Metzudat David on Proverbs 8 — מצודת דוד על משלי ח

הֲלֹא־חָכְמָה תִקְרָא וּתְבוּנָה תִּתֵּן קוֹלָהּ׃

הלא חכמה תקרא. ר״ל מעלות החכמה הלא נכרת מפאת עצמה וכאלו היא תאמר אמריה להמשך אחריה:

בְּרֹאשׁ־מְרוֹמִים עֲלֵי־דָרֶךְ בֵּית נְתִיבוֹת נִצָּבָה׃

בראש מרומים. כאלו עומדת בראש ההרים הרמים להשמיע קולה למרחוק: עלי דרך. נצבה אצל דרך מקום יתפרשו ממנו נתיבות רבות ומצויים שם אנשים רבים עוברים ושבים:

לְיַד־שְׁעָרִים לְפִי־קָרֶת מְבוֹא פְתָחִים תָּרֹנָּה׃

ליד שערים. וסמוך היא אל מקום השערים אשר לפתח הקריה: מבוא פתחים. ר״ל עשויים המה לבוא בפתחיה כי השערים ההמה פתוחים ועומדים ולזה רבים נכנסים ויוצאים בהם: תרונה. שמה מכרזת החכמה את אמריה וכ״ז הוא ענין מליצה לומר הלא שבחה ידוע וכאלו מכרזת בפרסום רב:

אֲלֵיכֶם אִישִׁים אֶקְרָא וְקוֹלִי אֶל־בְּנֵי אָדָם׃

אליכם. ואלה אמריה אליכם אישים וגו׳:

הָבִינוּ פְתָאיִם עָרְמָה וּכְסִילִים הָבִינוּ לֵב׃

ערמה. התחכמות ותחבולות להערים להסיר הפתיות: הבינו לב. תנו בינה אל הלב:

שִׁמְעוּ כִּי־נְגִידִים אֲדַבֵּר וּמִפְתַּח שְׂפָתַי מֵישָׁרִים׃

נגידים. ר״ל דברים חשובים ונכבדים: ומפתח שפתי. מה ששפתי פותחים לדבר המה דברים מישרים וכפל הדבר במ״ש:

כִּי־אֱמֶת יֶהְגֶּה חִכִּי וְתוֹעֲבַת שְׂפָתַי רֶשַׁע׃

ותועבת וגו׳. דברי רשע מתעבות שפתי מלדברם:

בְּצֶדֶק כָּל־אִמְרֵי־פִי אֵין בָּהֶם נִפְתָּל וְעִקֵּשׁ׃

בצדק כל אמרי פי. נאמרים בצדק:

כֻּלָּם נְכֹחִים לַמֵּבִין וִישָׁרִים לְמֹצְאֵי דָעַת׃

למבין. למי שיש לו בינה להבין אמריה:

קְחוּ־מוּסָרִי וְאַל־כָּסֶף וְדַעַת מֵחָרוּץ נִבְחָר׃

ואל כסף. ר״ל היו רוצים לקחת מוסר תוכחתי מלקחת את הכסף:

כִּי־טוֹבָה חָכְמָה מִפְּנִינִים וְכָל־חֲפָצִים לֹא יִשְׁווּ־בָהּ׃

וכל חפצים. כל הדברים שאדם חפץ ורוצה בהם לא ידמו אליה:

אֲ‍נִי־חָכְמָה שָׁכַנְתִּי עָרְמָה וְדַעַת מְזִמּוֹת אֶמְצָא׃

שכנתי ערמה. אני שוכן בערמה ר״ל א״א לעשות תחבולות להערים להנצל מיד היצה״ר המסית בזולת חכמת התורה: ודעת. אני ממציא להודיע מחשבות העוזרים על הצלה מיד היצה״ר המסית וכפל הדבר במלות שונות:

יִרְאַת יְהוָה שְׂנֹאת רָע גֵּאָה וְגָאוֹן וְדֶרֶךְ רָע וּפִי תַהְפֻּכוֹת שָׂנֵאתִי׃

יראת ה׳. תוכן יראת ה׳ היא לשנוא את הרע והם הגאות ודרכי עבירה והמהפך אמרי פיו ממחשבות לבו: שנאתי. ר״ל את כל אלה שנאתי גם אני:

לִי־עֵצָה וְתוּשִׁיָּה אֲנִי בִינָה לִי גְבוּרָה׃

לי עצה. בי ימצא עצה להנצל מיד היצר הרע המסית: ותושיה. ר״ל על ידי יותש כח היצר הרע: אני בינה. אני הנותן בינה להלחם למולו: לי גבורה. על ידי יתגבר עליו וכפל הדבר פעמים הרבה כדרך המליצה ולחזוק הענין:

בִּי מְלָכִים יִמְלֹכוּ וְרוֹזְנִים יְחֹקְקוּ צֶדֶק׃

בי מלכים ימלוכו. על ידי תתקיים מלכותם אם יתנהגו במשפט התורה: יחוקקו צדק. על ידי עשו חוקים צודקים וישרים:

בִּי שָׂרִים יָשֹׂרוּ וּנְדִיבִים כָּל־שֹׁפְטֵי צֶדֶק׃

בי שרים. על ידי תתקיים ממשלת השרים והנדיבים שבכל השופטים כי כאשר ילכו בחוקות התורה תמשך ממשלתם:

אֲנִי אהביה [אֹהֲבַי] אֵהָב וּמְשַׁחֲרַי יִמְצָאֻנְנִי׃

אוהבי אהב. אוהב אני את האוהבים אותי: ומשחרי. הדורשים להבין אמרי ימצאו בי טעמים הרבה:

עֹשֶׁר־וְכָבוֹד אִתִּי הוֹן עָתֵק וּצְדָקָה׃

אתי. על ידי ישיג עושר וכבוד: הון עתק וצדקה. ישיג הון חזק רב ובצדקה תנתן לו מה׳ כי לא יקופח שכר תורתו לעוה״ב בעבור ההון שהשיג:

טוֹב פִּרְיִי מֵחָרוּץ וּמִפָּז וּתְבוּאָתִי מִכֶּסֶף נִבְחָר׃

פריי. מתן שכר התורה: ותבואתי. מוסב על מלת טוב לומר ותבואתי טוב מכסף נבחר ומעולה וכפל הדבר במ״ש:

בְּאֹרַח־צְדָקָה אֲהַלֵּך בְּתוֹךְ נְתִיבוֹת מִשְׁפָּט׃

אהלך. אני מוליך את האדם בדרך צדקה וגו׳:

לְהַנְחִיל אֹהֲבַי יֵשׁ וְאֹצְרֹתֵיהֶם אֲמַלֵּא׃

יש. ר״ל יש אתי טובה הרבה להנחיל את אוהבי ואמלא את אוצרותיה׳ מן הטובה:

יְהוָה קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ קֶדֶם מִפְעָלָיו מֵאָז׃

ה׳ קנני. ברא אותי להיות קנויה לו וכן קונה שמים (בראשית יד): ראשית דרכו. בתחילת הבריאה: קדם. קודם מעשיו: מאז. מכבר ר״ל מזמן רב:

מֵעוֹלָם נִסַּכְתִּי מֵרֹאשׁ מִקַּדְמֵי־אָרֶץ׃

מעולם. מימות עולם אני נסוכה ומושלת: מראש. אני מן הראשונים מהקודמי׳ לבריאת הארץ כי אמרו רז״ל שבעה דברים קדמו לבריאת העולם והתורה אחת מהם:

בְּאֵין־תְּהֹמוֹת חוֹלָלְתִּי בְּאֵין מַעְיָנוֹת נִכְבַּדֵּי־מָיִם׃

באין תהומות. בעוד לא היו תהומות נבראתי אני:

בְּטֶרֶם הָרִים הָטְבָּעוּ לִפְנֵי גְבָעוֹת חוֹלָלְתִּי׃

בטרם. עד לא נטבעו ונקבעו ההרים בארץ ולפני הגבעות נבראתי אני:

עַד־לֹא עָשָׂה אֶרֶץ וְחוּצוֹת וְרֹאשׁ עָפְרוֹת תֵּבֵל׃

עד לא. מוסב על חוללתי לומר חוללתי עד לא עשה הארץ וחוצות והתחלת עפר האדמה המיושבת מבני אדם וכפל הדבר כדרך המליצה:

בַּהֲכִינוֹ שָׁמַיִם שָׁם אָנִי בְּחוּקוֹ חוּג עַל־פְּנֵי תְהוֹם׃

בהכינו. בעת הכינו את השמים הייתי שם אני כלומר נבראתי קודם להן בחוקו. בעת חקק עגול הארץ לכסות ע״פ התהום:

בְּאַמְּצוֹ שְׁחָקִים מִמָּעַל בַּעֲזוֹז עִינוֹת תְּהוֹם׃

באמצו. בעת חיזק את השחקים אשר המה ממעל ובעת חיזק את מעינות התהום:

בְּשׂוּמוֹ לַיָּם חֻקּוֹ וּמַיִם לֹא יַעַבְרוּ־פִיו בְּחוּקוֹ מוֹסְדֵי אָרֶץ׃

בשומו. בעת שם לים חוק וגבול אשר מי הים לא יעברו פי ה׳ ללכת מהגבול ולהלאה: בחוקו. בעת חקק יסודי הארץ וכ״ז מוסב על שם אני האמור במקרא שלפני פניו:

וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן וָאֶהְיֶה שַׁעֲשֻׁעִים יוֹם יוֹם מְשַׂחֶקֶת לְפָנָיו בְּכָל־עֵת׃

ואהיה. הייתי מגודלת אצלו והייתי לו לשעשוע בכל יום ובכל עת הייתי משחקת ומשמחת לפניו כבת האהובה לאביה:

מְשַׂחֶקֶת בְּתֵבֵל אַרְצוֹ וְשַׁעֲשֻׁעַי אֶת־בְּנֵי אָדָם׃

משחקת. אני היא המשמחת אנשים בתבל ארצו ושעשועי היא עם בני אדם ר״ל המה שמחים בי ואני בהם:

וְעַתָּה בָנִים שִׁמְעוּ־לִי וְאַשְׁרֵי דְּרָכַי יִשְׁמֹרוּ׃

ועתה בנים. הואיל ואני חשובה כ״כ מהראוי שתשמעו לי ואשרי לאלו אשר ישמרו דרכי:

שִׁמְעוּ מוּסָר וַחֲכָמוּ וְאַל־תִּפְרָעוּ׃

שמעו. בתחלה שמעו המוסר להיות יראת ה׳ על פניכם ואח״כ למדו חכמה ואז בודאי לא תבטלו את החכמה הואיל ותקדים לה היראה:

אַשְׁרֵי אָדָם שֹׁמֵעַ לִי לִשְׁקֹד עַל־דַּלְתֹתַי יוֹם יוֹם לִשְׁמֹר מְזוּזֹת פְּתָחָי׃

לשקוד. למהר לבוא אל דלתותי בכל יום ולשבת בקבע במזוזות פתחי כדרך השומר היושב ומשמר בקבע:

כִּי מֹצְאִי מצאי [מָצָא] חַיִּים וַיָּפֶק רָצוֹן מֵיְהוָה׃

ויפק. ומוציא רצון מה׳ ר״ל ה׳ יהיה מרוצה לו:

וְחֹטְאִי חֹמֵס נַפְשׁוֹ כָּל־מְשַׂנְאַי אָהֲבוּ מָוֶת׃

וחטאי. אבל החוטא לי וממאס בי הוא בעצמו גוזל נפשו כי מאבדה: כל משנאי וגו׳. כפל הדבר במ״ש: