א ארבע מיתות נמסרו לבית דין סקילה שריפה הרג וחנק ר' שמעון אומ' שריפה סקילה חנק והרג זו מצות הנסקלין ארבע מיתות נמסרו לבית דין כו' ולרשות לא ניתן אלא דין הרג בלבד סקילה מניין וסקלתם באבנים ומתו שריפה שנאמר באש ישרפו אותו ואתהן הרג נאמר כאן נקימה ונאמר להלן והבאתי עליכם חרב נקמת נקם ברית מה נקימה האמורה להלן חרב אף נקימה האמורה כאן חרב חנק לית משכח ליה אמרת כל מיתה האמורה בתורה סתם אין אתה רשאי להחמיר עליה אלא להקל עליה ותלו אותה בחנק רבי שמעון אומר שריפה חמורה מסקילה ורבנין מרין סקילה חמורה משריפה רבי שמעון אומר חנק חמור מהרג ורבנין מרין הרג חמור מחנק רבי שמעון דרש כל שם בת כהן בשריפה ורבנין מרין כל שם ארוסה בסקילה רבי שמעון דרש מה בת כהן שהחמירה תורה בארוסה שתהא בשריפה היקילה בנשואה שתהא בסקילה בת ישראל שהיקילה תורה בארוסה שתהא בסקילה אינו דין שנקל עליה בנשואה שתהא בהריגה ורבנין דרשין מה אם בת ישר' שהחמירה התורה בארוסה שתהא בסקילה היקילה בנישואיה שתהא בשריפה בת כהן שהיקילה התורה באירוסיה שתהא בשריפה אינו דין שנקל עליה בנישואיה שתהא בחניקה רבי אבהו בשם רבי יוסי בן חנינה כל מיתה שהיא למטה ממיתת אביה בשריפה כשהיא אצל אביה עם אביה בשריפה ועם חמיה בסקילה את אביה היא מחללת באש תשרף רבי ליעזר אומר עם אביה בשריפה עם חמיה בסקילה היא בשריפה ואין בועלה בשריפה היא בשריפה ואין זוממיה בשריפה כיוצא בהם בשריפה היא והן בשריפה כיוצא בהן בסקילה היא והן בסקילה כיוצא בהן בחנק הן בשריפה והוא בחנק רבי אבהו בשם רבי יוסי בן חנינה רבנין דרשין אנשי עיר הנדחת בכלל עובדי ע"ז היו בסקילה יצאו לידון בקלה שבמיתות בשריפה לא דייך שאת מוציאה לידון בקלה שבמיתות בשריפה אלא שאת מוציאן בקלה שבמיתות בחניקה רב שמעון דרש נביא השקר בכלל עובדי עבודה זרה היו בשריפה יצאו לידון בקלה שבמיתות בסקילה לא דייך שאת מוציאן לידון בסקילה אלא שאת רוצ' להוציאן בקלה שבמיתות בהריגה רבי שמואל בר סוסרטאי בשם רבי אבהו מחלף רבנין דרשין נביא השקר בכלל עובדי עבודה זרה היה בסקילה יצא לידון בקלה שבמיתות בשריפה לא דייך שאת מוציאו בשריפה אלא שאת מוציאו לידון בקלה שבמיתות בחניקה רבי שמעון דרש אנשי עיר הנדחת בכלל עובדי עבודה זרה היו בשריפה יצאו לידון בקלה שבמיתות בסקילה לא דייך אלא שאת מוציאן לידון בקלה שבמיתות בהריגה
ב מצות הנשרפין היו משקעין אותו בזבל עד ארכובותיו ונותנין סודרין קשה לתוך הרכה וכורך על צוארו זה מושך אצלו וזה מושך אצלו עד שהו' פותח את פיו ומדליק את הפתילה וזורקה לתוך פיו והיא יורדת לתוך מעיו וחומרת את בני מיעיו רבי יהודה אומר אף הוא אם מת בידם לא היו מקיימין בו מצות שריפה אלא פותחין את פיו בצבת שלא בטובתו ומדליק את הפתילה וזורקה לתוך פיו והיא יורדת לתוך מיעיו וחומרת את בני מיעיו אמר רבי לעזר בי רבי צדוק מעשה בבת כהן שזינתה והקיפוה חבילי זמורות ושרפוה אמרו לו מפני שלא היה בית דין שבאותה שעה בקי הלכה ב' מצות הנשרפין כו' ויתן קשה בפני עצמו אמר שלא ימות שכן מצינו שבשעה שסתם חזקיהו את מוצא מימי גיחון העליון במנים דקים סתמן רבי קריספא בשם רבי יוחנן בפתילה של בעץ היא מתניתא מהו בפתילה של בעץ רבנין דקיסרין אמרין אבר וקסטיטריון מעורבין אמר רבי יוסי בי רבי בון אתיא כמאן דמר מדליק את הפתילה וזורקה לתוך פיו ברם כמאן דמר יורדת לתוך מיעיו וחומרת את בני מיעיו בפתילה של נפט היא מתניתא תני קודם לארבעים שנה עד שלא חרב בית המקדש ניטלו דיני נפשות מישראל בימי רבי שמעון בן יוחי ניטלו דיני ממונות מישראל אמר רבי שמעון בן יוחי בריך רחמנא דלי נא חכים מידון אמר רבי לעזר בי רבי צדוק תינוק הייתי ורוכב על כתיפו דאבא וראיתי בת כהן שזינת והקיפוה חבילי זמורות ושרפוה אמרו לו תינוק היית ואין עדות לתינוק כד חמא דא מילתא לא הוה פחות מבן עשר שנין כד הוה מהלך עם רבי לא הוה פחות מן תלתין שנין דלית אורחא דגברא רבא מהלך עם בר נש פחות מתלתין שנין ותני כן אמ' ר' מעשה שהייתי אני בא ור' לעז' בי ר' צדוק מבית שיריין ואכלנו תאנים וענבים עראי חוץ לסוכה
ג מצות הנהרגין היו מתיזין את ראשו בסייף כדרך שהמלכות עושה רבי יהודה אומר ניוול הוא זה אלא מניח את ראשו על הסדן וקוצץ אותו בקופיץ אמרו לו אין מיתה מנוולת מזו הלכה ג' מצות הנהרגין כו' מודה רבי יהודה שאין מיתה מנוולת מזו אלא שאמרה תורה ובחקותיהם לא תלכו אמר רבי יוחנן ותני כן ירצח הרוצח במה שרצח יכול אם הרגו בסייף יהרגנו בסייף במקל יהרגנו במקל נאמר כאן נקימה ונאמר להלן והבאתי עליכם חרב נקמת נקם ברית מה נקימה שנאמר להלן בחרב אף נקימה שנ' כאן מיתה בחרב יכול יטלינו מבין האגפיים נאמר כאן ובערת הרע מקרבך ונאמר להלן ואתה תבער הדם הנקי מקרבך הבערה הבערה עריפה עריפה מה הבערה שנ' להלן מול העורף אף כאן מול העורף מה עריפה שנ' להלן התזת הראש אף כאן התזת הראש
ד מצות הנחנקין היו משקעין אותו בזבל עד ארכובותיו ונותנין סודרין קשה לתוך הרכ' וכורך על צוארו זה מושך אצלו וזה מושך אצלו עד שנפשו יוצאה הלכה ד' מצות הנחנקין כו' חנק לית משכח אמרת הרי זו מיתה בתורה וכל מיתה שנאמרה בתורה סתם אין את רשאי למושכה להחמיר עליה אלא להקל עליה דברי רבי יאשיה אמר לו רבי יונתן לא מפני שהיא קלה אלא שנאמרה סתם וכל מיתה שנאמרה סתם אי אתה רשאי להחמיר עליה אלא להקל עליה תלו אותו בחנק אמרת סדר חנק כך הוא זה מושך אצלו וזה מושך אצלו כהנא בעא קומי רב תמן את מר זה מושך הילך וזה מושך הילך וכא את מר זה מושך אצלו וזה מושך אצלו אמר ליה תמן זה מלפניו וזה מלאחריו ברם הכא דין מן דין סיטרא ודין מן דין סיטרא
ה אילו הן הנסקלי' הבא על האם ועל אשת אב ועל הכלה והב' על הזכו' ועל הבהמה והאשה המביאה עליה את הבהמה והמגדף והעובד עבודה זרה והנותן מזרעו למולך ובעל אוב וידעוני והמחלל את השבת והמקלל אביו ואמו והבא על נער' מאורסה והמסית והמדיח והמכשף ובן סורר ומורה הלכה ה' אילו הן הנסקלין כו' לכן צריכה בהעלם אחד אבל בשני העלימות שכן אפילו באשה אחת בא עליה וחזר ובא עליה בהעלם אחד חייב על כל אחת ואחת רבי שמעון בריה דרבי הלל בן פזי בעא קומי ר' הלל בר פזי מתניתא באשה אחת שיש לה שמות הרבה אבל אם היו נשי' הרבה והעלימות הרבה בהעלם אחד הוא אמר ליה לכן צריכה בהעלם אחד דאיתפלגון הוא בהעלם אחד והיא בחמשה העלימות רבי יוחנן אמר הוא מביא קרבן אחד והיא מביאה חמשה קרבנות רבי שמעון בן לקיש אמר כשם שאינו מביא קרבן אחד כך אינה מביאה אלא קרבן אחד שלא תאמ' יעשו נשים הרבה והעלימות הרבה בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת לפום כן צרך מימר חייב על כל אחת ואחת אמר רבי בון בר חייה תני רבי ישמעאל כן לא תנחשו ולא תעוננו והלא הניחוש והעינון בכלל היו ויצאו מן הכלל לחלוק על הכלל כלל בהיכרת ופרט בהיכרת מילתיה דרבי יוחנן אמרה כלל ופרט הוא דמר רבי אבהו בשם רבי יוחנן כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו וגו' והלא אחותו בכלל היית ויצאת מן הכלל לחלוק על הכלל התיב רבי לעזר והכתיב ערות אחות אמך וערות אחות אביך לא תגלה אמר ליה לצורך יצאת לידון בערייה והכתיב ואיש אשר ישכב את אשה דוה וגלתה את ערותה את מקורה הערה והיא גילתה את מקור דמיה אמר ליה לצורך יצאת לידון בערייה שלא תאמר הואיל ואין חייבין עליה אלא משום טומאת ערייה לא נעשה בה את המערה כגומר לפום כן צריך מימר והכתיב ואיש אשר ישכב את דדתו ערות דודו גלה אמר ליה לצורך יצאת לידון בערירי דאמר רבי יודן כל אתר דת מר ערירים יהיו הווין בלא וולד וכל אתר דת מר ערירים ימותו קוברין את בניהן אמר רבי יוסי דודתו לצורך יצאת למעט את אשת אחיו מאמו מה טעמא נאמר כאן דודתו ונאמר להלן או דודו או בן דודו יגאלנו מה דודו שנאמר להלן באחי אביו מאביו הכתוב מדבר אף דודתו שנאמר כאן באשת אחי אביו מאביו הכתוב מדבר אף אשת אחיו לימדה מדודתו מה דודתו שנאמר להלן באשת אחי אביו מאביו הכתו' מדבר אף אשת אחיו שנאמ' כאן באשת אחיו מאביו הכתוב מדבר עד כדון כרבי עקיבה כרבי ישמעאל תני רבי ישמעאל נאמר כאן אשת אחיו ונאמר להלן ואיש אשר יקח את אשת אחיו נדה היא מה נדה יש לה היתר לאחר איסורה אף אשת אחיו יש לה היתר יצאת אשת אחיו מאמו שאין לה היתר לאחר איסורה והא רבי יוחנן מקשי לה מנן תיתי ליה רבי אבהו בשם רבי לעזר בשם רבי הושעיה שני לאוין וכרת אחד לאוין חולקין את ההכר' מה טעמא על בשר אדם לא ייסך ובמתכנתו לא תעשו כמוהו וכתיב איש אשר ירקח כמוהו ואשר יתן ממנו על זר ונכרת מעמיו הרי כאן שני לאוין וכרת אחד לאוין חולקין את ההכרת ועוד מן הדא שמואל בר אבא בעא קומי רבי זעורה ויצאו שלמים ויחלקו על כל הקדשים בטומאה אמר ליה לצורך יצאו למעט קדשי בדק הבית שאין חייבין עליהן משום פיגול ונותר וטמא ולא מתניתא היא קדשי המזבח מצטרפין זה עם זה למעילה וחייבין עליהן משום פיגול ונותר וטמא מה שאין כן בקדשי בדק הבית מכיון שאינן מצטרפין אינן חולקין אמר רבי חנינה וכן היא צריכה ליה ויחלקו ולא יצטרפו כלל בעשה ופרט בלא תעשה מילתיה דרבי לעזר אמרה כלל ופרט הוא רבי לעזר אמר לוקין על ידי חרישה בשביעית רבי יוחנן אמר אין לוקין על ידי חרישה בשביעית מה טעמא דרבי לעזר ושבתה הארץ שבת ליי' כלל שדך לא תזרע וכרמך לא תזמר פרט הזורע והזומר בכלל היו ולמה יצאו להקיש אליהם אלא מה הזורע והזומר מיוחדין שהן עבודה בארץ ובאילן אף אין לי אלא דבר שהוא עבודה בארץ ובאילן מה עבד לה רבי יוחנן שני דברים הן ושני דברים שיצאו מן הכלל חולקין על דעתיה דר' אלעזר אינן חלוקין ואית ליה לחלוק אינן חולקין הא ללמד מלמדין על דעתיה דרבי יוחנן אינן מלמדין שנייה היא שכלל בעשה ופרט בלא תעשה ואין עשה מלמד על לא תעשה ואין לא תעשה מלמד על עשה על דעתיה דרבי לעזר עשה מלמד על לא תעשה אבל לא תעשה אינו מלמד על עשה על דעתיה דרבי יוחנן ניחא מותר לחפור בה בורות שיחין ומערות על דעתיה דר' לעזר מהו לחפור בה בורות שיחין ומערו' כשם שאין מלמדין לעניין איסור כך לעניין היתר לא ילמדו אמר רבי בא קרתיגנאה טעמא דרבי יוחנן שש שנים תזרע שדך לא בשביעית ושש שנים תזמר כרמך לא בשביעית כל לא תעשה שהוא בא מכח עשה עשה הוא ועובר בעשה רבי ירמיה אמר עובר בעשה רבי יוסי אומר אפילו בעשה אין בו והכתיב מלא ושבתה הארץ שבת ליי' לעניין לא תעשה שבו יהו לוקין על התוספת רבי יוחנן פתר מתניתא יכול יהו לוקין על ידי חרישה בשביעית הרי רבי לעזר פתר מתניתא יכול יהו לוקים על איסור שני פרקים הראשונים אית תניי תני ושש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמר כרמך ואית תניי תני שדך לא תזרע וגו' מאן דמר שש שנים מסייע לרבי יוחנן ומאן דמר שדך לא תזרע מסייע לרבי לעזר מתניתא מסייע לרבי לעזר השמר בלא תעשה פן לא תעשה וכתיב שם תעלה עולותיך ושם תעשה שם תעלה זו העלייה ושם תעשה זו השחיטה וזריקה מה העלייה שהיא בעשה הרי היא בלא תעשה אף שחיטה וזריקה שהן בעשה יהו בלא תעשה בגין דכתיב שם תעלה ושם תעשה והא אילו לא כתיב שם תעלה ושם תעשה אין עשה מלמד על לא תעש' ואין לא תעשה מלמד על עשה מה עבד לה רבי יוחנן שלא תאמר כמה דת מר גבי שבת חפר חרץ נעץ אינו חייב אלא אחת ודכוותה שחט והעלה לא יהא חייב אלא אחת לפום כן צרך מימר חייב על כל אחת ואחת רבי זעירה רב חייה בר אשי בשם כהנא הנוטע בשבת חייב משום זורע רבי זעורה אמר זומר כנוטע נטע וזמר בשבת על דעתיה דכהנא חייב שתים על דעתיה דרבי זעורה אינו חייב אלא אחת כלום אמר רבי זעורה אלא זומר כנוטע דילמא נוטע כזומר הכל היה בכלל זריעה ויצאת זמירה להחמיר על עצמה מפני שיצאת זמירה להחמיר על עצמה את פוטרו משום זורע הוי לא שנייא נטע וזמר בשבת בין על דעתיה דכהנא בין על דעתיה דרבי זעורה חייב שתים
ו הבא על האם חייב עליה משום אם ומשום אשת אב רבי יהודה אומר אינו חייב אלא משום האם בלבד ז' הבא על אשת אב חייב עליה משום אשת אב ומשום אשת איש בין בחיי אביו בין לאחר מיתת אביו בין מן האירוסין בין מן הנישואין ח' הבא על כלתו חייב עליה משום כלתו ומשום אשת איש בין בחיי בנו בין לאחר מיתת בנו בין מן האירוסין בין מן הנישואין הלכה ו' הבא על האם כו' הלכה ז' הבא על אשת אב כו' אזהרה לבא על האם מניין ערות אמך לא תגלה כרת מניין כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו הנפשות העושות מקרב עמם אזהרה לבא על אשת אב מניין ערות אשת אביך לא תגלה כרת מניין כי כל אשר יעשה וגו' עונש מניין ואיש אשר ישכב את אשת אביו ערות אביו גלה מות יומתו וגו' הלכה ח' הבא על כלתו כו' אזהרה לבא על כלתו מניין ערות כלתך לא תגלה כרת מניין כי כל איש אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו עונש מניין ואיש אשר ישכב את כלתו וגו' תניתה הכא תניתה בכריתות ניחא בכריתות שהוא מביא קרבן וחוזר ומביא קרבן אית לך מימר בסנהדרין שהוא נסקל וחוזר ונסקל אמר רבי יודן אבוי דרבי מתנייה להתרייה איתאמרת שאם התרו בו משום אשת אב לוקה משו' אם לוקה ויתרו בו משום אשת איש אמר רבי אבון תיפתר בפנויה תמן תנינן רבי יהודה אומר אם לא היתה אמו ראויה לאביו אינו חייב אלא אחת הא אם היתה אמו ראויה לאביו חייב שתים רבי אבהו בשם רבי יוחנן לא שנייא בין שהיתה אמו ראויה לאביו בין שאין אמו ראויה לאביו אינו חייב אלא אחת טעמא דרבי יוחנן אמך היא משום אמו אתה מחייבו ערה את כל הפרשה לאם רבי בון בר חייה בעא קומי רבי זעירא מה ראה רבי יוחנן לתפוש את האם ולהניח את אשת האב אמר ליה דהוא סבר כרבי ישמעאל דרבי ישמעאל דרש ערות אשת אביך בזכור הכתוב מדבר ואין אביו בכלל הזכור אלא לחייבו שתים דתני הבא על אביו חייב עליו שתים וניתני שלשים ושבע כריתות בתורה רבי מנא אמר כל שם זכור אחד ערות אשת אביך באשת אב הכתוב מדבר ערות אמך זו אמו שהיא אשת אביו אמו שאינה אשת אביו מניין אמך היא לא תגלה ערותה מה עבד לה רבי ישמעאל פתר לה לאחר מיתה ולית לרבי עקיבה כן ערות אביך היא לא שנייא בין בחייה בין לאחר מיתה רבי עקיבה דרש ערות אשת אביך באשת אב הכתוב מדבר ערות אמך זו אמו שהיא אשת אביו אמו שאינה אשת אביו מניין אמך היא לא תגלה ערותה מה עבד לה רבי ישמעאל פתר לה לאחר מיתה ולית ליה לרבי עקיבה כן ערות אביך ערות אמך מה אביך כל שהוא אביך בין לעונש בין לאזהרה אף אמך כל שהיא אמך בין לעונש בין לאזהרה לא מסתברא דדריש אהן קרייא אלא רבי יודה דלית ליה אמו שהיא אשת אביו צריך מידרוש ערות אביך וערות אמך מה אביך כל שהוא אביך בין לעונש בין לאזהרה אף אמך כל שהיא אמך בין לעונש בין לאזהרה אמר רבי זעירה הדא אמרה למידין מגזירה שוה אפילו מופנה מצד אחד אמר ליה רבי יודן לית דא פשיטא על דרבי עקיבה דר' עקיבה אמר גזירה שוה אע"פ שאינה מופנה ר' ירמיה בעי הבא על אמו מהו שהוא חייב עליה משם אשת איש תא חמי אילו בא אחר עליה חייב משום אשת איש בנה לא כל שכן התיב רבי יוסי הרי חורגה הרי הוא חייב עליה משום אשת איש ובנה אינו חייב עליה משום אשת איש דתני אף בשאר כל העריות כן חמותו ואשת איש את תופשו משום חמותו כלתו ואשת איש את תופסו משום כלתו אחותו ואשת איש את תופסו משום אחותו מבריחו מן החמורה ומקנתרו בקלה לית יכיל דתני הבא על אחותו חייב עליה משום אחותו ומשום בת אשת אביו רבי יוסי בי רבי יודה אומר הבא על אחותו אינו חייב עליה אלא משום שם אחד בלבד וכן הבא על כלתו רבי ירמיה רבי אבהו בשם רבי יוחנן אתייא דרבי יוסי בי רבי יודה בשיטת רבי יודה אביו כמה דרבי יודה תופש שם ראשון כן רבי יוסי בי ר' יודה תופש שם ראשון חזר ר' ירמי' ר' אבהו בשם ר' יוחנן לית לר' יוסי בי ר' יוד' בשיטת ר' יוד' אביו תמן אמו בלא אשת אביו חייב אשת אביו בלא אמו חייב ברם הכא מצינו בת אשת אביו בלא אחותו הוא מות' בה
ז הבא על הזכור ועל הבהמה והאשה המביאה את הבהמה אם אדם חטא בהמ' מה חטאת אלא לפי שבאת לאדם תקלה על ידיה לפיכך אמ' הכתו' תיסקל דבר אחר שלא תהא הבהמה עוברת בשוק ויאמרו זו היא שנסקל איש פלוני על ידיה הלכ' ט' הבא על הזכור אזהרה לבא על הזכור מניין ואת זכר לא תשכב משכבי אשה כרת מניין כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו וגו' עונש מניין ואיש אשר ישכב את זכר משכבי אשה תועיבה עשו שניהם מות יומתו דמיהם בם את יליף דמיהם בם מדמיהם בם עד כדון לשוכב לנשכב מניין ואת זכר לא תשכב משכבי אשה קרי ביה לא תישכב עד כדון כרבי עקיבה כרבי ישמעאל לא יהיה קדש מבני ישראל כרת לנשכב כרבי ישמעאל מניין ר' ירמיה בשם ר' אבהו נאמר כאן קדש ונאמר להלן וגם קדש היה בארץ את למד קדש מקדש וקדש מתועבה רבי חייה בר אדא בשם רבי חנינה תועיבה מתועיבה א"ר יוסי בי ר' בון מתניתא אמרה כן תועבה עשו שניהם שניהם בסקילה שניהם באזהרה שניהן בהכרת אזהרה לבא על הבהמ' מניין ובכל בהמה לא תתן שכבתך לטמאה בה כרת מניין כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו וגומ' עונש מניין ואיש אשר יתן שכבתו בבהמה מות יומת את יליף דמיהם בם מדמיהם בם עד כדון כרבי עקיבה כר' ישמעאל ר' ישמעאל מן אתריה ור' עקיבה מן אתריה כרת לנשכב על דרבי ישמעאל לית משכח עונש לנשכב בין על דר' ישמעאל בין על דרבי עקיבה לית משכח וכתיב זובח לאלהים יחרם מה זה בסקילה וכרת אף זה בסקילה וכרת מה מפקא מביניהון שכב את הזכור ונשכב ממנו על דעתיה דר' ישמעאל אינו חייב אלא אחת על דעתיה דר' עקיב' חייב שתי' שכב את הבהמה ונשכב הימינה בין על דעתיה דרבי עקיב' בין על דעתיה דר' ישמעאל חייב שתים שכב את הזכור ואת הבהמה חייב שתים נשכב מן הזכור ומן הבהמה חייב שתים שכב שני זכרים כאחת מאחר שמתחייבין על ידו שנים חייב שתים נשכב משני זכרים כאחת מאחר שמתחייבין על ידו שנים חייב שתים תני הזכור לא עשו בו את הקטון כגדול והבהמה עשה בה את הקטנה כגדולה אמר רבי לעזר לעולם אינו מתחייב עליה עד שתהא בת שלש שנים ויום אחד רבי בון בר חייה בעא מר' זעירא מה ראה רבי ישמעאל ורבי עקיבה ליחלק בזכור ובבהמה ובשאר כל העריות לא נחלקו אמ' ליה שבכל העריות כתוב בהן שאר בשר ואילו אין כתוב בהן שאר בשר התיבון הרי נידה אין כתוב בה שאר בשר ונחלקו עליה ר' ירמיה בשם רבי אבהו מכיון דכתיב קריבה קריבה כמי שכולהם כאן וכולהם כאן רבי חייה בר אדא בשם רבי חנינה ואל אשה בנידת טומאתה לא תקרב לגלות ערותה א"ר יוסי בי ר' בון היא בל תקרב היא בל תגלה אזהרה לאשה המביא' את הבהמ' עליה מניין ואשה לא תעמד לפני בהמה לרבעה תבל הוא כרת מניין כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו עונש מניין ואשה אשר תעמד לפני בהמה לרבעה אותה והרגת את האשה ואת הבהמה מות יומתו דמיהם בם את יליף הריגה מהריגה סקילה מסקילה דמיהם בם מדמיהם בם רבי בא בר ממל בעי הגע עצמך שבא עליה שוגג הרי היא נסקלת על ידיו והוא פטור רבי שמעון בעי הגע עצמך שחרש בה בשבת הרי הוא נסקל על ידה והיא פטורה לית לך אלא כהדא דמר ר' שמואל בר רב יצחק כספם וזהבם עשו להם עצבים למען יכרתון אין כתיב כאן אלא למען יכרת כאינש דמר שחיק טימייה דפלן דאפיק בריה לעבדא בישא
ח המגדף אינו חייב עד שיפרש את השם אמר רבי יהושע בן קרחה בכל יום דנין את העדי' בכינוי יכה יוסה את יוסה נגמ' הדין לא היו הורגין בכינוי אלא מוציאין את כל האדם לחוץ ומשיירין את הגדול שבהן ואומ' לו אמו' מה ששמעתה בפירוש והוא או' והדיינים עומדין על רגליהן וקורעין ולא מאחין והשני אומר אף אני כמוהו והשלישי אומר אף אני כמוהו הלכה י' המגדף אינו חייב כו' אזהרה למגדף מניין אלהים לא תקלל כרת מניין איש איש כי יקלל אלהיו ונשא חטאו עונש מניין ונוקב שם יי' מות יומת וכרבי ישמעאל דר' ישמעאל אמר בדיינים הכתוב מדבר אם על הדיינים הוא מזהיר לא כל שכן על הכינויים אם על הכינויים הוא עונש כרת לא כל שכן על שם המיוחד אית תניי תני על הכינויים באזהרה וכרת על שם המיוחד במיתה אית תניי תני על הכינויים באזהרה ועל שם המיוחד במיתה וכרת מאן דמר על הכינויים באזהרה וכרת אלהים לא תקלל ועוד איש איש כי יקלל אלהיו ונשא חטאו בכרת ועל שם המיוחד במיתה ונוקב שם יי' מות יומת ומאן דמר על הכינויין באזהרה אלהים לא תקלל ועל שם המיוחד במיתה וכרת ונוקב שם יי' מות יומת ואיש איש כי יקלל אלהיו וגו' רבי ירמיה בשם רבי שמואל בר רב יצחק זאת אומרת שדנין מספק היך עבידא פלוני הרג את הנפש יהא נידון עד שיבואו עדיו אמר ליה ר' יוסי ותפשין בר נשא בשוקא ומבזין ליה אלא כיני פלו' הרג את הנפש והרי עידיו שהרג את הנפש יהא תפוש עד שיבואו עידיו ואמרין ליה גדף אלא אותו השם שאמרתי לפניכם אותו קילל ובו קילל ואין העדים צריכין לקרוע שכבר קרעו בשעה ששמעו ר"ש בן לקיש אמר מיכן לדיינים שקיבלו עדות עומדין שדינן דין את שמע מינה שית את שמע מינה כהיא דאמ' ר' שמואל בר רב יצחק ואת שמע מינה כהיא דא"ר שמעון בן לקיש ואת שמע מינה שומע מפי שומע חייב לקרוע ואת שמע מינה מיכן לעד שהעיד עדותו השיני אומר אף אני כמוהו והשלישי אומר אף אני כמוהו ואת שמע מינה שהוא אחד מן הקרעים שאין מתאחין ואת שמע מינה מכיון שהיו יודעין משעה הראשונה שהוא שם המיוחד שהוא צריך לקרוע רבי חייה אמר רבי יסא מקשי תנינן הכרוז יוצא לפניו איש פלוני בן איש פלוני יוצא ליסקל על שעבר עבירה פלונית ופלוני ופלוני עדיו כל מי שהוא יודע לו זכות יבוא וילמוד שמענו שומע מפי שומע צריך לקרוע שמעינן שומע מפי שומע ושומע מפי שומע צריך לקרוע מהו לקרוע על קיללת השם נישמעינה מן הדא ויהי כשמוע המלך חזקיהו את דברי רב שקה ויקרע את בגדיו מהו לקרוע על קיללת הגוי מאן דאמר רב שקה גוי היה קורעין מאן דאמ' ישראל היה אין קורעין תני ר' הושעיה אחד השומע קללת השם מישראל ואחד השומע מפי הגוי חייב לקרוע מה טעמא הנה יי' אלהי כל בשר הממני יפלא כל דבר מהו לקרוע בזמן הזה ר' יוסה ר' ירמיה בשם ר' חייה בר בא ר' חזקיה ר' ירמיה בשם ר' יוחנן משרבו הגודפנים פסקו מלקרוע מהו לקרוע על הכינויין בזמן בזה נישמעינה מהדא רבי שמעון בן לקיש הוה מהלך באיסרטא פגע ביה חד כותיי והוה מגדף והוא קרע מגדף והוא קרע נחת ליה מן חמרא ויהב ליה מרתוקא גו ליביה אמר ליה בר כותיי אית לאימך מאנין מספק' לי מילתיה הדא אמר' שקורעי' על הכינויין ושקורעין בזמן הזה
ט יא' העובד עבודה זרה אחד העובד ואחד המזבח ואחד המקטר ואחד המנסך ואחד המשתחוה והמקבלו עליו לאלוה והאומר לו אלי אתה יב' אבל המגפף והמנשק והמכבד והמחבק והמרבץ המרחיץ הסך המלביש והמנעיל עובר בלא תעשה הנודר בשמו והמקיי' בשמו עובר בלא תעשה הפוער עצמו לבעל פעור זו היא עבודתו הזורק אבן למרקוליס זו היא עבודתו הלכה יא' העובד עבודה זרה כו' אזהרה לעובד עבודה זרה מניין לא תעבדם כרת מניין את יי' הוא מגדף ונכרתה ולא מגדף כתוב כאדם שהוא אומר לחבירו גידפתה את כל הקערה ולא שיירתה בה כלום משל רבי שמעון בן לעזר אומר לשנים שהיו יושבין וקערה של גיריסין ביניהון פשט אחד את ידו וגידף את כל הקערה ולא שייר בה כלום כך המגדף והעובד עבודה זרה אינו משייר לאחריו מצוה עונש מניין והוצאת האיש ההוא או את האשה ההיא אשר עשו את הדבר הזה אל שעריך וגו' ע"ד וסקלתם אותם באבנים ומתו לא תעבדם הייתי אומר עד שיעבוד כל עבודה זרה שבעולם תלמוד לומר לא תשתחוה להם השתחויה בכלל היתה ולמה יצאת להקיש אליה אלא מה השתחויה מיוחדת מעשה יחיד וחייבין עליה בפני עצמה אף אני ארבה כל מעשה ומעשה שיש בה חייבין עליו בפני עצמו אף על גב דרבי שמעון בן אלעזר אמ' זיבח וקיטר וניסך בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת מודה שאם עבדה בעבודתה בעבודת הגבוה בעבוד' השתחויה שהוא חייב על כל אחת ואחת כד מר ר' שמואל בשם רבי זעירא ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירי' אמר ליה מטי תנה לקדשים רבי יסא בשם רבי יוחנן זיבח לה טלה בעל מום חייב מאי כדון כיי דמר רבי הילא לא תעשון כן ליי' אלהיכם כל ליי' אלהיכם לא תעשון כן רבי בון בר חייה בעא קומי רבי זעירה לא תעבדם כלל לא תשתחוה להם פרט כי לא תשתחוה לאל אחר חזר וכלל כלל ופרט וכלל אין בכלל אלא מה שבפרט רבי בון בר כהנא בעא קומי רבי הילא לא תעשון כן כלל זובח לאלהים יחרם פרט בלתי ליי' לבדו חזר וכלל כלל ופרט וכלל והכל בכלל וריבה את המגפף והמנשק אמר ליה לאי זה דבר נאמ' השתחויה לא ללמד על עצמו שהוא מעשה המגפף והמשתחוה שאינן מעשה מניין לאומר לו אלי אתה רב אבון בשם רבנין דתמן וישתחוו לו ויזבחו לו ויאמ' אלה אלהיך ישראל וגו' מעתה אינו מתחייב עד שיזבח ויקטר ויאמר א"ר יוסי לא בא הכתוב להזכיר אלא גניין של ישראל וישתחוו לו לא לגבוה ויזבחו לו לא לגבוה ויאמרו לו לא לגבוה מאי כדון נאמר כאן אמירה ונאמר אמירה במסית מה אמירה האמורה במסית עשה בה אמירה כמעשה אף אמירה האמורה כאן נעשה בה אמירה כמעשה כתיב וילך ויעבד אלהים אחרים וישתחוו להם ולשמש או לירח אמר רבי זעורה לשמש אין כתיב כאן אלא ולשמש אין כאן כלל ופרט אלא ריבויים התיב רבי אבא בר זימנא קומי רבי זעורה והא כתיב כל אשר לו סנפיר וקשקשת וכל אשר אין לו סנפיר וקשקשת מעתה אין כאן כלל ופרט אלא ריבויים אלא בגין דכתיב וי"ו אמר רב יוחנן בר מרייא כל הן דאנא משכח וי"ו אנא מחיק ליה אמר רבי שמואל בר אבודמא הייתי אומר מה שבימים יהו אסורין ומה שבגיגיות ושבביברים יהו מותרין ת"ל וכל אשר במים ריבה רבי שמואל בר נחמני בשם רבי הושעיה האומר לו אלי אתה מחלוקת רבי וחכמים השתחוה לה מהו רבי יוחנן אמר דברי הכל מודין בכפיפת קומה שהוא חייב מה בין המעלה והמוריד קומתו מה בין המעלה והמוריד שפתותיו רבי יוחנן אמר במחלוקת וריש לקיש אמר במחלוקת אמר ר' זעירא קרייא מסייע לריש לקיש תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה אין לי אלא דבר שהוא מעשה המגדף והמשתחוה שאינן מעשה מניין
י יג' הנותן מזרעו למולך אינו חייב עד שימסור למולך ויעביר באש מסר למולך ולא העביר באש העביר באש ולא מסר למולך אינו חייב עד שימסור למולך ויעביר באש בעל אוב זה הפיתום והמדבר משיחיו וידעוני זה המדבר בפיו הרי אילו בסקילה והנשאל בהן באזהרה הלכה יג' הנותן מזרעו למולך אזהרה לנותן מזרעו למולך מניין ומזרעך לא תתן להעביר למולך כרת מניין כי מזרעו נתן למולך ונכרתה עונש מניין איש איש מבני ישר' ומן הגר הגר בישראל אשר יתן מזרעו למולך מות יומת עם הארץ ירגמוהו באבן ומזרעך לא תתן יכול אפילו מסר ולא העביר יהא חייב ת"ל ומזרעך לא תתן להעביר יכול אפילו מסר והעביר שלא למולך יהא חייב תלמוד לומר ומזרעך לא תתן להעביר למולך יכול אפילו מסר והעביר למולך שלא באש יהא חייב תלמוד לומר לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש עברה עברה לגזירה שוה מה העברה שנ' להלן באש אף כאן באש נמצאתה אומר לעולם אינו חייב עד שימסור ויעביר באש למולך רבי נסה בשם ר' לעזר לעולם אינו מתחייב עד שימסרנו לכומרים ויטלינו ויעבירנו העבירו כדרכו מהו תני היה מושכו ומעבירו תני העבירו ברגלו פטור רבי לעזר בי ר"ש מחייב אחד המולך ואחד שאר עבודה זרה רבי לעזר בי ר"ש או' אינו חייב אלא למולך בלבד אינו חייב אלא על יוצאי יריכו א"ר יוחנן טעמא דר' לעזר בי ר"ש מהכא לא ימצא בך בגופך לא ימצא מעביר והכרתי אותו מקרב עמו לרבות שאר עבודה זרה בהיכרת עונש מניין מזרעו נתן למולך מות יומת והוא שהעביר עצמו לא ברגלו הוא עובר מפני שהעביר את עצמו אבל אם היה מושך בו ומעבירו חייב מה היא דאמר רבי לעזר בי רבי שמעון העבירו ברגלו פטור בהוא דאעבריה מזקר רבי בון בר חייה בעא קומי רבי זעירא מסר ולא העביר תפלוגתא דחזקיה ודרבי יוחנן דאיתפלגון טבח ולא מכר חזקיה אמר חייב ורבי יוחנן אמר פטור רבי בא רבי חייה בשם רבי יוחנן ראה לשון שלימדתך התורה מולך כל שתמליכהו עליך אפילו קיסם אפילו צרור והכרתי אותו מקרב עמו לרבות שאר עבודה זרה בהיכרת רבי נסה בשם רבי לעזר לרבות שאר עבודה זרה לבנים ולבנות דתני אחד המולך ואחד שאר עבודה זרה בין שעבדה בבנים ובבנות בין שעבדה באבות ובאמהות חייב אמר רבי זעירה בשאין עבודתה לכן אבל אם היתה עבודתה לכן פטור אמר רבי הילא אפילו עבודתה לכן חייב שתים מתניתא מסייעא לרבי הילא מולך בכלל עובדי עבודה זרה היה ויצא לידון להקל עליו שלא יהא חייב אלא על יוצאי יריכו אמר רבי תנחום בר ירמיה אתייא דרבי לעזר בי רבי שמעון כשיטת ר"ש אביו כמה דרבי שמעון אמר מולך בכלל עובדי ע"ז היה יצא לידון להקל עליו שלא יהא חייב אלא על יוצאי יריכו כן רבי לעזר ביר' שמעון אמר בכלל עובדי עבודה זרה היה יצא לידון להקל עליו שלא יהא חייב אלא על יוצאי יריכו אמר רבי תנחום בר יודן אף על גב דרבי לעזר בי רבי שמעון אמר זיבח וקיטר ניסך בהעלם אחד אינו חייב אלא אח' מודה שאם עבדה בעבודת' בעבודת הגבוה בעבודת השתחויה שהוא חייב על כל אחת מניין שאם עבדה בעבודתה בעבודת גבוה בעבודת השתחויה שהוא חייב על כל אחת ואחת רבי שמואל בשם רבי זעורה ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים אמר ליה מטי תנה לקדשים רבי יסא בשם רבי יוחנן זיבח לה טלה אחד בעל מום חייב מאי כדון כדאמר רבי הילא לא תעשון כן ליי' אלהיכם כליי' אלהיכ' לא תעשון כן אמר רבי פינחס קומי רבי יוסה בשם רב חסדא היתה עבודתה בבנים ובבנות ועבדה באבות ובאמהות חייב שתים והוה רבי זעורה חדי בה סבר מימר בשיטת רבי הילא רביה איתאמרת ועל דרבי לעזר בי רבי שמעון איתאמרת אמר ליה ומה בידך ועל דרבנין איתאמרת אמר ליה ולהדא צורכת אזהרה לבעל אוב מניין אל תפנו אל האובות כרת מניין והנפש אשר תפנה אל האובות ואל הידעונים וגו' עונש מניין ואיש או אשה כי יהיה בהם אוב או ידעוני מות יומתו ולמה לא תנינן ידעוני בכריתות רבי חזקיה בשם ריש לקיש מפני שנכללו כולם בלאו אחד אל תפנו אל האובות וגו' רבי יסא בשם ריש לקיש שהוא בלא תעשה שהוא בא מכח עשה אמר רבי זעורה קומי רבי יסא הכן לא אתא מתני בר נש מתני ידעוני בכריתות אלא את א"ל כמה דאישתעי קרייא אישתעיית מתניתא אוב או ידעוני או בזה פיתום המדבר משיחיו וידעוני זה המדבר בפיו הרי אילו בסקילה והנשאל בהן באזהרה ודורש אל המתים אית תניי תני זה הנשאל בגולגולת אית תניי תני הנשאל בזכורו מה בין הנשאל בגולגולת למעלה בזכורו שהנשאל בגולגולת עולה כדרכו ועולה בשב' וההדיוט מעלה את המלך והמעלה בזכורו אינו עולה כדרכו ואינו עולה בשבת ואין ההדיוט מעלה את המלך אמר רבי הונא קרייא מסייע למאן דאמר אוב זה המעלה בזכורון מה טעמא קסמי נא לי באוב והעלי נא לי אשר אומר אלייך מה את שמע מינה אמ' רבי מנא מיכן דהות ידעה מילין מילין סגין מאי כדון והיה כאוב מארץ קולך מיליהון דרבנין מסייען לרבי יסא דאמר רבי יסא בשם רבנין מפני שהן מקטירין לשדים רבי הילא בשם ר' יסא מפני שנכללו כולן על ידי מעשה
יא יד' המחלל את השבת בדבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת והמקלל אביו ואמו אינו חייב עד שיקללם בשם קיללם בכינוי רבי מאיר מחייב וחכמים פוטרין טו' הבא על נערה מאורסה אינו חייב עד שתהא נערה בתולה מאורסה בבית אביה באו עליה שנים הראשון בסקילה והשני בחנק הלכה יד' המחלל את השבת כו' אזהרה למחלל מניין לא תעשה כל מלאכה כרת מניין כי כל העושה בה מלאכה ונכרתה עונש מניין מחלליה מות יומת וניתני שלשים ושבע כריתות בתורה אמר רבי יוסי בי רבי בון שאם עשה כולן בזדון שבת ובזדון מלאכה שהוא חייב על כל אחת ואחת אזהרה למקלל אביו ואמו מניין איש אמו ואביו תיראו עונש וכרת מניין ומקלל אביו ואמו מות יומת ואו' כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו הבא על נערה המאורסה רבי יסא בשם רבי יוחנן רבי חייה בשם רבי לעזר דר' מאיר היא ברם לרבנין אפילו קטנה מה טעמא דר"מ נער חסר אמור בפרשה מה מקיימין רבנן נער ר' אבהו בשם ריש לקיש נערה אחת שלימה אמורה בפרשה ולימדה על כל הפרשה כולה שהיא גדולה מתיב ר"מ לרבנין הרי המוציא שם רע הרי אין כתוב בו אלא נער והיא גדולה שאין קטנה נסקלת מה עבדין לה רבנין אמר רבי אבין תיפתר שבא עליה דרך זכרות רבי יעקב בר אבא בעא קומי רב הבא על הקטנה מהו אמר ליה בסקילה הבא על הבוגרת מהו אמר ליה אני אקרא נערה ולא בוגרת וקרא נערה ולא קטנה ולית את מודה לי שהיא בקנס אמר ליה תחת אשר עינה לרבות את הקטנה לקנס וקרא תחת אשר עינה לרבות את הבוגרת בקנס אמ' רב אע"ג דנצחי ר' יעקב בר אבא בדינא הלכה הבא על הקטנה בסקילה והיא פטורה רבי אבון בשם רבי שמואל ולמה לא פתר ליה מן הדא ומת האיש אשר שכב עמה לבדו וכי אין אנו יודעין שאין לנערה חט מות ומה תלמוד לומר ולנערה לא תעשה דבר אין לנערה חטא מות אלא מיכן הבא על הקטנה בסקילה והיא פטורה
יב יו' המסית זה ההדיוט והמסית את ההדיוט אמר יש יראה במקום פלוני כך אוכלת כך שותה כך מטיבה כך מריעה כל חייבי מיתות שבתורה אין מכמינין עליהן חוץ מזו אמר לשנים והן עידיו מביאין אותו לבית דין וסוקלין אותו יז' אמר לאחד והוא אומר לו יש לי חבירים רוצין בכך אם היה ערום ואינו מדבר בפניהן מכמינין לאחורי הגדר והוא אומר לו אמור מה שאמרת לי בייחוד והוא אומר והלה אומר לו היאך נניח את אלהינו שבשמים ונלך ונעבוד עצים ואבנים אם חזר בו מוטב אם אמר כך היא חובתינו וכך הוא יפה לנו העומדין מאחורי הגדר מביאין אותו לבית דין וסוקלין אותו יח' האומר אעבוד אלך ואעבוד נלך ונעבוד אזבח אלך ואזבח נלך ונזבח אקטר אלך ואקטר נלך ונקטר אנסך אלך ואנסך נלך וננסך אשתחוה אלך ואשתחוה נלך ונשתחוה המדיח זה האומר נלך ונעבוד עבודה זרה הלכה יו' המסית זה ההדיוט כו' הא חכם לא מכיון שהוא מסית אין זה חכם מכיון שהוא ניסית אין זה חכם כיצד עושין לו להערים עליו מכמינין עליו שני עדים בבית הפנימי ומושיבין אותו בבית החיצון ומדליקין את הנר על גביו כדי שיהו רואין אותו ושומעין את קולו כך עשו לבן סוטדה בלוד והכמינו עליו שני תלמידי חכמים והביאוהו לבית דין וסקלוהו וכא את אמר הכן שנייא היא דאמר אני ואמר אוף הכא אני שלא יערים ויערים שלא ילך ויסית עצמו ויסית אחרים עמו מסית אומר בלשון גבוה והמדיח אומר בלשון נמוך מסית שאמר בלשון נמוך נעשה מדיח ומדיח שאמר בלשון גבוה נעשה מסית מסית אומר בלשון הקודש ומדיח אומר בלשון הדיוט מסית שאמר בלשון הדיוט נעשה מדיח ומדיח שאמר בלשון הקודש נעשה מסית
יג יט' המכשף העושה מעשה ולא האוחז את העינים רבי עקיבה אומר משם רבי יהושע שנים לוקטין קישואין אחד לוקט פטור ואחד לוקט חייב העושה מעשה חייב והאוחז את העינים פטור הלכה יט' המכשף העושה מעשה כו' מכשפה לא תחיה אחד האיש ואחד האשה אלא שלימדתך התורה דרך ארץ מפני שרוב הנשים כשפניות אמר רבי לעזר מכשף בסקילה מה טעמא דרבי לעזר נאמר כאן מכשפה לא תחיה ונאמר להלן אם בהמה אם איש לא יחיה מה לא יחיה שנאמר להלן בסקילה אף כאן בסקילה מה טעמון דרבנין נאמר כאן מכשפה לא תחיה ונאמר להלן לא תחיה כל נשמה מה לא תחיה שנאמר להלן מיתה בחרב אף לא תחיה שנאמר כאן מיתה בחרב אמר רבי עקיבה מן הדבר הזה אני מכריעו מוטב שילמד לא תחיה מלא תחיה ואל יוכיח לא יחיה מה טעמא דרבי יהודה נאמר כאן מכשפה לא תחיה ונאמר להלן כל שוכב עם בהמה מות יומת מה מיתת הבהמה בסקילה אף כאן בסקילה דלמא רבי ליעזר ורבי יהושע ורבי עקיבה עלון למיסחי בהדין דימוסין דטיבריא חמתון חד מיניי אמר מה דמר ותפשיתון כיפה א"ר ליעזר לר' יהושע מה יהושע בן חנינה חמי מה דאת עבד מי נפיק אהן מינייא אמר רבי יהושע מה דמר ותפש יתיה תרעה והוה כל מאן דעליל הוה יהיב לי' חד מרתוקה וכל מאן דנפיק הוה יתיב ליה בנתיקה אמר לון שרון מה דעבדתון אמרין ליה שרי ואנן שריי שרון אילין ואילין מן דנפקון אמר רבי יהושע לההוא מינייא הא מה דאת חכם אמר ניחות לימא מן דנחתין לימא אמר ההוא מינייא מה דאמר ואיתבזע ימא אמר לון ולא כן עבד משה רבכון בימא אמרין ליה לית את מודה לן דהליך משה רבן בגויה אמר לון אין אמרון ליה והליך בגויה הלך בגויה גזר רבי יהושע על שרה דימא ובלעיה דלמא רבי ליעזר ור' יהושע ורבן גמליאל סלקון לרומי עלון לחד אתר ואשכחון מיינוקיא עבדין גבשושין ואמרין הכין בני ארעא דישראל עבדין ואמרין ההן תרומה וההן מעשר אמרין מסתברא דאית הכא יהודאין עלון לחד אתר ואקבלון בחד כיי יתבון למיכל והוה כל תבשיל דהוה עליל קומיהון אי לא הוון מעלין ליה בחד קיטון לא הוה מייתי ליה קומיהון וחשון דילמא דאינון אכלין זבחי מתים אמרין ליה מה עיסקך דכל תבשיל דאת מייתי קומינן אין לית את מעיל להן קיטונ' לית את מייתי לון קומינן אמר לון חד אבא גבר סב אית לי וגזר על נפשיה דלא נפק מן הדא קיטונא כלום עד דייחמי לחכמי ישר' אמרין ליה עול ואמור ליה פוק הכא לגביהון דאינון הכא נפק לגבון אמרין ליה מה עיסקך אמר לון צלון על ברי דלא מוליד אמר רבי ליעזר לרבי יהושע מה יהושע בן חנניה חמי מה דאת עביד אמר לון אייתון לי זרע דכיתן ואייתון ליה זרע דכיתן איתחמי ליה זרע ליה על גבי טבלה איתחמי מרבץ ליה איתחמי דסלקת איתחמי מיתלש בה עד דאסק חדא איתא בקלעיתא דשערה אמר לה שריי מה דעבדתין אמרה ליה לי נא שרייה אמר לה דלא כן אנא מפרסם ליך אמרה ליה לי נא יכלה דאינון מטלקין בימא וגזר רבי יהושע על שריא דימא ופלטון וצלון עלוי וזכה למיקמה לרבי יודה בן בתירה אמרו אילו לא עלינו לכאן אלא להעמיד הצדיק הזה דיינו אמר רבי יהושע בן חנניה יכיל אנא נסיב קריין ואבטיחין ועביד לון איילין טבין והידנון עבידין איילין וטבין אמר רבי ינאי מהלך הוינא בהדא איסרטא דציפורי וחזית חד מיניי נסיב צריר וזרק לי' לרומא והוה נחת ומתעביד עגל ולא כן אמר רבי לעזר בשם רבי יוסי בר זימרא אם מתכנסין הן כל באי העולם אינן יכולין לבראות יתוש אחד ולזרוק בו נשמה נימר לא נסבה הוא מינייא חד צרור וזרקיה לרומא ונחת ואיתעביד חד עגל אלא לסריה קרא וגנב ליה עגל מן בקורתא ואייתי ליה אמר ר' חיננא בי רבי חנניה מטייל הוינא באילון גופתא דציפורין וחמית חד מיניי נסב חדא גולגלא וזרקה לרומא והיא נחתא ומתעבדא עגל אתית ואמרת לאבא אמר לי אין אכלת מינה מעשה הוא ואי לא אחיזת עינים הוא אמר רבי יהושע בן חנניה שלש מאות פרשיות היה רבי ליעזר דורש בפרשת מכשפה ומכולם לא שמעתי אלא שני דברים שנים לוקטין קישואין אחד לוקח פטור ואחד לוקט חייב העושה מעשה חייב והאוחז את העינים פטור אמר רבי דרוסא תשע מאות פרשיות היו שלש מאות לחייוב ושלש מאות לפטור ושלש מאות לחיוב שהוא פטור הדרן עלך ארבע מיתות
Hebrew text: Venice Edition (1523), Public Domain.