א
וַיְהִי מִיָּמִים רַבִּים אַחֲרֵי אֲשֶׁר־הֵנִיחַ יְהוָה לְיִשְׂרָאֵל מִכָּל־אֹיְבֵיהֶם מִסָּבִיב וִיהוֹשֻׁעַ זָקֵן בָּא בַּיָּמִים׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וַהֲוָה לִזְמַן יוֹמִין סַגִיאִין בָּתַר דְאַנִיחַ יְיָ לְיִשְׂרָאֵל מִכָּל בַּעֲלֵי דְבָבֵיהוֹן מִסְחוֹר סְחוֹר וִיהוֹשֻׁעַ סִיב עַל בְּיוֹמִין:
ב
וַיִּקְרָא יְהוֹשֻׁעַ לְכָל־יִשְׂרָאֵל לִזְקֵנָיו וּלְרָאשָׁיו וּלְשֹׁפְטָיו וּלְשֹׁטְרָיו וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֲנִי זָקַנְתִּי בָּאתִי בַּיָּמִים׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וּקְרָא יְהוֹשֻׁעַ לְכָל יִשְׂרָאֵל לְסָבוֹהִי וּלְרֵישׁוֹהִי וּלְדַיָנוֹהִי וּלְסַרְכוֹהִי וַאֲמַר לְהוֹן אֲנָא סִיבִית עָלִית בְּיוֹמִין:
רַלְבַּ״ג
ואחר זה זכר שכבר קרא יהושע לכל ישראל רוצה לומר למנהיגים אותם כי הוא רחוק שידבר דבריו עם כל ישראל והנה אלו המנהיגים זכר בהדרגה וזכר הזקנים תחילה והם הסנהדרין לפי מה שאחשו' כי שם היה קבוץ החכמים והם המנהיגים כל העם ואחר זכר ראשי העם והם הנשיאי' שכל א' מהם ראש לשבט אחד ואחר זכר ראשי עיר ועיר והם השופטים והשוטרים והודיעם מה שנמשך להם מהטוב בלכתם אחר השם יתעלה ומה שנמשך להם מהרע בעזב' אותו ולזה הזהיר' מהתחתן בגוים הנשארים בזמן ההוא כדי שלא ילמדו ממעשיהם ויבואו לעבור ברית ה' ולעבוד אלהים אחרים והזהירם גם כן שלא יזכירו שם אלהיהם ולא יגרמו להשבע בשמם ושלא יעבדום ושלא ישתחוו כמו שבאו האזהרות על כל זה בתורה להודיעם שאם יעשו זה יהיה סבה לאבדם מעל הארץ הטובה אשר נתן להם ה' וצוה אותם לאהבה את ה' ולדבקה בו ושיחזקו מאד לשמור ולעשות ככל הכתוב ולבלתי סור ממנו ימין ושמאל והנה קרא ימין ההוספ' על דברי תורה וקרא שמאל הגרעון ממנה כי בזה יהיה נוטה מדרכי התורה:
מַלְבִּי״ם
לזקניו. הם הסנהדרין: ולראשיו. ראשי המטות: ולשפטיו ולשטריו. אשר בכל עיר ועיר: ויאמר אליהם. תוכן המאמר היה, שאחרי ראה יהושע כי נשארו הרבה עמים יושבים בארץ אשר לא הורישם, ויש שני אופנים, או שיכרתו ישראל עמהם ברית ויתחתנו עמהם עד יעשו כגוי אחד ובזה תוסר האיבה, או שילחמו עמהם עד שיורישו אותם, כי בל"ז א"א שישבו בארץ במנוחה. והתירא פן אחרי מותו יפחדו ישראל מלהתגרות בם מלחמה ויבחרו האופן הראשון, לכן בא להזהירם ע"ז בטוב טעם ודעת. וז"ש אני זקנתי, ולא אוכל עוד לצאת למלחמה, בכל זאת הלא לא אני הייתי הכובש בכחי, כי:
ג
וְאַתֶּם רְאִיתֶם אֵת כָּל־אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם לְכָל־הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִפְּנֵיכֶם כִּי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם הוּא הַנִּלְחָם לָכֶם׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וְאַתּוּן חֲזֵיתוּן יַת כָּל דַעֲבַד יְיָ אֱלָהָכוֹן לְכָל עַמְמַיָא הָאִלֵין מִן קֳדָמֵיכוֹן אֲרֵי יְיָ אֱלָהָכוֹן מֵימְרֵיהּ מֵגִיחַ לְכוֹן:
מַלְבִּי״ם
ואתם ראיתם את כל אשר עשה ה' אלהיכם לכל הגוים. אותות ומופתים גדולים, ובזה בחנתם היטב כי לא ידי עשו לכם את החיל, רק כי ה' אלהיכם הוא הנלחם לכם, והוא הנצחי אשר לא ימות, וא"כ:
ד
רְאוּ הִפַּלְתִּי לָכֶם אֶת־הַגּוֹיִם הַנִּשְׁאָרִים הָאֵלֶּה בְּנַחֲלָה לְשִׁבְטֵיכֶם מִן־הַיַּרְדֵּן וְכָל־הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִכְרַתִּי וְהַיָּם הַגָּדוֹל מְבוֹא הַשָּׁמֶשׁ׃
רַשִׁ״י
ראו הפלתי לכם. בגורל לנחלה: הנשארים. ליכבש:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
חֲזוֹ דִי פַלְגִית לְכוֹן יַת עַמְמַיָא דִי אִשְׁתָּאֲרוּ הָאִלֵין בְּאַחֲסָנָא לְשִׁבְטֵיכוֹן מִן יַרְדְנָא וְכָל עַמְמַיָא דִי שֵׁיצֵיתִי וְיַמָא רַבָּא מַעֲלָנֵי שִׁמְשָׁא:
מְצוּדַת דָּוִד
הפלתי וכו׳. רצה לומר, הפלתי הגורל להם וכו׳: הנשארים. אשר עדיין לא כבשתם: בנחלה. לחלקם בנחלה להשבטים: מן הירדן. היושבים מן הירדן והלאה, כלפי המערב: וכל הגוים וכו׳. גם הם חלקתים בגורל: והים. מוסב על מן הירדן, לומר: מן הירדן ועד הים הגדול העומד במבוא השמש:
מַלְבִּי״ם
השאלות (ד) בפרשה זו באו כמה ענינים מכופלים ובלתי מסודרים לפי פירוש המפרשים, והדקדוקים יודעו מן הבאור: ראו הפלתי לכם. מה שהיה תלוי בי והוא הפלת הנחלה שיכיר כ"א את חלקו (כמ"ש ואתה תנחיל (למעלה א), ואמר (למעלה יג, ו) אנכי אורישם מפני ב"י רק הפילה בנחלה), כבר עשיתי, ומפרש שהפלתי בנחלה, א] מן הירדן וכל הגוים אשר הכרתי, שהם היושבים בדרומית מזרחית אצל הירדן שאלה כבש בחייו. ב] והים הגדול וכו', שאלה לא כבש (כנ"ל יג):
ה
וַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם הוּא יֶהְדֳּפֵם מִפְּנֵיכֶם וְהוֹרִישׁ אֹתָם מִלִּפְנֵיכֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת־אַרְצָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם לָכֶם׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וַיָי אֱלָהָכוֹן הוּא יִתְבְּרִינוּן מִן קֳדָמֵיכוֹן וִיתָרֵךְ יַתְהוֹן מִן קֳדָמֵיכוֹן וְתֵרְתוּן יַת אַרְעֲהוֹן כְּמָא דִי מַלֵיל יְיָ אֱלָהָכוֹן לְכוֹן:
מְצוּדַת צִיּוֹן
יהדפם. ענין דחיפה והכאה, כמו (תהלים א ד) תדפנו רוח: והוריש. יגרש:
מַלְבִּי״ם
וה' אלהיכם וכו'. ר"ל אחר שהפלתיה בנחלה לא חסר רק הכיבוש, הלא גם אחרי מותי אלהיכם חי והוא יהדפם וכו' כאשר דבר לכם. ואמר הוא יהדפם, נגד הגוים שכבר כבש שמקצתם פנו מארצם, כמו גרגשי, ויהדפם שלא ישובו עוד. ואמר והוריש אותם, נגד אלה שלא כבש עדיין. רק שצריך לזה תנאי שתשמרו התורה, וז"ש:
ו
וַחֲזַקְתֶּם מְאֹד לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת אֵת כָּל־הַכָּתוּב בְּסֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה לְבִלְתִּי סוּר־מִמֶּנּוּ יָמִין וּשְׂמֹאול׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וְתִתְקְפוּן לַחֲדָא לְמִטַר וּלְמֶעְבַּד יַת כָּל דִכְתִיב בְּסֵפֶר אוֹרַיְתָא דְמֹשֶׁה בְּדִיל דְלָא לְמִיסְטֵי מִינֵיהּ לְיַמִינָא וְלִשְׂמָאלָא:
מְצוּדַת דָּוִד
ימין ושמאל. הוא ענין מליצה, והושאל מההולך דרך ישר, שאין להטות ממנו לא לימין ולא לשמאל:
מַלְבִּי״ם
וחזקתם מאד לשמור. ממצות לא תעשה: ולעשות. מצות עשה וכו', והוא עצמו הציוי שצוה ה' ליהושע (למעלה א) בתנאי הכיבוש, ועתה שאתם תלחמו ציווי זה מוטל עליכם:
ז
לְבִלְתִּי־בוֹא בַּגּוֹיִם הָאֵלֶּה הַנִּשְׁאָרִים הָאֵלֶּה אִתְּכֶם וּבְשֵׁם אֱלֹהֵיהֶם לֹא־תַזְכִּירוּ וְלֹא תַשְׁבִּיעוּ וְלֹא תַעַבְדוּם וְלֹא תִשְׁתַּחֲווּ לָהֶם׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
בְּדִיל דְלָא לְאִתְעֲרָבָא בְּעַמְמַיָא הָאִלֵין דִי אִשְׁתָּאֲרוּ הָאִלֵין עִמְכוֹן וּבְשׁוּם טַעֲוַתְהוֹן לָא תִדְכְּרוּן וְלָא תְקִימוּן וְלָא תִפְלְחוּנוּן וְלָא תִסְגְדוּן לְהוֹן:
מְצוּדַת דָּוִד
לבלתי בוא בגוים. שלא תבואו לכללם להיות כמוהם: ולא תשביעו. רצה לומר, את הזולת:
מַלְבִּי״ם
לבלתי. ובמה שתשמרו את דברי התורה בהכרח תשמרו לבלתי בוא והתחתן בגוים "האלה" הנשארים, שהזהירה התורה עליו. וכפל מלת האלה, שנכבשו והנשארים שלא נכבשו כנ"ל (פסוק ד - ה), ולכן אמר (פסוק יב) ביתר הגוים האלה הנשארים האלה, שמבואר אצלנו ההבדל בין יתר ובין שאר, היתר הוא במקרה והוא בגוים שנכבשו שמה שהנותר מהם היה במקרה, והנשאר הוא בכוונה, וזה באלה שלא נכבשו שהניח ה' בכוונה לנסות בם את ישראל (כמ"ש שופטים ג׳:א׳): ובשם. ר"ל ע"י שלא תתחתנו בם לא תבואו לאיסורים חמורים יותר להזכיר בשם אלהיהם, ויותר חמור מזה להשביע בשמם, ויותר חמור מזה לעבדם, ויותר חמור להשתחוות שהוא מד' עבודות שחייבים עליהם מיתה. ועקר דבריו שמכלל לאו אתה שומע הן, שבאם יתחתנו עמהם יזכירו בשם אלהיהם ואחר כך ישבעו ואח"כ יעבודו ואח"ז ישתחוו למו:
ח
כִּי אִם־בַּיהוָה אֱלֹהֵיכֶם תִּדְבָּקוּ כַּאֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם עַד הַיּוֹם הַזֶּה׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
אֱלָהֵן בְּדַחַלְתָּא דַייָ אֱלָהָכוֹן תִּדְבְּקוּן כְּמָא דַעֲבַדְתּוּן עַד יוֹמָא הָדֵין:
מַלְבִּי״ם
השאלות (ח - י) לפירוש המפ' מלת כי אם כמו רק, יקשה מ"ש ויורש ה' וכו', שאין לו חבור עם הקודם, וכן מ"ש איש אחד ירדף אלף שאין לו קשר עם המאמר? וכן לדעת המפ' פעל ירדף הוא עתיד במקום עבר? כי. עתה מתחיל לבאר התועלת והנזק שיגיע להם משני האופנים הנ"ל, בל יאמרו ללבבם למה לנו לגור מלחמות כל היום הלא טוב יותר שנכרות ברית עמהם, אומר דעו כי אם בה' אלהיכם תדבקו (מלת אם הוא תנאי), אם תדבקון בה' כאשר עשיתם עד היום הזה, שדבקתם בו (והלא ראיתם בעיניכם התועלת שהוריש מפניכם גוים גדולים ועצומים וכו'), א"כ אם בו תדבקון כן יהיה גם בעתיד שאחד מכם ירדוף אלף יען כי ה' אלהיכם הוא הנלחם לכם, וזאת התועלת שיגיע לכם אם תדבקון בה' (שבכללו בל תתחתנו עם העמים אשר צוה ה'):
ט
וַיּוֹרֶשׁ יְהוָה מִפְּנֵיכֶם גּוֹיִם גְּדֹלִים וַעֲצוּמִים וְאַתֶּם לֹא־עָמַד אִישׁ בִּפְנֵיכֶם עַד הַיּוֹם הַזֶּה׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וְתָרֵיךְ יְיָ מִן קֳדָמֵיכוֹן עַמְמִין רַבְרְבִין וְתַקִיפִין וְאַתּוּן לָא קָם אֱנַשׁ קֳדָמֵיכוֹן עַד יוֹמָא הָדֵין:
מְצוּדַת דָּוִד
ויורש. ובעבור זה גרש ה׳ וכו׳: ואתם. רצה לומר, ואתם הלא ראיתם אשר לא עמד וכו׳:
י
אִישׁ־אֶחָד מִכֶּם יִרְדָּף־אָלֶף כִּי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם הוּא הַנִּלְחָם לָכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
גַבְרָא חָד מִנְכוֹן יִרְדוֹף אַלְפָא אֲרֵי יְיָ אֱלָהָכוֹן מֵימְרֵיהּ מֵגִיחַ לְכוֹן כְּמָא דִי מַלֵיל לְכוֹן:
יא
וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם לְאַהֲבָה אֶת־יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וְתִסְתַּמְרוּן לַחֲדָא לְנַפְשָׁתֵיכוֹן לְמִרְחַם יַת יְיָ אֱלָהָכוֹן:
מַלְבִּי״ם
ונשמרתם. עתה מבאר הנזק, אתם צריכים להשמר מאד מן הסכנה שתגיע לכם באופן הב', ועי"כ תשמרו לאהבה את ה', שגדר האהבה השלימה לשנוא את שונאי אוהבו כמ"ש (תהלים קלט, כא) הלא משנאיך ה' אשנא:
יב
כִּי אִם־שׁוֹב תָּשׁוּבוּ וּדְבַקְתֶּם בְּיֶתֶר הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה הַנִּשְׁאָרִים הָאֵלֶּה אִתְּכֶם וְהִתְחַתַּנְתֶּם בָּהֶם וּבָאתֶם בָּהֶם וְהֵם בָּכֶם׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
אֲרֵי אִם מֵיתַב תְּתוּבוּן וְתִדְבְּקוּן בִּשְׁאָר עַמְמַיָא הָאִלֵין דִי אִשְׁתָּאֲרוּ הָאִלֵין עִמְכוֹן וְתִתְחַתְּנוּן בְּהוֹן וְתִתְעַרְבוּן בְּהוֹן וְאִינוּן יִתְעַרְבוּן בְּכוֹן:
מַלְבִּי״ם
כי אם שוב תשובו. מאהבתו: ודבקתם ביתר הגוים. שזה א"א כל עוד יאהבו את ה' (יגיע לכם רעה כפולה, א] מצד הטבע, ב] מצד ההשגחה. ומבאר תחלה הרעה הטבעיית):
יג
יָדוֹעַ תֵּדְעוּ כִּי לֹא יוֹסִיף יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם לְהוֹרִישׁ אֶת־הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִלִּפְנֵיכֶם וְהָיוּ לָכֶם לְפַח וּלְמוֹקֵשׁ וּלְשֹׁטֵט בְּצִדֵּיכֶם וְלִצְנִנִים בְּעֵינֵיכֶם עַד־אֲבָדְכֶם מֵעַל הָאֲדָמָה הַטּוֹבָה הַזֹּאת אֲשֶׁר נָתַן לָכֶם יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם׃
רַשִׁ״י
ולשוטט בצדיכם. ישוטטו לבוז ולשלול סביבותיכם: ולצננים. לשון מחנות, וכן (יחזקאל כג כד): ובאו אליך הצן, כצנה זו המקפת את האדם משלש רוחות, כמה שנאמר (תהלים ה יג): כצנה רצון תעטרנו, תסובבנו, כמו (שמואל א כג כו): ושאול ואנשיו עוטרים אל דוד ואל אנשיו, עוטרים, סובבים:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
מִדַע תֵּדְעוּן אֲרֵי לָא יוֹסִיף מֵימְרָא דַייָ אֱלָהָכוֹן לְתָרָכָא יַת עַמְמַיָא הָאִלֵין מִן קֳדָמֵיכוֹן וִיהוֹן לְכוֹן לִתְבִיר וּלְתַקְלָא וּלְסִיעַן נַטְלָן זְיָן לְקִבְלֵיכוֹן וּלְמַשִׁרְיָן מַקְפַּנְכוֹן עַד דְתֵבְדוּן מֵעַל אַרְעָא טַבְתָא הָדָא דִי יְהַב לְכוֹן יְיָ אֱלָהָכוֹן:
מְצוּדַת דָּוִד
והיו לכם. הגוים האלה: ולשוטט. רצה לומר יכאיבו לכם כמכת השוט, וכקוץ המנקר העין:
מְצוּדַת צִיּוֹן
לפח. לרשת: ולמוקש. למכשול: ולשוטט. ענין שבט, כמו (משלי כו ג) שוט לסוס, ונכפלה למ״ד הפעל: ולצננים. ענין קוצים, וכן (במדבר לב נה) לצננים בצדיכם:
מַלְבִּי״ם
ידוע תדעו. ר"ל הלא זאת תדעו בעצמכם כי לא יוסיף ה' להוריש אותם. ובזה דעו כי יהיו לכם לפח ולמוקש, בעניני הדת והאמונה: ולשוטט בצדיכם. עת יבוא עליכם אויב מן הצד יהיו אז נגדכם: ולצננים בעיניכם. גם בעת שקט ינקרו את עיניכם בקנאה ושנאה ומשטמה: עד אבדכם. בדרך הטבע, כי מן הנמנע שיהיה ביניכם אהבה שלמה וברית אמת:
יד
וְהִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ הַיּוֹם בְּדֶרֶךְ כָּל־הָאָרֶץ וִידַעְתֶּם בְּכָל־לְבַבְכֶם וּבְכָל־נַפְשְׁכֶם כִּי לֹא־נָפַל דָּבָר אֶחָד מִכֹּל הַדְּבָרִים הַטּוֹבִים אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם עֲלֵיכֶם הַכֹּל בָּאוּ לָכֶם לֹא־נָפַל מִמֶּנּוּ דָּבָר אֶחָד׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וְהָא אֲנָא אָזֵיל יוֹמָא דֵין בְּאוֹרַח כָּל אַרְעָא וְתֵדְעוּן בְּכָל לִבְּכוֹן וּבְכָל נַפְשְׁכוֹן אֲרֵי לָא בַטִיל פִּתְגָמָא חָדָא מִכָּל פִּתְגָמַיָא תַקְנַיָא דִי מַלֵיל יְיָ אֱלָהָכוֹן עֲלֵיכוֹן כּוּלְהוֹן אִתְקַיְמוּ לְכוֹן לָא בָטֵיל מִנְכוֹן פִּתְגָמָא חָדָא:
מְצוּדַת דָּוִד
בדרך כל הארץ. בדרך אשר כל הבריות הולכים שם, ורצה לומר הנה אמות ככל בני אדם, ולא אראה בכל אשר יקרה אתכם לאחר זמן: וידעתם וכו׳. רצה לומר, עתה דעו והבינו בכל לב ובכל נפש את הקורות, כי הלא לא נפל דבר מהדברים הטובים אשר דבר ה׳:
מַלְבִּי״ם
והנה. עתה מבאר הרעה ההשגחיית שיגיע להם, כי יעניש ה' אותם על זאת, והקדים להם ראיה מיעודים הטובים שנתקיימו, וז"ש הנה אנכי הולך בדרך כל הארץ, ובכ"ז תהיו מושגחים מה' בין לטובה בין לרעה, כי יעודי ה' לא יתבטלו עם מיתתי, ועתה קחו ראיה מן היעודים הטובים שכבר נתקיימו, אל הרעים, וז"ש הלא ידעתם היום בכל לבבכם כי לא נפל דבר אחד מכל הדברים הטובים, (וכפל לאמר, א] הכל באו לכם, לא חסר דבר אחד. ב] לא נפל ממנו דבר אחד, ר"ל שכל דבר טוב בא בכל פרטיו, לא מקצתו, ר"ל שבאו כולם במספרם, ובא כ"א באיכותו):
טו
וְהָיָה כַּאֲשֶׁר־בָּא עֲלֵיכֶם כָּל־הַדָּבָר הַטּוֹב אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם אֲלֵיכֶם כֵּן יָבִיא יְהוָה עֲלֵיכֶם אֵת כָּל־הַדָּבָר הָרָע עַד־הַשְׁמִידוֹ אוֹתְכֶם מֵעַל הָאֲדָמָה הַטּוֹבָה הַזֹּאת אֲשֶׁר נָתַן לָכֶם יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וִיהֵי כְּמָא דְאִתְקַיָמוּ עֲלֵיכוֹן כָּל פִּתְגָמַיָא תַקְנַיָא דִי מַלֵיל יְיָ אֱלָהָכוֹן עֲלֵיכוֹן כֵּן יַיְתֵי יְיָ עֲלֵיכוֹן יַת כָּל פִּתְגָמַיָא בִּישַׁיָא עַד דִישֵׁיצֵי יַתְכוֹן מֵעַל אַרְעָא טַבְתָא הָדָא דִי יְהַב לְכוֹן יְיָ אֱלָהָכוֹן:
מַלְבִּי״ם
והיה. וא"כ תשכילו מזה כי כמו שבא עליכם כל הדבר הטוב כן יביא עליכם את כל הדבר הרע בעברכם את ברית ה', כי אז הגם שלפי הטבע היה ראוי שתתקיימו, הלא אז יחרה אף ה' בכם להענישכם בדרך השגחיי: ואבדתם מהרה. ע"י יד ה' וענשו הבלתי נקשר עם הזמן והטבע ומסובביהם. ולכן נגד מה שתחלה אמר עד אבדכם, ר"ל מצד הטבע בהמשך הזמן, הוסיף פה, א] עד השמידו אותכם, בשמד וכליון השגחיי. ב] ואבדתם מהרה, וגם הודיע עוד הבדל בין הבאת הטוב ובין הבאת הרע, כי הטוב שיעיד ה' ידברנו בהחלטה באופן שדבורו הוא גמר הדבר, והטוב בא מעצמו כי ה' אמר ויהי, לא כן גזרתו על הרע הוא אינו בדרך החלטה, רק דרך תנאי תלוי אם לא ישובו ממעשיהם ואז צריך להביאו בפועל, כי אינו בא מעצמו, ועז"א כאשר בא עליכם כל הדבר הטוב (מעצמו) כן יביא ה' עליכם כל הדבר הרע, כי לא יבוא מעצמו:
טז
בְּעָבְרְכֶם אֶת־בְּרִית יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם וַהֲלַכְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם וְחָרָה אַף־יְהוָה בָּכֶם וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר נָתַן לָכֶם׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
בְּמֶעְבַּרְכוֹן יַת קְיָמָא דַייָ אֱלָהָכוֹן דְפַקֵד יַתְכוֹן וְתַהֲכוּן וְתִפְלְחוּן לְטַעֲוַת עַמְמַיָא וְתִסְגְדוּן לְהוֹן וְיִתְקֵיף רוּגְזָא דַייָ בְּכוֹן וְתֵיבְדוּן בִּפְרִיעַ מֵעַל אַרְעָא טַבְתָא דִיהַב לְכוֹן:
Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.