א נגמר הדין מוציאין אותו לסוקלו ובית הסקילה היה חוץ לב"ד שנאמ' הוצא את המקלל אל מחוץ למחנה ואחד עומד על פתח בית דין והסודרי' בידו והסוס רחוק ממנו כדי שיה' רואהו אמ' אחד יש לי ללמד עליו זכות הלה מניף בסודרין והסוס רץ ומעמידו אפי' הוא אמר יש לי ללמד על עצמי זכות מחזירין אותו אפי' ארבעה וחמשה פעמים ובלבד שיהא ממש בדבריו נגמר הדין כו' מתניתא או כרבי או כרבנן בעיר של גוי' דתני בשעריך רבי אומר בשעריך בשער שנמצאו בו אתה אומ' כך או אינו אלא בשער שנידונו בו נאמ' כאן בשעריך ונאמ' להלן כי ימצא בקרבך בא' שעריך מה שעריך האמור להלן שער שנמצא בו אף שעריך האמור כאן שער שנמצאו בו ורבנן אמרי בשעריך בשער שנידון בו אתה אומר כך או אינו אלא בשער שנמצא בו נאמר כאן בשעריך ונאמ' להלן והוצאת את האיש ההו' או את האש' ההיא אל שעריך מה שעריך האמור להלן שער שנידון בו אף שעריך האמור כאן שער שנידון בו אמר רבי יוחנן בתחילה בין יש ממש בדבריו בין לאו שומעין לו מיכן והילך יש ממש בדבריו שומעין לו ואם לאו אין שומעין לו אמרי והוא שיש בדבריו האחרוני' ממש חזקיה שאל הרי שהיה יוצא ליהרג ונשתתק כן אנו אומרים הא לא נשתתק היה לו ללמד על עצמו זכות שמע רבי יוחנן ומר הא שאלתא דחמרא אלא כיני הרי שהיה יוצא ליהרג ואמר יש לי ללמד על עצמי זכות ונשתתק כן אנו אומרי' הא אילו לא נשתתק היה לו ללמד על עצמו זכות אמר הא אמירה
ב אם מצאו לו זכות פטרוהו ואם לאו יוצא ליסקל והכרוז יוצא לפניו איש פלוני בן פלוני יוצא ליסקל על שעבר עבירה פלנית ופלוני ופלוני עדיו וכל מי שהוא יודע לו זכות יבוא וילמד הלכה ב' אם מצאו לו זכות כו' תני שור היוצא ליסקל ונמצאו עידיו זוממין רבי יוחנן אמר כל הקודם בו זכה ריש לקיש אמר הפקר טעות הוא וכן עבד היוצא ליסקל והקדישו בעליו רבי יוחנן אמר זכה לעצמו ר"ל אמ' יאוש של טעות היה
ג רחוק מבית הסקילה עשר אמות אומר לו התודה שכן דרך כל המומתין מתודין שכל המתודה יש לו חלק לעולם הבא שכן מצינו בעכן שאמר לו יהושע בני שים נא כבוד ליי' אלהי ישר' ותן לו תודה והגד נא לי מה עשית אל תכחד ממני ויען עכן את יהושע ויאמר אמנה אנכי חטאתי ליי' אלהי ישראל וכזאת וכזאת עשיתי ומניין שנתכפר לו וידויו שנ' ויאמ' יהושע מה עכרתנו יעכרך יי' היום הזה היום הזה אתה עכור ואין אתה עכור לעתיד לבוא ד' ואם אינו יודע להתודות אומרין לו אמור תהא מיתתי כפרה על כל עוונותי ר' יהודה אומ' אם יודע הוא שהוא מוזמם יאמ' תהא מיתתי כפרה על כל עוונותי חוץ מן העון הזה אמרו לו א"כ יהו כל אדם אומ' כן כדי לנקו' את עצמו הלכ' ג' רחוק מבית הסקילה עשר אמות כו' את מוצא שכשמעל עכן בחרם התחיל יהושע מפייס לפני הקב"ה ואומ' רבון של עולם הודיעיני מי זה האיש אמר לו הקב"ה איני מפרסם כל ברייה ולא עוד אלא נמצאתי אומר לשון הרע אלא לך והעמיד את ישראל לשבטיו והפל עליהן גורלות מיד אני מוציאו הדה היא דכתיב וישכם יהושע בבוקר ויקרב את ישר' לשבטיו וילכד עכן בן כרמי בן זרח למטה יהוד' א"ל עכן מה בגורל אתה תופשיני לית בכל ההן דרא כשר אלא את ופינחס אסרון ניבזין ביניכון פנטוס דמיתפיס חד מינכון ולא עוד אלא למשה רבך לית מידמוך אלא תלתין או מ' יומין לא כן אלפן משה רבן על פי שנים עדים שריתה טעי באותה שעה צפה יהושע ברוח הקודש שהוא מחלק לישראל את הארץ בגורל הדא היא דכתיב וישלך להם יהושע גורל אמור מעתה אנו מוציאין שם רע על הגורלות ולא עוד אלא שאם נתקיימו עכשיו יהו כל ישראל אומרים בדיני נפשות נתקיימו כל שכן בדיני ממונות ואם בטלו עכשיו יהו כל ישראל אומרי' בדיני נפשות בטלו כל שכן בדיני ממונות באותה שעה התחיל יהושע מפייס לעכן ומשבע ליה באלהי ישראל ואומר לו בני שים נא כבוד ליי' אלהי ישראל ויען עכן את יהושע ויאמר אמנה מהו אמנה קושטא אנכי חטאתי ליי' אלהי ישראל אמר ליה מה אנא בעי מינך חדא ואת אמרת לי תרתי אמר ליה אני הוא שמעלתי בחרם מדין ובחרם יריחו אמר רבי תנחומא בארבעה חרמים מעל בחרם כנעני מלך ערד בחרם סיחון ועוג בחרם מדין בחרם יריחו ומניין שכיפר לו וידויו שנ' ובני זרח זמרי ואיתן וגו' רבי יהושע בן לוי אמר זמרי זה עכן שעשה מעשה זמרי רבי שמואל בר נחמן אמר הימן זה עכן אמנה אנכי חטאתי כולם חמשה וכי איני יודע שהן חמשה אלא מלמד שאף עכן יש לו חלק לעתיד לבוא הלכה ד' ואם אינו יודע להתודות כו' מעשה באחד שהיה יוצא ליהרג אמרו לו אמור תהא מיתתי כפרה על כל עוונותיי אמר תהא מיתתי כפרה על כל עוונותיי חוץ מן עון זה אם עשיתיו אל ימחול לי ובית דין ישראל יהא נקי וכשבא דבר אצל חכמים זלגו עיניהם אמרו להחזירו אי איפשר שאין לדבר סוף אלא הרי דמו תלוי בצואר עדים הלכה ה' רחוק מבית הסקילה ארבעה אמות כו' אמר רבי יהודה בן טבאי אראה בנחמה אם לא הרגתי עד זומם שהיו אומרי' עד שייהרג שנאמ' נפש תחת נפש אמר לו שמעון בן שטח אראה בנחמ' אם לא מעלים עליך כאילו שפכת דם נקי באותה שעה קיבל עליו שלא יורה אלא מפי שמעון בן שטח שמעון בן שטח היו ידיו חמומות אתא סיעת ליצנין אמרי הבו עיצה ניסהוד על בריה וניקטליניה אסהידו עלוי ונגמר דינו ליהרג מי נפק למיתקטלא אמרי ליה מרי שיקרין אנן בעא אבוי מחזרתיה אמר ליה אבא אם ביקשתה לבוא תשועה על ידך עשה אותי כאסקופה הלכה ו' בית הסקילה היה גבוה כו' מעשה בחסיד אחד שהיה מהלך בדרך וראה שני בני אדם נזקקין לכלבה אמרין נן ידעין דו גברא חסידה אזיל ומסהיד עלן ומרן דוד קטיל לן אלא ניקדמיה וניסהוד עלוי אסהידו עליה ונגמר דינו ליהרג הוא שדוד אמר הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי מחרב מחרב אוריה מכלב מכלבו של חסיד רבי יודה בן פזי סלק לעיליתא דבי מדרשא וראה שני בני אדם נזקקין זה לזה אמרו ליה רבי הב דעתך דאת חד ואנן תרי
ד רחוק מבית הסקילה ארבע אמות היו מפשיטין את בגדיו האיש מכסין אותו מלפניו והאשה מלפניה ומאחריה דברי רבי יהודה וחכמים אומרים האיש נסקל ערום ואין האשה נסקלת ערומה הלכה ח' אמר רבי אליעזר כו' מחלפה שיטת רבי יהודה תמן אמר אם היה שערה נאה לא היה סותרו וכא הוא אומר אכן הכא מכל מקום למיתה אזלה ברם תמן שאם תימצא טהורה ויתגרו בה פרחי כהונה מחלפה שיטת רבנן תמן אמר האיש נסקל ערום ואין האשה נסקלת ערומה וכא אינון אמרין הכין הכא ואהבת לרעך כמוך ברור לו מיתה יפה ברם תמן ונוסרו כל הנשים
ה בית הסקילה היה גבוה שתי קומות ואחד מן העדים דוחפו על מתניו נהפך על לבו הופכו על מתניו ואם מת יצא ואם לאו נוטל את האבן ונותנה על לבו ואם מת בה יצא ואם לאו העד השני נוטל את האבן ונותנה על לבו אם מת בה יצא ואם לאו רגימתו בכל ישראל שנאמר יד העדים תהיה בו בראשונה להמיתו ויד כל העם באחרונה וגו' הלכה ז' כל הנסקלין נתלין דברי רבי ליעזר כו' תני' וכמלוא קומתו של נופל הרי חמשה הכא את מר וכמלוא קומת הנופל הרי חמשה ובבור של נזקין את מר עד עשרה טפחים לא דומה נופל מדעת לנופל שלא מדעת רבי יונתן בן חלי רבי אבודמי בר ברתיה דרבי טבי בשם רבי יאשיה אילין דחבטין תורא בחייליה אין בו משום ריסוק איברי' ביומוי דרבי פינחס חבטו תורא בחייליה אמ לון בחייכון שרוניה שרוניה וקום וערק אמר ברוך שבחר בחכמים ובדבריהם דאמר אילין דחבטין תורא בחייליה אין בו משום ריסוק איברים ומניי' שטעון סקילה שנ' סקול יסקל ומניין שטעון דחייה שנאמר ירה יירה ומניין שטעון שתי דחיות ת"ל יירה
ו כל הנסקלין נתלין דברי רבי ליעזר וחכמים אומרים אינו נתלה אלא המגדף והעובד ע"ז האיש תולין אותו פניו כלפי העם והאשה פניה כלפי העץ דברי רבי ליעזר וחכמים אומ' האיש נתלה ואין האשה נתלית ח' א"ר אליעזר מעשה בשמעון בן שטח שתלה נשים באשקלון אמרו לו שמונים נשים תלה ואין דנין שנים ביום אחד הלכה ט' כיצד תולין אותו כו' מה טעמא דרבי ליעזר מה מגדף שנסקל נתלה אף אני אביא שאר כל הנסקלין שיהו נתלין מה טעמא דרבנן מה המגדף על ידי שפשט ידו בעיקר נתלה אף אני ארבה שאר כל הפושטין ידיהן בעיקר להיות נתלין אית תניי תני יהודה בן טבאי נשיא אית תניי תני שמעון בן שטח נשיא מאן דמר יהוד' בן טבאי נשיא עובד' דאלכסנדריא' מסייע ליה והוון בני ירושלם כותבין מירושלם הגדולה לאכסנדריאה הקטנה עד מתי בעלי שרוי בתוכך ואני יושבת עגומה בביתי ומאן דמר שמעון בן שטח נשיא עובדא דאשקלון מסייע ליה תרין תלמידין הוו באשקלון אכלין כחדא ושתין כחדא ולעיין באורייתא כחדא מית חד מינון ולא אתגמל חסד מית בר מעיין מוכס ובטילת כל מדינתא מיגמליניה חסד שרי ההוא תלמידא בכי ואמר ווי דילמא לית לשונאי ישראל כלום איתחמי ליה בחילמיה ואמר לא תיבזי בני מריך דין עבד חד זכו ואזל בה ודין עבד חד חובה ואזל בה ומה חובה עבד חס דלא עבד חובה מן יומוי אלא זימנא חדא הקדים תפילין של ראש לתפילין של יד ומה זכו עבד בר מעיין מוכס חס ליה דלא עבד זכו מן יומוי אלא זימנא חדא עבד אריסטון לבולבוטייא ולא אתון אמר ייתון מסכיני וייכלוניה דלא ליקלקל ואית דמרי' הוה סגי באורחא והוה תחות שיחיה חד עגול ונפל ונסתיה חד מסכן ולא מר ליה מידי בגין דלא מסמקא אפוי וחמא ההוא תלמידא גו גנין גו פרדיסין גו מבועין דמיא וחמא לבר מעיין מוכס קיים על גיף נהרא בעי ממטי מיא ולא מטי וחמא למרים בת עלי בצלים תלייא בחיטי ביזייא ואית דמרין תירעת גיהנם קביעה גו אודנה אמר לון עד אימת כדין אמר ליה עד דייתי שמעון בן שטח נסבין לה מן גו אונדה ויהבין לה גו אודניה אמר לון ומה הוא סורחניה א"ל דנדר על נפשיה ואמר אי איתעביד נשייא קטלי לכל חרשייא והיידן עביד ליה נשיא ולא קטלון אלא תומנין נשים במערת אשקלון מחבלין עלמא זיל ומה ליה אמר לון גברא רבא הוא ולית הוא מהימנתי אמר ליה עינוון הוא סגי ומהימנתיך ואין לית מהימנתיך אפיק עיניך ויבה גוא ידך אפיק עיניה ויהב גו ידיה אמרון חזרת ואשתוות לחבירתה אזל ומר ליה בעא מיעבד סימינה קומוי אמר ליה לית את צריך אנא ידע דת גברא חסידא אף על פי כן בליבי חשבית בפומי לא אמרית והוה יום סגריר נטל תמנין גוברין בחירין לבושין מאנין נקיין ונסב עמון תמנין קידרין חדתין אמר לון כד נא צפר לבשון מניכון וכד נא צפר תיניינות עולו כיון דעאל למערת אשקלון אמר אוים אוים פתחון לי מן דידכון אנא כיון דכנס חדא אמרה מה דאמרה ומייתי פיתא וחדא אמרה מה דאמרה ומייתי תבשילא וחדא אמרה מה דאמר' ומייתי חמרא אמרן ליה מה אי בך עבד אמ' לון אי בי עביד נא צפר תרי זימנין ומעייל להכא תומנין גוברין בחירין לבושין מאנין נקיים חדי ומחדי לכון אמרן ליה לון נן בעיין כיון דצפר לבשו מנין נקיים כיון דצפר תיניינו עלו כולהו כהדא רמז לון כל חד מינכון יטול חדא ויטלטלינה מארעא ולא מצלח מה דו עבדה והוה אמר לההיא דאייתת פיתא אייתי פיתא ולא מייתא והוא אמר אייתי לצליבא אייתי תבשילא ולא מתייא והוא אמר אייתי לצליבה אייתי חמר ולא מתייא והוא אמר אייתי לצליבא כן עבד לכולהי היינו דתנינן שמונים נשים תלה שמעון בן שטח באשקלון ואין דנין שנים ביום אחד אלא שהשעה צריכה לכן
ז כיצד תולין אותו משקיעין את הקורה בארץ והעץ יוצא ממנה ומקיף שתי ידיו זו לזו ותולה אותו רבי יוסי אומ' קורה מטה על הכותל ותולה בה כדרך שהטבחין עושין תולין ומתירין אותו מיד ואם לן עוברין בלא תעשה שנאמ' לא תלין נבלתו על העץ כי קבור תקברנו ביום ההוא כי קללת אלהים תלוי כלומר מפני מה זה תלוי מפני שקילל את השם נמצא שם שמים מתחלל תני רבי אליעזר בן יעקב אומ' זה חומר במחלל מבמגדף וזה חומר במגדף מבמחלל במגדף כתיב לא תלין נבלתו על העץ ובמחלל כתיב ותקח רצפה בת איה את השק ותטהו על הצור מתחילת קציר עד נתך מים עליהם מלמד שהיו תלויין מששה עשר בניסן עד שבעה עשר במרחשון כתיב ויתנם יהושע ביום ההוא חוטבי עצים ושואבי מים לעדה ניחא לעדה ולמזבח יי' אלא שתליין יהושע בריפן אמר אני מרחיקן ולא מקרבן אלא מי שעתיד לבנות בית הבחירה דאת דעתו לקרב יקרב ואת דעתו לרחק ירחק ובא דוד וריחקן והגבעונים לא מבני ישראל המה ולמה ריחקן על שם ויהי רעב בימי דוד שלש שנים וגו' אמר דוד בעון שלשה דברי' גשמים נעצרין עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים עבודה זרה דכתיב פן יפתה לבבכם וסמיך ליה ועצר את השמים גילוי עריות דכתיב וימנעו רביבים ומלקוש לא היה ומצח אשה זונה היה לך שפיכות דמים שנאמר כי הדם הוא יחניף את הארץ ויש אומרים אף פוסקי צדקה ברבים ואינן נותנין דכתיב נשיאים ורוח וגשם איין איש מתהלל במתת שקר בדק דוד בכל דרכיו ולא מצא אחד מהן התחיל שואל באורים ותומים הדא הוא דכתיב ויבקש דוד את פני יי' אמר רבי לעזר כתיב בקשו יי' כל ענוי ארץ אשר משפטו פעלו וגו' ויאמר יי' על שאול ועל בית הדמים על אשר המית את הגבעונים על שאול שלא עשיתם עמו חסד ועל בית הדמי' על אשר המית את הגבעונים שלח דוד וקראן אמר להם מה לכם ולבית שאול אמרו לו על ידי שהמית ממנו שבעה אנשים שני חוטבי עצים ושני שואבי מים וסופר וחזן ושמש אמר לון ומה תון בעון אמרו ליה יותן לנו שבעה אנשים והוקענום ליי' בגבעון אמר לון ומה הנייה יש לכון אין אינון מתקטלין סבו לכון כסף ודהב אמרו ליה אין לנו כסף וזהב עם שאול ועם ביתו אמר דילמא בהתין אילין מן אילין הוה נסיב כל חד וחד מינון ומפייס ליה קומי נפשיה והוא לא מקבל עלוי הדא הוא דכתיב אין לנו כסף וזהב אין לי כתיב באותה שעה אמר דוד שלשה מתנות טובות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל בויישנין ורחמנין וגומלי חסדים בויישנין דכתיב לבעבור תהיה יראתו על פניכם וגו' רחמנין דכתיב ונתן לך רחמים ורחמך והרבך גומלי חסדים דכתיב ושמר יי' אלהיך לך את הברית ואת החסד ואילו אין בהן אחת מהן וריחקן והגבעונים לא מבני ישראל המה ואף עזרא בא וריחקן והנתינים היו יושבין בעופל וציחה וגישפא מן הנתנינים ואף לעתיד הקדוש ברוך הוא מרחקן דכתיב והעובד העיר יעבדוהו מכל שבטי ישראל יאבידוהו מכל שבטי ישראל ויאמר המלך אני אתן ויקח המלך את שני בני רצפה ולמיכל בת שאול לא היה לה וולד ותימר אכן אמור מעתה בני מירב היו וגידלתם מיכל ונקראו על שמה ויתנם המלך ביד הגבעונים ויוקיעום בהר לפני יי' ויפלו שבעתם יחד שבעתים כתי' חסר חד זה מפיבושת שנתפלל עליו דוד וקלטו המזבח אמר להן הריני מעבירן לפני המזבח כל שהמזבח קולטו הרי הוא שלו מפני מפיבושת שהיה גדול בתורה לפני המזבח וקלטו א"ר אבין אקרא לאלהים עליון לאל גומר עלי שהסכים הקדוש ברוך הו' עם דוד והמה הומתו בימי קציר בתחילת קציר שעורי' ותקח רצפה בת איה את הבגד ותטהו לה על הצור מהו על הצור אמר רבי הושעיה שהיתה אומרת הצור תמים פעלו רבי בא בר זמינא בשם רבי הושעיה גדול הוא קידוש השם מחילול השם בקידוש השם כתיב לא תלין נבלתו ובחילול השם כתיב ויהיו תלויים עד נתך מים עליהם מלמד שהיו תלויין מששה עשר בניסן עד שבעה עשר במרחשון והיו עוברין ושבין אומרים מה חטאו שנשתנה עליהן מידת הדין והיו אומרי' להן על שפשטו ידיהן בגירים ארורי' והרי הדברים ק"ו ומה אילו שלא נתגיירו לשום שמים תבע הקדוש ברוך הוא דמן המתגיירין לשום שמים לא כל שכן הרבה גרים נתגיירו באותו היום שנאמר ויספר שלמה את האנשים הגרים ויעש מהם שבעים אלף נושא סבל וגו'
ח אמר רבי מאיר בזמן שאדם מצטער שכינה מה הלשון אומרת קלני מראשי קלני מזרועי אם כך אמר הכתוב מצטער אני על דמן של רשעים קל וחומר על דמן של צדיקים שנשפך הלכ' י' אמר רבי מאיר כו' אנן תנינן קליני אית תניי תני קל אני מאן דמר קליני לית הוא אלא קליל מה דמר קל אני לית הוא אלא נטיל מתניתא דלא כרבי מאיר דאמר אף המגדף עובר בלא תעשה
ט יא' ולא זו בלבד אלא כל המלין את מתו עובר בלא תעשה הלינו לכבודו להביא לו ארון ותכריכין אינו עובר עליו בלא תעשה ולא היו קוברין אותן בקברות אבותיהן אלא שני קברות היו מותקנין לבית דין אחד לנסקלין ולנשרפין ואחד לנהרגין ולנחנקין הלכה יא' ולא זו בלבד כו' תני המעביר ארון ממקום למקום אין בו משום ליקוט עצמות אמר רבי אחא הדא דתימר בארון שיש אבל בארון עץ יש משום ליקוט עצמות אמר רבי יוסי אפילו בארון עץ אין בו משום ליקוט עצמות אי זהו ליקוט עצמות אמר רבי חגיי והוא ששמע למחר אבל בו ביום יש שמועה לליקוט עצמות תני ניקומכי קומי רבי זעירא אין שיעור לליקוט עצמות רבי מני הורי לרבי לא דכפרא לקרוע ולהתאבל כרבי אחא ולא ליטמות כרבי יוסי תני ליקוטי עצמות כשמוען אי זהו ליקוט עצמות המלקט עצם עצם משיתאכל הבשר תני ליקוט עצמות אין אומ' עליהן קינים ונהי ולא ברכת אבלים ולא תנחומי אבלים אילו הן ברכת אבילים שאומרים בבית הכנסת אילו הן תנחומי אבילים שהן אומרים בשורה תני אבל אומר עליהן דברים מה הן דברים רבנן דקיסרין אמרין קילוסין
י יב' נתאכל הבשר היו מלקטין את העצמות וקוברין אותן במקום והקרובין באין ושואלין את שלום העדי' ואת שלום הדיינין כלו' דעו שאין בלבינו עליכם שדין אמת דנתם ולא היו מתאבלין אלא אוננים שאין אנינה אלא בלב הלכה יב' נתאכל הבשר כו' תני בראשונה היו מלקטין את העצמות וקוברין אותן במהמורות נתאכל הבשר היו מלקטין אותן וקוברין אותן בארזים אותו היום מתאבל ולמחר היה שמח לומ' שיניחוהו אבותיו מן הדין ולא עוד אלא היו קוברין אותן בפני עצמן הנסקלין בנשרפין והנהרגין בנחנקין הוא שדוד אומר אל תאסוף עם חטאים נפשי הנסקלין והנשרפין ועם אנשי דמים חיי הנהרגין והנחנקין רבי אבהו מטתיה אונס אזל ליה חד מינוק עלון רבי יונה ורבי יוסי מי חמי ליה אפין מאימתיה עליה לא אמרון ליה מילה דאורייא אמר לון משגחין רבנן מימר מילה דאורייא אמרו ליה אשגח מרן אמר לון מה אם רשות שלמטן שיש בה כזב ושקר וגניבו' דעת ומשוא פנים ומקח שוחד והיום עודנו ומחר איננו נאמר בה הקרובין באין ושואלין שלום הדיינין והעדים לומר שאין בלבינו עליכם כלום שדין אמת דנתם רשות של מעלן שאין בה לא כזב ולא שקר ולא גניבות דעת ולא משוא פנים ולא מקח שוחד והוא חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים על אחת כמה וכמה שחייבים אנו לקבל עלינו מידת הדין ואומר ונתן לך רחמים ורחמך והרבך כאשר נשבע לאבותיך הדרן עלך נגמר הדין
Hebrew text: Venice Edition (1523), Public Domain.