איש אין לי אלא איש אשה מניין תלמוד לומר צרוע בין איש בין אשה בין קטן אם כן למה נאמר איש לעניין שלמטן האיש פורע ופורם אין האשה פורעת ופורמת האיש מדיר והאיש מגלח רבי יוחנן בשם רבי מאיר עשרים וארבעה דברים מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל וזה אחד מהם בית שמאי אומרים אין האיש מדיר את בנו בנזיר ובית הלל אומרים האיש מדיר את בנו בנזיר האיש מוכר את בתו דכתיב וכי ימכר איש את בתו לאמה האיש מקדש את בתו דכתיב את בתי נתתי לאיש הזה לאשה וישנאה האיש נסקל ערום ואין האשה נסקלת ערומה דכתיב וסקלתם אותו לא את כסותו רבי חגי בעי קומי רבי יוסי והכתיב וסקלתם אותם באבנים מעתה אותם לא את כסותם מאי כדון איש על ידי שאין ניוולו מרובה לפיכך נסקל ערום אבל אשה על ידי שניוולה מרובה לפיכך אינה נסקלת ערומ' האיש נתלה ואין האשה נתלית דכתיב ותלו אותו ולא אותה האיש נמכר בגניבו ולא בכפילו בגניבו ולא בזמימו בגניבו אינו נמכר ונשנה ואין לו עליו דמים מעתה בגניבה אחת אבל בשתי גניבות נמכר ונשנה ר' ירמיה בעי גנב משל שותפות מה את עבד לה בגניבה אחת בשתי גניבות היה גונב ומוציא בלילה נימר אם ידעו בו הבעלים בנתים שתי גניבות הן ואם לאו גניבה אחת היא הדרן עלך היה נוטל
Hebrew text: Venice Edition (1523), Public Domain.