Avodah Zarah 5 — תלמוד ירושלמי עבודה זרה ה

א השוכר את הפועל לעשות עמו ביין נסך שכרו אסור שכרו לעשות עמו מלאכה אחרת אף על פי שאמר לו העבר לי חבית של יין נסך ממקום למקום שכרו מותר השוכר את הפועל כו' ולא שכרו הוא נותן לו רבי אבהו בשם רבי יוחנן קנס קנסוהו תני החמרים והכתפים וכל העושין בשביעי' שכרן שביעית אמר רבי זעירא בפירות היתר היא מתניתא וההיא דהורי רבי יוחנן לאילין דבית רבי ינאי שלא יהו נוטלין שכר בידיהן יין אלא מעות כרבי יהודה וכר' נחמיה הורי להון אמר רבי יילי בפירות עבודה זרה היא מתניתא כדמר רבי אבהו בשם רבי יוחנן ביין נסך קנס קנסוהו כיתף עמו חבית בחבית את קונסו בחביתו עד כדי שכרו נתן לו קרקע בשכרו בכל אתר את אמ' אין קרקע נאסר וכא נאסר נתן לו בהמה בשכרו בכל אתר את אמר אין דבר שיש בו רוח חיים נאסר וכא נאסר נתן לו הכל בשכרו הכל אסור או אינו אסור אלא עד כדי שכרו היה עושה עמו בטובת הנאה את ממשכנו מנכסיו עד כדי שכרו היה עושה עמו חצי יום באיסור חצי יום בהיתר היה מוכר חולין ושני בכרך אחד אי זה שירצה חולין יעשה ושני יעשה והכא כן נישמעינה מן הדא השוכר את הפועל להביא יין לחולה אם הביא לו חייב ליתן לו ואם לאו אין חייב ליתן לו אבל אם אמ' לו יין לחולה ממקום פלוני ותפוח לחולה ממקום פלוני בין הביא בין לא הביא חייב ליתן לו דמי רגליו נותן לו וכא לא דמי רגליו נותן לו ר' ירמיה בעי שכרו לשבר חביות של יין נסך אפילו כן שכרו אסור אסי אמר דמי יין נסך ביד גוי אסור דמי ע"ז ביד גוי ר' יונתן אמר מותר רבי יוחנן אמ' אסור מתניתא מסייעה לדין ומתנית' מסייעא לדין מתניתא מסייעא לרבי יוחנן גוי שהיה חייב מעות לישראל לא יאמר לו המתן עד שאמכור יין נסך עד שאמכור ע"ז ואתן לך אני אומר שמא החליף מתניתא מסייעא לרבי יונתן גוי שהיה חייב מעות לישראל הרי זה מוכר יין נסך ונותן לו עבודה זרה ונותן לו מפני מראית העין הכל מודין בחליפין שאסורו' חליפי חליפין מהו א"ר חנינה מחלוקת ר' ישמעאל ורבנן ר' ישמעאל בי ר' יוסי אמר אסור ורבנן אמרי מותר ר' לעזר בר הושעיה טעמון דרבנן והיית חרם כמוהו כל שאת יכול לקיימו ממנו הרי זה כמוהו מאי כדון אמר רבי יוסי בי רבי בון כמוהו כמוהו שני פעמים על שם לא ידבק בידך מאומה מן החרם

ב השוכר את החמור להביא עליו יין נסך שכרה אסור שכרה לישב בה אף על פי שהניח לגינו עליה שכרה מותר הלכה ב' השוכר את החמור כו' עד היכן עד כדי שלא יהא החמור מקפיד

ג יין נסך שנפל על גבי ענבים ידיחם והן מותרות ואם היו מבוקעות אסורות מעשה בביתוס בן זונין שהיה מביא גרוגרות בספינה ונשתברו חביות של יין נסך על גביהן ובא מעשה לפני חכמים והתירו זה הכלל כל שהו' בהנייתו בנותן טעם אסור וכל שאינו בהנייתו בנותן טעם מותר כגון החומץ שנפל לגריסים הלכה ג' יין נסך שנפל על גבי ענבים כו' מתניתא בשלא נידלדל חותמן אבל נידלדל חותמן כמבוקעות הן מה את עבד לה כיין ביין או כיין לתבשיל אין תעבדינה כיין לתבשיל דברי הכל אסור ואין תעבדינה כיין ביין מחלוקת רבי מאיר וחכמים אמר רבי יוחנן הדא דאת אמר ברותחין אבל בצונין אסור שכן דרך בני ציפורין עושין כן וקורין אותו שהלייא היו רותחין וציננן מעתה אפילו רותחין יהו אסורין מאחר שדרכן לצון דתני כל נותנין טעם בין לשבח בין לפגם אסור דברי רבי מאיר וחכמים אומרים לשבח אסור לפגם מותר כגון חומץ שנפל לגריסין רבי יסא בשם רבי יוחנן דרבי מאיר היא דתנינן תמן וכן שעורים שנפלו בתוך הבור של מים אף על פי שהבאישו מימיו מימיו מותרין והדא מתניתא רבי מאיר אומר במחלוקת רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש דברי הכל רבי יוסי בי רבי בון אמר שמועתה כן על דעתיה דרבי מאיר במחלוקת על דעתיה דרבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש דברי הכל

ד נכרי שהיה מעביר עם ישראל כדי יין ממקום למקום אם היה בחזקת משתמר מותר ואם מודיעו שהוא מפליג כדי שישתום ויסתום ויגוב רבן שמעון בן גמליאל אומר כדי שיפתח ויגוף ותיגב הלכה ד' נכרי שהיה מעביר כו' אמר רבי שמואל מעשה בנכרי אחד שהיה מעביר עם ישראל כדי יין ממקום למקום אתא עובדא קומי רבי אבהו ואסר אמרי בפתוחות הוה עובדא א"ר זריקן לא סוף דבר מליאות אלא אפי' חסירות דטרף ונגע בידא וחזר את סבר דהדא דרשב"ג לקולא ולית היא אלא לחומרא דשיתומהון דרבנן מעט מגף רבי יהודה בר פזי בשם רבי אמי ביצה צלויה של כותים הרי זו מותרת רבי יעקב בר אחא בשם רבי לעזר תבשילי כותים הרי אילו מותרין הדא דאת אמר בתבשיל שאין דרכו לתת לתוכו יין וחומץ הא דבר בריא שנתן אסור אפילו בהנייה כהדא דתני בראשונה היו אומ' יינה של אוגדור למה הוא אסור מפני כפר פגש ושל בורגתה מפני בירת סוריקה של עין כושית מפני כפר שלם חזרו לומר פתוחה בכל מקו' אסורה וסתומ' מותרת נקובה ושתומה הרי היא כסתומה ר' יצחק בן חקולה אמר הרי זו כפתוחה אמר רבי חנינה ואנא יכיל קיים אין הוה עילויה יקיר לא איתפתחת ואין לא איתפתחת כהדא דרבי שמעון בן לעזר אזל לחדא קרייה דשמריין אתא ספרא לגביה אמר ליה אייתי לי חדא קולא שתימא אמר לו הא מבועא קמך שתי אטרח עלוי אמר ליה הא מבועא קמך שתי חמתיה מטרח עלוי א"ל אין את מריה דנפשך הא מבועא קמך שתי ואין נפשך מרתך ושמת סכין בלועך אם בעל נפש אתה כבר נתקלקלו הכותים רבי ישמעאל בי רבי יוסי אזל להדא ניפולים אתון כותייא לגביה אמר לון אנא מחמי לכון דלית אתון סגדין לאהין טורא אלא לצלמייא דתחותוי דכתיב ויטמון אותם יעקב תחת האשיר' אשר עם שכם שמע קלין אמרין נקרוץ נסדר לאילין כובייא וידע דאינון בעו מיקטלוניה וקרץ ונפק ליה רבי אחא אזל למאום ואכל חליטן רבי ירמיה אכל חמצין ר' חזקיה אכל קמצין ר' אבהו אסר יינן מפי ר' חייה ורבי אסי ור' אמי שהיו עולין בהר המלך וראו גוי אחד שהיה חשוד על יינן אתון אמרון ליה קומוי אמ' לון ולא על ידי עילא ואית דבעי מימר חדא ערובת שובא לא אישתכח חמרא בכל סמרטיקי בפוקי שובא אישתכחת מלייא מן מה דאייתון ארמייא וקבלוניה כותייא מינהון ואית דבעי מימר כד סליק דיקליטינוס מלכא להכא גזר ואמר כל אומייא ינסכון בר מן יודאיי ונסכון כותייא ונאסר יינן ואית דבעי מימר כמין יון אית להון ומנסכין לי' כותייא דקיסרי בעו מר' אבהו אבותיכ' היו מסתפקין בשלנו אתם מפני מה אינכם מסתפקין ממנו אמר להן אבותיכם לא קילקלו מעשיהם אתם קילקלתם מעשיכם תמן תנינן ארץ ישראל טהורה ומקוותיה טהורין ארץ כותים טהורה ומקוותיה ומדורותיה ושביליה טהורין שביליה טהורין חזקה שאין בוררין להן שביל אלא מטהרה ומקוותיה טהורין רבי לעזר בי ר' יוסי הדא דת מר להאמינן שאינן שאובין הא למידת ארבעים לא דדרשי אך מעיין ובור מקוה מים מה מעיין מטהר כל שהוא אף מקוה מטהר כל שהוא בעון מר' אבהו חלוט שלהן מהו אמר לון הלואי היינו יכולין לוסר גם מימיהן רבי יעקב בר אחא בשם רבי חנינה כותאי דקיסרין מותר להלוותן בריבית רבי יוסי בעי מעתה לא נחוש לחלתן ונן חמיי רבנן חששון

ה המניח יינו בקרון או בספינה והלך לו לקפנדריא נכנס למדינה ורחץ מותר ואם מודיעו שהוא מפליג כדי שישתום ויסתום ויגוב רבן שמעון בן גמליאל אומר כדי שיפתח ויגוף ותיגוב הלכה ה' המניח יינו בקרון כו' אמר רבי חנינה מעשה בקרון אחת משל בית רבי שהפליגה יותר מארבעת מיל אתא עובדא קומי רבנן ואכשרון אמרין בהדא איסטרטא דציידן הות וכולה מישראל הוות אמר רבי חנינה זמנין דו חמי סייגין כובין והוא סבור דינון בני נש והוא מתבעת

ו המניח את הנכרי בחנותו אע"פ שהוא יוצא ונכנס מותר ואם מודיעו שהוא מפליג כדי שישתום ויסתום ויגוב רשב"ג אומ' כדי שיפתח ויגוף ותיגב הלכה ו' המניח את הנכרי בחנותו כו' וכרבי מאיר דרבי מאיר אמר בין כך ובין כך הבית טמא רבי חמא בשם רבי יוסי בר חנינה בחצר החלוקה במסיפס בטהרות טמא ביין נסך טהור והא רבי מאיר מחמיר בטהרות ומיקל ביין נסך אוף רבנן מחמירין בטהרות ומקילין ביין נסך

ז היה אוכל עמו על השולחן והניח לפניו לגין על השולחן ולגין על הדולפקי והניחו ויצא מה שעל השלחן אסו' ומה שעל הדולפקי מותר ואם אמר לו הוי מוזג ושותה אף מה שעל הדולפקי אסור חביות פתוחות אסורות וסתומות כדי שיפתח ויגוף ותיגב הלכה ז' היה אוכל עמו כו' הוון בעיין מימר מה שעל השולחן אסור בתוך פישוט ידיים ומה שעל הדולפקי מותר חוץ מפישוט ידיים ולא כן אמר רבי בא בשם רב ששת כשם שנתנו פישוט ידיים בטהרות כך נתנו פישוט ידיים ביין נסך אלא כיני מאן דאמר מה שעל השולחן אסור בתוך פישוט ידיים ומה שעל הדולפקי מותר ובלבד חוץ לפישוט ידים

ח בולשת שנכנסה לעיר בשעת שלום חביות פתוחות אסורות וסתומות מותרות ובשעת מלחמה אילו ואילו מותרות שאין פנאי לנסך הלכה ח' בולשת שנכנסה לעיר כו' בשעת השמד הכל אסור שאי איפשר שלא היה שם ישראל שלא עבדה על כורחו הדא אמרה עבודה זרה שעבדה ישראל אינה בטילה לעולם אמר רבי יוסי ואת שמע מינה עבודה זרה שעבדה ישראל על כורחו אינה בטילה לעולם אמר רבי יוחנן לית כאן אסורות אלא מותרות אמר ר' זעירא אית כאן אסורות דאין מטה ביה הוא מודע ליה ואין לא מטה ביה לא מודע ליה דלא יהא שלים ליה טיבו רבי אמי בשם רבי יוחנן בשלום בולשת ובמלחמת בולשת חיויא מי פרי בתריה נפל לגובא אתא עובדא קמי רבנין ואכשרון אמרין אין פנאי להטיל אירס

ט אומנים ישראל ששילח להם נכרי חבית של יין נסך מותר שיאמרו לו תן לנו את דמיה אם משנכנס לרשותן אסו' הלכה ט' אומנין ישראל כו' ואין אסור משום יין נסך תני בר קפרא במשלח בבתים

י המוכר יינו לנכרי פסק עד שלא מדד דמיו מותרין מדד עד שלא פסק דמיו אסורין נטל את המשפך ומדד לתוך צלוחיתו של נכרי נטלו ומדד לתוך צלוחיתו של ישראל אם יש בו עקבת יין אסור המערה מכלי לכלי המערה ממנו מותר את שעירה לתוכו אסור הלכה י' המוכר יינו לנכרי כו' רבי בא רב הונא בשם רב ואהן דנגד בזיקא והא מיבזעא בידיה לא חייב בה אמר רבי יוסי בי רבי בון לכן צריכה אפילו מעל לה גו חנותה ולא אתכוון אלא דלא יזכה בה חורון מהו שתקנה לו כשער הפחות אמר רבי חגיי קומי רבי יוסי מתניתא אמרה שאינה נקנית לו בשער הפחות דתנינן תמן המוכר יינו לנכרי פסק עד שלא מדד דמיו מותרין מדד עד שלא פסק דמיו אסורין אם אתה אומר לקנות לו כשער הפחות אפילו מדד עד שלא פיסק ייעשה כמי שפיסק עד עד שלא מדד ויהיו דמיו מותרין מהו עקבת יין בההוא דמלכלך כמה דתימר עקובה מדם פשיטא דא מילתא ישראל תופש בפי המשפך והגוי מערה דברי הכל אסור גוי תופש במשפך וישראל מערה רבי אסי אוסר ורבי אמי מתיר גוי תופש בפי הנוד וישראל מערה רבי ירמיה בשם רבי זעירא היא המחלוקת רבי מנא בעי קומי רבי יסי היידא מחלוקת אמר ליה מחלוקת רבי אסי ורב אמי ישראל תופש בנוד וגוי מערה סברין מימר דברי הכל מותר רבי שמואל כל גרמא אמ' שאסור שפעמים שישראל מרפא ידיו ונמצא כל העירוי מחמת הגוי ואהו דמרגל זיקא מעיל לרע אין בו משום מערה מכלי לכלי

יא יא' יין נסך אסור ואוסר בכל שהוא יין ביין ומים במים כל שהוא יין במים ומים ביין בנותן טעם זה הכלל מין במינו כל שהוא ושלא במינו בנותן טעם יין נסך אסור כו' חזקיה אמר הדא דת מר במקום שאין המים נמכרין במידה אבל במקום שהמים נמכרין במידה כיין ביין הן חזקיה אמר כוס שמזגו מאיסור ומהיתר ונפל איסור בתוך איסור והיתר בתוך היתר אמר רבי שמואל דרבי ליעזר היא דרבי ליעזר אמר אחר אחרון אני בא אמר רבי ירמיה חומר הוא ביין נסך רבי יוסי בעי אם חומר הוא ביין נסך אפילו נפל היתר בסוף יהא אסור רבי אסי בשם רבי יוחנן כוס שמזגו מאיסור ומהיתר את רואה את ההיתר כמי שאינו והאיסור אם יש בו בנותן טעם אסור ואם לאו מותר אמר רבי הושעיה והוא שנפל היתר בסוף רבי אמי בשם רבי יוחנן ולא שנייא בין שנפל איסור בתחילה והיתר בסוף היתר בתחילה ואיסור בסוף אפילו מים ביין אפילו נמזג כל צורכו מהיתר את רואה את ההיתר כמי שאינו והאיסור אם יש בו בנותן טעם אסור ואם לאו מותר אמר רבי זירא הדא למעלן איתאמרת וכולה תיניין היך עבידא רבי יוסי בי רבי בון רבי אבהו בשם רבי יוחנן צלוחית יין נסך שנפלה לחבית של מים ואחר כך נפלה לתוך בור של מים את רואה את ההיתר כמי שאינו והאיסור אם יש בו בנותן טעם אסור ואם לאו מותר עד כדון בשנפלו זה אחר זה נפלו שנים כאחת נישמעינה מהדא מאימתי חמץ כותים מותר לאחר הפסח של בעלי בתים שלש שבתות של אפייה ושל נחתומין בכרכים אחר שלשה ימים בכפרים אחר שלשה תנורים רבי שמעון בן אלעזר או' אף כשאמרו של בעלי בתים אחר שלש' שבתות של אפייה והוא שיהא אדם גדול או שהיה משיא לבנו ואפה שלשה תנורין בשבת אחד זו אחר זו מותר אף כשאמרו של נחתומי' בכפרין אחר שלשה ימים אם נדחק ואפה שלשה תנורין ביום אחד זה אחר זה מותר תני רבי שמעון אומר אף כשאמרו של נחתומין בכפרים אחר שלשה תנורין אסור עד שלשה ימים שמשחרית בורר לו שאור לכל אותו היום אותה העיסה השנייה לא מאיסור והיתר מתחמצת אמר רבי ירמיה בשם ריש לקיש מאן תנא חמיצן של כותים רבי לעזר אמר ר' יוסי לרבי חנינה ענתונייא נהירת דהויתון מרין את ורבי ירמיה בשם ריש לקיש מאן תנא חמצן של כותים רבי ליעזר וכאן לא הוינא מרין אלא רבי הילא בשם ריש לקיש ירדו לחמיצן של כותים כרבי ליעזר ועוד מהדא דמר רבי חנינה בר רבי אבהו אבא הוה ליה עובדא שלח שאל לרבי חייה ולרבמי ולרבסי והורון ליה כרבי ליעזר מה וכיחידאה מורין לא משום שירדו לחמיצן של כותים כרבי ליעזר אמר רבי מני קומי רבי יוסי כמה דת מר תמן הלכה כרבי ליעזר אוף הכא הלכה כרבי ליעזר אמר ליה ולכל דבה

יב יב' אילו אסורין ואוסרין כל שהן יין נסך ועבודה זרה ועורות לבובין ושור הנסקל ועגלה ערופ' וציפרי מצורע ושיער נזיר ופט' חמור ובשר בחלב וחולין שנשחטו בעזרה הרי אילו אסורין ואוסרין בכל שהן הלכה יב' אילו אסורין ואוסרין כל שהן כו' יין נסך ועבודה זרה ועורות לבובין על שם ולא ידבק בידך מאומה מן החרם ושור הנסקל ממשמע שנאמר יסקל השור איני יודע שלא יאכל מה תלמוד לומר לא יאכל מיכן שאסור אף בהנייה עגלה ערופה שם שם מה שם האמור להלן אסור בהנייה אף שם האמור כאן אסור בהנייה וציפרי מצורע כל צפור טהורה תאכלו זו החיה וזה אשר לא תאכלו מהם זה השחוטה או חילוף רבי יוחנן בשם ר' ישמעאל לא התפישה התורה איסור הנייה דבר שיש בו רוח חיים ושיער נזיר ונתן על האש אשר תחת זבח השלמים ופטר חמור עריפה עריפה מה להלן קוברו ואסור בהנייה אף כאן קוברו ואסור בהנייה ובשר בחלב תני בשלשה מקומות כתיב לא תבשל גדי לאכילה ולהנייה ולבישול וחולין שנשחטו בעזרה רבי יוחנן בשם רבי ישמעאל אמרה תורה שחוט שלי בשלי ושלך בשלך מה שלי בשלך אסור אף שלך בשלי ענוש כרת ולאו ר' ישמעאל אמר למידין מקל וחומר ואין עונשין מקל וחומר ולמה לא תנינן נבילה עמהן אמר רבי יוסי בי ר' בון לא מתני אלא דבר שאסור בהנייה נבילה מותרת בהנייה התיבון הרי חמץ בפסח חמץ יש בו כרת ואילו אין בהן כרת רבי יוסי בשם רבי חנינה בעי איסורי הנייה מהו שיבטלו בצירוף והתנינן שור הנסקל תיפתר בחתיכות והתנינן ציפרי מצורע תיפתר ציפור בציפורין והתנינן שיער נזיר אית לך מימר ציפור בציפורין כד מטון לערלה התיב רבי יעקב קומי רבי יוסי והתנינן האורג מלא הסיט מצמר בכור בבגד ידלק הבגד משיער נזיר מפטר חמור בשק ידלק השק אמר ליה אילו אמר תנא קמן איתייהיבת יאות

יג יג' יין נסך שנפל לבור כולו אסור בהנייה רבן שמעון בן גמליאל אומר יימכר כולו לגוי חוץ מדמי יין נסך שיש בו הלכה יג' יין נסך שנפל לבור כו' רבי יוסי רבי יוחנן בשם בן בתירה יין נסך שנפל לבור יימכר כולו לגוי חוץ מדמי יין נסך רבי שמואל בר נתן בשם רבי חמא הלכה כרבן שמעון בן גמליאל אמר ר' יסא חד רבנין נפק מבית וועדא אמר איתפלגון רבי יוחנן וריש לקיש חד אמר הלכה כרבן שמעון בן גמליאל וחד אמר אין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל ומודה רבן שמעון בן גמליאל ביין לתבשיל שהוא אסור רבי בון בשם רב מודין חכמים לרבן שמעון בן גמליאל בחבית בין חביות לימכר כולו לגוי חוץ מדמי יין נסך שבו אמר רבי זירא קומי רבמי עד דלא איתאמרת הדא מילתא לא הוינן ידעין דו כן לא איתאמרת אלא מודין חכמים לרבן שמעון בן גמליאל או דילמא לא איתאמרת אלא מודי רבן שמעון בן גמליאל לחכמים אמר רבי יודן ידע הוה רבי זעירא דו כן אלא כאינש דשמע מילה ומקשי עלה

יד יד' גת של אבן שזפתתה גוי מנגבא והיא טהורה ושל עץ רבי אומר יינגב וחכמים אומרים יקלף את הזפת ושל חרס אף על פי שקילף את הזפת הרי זו אסורה הלכה יד' גת של אבן שזיפתה גוי כו' מתניתא דר' של עץ רבי אומר ינגב וחכמים אומרי' יקלוף את הזפת ושל חרס דלא כר' דתני הגת והמחץ והמשפך של גוי ר' מתיר וחכמים אומרים מודה רבי בקנקני' שאסורות ומפני מה אילו אסורין ואילו מותרין אילו מכנסן לכך ואילו אין מכנסן לכך ר' יוסי בשם רבי יוחנן הלכה כרבי כלי פפייר שזפתן גוי רבי יוסי בי רבי בון בשם שמואל הלכה כרבי מחלוקת ר' וחכמים דתני היתה גיתו טמיאה ומבקש לטהרה הלולבין והדפין והעדשה מנגבן וטהורין והעקל של נצרים ושל בטבוט ושל עץ של שיפה של חוטין של גמי מיישנן כל שנים עשר חדש רבן שמעון בן גמליאל אומר מבד לבד ומגת לגת תני אמר רבן שמעון בן גמליאל אם רצה לטהרן מיד נותן בצינור שמימיו מקלחין או בנהר שמימיו מהלכין כדי עונה כשם שאת מנגב בטהרות כך מגנב ביין נסך כמה היא עונה רבי יוסי בשם רבי יוחנן אומר חצי יום וחצי לילה תני ר' חייה אומ' יום או לילה מה ופליג אלא כאן שהיום והלילה שוין וכאן בשאין היום והלילה שוין

טו טו' הלוקח כלי תשמיש מן הגוי את שדרכו להטביל יטביל להגעיל יגעיל ללבן באור ילבן השפוד והאסכלא מלבנן באור והסכין שפה והיא טהורה הלכה טו' הלוקח כלי תשמיש מן הגוי כו' הלוקח כלי תשמיש מן הגוי דברים שיודע שעושין בהן אוכל נפש כגון כוסו' מדיחן וטהורין אבל יורות וקומקמין מגעילן בחמין וכולן שנשתמש בהן אף על פי שלא הטביל והגעיל ושף וליבן הרי אילו טהורין תני רבי הושעיה צריך להטביל כהדא רבמי סלק עם רבי יודן נשייא לחמתא דגדר ושאלון כסף מן אילין דאוסינוס שאלון לרבי ירמיה אמ' צריך להטביל לפי שיצאו מטומאת הגוי ונכנסו לקדושת ישראל יצא לחוץ ונלמד נפקון ושמעון רבי יעקב בר אחא שמעון בר בא בשם רבי יוחנן לא שנו אלא לוקח אבל שואל מותר מעתה אפילו כלים רבי הושעיה זבין כלים ומטבילן הכא את אמר מדיחן והן טהורין וכא את אמ' מגעילן בחמין חומר הוא בגיעולי גוים סכין תוחבה בארץ שלשה פעמים ודייו רבי בא בשם רב יהודה דא דת מר בסכין קטנה אבל בסכין גדולה צריכה ליבון והליבון צריך שיהו ניצוצות מנתזין ממנה הדרן עלך השוכר את הפועל וסליקא לה מסכתא דעבודה זרה