Metzudat David on Psalms 94 — מצודת דוד על תהלים צד

אֵל־נְקָמוֹת יְהוָה אֵל נְקָמוֹת הוֹפִיַע׃

אל נקמות ה׳‎. אתה ה׳‎ היכול על הנקמות לכן אתה האל הופיע נקמות בקחת נקם מאויביך:

הִנָּשֵׂא שֹׁפֵט הָאָרֶץ הָשֵׁב גְּמוּל עַל־גֵּאִים׃

הנשא. הראה רוממותיך והשב גמול על המתגאים למולך:

עַד־מָתַי רְשָׁעִים יְהוָה עַד־מָתַי רְשָׁעִים יַעֲלֹזוּ׃

עד מתי. וחוזר ומפרש עד מתי יעלוזו וישמחו:

וַיֹּאמְרוּ לֹא יִרְאֶה־יָּהּ וְלֹא־יָבִין אֱלֹהֵי יַעֲקֹב׃

ולא יבין. אינו נותן לב להתבונן במעשיהם:

בִּינוּ בֹּעֲרִים בָּעָם וּכְסִילִים מָתַי תַּשְׂכִּילוּ׃

בינו. אתם השוטים שבעם תנו לב להבין:

הֲנֹטַע אֹזֶן הֲלֹא יִשְׁמָע אִם־יֹצֵר עַיִן הֲלֹא יַבִּיט׃

הנוטע. הלא בודאי הנוטע אוזן הוא ישמע כי אם היתה השגת השמע נעלמה ממנו איך ברא האוזן כלי השמע: אם יוצר עין. אם אמנם הוא יוצר עין הלא בודאי לא נעלמה ממנו השגת הראות:

הֲיֹסֵר גּוֹיִם הֲלֹא יוֹכִיחַ הַמְלַמֵּד אָדָם דָּעַת׃

היוסר. המייסר את הגוים במבול ובהפלגה הלוא יוכיח אתכם: המלמד. הלא הוא המלמד לאדם דעת ובהבטה מועטת יבין מעשיכם ועליהם הוכח יוכיח:

יְהוָה יֹדֵעַ מַחְשְׁבוֹת אָדָם כִּי־הֵמָּה הָבֶל׃

כי המה הבל. מול חכמת המקום להבל תחשב ויובן א״‎כ בהבטה מועטת:

אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר־תְּיַסְּרֶנּוּ יָּהּ וּמִתּוֹרָתְךָ תְלַמְּדֶנּוּ׃

אשרי הגבר. אשרי להצדיקים המעונים אשר ה׳‎ הוא המייסרם ובזה מלמד אותנו מתורתו ר״‎ל בזה מגלה אוזן לעשות את דבר התורה:

לְהַשְׁקִיט לוֹ מִימֵי רָע עַד יִכָּרֶה לָרָשָׁע שָׁחַת׃

להשקיט. בכדי להשקיט להן מן ימי רעה הם ימי גיהנם: עד יכרה. עד יתן לב לראות חפירת השחת להוריד בה את הרשע לגיהנם כי כשאדם בהרווחה נותן לב לראות מפלת שונאו ולא כן כשאינו בהרווחה:

כִּי לֹא־יִטֹּשׁ יְהוָה עַמּוֹ וְנַחֲלָתוֹ לֹא יַעֲזֹב׃

לא יטוש. לא יעזוב עד עולם:

כִּי־עַד־צֶדֶק יָשׁוּב מִשְׁפָּט וְאַחֲרָיו כָּל־יִשְׁרֵי־לֵב׃

ישוב משפט. משפט יסורים עליו יבוא וישוב ויבוא עד כי ישאר מוצדק וזכאי: ואחריו. אחרי ככלות המשפט ישובו כולם להיות ישרי לב כי העון נתמרק ולא יוסיפו עוד לחטוא בראותם כי המשפט מעותד לבוא:

מִי־יָקוּם לִי עִם־מְרֵעִים מִי־יִתְיַצֵּב לִי עִם־פֹּעֲלֵי אָוֶן׃

מי יקום לי. מי הוא המקים אותי בהלחמי עם מרעים הלא אין לאל ידי:

לוּלֵי יְהוָה עֶזְרָתָה לִּי כִּמְעַט שָׁכְנָה דוּמָה נַפְשִׁי׃

לולי. אם לא היה לי ה׳‎ לעזרה היתה נפשי שוכנת בשעה מועטת במקום השתיקה והוא הקבר:

אִם־אָמַרְתִּי מָטָה רַגְלִי חַסְדְּךָ יְהוָה יִסְעָדֵנִי׃

אם אמרתי. כאשר אני רואה עצמי בסכנה ואחשוב שכבר מטה רגלי לנפול הנה חסדך ה׳‎ ישען אותי להשאר עומד:

בְּרֹב שַׂרְעַפַּי בְּקִרְבִּי תַּנְחוּמֶיךָ יְשַׁעַשְׁעוּ נַפְשִׁי׃

ברוב. בעת בוא בקרבי רבוי מחשבות מתוגה וצער הנה תנחומיך הנאמרים מפי הנביאים הם ישעשעו וישמחו נפשי:

הַיְחָבְרְךָ כִּסֵּא הַוּוֹת יֹצֵר עָמָל עֲלֵי־חֹק׃

היחברך. וכי יחבר עמך להיות דומה לך הכסא של אנשים העושים הוות המשברים ורוצצים את האביונים: יוצר עמל. בורא ומחדש דברי עמל: עלי חוק. להיות להם חק קבוע:

יָגוֹדּוּ עַל־נֶפֶשׁ צַדִּיק וְדָם נָקִי יַרְשִׁיעוּ׃

יגודו. יתחברו גדודים על נפש הצדיק לקחתה: ירשיעו. מחייבים בדינם המקולקל:

וַיְהִי יְהוָה לִי לְמִשְׂגָּב וֵאלֹהַי לְצוּר מַחְסִי׃

ויהי ה׳‎. אבל ה׳‎ היה לי למשגב להצילני מידם:

וַיָּשֶׁב עֲלֵיהֶם אֶת־אוֹנָם וּבְרָעָתָם יַצְמִיתֵם יַצְמִיתֵם יְהוָה אֱלֹהֵינוּ׃

וישב עליהם. עליה׳‎ ישיב את גמול החמס שעשו בכח הזרוע: וברעתם. בהרעה עצמה שהביאו עלי בה יכריתם ה׳‎: יצמיתם ה׳‎. כאומר אף אם יתמהמה בוודאי יכריתם ולא יהיו נקיים מן ההכרתה: