Deuteronomy 22 — אור החיים על דברים כב

לֹא־תִרְאֶה אֶת־שׁוֹר אָחִיךָ אוֹ אֶת־שֵׂיוֹ נִדָּחִים וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם לְאָחִיךָ׃

. פרשת זו באה לרמוז בפרטות חיוב התוכחות שצריכין בני אל חי צדיקי עולם לעשות לעם ה', והן אלה צדיקים יקראו לצד מעלתם אחים, כמו שהעירותיך שכינוי זה הוא מדריגה היותר מעולה שבכל כינויים אשר יתכנו בהם יחידי עם, (שמות רבה נ"ב) ואותם צוה ה' אלה הם בני אדם שנמשלו כבהמות והם צאן קדשים ולזה קראם שור ושה, שהוא הקדוש ברוך הוא, ויחס לו שם זה להעיר אל מי מקדושיו הוא מצוה שהם הצדיקים כמו שכתבנו: ואומרו על דרך אומרו (לעיל ד') ונדחת והשתחוית להם וגו' שהעובר פי ה' יקרא נדח, ויצו ה' לבל יתעלם אלא ישיבם לאחיו הוא אלהי עולם וכפל לומר השב תשיבם, נתכוון כי מתחילה ישיבם לדרך הטוב ובזה יתקרבו אל אביהם שבשמים, והוא אומרו : ואומרו (להלן ב) . בזה העיר כי הוא מדבר על זמן גלות האחרון כי לא קרוב כדרך אומרו (במדבר כ"ד) אשורנו ולא קרוב, עוד לו ולא ידעתו שנסתם הקץ ואין יודע מתי קץ הפלאות, וזה יסובב הרחקת הלבבות מהאמונה ונטויי רגל כאשר עינינו רואות בדורות הללו, עם כל זה יצו ה' ואספתו אל תוך ביתך זה בית המדרש וילמדהו אורחות חיים ודרך ישכון אור לבל יטה מני אורח ולא ימצאהו אויבו במחשבות וטענות כוזבות כי אור תורה תצילהו, וזה יהיה עד שיתרצה ה' וידרשהו, והוא אומרו , והשבותו לו פירוש מעלה עליו הכתוב כאילו הוא משיבו מני אובד: או ירצה שצריך החכם להשתדל עם בני ישראל בכח התורה והמוסר עד יום פקודה שידרוש ה' נשמתו ואז הרוח תשוב אל האלהים, ודקדק לומר שאם ימעדו קרסוליו לא תשוב הנפש אל האלהים ותלך לחרפות:

וְכֵן תַּעֲשֶׂה לַחֲמֹרוֹ וְכֵן תַּעֲשֶׂה לְשִׂמְלָתוֹ וְכֵן תַּעֲשֶׂה לְכָל־אֲבֵדַת אָחִיךָ אֲשֶׁר־תֹּאבַד מִמֶּנּוּ וּמְצָאתָהּ לֹא תוּכַל לְהִתְעַלֵּם׃

. לפי שיש באמצעות האדם ג' דברים, הא' הרכבת הגוף, ב' חלק הרוחני שבאדם ג' חלק התורה המאורסת לכל א' מישראל, כנגד הרכבת הגוף אמר , כנגד חלק הרוחני אמר כי בחינה זו תקרא שמלה כאומרם במס' שבת (קנ"ב ב) משל למלך שחלק בגדי מלכות, וכנגד חלק התורה אמר , וקראה הכתוב אבדה כמו שרמז רשב"י (קידושין ב' ב) משל למי שנאבדה לו אבדה מי מחזר על מי וכו', כי חלק העולה לאיש זה הנה הוא אבוד מהעולם כיון שאין זולתו יכול להשיגו כאמור בדברי המקובלים, ובאמצעות השבתו בתשובה הנה הוא מוצא אותה:

לֹא־תִרְאֶה אֶת־חֲמוֹר אָחִיךָ אוֹ שׁוֹרוֹ נֹפְלִים בַּדֶּרֶךְ וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם הָקֵם תָּקִים עִמּוֹ׃

. נתכוין בזה שלא יאמר הצדיק שלא נצטוה אלא על איש שנידח בעבירות אבל ישנו בהשב אבל אם נפל והרבה להרשיע הלנופלים תקומה ואבדה תקוה ממנו, לא כן הוא אלא לא תראהו ותתעלם וצריך להקים עמו, דקדק לומר דוקא אם הוא מסייע בדבר שרוצה לשוב, אבל אם הוא נופל ואינו חפץ בהקמתך פטור אתה שזה נכנס בגדר לץ וכתיב (משלי ט') אל תוכח לץ פן ישנאך:

כִּי־יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבָא אֵלֶיהָ וּשְׂנֵאָהּ׃

– דברה תורה כנגד בני אדם גם בני איש אשר חוזרים פניהם מן התורה, כאומרם כי היום קצר לְמה שצריך להשתדל על המחיה. ועליהם אמר הכתוב: – זאת התורה המאורסה, – שכבר זרחה עליהם אורה של תורה בהר סיני וקבלו הלוחו. , פירוש: שאין לבם חפץ לתת לה עונתה במשפט. וכשבא מוכיח לדבר אליו: למה תמאס אשת נעורים? משיב כי אין התורה זָנה ומפרנסת, והוא צריך למחיה; גם אינו רואה סימן ברכה מאמצעות לימודה, הגם כי יעסוק בה – אין נפתחין לו שערי פרנסה טובה, ואדרבא, רואה כי כל האנשים שרחקוה ואינם חושבים בה כל עיקר, בתיהם מלאים כל טוב. והוא אומרו (להלן יד): , והוציא עליה שם רע באומרו: , פירוש: שאינו כופר בליקוחיה, אלא שאומר: , פירוש: לשון חוזק, כי עוסקיה סביב יחנו לדפוק על דלתי אחרים למצוא טרף. מודיע הכתוב כי הקדוש ברוך הוא שהוא הנקרא , וכנסת ישראל, יתבעו עלבונה של תורה לפני בית דין הגדול, והוא אומרו (להלן טו): – רמז חוזק ועלִיה והשגות רמות יושגו באמצעותה, ויתבעו עלבונה בבית דין – כאומרו ; והוא מה שאמרו בזוהר (ח"ג פ') כי עתיד הקדוש ברוך הוא לתבוע עלבונה של תורה, וכאומרם במשנה (אבות פ"ו): "אוי להם לבריות מעלבונה של תורה": והנה טענת העומד לתבוע עלבונה כתובה לפנינו, כאומרו (להלן טז): , פירוש: לא נתתיה לעגנה בקרן זויות, אלא להתנהג עמה במנהג אשה, לבל יגרע שארה כסותה ועונתה, כמו שמפורשים שלשת הדברים בספר הזוהר (תיקונים ו') שכולם צריכין לתורה. – כאן רמז סיבת ההרחקה ממנה שבאה מאותה בחינה הנקראת 'שנאה', ונותן טעם ההרחקה: מפני שלא מצא בה תוקף וחוזק; והוא אומר (להלן יז): – דקדק לומר והנה הוא, להעיר כי אין זה אמת, שלא גרם לו אלא השונא השוכן בקרבו. , והיו הדברים ברורים כשמלה – כמה מעלות וחוזק התורה, שתחילת כל דבר – כל העולם כלו – בה נברא, בשבילה נברא ובה מתקיים, וכל טובה הצפונה לעולם הבא ואוצרות החיים והטוב נקנית בה: ואמר הכתוב כי זה יהיה משפט האיש ההוא על פי בית דין: ראשונה (להלן יח) – על דרך אומרם ז"ל (ברכות ה' א): "אם רואה אדם שיסורין באים עליו וכו' יתלה בביטול תורה", פירוש: על מה שבטל התורה; ונדחקו האחרונים בפירוש דבר זה בטענת 'הלא ביטול עון גדול הוא, ולמה לא תלה בו עד שלא מצא', ויישוב הדבר הוא לפי שאין שיעור למה שצריך בעסק התורה, כאומרם (אבות פ"ב): "ואין אתה בן חורין להבטל ממנה", והגם שיראה בעיני אדם שעסק, כשיראה יסורין באים עליו באין עון – ידע כי כמו שראוי לו לעשות לא עשה, ועל זה ענשוהו: ואומרו (להלן יט) – רמז למאה ברכות שחייב לברך בכל יום, כמו שדרשו (מנחות מ"ג ב) מאומרו "ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל" – אל תקרי "מה" אלא 'מאה', ופסוק זה בבעל תשובה נאמר, כאומרם בגמרא (ב"ר פכ"א): "ועתה – אין ועתה אלא תשובה, דכתיב: ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל וגו'". עד כאן. שחייב להשתדל להשלימם. ואומרו – שכולן הם ברכות לה' שהוא אבי הנערה, ואומרו – שהיא השכינה שהיא כללות ישראל, והיא מדה העשירית שכוללת מאה, והיא נקראת תורה שבעל פה, כידוע ליודעי חן. ואומרו , פירוש: הגם שאין חיוב בתלמוד תורה אלא קביעות עתים, אדם כזה שהוציא שם רע עליה – צריך לשקוד על דלתותיה כל היום וכל הלילה, לא יוכל לשלחה כל ימיו; וכזה מצינו להם לרבותינו ז"ל (ויק"ר פכ"ה) שאמרו שבעל תשובה אם היה רגיל ללמוד דף אחד ילמוד שנים, וכן על זה הדרך – וזה בעל תשובה משאר העבירות, אבל מוציא שם רע על התורה, משפטו כל ימיו עמה ישב, תורתו אומנתו: ואומרו (להלן כ) פירוש אם אירע כי תורה שלמד זה האיש ובחן בה שאין לה בתולים, שהיתה תורת מינות שלמדו צדוק ובייתוס ותורה כזו אין בה חוזק והיא חלק רע, לתורה כזו יצו ה' לרמות בה אבן לסוקלה ולאבדה כאומרו (להלן כא) , הגם כי הן הנה הדברים שיצאו מפי הקדוש ברוך הוא אף על פי כן הכונה לא כן הוא, וכבר אמרו ז"ל (גיטין מ"ה ב) על ספר תורה שכתבו מין ישרף, כי זו תקרא חלק רע וצריך ביעור: ואומרו עוד (להלן כב) יתבאר על פי דבריהם ז"ל (סנהדרין נ"ט א) שאמרו גוי העוסק בתורה חייב מיתה ע"כ, והוא אומרו כי ימצא איש שוכב עם אשה שהיא מאורסת לבעלה שהיא התורה כלת ישראל, פירוש העכו"ם העוסק וגם התורה ההיא לא יהיה לה עליה אלא תדעך נרה ואין לה חיות כדרך אמרי תורה דכתיב (משלי ד') כי חיים הם:

וְשָׂם לָהּ עֲלִילֹת דְּבָרִים וְהוֹצִיא עָלֶיהָ שֵׁם רָע וְאָמַר אֶת־הָאִשָּׁה הַזֹּאת לָקַחְתִּי וָאֶקְרַב אֵלֶיהָ וְלֹא־מָצָאתִי לָהּ בְּתוּלִים׃

להפירוש על פסוקים יד - טו - טז - יז - יח - יט - כ - כא - כב ראו פסוק יג