ויוצא פרח ויצץ ציץ ויגמול שקדים. הנה נודע מפשט המקרא כי באותו מטה היה חלק אחד ממנו יש בו פרחים וחלק אחד ממנו נראה בו ציץ ובחלק אחד ממנו נראה בו שקדים גמורים והטעם שהיה בו שלשה חלוקות אלו נ"ל בס"ד לרמוז על קדושת כהונה של אהרן ורעו שנוהגת בשלשה מקומות שהם זה למעלה מזה בהדרגות והם אחד העבודה שהיתה במשכן ועל זה ירמוז הפרח כי המשכן סופו נגנז ולא היה לו מקום ניכר וידוע והב' עבודה שהיתה במקדש ראשו שהוא היה במקום קבוע וקדושתו לעולמים אך היה בנין בשר ודם והג' הוא עבודה שתהיה בבית שלישי בב"א שהוא מעשה שמים וקדושתו למעלה מקדושת בית ראשון ובכולם הכהונה היא לאהרן הע"ה ולזרעו ולהיות כי זכינו לעבודת הקרבנות בזכות התורה שכוללת שלשה מיני מצות שההם מצוה חוקים ומשפטים ככתוב זאת התורה לעולה למנחה וכו' ר"ל בזכותה זכינה לעולה וכו' לכך עבודה שהיתה במשכן זכינו לה בשביל חלק המצות שבתורה אותם שהם יש להם טעם אך אין השכל מחייב אותם ועבודה שהיתה בבהמ"ק זכינו לה בשביל חלק המשפטי לכך שלמה הע"ה שהוא בנה בהמ"ק כשא"ל הקב"ה שאל מה אתן לך שאל ונתת לעבדך לב שומע לשפט את עמך והשיב לו הקב"ה יען אשר שאלת את הדבר הזה וכו' ושאלת לך הבין לשמוע משפט הנה עשיתי כדבריך וכו' והטעם ששאל על הנה לשמוע משפט כי רה ברוה"ק דבהמ"ק אשר יבנה הוא יהיה בזכות חלק המשפטים אך בית שלישי שיבנה בב"א יהיה בזכות חלק החוקים שאין להם טעם ואין השכל מחייב אותם והגאולה ג"כ תהי' בזכות החקים כי הגאולה תלויה בתשובה וכמו שאמרו רז"ל כלו כל הקצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה והתשובה היא בסוג חק שאין בה טעם ואין השכל מחייב אותה יען דהעובר על גזרת מלך אפילו בדבר אחד חייב מיתה כי לכן אמרה החכמה נפש החוטאת היא תמות ולכן אם ישמרו ישראל את החוקים אז מדה כנגד מדה יקבלם בתשובה שהיא חק ול"א רחוק מרשעים ישועה כי חוקך לא דרשו והנה מצוה שהיא בסוג חק ומצויה ותדירה הרבה אצל האדם היא מצוה של איסור בשר החלב כי היא תדירית ומצויה בכל יום על כן כמה וכמה ראוי לאדם להשגיח בה ולשמור כל הלכותיה אחת לאחת שלא יבא לידי מכשול ובזה ימצא טוב הן לענין קבלת התשובה
הן לענין קירוב הגאולה וצריך כל אדם לצוות בני ביתו מיד שישגיחו היטב בענין בב"ח הן מצד הכלים שלא יתערבו זה בזה הן מצד הבב"ח עצו מפני שענין זה מצוי בביתו של אדם בימים ובלילות ואם לא ישימו עין השגחתם בו בודאי יבואו לידי מכשול ולא ירגישו.
א איסור שנתערב בהיתר אף על פי דמרן ז"ל פסק בסי' צ"ח במין באינו מינו סמכינן אטעימת גוי בהיכא דאינו יודע סומכין עליו המנהג פשוט דאין לסמוך על הגוי וכמו שכתוב מור"ם ז"ל וכן המנהג ברור פה עירינו בגדאד יע"א אלא משערין בששים בין נתערב מין באינו מינו בין נתערב מין במינו ואפלו אם יש ששים לבטל האיסור אם רואין שעדין טעם האיסור נרגש כגון שהאיסור מוטעם ביותר הרי זה אסור ועיין פר"ח ופר"ת סק"ד.
ב אם האיסור וההיתר שוים במשקל דהיינו שהם ממין אחד שאין האחד כבד בטבעו יותר מחבירו וגם אין בו נפח או חלל יותר מחבירו נוכל לשער בשניהם במדידה או במשקל אבל אם באחד יש נפוח וחלל יותר מחבירו אין לשער במדידה אלא במשקל אם שוין בטובען שאן אחד מהם כבד בטבעו יותר מחבירו אבל אם האחד כבד בטבעו יותר מחבירו צריך לשער באומד ומדידה ולכן אם נפל חלב לתוך בשר או להפך וכן אם נפל כבד לתוך התבשיל הרי אלו שוים בטבען ומשערים במשקל אבל אם נפל כף מתכת של חלב בן יומו לתוך תבשיל של בשר או להפך אין לשער במשקל כי המתכת כבד בטבעו כמה וכמה על בשר ומים אלא משערין באומד ובכמות וכיצד יעשה הנה מנהגנו פה לשקול כף המתכת ואם עלה מאה דרה"ם נחשוב בחמשה עשר דרה"ם ונצריך שיהיה בתבשיל ששים פעמים על חמשה עשר דרה"ם וכפי מה שחקרנו צריך לחשוב כלי המתכת לגבי הבשר פחות מן ט"ו דרה"ם אך אנחנו תופסין זה החשבון של ט"ו דרה"ם לחומרא ועיין פר"ח סי' צ"ט סק"ו ופר"ת שם סוף סק"ד ושיו"ב שם אות ב' ומנ"י כלל פ"ה ס"ק נ"ח וחכ"א כלל נ"ב אות ג' ועוד אחרונים ועיין בית דוד יו"ד סי' מ"ג ופת"ש סי' צ"ח סק"ב וכתב הרב פר"ת סי' צ"ט שם דאם האיסור וההיתר שוים במשקל כגון שההאיסור בשר בלא עצמות וההיתר ג"כ בשר בלא עצות טוב לשער ע"י המשקל שאז יצא השיעור מכוון ביותר ועיין חב"י סי' ל"ג ועבודת הגרשוני סי' למאן דאמר ומטה יאודה בסוף הספר. ודע כי העצמות הם כבדים מן הבשר וכמו שכתוב בשו"ג סי' צ"ט סק"י והרב ב"ד סי' מ"ג הביא מהרמב"ם דהחיטים כבדים מהקמח אחד מששה והיין והשמן קלים מהמים אחד מן כ"ז וכתב בשם רבינו עובדיה ז"ל דהן הגידין הן העצמות הם כבדים מן הבשר ע"ש אבל החלב אשר בבשר הוא שוה עם הבשר וכמו שכתוב בשו"ג.
ג כף של חלב בן יומו שהגיסו בו בקדירה של בשר על האש אם אנחנו יודעין כמה חלב בלע זה הכף כגון שהיתה כף חדשה והגיסו בה כזית חלב בו ביום שתחבו אותה בקדירה של בשר צריך ששים בבשר כנגד כזית חלב כיון דלא ידעינן כמה בלע הכף מן החלב בעינן כנגד כל כזית החלב וכן הוא הדין אם זו הכף של החלב לא היתה בת יומא קודם שהגיסו בה כזית החלב דאז כל מה שבלעה קודם הוא לפגם ואחר שהגיסו בה כזית החלב תחבו אותה בבשר בו ביום או תוך מעל"ע דאין צריך לשער אלא כנגד כזית החלב לבטלו אבל אם אותו הכף של חלב הם מגיסים בה חלב רותח בכל יום דלא ידעינן כמה כזית חלב בלעה אז צריך לשער כנגד כל הכף כולו ורק אם של מתכת צריך לשער בכמות הכף ולא במשקלו והוא ע"ד שכתבנו לעיל וכן אם הגיסו חלב הרבה בכף דהיינו שהחלב היה מאה דרהים או יותר והכף של מתכת אשר כמותו נחשב בט"ו דרה"ם או עשרים דרה"ם ואח"כ תחבו זה הכף בתבשיל של בשר אין צריך ששים אלא כנגד כמות הכף שהוא ט"ו או כ' דרה"ם כי כיון דלא ידעינן כמה בלע אין לנו לומר שבלע יותר משיעור כמותו אלא אמרינן בלע בכמותו ובעינן ס' כנגד כמותו.
ד הא דאמרינן דצריך לשער כנגד כל כמותו של כף היינו דוקא אם תחבו הכף בחלב שהיה מתבשל לבדו דאז משערין שבלע הכף מן החלב שיעור כמותו אבל אם היה הענין כך שהיה מבשל בקדירה אלף דרה"ם מים או שאר רוטב של היתר ונפלו לתוכה מאה דרה"ם חלב דאז נבללו המים והחלב יחד ואח"כ תחב שם כף חדשה או אינה בת יומא בתוך הקדירה וכמותו של זה הכף עולה מאה דרה"ם אף על פי דאמרינן שהכף בלע מן הקדירה כשיעור כמותו שהוא מאה דרה"ם מכל מקום זה המאה דרה"ם אינם כולם חלב אלא הוא לקחם מכיס השותפות דהקדירה מעורבת מים וחלב לכן צריך לחשוב מה שמגיע לכף מן החלב לפי שבון ועל זה החלק המגיע לו צריך ששים לבטלו כשנפל אח"כ בקדירה של בשר ועיין להגאון חיד"א ז"ל בשיו"ב סי' צ"ד אות א' ,מה שאמרו בשם מהר"ש עמאד ז"ל ועיין כנפי יונה דף ע' ע"ג יע"ש ומה שהקשה הרב ערך השלחן ז"ל סי' צ"ד סוף ס"ק ב' על רבינו חיד"א ז"ל אין זו קושיא דהרב פני אריה ז"ל איירי בתבשיל גוש שפגע הכף בחלב עצמו קודם שנבלל ומה שאמרו ענין נ"ט בר נ"ט בא לפלפל ולהסביר לשואל דלא שייך בנ"ד היתר דנ"ט בר נ"ט ולעולם גם הרב פ"א מורה בדין זה דמהר"ש עמאר ז"ל דא"א לומר שבלע הכף את הכל אלא צריך לשער לפי חשבון וכן משעתי מהרב עט"ר מו"ר אבי זלה"ה שכך היה מורה הרה"ג מו"ר זקני רבינו משה חיים זלה"ה בכמה ענינים לשער לפי חשבון וכמו שכתוב מהר"ש עמאר ז"ל וכן אנחנו נוהגים עתה. ואם תשאל למה לא נכניס הקדירה עצמה שבשלו בה הרוטב שנפל בתוכו החלב נמי בשותפות עם הרוטב שנאמר כשם שלקח הרוטב מן החלב כך לקחה הקדירה ג"כ לפי שיעור כמותה הנה בדבר זה הארכתי הרבה בס"ד בסה"ק רב פעלים בתשובה ופלפלתי בדברי הפוסקים וביארתי הענין היטב בס"ד.
ה אם תחב כף חולבת בקדרה של בשר על האש שני פעמים צריך שני פעמים ששים דחשבינן ליה כאלו תחב שני כפות אבל אם תחב ונודע דנתבטל בששים וחזר ותחב פעם שנית חור ומתבטל באותם ששים ואף על פי דמור"ם ז"ל כתב דסגי בחד ששים בנתחב שני פעמים אנן בתר מר"ן ז"ל גרירן דפסק שצריך שני פעמים ששים ואם תחב אותו יותר משני פעמים יש סוברים בדעתו של מר"ן ז"ל דס"ל דסגי בשני פעמים ששים אפילו אם נתחב כמה פעמים ויש סוברים דעת מר"ן ז"ל בעינן ששים כנגד כל פעם בפ"ע על כן בהפסד מרובה סגי בשני פעמים ששים כנגד כל הפעמים יען דאיכא ס"ס בזה ובהפסד מרובה עבדינן ס"ס כזה לסמוך עליו אף על פי דספק האחד הוא כנגד מרן ז"ל ואם השואל לא הגיד למורה כמה פעמים תחבו את הכף י"א שצריך המורה לשאול אותו וי"א שאין צריך המורה לשאול ואנחנו מנהגנו שלא לשאול על זאת משום דבעיקר הדין סובר מור"ם ז"ל ז"ל ודעמיה דסגי בפעם אחת ששים אפילו תחבו הרבה.
ו כף של חלב שתחבו אותו בקדירה של בשר י"א דאין צריך לשער אלא כנגד מה שנתחב אע"פ שהוא בתוך חלל הקדירה שיש שם הבל אין צריך לשער כנגדו וי"א שצריך לשער גם כנגד החלק שבתוך חלל הקדירה וסברה ראשונה עיקר וכן המנהג פשוט פה עירנו בגדאד דאין משערין אלא כנגד הנתחב בתוך התבשיל דוקא מיהו אם הכף הוא של מתכת וליכא הפסד מרובה משערין בכולו דבמתכת אמרינן חם מקצתו חם כולו אבל אם איכא הפסד מרובה או שעת הדחק לא אמרינן חם מקצתו חם כולו לשער כנגד כולו אלא משערין כנגד מה שנתחב בתבשיל דוקא יען כי מרן ז"ל סתם בסי' צ"ד ס"א כסברת המתירין ולא הביא סברת האוסרין אלא בשם יש מי שאומר וכן בסעיף ו' לא זכר סברת האוסרין כלל ובסי' צ"ח ס"ג אחר שסתם כמהתירין כתב יש מי שמחמיר וכו' והיינו לחוש בהפסד מועט דוקא.
ז אם אומר השואל ברי לי עד כאן נתחב נאמין לדבריו ולא אמרינן כל מלתא דלא רמיא עליה דאינש לאו אדעתיה ואפילו אם אשה אומרת כן נאמין לה וכן המנהג פשוט פה עירנו ובסה"ק רב פעלים הארכתי בענין זה דכל מלתא דלא רמיא עליה דאינש בכמה עניינים של דיני איסור והיתר בעניינים שיש להסתפק בהם בדין זה ובררתי בס"ד כמה עניינים.
ח כף של חלב שתחבו אוו בקדירה של בשר על האש ושיער המורה שיש ששים בתבשיל שבקדירה לבטל הכף הנה אף על פי דהקדירה והתבשיל מותרים מכל מקום הכף עצמו אסור להשתמש בו בין עם בשר בין עם חלב לפי שהיא בלועה מבשר וחלב ואפילו עם שאר דברים שאינם לא בשר ולא חלב כגון אורז וכיוצא אסור לשמש בכף זה שנעשה נבלה וצריך הגעלה.
ט כל דבר הבלוע בקדירה הן בשר הן חלב שעבר עליו כ"ד שעות הוי טעם פגום ואינו אסור מן התורה ורק חז"ל אסרוהו לכתחילה ובדיעבד מותר ולכן קדירה שבשל בה בשר ואחר מעל"ע דהיינו אחר כ"ד שעות בשל בה חלב הו"ל נטל"פ והתבשיל מותר מאחר שכבר עבר ובישל דהוי דיעבד אבל הקדירה עצמה אסור לבשל בה לכתחילה לא בשר ולא חלב אלא יגעילנה ואחר הגעלה מותר לבשל בה מה שירצה וכן הוא הדין אם כיסה הקדירה של הבשר בכלי של חלב שאינו בן יומו דנאסר הכלי הזה ואסור לכסות בו לכתחילה הן בשר הן חלב אלא צריך שיגעילנו ואם הקדירה של הבשר שבשל בה חלב או הכיסוי הזה של חלב שכיסה בו הקדירה הם כלי חרס אין להם תקנה בהגעלה אלא ימכרם לגוי או יעשם עביט של מי רגלים אבל אסור להשהותם בביתו כמו שהם גזירה שמא ישכח וישתמש בהם מיהו אם הבשר הוא בשר עוף דאיסור מדרבנן ואיכא הפסד מרובה אם ימכרנו לגוי כגון הוא כלי חשוב שקורי פרפור"י יש להחמיר בהפסד מרובה ועיין חק"ל יו"ד ח"א סי' ע"ח ושאר אחרונים מיהו צריך להורות שיגעילם שלשה פעמים כדין כלי חרס באיסור בשולי גוים וכן אם הניח תבשיל בשר אפילו של בהמה בכלי שני של חלב שהוא כלי פרפור"י ויש הפסד מרובה אם ימכרנו לגוי מותר ג"פ ודיו והיינו דוקא אם התבשיל חם שהיס"ב אבל אם אינו חם כ"כ אין צריך הגעלה.
י כסוי הקדירה דינו כקדירה עצמה ואף על פי דיש מחמירין בכסוי טפי וס"ל אינו בן יומו חשיב כבן יומו לדידן בני הספרדים לית לן חומרא זו ועיין פר"ח סק"ה מיהו אם הכסוי קצר מלמעלה ויש בו חלל שא"א להתקנח יפה צריך ששים כנגד מקום הקצר אע"פ שהכסוי אינו בן יומו וגם זה יש להתיר בהפסד מרובה או שעת הדחק ועיין ערך השלחן.
יא אע"פ שאמרנו אם עבר ובישל חלב בקדירה של בשר שאינה בת יומא התבשיל מותר היינו דוקא בקדירה מודחת ונקיה אבל אם היה שומן בעין טח על פניה צריך ששים כנגד אותו השומן ובסתם דלא ידעינן אם היה שומן טח על פניה או לאו אמרינן סתם כלים המוצנעין הם מודחים ונקיים חוץ מן הסכין דבסתם אמרינן סתם סכין שמנונית קרוש עליה ורק אי ידעינן בבירור שהיא נקיה אז מותר.
יב אם בישל בקדרה נקיה שאינה בת יומא דברים חריפים כגון התבשיל שרובו חומץ או תבלין ואי ששים לבטל אם יש בזה הפסד מרובה יש להתיר כסברת המתירים דסתם מרן כותייהו ואם הפסד מועט יש להחמיר כסרת החולקים דס"ל אין נטל"ף בדברים החריפים דחורפייהו משוי ליה לשבח יען כי מרן ז"ל זכר דבריהם בשם י"א לכך יש לחוש לדבריהם בהפסד מועט מיהו האשכנזים גרירי בתר הכרעת מור"ם ז"ל ואוסרין בדברים החריפים גם בהפסד מרובה מיהו אינו נקרא חריף משום מעט תבלין או מעט מלח שנתן לתבשיל אא"כ רובו חריף.
יג דגים או ביצים ואורז וכיוצא שנתבשלו בקדרה של בשר נקיה אע"פ שהקדרה בת יומא מותר לאכול את המבושל ההוא בחלב דאין כאן אלא נותן טעם בר נותן טעם דמותר לכתחילה וכל זה לדידן דאזלינן בתר הוראת מר"ן ז"ל אבל להאשכנזים דאזלי בתר מור"ם ז"ל אסור לאכול המבושל ההוא בחלב לכתחילה וס"ל אינו מותר אלא בדיעבד שכבר נתן את המבושל ההוא בחלב וגם לדידן דאזלינן בתר מר"ן ז"ל אינו מותר לבשל לכתחילה בקדרה של בשר בת יומא אדעתא דהכי כדי לאכלם בחלב אלא רק אם נתבשלו בדיעבד מותר לאכלם לכתחילה בחלב ולכן אסור לחמם מים לכתחילה בכלי בשר בן יומו כדי ללוש בהם את הפת מפני דדרכם לאכול הפת עם החלב ג"כ וכן מרקחת שדרכם לאכול אותה עם הגבינה אסור לבשלה לכתחילה בכלי בשר בן יומו. מיהו אם אין הכלי בן יומו דאיכא תרתי לטיבותא שהוא נטל"ף וגם נ"ט בר נ"ט מותר לחמם מים לאפות הפת ולבשל מרקחת לאכלה עם הגבינה לכתחילה עיין כנה"ג ובית דוד ושאר אחרונים והמחמיר שלא לבשל אפילו בכלי שאינו בן יומו תבא עליו ברכה וכן נוהגים בביתנו שיש להם כלי מיוחד לחמם בו מי לוש בהם הפת וכן לבשל בו מרקחת ועיין דבר משה יו"ד סי' ע' וחכ"א כלל מ"ח ס"ב.
יד אם עבר במזיד ובישל לכתחילה אורז או ביצים וכיוצא בקדרה של בשר בת יומא על דעת לאכלם בחלב אף על פי דעבד איסורא לא קנסינן ליה ומותר לאכלם בחלב אף על פי דעבד איסורא לא קנסינן ליה ומותר לאכלם בחלב וכנז' בפר"ח ושאר אחרונים ואם דברים אלו שבשלם בקדרה של בשר נרגש בהם טעם בשר קיוהא בעלמא איהו ולא חיישינן ליה וכנז' בפר"ח ובית אפרים סי' ל"ז דף ל"ב מיהו רש"ל ז"ל אוסר לאכלם בחלב אם נרגש בהם טעם בשר ובעל נפש יחוש לדבריו והמקל יש לו לסמוך.
טו הא דאמרינן נ"ט בנ"ט מותר דוקא טעם הראשון בכלי וטעם שני באוכל אבל טעם ראשון באוכל לא מהני דבאוכלים אפילו אלף טעמים חשובים כממש ולכן אם אפו עוגה אצל פשטיד"א של חלב אסור לאכול העוגה ההיא עם הבשר ולא אמרינן בזה דהוי נ"ט בר נ"ט ודלא כהרב פני אריה שהביאו בפתחי תשובה ועיין כנה"ג סי' צ"ה הגהב"י אות כ"ו ושאר אחרונים.
טז לא אמרינן נ"ט בנ"ט אלא דוקא בהיתר כגון בשר בחלב ששניהם המה מי היתר אבל באיסור אפילו כמה פעמים נ"ט בנ"ט לא מהני אלא כל דליכא ששים לבטל האיסור הרי זה אסור .
יז קדרה של בשר בת יומא שבשלו בה אורז וכיוצא ותחב בה כף חולבת בת יומא אפילו אין באורז ששים כנגד הכף מותר דהוי נ"ט בר נ"ט דההתירא דהבשר נתן טעם בקדרה והקדרה באורז ועדיין הוא היתר מיהו צריך שיהיה ברור לו דהכף לא נגע בגוף הקדרה הן מצדדין שלה הן קרקעיתה דאם נגע בגוף הקדרה אין כאן נ"ט בנ"ט דהרי הכף בלע מן הקדרה עצמה שהיא טעם אחד וכן אם תחב באורז שבקדרה שני כפות בני יומן אחת של חלב ואחת של בשר אם לא נגעו הכפות זע"ז בתוך האורז מותר הכל ועיין חכ"א כלל מ"ח סעיף וא"ו אבל אם נגעו הכפות זה בזה בעת שתחבם באור דהוא רותח הרי הם בולעים זה מזה ונאסרים ואוסרים האורז.
יח סתם כלי גוים אינם בני יומן לפיכך אם עבר ובישל בכלי של גוים התבשיל מותר בדיעבד דאמרינן אין הכלי בן יומו והוי נטל"פ ומכל מקום לא יאמר ישראל לגוי בשל בקדרתך מים או חלב או שאר פירות שאין בהם איסור בשולי גוים דהוי לכתחילה על כן אסור לומר לערבים בעלי צאן שיעשו לו חלב חמוץ שקורין בערבי לב"ן ובלע"ז יגורט"י כי זה צריך להרתיחו תחלה והוי לכתחילה אבל מותר לקנות מה היגורט"י מן השוק פה עירנו יע"א דאין הגוים עושים אותו בשביל ישראל ,אם הגוי מכיר לישראל והביא לו מנחה כללי אחד מזה היגורט"י שמביא למכור מותר מני כי בלא"ה הוא עושה החלב שלו כולו מזה היגורט"י כדי למכרו.
יט כלי שנאסר בבליעת איסור ונתערב באחרים בטל ברוב בין כלי מתכת בין כלי חרס.
Hebrew text: Ben Ish Chai (R’ Yosef Chaim of Baghdad), Public Domain.