א אחד דיני ממונות וא' דיני נפשות בדרישה ובחקירה שנאמ' משפט אחד יהיה לכם מה בין דיני ממונות לדיני נפשות דיני ממונות בשלשה ודיני נפשות בעשרים ושלשה דיני ממונות פותחין בין לזכות בין לחובה ודיני נפשו' פותחין לזכות ואין פותחין בחובה אחד דיני ממונו' כו' אמר רבי יוחנן בשביל לחוס על ממון ישראל אמרו היאך אתה יודע שזה חייב לזה רבי חייה בר בא בעא קומי רבי יוסי היך עבדין עובדא אמ' ליה כרבי יוחנן דרבי יוחנן אמר בשביל לחוס על ממון ישראל אמרו היאך אתה יודע שזה חייב לזה זעיר בר חיננא בשם רבי חנינה ורב יהודה חד אמר ודרשת וחקרת ושאלת היטב וחד אמר צדק צדק תרדוף הא כיצד אם את רואה הדין שיוצא לאמיתו חקריהו ואם לאו צדקיהו רב הונא כד הוה חמי שהדין מכוונה הוה חקר וכד הוה חמי הכין והכין הוה מכוון כיצד פותחין לזכות אומרין איפשר שזה הרג את הנפש אמר רבי יוסי אין כיני אמר אחד מן העדים יש לי ללמד עליו זכות ובא חבירו וסייעו ויש כאן סיוע אם אומר את כן לא נמצאת חב לדיינים ויש עדים לשקרן אמר רבי יוחנן כל שאינו יודע לדון את השרץ לטהרו ולטמאו ק' פעמים אין יכול לפתוח בזכות כיצד דנין השרץ אמר רבי ינאי מה אם הנחש שממית טהור עכבר שאין ממית אינו דין להיות טהור או חילוף עכבר שאין ממית טמא נחש שממית אינו דין להיות טמא התיב רבי פינחס הרי עקרב ממית והרי הוא טהור אשכח תני אמר הוא נחש הוא עקרב אמר רבי תלמיד וותיק היה לרבי והיה מטהר את השרץ ומטמאו מאה פעמים אמרין ההוא תלמידא לא הוה ידע מורייה אמר רבי יעקב בר דסאיי ההוא תלמידא קטוע מטורא דסיני הוה
ב דיני ממונות מטין על פי עד אח' בין לזכות בין לחובה ודיני נפשות מטין על פי עד אחד לזכות ועל פי שנים לחוב הלכה ב' דיני ממונות מטין כו' אמר רבי ינאי אילו ניתנה התורה חתוכה לא היתה לרגל עמידה מה טעם וידבר יי' אל משה אמ' לפניו רבונו של עולם הודיעיני היאך היא ההלכ' אמר לו אחרי רבים להטות רבו המזכין זכו רבו המחייבין חייבו כדי שתהא התור' נדרשת מ"ט פנים טמא ומ"ט פנים טהור מיניין ודגל"ו וכן הוא אומר אמרות יי' אמרות טהורות כסף צרוף בעליל לארץ מזוקק שבעתים ואומר מישרים אהבוך
ג דיני ממונות מחזירין בין לזכות בין לחובה ודיני נפשו' מחזירין לזכות ואין מחזירין לחובה הלכה ג' דיני ממונות מחזיר' בין לזכות בין לחובה כו' הרי שיצא מבית דין זכאי ומצאו לו חובה שומע אני שיחזירוהו תלמוד לומ' צדיק אל תהרוג הרי שיצא מבית דין חייב ומצאו לו זכות שומע אני שלא יחזירוהו תלמוד לומר ונקי אל תהרג יכול אם צדק בדינך יצדק בדיני תלמוד לומר כי לא אצדיק רשע אמר רבי יצחק אמר לי רבי יוסי לא שנייא אלא אפילו נזדכה בטעות מחזירין אותו הלכה ד' דיני ממונות הכל מלמדין זכות וחובה כו' רבי מי בעא קומי רבי יוחנן אפילו נואף ונואפת אמ' ליה איתקלף מרקועך
ד דיני ממונות הכל מלמדין זכות וחובה דיני נפשות הכל מלמדין זכות ואין הכל מלמדין חובה ה' דיני ממונות המלמד זכות מלמד חובה והמלמד חובה מלמד זכות ודיני נפשות המלמד חובה מלמד זכות אבל המלמד זכות אינו יכול לחזור וללמד חובה הלכה ה' דיני ממונות המלמד זכות כו' רבי אמר ובלבד שלא יהו מחוסרין לומר איש פלוני אתה זכאי ואתה חייב אבל אם היו מחוסרין במשא ומתן לא בדא רבי יוסי בן חנינה אמר אפילו מחוסרין במשא ומתן
ה דיני ממונות דנין ביום וגומרין בלילה ודיני נפשות דנין ביום וגומרין ביום הלכה ו' דיני ממונות דנין ביום כו' מנלן ושפטו את העם בכל עת ואית קרי לשעבר אמר רב שמואל בר רב יצחק כיני מתניתא שאם טעו ודנו בלילה שדינם דין תלמוד לומר ושפטו את העם בכל עת אמ' הא אמירה
ו דיני ממונות גומרין בו ביום בין לזכות בין לחובה ודיני נפשות גומרין בו ביום לזכות וביום של אחריו לחובה לפיכך אין דנין לא בערב שבת ולא בערב יום טוב הלכה ז' דיני ממונות גומרין בו ביום כו' תני העד אין מלמד לא זכות ולא חובה מנלן שנאמר ועד לא יענה בנפש למות ומניין שאף הוא אין מלמד לא זכות ולא חובה תלמוד לומ' והוא לא יענה בנפש למות ריש לקיש אמר פעמי' שאדם רואה את עצמו מזדמם ומפליג דבריו שלא ימות ומניין שצריכין שני ימים סמוכין זה לזה רבי חזקיה רבי אחי בשם רבי אבהו אסור לדון דיני ממונות בערב שבת והדא מתניתא פליגא לפיכך אין דנין לא בערב שבת ולא בערב יום טוב דיני נפשות הא דיני ממונת דנין ותני רבי חייה כן דנין דיני ממונות בערב שבת ואין דנין דיני נפשות בערב שבת אמר כאן להלכה כאן למעשה וידונו אותו בערב שבת ויגמר דינו בשבת וייהרג למוצאי שבת אם אומר את כן נמצא דינו משתקע ריש לקיש בעי וידונו אותו בשבת ויגמר דינו בשבת וייהרג בשבת מה אם עבודה שדוחה שבת רציחת מצוה דוחה אותה שנאמר מעם מזבחי תקחנו למות שבת שהעבודה דוחה אותה אין דין שתהא רציחת מצוה דוחה אותה רבי לא בשם רבי ינאי מיכן לבתי דינין שלא יהו דנין בשבת מאי טעמא נאמר כאן בכל מושבותיכם ונאמר להלן והיו אלה לכם לחוקת משפט לדורותיכם בכל מושבותיכם מה להלן בבית דין הכתוב מדבר אף כאן בבית דין הכתוב מדבר
ז דיני ממונות הטהרו' והטמאות מתחילין מן הגדול ודיני נפשות מתחילין מן הצד הכל כשירין לדון דיני ממונות ואין הכל כשירין לדון דיני נפשות אלא כהנים ולויים וישראלי' המשיאין לכהונה הלכה ח' דיני ממונות הטהרות והטמאות כו' רבי אומר לא תענה על ריב רב כתיב שלא תענה אחר הרב אלא קודם לרב רבי יוסי בן חנינה אמר לא תענה על ריב רב כתיב שלא תענה קודם לרב אלא אחר הרב רב אמר לא תענה אפילו אחר מאה דברי רבי פינחס רבי חלקיה בשם רבי סימון איתפלגון רבי יוחנן וריש לקיש חד אמר דינינו כדיניהן וחד אמר אין דינינו כדיניהן מאן דמר דינינו כדיניהן ניחא מאן דמר אין דינינו כדיניהן מה מקיים ויאמר יהוד' ויאמ' ממוכן ראו דברי יהוד' ראו דברי ממוכן ומניין שמתחילין בדיני נפשות מן הצד תנא שמואל הזקן קומי ר' אחא ויאמ' דוד לאנשיו חגרו איש חרבו ואח"כ ישבו בדין על נבל רבי תימ' בר פפייס בשם רב הושעי' אף בפסול משפח' מתחילין מן הצד הכל כשירין לדון דיני ממונו' ר' יהוד' אומ' אפי' ממזירין ר' יהודה אומ' אין מדקדקין ביין נסך הלכה ט' סנהדרין היתה כחצי גורן עגולה כו' כתיב לא תטה משפט אביונך בריבו בריבו אי אתה מטה אבל אתה מטה בדינו של שור רבי אבהו בשם ר' יוחנן ובלבד בדברים שבין דיני ממונות לדיני נפשות כמה אינון אנן תנינן תשע תני רבי חייה חד עשר הי דיני תרתי אוחרנייתא הסריס וכל מי שלא ראה לו בנים כשר לדון דיני ממונות ולא דיני נפשות רבי אבהו בשם רבי יוחנן אף פחות מבן עשרים ושלא הביא שתי שערות כשר בדיני ממונו' ולא בדיני נפשות ויושב בדינו של שור רבי יוסי בן חנינה אמר תלת עשרה והי דינון תרתין אוחרנייתא דנין שני דיני ממונות ביום אחד ואין דנין שני דיני נפשות ביום אחד אמר רבי אבין ואפילו נואף ונואפת
ח סנהדרין היתה כחצי גורן עגולה כדי שיהו רואין זה את זה ושני סופרי דיינין עומדין לפניהן אחד מימין ואחד משמאל וכותבין דברי מזכין ודברי מחייבין רבי יהודה אומר שלשה היו אחד כותב דברי מחייבין ואחד כותב דברי מזכין והשלישי כותב דברי מזכין ודברי מחייבין י' ושלש שורות של תלמידי חכמי' יושבין לפניהן וכל אח' ואחד מכיר את מקומו צרכו לסמוך סומכין מן הראשונה אחד מן השנייה בא לו לראשונה ואחד מן השלישית בא לו לשנייה ובוררין להן עוד אחד מן הקהל ומושיבין אותו בשלישית ולא היה יושב במקומו של ראשון אלא יושב במקום שהוא ראוי לו הלכה י' שלש שורות של תלמידי חכמים כו' רבי בא בר יסא בשם רבי יוחנן נאמר כאן עדה ונאמ' להלן עדה מייתי לה רב ממתנית' מתניתא אמר' הוי זנב לאריו' ולא ראש לשועלים מתלא אמר הוי ראש לשועלים ולא זנב לאריות דתנינן צרכו לסמוך סומכין מראשונה
ט יא' כיצד מאיימין על עידי נפשות היו מכניסין אותן ומאיימין עליהן שמא תאמרו מאומד ומשמועה עד מפי עד מפי אדם נאמן שמענו או שמא שאין אתם יודעין שסופנו לבדוק אתכם בדרישה ובחקיר' היו יודעין שלא כדיני ממונו' דיני נפשות דיני ממונות אדם נותן ממון ומתכפר לו ודיני נפשות דמו ודם זרעיותיו תלויין בו עד סוף כל הדורות שכן מצינו בקין כשהרג את הבל נאמר בו קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה אינו אומר דם אחיך אלא דמי אחיך דמו ודם זרעיותיו דבר אחר דמי אחיך שהיה דמו מושלך על העצים ועל האבנים יב' לפיכך נברא אדם יחידי בעולם ללמד שכל המאבד נפש אחת מעלין עליו כאילו איבד עולם מלא וכל המקיים נפש אחת כאילו קיים עולם מלא ומפני שלום הבריות שלא יאמר אדם לחבירו אבא גדול מאביך ושלא יהו המינין אומר רשויו' הרבה יש בשמים יג' להגיד גדולתו של מלך מלכי המלכי' ברוך הוא שאדם טובע כמה מטביעו' בחותם אחד וכולן דומי' זה לזה ומלך מלכי המלכי' הקב"ה טבע את כל אד' בחותמו של אדם הראשון ואין א' מהן דומה לחבירו לפיכך כל אחד ואחד חייב לומ' בשבילי נברא העולם יד' שמא תאמרו מה לנו ולצרה הזאת והלא כבר נאמ' והו' עד או ראה או ידע וגו' ושמא תאמרו מה לנו לחוב בדמו של זה הלא כבר נאמר ובאבד רשעים רינה הלכה יא' כיצד מאיימין כו' כיצד מאומד לא תאמרו ראינוהו רודף אחריו וסייף בידו נכנס לחורבה אחריו נכנסנו אחריו ומצאנוהו הרוג ראינוהו יוצא והסייף מטפטפת דם אמר רבי שמעון בן שטח אראה בנחמ' אם לא ראיתי רודף אחר אחר נכנס לחורב' נכנסתי אחריו ומצאתיו הרוג וזה יוצא וסייף מנטף דם אמרתי לו אראה בנחמה שזה הרגו אבל מה אעשה שאין דמך מסור בידי אלא היודע מחשבות יפרע מאותו האיש לא הספיק לצאת משם עד שהכישו נחש ומת הלכה יב' לפיכך נברא אדם כו' אדם נברא יחידי בעולם מפני המשפחות שלא יהו מתגרות זו בזו והלא דברי' ק"ו ומה אם בזמן שהן בני אב אחד מתגרות זו בזו אילו היו בני שנים על אחת כמה וכמה דבר אחר שלא יהו הצדיקים אומרים אנו בני צדיק ואתם בני רשעים הלכה יג' להגיד גדולתו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא כו' להגיד גדולת מלך מלכי המלכים שמחותם אחד טובע כל החותמות ואין אחד מהן דומה לחבירו שנאמר תתהפך כחומר חותם ומפני מה שינה פרצופותיהן שלא יהא אדם קופץ והולך לאשת חבירו או לשדה חבירו תני בשם רבי מאיר שלשה דברים שינה הקדוש ברוך הוא בבני אדם מראה פנים ודעת וקול מראה ודעת מפני הגזלנין וקול מפני הערוה אמר רבי יצחק אפילו תינתא או חיתטא לא דמיא לחבירתה אדם נברא בערב שבת כדי שיכנס תחילה למצוה דבר אחר למה נברא באחרונ' משל למלך שעשה סעודה כשמתקין הסעודה מזמין האורחין כך חכמות בנתה ביתה זה הקדוש ברוך שבנה את העולם בחכמה שנאמר יי' בחכמה יסד ארץ וגו' חצבה עמודיה שבעה אילו שבעת ימי בראשית טבחה טבחה מסכה יינה אילו ימים ונהרות וכל צרכי העולם מי פתי יסור הנה זה אדם וחוה הלכה יד' שמא תאמרו מה לנו ולצרה כו' כתיב ויעבר הרינה במחנה מהו הרינה הריני וכן הוא אומר בצאת לפני החלוץ וגו' ללמדך שאף מפלת הרשעים אינה שמחה לפני המקום הדרן עלך אחד דיני ממונות
Hebrew text: Venice Edition (1523), Public Domain.