א ארבעה אבות נזיקין השור והבור והמבעה וההבער לא השור כהרי המבעה ולא המבעה כהרי השור לא זה וזה שיש בהן רוח חיים כהרי הבור שאין בו רוח חיים לא זה וזה שדרכן לילך ולהזיק כהרי האש שאין דרכו לילך ולהזיק הצד השוה שבהן שדרכן להזיק ושמירתן עליך וכשהזיק חב המזיק לשלם תשלומי נזק במיטב הארץ ארבעה אבות נזיקין כו' השור זה הקרן דכתיב כי יגף שור איש את שור רעהו וגו' עד כדון בתם במועד מניין או נודע כי שור נגח הוא וגו' הבור כי יפתח איש בור וגו' בעל הבור ישלם וגו' המבעה כי יבער איש שדה או כרם ושלח את בעירה זה הרגל דכתי' משלחי רגל השור והחמור וכתיב הסר מסוכתו והיה לבער זה השן פרוץ גדירו והיה למרמס זה הרגל וההבער דכתיב כי תצא אש ומצאה קוצים וגו' אנן תנינן ארבעה אבות נזיקין ותני רבי חייה שלש עשר נזק צער ריפוי שבת ובושת שומר חנם והשואל נושא שכר והשכור אמור מעתה מה דתנינן אנן להכשר נזקין מה דתני רבי חייה בין להכשר נזקין בין לניזקי גופו ר' חגיי שאל היך תנינן ארבעה אבו' נזיקין אם הכל אמור בשור אחד ניתני שלשה ואם הכל אמור בשור שלשה ניתני חמשה אלא כמה דאישתעי קרייא אישתעיית מתניתא תולדות הקרן נגיחה נגיפה נשיכה רביצה בעיטה דחייה רבי יצחק מקשי נגיפה נגיחה עיקר הן ואת עביד לון תולדות אלא מתחיל בעיקר ומסיים בתולדות תולדות הבור כל פירקא תליתייא דתנינן בנזיקין רבי תני הניח גחלת ברשות הרבים ובא אחר ונתקל בה וצלוחיתו בידו נשרפו כליו ונשברה צלוחיתו חייב על הצלוחית משום בור ועל הכלים משום אש תולדות הרגל תני בהמה שנכנסה לרשו' היחיד והזיקה בין בידה בין ברגלה בין בקרנה בין בעול שעליה בין בשליף שיש בה בין בעגלה שהיא מושכת משלם נזק שלם והמזיק בכרמלית משלם נזק שלם תולדות השן הוון בעיין מימר פרה שאכלה שעורים וחמור שאכל כרשינין וכלב שליקלק את השמן וחזיר שאכלה בשר כולהון תולדות השן אינון אמר ר' יצחק כולהון עיקר שן אינון והא תאני תולדת השן בשדרסה על גבי נוד מלא שמן ובסיכה גופה נהנה כמה דתימר תמן השן אוכלת והגוף נהנה אוף הכא נהנה גופה רבי ירמיה בעי היתה מהלכת ופולטת עשבים מהו אמר רבי יוסי מה אם המניח גחלת לרשות הרבים עד מקו' שהיא מתהלכת היא מזקת מאי כדון אמר רבי יוסי בי רבי בון תיפתר במניח סכין סמוכה לרשות הרבים כמה דתימר תמן האש נוגע מצד אח' ונתחלחל כולו אוף הכא אדם נוגע מצד אח' ונתחלחל כולו רבי יוסי בי רבי בון בשם רבי לוי בור מלא מים ונפל שמה גדי קטן ונכנסו מים דרך אזניו ונתחלחל כולו וכא נתחלחל כולו רבי ירמיה בעי היתה מהלכת ומעקרת עשבים בגופה ובקרנה מהו שינוי הוא דרכה לכן רבי בון בר חייה בשם רבי שמואל בר רב יצחק אם לא נאמר שור הייתי למד שור מן הבור מה אם הבור שאין דרכו לילך ולהזיק חייב לשלם שור שדרכו לילך ולהזיק לא כל שכן או מה הבור משלם נזק שלם אף השור משלם נזק שלם או מה השור משלם חצי נזק אף בור משלם חצי נזק אילו לא נאמר שור הייתי למד שור מן הבור או אילו לא נאמר בור הייתי למד בור מן השור ולמה תנינתה הכא דאית ליה מילין סגין כן לא הרי מושב כהרי משכב ולא הרי משכב כהרי מושב ניחא לא הרי מושב כהרי משכב אם מושב בטפח יטמא יטמא משכב בארבע' טפחים מפני שטמא משכב בארבעה טפחים יטמא מושב בטפח אילו לא נאמר משכב הייתי למד משכב מן המושב אילו לא נאמ' מושב הייתי למד מושב מן המשכב ולמה תנינתה הכא דאית לתנוייה סגין מילין כן לא פרשת נירות כהרי פרשת שילוח טמאין ולא פרשת שילוח טמאין כהרי פרשת נירות אילו לא נאמר פרשת שילוח טמאין הייתי למד פרשת שילוח טמאין מפרשת נירות ולמה תנינתה הכא דאית לתנוייה סגין מילין כן הצד השוה שבהן שהן בצו מיד ולדורות אף כל שהוא בצו מיד ולדורות אמר רבי לא צריך הוא שיאמר לכל אחד ואחד והשור מלמד שהבעלין מיטפלין בנבילה דכתיב והמת יהיה לו וכתיב בבור והמת יהיה לו תני רבי ישמעאל יצאו קרקעו' שאינן מיטלטלי' יצא אדם שאין לו הנייה במותו והאש מלמדת על כולהן שהו' חייב על האונסין אמר רבי יוסי הדא אמרה אדם שחבל בחבירו תחילה אע"פ שחזר ונעש' נשק חייב דכתיב ומכה בהמה ישלמנה ישלם פחתה פיס' וכשהזיק חב המזיק כו' אמר רבי חנינה מכה בהמה ישלמנה ישלם פחתה בר פדייה אמ' אם טרף יטרף יביאהו עד מקום הטריפ' לא ישלם א"ר נסא צורכה להדא דר' חנינ' וצורכ' להדא דבר פדייה אילו איתאמרת דרבי חנינה ולא איתאמרת דבר פדייה הייתי אומר להכשר נזקיה לא ישלם כלום לנזקי גופה ישלם פחתה הוי צורך הוא שיאמר דבר פדייה או אילו איתאמרת דבר פדייה ולא איתאמרת דרבי חנינה הייתי או' להכשר נזקיה ישלם פחתה לניזקי גופה ישלם את הכל הוי צורך שיאמר דרבי חנינה וצורך שיאמר דרבי פדייה רב יהודה בשם שמואל אין שמין לא לגנב ולא לגזלן ולא לשואל אלא לנזקין ואני אומר אף לשואל אין שמין ואבא מודה לי ומאן הוא אבא רבי או אבא בר אבוה אמר רב חסדא נעשה עיקר טפילה אתא רב יהוד' בשם שמו' אין שמין לא לגנב ולא לגזלן ולא לשואל אלא לנזקי' והשומרי' כנזקי' הן רב יהוד' שלח שאל לר' לעז' האנס והגנב והגוזלן מהו לשום להן אמר ליה אין שמין לא לגנב ולא לגוזלן ומניין שאין שמין להן אמר רבה בר ממל חיים שנים ישלם חיים ולא מתים עד כדון גניבה גזילה מניין אמר רבי אבין והשיב את הגזילה כאשר גזל
ב כל שחבתי בשמירתו הכשרתי את נזקו חבתי בתשלומי נזקו כהכשר כל נזקו נכסים של בני ברית ונכסי' המיוחדין חוץ מרשו' המיוחדת למזיק ורשות הניזק והמזיק בתשלומין הלכה ב' כל שחבתי בשמירתו כו' תני רבי חייה זה השור והבור והאש לא תנה אמר רבי ירמיה האש להכשר נזקיו אמר רבי יוסי ואין כיני האש להכשר נזקיו מקבל עליו ההתרייה בדעת זו ולוקה מאי כדון האש להכשר נזקיו מקבל עליו נזק צער ריפוי שבת ובושת הכשרתי במקצת נזקו בהכשר כל נזקו זה הבור דתני חפר בור עשרה טפחים ובא אחר ועמק בו טפח האחרון חייב רבי אומר אחר האחרון למיתה ואחר הראשון לנזקין אמ' רבי יצחק כיני מתניתא אחר אחרון למיתה ואחר שניהן לנזקין חפר בו עשרה טפחים ובא אחר וסיידו וכיירו שניהן חייבין מפני שסיידו וכיירו יהא חייב בשאמר לו סוד את הבית הזה וקנה אותו דמר רבי אמי בשם רבי לעזר שמירת נזקין כשמירת קניין אמ' רבי סימון תיפתר בחופר בחולות דתני חפר זה עשרה וזה עשרה זה עשרי' וזה עשרי' זה מאה וזה מאה כולהן חייבין כמה שיעורן להמית עשרה טפחי' ולהזיק כל שהוא סומכוס אומר לעומקו שלשה לאורכו ורחבו ארבעה רבי לעזר הקפר אומר במלואו של נופל ומהו מלואו של נופל אפילו תרנגול ואפילו גמל פיס' נכסין שאין בהן מעילה דתני הנכסין הללו ניקנין עם נכסין שיש בהן מעילה רב יהודה בשם שמואל דרבי יוסי הגלילי הא דתני ומעלה מעל ביי' רבי יוסי הגלילי אומר להביא קדשים קלין בן עזאי אומר להביא את השלמים אבא יוסי בן דוסאי אומר לא היה בן עזאי אומ' אלא על הבכור בלבד ומה ביניהון מאן דמר שלמים כל שכן מעשר ומאן דמר מעשר הא בכור לא רבי שמעון אומר אחד קדשי קדשים ואחד קדשים קלין קדשים שחייב באחריותן קורא אני בהן בעמיתו וכחש ושאינו חייב באחריותן קורא אני בהן ביי' וכחש רב הונא אמר אחד קדשים כשירין ואחד קדשים פסולין קדשי' שחייב באחריותן אפילו הך ליי' קורא אני בהן בעמיתו וכחש ושאינו חייב באחריותן קורא אני בהן ביי' וכחש ולא בעמיתו וכחש פיס' נכסים שהן של בני ברית פרט לשור של ישראל שנגח לשור של נכרי מנכסין המיוחדין ולא מניכסי הפקר חוץ מרשות המיוחדת למזיק שהוא פטור נוהגין הן ברשות הניזק והמזיק אמר רבי ירמיה אילו תנא חוץ מרשות המיוחדת למזיק ושתק הייתי אומר אחד חצר של שותפין ואחד חצר שאינה לשניהן חייבת ולמה תנא נוהגין הן ברשות הניזק והמזיק אלא זה שומר חנם והשואל נושא שכר והשוכר אמר רבי יסי מכיון דתנא חוץ מרשות המיוחדת למזיק אין אנו יודעין שהן נוהגין ברשו' הניזק והמזיק ולמה תנא נוהגין הן ברשות הניזק והמזיק אלא להוציא חצר שאינה של שניהן אית תניי תני חצר של שותפין חייבת וחצר שאינה לשניהן פטורה אית תניי תני אפילו חצר שאינה לשניהם חייבת מאן דמר חצר של שותפין חייבת וחצר שאינה לשניהן פטורה דכתיב מיטב שדהו ומאן דמר אפילו חצר שאינה לשניהן חייבת דכתיב ובער בשדה אחר מכל מקום רבי יסא בשם רבי יוחנן חצר השותפין חייבת אמר רבי יסא ואנא דאייתיתה מהדא דתני רבי הושעיה ארבעה כללות היה רבי שמעון בן אלעזר אומר משום רבי מאיר בנזקין כל מקום שיש רשות לניזק ולמזיק כגון פונדקי וחצר השותפין וכיוצא בהן על השן ועל הרגל פטור על הנגיחה והנגיפה והנשיכה והרביצ' ועל הבעיט' והדחייה אם תם משלם חצי נזק ומועד משלם נזק שלם מן העלייה לניזק ולא למזיק חייב בכל למזיק ולא לניזק פטור מן הכל והכל מודין בשאין רשות לא לזה ולא לזה כגון בקעה ורשו' הרבי' וכיוצא בה על השן ועל הרגל פטור על הנגיחה ועל הנגיפה והנשיכה והרביצ' והבעיט' והדחייה תם משלם חצי נזק ומועד משלם נזק שלם מן העלייה
ג שום כסף שוה כסף בפני בית דין ועל פי עדים בני חורין ובני ברית והנשי' בכלל הנזק והניזק והמזיק בתשלומין הלכה ג' שום כסף שוה כסף כו' אין אומרים תצא פרה בטלית אלא שמין את הנכסין בבית דין שוה כסף מלמד שאין בית דין שמין אלא נכסי' שיש להן אחריות ואם תפס הניזק במטלטלין שמין לו מהן בפני בית דין מלמד שאין שמין לו אלא בפני בית דין על פי עדי' שאין שמין אלא על פי עדי' בני חורין ובני ברית יצאו גוים ועבדי' ופסולי עדות ונשים בכלל הנזק לפי שלא תפש הכתוב אלא את האיש צריך לרבות את האש' תני רבי ישמעאל ואלה המשפטי' אשר תשים לפניהם והניזק והמזיק בתשלומין משלמין חצי נזק מיכן שמחצין את הנזק מיכן שזה מפסיד חצי נזק וזה מפסיד חצי נזק
ד חמשה תמין וחמשה מועדין הבהמה אינה מועדת לא ליגח ולא ליגוף לא לישוך ולא לרבוץ ולא לבעוט השן מועדת לוכל את הראוי לה שור המועד ושור המזיק ברשות הניזק והאדם הלכה ד' חמשה תמין וחמשה מועדין כו' אמר רבי יוחנן דרבי טרפון היא ברשות הניזק רבי טרפון אומר נזק שלם וחכמים אומרים חצי נזק
ה הזאב והארי הדוב והנמר והברדליס והנחש הרי אילו מועדין והנחש מועד לעולם מה בין תם למועד אלא שהתם משלם חצי נזק מגופו והמועד משלם נזק שלם מן העלייה הלכה ה' הזאב והארי והדוב כו' תני רבי מאיר אומר אף הצבוע אמר רבי יוסי בי רבי אבין לא אמר רבי מאיר אלא בצבוע זכר שיש לו שעה שהוא קשה כארי הדרן עלך ארבעה אבות נזיקין
Hebrew text: Venice Edition (1523), Public Domain.