א הניזקין שמין להן בעידית ובעל חוב בבינונית וכתובת אשה בזיבורית רבן שמעון בן גמליאל אומר אף כתובת אשה בבינונית הניזקין שמין להן בעידית כו' קל וחומר להקדש אמר רבי אבא בר פפי קומי ר' יוסי מה אנן קיימין אם להכשר נזקין הדא דתנינן שור רעהו ולא שור הקדש אם לניזקי גופו הדא היא דתני רבי חייה נזקין להדיוט ואין נזקין לגבוה אלא כן קיימין באומר הרי עלי מאה מנה להקדש והלך שורו והזיק שלא תאמר יעשה בעל חוב ויגבה בבינונית לפום כן צרך מימר הניזקין שמין להן בעידית קל וחומר להקדש תני רבי חייה נזק וחצי נזק נגבין מן המשועבדין ניחא נזק חצי נזק לא מגופו הוא משלם אמר רבי יוסי תיפתר בשור תם שהזיק והלך הבעל ומכרו כבר נשתעבד גופו לבעל הנזק רבנין דקיסרין אמרין תיפתר שזקפן עליו מלוה מעתה לא תגבה אלא בבינונית מאח' שעיקרו נזק גובה בעידית שדהו פרט למשועבד כרמו פרט להקדש מה אנן קיימין אם בשהזיק ואחר כך הקדיש הדא היא דתנינן הקדיש תשעי' מנה והיה חובו מאה מנה אם בשהקדיש ואחר כך הזיק הדא היא דתנינן שור רעהו ולא שור הקדש אמר רבי יודן תיפתר בשור של הקדש שרעה לתוך שדה הדיוט אמ' ליה ר' מנא אנן בענן קרקע הקדש ואת אמרת תוך שדה הדיוט אלא כן אנן קיימין באומר הרי עלי מאה מנה להקדש והלך הוא והזיק שלא תאמר אילו נזקין ומלוה בעדים הנזקין קודמין ובא קודם הנזק להקדש לפום כן צרך מימר כרמו פרט להקדש שדהו פרט למטלטלין כרמו פרט לראוי כבמחוזק שדהו פרט למטלטלין בהן דלא בעי מטלטלין משעה ראשונה והכא כהדא דתני אין לי אלא קרקע מניין שאם רצה ליתן כסף תלמוד לומר כסף ישיב לבעליו מה בעית מימר קרקע עיקר אי נימר כסף עיקר ויחליטו לו משעה ראשונה ואנן חמיי רבנין מחלטין לו קרקעות כרמו פרט לראוי כבמחוזק רבי לעזר בשם רבי גיסא בשחפר אביו בור והזיק בחיי אביו ונפלו לו נכסים אחר מיתת אביו הייתי אומ' ישתעבדו נכסי' לאותו נזק לפום כן צרך מימר כרמו פרט לראוי כבמוחזק מיטב שדהו ומיטב כרמו של מזיק דברי רבי ישמעאל רבי עקיבא אומר מיטב שדהו ומיטב כרמו של ניזק קשיא על דרבי עקיבא ניזוק ואת אמר כן אלא בית דין רואין אי זהו שדהו יפה לפני הניזוק ושומה לה כמוה כהדא דתני יכול אם אכלה מן העידית שמין לו מן העידית מן הזיבורית שמין לו מן הזיבורית היך עבידא עידית שבזיבורית טבא סגין אם אומר את כן נמצאת משביח את הניזק רואין את השדה כאילו מליאה עידית ושמין לו מן העידית וזיבורית שמין לו מן הזיבורית נמצא משלם מן העידית על העידית ומן הזיבורית על הזיבורית מניין לרבי עקיבה הניזקין שמין להן בעידית ליתה מן התורה איתה מן התקנה מפני מה אמרו הניזקין שמין להן בעידית מפני הגזלנין שיהא אדם אומר מה בידי גזל מה בידי מזיק למחר רואין בית דין שדה יפה שלי ונוטלין אותה מלפני וסומכים אותה למקרא מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם עד כדון קרקעו משכונו למד מקרקעו מה קרקעו בעידית אף משכונו בעידית ובעל החוב בבינונית מפני הרמאין שלא יהא אדם רואה את שדה חבירו יפה ומלוה אותו מעות ועוקף ונטלה ממנו מעתה לא ישומו לו אלא בזיבורית אמר רבי יודה וכיני אלא שלא לנעול דלת בפני בני אדם שלמחר הוא ללוות ואינו מוצא דרש ר' סימאי והאיש זה שליח בית דין שאם נכנס המלוה הוא מוציא את היפה ואם נכנס הלוה הוא מוציא את הרע הא כיצד שליח בית דין נכנס ומוציא את הבינונית רבי ישמעאל אומר דבר תורה הו' שיכנס המלוה דכתי' והאיש אשר אתה נושה בו יוציא אליך את העבוט החוצ' עד כדון משכונו קרקעו למד ממשכונו מה משכונו בבינונית אף קרקעו בבינונית פשיטא דא מילתא מלוה שהיא נעשית בו כפרנות אינה נשמטת כפרנות שהיא נעשית מלוה משמטת רבי ירמיה בעי אף למידת הדין כן היא מלוה שהיא נעשית כפרנות גובה כפרנות שהיא נעשית מלוה גובה בבינונית אין שם אלא עידית גובה בעידית בינונית גובה בבינונית זיבורית גובה בזיבורית עידית ובינונית הניזקין שמין להן בעידית ובעל חוב וכתובת אשה בבינונית בינונית וזיבורית הניזקין ובעלי חוב שמין להן בבינונית וכתובת אשה בזיבורית היתה עידית שלו יפה משל כל אדם עידית היא בינונית שלו יפה משל כל אדם בינונית היא זיבורית שלו יפה משל כל אדם זיבורית היא היתה עידית שלו בינונית של כל אדם רבי זירא ורבי אילא בעי נישמעינה מן הדא בינונית וזיבורית הניזקין ובעלי חוב שמין להן בבינונית וכתובת אשה בזיבורית וכמה דאת בעי עידית ובינונית ניזקין דוחין לבעלי חוב בבינונית ודכוותה בינונית וזיבורית ידחו הניזקין לבעלי חוב בזיבורית רבי יוסי בר בון בשם רב חסדא תיפתר שהיתה לו עידית ומכרה וכבר נדחו לבעלי חוב לגבות בבינונית וכתובת אשה בזיבורית א"ר ירמיה לא שנו אלא מנה מאתים אבל כתובת אלף דינר גובה בבינונית ורבי יוסי או' אפי' כתובת אלף דינר אינה גובה אלא מן הזיבורית ואתיין אילין פלוגוותא כאילין פלוגוותא כל זמן שהיא בבית אביה גובה כתובתה לעולם כל זמן שהיא בבית בעלה גובה כתובתה עד עשרים וחמש שנה רבי סימון אמר רבי יהושע בן לוי לא שנו אלא כתובת מנה מאתי' אבל היתה כתובתה אלף דינר גובה כתובתה לעולם אתא רבי אבהו בשם רבי יוחנן ואפילו כתובה של אלף דינר אינו גובה אלא עד עשרים וחמש שנה ואתייא דרבי יוסי כרבי יוחנן ודרבי ירמיה כר' יהושע בן לוי דתנינן תמן הכותב נכסיו לבניו וכתב לאשתו קרקע כל שהוא איבדה כתובתה רב אמר במוכר על ידה ושמואל אמר במחלק לפניה רבי יוסי בר חנינה אמר מקולי כתובה שנו כאן ותני בר קפרא מקולי כתובה שנו אמר רבי בא טעמא דרבי יוסי בן חנינה לא סוף דבר בכתובת מנה מאתים אלא אפילו כתובה של אלף דינר מקולי כתובה שנו
ב אין נפרעין מנכסים משועבדין במקום שיש בני חורין ואפילו הן זיבורית אין נפרעין מניכסי יתומין אלא מן הזיבורית הלכה ג' אין מוציאין לאכילת פירות כו' רבי יוחנן בשם ר' ינאי אין נפרעין מניכסי יתומים קטנים אלא בשטר שהריבית אוכלת בו ויש אומרים אף לכתובת אשה אמר רבי אימי מפני מזונות אמר רבי מתניה מאן חש למזונות רבי שמעון דרבי שמעון אמר במגבה הדבר תלוי מאי כדון מפני חינה כדי שיהו הכל קופצין עליה לישאנה ויש אומרים אף לגזילה ולניזקין אמר רבי יוסי בי רבי בון אף אנן תנינן תרתיהון לגזילה מן הדא אם יהיה דבר שיש לו אחריות חייבין לשלם לניזקין מן הדא ואין נפרעין מן הנכסים של יתומין אלא מן הזיבורית כיני מתניתא אין נפרעין מניכסי יתומים לנזקין אלא מן הזיבורית והתני עמד הבן תחת האב הניזקין שמין להן בעידית ובעלי החוב בבינונית וכתובת אשה בזיבורית אמר רבי יוסי בי רבי בון כאן ביתום גדול כאן ביתום קטן
ג אין מוציאין לאכילת פירות ולשבח קרקעות ולמזון האשה והבנות מנכסים משועבדין מפני תיקון העולם המוצא מציאה לא ישבע מפני תיקון העולם הלכה ב' אין נפרעין מנכסים משועבדין כו' אמר רבי חנינא מפני שאין להן קיצבה גזל שדה משמעון ומכרה ללוי ובא שמעון וטרפה מלוי לוי גובה קרן ממשועבדין של ראובן ושמעון גובה אכילת פירות מבני חורין של לוי עמד לוי והשביח לוי גובה את הקרן ממשועבדין של ראובן וגובה את השבח מבני חורין של שמעון רבי חייה בשם רבי יוחנן אמ' והוא שקדם מקחו של זה לשבחו של זה אבל אם קדם שבחו של זה למקחו של זה לוי גובה את הקרן אפילו ממשועבדין של שמעון ר' בא רבי חייא בשם רבי יוחנן אמר אף באכילת פירות כך היא עבדא אפיק ד' דינרין והוא שבח אשתא לוי גבי ארבעתי דינרייא ממשועבדין של ראובן וגבי תרין אוחרנייא מבני חורין של שמעון ר' אבין בשם רבני' דתמן אין לך יורד ברשו' וידו לתחתונה אצל שמעון רבי יוסי בי ר' בון בשם רבנין דתמן אין לך יורד ברשות וידו לעליונה אצל ראובן ראובן שגזל שדה משמעון ומכרה ללוי והלך לוי ונתנה מתנה ליהודה ובא שמעון וטרפה מיהודה יהודה לא אזיל גבי לוי דהיא מתנה לוי אזל גבי ראובן דהיא מכירה ולא מתנה יהבתינה יכיל הוא מימר ליה בעי הוינא מיתן ליה וישלם לי טיבו ראובן גזל שדה משמעון ונתנה מתנה ללוי והלך לוי ומכרה ליהודה ובא שמעון וטרפה מיהודה יהודה אזל גבי לוי דהוא מכרה לוי לא אזיל גבי ראובן דהיא מתנה דמר רבי יוסי בשם רבנין אין שיעבוד למתנה ראובן גזל שדה משמעון ומכרה ללוי ולא הספיק לכתוב טרפו עד שמת דמאן היא רב הונא וחייה בריה דרב חד אמר אם כתב שטר טרפו של ראובן ואם לאו של לוי היא וחרנה אמר היא כתב היא לא כתב של לוי היא א"ר מנא מסתברא דלא דראובן דיכיל למימ' ליה מילה דלא דידי זבנית לך א"ר יוסי בי ר' בון לא מסתברא דלא דלוי דראובן יכיל למימר ליה האי דלא קומיך אקום לזביניה טבי את מהו לגבות פרנסה מן המשועבדין אמר רבי זעירה רבי יוחנן לא גבי מאן גבי ר' חנינה ורבי אילא גביי ר' יסא איתפקד מדל דיתמין והוו תמן בעיין פרנסה אעיל עובדא קומי ר' אלעזר וקומי ר' שמעון בן יקים אמר ר' שמעון בן יקים לא מוטב שיתפרנסו מן של אביהן ולא מן הצדקה אמר ליה רבי לעזר ר' אילו יבואו לפני רבותינו אין רבותינו נוגעין בו ואנו עושין בו מעשה אמר רבי יסא אנא יהיב ואי קמון יתמין ועררין אנא יהיב לון אפילו כן קמון ועררון גזר דין נפק ציפור בת אבשלום רבי סימון ורבי יעקב בר אידי בשם רבי שמעון בר בא אנא ורבותינו גבינו לה מן המטלטלין כמנהג מקומה רב הוה כתיב לרבי עברון על דעתיה דרבי חייה רבה והוה רבי חייה כתיב ביני שיטייא עמדו היתומין ומכרו גובין מן הפרנסה ואין גובין מן המזונות עמדו ושיעבדו השיעבוד הזה איני יודע מהו תנא לוי אחד שיעבוד האב ואחד שיעבוד הבן גובין מן הפרנסה ואין גובין מן המזונות אמר רבי אבא לית כאן בשיעבוד האב אלא בשיעבוד הבן אם בשיעבוד האב אם בחיי האב אינו גובה לא כל שכן לאחר מיתת האב רבי חמא בר עוקבה בשם רבי יוסי בר חנינה נישאו הבנות אלמנה ניזונת מהן רבי בא כדידיה ורבי יודה כדידיה דאחתיה דרבי יוסי בר חנינה בשם רבי יוסי בי רבי חגיי אפילו מתו אלמנה ניזונת מהן בני בנים מה הן רבי מנא אמר בני בנים הרי הן כבנים רבי יוסי אמר אין בני בנים כבנים רבי שמואל בריה דרבי יוסי בי רבי בון ורבי מתנייה הוון יתבין סברין מימר היא בני בנים שכאן היא בני בנים של הלן אמר לון רבי יוסי בי רבי בון בני בנים קפצה עליהן ירושת תורה תמן תנינן מנה לאבא בידו אין לו בידי אלא חמשים דינרין פטור מפני שהוא כמשיב אבידה אמר רבי לעזר תקנה תיקנו בו כדרך שתיקנו במציאה דתנינן המוצא מציאה לא ישבע מפני תיקון העולם אמר רבי בא מתניתא בשאמר לו שני שוורין מצאת לי אבל אם אמר לו שני שוורים מצאתי לך והחזרתי לך את שניהן והוא אומר לו לא החזרתה לי אלא אחת לא בזה תיקנו ר' פדת בשם רבי יוחנן בזה תקנו אבל בראשונה דבר תורה היא כהדא דתני יכול אמר לו שני שוורים מצאת לי והוא אמר לא מצאתי אלא אחד יכול יהא חייב תלמוד לומר או מצא אבידה וכחש בה פרט לזה שלא כיחש אבל אם אמר לו עומד הייתי בראש גגי וראיתיך מושך שני שוורים קשורים שני שוורים קשורים משכת לי והוא אומר לא משכתי אלא אחד לא בזה תיקנו ודכוותה עומד הייתי על אבא בשעת מיתתו וטענך מנה והודיתה לו והוא אומר לא הודיתי אלא חמשים לא בזה תיקנו
ד יתומים שסמכו אצל בעל הבית או שמינה להן אביהן אפיטרופוס חייב לעשר פירותיהן אפיטרופוס שמינהו אבי יתומים ישבע ושמינהו בית דין לא ישבע אבא שאול אומר חילוף הדברים הלכה ד' יתומים שסמכו אצל בעל הבית כו' אתם פרט לשותפין אתם פרט לאפיטרופוס אתם פרט לתורם שאינו שלו אתם פרט לשותפין והתנינן השותפין שתרמו אלא כאן בתרומה גדולה כאן בתרומת מעשר כלום למדו תרומה גדולה לא מתרומת מעשר אלא כאן להלכה כאן למעשה אתם פרט לאפיטרופוס והתניא יתומים שסמכו אצל בעל הבית או שמינה להן אביהן אפיטרופוס חייב לעש' פירותיהן חברייא אמרין כאן לאפיטרופין לעולם כאן לאפיטרופין לשעה ר' יוסי בעי אם באפיטרופין לעולם ודא דתני מוכר הוא עבדים אבל לא קרקעות אלא כאן ביתום גדול כאן ביתום קטן א"ר יוחנן בתחילה אין מעמידין אפיטרופוס ליתומין לחוב להן אלא לזכות להן ואם חבו חבו ר' יוסי בר חנינה אמ' בין בתחילה בין בסוף אין מעמידין להן בין לזכות בין לחובה מתניתא פליגא על ר' יוסי בר חנינה מעמידין להן אפיטרופוס שנייה היא בשור שלא ילך ויזיק הזיק משל מי הן משלמין ר' יוחנן אמר משל יתומין רבי יוסי בר חנינה אמר משל אפיטרופוס ואפילו דלא יסבור רבי יוחנן כן לית מילתיה אמרה כן לא דהוא אמ' לבסוף אם חבו חבו אפיטרופוס שמינהו אבי יתומין ישבע שאין דרכו לבחן שמינוהו בית דין לא ישבע שדרכו לבחן אבא שאול אומר חילוף הדברים אפטרפוס שמינהו אבי יתומין ישבע מפני שהוא כנושא שכר שמינוהו בית דין לא ישבע מפני דיכיל מימר ליה טבות הוינא עבידנא לך אתייא דרבי יוחנן כרבנין ודרבי יוסי בר חנינה כאבא שאול דרבי יוחנן כרבנין ואפילו דיסבור כאבא שאול בעי הוא בר נש מיתן מהימן ומיקרייה מהימן ודרבי יוסי בר חנינה כאבא שאול אפילו דיסבור כרבנין אדם מבריח עצמו מן השבועה ואין אדם מבריח עצמו מן התשלומין
ה המטמא והמדמע והמנסך אם שוגג פטור ואם מזיד חייב הכהנים שפיגלו במקדש מזידין חייבין רבי יודן לא נחת לבית וועדא קם עם רבי מנא אמ' ליה מה חדתין יימרון א"ל כן א"ר יוסי המטמא אינו כעושה מעשה מן הדא תרומה וניטמאת אמר ליה תיפתר שניטמאת מאיליה ולית שמע מינה כלום דהיא מתניתא דן את הדין זיכה את החייב וחיי' את הזכאי טימא את הטהור טיהר את הטמא דמר רב ירמיה בשם רב במגיעו לידו ושמואל אמר במגיעו לידו רבי יהודה בר' אומר בדין היה שאפילו במזיד יהא פטור למה אמרו חייב כדי שיהא מודיע ורבי יוחנן אמר בדין היה אפילו שוגג שיהא חייב ולמה אמרו פטור משום קנס חייליה דרבי יוחנן מן הדא המטמא והמדמע והמנסך בשוגג פטור במזיד חייב ואמר רבי יוחנן ומשום קנס מתניתא מסייעא לרבי יוחנן הנותן עול על גבי פרתו של חבירו פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים עד כדון כסבור שהוא חולין היה יודע בה שהיא תרומה וכסבור שמותר לטמותה נישמעינה מן הדא הכהנים שפיגלו במקדש מזידין חייבין מה אנן קיימין אם כסבור בהן שהוא חולין ויש פיגול בחולין אלא כן אנן קיימין ביודע בהן שהן קודש וסבור לומר שמותר לפגל בקודש והכא ביודע שהיא תרומה וסבור לומר ומותר לטמותה רב הונא בשם רב והוא שעירב ניסך ועירבבה בתחילה והוא חייב מיתה ולבסוף בתשלומין התיב רבי אבא הגע עצמך שהרג את הנפש ושיבר את הצלוחית בתחילה הוא חייב מיתה ולבסוף בתשלומין מתיב ר' יוסי הגע עצמך שהדליק גדישו של חבירו ביום הכיפורים בתחילה הוא חייב מיתה ולבסוף בתשלומין המטמא והמדמע והמנסך בשוגג פטור במזיד חייב ואמר רבי יוחנן משום קנס
ו העיד ר' יוחנן בן גודגדא על החרשת שהשיאה אביה שהיא יוצאה בגט ועל קטנה בת ישר' שנישאת לכהן שהיא אוכלת בתרומה ואם מתה בעלה יורשה ועל מריש הגזול שבנאו בבירה שיתן את דמיו ועל החטאת הגזולה שלא נודעה לרבי' שהיא מכפרת מפני תיקון המזבח הלכה ה' העיד רבי יוחנן בן גודגדא כו' רבי חנינה בעי קומי רבי אימי נראין דבריו בפיקחת שיש לה דעת שהיא יוצא בין לדעת בין שלא לדעת וחרשת שאין בה דעת לא תצא אלא לדעת ולא עדות היא אף אביו כיוצא בה ומוסיפין על העדות רבי חנינה סבר בפיקחת שהשיאה אביה ואמה רבי יוסי סבר מימר בקטנה שהשיאה אביה ואמה ונתגרשה אמר רבי יוחנן מה טעם אמרו קטנה בת ישראל אוכלת בתרומה מפני שיהו הכל קופצין עליה לישא מפני חינה אמר רבי שמי והוא שתהא יודעת לשמור קידושין אמר ר' אימי מתניתא אמרה כן נישאת לכהן תאכל בתרומה אמר רבי חנניה מן מה דאמר רבי יוחנן מפני חינה הדא אמרה אפילו לא יודעת לשמור קידושיה רב המנונא בשם רבי אסי קטנה אין לה חופה שתאכל בתרומה אמר ר' אמי מתניתא אמרה כן נישאת לכהן תאכל בתרומה רבי אבין בעי בשנכנסה לחופה ולא נבעלה ושלחה לבית אביה והגדילה מהו שתאכל בתרומ' נישמעינה מן הדא על גב חופתה הראשונ' גזל מריש ובנאו בבירה ב"ש אומרים יקעקע כל הבירה ויתננו לו ובית הלל אומרים נותן לו דמיו בשוויו מפני תקנת השבין אמר רבי לעזר מה פליגין בשגזלו משופה אבל אם גזלו ושיפהו דמים הוא חייב לו גזלו ושיפהו על גב מקומו מהו נישמעינה מן הדא היורד לתוך חורבה של חבירו ובנייה שלא ברשות שמין לו וידו על התחתונה ביקש ליטול עציו ואבניו אין שומעין לו ר' יעקב בר אחא בשם ר' יהושע בן לוי משום רב נחמן בר יעקב בעי אילו הפורק חבילתו לתוך חורבתו של חבירו והלך ליטלה שמא אין שומעין לו ולא שמיע דאמר רבי יעקב בר אידי משום רבי יהושע בן לוי משום יישוב יאות אמר רבי יוסי הוינא סבר מימר מה פליגין בארץ אבל בחוצה לארץ לא מן מה דאמר רבי יעקב בר אחא משום יישוב הדא אמרה היא בארץ היא בחוצה לארץ ביקש ליטול עציו ואבניו מהו אומ' לו המתן עד שידור בתוכה ושמואל אמ' נותנין לו מיד עולא בר ישמעאל בדין הוה אפי' נודעה לרבים לא תכפר למה אמרו תכפר שלא יהא המזבח שמם ריש לקיש אמר בדין הוה דאפילו נודעה לרבים תכפר ולמה אמרו לא תכפר שלא יהא מזבח מקבל גזילות וכמה הם רבים רבי גוריון בשם ריש לקיש שלשה בני אדם רבי אבין בשם רבי יונתן והבאתם גזול את הפסח ואת החולה מה פסח וחולה בגלוי אף כל בגלוי
ז לא היה סיקריקון ביהודה בהרוגי המלחמה מהרוגי המלחמה ואילך יש בו סיקריקון כיצד לקח מסיקריקון וחזר ולקח מבעל הבית מקחו בטל מבעל הבית וחזר ולקח מסיקרקון מקחו קיים מן האיש וחזר ולקח מן האשה מקחו בטל מן האשה וחזר ולקח מן האיש וחזר מקחו קיים זו משנה ראשונה בית דין של אחריהן אמרו נותן לבעלים רביע ז' אימתי בזמן שאין בידן ליקח אבל אם יש בידן ליקח הן קודמין לכל אדם רבי יהושע הושיב בית דין ונמנו שאם שהת לפני סיקריקון שנים עשר חדש כל הקודם ליקח יקח ונותן לבעלים רביע הלכה ו' לא היה סיקריקון ביהודה כו' בראשונה גזרו שמד על יהודה שכן מסורת בידם מאבותם יהודה הרג את עשו דכתיב ידך בעורף אויביך והיו הולכין ומשעבדין בהן ונוטלין שדותיהן ומוכרין אותן לאחרים והיו בעלי בתים באין וטורפין והיתה הארץ חלוטה ביד סיקריקון נמנעו מליקח התקינו שלא יהא סיקריקון ביהודה במה דברים אמורי' בהרוגי המלחמה לפני המלחמה אבל הרוגים שנהרגו מן המלחמה והילך אין בהן משום סיקריקון והרוגים שלפני המלחמה לא כלאחר המלחמה הן תפתר שבא סיקריקון וגזל וחמס לא הספיק לכתוב תרפו עד שיבוא סיקריקון לכל העולם שלא תהא הלכה למחצה גליל לעולם יש בו משום סיקריקון המטלטלין אין בהן משום סיקריקון תני חכירי בתי אבות אין בהן משו' סיקריקון היורד משם חוב ומשם אנפרות אין בהן משום סיקריקון אנפרות עצמה ממתנת לבעלים שנים עשר חדש אמר רבי יודה בן פזי מכריזין והולכין ארבע שבתות לאחר שנים עשר חדש פתר לה תרין פתרין נסבה מן חכור וייבה לחכור אתא בעי מיטרוף אמ' ליה ולאו חכור את שבוק לי ומה דאת גזי גזי נסבה מבעל הבית וייבה לחכור אתא בעי מיטרוף אמר ליה מה הנייה לך דאת מסיבנא מיניה והוא מנסבא מינך אלא מה דאית לי בחיילי אנא יהיב לך עד כדון בשני שטרות היה שטר אחד רבי זעירא ור' אילא תריהון אמרין כ"ש מקחו בטל והוא שלקח מן האשה וחזר ולקח מן האיש ר' חנניה ור' ביבון תריהון אמרין כ"ש מקחו קיים והוא שלקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה ואין כל מה שיש לאשה משועבד לאיש לאכילת פירות רבי חזקיה בשם רבי אחא וכיני מכר לראשון וחתמה לשיני לשלישי וחתמה גובה מן האחרון לא הספיק גובה משלפניו לא הספיק גובה משלפני פניו עלה אמר רב בנכסים שהכניסה לו בכתובתה אבל נכסים שהכניסה לו פרה פרנון גובה מאי זה שתרצה חרש רומז ונרמז כו' הן אומ' בידינו ליקח והלוקח אומר לאו אמר רבי יוסי לעולם השדה בחזקת הבעלים שהמוציא מחבירו עליו הראייה רב אמר אנא הוינא ממיניינא ולאו שנייא היא הוא רביע קרקע הוא רביע מעות א"ר יוסיבי רבי בון קרקע דינר אגרמא רביע מעות סרימיסין
ח חרש רומז ונרמז בן בתירה אומר קופץ ונקפץ במטלטלין הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין בן בתירה אומר קופץ ונקפץ שוכר ומשתכר אפיוטות פרייא אמר רבי יוחנן מפני חייהן אמר רבי מנא אף על גב דרבי יוסי רבו גבי עיצומין מודה באילין דיהבון בניהון לאומנותא דאינון גבוי עיצומין מפני חיי הבריות
ט אילו דברים אמרו מפני דרכי שלום כהן קורא ראשון ואחריו לוי ואחריו ישראל מפני דרכי שלום מערבין בבית ישן מפני דרכי שלום בור שהוא קרוב לאמה מתמלא ראשון מפני דרכי שלום מציאת חרש שוטה וקטן יש בהן גזל מפני דרכי שלום רבי יוסי אומר גזל גמור מצודות חיה ועופות ודגים יש בהן גזל מפני דרכי שלום רבי יוסי אומר גזל גמור המנקף בראש הזית גזל מפני דרכי שלום רבי יוסי אומר גזל גמור אין ממחין ביד עניי גוים בלקט ובשכחה ובפיאה מפני דרכי שלום הלכה ט' אילו דברים אמרו מפני דרכי שלום כו' מילתיה דרבי שמעון בן יוחי אמר שהוא מדברי תורה דתני רבי שמעון בן יוחי ויכתב משה את התורה הזאת ויתנה אל הכהנים בני לוי וגו' ואחר כך ואל כל זקני ישראל מילתיה דרבי יהושע בן לוי שהוא מדבריהן דאמר ר' יהושע מיימיי לא בירכתי לפני כהן ולא הינחתי לברך ישראל לפניו מילתיה דרבי חנינה אומר שהיא מדבריהן דמר רבי חנינה עיר שכולה כהנים ישראל קורא ראשון מפני דרכי שלום רבי אחא ורבי תנחום בר' חייה בשם רבי שמלאי עיר שכולה כהנים כולן נושאין את כפיהן ולמי הן מברכין לאחיהן שבצפון ושבדרום ומי עונה אחריהן הנשים והקטנים תני אביי בר בנימן עם העומד אחרי הכהנים אינן בכלל ברכה העומדים לפני הכהנים אמר רבי חייה בר בא אפילו חומה של ברזל אינה מפסקת העומדין מן הצדדין נישמעינה מן הדא נתכוון להזות לפניו והזה לאחריו לאחריו והזה לפניו הזייתו פסולה לפניו והזה על הצדדין הזייתו כשירה הדא אמרה העומד מן הצדדין בכלל ברכה הן אמר רב חסדא וצריך שיהא החזן ישראל אמר רב חסדא אם היה כהן אחד אומר כהן לשנים אומר כהנים ורב הונא אמר אפילו לאחד או' כהנים שאינו קורא אלא השבט שלא תאמר איש פלוני מגלה עריות ושופך דמים והוא מברכנו אמר הקב"ה ומי מברכך לא אני מברכך שנאמר ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם מערבין בבית ישן א"ר אבין ובדיור ישן היא מתניתא בור הקרוב לאמה מתמלא ראשון והוא שתהא אמת המים עוברת על גביו שמואל אמר אפילו מן הצד תמן אמרין דרחיק וניחא למישתי קדים ליה דקריב וקשה למישתי על דעתיה דרבנן דתמן ניחא תמן אמרין בשם רב נחמן בר יעקב כל שנותנין לו אגוז ומשליכו צרור ונוטלו המוציא בידו כמוציא לאישפה אגוז ונוטלו צרור וזורקו גזילו גזל מפני דרכי שלום אגוז וצרור נוטלן ומצניען ומביאן לאחר זמן גזילו גזל גמור זוכה לעצמו אבל לא לאחרים רב הונא אמר כשם שזוכה לעצמו זוכה לאחרים הכל מודין שאין מתנתו מתנה שנאמר כי יתן איש מתנת איש מתנה ואין מתנת קטן מתנה דברי חכמים רבי יודה בן פזי בשם רבי יוחנן לעולם אין גזילו מחזר עד שיביא שתי שערות רבי אבהו בשם רבי יוחנן הדא דאת אמרת להוציא ממנו בדין אבל לקרבן ולשבועה כל עמא מודה עד שתביא שתי שערות ברם כרבנן דהכא רבי יוסה בעי מעתה אף לעצמו לא יזכה שנאמ' איש אל רעהו עד שיהא כרעהו רבי יוסי בי רבי בון בשם רבי שמואל בר רב יצחק וירדו לה בשיטת הפעוטות דתנינן תמן הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין והא תנינן תמן אבל אינו מזכה להן לא על ידי בנו ובתו הקטנים ולא על ידי עבדו ושפחתו הכנענים מפני שידן כידו רבנין דקיסרין אמרין כאן בתינוק שיש בו דעת כאן בתינוק שאין בו דעת מצודות חיה ועופות כו' הדא דאת אמר באילין רברבתא אבל באילין דקיקתא כמאן דאינון בגו בייתיה העני המנקף בראש הזית מה שתחתיו גזל מפני דרכי שלום רבי יוסי אומר גזל גמור הדא דאת אמר בדארעא אבל הלוקח ביד זכתה לו ידו אין ממחין ביד עניי גוים לקט שכחה ופיאה מפני דרכי שלום תני עיר שיש בה גוים וישראל מעמידין גבאי גוים וגבאי ישר' וגובין משל גוים ומשל ישראל ומפרנסין עניי גוים ועניי ישראל ומבקרין חולי גוי' וחולי ישראל וקוברין מיתי גוים ומיתי ישראל ומנחמין אבילי גוים ואבילי ישר' ומכבסין כלי גוים וכלי ישראל מפני דרכי שלום גירדאי שאל לרבי אימי יום משתה של גוים מהו וסבר מישרי לון מן הדא מפני דרכי שלום אמר ליה רבי אבא והתני רבי חייה יום משתה של גוים אסור אמר רבי אימי אילמלא רבי אבא כבר היינו באין להתיר עבודה זרה שלהן וברוך שהבדילנו מהן
י משאלת אשה לחבירתה החשודה על השביעית נפה וכברה ריחיים ותנור אבל לא תבור ולא תטחן עמה אשת חבר משאלת לאשת עם הארץ נפה וכברה ובוררת וטוחנת ומרקדת עמה אבל משתטיל מים לא תגע בה שאין מחזקין ידי עוברי עבירה וכולן לא אמרו אלא מפני דרכי שלום ומחזיקים ידי גוים בשביעית אבל לא ידי ישראל ושואלים בשלומן מפני דרכי שלום הלכה י' משאלת אשה לחבירתה כו' רבי זעירא בעי קומי ר' מנא מתניתא בסתם הא בפירושא לא אמר ליה וסתמו לאו כפירוש היא אמר ליה אני אומר נפה לספור בה מעות כברה לכבור בה חול ריחים לטחון בה סממנין תנור להטמין בו אונין של פשתן רבי פינחס בעי במה קנסו במקום שזורעין ואוכלין או במקום שזורעין ולא אוכלין מה נפיק מביניהון ראו אותו לוקח מן הסירקי אסור ואין תימר במקום שזורעין ואוכלין ראו אותו לוקח מן הסירקי מותר רבי יוסי בי רבי חנינה בעי על כל פירקא איתמר או על הרא הילכתא איתמר רבנין דקיסרין בשם רבי יהודה בן טיטס מן מה דתנינן בגיטין אלא הדא אמרה הדא היא הילכתא על הדא הילכתא איתמר תמן תנינן נחתום שהוא עושה בטומאה לא לשין ואין עורכין עמו ותני עלה לא בוררין ולא טוחנין עמו והכא הוא אומר אכן אמר רבי אילא כאן לחולין כאן לתרומה והתנינן נחתום אית למימר נחתום בתרומה חברייא אמרי כאן בלותת כאן בשאינו לותת מתניתא מסייעא לחברייא אבל משתטיל את המים לא תגע אצלה רבי חייה ורבי אימי חד אמ' חרוש בה טבאות ואנא נסיב לה מינך בתר שמיטתא וחרנא אמר יישר מאן דאמר חרוש בה טבאות ואנא נסיב לה מינך בתר שמיטתא מה שואלין בשלומן של ישראל יישר ומאן דאמר לגוי יישר דלמא רבי חיננא בר פפא ורבי שמואל בר נחמן עברין על חד מחורשי שביעית אמר ליה רבי שמואל בר נחמן ישראל את אמר ליה רבי חיננא בר פפא לא כן אלפן רבי ולא אמרו העוברים ברכת יי' עליכם אילו אומות העולם שהן כלין ועוברין מן העולם לא אמרו לישראל ברכת יי' עליכם מה ישראל אומרי' להן ברכנו אתכם בשם יי' לא דיכם שכל ברכות שבאות לעולם בזכותינו הן באות ולא דייכם שאין אתם אומ' לנו בואו וטלו מן הברכות הללו אלא שאתם מגלגלין עלינו פיסים וזימיונות וגולגליות וארנוניות הדרן עלך הניזקין
Hebrew text: Venice Edition (1523), Public Domain.