Joshua 10 — יְהוֹשֻׁעַ י
גודל הטקסט
Commentaries - Mefarshim (click to show or hide)
English Summary
א וַיְהִי כִשְׁמֹעַ אֲדֹנִי־צֶדֶק מֶלֶךְ יְרוּשָׁלִַם כִּי־לָכַד יְהוֹשֻׁעַ אֶת־הָעַי וַיַּחֲרִימָהּ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לִירִיחוֹ וּלְמַלְכָּהּ כֵּן־עָשָׂה לָעַי וּלְמַלְכָּהּ וְכִי הִשְׁלִימוּ יֹשְׁבֵי גִבְעוֹן אֶת־יִשְׂרָאֵל וַיִּהְיוּ בְּקִרְבָּם׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וַהֲוָה כַּד שְׁמַע אֲדֹנִי צֶדֶק מַלְכָּא דִירוּשְׁלֵם אֲרֵי כְּבַשׁ יְהוֹשֻׁעַ יַת עַי וְגַמְרָהּ כְּמָא דַעֲבַד לִירִיחוֹ וּלְמַלְכָּהּ כֵּן עֲבַד לָעַי וּלְמַלְכָּה וַאֲרֵי אַשְׁלִימוּ יַתְבֵי גִבְעוֹן עִם יִשְׂרָאֵל וַהֲווֹ בֵּינֵיהוֹן:
רַלְבַּ״ג
אדוני צדק מלך ירושלם. מצאנו שמו בתורה מלכי צדק וידמה שכל מלכי ירושלם היה שמם מלכי צדק או אדני צדק כי הכל ענין אחד כמו שהיה שם מלכי מצרים פרעה והנה זכר כי ה' מלכי האמורי הם וכל מחניהם חנו על גבעון וילחמו עליה וכבר שלחו אנשי גבעון ליהושע שיעזרם כי ראוי לאדון שיציל עבדיו מיד הנלחמים עליהם וידמה ששאל יהושע את פי ה' על זה ועלה מן הגלגל הוא וכל עם המלחמה עמו וכל גבורי החיל וכבר אמר השם יתברך אל יהושע קודם זה בשאלו את פיו על דבר זאת המלחמה שלא יירא מהמלכים האלה וממחניהם כי בידו יתנם והוא מיהר לבא עליהם כל הלילה ויהומם ה' לפני ישראל, ויכם ישראל מכה גדולה בגבעון וירדפם דרך מעלה בית חורון וגו' ויהי בנוסם מפני בני ישראל נלחם ה' בם מן השמים והמית מהם באכני הברד יותר מאשר הרגו בני ישראל בחרב:
מְצוּדַת דָּוִד
ויהיו בקרבם. התחברו עצמם עם ישראל:
מְצוּדַת צִיּוֹן
אדוני צדק. כך שמו:
מַלְבִּי״ם
ויהי כשמוע. הנה למעלה (ריש סי' ט) ספר שנתקבצו כל המלכים להלחם עם ישראל, וה' הניא מחשבותם והטיל מהומה ביניהם באופן שלא באו כולם כאחת, כי יושבי גבעון שגם מלכם היה עם הועד של המלכים הנזכר (כי שם נזכר החוי) הם התיעצו להשלים עם ישראל, ועי"כ עלה חמת חמשה המלכים הנזכרים פה ויעלו להלחם עם גבעון, ונפלו בידי יהושע בהיותם נפרדים מן הקבוץ הנ"ל בסימן הקודם: כי לכד. א] שמע כי לכדה ע"י ערמה ותחבולות מלחמה, וזה חזק לבבו לקבץ את רעיו ולהלחם אחר שכחם תלוי רק בערמה ותחבולה. ב] שמע כי כאשר עשה ליריחו כו' כן עשה לעי. ר"ל שאם היה מחרים יריחו לבד, זה מנהג כל כובשי ארצות להחרים העיר הראשונה להטיל מוראו. אבל אחר שהחרים גם עי, מבואר שדעתו להחרים את כולם, וזה עורר לבבם לבל יחרישו. ג] וכי השלימו יושבי גבעון. ובזה הביאו מורך בלב כולם, כי יאמרו אם גבעון יראה מהלחם איך נעמוד אנחנו. ד] ויהיו בקרבם. ואחר שישראל קבלו אותם ימצאו רבים שישלימו אתם ויהיו למס כדי (שיהיו) [שיחיו] אותם. וגם שבמה שישבו בקרבם מצאו ערי מושב אשר יספיקו להם צדה ומזון ומחסה ומסתור:
ב וַיִּירְאוּ מְאֹד כִּי עִיר גְּדוֹלָה גִּבְעוֹן כְּאַחַת עָרֵי הַמַּמְלָכָה וְכִי הִיא גְדוֹלָה מִן־הָעַי וְכָל־אֲנָשֶׁיהָ גִּבֹּרִים׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וּדְחִילוּ לַחֲדָא אֲרֵי קַרְתָּא רַבְּתָא גִבְעוֹן כַּחֲדָא מִקִרְוֵי מַלְכְּוָתָא וַאֲרֵי הִיא רַבָּא מִן עָי וְכָל גַבְרָהָא גִבָּרִין:
מְצוּדַת דָּוִד
כי עיר גדולה. ועם כל זה לא עצרו כח להלחם, והמסו בזה לב אנשי המלחמה:
מַלְבִּי״ם
וייראו מאד. כי כולם יקחו ראיה מגבעון: כי עיר גדולה גבעון. ר"ל, א] שהיא גדולה באיכות, שהיא בחשיבות והנהגה כאחת ערי הממלכה. ב] היא גדולה בכמות יותר מן העי. ג] בגבורה, כי כל אנשיה גבורים:
ג וַיִּשְׁלַח אֲדֹנִי־צֶדֶק מֶלֶךְ יְרוּשָׁלִַם אֶל־הוֹהָם מֶלֶךְ־חֶבְרוֹן וְאֶל־פִּרְאָם מֶלֶךְ־יַרְמוּת וְאֶל־יָפִיעַ מֶלֶךְ־לָכִישׁ וְאֶל־דְּבִיר מֶלֶךְ־עֶגְלוֹן לֵאמֹר׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וּשְׁלַח אֲדֹנִי צֶדֶק מַלְכָּא דִירוּשְׁלֵם לְוַת הוֹהָם מַלְכָּא דְחֶבְרוֹן וּלְוַת פִּרְאָם מַלְכָּא דְיַרְמוּת וּלְוַת יָפִיעַ מַלְכָּא דְלָכִישׁ וּלְוַת דְבִיר מַלְכָּא דְעֶגְלוֹן לְמֵימָר:
ד עֲלוּ־אֵלַי וְעִזְרֻנִי וְנַכֶּה אֶת־גִּבְעוֹן כִּי־הִשְׁלִימָה אֶת־יְהוֹשֻׁעַ וְאֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
סַקוּ לְוָתִי וְסַעֲדוּנִי וְנִמְחֵי יַת יַתְבֵי גִבְעוֹן אֲרֵי אַשְׁלֵמַת עִם יְהוֹשֻׁעַ וְעִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
מְצוּדַת דָּוִד
כי השלימה. והרעו לעשות, כי הביאו מורך בלב כל:
מַלְבִּי״ם
ונכה. כי אחר שכל המלכים התקבצו ויסכימו להלחם הנה פרעו חק המדינה ומזיקים אל הכלל שיתנו עזר לאויביהם:
ה וַיֵּאָסְפוּ וַיַּעֲלוּ חֲמֵשֶׁת מַלְכֵי הָאֱמֹרִי מֶלֶךְ יְרוּשָׁלִַם מֶלֶךְ־חֶבְרוֹן מֶלֶךְ־יַרְמוּת מֶלֶךְ־לָכִישׁ מֶלֶךְ־עֶגְלוֹן הֵם וְכָל־מַחֲנֵיהֶם וַיַּחֲנוּ עַל־גִּבְעוֹן וַיִּלָּחֲמוּ עָלֶיהָ׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וְאִתְכְּנָשׁוּ וּסְלִיקוּ חַמְשָׁא מַלְכֵי אֱמוֹרָאָה מַלְכָּא דִירוּשְׁלֵם מַלְכָּא דְחֶבְרוֹן מַלְכָּא דְיַרְמוּת מַלְכָּא דְלָכִישׁ מַלְכָּא דְעֶגְלוֹן אִינוּן וְכָל מַשִׁרְיַתְהוֹן וּשְׁרוֹ עַל גִבְעוֹן וְאַגִיחוּ קְרָבָא עֲלָה:
ו וַיִּשְׁלְחוּ אַנְשֵׁי גִבְעוֹן אֶל־יְהוֹשֻׁעַ אֶל־הַמַּחֲנֶה הַגִּלְגָּלָה לֵאמֹר אַל־תֶּרֶף יָדֶיךָ מֵעֲבָדֶיךָ עֲלֵה אֵלֵינוּ מְהֵרָה וְהוֹשִׁיעָה לָּנוּ וְעָזְרֵנוּ כִּי נִקְבְּצוּ אֵלֵינוּ כָּל־מַלְכֵי הָאֱמֹרִי יֹשְׁבֵי הָהָר׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וּשְׁלַחוּ אֲנָשֵׁי גִבְעוֹן לְוַת יְהוֹשֻׁעַ לְמַשְׁרִיתָא לְגִלְגָלָא לְמֵיְמַר לָא תְרַשֵׁל יְדָךְ מַעֲבְדָךְ סַק לְוָתָנָא בִּפְרִיעַ וּפְרוֹק לָנָא וְסַעֲדָנָא אֲרֵי אִתְכְּנָשׁוּ עֲלָנָא כָּל מַלְכֵי אֱמוֹרָאָה יַתְבֵי טוּרָא:
מְצוּדַת דָּוִד
אל תרף ידיך. לעזוב אותנו בידם:
מְצוּדַת צִיּוֹן
תרף. מלשון רפיון:
מַלְבִּי״ם
והושיעה לנו ועזרנו. מבואר ההבדל בין עזר ותשועה, המושיע יעשה את הכל, והעוזר עוזר קצת עד שהנעזר יהיה הפועל העקרי. ועז"א הושיעה, או עכ"פ עזרנו עזר קצת ואנו נלחם: (כי נקבצו. ובפסוק ה' אמר ויאספו, כי האסיפה הוא אחר הקבוץ (כמ"ש בפי' ישעיה סי' יא), והמלכים כבר נתקבצו למעלה סימן ט', ופה היה צריך רק אסיפה נגד ישראל. אבל הגבעונים שדברו בבחינת שבאו עליהם שזה תחלת ההסכמה נגדם, אמרו כי נקבצו):
ז וַיַּעַל יְהוֹשֻׁעַ מִן־הַגִּלְגָּל הוּא וְכָל־עַם הַמִּלְחָמָה עִמּוֹ וְכֹל גִּבּוֹרֵי הֶחָיִל׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וּסְלֵיק יְהוֹשֻׁעַ מִן גִלְגָלָא הוּא וְכָל עַמָא עָבְדֵי קְרָבָא עִמֵיהּ וְכָל גִבָּרֵי חֵילָא:
ח וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־יְהוֹשֻׁעַ אַל־תִּירָא מֵהֶם כִּי בְיָדְךָ נְתַתִּים לֹא־יַעֲמֹד אִישׁ מֵהֶם בְּפָנֶיךָ׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וַאֲמַר יְיָ לִיהוֹשֻׁעַ לָא תִדְחַל מִנְהוֹן אֲרֵי בִּידָךְ מְסַרְתִּינוּן לָא יִתְעַתַּד אֱנַשׁ מִנְהוֹן קָדָמָךְ:
מַלְבִּי״ם
כי בידך נתתים. מכבר, כי עקר בואם היא נסבה מאתי למסרם בידך: (לא יעמד איש. יש הבדל בין לא יתיצב איש בפניך, שבא תמיד על תחלת מצבו להלחם, ובין לא עמד שפי' הגם שהתיצב, כי פה התיצבו לקראת המלחמה אבל לא עמדו, ר"ל לא נשארו עומדים כי כרעו ונפלו):
ט וַיָּבֹא אֲלֵיהֶם יְהוֹשֻׁעַ פִּתְאֹם כָּל־הַלַּיְלָה עָלָה מִן־הַגִּלְגָּל׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וַאֲתָא לְוַתְהוֹן יְהוֹשֻׁעַ בִּתְכֵּיף כָּל לֵילְיָא סְלִיק מִן גִלְגְלָא:
מְצוּדַת דָּוִד
כל הלילה. למען לא ירגישו ויבא פתאום:
מְצוּדַת צִיּוֹן
פתאום. ענין מהירות מבלי הרגשה מקודם:
מַלְבִּי״ם
כל הלילה עלה מן הגלגל. ועי"כ בא עליהם פתאום:
י וַיְהֻמֵּם יְהוָה לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּכֵּם מַכָּה־גְדוֹלָה בְּגִבְעוֹן וַיִּרְדְּפֵם דֶּרֶךְ מַעֲלֵה בֵית־חוֹרֹן וַיַּכֵּם עַד־עֲזֵקָה וְעַד־מַקֵּדָה׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וְתַבְּרִינוּן יְיָ קֳדָם יִשְׂרָאֵל וּמְחָנוּן מַחֲתָא רַבָּא בְּגִבְעוֹן וּרְדָפוּנוּן בְּאוֹרַח מַסְקְנָא דְבֵית חוֹרוֹן וּמְחָנוּן עַד עֲזֵקָה וְעַד מַקֵדָה:
מְצוּדַת דָּוִד
דרך מעלה. בדרך העולה לבית חורון: עד עזקה. כי ברחו דרך בה, ורדפום והכום בדרך עד עזקה וכו׳:
מְצוּדַת צִיּוֹן
ויהומם. מלשון מהומה ובלבול:
מַלְבִּי״ם
וה' השליך וכו' עד עזקה. הנה שיפלו אבני אלגביש על מקום אחד ויהרגו אדם ובהמה, זה דבר טבעי. אבל פה היה דבר נסיי, שהם ברחו עד עזקה וישראל רדפו אחריהם, ואבני האלגביש לא פגעו בישראל הרודפים, שבאו תמיד אל מקום שעמדו האויבים, רק רדפו מלמעלה על האויבים וסרו מן המקום שהגיעו ישראל שמה:
יא וַיְהִי בְּנֻסָם מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵם בְּמוֹרַד בֵּית־חוֹרֹן וַיהוָה הִשְׁלִיךְ עֲלֵיהֶם אֲבָנִים גְּדֹלוֹת מִן־הַשָּׁמַיִם עַד־עֲזֵקָה וַיָּמֻתוּ רַבִּים אֲשֶׁר־מֵתוּ בְּאַבְנֵי הַבָּרָד מֵאֲשֶׁר הָרְגוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בֶּחָרֶב׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וַהֲוָה בְּמִפְּכֵיהוֹן מִן קֳדָם יִשְׂרָאֵל אִינוּן בְּמַחְתָנָא דְבֵית חוֹרוֹן וּמִן קֳדָם יְיָ אִתְרְמִיאָה עֲלֵיהוֹן אַבְנִין רַבְרְבָן מִן שְׁמַיָא עַד דַאֲתוֹ לַעֲזֵקָה וּמִיתוּ סַגִיאִין דְמִיתוּ בְּאַבְנֵי בַרְדָא מִדְקַטוּלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּחַרְבָּא:
מְצוּדַת דָּוִד
הם במורד. כשהם ירדו במורד ההר: אבנים. אבני ברד: עד עזקה. בכל הדרך אשר נסו, ממורד בית חורון עד בואם לעזקה, נפלו עליהם אבני הברד: רבים. מרובים במספר:
יב אָז יְדַבֵּר יְהוֹשֻׁעַ לַיהוָה בְּיוֹם תֵּת יְהוָה אֶת־הָאֱמֹרִי לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר לְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם וְיָרֵחַ בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן׃
רַשִׁ״י
אז ידבר. אמר שירה תחת השמש, לפי שאמר לשמש דום, דום מלומר שירה, וכל זמן שהוא דומם, עומד ואינו מהלך, שבכל עת הילוכו הוא אומר שירה ופשוטו של מקרא, דום לשון המתנה, כמו (שמואל א יד ט): אם כה יאמרו אלינו דומו, וכן (תהלים לז ז): דום לה': וירח בעמק אילון. אותו פעם היה הירח עומד כנגד עמק אילון, והוא רחוק מגבעון, שהרי גבעון בגבול בנימין, ואילון בגבול דן:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
בְּכֵן שַׁבַּח יְהוֹשֻׁעַ קֳדָם יְיָ בְּיוֹמָא דִמְסַר יְיָ יַת אֱמוֹרָאָה קֳדָם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲמַר לְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל שִׁמְשָׁא בְּגִבְעוֹן אוֹרִיךְ וְסִיהֲרָא בְּמֵישַׁר אַיָלוֹן:
רַלְבַּ״ג
אז ידבר יהושע לה'. בזאת הפר' יש ספקות רבות ראוי לעיין בהם האחד הוא שאם היה שהשמש עמד ובטל מהתנועה הנראית לו הנה היה זה המופת יותר נפלא לאין שיעו' מהמופתים שנעשו ע"י משה וזה כי המופתים ההם היו בשנוי טבע הנמצאות אלו השפלות והוא יותר נפלא לאין שיעור מה שישתמש בו אלו הנמצאות הנכבדות לשנות את תפקידם משלוט על הנמצאות השפלות אלו לשנות ענין סדורם כי בהם בעצמם מחסרון הסדר והיושר מה שלא יעלם ובכלל הנה זה ממה שאין צריך ביאו' למי שעיין באלו העמוקות וכבר ביארנו זה באופן שלם בו' מספר מלחמות ה', ואם היה הענין כן הנה זה סותר מה שאמר' התורה שלא קם נביא עוד בישראל כמשה לכל האותו' והמופתים אשר עשה משה לעיני כל ישראל ואם אמרנו שכבר נעשה כמו זה המופת ע"י משה ואם לא נזכר בתורה כמו שאמרו קצת רז"ל הנה נשא' זה הספק בעינו כי כבר היה שוה לו יהושע בגדול שבמופתי' הנעשים על יד משה רבינו עליו השלום עם שאם היה הענין כן היה ראוי שלא תשתוק התורה מלספר זה המופת הנפל' כי אנחנו נראה מכונת התורה לפרס' ענין המופתים והנפלאות כי זה ממה שיבוא להאמין בשם יתברך כמו שנזכר בתורה בענין המופתים שנעשו לפרעה אמר ולמען תספר באזני בנך וגו' וידעתם כי אני ה' ועוד כי כבר יראה מפשטי אלו הדברים שלא נתבטל השמש מהתנו' ולא הירח וזה יתבאר מפנים מהם מה שאמ' ולא אץ לבוא ר"ל שלא מהר לבוא וזה לא ישלול ממנו התנועה אבל ישלול ממנו מהירות התנועה והמאמר שזה דרכו יחייב לו התנועה בכמו אלו המאמרים השלמים אשר ידובר בהם בדברים מדרך מה הוא ומהם מה שאמר שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון ולא אמר שמש דום וירח אבל לקח להם מקום רחב היו נראי' אז אל המקום ההוא והוא מבואר שמי שישלול התנועה מהמקום הרחב לא ישלול התנועה במוחלט כי כבר אפשר שיתנועע במקום רחב ההוא וכבר יחייב זה המאמר בכמו המאמרים השלמים לשמש ולירח התנועה והמשל שמי שיאמר שפלוני עמד בארצו כך וכך ימים הנה לא יתחייב מזה אלא שלא יצא מארצו אבל שכבר יתנועע בארצו או לא יהיה זה המאמר מדרך מה הוא כי יחוייב למי שישלול ממנו התנוע' שיאמר שלא יתנועע לא שלא יצא מארצו וזה מבואר למי שעיין בסדרים ההגיונים אשר למלאכת המופתית ומהם מה שאמר ולא היה כיום ההוא לפניו ואחריו לשמוע ה' בקול איש כי ה' נלחם לישראל הורה בזה כי זה המופת הוא בענין המלחמה בעצמותה ואם היה זה המופת בעמיד' מהתנוע' לא הי' לו רושם בענין המלחמ' כלל ומהם כי יתבאר מדבריו כי הש"י לא יעשה מופתים כי אם לצורך או לקנות דעו' אמיתיות ולא נזכר בכאן רושם בזה המופ' באחד מאלו הצדדים ומהם שכבר התבאר בספר מלחמות ה' כי המופת לא יהיה על יד נביא באלו הנמצאות העליוני' ר"ל הגרמים השמימיים ולזה הוא מבואר שלא היה זה המופת בזה הענין אשר יחשב בתחלת המחשבה שהיה בו המופת בזה הספו' ואם יספק עלינו מספק על מה שהשרשנו בזה ויאמר שכבר נראה שיעשה המופת ע"י נביא בשנוי סדר תנועת הסדר והוא מה שאמר ישעיה לחזקיה כשאמר מה אות כי ירפא ה' לי ועליתי ביום השלישי בית ה' ויענהו הלך הצל י' מעלות אם ישוב הצל אחורנית י' מעלות והוא מבואר שתנועת הצל לא תהיה כי אם בתנועת השמש ולזה יחוייב מזה שנוי סדר תנועת השמש נאמר לו כי כשיעיין היטב במאמרים שבאו בזה המקום יתחייב שלא היה זה המופת בשהשתנה סדר תנועת השמש הנה איך יתכן שנאמר שזה יהיה נקל הנה איך שישתנה זה הסדור הוא ענין נפלא מאד ולזה ראוי שנבאר הדברים ההם ויתבאר מזה מה היה ענין המופת ההיא ונאמר כי ידמה לפי הנראה לנו שכבר שם ישעיה הבחירה בזה המופת לחזקיה ואמר שזה האות יהיה באחד מב' דרכים האחד בשילך הצל י' מעלות יותר על מה שהלך בזולת זמן או שישוב הצל אחורנית י' מעלות והוא מבואר שאם היה זה המופת היה בענין המלחמה כמו שזכרנו ולזה הוא מבואר שזה המופת היה בזולת שנוי סדר תנועת השמש וזה יהיה לפי מה שאומר והוא שכבר יתבאר בחוש שכאשר יהיו עננים תחת השמש באופן שירשם בהם ניצוצות וירוצו הנה הם יראו שיהיה השמש בזולת מקום שהוא עם שכבר יראה אז נטיית צל השמש שיעור רב במעט זמן למזרח או למערב לצפון או לדרום לפי מצב העננים ההם וצד תנועתם וזה ממה שאין בו ספק כי תמיד יראה זה מן החוש בזה האופן ולפי שכבר ראה חזקיה אז מהעננים ומצד תנועתם שנקל לצל לנטות עשר מעלות יותר על מה שהלך שאל שיהיה הענין בהפך מה שהיה נראה שהיה נכון אז מצד תנועת העננים ההם ולזה שאל שישוב אחורנית הצל עשר מעלו' והנה בספר ישעיה אמר ותשב השמש עשר מעלות במעלות אשר ירדה ר"ל לפי החוש ענין מופתי היה בצל כמו שנזכר שם אמר הנני משיב את צל המעלות ובכאן הותר זה הספק ואם ירצה אחד על כל פנים שיהיו אלו המופתים בשנוי סדר תנועת השמש לא אקפיד עליו בזה ומי יתן וכל הטועים לא יטעו יותר מזה השעור כי זה מגדיל לפי מחשבתו עוצם השם יתברך ואחר שנתישב זה הנה נשוב לבאר דברי זאת הפרשה ואומר שמאמר יהושע היה שטרם שיסור השמש מהיות על גבעון והירח מהיות על עמק אילון תשלם נקמת גוי אויביו אבל קצר הכתוב בזה ויורה על זה מה שאמר אחריו וידום השמש וירח עמד עד יקום גוי אויביו והרצון בזה שכבר דמם השמש בגבעון וירח בעמק אילון עד שנשלמה זאת המלאכה מהנקמה וזה היה ענין נפלא כי לא די שיעד שינקמו ישראל מהקמים עליהם אבל יעד עם זה שזאת הנקמה תשלם בזמן קצר כזה ולזה אמר ולא היה כיום ההוא לפניו ואחריו לשמוע ה' בקול איש כי ה' נלחם בישראל ולזה היו יכולים להשלים הנקמה בזה הזמן הקצר כי יד השם יתברך לא תקצר ואמר לשמוע ה' וגו' לפי שלא יעדו השם יתברך שתשלם זו הנקמה בזה הזמן קצר אבל השם יתברך שמע לקולו על דרך מקום דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים:
מְצוּדַת דָּוִד
לה׳. בשם ה׳ וכשליחותו: ויאמר. הוא הדבור האמור למעלה, ועל שהפסיק בדברים, אמר שוב ׳ויאמר׳: שמש בגבעון דום. כי בעת ההיא עמד השמש נוכח גבעון, וחשש פן ישקע בעונתו ולא יוכלו לרדוף אחרי האויב באישון הלילה, ולזה אמר להשמש שלא ילך מהלכו, וימתין עוד נוכח גבעון במקום שהוא עומד: וירח בעמק אילון. כי אז כבר עלתה הירח ועמדה נוכח עמק אילון, ואמר לה שגם היא תמתין במקומה ולא תלך מהלכה, ואולי חשש שאם תלך הירח מהלכה תבוא נוכח השמש במקום עמידתו ותאפיל אור השמש:
מְצוּדַת צִיּוֹן
תת. מלשון נתינה: דום. המתן, כמו (שמואל א יד ט) דומו עד הגיענו אליכם:
מַלְבִּי״ם
השאלות (יב - יד) מ"ש ביום תת ה' וכו' מיותר שכבר אמר אז ידבר שהוא אז בעת ההיא? מ"ש בכפל וידום השמש ויעמד השמש, ואמר באמצע עד יקום גוי אויביו, והול"ל ויעמד השמש והירח בחצי השמים עד יקום גוי אויביו? מה הוא הספר הנקרא ספר הישר? למה עמד השמש כ"ד שעות בצמצום? מ"ש ולא היה כיום ההוא וכו' הלא חז"ל אמרו (ע"ז כה א) שעמדה חמה למשה, וכבר שמע ה' תפלת הנביאים ועשה אותות ומופתים על ידיהם בכל דור ודור? ומה שסיים כי ה' נלחם שמשמעותו שלכן נשתנה יום ההוא מימים הקודמים והבאים, והלא גם לפנים וגם אח"כ נלחם ה' לישראל בעת שהיו ראוים? והנה יפלא מה היה צורך הנס הזה ולאיזה תכלית והלא כבר כבשו את האמורי והכוהו ולמה בקש יהושע הנס הזה בחנם? אז ידבר. הנה בפרשה תשא (שמות לד, ט) התפלל משה אם נא מצאתי חן בעיניך ה' ילך נא ה' בקרבנו וכו' (ר"ל שבקש שתתגלה השגחת ה' עליהם ותהיה השגחתו דבוקה עמהם בלי אמצעי, עד שלא תהיה מלחמתם טבעיית ע"י מלאך רק נסיית). והשיב לו ה' (שם, י), ויאמר הנה אנכי כורת ברית נגד כל עמך אעשה נפלאות אשר לא נבראו בכל הארץ ובכל הגוים וראה כל העם אשר אתה בקרבו את מעשה ה' כי נורא הוא, הודיעו כי ימלא שאלתו, והודיעו כי יפלה אותם בג' דברים. א] שהנפלאות שיעשה עמם יהיו גלוים ונודעים לכל העם, וז"ש נגד כל עמך אעשה נפלאות. ב] שיהיו נפלאות שלא היו דוגמתם עד הנה, וז"ש נפלאות אשר לא נבראו. ג] שלא לבד שיתהוו נגד כל עם ישראל ר"ל במעמד כולם, כי יתפרסמו אח"כ בכל הארץ ובכל הגוים עד שכולם ידעו את מעשה ה'. ושם אמר (שם, יא - יב) שמר לך את אשר אנכי מצוך היום הנני גורש מפניך את האמורי וכו' השמר לך פן תכרת ברית וכו' (למדנו שהנפלאות האלה יעשו בעת כבוש הז' אומות שהראשון מהם הוא האמורי), ושם אומר (שם, כז) ויאמר ה' אל משה כתב לך את הדברים האלה כי ע"פ הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל, ופירושו שהשם צוהו שיכתוב פרשה זאת, כי עפ"י הדברים האלה כרת אתו ברית, ור"ל מ"ש לו הנה אנכי כורת ברית נגד כל עמך אעשה נפלאות, הוא עפ"י הדברים האלה, שאם לא יקיימו הדברים האלה לא יעשה להם נפלאות האמורים, ומשה כתב זאת בספר, וספר זה קרא פה בשם ספר הישר, כי בו הישירם ללכת באור ה'. ועפ"ז שים שכל והבין במקראות האלה, עת ראה יהושע כי ה' נלחם להם באמורי, רצה שימלא ה' את הברית שכרת עם משה אשר נכתב בספר הישר, לעשות להם נס גלוי ומפורסם, וז"ש אז ידבר יהושע לה', דבר והזכיר את הברית שכרת: ביום תת ה' את האמרי לפני ב"י. שהוא הראשון מן העמים שחשב שם בספר הישר. ונגד התנאי הראשון שא"ל נגד כל עמך אעשה נפלאות, ויאמר לעיני ישראל, אמר יהושע זאת בקול רם שישמעו כל ישראל. ונגד שני תנאים האחרים, אמר שמש בגבעון דום, שבזה יתקיים נפלאות אשר לא נבראו, כי נס כזה בנמצאים העליונים לא נעשה עדיין, וכן יתקיים בכל הארץ ובכל הגוים, כי נס זה יודע ממזרח שמש עד מבואו. והנה לא שאל רק העמדת השמש והירח לבד, לא העמדת הגלגל היומי בכלל, שזה לא היה פלא גדול כ"כ, ויותר יהיה פלא אם הגלגל המניע את הכל לא סר ממשטרו וכל הכוכבים סבבו על מעגלותיהם, רק שני המאורות דממו ויעמודו. שהראשון היה דומה כמעמיד גלגל הריחים ע"י שסותם את המים הנוזלים ומניעים את האופנים, שזה מלאכה קטנה. אבל זה השני דומה כגבור הבא ואוחז בידו את גלגלי הריחים בעוד שהמים מניעים אותם ויתעצם בתקפו נגד כח המניע ויעצור בעד תנועתם, שזה גבורה גדולה ועוצם רב. וזאת עשה יהושע שעצר בעד תנועת השמש והירח, הגם שהאופן היומי הניע ומשך אבירים בכחו וגבורתו, והשמש עמדה אז נגד גבעון והירח נגד עמק אילון וצוה שידומו מתנועתם. וחז"ל במליצתם אמרו (תנחומא אחרי, ט; ראה שוחר טוב תהלים יט) דום מלאמר שירה, ואמרו אז ידבר יהושע לה' שאמר שירה תחת שני המאורות. כי פעולת הנבראים כפי טבעם היא השיר שלהם, בפעולתם הטבעיית יספרו כבוד אל אשר כנן טבע זאת בקרבם ויעמידה לחק בל תמוש, ושביתת פעולתם הטבעיית הוא הדממה מן השירה הזאת. אבל אחר כי השביתה הזאת לא היתה מקריית רק בחיריית ע"י יהושע וישראל משרתיו עושי רצונו להראות כי על ידם ישדד המערכת בהשגחתו, א"כ היה זה שירה נפלאה יותר משיר הטבעי, ושיר זה שר יהושע:
יג וַיִּדֹּם הַשֶּׁמֶשׁ וְיָרֵחַ עָמָד עַד־יִקֹּם גּוֹי אֹיְבָיו הֲלֹא־הִיא כְתוּבָה עַל־סֵפֶר הַיָּשָׁר וַיַּעֲמֹד הַשֶּׁמֶשׁ בַּחֲצִי הַשָּׁמַיִם וְלֹא־אָץ לָבוֹא כְּיוֹם תָּמִים׃
רַשִׁ״י
הלא היא כתובה. דבר זה נכתב בתורה שאמר לו יעקב ליוסף (בראשית מח יט): זרעו של אפרים יהיה מלא וגו', אימתי, ביום שעמדה חמה ליהושע, נתמלא כל העולם שמעו של יהושע, ויעמד השמש בחצי השמים ולא אץ לבא כיום תמים:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וְאוֹרְיַךְ שִׁמְשָׁא וְסִיהֲרָה קָם עַד דְאִתְפְּרַע עַמָא יִשְׂרָאֵל מִבַּעֲלֵי דְבָבֵיהוֹן הֲלָא הִיא כְתִיבָא עַל סִפְרָא דְאוֹרַיְיתָא וְקָם שִׁמְשָׁא בְּפַלְגוּת שְׁמַיָא וְלָא דָחַק לְמֵיעַל כְּיוֹם שְׁלִים:
רַלְבַּ״ג
והנה ספר הישר אחשוב שהיה נקרא כך ואבד עם הגלות וכבר רבו בו הפירושים לרבותינו ז"ל וראוי שתדע כי השמש יחדש היום ולזה נאמר שהיום ירד מאד כשקרב השמש לערב כי אז יחלש אור השמש ומה שיהיה בו אור השמש יותר חזק הוא בעת היותו בחצי השמים הנה זה מבואר בנפשו מן החוש וזה יתבאר גם כן ממה שאמר וארח צדיקים כאור נוגה הולך ואור עד נכון היום ר"ל שאורו יוסף עד נכון היום כן ארח צדיקים מתישר תמיד אל תוספת השלמות והוא מבואר שבעת היות השמש בחצי השמים לא תוכר בו ירידה כי אם בעת ארוך וזה מבואר מאד למי שעיין בחכמת התכונה עיון מעט וזה יתבאר גם כן מצד כלי המבט כמו האצטורלביי ורביע העיגול כי אז לא תוכר לשמש ירידה באלו הכלים בכמו חצי שעה ולזה אמר שכבר עמד השמש אז בחצי השמים כי כן היה מחויב כי הם היו אצל גבעון והיו רואים השמש על גבעון ולא מהר השמש לרדת כמו שדרך היום התמים שלא ימהר השמש לרדת בו ואחשב שאורך עיר גבעון היה ממזרח למערב וזאת התנועה לא תוכר מאד לשמש אצל חצי היום למיעוט שיעור ירידתו הנה זכר שמצד הנטייה הנראית לו מצד הירידה לא יצא שלא יראה כנגד גבעון אף על פי שהיתה רחבה צר כי לא מיהר לבוא כמשפט ענין השמש אצל סמיכות היום, ובכאן נשלם ביאור דברי זאת הפרשה והותרו הספקות הנופלות בה:
מְצוּדַת דָּוִד
וידום השמש. רצה לומר, כן היה, שעמדו השמש וירח במקומם: עד יקום. עד אשר השלימו ישראל להתנקם מאויביו: הלא היא. הדבר ההיא הלא כתובה בהבטחה בספר הישר, והיא התורה, שנאמר בה על אפרים (בראשית מח יט) וזרעו יהיה מלא הגוים, והוא היום הזה שעמדו השמש והירח ליהושע הבא מזרעו, ונתמלא כל העולם שמעו: ויעמוד השמש. עכשיו מפרש המקום שעמד בה: בחצי השמים. רצה לומר, לפי הנראה בהאופק ההוא: ולא אץ לבוא. לא היה ממהר לשקוע, כדרכו מעולם למהר לבית שקיעתו, ללכת בהתמדה מבלי עמידה: כיום תמים. רצה לומר, נתעכב לעמוד במקום אחד כשעור יום שלם שהוא כ״ד שעות:
מְצוּדַת צִיּוֹן
אויביו. מאויביו: אץ. ענין מהירות, כמו (משלי יט ב) ואץ ברגלים: לבוא. לשקוע, כמו (בראשית כח יא) כי בא השמש: תמים. מלשון תם ושלם:
מַלְבִּי״ם
[וידם השמש וירח עמד]. מאמר זה מוסגר (ולכן בא מלת עמד בקמץ שמורה על ההפסק, ללמד שהוא מאמר מוסגר, כנודע בכללי הלשון). שיעור הכתוב ויאמר יהושע שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון עד יקום גוי איביו הלא היא כתובה על ספר הישר, כ"ז אמר יהושע, ומ"ש וידום השמש וירח עמד, הוא דברי כותב הספר, שנעשה כדבר יהושע, ושלא נתעכב הנס עד שגמר כל דבריו, רק בעת שאמר שמש בגבעון דום, ברגע זו דמם השמש, ובעת שאמר וירח בעמק אילון ברגע זאת דממה הירח. וזה באור דבריו, יהושע אמר שמש בגבעון דום עד יקום גוי מאויביו, שידומו השמש והירח עד גמר הנקמה, ונתן טעם לשאלתו הלא היא כתובה על ספר הישר, ר"ל הלא כן כתוב בספר הישר ששם כרת ברית נגד כל עמך אעשה נפלאות, שהבטיח לעשות נס גלוי כזה בעת מלחמת האמורי, ולכן אבקש שמש בגבעון דום: ויעמד השמש. תחלה אמר וידום השמש, שהדממה הוא הפסק התנועה, שבא לספר שעם רגע שיצא זאת מפי יהושע בעוד לא כלה יהושע לדבר הפסיק השמש תנועתו, עתה בא להגיד באיזה מקום עמדה השמש אז וכמה נתארך זמן עמידתה, אומר ויעמד השמש, ר"ל שנשאר עומד בחצי השמים, ר"ל בנקודת נכח הראש אשר באופק ההוא, ונמשך כיום תמים, כ"ד שעות. ור"ל דאף שלענין זמן הנקמה לא היה צריך זמן רב כ"כ, בכ"ז לא אץ מעצמו לבא, כי אחר שרק השמש והירח קמו עמדו וכל צבא השמים סבבו כדרכן, אם היה השמש עומד פחות מכ"ד שעות היה מתהוה מבוכה גדולה במערכת השמים ושינוי סדר, כי כל הככבים יש להם מצב מיוחד לכ"א בנקודה אחרת נגד השמש, ולא ישנו מצבו זה ומרחקו מן השמש לעולם, ואם היה השמש אץ לבא אחר י"ב שעות למשל, היה מתקרב נגד הככבים שעומדים רחוק ממנו כרחוק מזרח ממערב, ומתרחק בשיעור הזה נגד הככבים שעמדו סמוך לו, והיה נשאר שינוי זאת לעולם שהוא שינוי מתמיד בסדר הנמצאים, שזה א"א. ובהכרח עמדה השמש עד ששבו הככבים אל הנקודה שעמדו בה יום אתמול בעת דממה השמש, ואז התחילה ללכת כפי הסדר הקבוע במשמרותם. ולפ"ז מוכרח ג"כ כי השמש והירח לא דממו רק ממהלכם היומי, שמתנועעים ממזרח למערב, אבל מהלכם השנתיי שמתנועעים ממערב למזרח לא נשבת אז, שאם היה כן היתה מוכרחת לעמוד שנה תמימה עד תשוב המערכת שהלך ביום ההוא ושינה סדרו ומצבו נגד השמש והירח אל מקומו הראשון, ואחר שהשמש עם עמדה אז מתנועה המזרחיית בכ"ז הלכה מהלך מעלה א' למערב, הוכרחה לעמוד מעט יותר מכ"ד שעות עד באו הככבים אל מקום שנטתה למערב כנודע למעיין בתכונה, ועל כן אמר כיום תמים, בכ"ף הדמיון:
יד וְלֹא הָיָה כַּיּוֹם הַהוּא לְפָנָיו וְאַחֲרָיו לִשְׁמֹעַ יְהוָה בְּקוֹל אִישׁ כִּי יְהוָה נִלְחָם לְיִשְׂרָאֵל׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וְלָא הֲוָה כְּיוֹמָא הַהוּא קֳדָמוֹהִי וּבַתְרוֹהִי דְאִתְקַבָּלַת קֳדָם יְיָ צְלוֹת אֱנָשׁ אֲרֵי בְּמֵימְרֵיהּ יְיָ מֵגִיחַ קְרָבָא לְיִשְׂרָאֵל:
מְצוּדַת דָּוִד
כיום ההוא. להיות בו פלא כזה לשמוע וכו׳ כאשר שמע בקול יהושע להעמיד השמש והירח: כי ה׳. הפלא הזה נעשה בעבור שה׳ נלחם לישראל, ובעבורם עשהו:
מַלְבִּי״ם
ולא היה. ר"ל שהיה דבר חדש בנס הזה, אשר לא היה כמוהו. א] במי שסבב את הנס, כי כל הנסים נעשו או ע"י רצון ה', או אם נעשו ע"י נביא הוצרך לתפלה ובקשה, לא שיעשה הנביא הנס דרך גזרה כמו שעשה יהושע שגזר על השמש והירח וידומו. וז"ש שלא היה כיום ההוא כו' לשמוע ה' בקול איש, שלא היה פה תפלה וחנינה, רק קול, שנתן יהושע בקולו, צוה על השמש וה' שמע. ב] בתכלית שבעבורו נעשה הנס, שבכ"מ שנעשה הנס ע"י רצון ה' היה לפעמים להגדיל שמו הגדול, ולפעמים להגדיל מעלת ישראל, אבל בכ"מ שבא הנס ע"י תפלת הנביא היה או לכבוד השם, או להציל את ישראל מני צר, אבל לא שאל הנביא אות ופלא מעולם שיהיה תכליתו רק להודיע שה' נלחם לישראל, כי בכ"מ שהיתה ההצלה קרובה עפ"י טבע לא היה מבקש נס, ופה שכבר נצולו עפ"י טבע או נס קרוב אל הטבע, ומה שגזר יהושע על העמדת השמש היה רק להודיע כי ה' נלחם לישראל, נס כזה ע"י נביא לא היה לפניו ואחריו. ושיעור הכתוב, שלא היה כיום ההוא שישמע ה' בקול איש, מה שאיש נתן בקולו וגזר שרוצה להודיע ולפרסם כי ה' נלחם לישראל, וה' ישמע קולו וגזרתו שהוא על התכלית הזה, דבר כזה לא היה מעולם:
טו וַיָּשָׁב יְהוֹשֻׁעַ וְכָל־יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ אֶל־הַמַּחֲנֶה הַגִּלְגָּלָה׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וְתָב יְהוֹשֻׁעַ וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמֵיהּ לְמַשְׁרִיתָא לְגִלְגָלָא:
רַלְבַּ״ג
וזכר אחר זה חריצות יהושע בענין זאת המלחמה למהר להחרים אלו הגוים ושכבר הגיע לישראל מעולם הצלחה שכלם שבו בשלום לא הוכה אחד מהם ולא השתדלו האויבים להכות אחד מהם כי נפל פחדם עליהם וזהו אמרו על צד המשל לא חרץ לבני ישראל לאיש את לשונו:
מְצוּדַת דָּוִד
וישב יהושע. אחר כל המעשים האמורים במקראות שלאחריו:
מַלְבִּי״ם
השאלות (טו - כא) פה אמר ששב לגלגל ובפסוק כ"א מבואר שנשארה המחנה במקדה ומשם לחמו עם אויביהם מסביב ולא שבו תיכף לגלגל? וישב. אז לא מצאו המלכים תוך ההרוגים, וחשבו שנמלטו אל עריהם ושם יאספו חיל שנית ויצטרכו ללכת אל עריהם ולכן חשב יהושע לשוב לגלגל ולחדש המלחמה שנית אחר שינוחו מעט. וכבר בארתי באילת השחר (כלל יו"ד) שיש פעלים שמורים על שחשב הפועל לעשות הפעולה אע"פ שלא עשאה:
טז וַיָּנֻסוּ חֲמֵשֶׁת הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה וַיֵּחָבְאוּ בַמְּעָרָה בְּמַקֵּדָה׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וְאַפָּכוּ חַמְשָׁא מַלְכַיָא הָאִלֵין וְאִטַמָרוּ בִּמְעַרְתָּא בְּמַקֵדָה:
מְצוּדַת צִיּוֹן
ויחבאו. נסתרו, והוא מלשון מחבואה:
מַלְבִּי״ם
וינוסו. אבל היה בהשגחת ה' כי המלכים שנסו לא שבו אל עריהם רק התחבאו במערה במקדה אצל מחנה יהושע ונודע הדבר ליהושע:
יז וַיֻּגַּד לִיהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר נִמְצְאוּ חֲמֵשֶׁת הַמְּלָכִים נֶחְבְּאִים בַּמְּעָרָה בְּמַקֵּדָה׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וְאִתְחַוָא לִיהוֹשֻׁעַ לְמֵימָר אִשְׁתְּכָחוּ חַמְשָׁא מַלְכַיָא טְמִירִין בִּמְעַרְתָּא בְּמַקֵדָה:
מַלְבִּי״ם
נמצאו. כי עד עתה בקשו אותם ולא מצאום (כנ"ל טו):
יח וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ גֹּלּוּ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת אֶל־פִּי הַמְּעָרָה וְהַפְקִידוּ עָלֶיהָ אֲנָשִׁים לְשָׁמְרָם׃
רַשִׁ״י
גולו. גלגלו אבנים אל פי המערה:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וַאֲמַר יְהוֹשֻׁעַ קְרִיבוּ אַבְנִין רַבְרְבִין קֳדָם פּוּמָא דִמְעַרְתָּא וּמַנוֹ עֲלָהּ גַבְרִין לְמִטַרְהוֹן:
מְצוּדַת דָּוִד
גולו אבנים. לבל יצאו פתאום וינוסו:
מְצוּדַת צִיּוֹן
גולו. גלגלו: והפקידו. מלשון פקיד וממונה:
מַלְבִּי״ם
ויאמר. מזה ראה יהושע כי הוא בהשגחת האל ית' שיגמרו המלחמה עתה אחר שמלכיהם נפלו, טרם יקימו להם מלכים אחרים כמו שעשו אנשי חברון (לקמן פסוק לז), ולכן חזר מדעתו (למעלה טו) שרצה לשוב לגלגל וצוה שיגולו אבנים ושלא יעמדו רק ירדפו: וזנבתם. ר"ל קצצו גם זנב המחנה שהיא הפלטה הנשארת, כי כבר נראה שנתנם ה' בידכם:
יט וְאַתֶּם אַל־תַּעֲמֹדוּ רִדְפוּ אַחֲרֵי אֹיְבֵיכֶם וְזִנַּבְתֶּם אוֹתָם אַל־תִּתְּנוּם לָבוֹא אֶל־עָרֵיהֶם כִּי נְתָנָם יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם בְּיֶדְכֶם׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וְאַתּוּן לָא תְקוּמוּן רְדוּפוּ בָּתַר בַּעֲלֵי דְבָבֵיכוֹן וְתִדְבְּקוּן יַתְהוֹן לָא תִשְׁבְּקוּנוּן לְמֵיעַל לְקִרְוֵיהוֹן אֲרֵי מְסָרִינוּן יְיָ אֱלָהָכוֹן בִּידֵיכוֹן:
מְצוּדַת דָּוִד
וזנבתם אותם. הרגו ההולכים בסוף המחנה:
מְצוּדַת צִיּוֹן
וזנבתם. מלשון זנב, ורצה לומר, סוף המחנה, כזנב הזה שהוא סוף הגוף:
כ וַיְהִי כְּכַלּוֹת יְהוֹשֻׁעַ וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְהַכּוֹתָם מַכָּה גְדוֹלָה־מְאֹד עַד־תֻּמָּם וְהַשְּׂרִידִים שָׂרְדוּ מֵהֶם וַיָּבֹאוּ אֶל־עָרֵי הַמִּבְצָר׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וַהֲוָה כַּד שֵׁיצֵי יְהוֹשֻׁעַ וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִמְחֵיהוֹן מְחָתָא רַבְּתָא לַחֲדָא עַד דִשְׁלִימוּ וּמְשֵׁיזְבַיָא אִשְׁתֵּזִיבוּ מִנְהוֹן וְעָלוּ לְקִרְוִין כְּרִיכָן:
מְצוּדַת דָּוִד
עד תומם. כי הנשארים היו מעט מן המעט וכאלו תמו כולם: והשרידים שרדו. הנשארים אשר נשארו מהם באו אל ערי המבצר:
מְצוּדַת צִיּוֹן
והשרידים שרדו. הנשארים נשארו, כמו (איכה ב כב) פליט ושריד:
מַלְבִּי״ם
ויהי. אחרי שהכו את כולם (ורק שרידים מעטים נמלטו אל ערי המבצר) אז שבו כל העם מקדה בשלום: לא חרץ כו' לאיש. גם לאיש אחד מב"י לא חרץ את לשונו: (כד - כה) שימו את רגליכם. היה זה לסימן שכן יפלו כולם תחת רגלם ולחזקם בזה כמ"ש חזקו ואמצו (וה"א ההלכוא במקום אשר, כמו ההקדיש שמואל (דהי"א כו, כח), והא' שבסוף תוספת, כמו (ישעיה כח, יב) ולא אבוא שמוע):
כא וַיָּשֻׁבוּ כָל־הָעָם אֶל־הַמַּחֲנֶה אֶל־יְהוֹשֻׁעַ מַקֵּדָה בְּשָׁלוֹם לֹא־חָרַץ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְאִישׁ אֶת־לְשֹׁנוֹ׃
רַשִׁ״י
לא חרץ לבני ישראל. הרי זה מקרא קצר, לא חרץ החורץ לאיש מבני ישראל את לשונו חרץ. לשון דבור הלשון, וכן (שמות יא ז): לא יחרץ כלב לשונו, וכן (שמואל ב ה כד): אז תחרץ, דדוד, תקרא, תצעק קול תשואות המלחמה:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וְתָבוּ כָל עַמָא לְמַשְׁרִיתָא לְוַת יְהוֹשֻׁעַ לְמַקֵדָה בִּשְׁלָם לָא הֲוָה נִזְקָא לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִדְחַק גְבַר יַת נַפְשֵׁיהּ:
מְצוּדַת דָּוִד
לא חרץ וכו׳ לאיש. רצה לומר, אפילו לאיש אחד בהיותו יחידי לא חרץ עליו מי לשונו לדבר מאומה רע, כי נפל פחדם על כל:
מְצוּדַת צִיּוֹן
חרץ. ענין תנועה, כמו (שמואל ב ה כד) אז תחרץ:
כב וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ פִּתְחוּ אֶת־פִּי הַמְּעָרָה וְהוֹצִיאוּ אֵלַי אֶת־חֲמֵשֶׁת הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה מִן־הַמְּעָרָה׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וַאֲמַר יְהוֹשֻׁעַ פְּתָחוּ יַת פּוּמָא דִמְעַרְתָּא וְאַפִּיקוּ לְוָתִי יַת חַמְשָׁא מַלְכַיָא הָאִלֵין מִן מְעַרְתָּא:
כג וַיַּעֲשׂוּ כֵן וַיֹּצִיאוּ אֵלָיו אֶת־חֲמֵשֶׁת הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה מִן־הַמְּעָרָה אֵת מֶלֶךְ יְרוּשָׁלִַם אֶת־מֶלֶךְ חֶבְרוֹן אֶת־מֶלֶךְ יַרְמוּת אֶת־מֶלֶךְ לָכִישׁ אֶת־מֶלֶךְ עֶגְלוֹן׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וַעֲבַדוּ כֵן וְאַפִּיקוּ לְוָתֵיהּ יַת חַמְשָׁא מַלְכַיָא הָאִלֵין מִן מְעַרְתָּא יַת מַלְכָּא דִירוּשְׁלֵם יַת מַלְכָּא דְחֶבְרוֹן יַת מַלְכָּא דְיַרְמוּת יַת מַלְכָּא דְלָכִישׁ יַת מַלְכָּא דְעֶגְלוֹן:
כד וַיְהִי כְּהוֹצִיאָם אֶת־הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה אֶל־יְהוֹשֻׁעַ וַיִּקְרָא יְהוֹשֻׁעַ אֶל־כָּל־אִישׁ יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֶל־קְצִינֵי אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה הֶהָלְכוּא אִתּוֹ קִרְבוּ שִׂימוּ אֶת־רַגְלֵיכֶם עַל־צַוְּארֵי הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה וַיִּקְרְבוּ וַיָּשִׂימוּ אֶת־רַגְלֵיהֶם עַל־צַוְּארֵיהֶם׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וַהֲוָה כַּד אַפִּיקוּ יַת מַלְכַיָא הָאִלֵין לְוַת יְהוֹשֻׁעַ וּקְרָא יְהוֹשֻׁעַ לְכָל אֱנָשׁ יִשְׂרָאֵל וַאֲמַר לְשִׁלְטוֹנֵי גַבְרֵי מְגִיחֵי קְרָבָא דַאֲזַלוּ עִמֵיהּ קִרְבוּ שַׁווּ יַת רִגְלֵיכוֹן עַל צַוְארֵי מַלְכַיָא הָאִלֵין וּקְרִיבוּ וְשַׁוִיאוּ יַת רִגְלֵיהוֹן עַל צַוְארֵיהוֹן:
רַלְבַּ״ג
וצוה יהושע לקציני אנשי המלחמה שהלכו אתו שישימו רגליהם על צוארי מלכים האלה למען ייראו הנשארים מלהלחם בישראל ולזאת הסבה תלם על חמשה עצים והושיבום במערה ושמו אבנים גדולות על פי המערה עם שזה היה מזכיר לישראל ענין המופת שנעשה בזאת המלחמה:
מְצוּדַת צִיּוֹן
קציני. ענין שררה, כמו (ישעיהו ג ו) קצין תהיה לנו:
כה וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יְהוֹשֻׁעַ אַל־תִּירְאוּ וְאַל־תֵּחָתּוּ חִזְקוּ וְאִמְצוּ כִּי כָכָה יַעֲשֶׂה יְהוָה לְכָל־אֹיְבֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם נִלְחָמִים אוֹתָם׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וַאֲמַר לְהוֹן יְהוֹשֻׁעַ לָא תִדַחֲלוּן וְלָא תִתַּבְּרוּן תַּקִיפוּ וַעֲלִימוּ אֲרֵי כְּדֵין יַעֲבֵּד יְיָ לְכָל בַּעֲלֵי דְבָבֵיכוֹן דְאַתּוּן מַגִיחִין קְרָבָא בְהוֹן:
כו וַיַּכֵּם יְהוֹשֻׁעַ אַחֲרֵי־כֵן וַיְמִיתֵם וַיִּתְלֵם עַל חֲמִשָּׁה עֵצִים וַיִּהְיוּ תְּלוּיִם עַל־הָעֵצִים עַד־הָעָרֶב׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וּמְחָנוּן יְהוֹשֻׁעַ בָּתַר כֵּן וְקַטְלִינוּן וְצַלְבִינוּן עַל חַמְשָׁא צְלִיבִין וַהֲווֹ צְלִיבִין עַל צְלִיבַיָא עַד רַמְשָׁא:
כז וַיְהִי לְעֵת בּוֹא הַשֶּׁמֶשׁ צִוָּה יְהוֹשֻׁעַ וַיֹּרִידוּם מֵעַל הָעֵצִים וַיַּשְׁלִכֻם אֶל־הַמְּעָרָה אֲשֶׁר נֶחְבְּאוּ־שָׁם וַיָּשִׂמוּ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת עַל־פִּי הַמְּעָרָה עַד־עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וַהֲוָה לְעִידָן מֵיעַל שִׁמְשָׁא פַּקֵד יְהוֹשֻׁעַ וְאַחִיתוּנוּן מֵעַל צְלִיבַיָא וּרְמוֹנוּן לִמְעַרְתָּא דְאִטַמָרוּ תַמָן וְשַׁוִיאוּ אַבְנִין רַבְרְבָן עַל פּוּמָא דִמְעַרְתָּא עַד כְּרַן יוֹמָא הָדֵין:
מְצוּדַת דָּוִד
עד עצם וכו׳. רצה לומר, והמה מונחים שם עד עצם וכו׳, רצונו לומר עד עולם:
כח וְאֶת־מַקֵּדָה לָכַד יְהוֹשֻׁעַ בַּיּוֹם הַהוּא וַיַּכֶּהָ לְפִי־חֶרֶב וְאֶת־מַלְכָּהּ הֶחֱרִם אוֹתָם וְאֶת־כָּל־הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר־בָּהּ לֹא הִשְׁאִיר שָׂרִיד וַיַּעַשׂ לְמֶלֶךְ מַקֵּדָה כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְמֶלֶךְ יְרִיחוֹ׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וְיַת מַקֵדָה כְּבַשׁ יְהוֹשֻׁעַ בְּיוֹמָא הַהוּא וּמְחָא לְפִתְגַם דְחָרֶב וְיַת מַלְכָּא גַמַר יַתְהוֹן וְיַת כָּל נַפְשָׁתָא דִי בָהּ לָא אַשְׁאֵר מְשֵׁזִיב וַעֲבַד לְמַלְכָּא דְמַקֵדָה כְּמָא דַעֲבַד לְמַלְכָּא דִירִיחוֹ:
רַלְבַּ״ג
עוד זכר שכבר לכד יהושע מקדה ולבנה ולכיש ועגלון וחברון ודביר באופן שהכם יהושע מקדש ברנע עד עזה ואת כל ארץ גשן עד גבעון בזמן קצר מדובק באין הפסק וזהו אמרו ואת כל המלכים האלה ואת ארצם לכד יהושע פעם אחת ואחר שב יהושע וכל ישראל אל המחנה הגלגל כי שם היה המשכן כמו שזכרנו:
מַלְבִּי״ם
השאלות (כח) מדוע לא לחמו במקדה תיכף עד שמצאו את המלכים? ואת מקדה. תחלה שחשב שהמלכים חיים התירא להלחם במקדה בל תהי לו המלחמה פנים ואחור (כי המערה שבה נחבאו המלכים היתה חוץ למקדה), ועתה לכד את מקדה:
כט וַיַּעֲבֹר יְהוֹשֻׁעַ וְכָל־יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ מִמַּקֵּדָה לִבְנָה וַיִּלָּחֶם עִם־לִבְנָה׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וַעֲבַר יְהוֹשֻׁעַ וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמֵיהּ מִמַקֵדָה לְלִבְנָה וְאַגִיחַ קְרָבָא עִם לִבְנָה:
מַלְבִּי״ם
השאלות (כט - לו) מדוע כתוב וילחם עם לבנה ובלכיש כתוב וילחם בה ואח"כ כתוב וילחמו עליה? וילחם עם לבנה. יש הבדל בפעל לחם בין כשבא אחריו מלת עם, [א]ו מלת על, או מלת בו. לחם שאחריו מלת עם, מורה ששני הצדדים מתגרים מלחמה זה בזה, וזה היה בלבנה, כי עתה רדף יהושע אחר חמשת המלכים ולא היה דעתו להלחם בלבנה. רק אנשי לבנה יצאו לקראתו בעברם שמה כמ"ש ויעבר יהושע לבנה, ויתגרו בם מלחמה, ונלחמו זה עם זה. בלכיש כתיב וילחם בה, גדרו שעובר עד תוך העיר ולוחם בתוכה, ובכולהו כתוב וילחם עליה, כי היו ערי חומה, וילחם עליה לתפוש את המבצר:
ל וַיִּתֵּן יְהוָה גַּם־אוֹתָהּ בְּיַד יִשְׂרָאֵל וְאֶת־מַלְכָּהּ וַיַּכֶּהָ לְפִי־חֶרֶב וְאֶת־כָּל־הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר־בָּהּ לֹא־הִשְׁאִיר בָּהּ שָׂרִיד וַיַּעַשׂ לְמַלְכָּהּ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְמֶלֶךְ יְרִיחוֹ׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וּמְסַר יְיָ אַף יָתָהּ בִּידָא דְיִשְׂרָאֵל וְיַת מַלְכָּהּ וּמְחָהּ לְפִּתְגָם דְחָרֶב וְיַת כָּל נַפְשָׁתָא דִי בָּהּ לָא אַשְׁאַר בָּהּ מְשֵׁזִיב וַעֲבַד לְמַלְכָּא כְּמָא דַעֲבַד לְמַלְכָּהּ דִירִיחוֹ:
לא וַיַּעֲבֹר יְהוֹשֻׁעַ וְכָל־יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ מִלִּבְנָה לָכִישָׁה וַיִּחַן עָלֶיהָ וַיִּלָּחֶם בָּהּ׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וַעֲבַר יְהוֹשֻׁעַ וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמֵיהּ מִלִבְנָה לְלָכִישׁ וּשְׁרָא עֲלָהּ וְאַגִיחַ קְרָבָא בָּהּ:
לב וַיִּתֵּן יְהוָה אֶת־לָכִישׁ בְּיַד יִשְׂרָאֵל וַיִּלְכְּדָהּ בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי וַיַּכֶּהָ לְפִי־חֶרֶב וְאֶת־כָּל־הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר־בָּהּ כְּכֹל אֲשֶׁר־עָשָׂה לְלִבְנָה׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וּמְסַר יְיָ יַת לָכִישׁ בִּידָא דְיִשְׂרָאֵל וְכַבְשָׁהּ בְּיוֹמָא תִנְיָנָא וּמְחָהּ לְפִתְגַם דְחָרֶב וְיַת כָּל נַפְשָׁתָא דְבָהּ כְּכָל דַעֲבַד לְלִבְנָה:
לג אָז עָלָה הֹרָם מֶלֶךְ גֶּזֶר לַעְזֹר אֶת־לָכִישׁ וַיַּכֵּהוּ יְהוֹשֻׁעַ וְאֶת־עַמּוֹ עַד־בִּלְתִּי הִשְׁאִיר־לוֹ שָׂרִיד׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
בְּכֵן סְלִיק הוֹרָם מַלְכָּא דְגֶזֶר לְמִסְעַד יַת לָכִישׁ וּמְחָהִי יְהוֹשֻׁעַ וְיַת עַמֵיהּ עַד דְלָא אִשְׁתָּאַר לֵיהּ מְשֵׁזִיב:
לד וַיַּעֲבֹר יְהוֹשֻׁעַ וְכָל־יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ מִלָּכִישׁ עֶגְלֹנָה וַיַּחֲנוּ עָלֶיהָ וַיִּלָּחֲמוּ עָלֶיהָ׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וַעֲבַר יְהוֹשֻׁעַ וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמֵיהּ מִלָכִישׁ לְעֶגְלוֹן וּשְׁרוֹ עֲלָהּ וְאַגִיחוּ קְרָבָא עֲלָהּ:
לה וַיִּלְכְּדוּהָ בַּיּוֹם הַהוּא וַיַּכּוּהָ לְפִי־חֶרֶב וְאֵת כָּל־הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר־בָּהּ בַּיּוֹם הַהוּא הֶחֱרִים כְּכֹל אֲשֶׁר־עָשָׂה לְלָכִישׁ׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וְכַבְשׁוּהָ בְּיוֹמָא הַהוּא וּמְחוּהָא לְפִתְגָם דְחָרֶב וְיַת כָל נַפְשָׁתָא דְבָהּ בְּיוֹמָא הַהוּא גַמַר כְּכֹל דַעֲבַד לְלָכִישׁ:
לו וַיַּעַל יְהוֹשֻׁעַ וְכָל־יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ מֵעֶגְלוֹנָה חֶבְרוֹנָה וַיִּלָּחֲמוּ עָלֶיהָ׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וּסְלִיק יְהוֹשֻׁעַ וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמֵיהּ מֵעֶגְלוֹן לְחֶבְרוֹן וְאַגִיחוּ קְרָבָא עֲלָהּ:
לז וַיִּלְכְּדוּהָ וַיַּכּוּהָ־לְפִי־חֶרֶב וְאֶת־מַלְכָּהּ וְאֶת־כָּל־עָרֶיהָ וְאֶת־כָּל־הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר־בָּהּ לֹא־הִשְׁאִיר שָׂרִיד כְּכֹל אֲשֶׁר־עָשָׂה לְעֶגְלוֹן וַיַּחֲרֵם אוֹתָהּ וְאֶת־כָּל־הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר־בָּהּ׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וְכַבְשׁוּהָא וּמְחוּהָא לְפִתְגָם דְחָרֶב וְיַת מַלְכָּהּ וְיַת כָּל קִרְוָהָא וְיַת כָּל נַפְשָׁתָא דְבָהּ לָא אַשְׁאַר מְשֵׁזִיב כְּכֹל דַעֲבַד לְעֶגְלוֹן וְגַמַר יָתָהּ וְיַת כָּל נַפְשָׁתָא דְבָהּ:
מְצוּדַת דָּוִד
ואת מלכה. יתכן שהמליכו עליהם מלך אחר, כי למעלה נאמר שיהושע המית מלך חברון: ואת כל עריה. הערים הסמוכים לה:
מַלְבִּי״ם
השאלות (לז - לט) והלא לקמן (סימן י"ד) אמר שכלב לכד את חברון? ובשופטים שעתניאל לכד את דביר שהוא קרית ספר? וילכדוה. הנה לקמן (פרק יד) מבואר שכלב לכד את חברון בחמישי' לכניסתם לארץ. וכן מ"ש אח"כ שיהושע לכד את דבירה סותר מ"ש (שופטים א, יג) שעתניאל בן קנז לכדה. וצ"ל שיהושע לכד את עיר חברון, וכלב כבש מגרשי העיר וחצריה, כי מבואר שם שרק שדה העיר וחצריה נתנו לכלב, וחברון עצמה היתה עיר הלוים כמבואר לקמן (סי' כא), וכן צ"ל בדביר. וגם י"ל שהסיפור שנזכר לקמן סימן י"ד מקומו כאן, שבעת שבא יהושע לפני חברון הזכיר אותו כלב הבטחת משה ונתן לו יהושע את חברון וילחם על העיר ויכרות את הענקים, ונתיחס ליהושע כי נעשה תחת ידו ופקודתו, וכן אז הכה עתניאל בן קנז את דביר, ויחסה ג"כ ליהושע מטעם זה. וסמך על מה שיבואר אח"ז בענין הנחלות תוכן הכבוש איך היה. ומ"ש פה שהרג את מלכה הגם שכבר נזכר שנהרג במלחמת גבעון, פי' הרד"ק שבתוך כך המליכו מלך אחר. או י"ל ששני מלכים היו שמה:
לח וַיָּשָׁב יְהוֹשֻׁעַ וְכָל־יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ דְּבִרָה וַיִּלָּחֶם עָלֶיהָ׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וְתַב יְהוֹשֻׁעַ וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמֵיהּ לִדְבִיר וְאַגִיחַ קְרָבָא עֲלָהּ:
לט וַיִּלְכְּדָהּ וְאֶת־מַלְכָּהּ וְאֶת־כָּל־עָרֶיהָ וַיַּכּוּם לְפִי־חֶרֶב וַיַּחֲרִימוּ אֶת־כָּל־נֶפֶשׁ אֲשֶׁר־בָּהּ לֹא הִשְׁאִיר שָׂרִיד כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְחֶבְרוֹן כֵּן־עָשָׂה לִדְבִרָה וּלְמַלְכָּהּ וְכַאֲשֶׁר עָשָׂה לְלִבְנָה וּלְמַלְכָּהּ׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וְכַבְשָׁהּ וְיַת מַלְכָּהּ וְיַת כָּל קִרְוָהָא וּמְחוֹנוּן לְפִּתְגַם דְחָרֶב וּגְמִירוּ יַת כָּל נַפְשָׁתָא דִי בָהּ לָא אַשְׁאַר מְשֵׁזִיב כְּמָא דַעֲבַד לְחֶבְרוֹן כֵּן עֲבַד לִדְבִיר וּלְמַלְכָּהּ וּכְמָא דַעֲבַד לְלִבְנָה וּלְמַלְכָּהּ:
מַלְבִּי״ם
וכאשר עשה ללבנה. כי במ"ש כאשר עשה לחברון יש לטעות שתפס מלכה חי ותלה אותו כמו שעשה לחברון, לכן אמר כן עשה לדבירה (בענין החורבן דמתה לחברון), ולמלכה כאשר עשה ללבנה ששם נהרג מלכה בין ההרוגים, כמ"ש (פסוק ל) כאשר עשה למלך יריחו, פירוש שלא נתפס חי:
מ וַיַּכֶּה יְהוֹשֻׁעַ אֶת־כָּל־הָאָרֶץ הָהָר וְהַנֶּגֶב וְהַשְּׁפֵלָה וְהָאֲשֵׁדוֹת וְאֵת כָּל־מַלְכֵיהֶם לֹא הִשְׁאִיר שָׂרִיד וְאֵת כָּל־הַנְּשָׁמָה הֶחֱרִים כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל׃
רַשִׁ״י
והאשדות. מקום שמי הגבעות שופכים:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וּמְחָא יְהוֹשֻׁעַ יַת כָּל אַרְעָא טוּרָא וְדָרוֹמָא וּשְׁפֶלְתָּא וּמַשְׁפַּךְ מְרָמָתָא וְיַת כָּל מַלְכֵיהוֹן לָא אַשְׁאַר מְשֵׁזִיב וְיַת כָּל נִשְׁמָא גַמַר כְּמָא דְפַקֵד יְיָ אֱלָהָא דְיִשְׂרָאֵל:
מְצוּדַת צִיּוֹן
והנגב. מקום נגוב ויבש (בראשית ח יג) כי חרבו פני האדמה, תרגומו: נגבו, וכן (לקמן טו יט) ארץ הנגב נתתני: והשפלה. העמק: והאשדות. מדרון ההרים שהמים נשפכים ויורדים שם, וכן (דברים ג יג) אשדות הפסגה, וכן (בראשית ט ו) שופך דם, תרגומו: דישוד דמא:
מַלְבִּי״ם
את כל הארץ. כולה בגבול הדרומי: ההר והנגב. ר"ל הארץ הנגובה והיבשה, והפך ההר השפלה, והפך הנגב האשדות, ר"ל אשד הנחלים:
מא וַיַּכֵּם יְהוֹשֻׁעַ מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ וְעַד־עַזָּה וְאֵת כָּל־אֶרֶץ גֹּשֶׁן וְעַד־גִּבְעוֹן׃
רַשִׁ״י
מקדש ברנע ועד עזה. מצד דרומית של ארץ ישראל הוא מן המזרח למערב, ולא הספיק לכבוש כל המצר ונשאר מעזה עד הים, הוא שאמר למטה ואת הארץ הנשארת העזתי והאשדודי וגו':
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וּמְחָנוּן יְהוֹשֻׁעַ מֵרְקָם גֵיאָה וְעַד עַזָה וְיַת כָּל אֲרַע גּוֹשֶׁן וְעַד גִבְעוֹן:
מַלְבִּי״ם
ויכם. במלחמה זאת: מקדש ברנע ועד עזה. הוא השטח הדרומי ממזרח למערב שהוא מצר ארץ יהודה: ואת כל ארץ גשן. בהר הכה מארץ גושן שהיה בחלק יהודה בהר (לקמן טו, נא): עד גבעון. שבחלק בנימין:
מב וְאֵת כָּל־הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה וְאֶת־אַרְצָם לָכַד יְהוֹשֻׁעַ פַּעַם אֶחָת כִּי יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל נִלְחָם לְיִשְׂרָאֵל׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וְיַת כָּל מַלְכַיָא הָאִילֵין וְיַת אַרְעֲהוֹן כְּבַשׁ יְהוֹשֻׁעַ בְּזִמְנָא חָדָא אֲרֵי יְיָ אֱלָהָא דְיִשְׂרָאֵל בְּמֵימְרֵיהּ אַגִיחַ קְרָבָא לְיִשְׂרָאֵל:
מְצוּדַת דָּוִד
פעם אחת. לפי שהעי לא לכד בפעם אחת לזה אמר שכל אלו לכד בפעם אחת:
מַלְבִּי״ם
ואת כל המלכים. שבשטח הזה הדרומי: לכד יהושע פעם אחת. לאפוקי המלכים שביתר חלקי הארץ לא כבש בפעם א' כמ"ש בסימן שאח"ז:
מג וַיָּשָׁב יְהוֹשֻׁעַ וְכָל־יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ אֶל־הַמַּחֲנֶה הַגִּלְגָּלָה׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וְתַב יְהוֹשֻׁעַ וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמֵיהּ לְמַשְׁרִיתָא לְגִלְגָלָא:
מְצוּדַת דָּוִד
וישב יהושע. היא ההשבה עצמה האמורה למעלה (פסוק טו):
Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.