א אי זהו נשך ואי זהו תרבית אי זהו נשך המלוה סלע בחמשה דינרין וסאתים חטים בשלש מפני שהוא נושך ואי זהו תרבית המרבה בפירות כיצד לקח הימינו חיטים מדינר זהב הכור וכן השער עמדו חטים בשלשים דינר אמר לו תן לי חיטיי שאני מוכרן ולוקח אני בהן יין אמר לו הרי חיטיך עשויות עלי בשלשים דינר והרי לך אצלי בהן יין ויין אין לו ב' המלוה את חבירו לא ידור בחצירו חנם ולא ישכור ממנו בפחות מפני שהוא רבית אי זהו נשך כו' אמר רבי ינאי זהו רבית שיוצא בדיינין בעו קומי רבי יוחנן רבי מהו שיצא בדיינין אמר לו אם מזו אין אנו מניחין לגדולי ארץ ישר' כלום מודי ר' יוחנן שאין שטר זוקק לחבירו מודה רבי יוחנן שאם היה השטר קיים דמנכין ליה אי זהו תרבית תני ישראל שהלוה בריבית לישראל אינו גובה לא את הקרן ולא את הריבית דברי רבי מאיר וחכמים אומרי' גובה את הקרן ולא את הריבית כתיב את כספך לא תתן לו בנשך אין לי אלא נשך בכסף וריבית באוכל נשך באוכל וריבית בכסף מניין תלמוד לומ' אל תקח מאתו נשך ותרבית הקיש נשך לתרבית ותרבית לנשך מה נשך כסף אף תרבית כסף מה תרבי' אוכל אף נשך אוכל לקח ממנו חטים אמר רבי בא בר כהנא השער שהוא יפה לעולם פחות מיכן ווי לזבונא יותר מיכן ווי למזבנה אמר לו תן לי חיטיי שאני מוכרן במה קנה רב נחמן בר יעקב סבר מימר חייב להעמיד לחבירו המלוה את חבירו חד בר נש אשאל לחבריה דינרין אשרוניה גו ביתיה אמר ליה הב לי אגר ביתי אמ' ליה בלי דינריי אתא עובדא קומי רבי בא בר מינא אמר ליה וקים ליה מה דהוה חמי מישרי תני יש דברים שהן רבית ומותרין כיצד לוקח אדם שטרות חברו בפחות ומלוותו של חבירו בפחות ואינו חושש משום רבית ויש דברים שאינן רבית ואסורין משום הערמת רבית כיצד קיבל הימינו שדה בעשר' כור חיטין אמ' לו תן לי סלע אחד אמר לו אין לי אלא כור אחד חיטין טול לך וחזר ולקח ממנו בעשרים וארבע אין זה רבית אבל אסור משום הערמת רבית אמר ליה לית את צריך והב אגר כלים או אגר הכתפין אקולי וסב דינרך רבי לא אמר כנותן לו שכר רגלו רבי זירא אמר נעשה כמשכיר לו דירה ביוקר
ב מרבין על השכר ואין מרבין על המכר כיצד השכיר לו את החצר ואמר לו אם מעכשיו אתה נותן לי הרי הוא לך בעשר סלעים לשנה ואם של חודש בחודש בסלע לחודש מותר מכר לו את השדה ואמר לו אם מעכשיו אתה נותן לי הרי הוא לך באלף זוז ואם לגורן בשני' עשר מנה אסור ד' מכר לו את השדה ונתן לו מקצת דמים ואמר לו אימתי שתרצ' הבא מעות וטול את שלך אסור הלווהו על שדהו ואמר לו אם אתה נותן לי מיכן ועד שלש שני' הרי הוא שלי הרי הוא שלו כך היה בייתוס בן זונין עושה על פי חכמי' הלכ' ג' מרבין על השכר כו' תני המוכר שדה לחבירו ואמר לו על מנת שאהא בא אריס על מנת שאהא בה שותף על מנת שהמעשרות שלי על מנת שכשתמכרנה לא תמכרנה אלא לי שכל זמן שאני רוצה נותן דמיה ונוטלה מותר היה חייב לו מעות וכתב לו שדהו במכר כל זמן שהמוכר אוכל פירות מותר כל זמן שהלוקח אוכל פירות אסור רבי יודה אומר בין כך ובין כך מותר אמר רבי יודה כך היה בייתוס בן זונין עושה על פי חכמים אמרו לו משם ראייה מוכר אוכל פירות היה רבי יוחנן ורבי לעזר ורבי הושעיה אמרי מבתי ערי חומה למד רבי יהודה דתני שנה האמורה בתורה ערי חומה הרי הן כמין רבית ואינה רבית תניי חורן תני הרי זו ריבית אלא שהתירה התורה מאן דמר הרי זו כמין ריבית ואינה רבית רבי מאיר מאן דמר הרי זו ריבית אלא שהתורה התירה רבי יודה אמר רבי אידי כד סלקית מגלותא אשכחית עובדא קומי רבי אמי הרי זו כמין רבית ואינה רבית אמר רבי חזקיה לא אמרו אלא זו רבית שהתירה התורה כאן התורה התירה הא במקום אחר לא אפילו כן לא אשגח רבי אמי אמר בייתא עם דיירא דאיר
ג אין מושיבין חנווני למחצית שכר לא יתן לו מעות ליקח בהן פירות למחצית שכר אלא אם כן נתן לו שכרו כפועל בטל אין מושיבין תרנוגלין למחצה ואין שמין עגלים וסייחים למחצה אלא אם כן נתן לו שכר עמלו ומזונות אבל מקבלין עגלים וסייחים למחצה ומגדלין אותן עד שיהו שלשין וחמור עד שתהא טוענת הלכה ה' אין מושיבין חנווני כו' חד בר נש אשאל לחבריה דינרין אמר ליה סב שני דינרין אגרך ומה דינון עבדין דילי ולך תני הנותן מעות לחבירו ליקח בהן פירות למחצית ואמר לא לקחתי אין לו עליו אלא תרעומת ואם ידוע שלקח הרי זה מוציא ממנו על כורחו הנותן מעות לחבירו ליקח בהן פירות למחצית שכר רצה אחד מהן ליישנן חבירו מעכב על ידו אם היה ערב שביעית אין חבירו מעכב על ידו ששניהן על מנת כן לקחום הנותן מעות לחבירו ליקח בהן פירות למחצית שכר אם אמר הא לך מנה שאינו יכול לעמוד בפרוטרוט הרי זה אסור ראה פירות מוקירין הרי זה מותר הנותן מעות לחבירו ליקח בהן פירות למחצית שכר רשאי הלוקח ליקח מאותו המין כשמוכר לא ימכור שנים כאחת אלא מוכר זה ראשון וזה אחרון הנותן מעות לחבירו ליקח בהן פירות למחצית שכר רשאי ליקח מכל מין שירצה לא יקח לו בהן כסות ועצים אמר רבי יצחק הדא אמרה המבטל כיס חבירו אין לו עליו אלא תרעומת המבטל שדה חבירו חייב לשפות לו המבטל ספינת חבירו וחנות חבירו מהו המוליך פירות ממקום הזול למקום היוקר אמ' לחבירו תנם לי ואני נותן לך כדרך שאתה נותנן למקו' פלוני אם באחריו' הנותן אסור והלוקח מותר המוליך חבילה ממקום למקום אמר לו תניה לי ואני נותן לך כדרך שאת נותן במקום פלוני אם באחריות הנותן אסור והלוקח מותר אבל חמרי' המקבלין מבעלי בתים מעמידין להן פירות במקום היוקר כשער הזול רבי יודה בר פזי עד מקום שדרכו לילך ולבוא בו ביום רב הונא אמר נעשה שלוחו והא מתיבין הונא שליח שנאנס חייב על האונסין שנאנס פטור על האונסין לא פעמי' מתנה שומר חנם להיות כשואל והתני רבי הושעיה כשם שחייב בכולה כך חייב במקצתה מאי כדון מייתה תמן משלם כשער היוקר ברם הכא משלם כשער הזול
ד שמין פרה וחמור וכל דבר שדרכו לעשות ולאכול מקום שנהגו לחלוק את הוולדות מיד חולקין מקום שנהגו לגדל יגדלו רבן שמעון בן גמליאל אומר שמין על אמו וסייח עם אמו ומפרין על שדהו ואינו חושש משום ריבית הלכה ו' שמין פרה וחמור כו' תני שם הוא אדם מחבירו בהמה במנת לעלות לו וולד אחד וגיזה אחת לשנה תרנגולת בעשרה ביצים לחודש השמה תרנגולת מחבירת' מיטפלת באפרוחין כל זמן שצריכין לאימן מיטפל בבהמה דקה שלשים יום ובגסה חמשים יום רבי יוסי אומר בגסה שלשה חדשים מפני שטיפולה מרובה יותר מיכן חלקו של בעל הבית והשוה עליו הכל כמנהג המדינה מהו חלקו של בעל הבית והשוה עליו בר נש דיהב לחביריה ק' דינרין עבדון עשרין דינרין אהן נסב פלגא ואהן פלגא של בעל הבית איתעבדון עלוי קרן בני אינש עבדין כן אלא נסבין ויהבין ובסיפא פלגין השם בהמה לחבירו כמה חייב באחריותו בבהמה טמיא' שני' עשר חדש באדם עשרי' וארבע חדש מקום שנהגו לעלות שכר כתף למעות מעלין וולדות לבהמה מעלין הכל כמנהג המדינה רבן שמעון בן גמליאל אומר שמין כו' אפילו במקום שמעלין שכר כתף למעות ואינו חושש משום רבית השם בהמה מחבירו עד כמה חייב באחריותה סומכוס אומר הגודרות שני' עשר חדש באתונות עשרים וארבע חדש עמד עליו בתוך הזמן שמין לו אחר הזמן אין שמין לו לא דומה טיפול שנה אחת לשתי שנים השם בהמה לחבירו אין פחות משני' עשר חדשי' מתה בכוסיא יהב כוליה דלא בכוסיא יהב פלגא כיצד שמה במנה והשביחה ושוה מאתים מתה בכוסיא יהב ששה של זהב דלא בכוסיא יהב חמשים זוז הכחישה ויפה חמשים זוז מתה בכוסיא יהב שלשה של זהב דלא בכוסיא יהב חמשים זוז השם בהמה מחבירו אין פחות משנים עשר חדש עשה בה כל ימות החמה ואמר למוכרה בימות הגשמי' כופין אותו שיאכילה כל ימות הגשמי' האכיל כל ימות הגשמים ואמר למוכרה בימות החמה כופין אותו שיעשה בה כל ימות החמה תני רבן שמעון בן גמליאל אומ' מפרין על שדהו ואין חושש משום רבית כיצד קיבל הימינו בעשרה כורין חטין אמר לו תן לי סלע אחד ואני נותן לך שנים עשר כורין לגורן מותר רבי יוחנן אמר מפני שהשדה מצויה להתברך ריש לקיש אמ' נעשה כמשכיר לו שדה ביוקר מה ביניהון חנו' וספינה מאן דמר מפני שהשדה מצויה להתברך מפרין על חנות וספינ' מאן דמר נעשה כמשכיר לו שדה ביוקר חנות וספינה אין מפרין אמ' רבי יעקב בר אחא בפירוש פליגי ר' יוחנן אמר מפרין על חנות וספינה ריש לקיש אמר אין מפרין מתניתא מסייעא לריש לקיש אין מפרין על חנות וספינה ועל דבר שאינו עושה בגופו
ה אין מקבלין צאן ברזל מישראל מפני שהוא ריבית אבל מקבלין צאן ברזל מן הגוים ולווין מהן ומלוין אותן בריבית וכן בגר תושב מלוה הוא ישראל על מעותיו של נכרי מדעת הנכרי אבל לא מדעת ישראל הלכה ז' אין מקבלין צאן ברזל מישראל כו' אי זהו צאן ברזל היו לפניו מאה צאן אמר לו הרי הן עשויות עליו במאה של זהב וולדן וחלבן וגיזתן שלך ואם מתו את חייב באחריותן ואת מעלה לי סלע של כל אחת ואחת משלך באחרונה אסור רבי ירמיה בעי תמן את מר צאן ברזל לראשון וכא את מר לשני אמר רבי יוסי תמן שעיקרן לראשון וולדן לראשון ברם הכא עיקרן לשני וולדן לשני רבי ירמיה בעי תמן את מר נושא שכר חייב על האונסין אסור וכא את מר נושא שכר חייב על האונסין מותר לא פעמים שמתנה שומר חנם להיות כשואל ולווין מהן ומלוין אותן בריבית כו' רבי אומר תושב האמור בעבד עברי איני יודע מה טיבו גר צדק האמור בריבית איני יודע מה טיבו מלוה ישראל מעו' נכרי מדעת הנכרי אבל לא מדעת ישראל ישראל שלוה מגוי וביקש להחזירם לו אמ' לו ישראל אחר תנם לי ואני נותן כדרך שאת נותן לו אסור ואם העמידו עם הגוי מותר גוי שלוה מישראל וביקש להחזירם לו אמר לו ישראל אחר תנם לי ואני מעלה לו ריבית מותר ואם העמידו אצל ישראל אסור אמר רבי יוסי והוא שהעמידו אצל ישראל ישראל שלווה מגוי וגוי מישראל ונתגייר בין שזקפדען שלא נתגייר בין משנתגייר גובה הקרן ולא הריבית אבל גוי שלווה מישראל ונתגייר אם עד שלא נתגייר זקפן עליו במלוה גובה הקרן והריבית משנתגייר גובה הקרן ולא הריבית בר קפרא אמר גובה את הקרן ואת הריבית אמר רבי יעקב בר אחא טעמא דבר קפרא מכיון שאת מבריחו מן הריבית אף הוא נעשה גר שקר לווה אדם מבניו ובנותיו בריבית אלא שמחנכן בריבית אמר רב כגון אנא לרבה בר בר חנה ורבה בר בר חנה לי לא יהא אדם לווה בשקל ומלוה בסלע אבל גוי לווה בשקל ומלוה בסלע ישראל לווה מגוי וגוי מישראל וישראל נעשה לו ערב ואינו חושש משו' רבית ישראל שמינה גוי אפיטרופא או סנטר מותר ללוות ממנו בריבית וגוי שמינה ישראל אפיטרופא או סנטר אסור ללוות ממנו בריבית מעות גוי שהיו מופקדין אצל ישר' אסור ללוות בריבית מעות ישר' שהיו מופקדין ביד גוי מותר ללוות ממנו בריבית זה הכלל כל שהוא באחריו' ישר' אסור באחריו' גוי מותר
ו אין פוסקין על הפירות עד שיצא השער היה הוא תחלה לקוצרים פוסק עמו על הגדיש ועל העבט של ענבי' ועל המעטן של זיתים ועל הביצין של יוצר ועל הסיד משישקע כבשנו פוסק עמו על הזבל כל ימות השנה רבי יוסי אומר אין פוסק עמו על הזבל עד שיהא לו זבל באשפות וחכמים מתירין פוסק עמו כשער הגבוה רבי יהודה אומר אע"פ שלא פסק עמו יכול לומר לו תן לי כזה או תן לי את מעותיי ט' מלוה אדם את אריסיו חיטין בחיטי' לזרע אבל לא לאכל שהיה רבן גמליאל מלוה את אריסיו חיטין ביוקר והוזלו או בזול והוקירו ונוטל מהן כשעת הזול לא שהלכה כן אלא שרצה להחמיר על עצמו הלכה ח' אין פוסקין על הפירות כו' מהו לפסוק בשער של סירקי רבי יוחנן אמר פוסקין ריש לקיש אמר אין פוסקין רבי בון בר חייה בעא קומי רבי זירא לא מסתברא דיודי ריש לקיש לרבי יוחנן בשער סירקי של ציפורין שאינה פוסקת אמר רבי בון בר כהנא ותימה אנא איך רבנן פליגי בין פוסק לפירות בין פוסק למעות בין מלוה לפירות א"ר ירמיה במלוה איתפליגו אבל בפונדק כל עמא מודו שאסור אמר רבי יוסה בפיסוק איתפלגון אבל במלוה כל עמא מודו שמותר דבי רבי ינאי אמרי פוסקין על השחת רבי יוסי בן חנינה אומר אף על חלות דבש רבי יוחנן או' כל העיירות הסמוכות לטיבריא כיון שיצא שער של טיבריא פוסקין היה הוא תחילה לקוצרין פוסק עמו על הגדיש כו' רב אמר מחוסר מעשה אחד פוסק מחוסר כמה מעשים אינו פוסק רבי יוחנן וריש לקיש תריהון אמרין אפילו מחוסר כמה מעשים פוסק והא מתניתא פליגא על רב היה הוא תחילה לקוצרין כו' אבא בר זמינה יהב חד דינר לקפילה ונסב מיניה בשעה זלילה דכל שתא ולא מודי רב רבי חייה רובה הוה ליה כיתן אתו חמרייא מיזבנה מיניה אמר לון לית בדעתי מזבנתה כדון אלא בפוריא אמרו ליה זבנה לן כדון מה דאת עתיד מזבנתיה בפוריא אתא שאל לרבי אמר ליה אסור נפק קבעה במתניתא ותני כן היה חייב לו מעות ובא ליטול ממנו בגורן וא' לו עשם עלי כשער שבשוק ואני אעלה לך כל שנים עשר חדש אסור דלא כאיסרו הבא לידו אמר רב מודי רבי חייה חביבי די לן יהבין ליה וקנה מן ככר שרי אגרא מן ככר וקנה בתר כן שרי קנה מכב' אגרא בתר כן אסור רבי לעזר יהב דינר לחד בר נש אמר ליה מה דהינון עבדין מיכן ועד חנוכה דידי מתמן ולהלן לית לי עמך עסוק אין פחתין ואין יתרין דידך בעה מיתן ליה בתר חנוכה ולא קביל ר' לעזר חשש על קרוב לשכר ורחוק להפסד ותני כן קירוב שכר וריחוק הפסד זו מידת רשעים קירוב הפסד וריחוק שכר זו מידת צדיקים קרוב לזה ולזה רחוק לזה ולזה זו מידת כל אדם רבי יצחק יהב דינרין לבר נש בעא מיעבד ליה כהדא דרבי לעזר ולא קביל עילווי כהנא יהב ארבעים דינרין לבר נש מיזבן ליה כיתן יקרא כיתנא אתא שאל לרב אמר ליה איזיל סב מיניה ארבעים כורין רברבין ביקש רבי להתיר קליטו שלים ולא הניחו רבי ישמעאל בי רבי יוסי ואית דמרין רבי ישמעאל בי רבי יוסי ביקש להתיר ולא הניחו רבי מאי קליטו שלים בר נש דיהב לחבריה מהו דינרין כגון אילין דיהבין עיבידתא לאילי' דמפרשין לריסים מתרתין קסוסטכן או משלש' קסוסטכן אין זו רבית אלא הטרשא רבי יוסה ורבי לעזר בן עזריה שניהן אמרו דבר אחד דתנינן תמן היה לו דבר מועט מוסיף עליו והולך ורבי אלעזר בן עזריה אוסר עד שיעמיק שלשה או עד שיתן על הסלע
ז לא יאמר אדם לחבירו הלויני כור חיטין ואני נותן לך מן הגורן אלא אומר לו עד שיבא בני או עד שאמצא המפתח והילל אוסר וכך היה הלל אומר לא תלוה אשה ככר לחבירתה עד שתעשנו בדמים שמא יוקירו החטים ונמצא באות לידי ריבית הלכה י' לא יאמר אדם לחבירו כו' תני לא יאמר אדם לחבירו הלויני כור חטים ואני נותן לך לגורן הא עד שתים שלש שבתות מותר והלל אוסר שמואל אמר הלכה כהלל
ח י"א אומר אדם לחבירו נכש עמי ואנכש עמך עדור עמי ואעדור עמך עדור עמי ואנכש עמך כל ימי גריד אחד כל ימי רביעה אחת לא יאמר לו חרוש עמי בגריד ואני עמך ברביעה י"ב רבן גמליאל אומר יש ריבית מוקדמת ויש רבית מואחרת כיצד נתן את עיניו ללוות ממנו היה משלח לו ואמר בשביל שילויני זו היא רבית מוקדמת לווה ממנו והחזיר לו את מעותיו היה משלח לו ואמר בשביל מעותיו שהיו בטילות אצלי זו היא רבית מואחרת רבי שמעון אומר יש רבית דברים לא יאמר לו דע אם בא איש פלוני ממקום פלוני יג' אילו עוברין בלא תעשה המלוה והלוה והערב והעדי' וחכמי' אומרים אף הסופר עוברים על בל תתן לו ועל בל תקח ממנו ועל לא תהיה לו כנוש' ועל לא תשימון עליו נשך ולפני עור לא תתן מכשול ויראת מאלהי' אני יי' הלכה י"א אומר אדם לחבירו כו' הלכה י"ג ואילו עוברין בלא תעשה כו' אמר רבי יסא בוא וראה כמה סמיות עיני מלוי רבית אדם קורא לחבירו עובד עבודה זרה ומגלה עריות ושופך דמים ומבקש לירד עמו לחייו והלה שוכר העדים והלבלר ואומר להן בואו והעידו שכפר במקום ללמדך שכל המלוה בריבית כופר בעיקר רבי שמעון בן אלעזר אומר יותר ממה שכופרין בעיקר כופרין שעושין התורה פלסטרן ואת משה טיפש ואומר אילו היה יודע משה שכך היינו מרויחין לא היה כותבו רבי עקיבה אומר קשה הריבית שאף הטובה רבית הרי שאמר ליקח לו ירק מן השוק אף על פי שנתן לו מעותיו הרי זה רבית רבי שמעון אומר קשה הריבית שאף שאילת שלום רבית לא שאל לו שלום מימיו ועל שלווה ממנו הקדים לו שלום הרי זה רבית וכן היה רבי שמעון בן אלעזר אומר כל מי שיש לו מעות ואינו מלוון בריבית עליו הכתוב אומר כספו לא נתן בנשך וגו' אמר רבי שמואל בר אימי המיטמוט הזה לא היינו יודעין מהו ובא שלמה ופירש הצל לקוחים למות וגו' הדרן עלך אי זהו נשך
Hebrew text: Venice Edition (1523), Public Domain.